":א� אי� אני לי"

לשלינג ככרוניקה של " שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטאלי"

האידאליז� הגרמני לאחר קאנט

מאת

אלעד לפידות

מוגש כעבודה מחקרית מורחבת במסגרת הסמינריו�

"אסתטיקה רומנטית"

ר כריסטו� שמידט"בהנחיית ד

המחלקה לפילוסופיה

הפקולטה למדעי הרוח

יטה העבריתהאוניברס

“Why do you who believe in reason indict it

for being unable to work at its own destruction,

for being unable to realize an idea the reality of which

would destroy everything that you yourself have so

laboriously erected?”

F.W.J. Schelling

“Philosophical Letters on

Dogmatism and Criticism”

מבוא

חושב לתמוה על הזיקה המפתיעה תמיד בי המחשבה לבי כל נאל� , לא אחת

אשר מעורר השפע התמטי כלפי דלות , א� מעבר לחשדנות הלוגית. הלי� חשיבתה

מהרת למלא את החסר המ, מעבר למרירות הסטרוקטורליסטית, תבניותיו של ההגיו

עשויה לעיתי� ההתבוננות הדוממת , עד כדי שיכחה עצמית, באילמותו האלימה של הכוח

�טיבע� הסגולי של האחרוני� ביחס� , ואמנ�. להשתאות אל מול התנהגות� של המושגי

�טמו יותר מפיתוי אל , לפחות עבור המעפילי� למודעות האידאליסטית, וכא �ע� עצמ

מתרמז , המצוי כמוב מחו� להישג ידו של כל נסיו רדוקציה �כוללת יותר עבר קישוריות

, בהרמוניה של המערכת, בהתנהלותו הפנימית של הטיעו. פעמי� בסיפר הפילוסופי החי

מבהיק לרגע , )בשלב זה" אידאות"היסטוריה חפת (בתנועתה ההיסטורית של המחשבה

�התוכ , ובשל כ� אזוק לכבלי המהות �הקשר המאגד לא רק את המושגי� עצמ� . הקשר

, )המושגי עצמו" אופי"ה, אורח� המושגי של המושגי�(אלא את המושגיות עצמה

באות� . ואשר מצוי מעבר לדקדוק, אשר מפיח שפה במילו, אותו הדבר. החי" לוגוס"ה

�, בשבריר. מתבהר לרגע האופק הפילוסופי ונו� המחשבות נגלה במתארו הכולל, רגעי

התנועה , וקו חלוש מחבר את שלל הקטעי�. של דמות, טי� שירטוטיה של מסגרתנקל

, התפתחותה של המחשבה, התחלפות� של המושגי� �התזוזה למומנט , נהיית למגמה

גידיו . הדינמיקה של ההגות זוכה לש� וחושפת את פניה". משמעות"מקבלות כשלעצמ

.של הרעיו מתבלטי� במאמ� התפיסה

. שכזו מסתברת במיוחד ברגעי השיא של המחזה הפילוסופי" תהתגלו", אכ

�מרכזי� את העוצמה , פסגות הקונפליקט ומוקדי הקתרזיס, המפני� העלילתיי

הגאות . הדרמטית הקריטית המנכיחה את הצופה באחת ע� מלוא מוטת המוטיב

טורה כמו בקריק �עד שצלמו של המכלול , הפולמוסית מותחת את ההגדרות אל קיצוניות

� �זוויותיה החדות של הכרוניקה המחשבתית מעמתות לזמ . מסתמ בתוויו המוגזמי

�עד שכמעט בהכרח מתברר טבע זהות� , קצר אלו מול אלו מבני� מושגיי� כה שוני

במושגיה של השיטות הפילוסופיות , ג� בייחוסו הפנימי של התסריט. ההיקפית

� " מחשבות הפינה"מבדידות אז , מרד שיכורות. ניכרת אז הקירבה, המתחרות עצמ

מובחנות לעיתי� עד , בחלל האמירה �" מגמה פילוסופית"המסמנות את שבירת קרנה של

כמו אינסטינקט קדמוני . ההקשר�ויאבדו לנצח בחשכת חוסר, עוד רגע. גיחו� בחדשנות

נלחצות ההגויות המפולשות אל מכניה�, בצר לה. מבליחה בה� אז מצוקת החיברות

נושא , לפי מיטב מסורת הטרגדיה, הפילוסו� עצמו. הראשוניי� לצור� חליצת המשות�

את כוחות , את יסודות המחשבה �קס� �במפורש או בלחשי �מבטו אל המרומי� ומזמ

יגדיר את מקומו �באלו יוכיח את מוצאו האמיתי . את המניעי� הראשוני�, ההמשגה

רק מקומ . ושלת תעניק טע� להתנערותו ממנהרק הוכחת השתייכותו לש. מסביב למדורה

.מובטח בלוח האבולוציה האינטלקטואלית" מוטציות מסתברות"של

בהתעל� . דומה כי רגע כזה הוא רגע הולדתו של האידאליז� הטרנסצנדנטלי

יתכ כי יסלח למדמה לראות במעורפל את הצומת , מהגדרות כרונוסופיות מדוייקות

, תורה האצבע המסורבלת, בעילגות מדעית מתנצלת. של קאנטהנטועה מעברו המאוחר

אל ההתפצלות החדה , אשר אולי יש בגולמניותה דווקא בכדי להעיד על ברירות כוונתה

בקלעיה של , א� על פני הדברי�. המפרידה בי האחרו לבי קבוצה מסוימת ממשיכיו

. נימה תופס את האוזשינוי ה. מושכת את העי התמורה התוכנית, הסאגה הפילוסופית

הנות אותותיו , ומורגש ההבדל באווירה. קצב הטיעו אחר. צבע� של המושגי� מתחל�

�שלינג והגל אל במת הרעיונות , עליית� הרומנטית של פיכטה. בתגובות הצופי� כול

�חותמ� מוטבע . בשטיפתה אל דור� ובהדיה בקרב יורשיה�, פועמת בצילה על קודמיה

, ואמנ�. בהכחשה שבבושה ובפחד, בגוזמה שבהתאהבות ובשנאה �זעות בביקורות המזוע

�הזרות נשמעת . נראה כי חקירה מאומצת יותר של גו� הדברי� תאשר את מראה פניה

�רק בקושי רב נית להתעל� מהחדשנות . כבר באחדות שפת� של האידאליסטי� הגרמני

�בכל מהותה . דקדוק המיוחדנחש� ג� ה, כמו מאליו. באוצר המילי�, התוכנית שבלשונ

עד כי בעל כורחה נדרשת , הנתק כה חרי�. מתנכרת החוליה הממרה לסמכות הוריה

. הזהות

�קליפתו הטכנית של השיח . זמנית של העלילה עסקינ�לא בזהותה החלל, כמוב

�השותפות הפוליטית , קבעונה של הלוגיסטיקה האסוציאטיבית, התמשכות העיד הלשוני

כי דווקא אלו ה� , א� יש מקו� לסברה. ה ודאי בכדי לספק תובנות מבניות מסוימותיש ב

כמו להכעיס את הפוני� ולעקב , אלו הממשקי� ההכרחיי�; ציריה הבולטי� של התפנית

�לכבד את חירות� , כלומר. ולכ ראוי דווקא באלו לקיי� את רצונ�; את פניית

�כפיית רוחה הרעננה של הראשונה על ידי �על, המחשבתית הנתונה בכבלי מציאות

יש להתנגד לקטנוניות הסטרוקטורליסטית ולהענות . חומריה העקשניי� של האחרונה

לבקשת� של האידאליסטי� הטרנסצנדנטליי� להבי את מושגיה� הישני� לאור

לא , וזאת כרפלקס בלתי נשלט כמעט ולכ בלתי יגונה אולי, מנגד. משמעויותיה� החדשות

. הדינמיקה של המושגיות עצמה, מחשבתית�נע מזיהוי סימנה של הזהות הפני�נית להמ

, הנפער לרווחה בגופותיה� המתות של המושגי�, בשמיו של השבר הפילוסופי, הווה אומר

תר , כמו הפילוסו� עצמו, המתבונ. כופה התהו� את המבט המסוחרר אל הרקיע האחד

בתו� כ� הוא נדח� אל . הרצ� האפי המעגנת את הפרק החדש אל, אחר נקודת המשע

הפיסיולוגיה הקיומית שלה והאסתטיקה , האנטומיה הלוגית שלה �עמקי המחשבה עצמה

.שבנפשה

בניתוחו של חיבור . זו" אידאלית"יוש� המוקד על ביולוגיה , במה שיבוא להל

שאי �" טיפוסי"כמו , "בלעדי"או " ראשי"לאו דווקא (מרכזי " טרנסצנדנטאלי"

תתור האיזמל אחר הלשד , )באפשרות� של הראשוני� אלא לסייע לגליותו של האחרו

העוט� אות� לכדי , המהותי בו שורי� איבריו האידיוסינקרטי� של גו� הטיעו הפרטי

ודוקא לצורכה , תו� הכרת אישיותה האינדיוידואלית של ההגות. אורגניז� אחד

יתבררו מושגיה המיוחדי� לאור השתבצותו , של ההבנה) ?כניעה או כיבוש(האמבווילנטי

שיטת "מהל� . המשוערת של מכלול� במסילת המשמעות האנושית הקולקטיבית

. יתואר בשי� לב למגמתו היחסית לציר משמעות זה 1לשלינג" האידאליז� הטרנסצנדנטלי

, להל). מ"תשה, ירושלי�, איל�אוניברסיטת בר(שוור� ' מ' בתרג, שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלישלינג ' ו' פ' י 1

לנוחות� של קוראי , פי סדר עריכתו הפנימית ולא לפי מספרי העמודי� במהדורה העברית� יתבצעו ההפניות לספר על

.המהדורות השונות

באמצעות הנסיו לעקוב אחר יחסי המשמעות ההדדיי� שבי גורמיה העצמיי� של , זאת

המכשיר הראשו , ללא כל ספק. פילוסופיי� המשותפי��לבי היסודות הפא השיטה

, אשר כאידאליסט טרנסצנדנטלי, במעלה לביצוע משימה זו הינ� דבריו של שלינג עצמו

הספר המקי� , אכ. ש� אותה למטרתו הוא, אולי במידה מובהקת יותר מאשר כפילוסו�

הפקת הפז הרעיוני מתו� המינרל �ת זו והדחוס מספק סביבה הולמת למי העזה אלכימאי

. המושגי

�שיטת האידאליז� "יתמצה עיקרו של חיבור זה בבחינתה של , בהתא

המושגי� הטרשי וייחש� תוואי הדר� �יפוענח כתב, בקושי רב. גופא" הטרנסצנדנטלי

. ולהתי� את חלקיו לשל� �נהי לתאר את מכלול הטיעו , במאמצי� ניכרי�. הפולמוסית

אותו לוגוס היולי , היינו, ההבחנה בשלמות זו תתאפשר רק נוכח גדרותיה היא, נ�אמ

רק כ� �הבנת הספר נזקקת לתפיסת תפקידו בעלילת המסגרת הפילוסופית , משמע. מניע

בהתגלמותה , הטרגדיה: ודוק. וקליטת משמעותו הטראגית" משחקו"תתכ פרשנות

דומה , בהקשר זה. של חיבור זההאידאי ו נסימ אמנ� במוב לא מבוטלהיא , הפילוסופית

אשר במסגרת פילוסופית , במחשבתו של שלינג עצמו משימה זוכי יש למצוא את משמעות

מוצא �במספר שני� " שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"המאוחרת ל –האמנות שלו

, לפי שלינג. 2בטרגי את התגלמותו העילאית של הרעיו האסתטי באמנות הדרמטית

ומנט הטרגי מובא לשיאו בכ� שגיבור הדרמה אינו רק אובייקט הנתו למאבק� הנצחי המ

אלא שההרמוניה הדינמית בי שני אלו מתבטאת בנטילתו החופשית , של החופש וההכרח

ביטויה האולטימטיבי של חירות הגיבור הטרגי הינו , משמע. של עול ההכרח המנוגד לה

אשר תכליתה , הגשמת גזירתו הנוראה של ההכרח השימוש בפעולה החופשית עצמה לצור�

2 F.W.J.v.Schelling, Werke. hg. Otto Weiß (Leipzig, 1907) Bd. III, 356. . יש להעיר כי סוגיית הטרגדיה

Philosophical Letters on“' ר; במסגרת המכתבי� על הדוגמטיז� והקריטיציז� ,1796� ידי שלינג עוד ב�נידונה על

Dogmatism and Criticism” in F.W.J. Scelling The Uncoditional in Human Knowledge: Four Early

Essays (1794-1796) Trns. F. Marti (1980, Associated University Press) p. 192-6.

דומה כי נית לאתר את המוטיב הטרגי א� בעלילתה של , כאמור. 3היא הצמתת החופש

יבקש , בקליפת אגוז. ובעוצמה פילוסופית רחבה" שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"

מול ,תאב החופש, חיבור זה להציג את הסיסטמה כתיאור התמודדותו של שלינג הצעיר

במהל� פרישתה של , אמנ�. כוחות ההכרח הדוגמטיי� של הפילוסופיה המודרנית לפניו

אט כי ההתמודדות הפילוסופית השלינגיאנית אינה אלא הופעתו �יתברר אט, השיטה

. ידי שלינג עצמו�כפי שהוא מתואר על, המקומית של המאבק האינסופי בי הכורח לחירות

גע הקתרזיס יזוהה הכורח לא רק כיריב אלא כיסודה כאשר בר, הטרגדיה תחש� במלואה

והכרתו של שלינג את עני אחרו זה הינה חדה עד , משמע. של השיטה השלינגיאנית עצמה

עונשו הנורא של ההיבריס הפילוסופי הוא ההבנה כי יציאתו כנגד תכתיבי החוק , כאב

�יה במקרה זה עוצמתה המיוחדת של הטרגד, אכ. המושגי אינה אלא כתיבת המשכ

נובעת מהעובדה כי הבנתו של שלינג הולכת אל מעבר לנסיבותיו המיוחדות וחודרת אל

מגל� שלינג את תפקידו הדרמטי , כ�. נשמתה הטרגית של הפילוסופיה האנושית כולה

עד כדי היפו� היוצרות , עד כדי הטמעותו במחזה, משמע, במידה הקיצונית ביותר

. כת להיות מטאפורה לטרגדיההפילוסופיה הופ –האסתטיות

של התפתחותה מפורט המבקש לספק תיאור, של עבודה זו לחלק המרכזי, לפיכ�

של הזירה יותר תיאור תמציתי יוקד� , "שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"הפנימית של

תיאור , אמנ�. אותה במידה קריטית האשר מגדירו, ת בה היא נכתבההכללי תפילוסופיה

עיקר את קביעת תחומיה של השיטה השלינגיאנית וזאת תו� הסתמכות במש ישזה כללי

נבקש לקרוא בתיאור פשטני זה א� ורק , ברוח זו .בעיקר על עדותו של מחבר השיטה עצמו

, כפי שתאר� בעצמו, המבקשת להיות נאמנה למניעיו שלו, הכנה לבחינתה של שיטת שלינג

בודאי אי כא נסיו . יונית של ההגותרע�בהשתלשלותה ההיסטורית" לנחש�"וכאילו

�להציג רעיונות מגובשי� ושלמי� הנוגעי� ישירות לפילוסופיה המודרנית הבתר

3 ”Es ist der größte Gedanke und der höchste Sieg der Freiheit, willig auch die Strafe für ein

unvermeidliches Verbrechen zu tragen, um so im Verlust seiner Freiheit selbst eben diese Freiheit zu

beweisen, und noch mit einer Erklärung des freien Willens unterzugehen.“

.345' עמ, 2ש "ה' ר

שהיא מפלטה המתנצל , "הקדמה מסכמת"כ את הפרק הפותח יש לראות ,לכ. שלינגיאנית

בו , יתנהל סדרו של החלק המרכזי, לאור סקירה זו ולש� הוכחתה. של הידיעה המוקדמת

בואר מנגנונה של השיטה על רקע התנועה האינטלקטואלית הכוללת ובהקשרו יוצגו י

ידי השערת מקומ� �מיפוי מושגי הסיסטמה והתנהגות� ייעשה על, משמע. תיפקודיה

, אשר כאמור, תמונה זו א� תשמש ללימוד השלכותיה�. הגדולההפילוסופית בתמונה

את הניתוח המרכזי יאחיר , נה כי כה. יבקשו להצביע על משמעותה הטרגית של השיטה

יסומנו , במשיכות מכחול ספורות. אשר יחזיר את תשומת הלב אל סיפור המסגרת, אטיוד

" שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"הנמש� מחותמה של , ימושגמגמותיו של הרצ� ה

פרק שלישי זה יבקש להצביע הלכה למעשה על משמעותה העמוקה של התובנה . הלאה

ידי זיהוי הסח� האבסולוטי בו �הכובשת את מקומה הייחודי על, אנית הטרגיתהשלינגי

. היא שוקעת

מאבק הסובייקט לשמור על בינתו �המטפיזיקה הקאנטיאנית : המחזה

נית אולי , )סכנתה הכרונית של כל מיתולוגיה(במחילה על הבנליות הפרייזולוגית

. 4במובנה הרציונליסטי הקלאסי, בונהשל הת) ב דמות היגו(לתאר את קאנט כאבירה

ניצלת , מיטלטלת לש� ולכא בעווית הדואליסטית, בראותו את יסוריה בתלאות המודרנה

. יוצא הוא לעזרתה במטרה להופכה לעקרו עליו, א� בקושי הודות לקלישות הגדרתה

–מתו� סער הסובסטנציות הקרטזיאני מחל� אותה קאנט ומעמיד אותה על קרקע בטוחה

ממשות (כ� אמנ� מתייחדת התבונה כישות , כמוב. עצמו" אני"בלב ליבו של ה

בפני עצמה וא� זוכה לעמוד בראש פנתיאו ") סובסטנטיבית"לאו דווקא , פילוסופית

הרי היא זהות התודעה ע� " מרכיבה של האפרצפציה�אחדות המקורית"ה: התודעה

שהינו המאחד העליו, "אני הטרנסצנדנטלי"ה, עצמה ,, ע� זאת. בראש הקטגוריות כול

בהגדרתה של , וכא מזהה האוז הרגישה את תוויה הנוגי� של המלודיה הבסיסית

. 5התבונה מוגדר מאליו ג� גבולה

בנימה , משמע. עניינו של קאנט בתבונה הרציונליסטית הקלאסית, כאמור

לפי המטאפיזיקה , �מושאי, מושגי� �בשאיפה ליחוס� של הדברי� , לייבניציאנית מובנת

, בהנחת שליטתה של החוקיות המוכרחת, כלומר. אלו אל אלו בתבניות קבועות �הנבחרת

המקנה את המדע �בהאחדה החיונית להסבר . אשר תפטור את ההכרה מעונשו של המקרי

מבטאת התבוניות הרציונלית את , בבסיסה. את הכלל לרצו ואת המוסד לחברה, לטבע

אי לתאר את בנייתו , מצטלל אקורד העומק, א�". אחד"ל, "מתמיד"ל, "קבוע"החתירה ל

� אשר הובח על, )The principle of reason of beings" (תבונת הישויות"דומה כי נית להעזר בהקשר זה במושג 4

M. Heidegger The Principle' ר; עצמה) Being(כסימנה של ההוויה , במופעה העמוק יותר הידי היידגר מהתבונ

of Reason Trns. R. Lilly (1996, Indiana University Press). המודע לקושי המוב מאליו הטמו , יש להצביע על מורכבותו הראשונית של התיאור הקאנטיאני, למע הדיוק 5

עקרו זה : "מתייחס קאנט אל השניות הנרמזת באחדות האפרצפציה, כ�. בהגדרה המושגית של הגבול המושגי עצמו

א� בכל זאת הוא מסביר , הוא משפט מנתח, כלומר, זהותי בעצמו, אמנ�, אחדות הכרחית של האפרצפציה הוא של

תמיד של התודעה � הנמנע לחשוב אותה זהות� שבלעדיה מ, הרכבה של הריבוי הנתו בהסתכלות כהרכבה הכרחית

, ירושלי�, מוסד ביאליק(נשטריי� רוט' ברגמ ונ' ה' ש' בתרג, ביקורת התבונה הטהורהקאנט ' ע' ר –" העצמית

�על בסיסה הבלעדי של הזהות המופשטת ולכ זקוקה � המתרחש , המוכר �של העול

אחדות "תו� שבירת ה, "דברי�"לריבוי� הנתו של ה, "טהורה"ה, התבונה הרציונלית

כי בניגוד יסודי זה טמו , דומה כי אי לשלול על הס� את הסברה, ואמנ�. 6"הטהורה

. כסכמה לתיאור מטאפיזי –במובנו הקרטזיאני –טעמו הלוגי של הדואליז� העצמותי

נראה כי נית לאתר בשיח הסובסטנציות , הפתוס או הדימוי, בהתעל� מהבדלי הנוסח

הפיצול הסובסטנטיבי , משמע". ייחוד"לזהות כ" איחוד"המודרני את המתח בי הזהות כ

האידאל , "אובייקט"ה –העצ� האחד : בסיס הנחת הרציונל�עיית הריבוי עלכפתרו לב

הסופיות האנושית , "סובייקט"ה –נשסע בהתייחסו אל העצ� האחר –התבוני האינסופי

מתפשרת העובדה הקיומית האנושית ע� הדרישה הפילוסופית , באופ זה. 7המוגבלת

שהיא ביטויה , וגע לשאלת התיוו�נ, כמוב, הקושי המובלע בכל דואליז�. הרציונלית

".האד� השלישי"המטאפיזי של הבעיה האפלטונית הרעיונית בדבר

. מפגי קאנט את קצה גבול יכולתה של המיומנות הדואליסטית, בהקשר זה

�מרומז כבר האיו� על השלווה , 8במבוכה האינטלקטואלית העולה מספקותיו של יו

. אפשרית בי זהותו לתבוניותו�הבחירה הבלתיהסובייקט כמו עומד בפני : התודעתית

א� ישמור אמוני� ; תשמט הקרקע האמפירית מתחת למושגיו, שהרי א� ידבוק בזהות

בתושייה , בהתא�. ייאל� לסבול את לעגו של הריבוי האובייקטיבי הנחווה, לתבונה

. לעצ� עקרו הזהות של הסובייקט, כאמור, נוטל קאנט את התבונה והופכה, הרואית

, "דברי� כשלעצמ�"ה, "אובייקטי�"עולמ� המרובה של ה: ומייד הרפלקס הדואליסטי

אחרות הנדרשת במפורש , אינו במבט העיוני הראשו אלא אחרותה של התבונה הטהורה

כאיזו המוב מאליו לצור� שימורה של התבונה , בראשית הדר�, א� זאת. ידי קאנט�על

דומה כי הנימה האנליטית השלטת בניסוח הקאנטיאנית מונעת בשלב זה את ההבנה , אמנ�. 90' עמ, )ג"התשנ

.הדיאלקטית פורצת הגבולות' ר; "עול� החיי�"בסיס �על, הוסרל כנגד המטאפיזיקה המודרנית' ודומה כי זוהי מהות ביקורתו הלוגית של א 6

' ר, )ו"התשנ, מאגנס, ירושלי�(דוד זינגר ' בתרג עי� האירופאיי� והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטליתמשבר המד

.34§במיוחד .165' עמ, 2ש "ה, לדבריו של שלינג עצמו במכתבי� הפילוסופיי�' והש 7

: היסודות הניצי� והפילוסו� עדייו מסוגל למושל�שוב מופרדי� , באופ זה. הרציונלית

והכל לפי מיטב המורשת המטאפיזית . כריבוי" אובייקט"התבונה כאחדות וה

תפקידו המסורתי של , כאמור, שהרי; ג� א� תו� הפיכת יוצרותיה, הדואליסטית

ו את שלוות �בשיפוטיו , ברצונו, בסופיותו �ידו �הוא דווקא להטריד בקוצר" סובייקט"ה

. 9)?"דוגמאטי"המוקד� לומר (הנצחי " אובייקט"האחידה של ה

אותו מאבק , הדיאלקטיקה העיונית. א� כ� ג� קשייו, הדואליז� טעמיו עימו

�, "מחשבה"וה" חומר"ה, האחד והאחר, הזהות והריבוי(אינסופי לתיוו� השוני

קורת התבונה בי"עיקשת וקאנט לוח� בה בחלקה השני של , ")סובייקט"וה" אובייקט"ה

בנסיונותיה הנצחיי� לטרו� את מנוחתו של הסובייקט הרציונלי ואת ניגדרות �" הטהורה

מעודדת , א� אחר שגילתה את הסינתיזה הראשיתית שבמהותה, המחשבה. 10מושאיו

כמו מסוחררת מעצמה וחותרת , בהחלט מבטחונה המחודש של התבוניות בראש התודעה

לבטל את המתח , חפת לאיי� על השונות שבבסיסההזהות נד. לכבוש את גבולותיה

התבונה מתעקשת להגיע אל מה שמונח מחו� להישג ידה ולקשר את מה . המקיי� אותה

א� . בכ� חורגת התבונה מגבולותיה. היא הגדרתה, בהגדרתו, שמצוי מחו� לכל הקשר

נדחתה המחלוקת לא בוטלה אלא : דומה כי קאנט ער לכ� לגמרי ויודע להשלי� ע� שדיו

, בסיס טיעוני� פייסניי� להפליא�זאת על: ודוק. בכוח אל מעבר לגבולותיה של התבונה

את הדיאלקטיקה " פותר"קאנט אינו �כמתבקש לאחר ההודאה בכשלו התבוניות

אי (את המאבק מטעמי� מעשיי� " חות�"ידי הגדרות אלא �על, "אידאית"ה, המושגית

. 11)גמטי של האסתטיקהכמו הטקט בכדי להציג את אופיה הפר

, "ביקורת התבונה הטהורה"א� מעבר למהלכה הטקסטואלי הפנימי של

חירות , רציונליות התבונה �ג� המערכת הקאנטיאנית כמכלול , ובהתאמה מלאה לה

אי לנו אפוא ברירה אלא : "341' למשל בעמ, )ג"התשנ, ירושלי�, מאגנס(אור ' י' תרג, מסכת טבע האד�יו� ' ד' ר 8

".בי שכל כוזב ובי העדר כל שכלתורת שפינוזה ;פרק רביעי, )ח"התשנ, מאגנס, ירושלי�(אור ' י' בתרגעל הפילוסופיה הראשונית הגיונותדקארט ' ר 9

.??? עקרונות קונטינגנטיי� וההכרחיי�לייבני� ;??? המידות .183' החל מעמ, "הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית"חטיבה שניה , לעיל 5ש "ה' ר 10

12הדבר מפורש לגמרי אצל קאנט. מגלי� את אותה הדיאלקטיקה הראשונית –הרצו

, אול�. כוח השיפוט �" מסדר"מטיב עקרונה ה ועולה ה מתצורתה של השיטה כולה וה

, שהדיאלקטיקה המבנית דנ, יש לתת את הדעת על כ�, ולעני זה נדמית משמעות מכרעת

בכלל , כסימפטו� הכרחי כמדומה, א� שהיא קיימת בברור, בלבד" אידאית"להבדיל מזו ה

בגאונות כי . מקבלת אצל קאנט מפנה גורלי, ביטויה של המטאפיזיקה הדואליסטית

אי קאנט , העיונית הכמוסה בהעתקת הרציונל אל עצמותה של התבונה הסובייקטיבית

כבר בכותריה של . יכול לוותר על האווידנטיות הקיומית של חופש הרצו הסובייקטיבי

, "רפלקסיבי�פרה"בפורמט ה, משפטיה הראשוניי�� כבר בקד�, השיטה הקאנטיאנית

מתגלה , "אובייקטיבית"אל הספירה ה" ריבוי"כ ששוגרה, "אחרות"ה. ניכרת המצוקה

נדרש להיות , תבונתו הרציונלית המאחדת 13אשר בצד, ליבה של זהות הסובייקט�בלב

את ידיה� " מהנדסי המטאפיזיקה"יחככו (וג� במחשבה נוספת . תלוי�חופשי ובלתי

מ המנועי� לחלוטי, "דברי� כשלעצמ�"הרי בעצ� הגדרת� של האובייקטי� כ, )בהנאה

הכיצד �מופנה המבט אוטומטית אל נקודת הממשק הנדרשת לה� מכל מקו� , התודעה

� בעוד שבדואליז� הפרה, וכ�? משמעות כלשהי בעול� הפנומנלי" נואמות"ניתנת לאות

מבלי לחדור את , עצמותי�לחלל הבי –לפחות לכאורה –קאנטיאני מוגבלת הדילמה

שקאנט מכניס את הסערה במפורש אל נשמתו הרי , אטמוספירת הזהות הסובייקטיבית

שדחיית , זהרורי המטאפיזיקה הסובייקטיביסטית, הנה כי כ. פנימה" אני"של ה

מספיקי� , הדיאלקטיקה האידאית איפשרה לקאנט לקשט בה� את ביקורתו הראשונה

הסובייקט כתבונה רציונלית והסובייקט כרצו חופשי : בכדי להטריד את מנוחתה לתמיד

, אי כוח השיפוט, ואמנ�. י� להתנגח זה בזה בזירת השכל של הסוביקט עצמונאלצ

� .14המפשרת האחרונה, אלא הופעתה הקוגניטיבית של האסתטיקה, המתוו� בי הניצי

.ש�, ש� 11ובמיוחד , )ד"התשמ, ירושלי�, מוסד ביאליק(רוטנשטריי� ' ברגמ ונ' ה' ש' בתרג, ביקורת כוח השיפוטקאנט ' ע 12

.בסעיפי המבוא .237' עמ, "הניגוד השלישי של האידאות הטרנסצנדנטליות", לעיל 5ש "ה' ר �" בשל"או אולי דווקא 13

הטרגדיה של האידאליז� . ובנקודה זו ממש טמו מוקדה של הדרמה הפילוסופית

האב העומד �כמנגנו" השיפוטביקורת כוח "הטרנסצנדנטלי נובעת מהסירוב לקבל את

כאילו מתו� התעלמות מתפקידה ; ביחס הכרחי למערכתו המחשבתית הרחבה של קאנט

; 15המצפי מעי מכתב אזהרה פילוסופי, של הביקורת השלישית ככתב הקוד הקאנטיאני

ידי חילוטו �המכיר בהפכפכות של ההגדרות ונמנע מהפיתוי לשמר את הסובייקט על

קאנט מודע לוירוס הסכיזופרני בו הוא ניגע את , משמע. יי� של השיחבחומריו הבוגדנ

, השניות הדואליסטית. בנסיו הנואש להציל את תבונתו, שורש קיומו של הסובייקט

טמו באורח אירוני , החיסו היחיד שהעניק לו קאנט. עצמו" אני"הועתקה לאישיותו של ה

בה יותר מהמתרחש בסיטואציה באופ קריטי הר, וזאת". דבר כשלעצמו"במושג ה

מעבר לתפקיד הרציונליסטי הקלאסי , "נואמות"ה, רוצה לומר. הדואליסטית הרגילה

אליו יכול , מודעות אידאלי�מספקות עבור קאנט דווקא שדה חוסר, במבנה הדואליסטי

ש� תשוכ� האחדות הרציונלית בריבויי� של הדברי� : להדחיק את כל הפרעותיו" אני"ה

מודע זה �א� תועלתו של בלתי. ר חירות הרצו הסוררת אל הכרחיות ההקשרוש� תוחז

. המודרני עד כה" אובייקט"תכונה בלתי אופיינית ל –תלויה בדיוק בחוסר החשפותו

. בבואתו השלמה אסורה לו. חייב להתגבר על תאוות הידיעה העצמית" אני"ה, כלומר

מוטל על , לפיכ�. המקומיי� ידי סבילת� של הקרעי��השסע המוחלט יימנע רק על

שאינה (מחוזק באמונת הפיוס המצוי באחרותו המוחלטת , לחיות את הסתירה" אני"ה

דברי� "בעול� ה –) אלא את ניגודו של הניגוד עצמו, מבטאת את אחד מקטביו של הניגוד

�ידי �על, המערכת הקאנטיאנית המושגית מיוצבת באופ אורגאני, כלומר". כשלעצמ

�של המומנטי� היריבי� המבוטאי� , החיצונית למערכת, המשתמעת בלבדהתאזנות

ה בדיאלקטיקה , כאמור, המשתקפת(מושגית המופלאה �באדריכלות העל. בתוכה

מסייגות זהותה האוניברסלית של התבונה , )הפנימית לחיבור וה בזו של ההיק� החיצוני

יש להדגיש את , אכ. של החושניות –א� לא העקרונית –ואולי טמו כא משהו מהבנת עליונותה הפרגמטית 14

א� כי אי להכחיש שבעצ� משמעותה , אופיה הרפלקסיבי בלבד של האסתטיקה בתימטיקה הקאטיאנית

.בכלל" מכונ"טיבית יש בכדי לעורר שאלות ביחס לעמידותו המושגית של התחו� ההקוגנ

� ל' עמ, לעיל 12ש "ה, "פרקי מבוא"רוטנשטריי� ' ברגמ ונ' ה' ראה ש –" שעשוע נצחי"הזמנה אירונית ל, או למצער 15

שיטת 'אל ' ביקורת כוח השיפוט'מ"שוור� ' כ ראה מ. קאנטיאנית של שילר וגיתה� ביחס לאסתטיקה הפוסט, לא

.7�43' עמ, לעיל 1ש "בה, מבוא מאת המתרג�, "'האידאליז� הטרנסצנדנטלי

. � יצירת מתח דינמי מתמידתו, הטהורה וחירותה הפרטית של התבונה המעשית זו את זו

הכוח לקחת : שהלא זוהי בדיוק הגדולה, קאנטיאני מובהק�וזאת בהיגד אנטי(הווה אומר

, התבונה הרציונלית הטהורה �זהות� העצמית של הפרטי� , )ידוע�ברצינות את הבלתי

לאחר שהעניק לה מקו� , משמע. נזקקת להעלמת אחדות� �מאיד� , מחד וחופש הרצו

ומותיר את הספק ללהטוטיה �אוסר את הרציונל , מרס קאנט את התבונה ,של כבוד

והספק . תו� הטבעת הספקולציה בגרוטסקיות המוצגת, המסיתי� של הדיאלקטיקה

ברקיע ההתחבטויות הדיאלקטיות אי הסובייקט אלא . העיוני הינו התקווה המעשית

ובהניחו את . את מגבלותיוהוא מכיר " הסתכלות טהורה"נטול כל יכולת . עיוור באפלה

"�ע� ההכרה הקאנטיאנית באמביולנטיות . הוא ג� מכיר במגבלותיו" הדברי� כשלעצמ

הופ� האובייקט להיות המקור הבלעדי , האינהרנטית לזהותו של הסובייקט עצמו

תלוי המש� תפקודו , מעשי�בצל המתח העיוני". אני"והשברירי להבטחת שפיותו של ה

א� היא . 16נודע�ג העד הלא –" מעבר"באמונתו בדבר השלווה ש התקי של הסובייקט

–הזיהוי –וביצר חייה עצמו , תאבה התבונה לקשר, מעורסלת במושגה הטהור: הנותנת

. 17היא נמשכת להטרפות באחרותה

�אשר אזהרותיו �" טרגדיית ישעיהו"הטרגדיה הקאנטיאנית היא , במוב מסוי

להבי את �תאוות התבונה האנושית –ברצונ� . פרתאינ משמשות אלא מניעי� לה

שחסרונו אולי בהיותו (היוצר איזו כמעט מושל� , המיסתורי הקאנטיאני הטרילוגי

את �נשמר מכל רפלקסיה מעקרת –המאחד בפועל ; חירות ושיפוט, אחדות �) מושל� מדי

�אידאליסטי� חישבו ממשיכיו ה; הדיאלקטי, הניגודי� באמצעותו של הקרע התמידי

פיכטה . את המערכת לכלל שיטה" השלימ�"לשמור לו אמוני� ב �פיכטה ואחריו שלינג

קנאי לתורת קאנט יותר מקאנט עצמו �רואה עצמו כממשיכו הנאמ ביותר של קאנט

. לא�כט' עמ, לעיל 5ש "ה, "פרקי מבוא"רוטנשטריי� ' ברגמ ונ' ה' ראו ג� ש 16

E. LEVINAS Autrement qu'être ou Au-dela de, למשל. לווינס' למטאפורת האמהות אצל עוהשווה 17

l'essence (Livres de poche, 1991) , p. 122.

" תבונה"אשר העניק קאנט ל, הוא מכריז כי זיהה את הקדושה, ולכ. 18)?אני�טי�קנאי(

דברי� "ב, "אובייקטי�"ורואה ב, "אני"כ, מעותה כאפרצפציהבמש, בביקורות הטהורות

�נפטר פיכטה , מייד, ואמנ�. רק ספיח אחרו לשחרורו המלא של הסובייקט, "כשלעצמ

מיתוס רצח האב ביעילותו הארכיטיפית להחייאת –" דברי� כשלעצמ�"לחלוטי מה

כאב ראשה " אני"ב, ומוכיח כלפי ע� ועדה כי אי צור� אלא בסובייקט לבדו �הליברית

באחת הועלה לדרגת הישות ? כלו� יכול הסובייקט לקוות ליותר. טרנסצנדנטאלית

הוסרו . פיכטה נוגע בפסגות האידאליז� הטרנסצנדנטלי". מוחלט"ה �היחידה , העליונה

� ?א� הא� אי המטריד מלווה תמידית את המתבקש. כל הסייגי

הוא " אני"ה �וי את השלטו האבסולוטי נוטל הסובייקט סו� סו� בגל, אצל פיכטה

א� אי סמכות ללא . כעקרו בלתי מותנה" תודעה העצמית"ה. העקרו העליו והבלעדי

. לקח הסובייקט תחת חסותו במודע ג� את יריביו, בהרחיבו את גבולות ממלכתו. אחריות

קט הכורח שבאוביי, "כשלעצמו"הריבוי שבאובייקט –יהיו אשר יהיו יריבי� אלה

אלא את הגדרתו העצמית של , כאמור לעיל, הרי כל יריבות� לא שימשה –" עצ�"כ

נדרש אלא כגבולו של " אובייקט"המשקל הקאנטיאני אי ה�בשיווי. בעצמו" אני"ה

הינו נטול כל איפיו ואינו אלא בסיס אידאלי ליציבותו " דבר כשלעצמו"ה –" סובייקט"ה

המחלוקת התמידית . פשר העליומנעל� ה, הא� עת. הגאולה המובטחת, "אני"של ה

חומר –דילמה בלתי פתורה , לא רק אילו� מקרי. הפכה להיות גורלו הנצחי של הסובייקט

התבונה –שני העקרונות היסודיי� המנוגדי� . להתפלפלות הסכולסטית ולאמונה הדתית

העימות ". רעול� שמעב"מנועי� מלנוח על פיוס� המשוער ב –העיונית והחירות המעשית

הדבר . נחש� באחת לפניו הכפולי� ודעתו נטרפת" אני"ה". עול� שמכא"החזיתי נדרש ב

התבונה הרציונלית נמהלת בתבונה : המחיצה העיונית נפרצה. ניכר כבר בסכימה הלוגית

שלטו היחיד של הסובייקט העבירו על ". טהורה"המעשית ונאלצת לוותר על התואר

18 J. G. Fichte Science of Knowledge, Trns. P. Heath & J. Lachs (Meredith Corporation, New-York,

1970), 2nd

Introduction, p. 49-50.. ולא בכדי –נימה דומה�של שלינג �ניתנת לזיהוי במכתביו הפילוסופיי

.160' למשל בעמ, לעיל 2ש "ה' ר, הצעיר

מפלטה האחרו של , "אחדות האפרצפציה", טיבית המוחלטתהזהות הסובייק: תבונתו

. האחר מתרוצ� בתוכו –אישיותו של הסובייקט נשסעה . הוכתמה, הרציונליות

. קטגורית�כתבנית על, כעקרו עליו –האפרצפציה עצמה הפכה לדיאלקטית

תפסה את מקומו הקבוע של , 19הדינאמית) Interdetermination" (ההדדית�הגדרתיות"ה

.הרציונל

מעשה . הרי שזוהי רק תחילתו, וא� נדמה היה כי כא ת� המפנה התיאטרלי

ובדור השלישי . עושה שלינג בפיכטה, אשר עשה פיכטה בקאנט, קאנט בתבונה הרציונלית

מלא תיעוב , מסוחרר מגבהי החירות, עטו� חרדת קודש. מתגש� הרעיו �כה יאה –

�נוטל שלינג את הסובייקט �רבולוציונית �טילאצולה האנ, לסכולסטיקה, לדוגמטיז

ק� ובורא את " אני"גול� ה. ומפיח בו חיי�, אשר נדרש בלוגיקה הפיכטיאנית, המוחלט

נדרש לחסדיו " אני"אי ה, "תורת המדע"מחוזק בהגיונות , כ� מודיע שלינג, והפע�. עולמו

מתו� . עצמו" אני"ל הזה האחרו ייגזר מתו� האוטונומיה ש: טוב מכ�". אובייקט"של כל

אשר תעמוד על דעתה ותורה לבסו� , המוחלט תנבע כל שיטת הידיעה" אני"הנחת ה

מתעורר , כ�. כעקרו האבסולוטי, אשר הונח בבסיסה, בעצמה על הסובייקט המוחלט

" אני"ה, באמת, ומיסודו. הסובייקט השלינגיאני לחיי� ובנשמתו הדיאלקטיקה של פיכטה

הינו שניות , כפי שיתואר מייד בפרוטרוט, "אני"ה; ל עצ� זהותוהינו מאבק מתמיד ע

של " אני"ה. האיזו הופר. שינוי המותנה בהתמדה, חירות התלויה במחסו� �תמידית

הוא מושג אחד עבור " שניי�"שהרי ה(אל קירבו את הטרילוגיה של קאנט " בלע"שלינג

�כרו� ע� " סובייקט"ה. קרביו הוא ובכ� הביא לשיסוע, ")שלושה"וכבר נוצרו –שני שוני

. הלוגוס הוא דינאמי. חייו תלויי� במאבק הקיומי האינסופי". אובייקט"הולדתו ג� ב

הסינדרו� כבר נית באותות המדאיגי� הראשוני� . הזרע ממשי� לנבוט במהירות

, "אני"השוסעי� את בשר ה, "פרטיות"ה, "מסוימות"ה, "מקריות"המופיעי� במושגי ה

�" סובייקטיבי"כי רגע השיא יימצא דווקא בצידו ה, א� נדמה". אחר"אותו אל ה מצריכי

.127' עמ, ש�, פיכטה 19

בה תבקש השיטה , בסצינת הנצחו". אקט הרצו החופשי"ב –של המהל� הטרנסצנדנטלי

בקליימקס ". אני"ביסוס חירותו המוחלטת של ה: קרי, לגעת בתכליתה המוצהרת

מול בוראו ויטע " אני"יתייצב ה, לושבנייתו משתרעת כמוב לאור� הטקסט כו, העלילתי

קורותיה של ההכרעה ה� עניינו של . יוכרע גורל האודיסיאה כולה, באותו הרגע. לכתרו

.אשר יובא להל, חיבור זה ונושאו של חלקו המרכזי

הסובייקט החופשי �" שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי: "השחק�

ו חונ� שלינג הצעיר את כמ, "שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"במבוא ל

המפוצלת עדיי בבסיסה –ההתנתקות החגיגית מתמונת העול� הקאנטיאנית

. 20ומכריז על התכנסות הפילוסופיה כולה לתו� הסובייקט �" אובייקט"ול" סובייקט"ל

אדישות מוחלטת �כי ההצהרה על נטישת השיטה הקאנטיאנית , יש לשי� לב, כמוב

להביא לנצחנו , הינה בעצ� הנסיו העליו להשלימה �ט של אובייק" בפועל"לקיומו

�אי שלינג מבצע אלא ניסוי , לכאורה. המוחלט והסופי של הסובייקט על האובייקטי

הא� נית לוותר : ניסוי מוניסטי, ראשית". אובייקט"בדיקת הכרחיותו של ה �פילוסופי

נדמה , ולכאורה? אחד" שי"ולהסתפק בקיומו של , על הדואליז� כסכמה לתיאור מטאפיזי

בוחרת " פילוסופיית הטבע". "סובייקט"או " אובייקט" –באמת כי הבחירה שרירותית

בעוד שהפילוסופיה הטרנסצנדנטלית בוחרת , לסובייקט" הרחנתו"באובייקט ומראה את

א� מה שמנחה את שלינג למעשה הינה . לאובייקט" הגשמתו"בסובייקט ומראה את

� את החופש , לינג הצעיר רוצה לראות בעול� את החירותש, משמע". חירות"ה

נדמה לו �והקאנטיאניות כאחת " דוגמאטיות"בהופעותיו ה –" אובייקט"ה. 21!"לחיות"

�מחסו� שיש להסיר מוסרית ". אני"כמחסו� האחרו בפני חירותו של ה) בעקבות פיכטה(

טלי לדר� כשמשאלה אחת יוצא האידאליז� הטרנסצנדנ, וכ�. מחסו� שאי להצדיק לוגית

, ידי הנחת עצמאותו האבסולוטית�על, "אני"הוכחת חירותו המוחלטת של ה: בליבו

ביטולו של האובייקט ובריאתו מחדש מתו� הסובייקט , "סובייקט"של ה, המטאפיזית

. המוחלט עצמו

הקושי העקרוני במסגרת תפיסת הסובייקט , כפי שהתברר כבר אצל קאנט, כמוב

לבי הסובייקט ) אחדות התבונה העיונית(שב את המתח בי הסובייקט היודע הינו ליי

של הסובייקט " אובייקטיבי"תפקודו ה, כלומר). אוטונומיית התבונה המעשית(הרוצה

.1' ס, מבוא 20 .157' עמ, לעיל 2ש "ה, המכתבי� על הדוגמטיז� והקריטיציז�' ר 21

יוצר דימויי� (של הסובייקט " סובייקטיבי"מול תפקודו ה) ידיעה �מכיר דימויי� בהכרח (

תו� השערת פתרונה , ט נותר הניגוד למעשה על כנואצל קאנ, כאמור לעיל). רצו �בחירות

, כ�. א� שלינג טוע למוניז� סובייקטיביסטי. של הדילמה בצידה האפל של הדואליות

בהעמדת שני הניגודי� האמורי� על , ובכ� טמונה כל משמעותה, מתמקדת משימתו

מותר לא ל. 22"סובייקט"אשר ייאחד� ויזהה באופ אולטימטיבי את ה –עקרו אחד

כפי שנותר , "אני"כי כבר בניסוחה של המשימה מתרמז כובד משקלה בשביל ה, לציי

ייאבד את יכולתו לדחות את ההתמודדות , משיוותר בבדידותו המטאפיזית: אחרי קאנט

א� . תו� שימור זהותו העצמית, של שלינג מחויב ליישב את סתירותיו" אני"ה. ע� ניגודיו

הסובייקט לא . בלתי נודעת" אחרות"בחסדיה של , ופת צללי�לא עוד בכוחה של אמונה אפ

הרי אצל , למעשה. שוחרר מכבלי האובייקט כדי לשוב ולשקוע בחוסר מודעות מטמטמת

כבר אי האובייקט נושא בשו� איפיו מלבד זה בדיוק , "דבר כשלעצמו"בלבוש ה, קאנט

של " חירותו", לפיכ�. והבלתי נית להכרה בהגדרת, "ידוע�לא"ה –של חוסר הנודעות

" צל אובייקט"תושג רק א� יבוטל א� , פי שלינג�על, הסובייקט מהתלות בכל אובייקט

שהיא בעצ� , הסובייקט יגיע למודעות מוחלטת: קרי, ידי ידיעתו�על, קאנטיאני זה

ניצחונה , לכ. המאחדת בהכרח את כל סתירותיו, מודעות המלאה למוחלטותו הוא

יוכחו כאשר ההנחה , הצלחתו של הניסוי, שיטה האידאליסטיתהאולטימטיבי של ה

, "אני"ה: הפילוסופית בדבר מוחלטות הסובייקט תתבטא במודעותו של הסובייקט עצמו

. 24יגיע לידיעת עצמו ככזה, יחידי בראשית הדברי� 23"קיי�"המונח כ

ישנה חשיבות עליונה לאופיה המתודי הייחודי של הפילוסופיה , בנקודה זו

של שלינג , הפוליטית, להיטותו המוסרית, כאמור. אידאליסטית הטרנסצנדנטאליתה

הסברת : ניזונה בפוטנציאל הפילוסופי המתגלה לו בהגות הקאנטיאנית, האידאליסט

מתו� נקודת המבט –ב "וכיו" שיפוט"ה, "רצו"ה, "ידיעה"ה –החוויה הקיומית האנושית

. כישות מטאפיזית, "אובייקט"חלט של העד כדי ביטולו המו, הסובייקטיבית בלבד

.3' ס, מבוא 22 .זה עוד תזקק לבירור" קיו�"משמעותו של 23

�אי לה מוב , וכוליות זו". הכל"בבסיסו של " סובייקט"בראשית הדברי� מונח ה, בהתא

. הפשוטה, הנאיבית, הרגילה" תמונת העול�", אחר אלא אותה חוויה קיומית אנושית

� לחל� את, של דברי�" עומק�"המעוניינת לרדת אל , הפילוסופיה, משו� כ�, אול

�המעוניינת להוכיח את , ולא כל שכ הפילוסופיה האידאליסטית, מושגיה� הבסיסיי

אינה יכולה להתחיל באות� מושגי , שרק הונח בתחילתה, היסוד הסובייקטיבי המוחלט

�בסיס �על, למעשה, קאנט את הסובייקט) א� לא הגדיר(משאפיי , משמע. יסוד עצמ

בסיס חוסר היכולת לדעת את �בדיוק על הרי שהעמיד את זהותו, סתירתו הראשונית

זהו תפקידו הבלעדי של . שיביא לפתרו הסתירה, "העקרו העליו"את , האחדות

מתמקדת מטלתו בעצ� בחשיפת , א� משמבקש שלינג לסלק את זה האחרו". אובייקט"ה

ובהצגתו כעקרו הזהות של �המיישב את הסתירה הבסיסית –העקרו המאחד העליו

. רקע הפילוסופיה הקאנטיאנית�על, שתי משימות שאינ אלא אחת –קט עצמו הסוביי

אלא , אי שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטאלי יכולה להתחיל מעקרונה העליו, לפיכ�

, וכפי שיוסבר בהמש�" (סובייקטיבי�חו�"ומשנדחה כל שדה מטאפיזי . נדרשת לגוזרו

ות הראשוניי� להגזר א� ורק מתו� הרי יכולי� העקרונ, )משנדחתה המטאפיזיקה עצמה

ומאחר והמשימה הראשונה אינה אלא גזירתו של העקרו העליו של . הסובייקט עצמו

כי זוהי , נדמה. המערכת עליה הוא שולט" מתו�"חייבת הגזירה להתבצע , הסובייקט עצמו

ולא " דרישות"שעניינה ב, "דדוקציה הטרנסצנדנטאלית"אמנ� מהותה של מתודת ה

בשפה , "תופעות"ה(ידי חקירת התכני� �בחשיפת עקרונות היסוד על, כלומר". תי�מופ"ב

, אות� ה� אמורי� לבסס ולא בגזירת� הלוגית ממושגי� עליוני�) קאנטיאנית

"��בלתי"העיקר העליו הינו (אשר תקפות� תזקק בתורה להוכחה , כלשה�, "טהורי

"). מותנה

נדרש שלינג לגלות את עקרו , ובייקטמשהונחה בלעדיותו המטאפיזית של הס, כ�

מונח המסמ את " (ידיעה"המאופיינת כמוב כ, כולה" תמונת העול�"מתו� , זהותו העליו

נדרש העקרו , של מערכת הידיעה עצמה" מתוכה"). "תופעה"שיוכה הסובייקטיבי של ה

.4' ס, מבוא 24

של שאינה אלא תכונתה, זו" ממשות", כמוב. 25של הידיעה" ממשות"העליו כיסוד ה

של התאמה בי , אינה יכולה לקבל את משמעותה הדואליסטית הקלאסית, "אמת"ה

א� דומה כי תפנית זו בתפיסת האמת ". אובייקט"לבי המתקיי� ב" סובייקט"הידוע ל

המוותרת על היכולת העקרונית להכיר את , מתחייבת כבר מהביקורת הקאנטיאנית

ינת אלא את עקביותו העצמית של מצי" ממשות"אי ה, לפיכ�". דברי� כשלעצמ�"ה

טעמה היחיד "בסיס �על, התאמתה של ידיעה מסוימת לידיעות אחרות –מכלול הידיעה

עיקרה , כאמור, אול� אצל קאנט. 26"שיטה"הידיעה כ". העיקר העליו"הוא , "של הידיעה

א� . זוהי מהות הגותו. הרציונל –העליו של התבונה העיונית הינה האחדות הטהורה

המסביר את ריבוי התכני� ": דברי� כשלעצמ�"נאי המטאפיזי לכ� הינו קיומ� של הת

מנוע שלינג , "אובייקט"כופר בקיומו של כל , מנגד. התודעתי במסגרת זהותה הפורמלית

עיקרו העליו של הסובייקט אינו יכול להסתפק . מלקבל את עליונות התבונה הרציונלית

. להיות ג� מקור למגוו התוכני המצוי בתודעה אלא נדרש, בזהות הצורנית האילמת

, הרי הוא מהותו של הסובייקט המוחלט, אי העיקר העליו, במונחיו של שלינג, כלומר

, "תנועה"עליו לייצג ג� . גרידא" הימצאות"או " הוויה", "התמדה"יכול לבטא , "אני"ה

.אחדות� העליונה של הניגודי� –כאמור ". פעולה"ו" התהוות"

–מאיד� , שונות, מחד, זהות רציונלית –א� הסתירה הנדרשת בעיקר העליו על

הרגשה ("שהינה חווית קיומית בסיסית , הידיעה" ממשות"קיומו נדרש לצור� תמיכת

כאינסטנציה יחידה למלא את שני חלקי " סובייקט"נאל� ה, "אובייקט"ובהעדר "). עמומה

ללת התנכרות עצמית בי מרכיב אחדותו הוא כו, משמע: הסתירה בעצ� זהותו

–שמיזוג� אפשרי רק בשל הזדהות� המהותית , "אובייקטיבי"לבי מרכיב " סובייקטיבי"

נאל� למלא ה את תפקיד " אני"ה, כלומר". אני"ע� אותו ה �" אמצעית�הבלתי"

" אני"ו". נית להסתכלות"ה, "אובייקט"וה את תפקיד ה, "מסתכל"ה, "סובייקט"ה

25 .פרשה ראשונה, חלק עיקרי ראשומתייחס בהרחבה לעני השיטתיות ורואה בו את אחד ממאפייניה הבולטי� של 15ש "ל בה"שוור� בחיבורו הנ' מ 26

.הפילוסופיה של שלינג

כי התודעה העצמית , יש לשי� לב, אכ. 27"תודעה עצמית"עצמו אינו אלא המסתכל על

הינה " הוויה"באותו האופ שה, "סובייקט"ה, "אני"הינה אמנ� עקרו התמדתו של ה

מעמדה המרכזי בפילוסופיה " אפרצפציה"לא בכדי נית ל". אובייקט"ה, "יש"התמדת ה

הרבה יותר " ידיעה העצמית"טמו בשאצל שלינג , א� ראוי להקפיד על כ�. הקאנטיאנית

�ובכ� יש בכדי להטריד את שלוותו של כל –התודעה העצמית . רציונלית" זהות"מסת

הסינתיזה המכוננת , מייצגת א� את סתירתו הבסיסית של הסובייקט –לוגיק פורמלי

).אובייקט" (אני"המכיר ) סובייקט" (אני: "אותו

ההיולית של התודעה העצמית כעקרו מזהה בדבר הסינתטיות, תובנה אחרונה זו

מעלה מספר תהיות ביחס למהות הפרוייקט האידאלי של , ולא רק כפונקציה מטאפיזית

ידי הפרכת �על, "אני"הפילוסופי של ה" שחרורו"מונע שלינג ברצו להביא ל, כאמור. שלינג

) נסצנדנטליבמידה שהאפשרות נושאת ער� כלשהו בשיח הטר, או הכרחיות קיומו(קיומו

כפי שהתברר מסקירתו של רצ� , ע� זאת. המנוגד לו ולכ המתנה אותו" אובייקט"של

�וכפי שעולה כעת מניתוח מהלכיה הראשוני� , המשמעויות הפילוסופי הכולל בחלק הקוד

גורר , כהנחה מטאפיזית" אובייקט"הויתור על ה, של שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי

, מוקד הדיו עובר למעשה מאיפיונו של הסובייקט. פיות ניכרותאחריו משמעויות פילוסו

אינו משפיע על , "עצ�"או כ" ישות"כ" אובייקט"ביטולו של ה, הווה אומר. אל זיהויו

, "שוני"כמקור ה: כפונקציה נדרשת בלוגוס הפילוסופי" אובייקט"הכרחיותו של ה

לייצג " סובייקט"ל המשחד, לפיכ�. את האחדות העקרה" להפרות"העשוי , "הבדל"ה

–) נוסח הדואליז� הקלאסי(יהיה אשר יהיה , "סופיות", "רציונל" –אפיו לוגי מוגדר

נוסח (מטאפיזית כלשהי " אחרות"לעומתה של –ומשניטלה לגביו א� כל יכולת השוואה

זהו ג� מקורה של התפנית . הרי שדווקא כלליותו מעוררת את שאלת זהותו –) קאנט

נאל� למלא את שתי הפונקציות " אני"שה, הקושי טמו בכ�. סבר לעילכמו, המתודית

, לפיכ�). הזהות וההרכבה(האחדות והריבוי : הלוגיות הראשוניות הסותרות בעצמו

מעי " סובייקט"מתעורר הספק ביחס לטיב� של הפרדיקטי� העשויי� להיות מיוחסי� ל

.פרשה שניה, ק עיקרי ראשוחל 27

עבור " חירות"י משמעותה של מה: במונחי� המעלי� ניחוחות תיאולוגיי� ברורי� –זה

? "סובייקט המוחלט"ה

�נדמה כי בהמשכה של השיטה טמו מפתח להבנה בהירה יותר של מהות , אמנ

, זאת. א� מעבר ליתרונותיה הבנאליי� של התמונה המלאה; השלכותיה המטאפיזיות

�על, כמבואר לעיל, נוכח המתודולוגיה המיוחדת בה מחוייבת הפילוסופיה האידאלית

גזירת� של המושגי� הראשוני� מתו� : קרי, בסיס התימטיקה המוניסטית אשר בבסיסה

, כפי שיוסבר מייד, משימתו העיקרית של שלינג, ואמנ�. מערכת הידיעה הקונקרטית ממש

הצגה . עצמו" אני"הינה הוכחת נביעתה של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית מתו� תודעת ה

א� , ע� זאת. זכה לטיפול הראוי ג� בחיבור זהמורכבת זו מהווה את עיקר הספר ות

אי להתעל� מביטויו הראשוניי� של הקושי המהותי הכרו� במושגו של , בעמדת פתיחה זו

" הוויה"יש להצביע על היציאה מקטגוריות ה, כ�. כאמור לעיל, הפרוייקט האידאליסטי

המאפיינת את מדגיש שלינג את הדינמיות, כמוזכר כבר. המוחלט" אני"בתיאורו של ה

אי להתעל� , בנוס�". הוויה"בשונה מהקביעות המסומנת ב, "פעולה"האחרו כ

" אני"על אותו " הידיעה"מהחדשנות הקוגניטיבית הנדרשת לשלינג לצור� תיאור

הסתכלות "אלא ל" אני"אינו נתו ה, "אובייקט"בשונה מכל . טרנסצנדנטלי

, למעשה. בזהות� של נושאה ומושאה, להאשר מתייחדת מכל ידיעה רגי, "אינטלקטואלית

ולכ , "אני"היא עקרו זהותו של ה, הסתכלות אינטלקטואלית זו הינה התודעה העצמית

". ידיעה"ו" הוויה"כאחדות –עצמו " אני"אינה אלא ה

המשמש , ")התודעה העצמית: "קרי(בש� " אני"מייד לאחר שקרא את ה, ואכ

המאבק , הווה אומר. ניגש שלינג ליצור לו צל� ,עקרו זהות עליו לאופיו הסתור

, התגלמותה של התכלית האידאית –נדרש לסמל , ככל מאבק אידאולוגי, הטרנסצנדנטלי

. יודע זאת –כפי שעשוי להתברר –מי כשלינג עצמו . המעניקה תוכ קונקרטי לשאיפה

ציג את הטיעו אלא מבקש לה –נוסח פיכטה –אי שלינג מסתפק בלוגוס האידאלי , לפיכ�

אינו עוצר במשמעויותיה הפורמליות של ההסתכלות , כלומר. 28"העובדתי"האידאליסטי

אלא מעוני לחשו� את קווי –" אובייקט"וה" סובייקט"אחדות ה –האינטלקטואלית

המושא שיעניק מוב לתשוקה –" אני"את מתארו המטאפיזי של ה, היינו. דמותה

משתיי� , על פני הזר� הרטורי, כי מנקודת מבט ראשונית זו, יש להעיר: ודוק". שחרורו"ל

עוד שלינג למאמ� הפילוסופי רב השני� לתלות את ההסברי� הראשוני� בשמיה של

את המבנה המטאפיזי א� " לגזור"התעקשותו המוניסטית ונסיונו , ע� זאת. המטאפיזיקה

ינת ביחס לשדה חושפי� תובנה מעני, כתנאי נדרש לו, "העול� המופיע"ורק מתו�

תפקודה של המטאפיזיקה כמיתוס ראשוני המפיח חיי� , רוצה לומר. המטאפיזי בכלל

אי לשלול את הסברה כי זהו למעשה תפקידה של , 29מבחינות רבות. בתבנית הלוגית

תתכ הצצה נוחה , בהמש�". תורת המדע"ביחס ל, "שיטת האידאליז� טרנסצנדנטאלי"

מציג שלינג , לעת עתה. תו� התגלות הדדיות�, תוס והלוגוסיותר על אופי יחסיה� של המי

שלמע שחרורו , "אני"אשר תאפשר לפילוסו� לזהות את ה, "אנטומיה המטאפיזית"את ה

�להוות באמת את הזדהות� של המומנטי� הלוגיי� בדבר " אני"ול, הוא נלח

" אני"נות התתגלה עליו, כ�). המבטא חופש" (סובייקט"וה) המבטא כורח" (אובייקט"ה

") סובייקט"ממלא את תפקיד ה(וכבלתי מוגבל ") אובייקט"ממלא את תפקיד ה(כמוגבל

כפילוסופיה , "אני"שעניינה באותו , ועליונות הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית, זמנית�בו

העוסקת (ומעשית ) ידי האובייקטי��היקבעות הסובייקט על –" ידיעה"העוסקת ב(עיונית

). ידי הסובייקט� ת האובייקטי� עלהיקבעו –" רצייה"ב

� –" תורת המדע"נזקק בשלב זה שלינג להישגיה של , ברמה הלוגית, מטבע הדברי

הוא נשמת אפו של , איחודו של הניגוד היסודי מונע את השימוש בעקרו הזהות הפורמלי

, להפ�. תו� דחייתה של הסתירה, בסיס אחידות�ההזדהות על: קרי, הרציונליז� הקלאסי

את מעופה של המחשבה אל מעבר , כאמור לעיל, משאפשרה הפילוסופיה האידאלית

.2' פס, הקדמה, חלק עיקרי שני 28 15ש "ה, שוור�' המופיעה בתרגו� עברי אצל מ, "גרמנישל האידאליז� ה השיטה הקדומה ביותר�תכנית"למשל ' ר 29

. 56�59' עמ, לעיל

למהות , הדיאלקטית, הרי שהפכה את התבוניות הדינאמית, הסטטי, לרציונליז� הקלאסי

אינו מבוסס על ביטול , בחשיבה" מתמיד"הממונט ה, ההזדהות, הייחוס. המחשבה עצמה

תו� , ידי סילוק הסתירה�מושגת לא עלהיציבות . אלא דווקא על הכרחיותה, ההנגדה

�דווקא תו� שימור , אדרבא, אלא, בניית מכנה משות� פשוט באמצעות ניתוח המנוגדי

, בסיס הייחוס ההדדי אל ניגודו�ההכרה בייחודו של כל אחד מהניגודי� א� ורק על, המתח

�באופ זה בלבד תתואר הסתירה היסודית . ויצירת מכנה משות� באמצעות הרכבת

�בלתי"ו) נתו להסתכלות, כאובייקט" (מוגבל": "ידיעה העצמית"ב, "אני"שבזהות ה

.זמנית�בו) מסתכל, כסובייקט" (מוגבל

נזקק עתה שלינג , ")אני"של מושג ה" הדמייתו" –אונתולוגית (ברמה המיתולוגית

ומגל� את הלוגוס הדיאלקטי כפעולה " אני"בה בחר לסמ את ה" פעולה"לקטגוריית ה

ואולי יש בכ� בכדי לרמוז –א� כא . 30"סו��הגבלה המורחבת לאי"וגבלת באמצעות המ

, משהו על טיבה ולכ על תפקידה האינהרנטי של האונתולוגיה כמיתוס בשיטה המוניסטית

נדרש הדג� האונתולוגי –בדומה לתפקידה של המטאפיזיקה במערכת הדואליסטית

הסתירה ההכרחית , א� אופיו הדיאלקטי�על. לשניות המאפיינת את התובנה הלוגית

") קיו�"מונחי , כתיאור בקטגוריות גשמיות, כחזיו(יכול להופיע " אני"אי ה, שבטבעו

, לפיכ�. ההשתנות" פרודת"קבועי� של " אטומי�", זהות�אלא באמצעות ישויות אחידות

את אופיו המבטאת , אחת: כדינמיקה המתחוללת בי שתי פעולות יסודיות" אני"מתואר ה

המבטאת את אופיו , והשניה, "הנתונה להסתכלות", "ריאלית"ה, האובייקטיבי

". המסתכלת", "אידאלית"ה, הסובייקטיבי

את הסתמנותה האיטית של המשמעות הפילוסופית הבסיסית , מעני לציי

, במודל האונתולוגי. הנמשכת ע� החשפות השיטה של האידאליז� הטרנסצנדנטלי

. המוחלט" אני"נגלה צל פרצופו של ה, � שלינג את עיקרה הלוגי של שיטתובאמצעותו מגל

�מקבלי� , החששות שהתעוררו ע� גלילת המסכת הלוגית על מושגיה הדיאלקטיי�, ואמנ

). א)(ו(2' סע, 3' פס, חלק עיקרי שני 30

כבר אינו , מושאו הרומנטי של מסע החילו� האידאלי, "אני"ה: את אישור� המוחשי

, "סופי("בשטחיות תכונותיו כמעט אנושי מדי –" סובייקט"דמותו המוכרת של ה

–ובאופ טבעי למוחלטותו , "משוחרר"משהוא –של שלינג " אני"ה"). תבוני", "חופשי"

לתפקודו כתנאי, נדרש תמידית למוגבלותו: הוא גיבור טראגי השסוע בבסיס קיומו

בעיקר הידיעה , נראה כי אפילו ברמה הגבוהה ביותר של הידיעה, להלכה, משמע. החופשי

מדובר בשניות הכרחית : ודוק". אובייקט"מה" להפטר"יכול " סובייקט"אי ה, עצמו

המאבק , דה יורה, כלומר. כאצל קאנט" טכני"ומטאפיזית ולא רק באופ משתמע וכמו

, "אובייקט"הסובייקטיבי תלוי ב" אני"ה –נושא עימו פרדוקס יסודי " אני"ה" שחרור"ל

פרדוקסליות מושגית זו צריכה למצוא , אכ". טסובייק"המוחלט כבר אינו רק " אני"א� ה

נתבעת , כזכור. אשר עומד עתה שלינג להקי�, את דרכה א� אל הדג� האונתולוגי

במסגרתה יתבררו העקרונות , המטאפיזיקה המוניסטית למתודה פילוסופית ייחודית

אול� למוחלטות הסובייקט השלכה מתודית ". מופיעי�"הראשיתיי� מתו� התכני� ה

כתנאי� לשיטת , משנגזרו מושגי היסוד בדבר זהותו של הסובייקט המוחלט: פתנוס

) ?המצווה(הרי שמשתמעת לכאורה האפשרות , של אותו הסובייקט –היא הוויתו –ידיעתו

. כתכני� מ המני של אותה שיטת הידיעה, להציג את הופעת� של אות� מושגי יסוד

שכל משמעותה היא , הקאנטיאני" בייקטסו"הדבר מתבקש נוכח השאיפה לגאולתו של ה

שלינג . במוב המופשט ביותר" אובייקט"חילו� ידיעתו מהתלות ב –ההכרה במוחלטותו

, ובעצ�. עצמו מדגיש כי העיקר העליו של הידיעה חייב להיות כלול בשיטת הידיעה עצמה

יעו אל בהצב, שמעורר האידאליז� הטרנסצנדנטלי, נדמה כי בכ� טמונה הסימפטיה העזה

וברצונו למשו� את המסקנות המתבקשות מהטרואיז� " אובייקט"בגדיו הערומי� של ה

. בדבר מוגבלותה של המודעות אל עצמה

הוכחת האידאליז� : משנס שלינג מותניו וניגש למשימתו הוירטואוזית, כ�

, המוניז� הסובייקטיבי, משמע. הטרנסצנדנטלי כתוצרה הטבעי של שיטת הידיעה עצמה

יקבלו את אישור� המלא עת יוצגו כמסקנותיו של מודל , "אני"בסולוטיות של ההא

דדוקציה "בסיס העקרונות שהופקו בעזרת ה�על, אשר שלינג החל בשרטוטו, עצמו" אני"ה

חלקה העיוני יעסוק בצידו : נפרשת תוכניתה של הפילוסופיה, בהתא�". הטרנסצנדנטלית

" סובייקט"כיצד עשוי ה �" ידיעה"סביר את הוינסה לה" אני"של ה, המסתכל, האידאלי

�כיצד עשוי החלק הבלתי, משמע. שאינ� אלא הוא עצמו, "אובייקטי�"ידי �להקבע על

חלקה , מאיד�. עבור הפעילות האידאלית" מחסו�"כיצד קיי� ה –מוגבל להיות מוגבל

סה וינ" אני"של ה, הנתו להסתכלות, המעשי של הפילוסופיה יעסוק בצידו הריאלי

שאינ� אלא , "אובייקטי�"לקבוע את ה" סובייקט"כיצד עשוי ה –" רצייה"להסביר את ה

" מחסו�"כיצד קיי� ה –מוגבל �כיצד עשוי החלק המוגבל להיות בלתי, משמע. הוא עצמו

" אני"תביא הפילוסופיה המעשית לשחרורו הנכס� של ה, להלכה. עבור הפעילות הריאלית

: קרי, תלותו בה��ולכ על אי" אובייקטי�"עליונותו על הידי הפקת הידיעה בדבר �על –

.מוחלטותו

". אני"המורפולוגיה הבסיסית היא כאמור שניות של שתי הפעילויות המנוגדות ב

". תודעה עצמית"המתבטא בקיומה של , "אני"הדינמיקה ההדדית בי אלו מחוללת את ה

ראקציה מיתולוגית זו ולכ התודעה העצמית הינה עצ� התרחשותה של אינט, פקטו�דה

אני "או בי ה, "ריאלי"לבי ה" אידאלי"כסינתיזה מוחלטת בי ה, מתקיימת כהרכבה

הינו השאיפה " אני"ה, הווה אומר". מושא/אני כאובייקט"לבי ה" נשוא/כסובייקט

האינסופיות . מוגבלת להסתכל על עצמה ככזו�סו� של הסתכלות בלתי�המתמדת לאי

�מסתבר הפרדוקס בהסתכלות הבלתי, אזי –של כל הסתכלות כהגבלה מתבררת מהבנתה

עציר ושל �נרד� מיתולוגי למאבק� האינסופי של הכוח הבלתי(מוגבל �מוגבלת על הבלתי

היא בעצ� הוכחת אפשרות –בניסוח עליו –משימתו של שלינג ). עביר�הקיר הבלתי

במילי� ; כל על עצמו כמוחלטבכל זאת להסת" אני"כיצד עשוי ה, משמע. פתרו הפרדוקס

אל נקודת מבטו של –אשר הוצג עתה ביסודותיו המכונני� –" אני"כיצד יגיע ה, אחרות

של הפילוסופיה �או א� הסתברותה –היתכנותה . הפילוסו� הטרנסצנדנטלי עצמו

משמעותה הקריטית של המשימה ברורה , ואמנ�. הטרנסצנדנטלית מתו� הנחותיה היא

המתיימרת לספק כמו , נזקק להצדיק את עצ� קיומה של הפילוסופיהאשר , לשלינג

, למעשה. שאיפיונו הברור בינתיי� הוא מוחלטותו, "אני"הסתכלות חיצונית על ה

ודאי לא " (אני"הסתכלות פילוסופית זו אינה אלא בדיוק הסתכלותו הפרדוקסלית של ה

, בהתא�. על עצמו כמוחלט) ? �לפרדיקט זה –א� אידאליסט גרמני –יסרב הפילוסו�

של ההסתכלות ממהלכה הדינאמי של תודעת " התנתקותה"מתחייב שלינג לאפשרות

אקט "בסוג כלשהו של , כי ניתוק זה, מאליו מוב. העל�לצור� השגתו של מבט, "אני"ה

: כפי שנדרש עד עתה, "אני"מעורר קושי עקרוני ביחס לצביונו הדיאלקטי של ה, "חופשי

. הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית האידאליסטית מעצ� טבעה של

מבקש שלינג לבדוק מקרוב את התנהגותה של אותה הרכבה מוחלטת , אי לכ�

ללכת עקב בצד אגודל בעקבות השפעותיה ההדדיות של , משמע". תודעה עצמית"הקרויה

�מטרתו . שתי פעולות הבסיס המנוגדות והתפתחות� של התוצרי� התודעתיי� הנגזרי

אשר תוכיח את , להראות במדויק את אופ היווצרותה של התודעה העצמית החופשיתהיא

, למעשה". אני"אפשרותה של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית וממילא את מוחלטות ה

אשר את עצ� קיומה הוא נדרש , בפריווילגיה הפילוסופית" למפרע"משתמש כא שלינג

תו� ניתוחו ההיפותטי , ת עצמוומבצע רפלקסיה על אקט ההרכבה המוחלט, להוכיח

�מנקודת המבט הפילוסופית המובחנת יתאפשר למסתכל להפריד את הפעולה . לשלבי

�, הפילוסופיה תצפה על התפתחותה של התודעה. הסינטטית המתמשכת לקטעי� נפרדי

השלמת : משלביה הראשוני� ועד להגעתה לרמתה של הפילוסופיה עצמה, "אני"היא ה

. פשרותו ולכ את תקפותוהמהל� תוכיח את א

, משמע. של התודעה" אובייקטיבית"עוקב שלינג אחר הבשלתה ה, 31בשלב הראשו

. כזכור, במסגרתה של הפילוסופיה העיונית –" אני"בכלל אצל ה" ידיעה"היווצרותה של ה

כיצד עשויה : קרי". אובייקט"עניינו של מהל� זה הינו תיאור יצירתה של ההסתכלות על

יוצרת בעצ� את , כבלתי מוגבלת, אשר כמסתכלת" (אני"האידאלית של ה פעילותו

להכיר את המוגבלות וכ� ) הנתונה להסתכלות, "אני"ההגבלה על פעילותו הריאלית של ה

". מחסו�"להסביר את אידאליות ה: או במילותיו של שלינג. להיות בעצמה מוגבלת

.השלישיהחלק העיקרי 31

�אשר מצייני� שלוש , "עידני�", התיאור מחלק את הדינמיקה המוחלטת לשלושה שלבי

נקודות מפתח אלו מציינות . נקודות מפתח בהיסטוריה הדיאלקטית של התודעה העצמית

אשר , שלושה מפני� קריטיי� ביחסיה� ההדדיי� של הפעילות האידאלית והריאלית

התודעה מבטאת את הסינתיזה המתמשכת בי , כאמור". אני"תיווכ יוצר את תודעת ה

על זו " אני"את הסתכלותה של פעילותו האידאלית של ה, וביתר דיוק, שתי הפעולות

שאיפתה של הפעילות המסתכלת להכיר בפעילות הנתונה להסתכלות את . הריאלית

בה פעילות אינסופית אחת מבקשת להזדהות ) לכאורה(יוצרת דינמיקה אינסופית , עצמה

ה ולמניעתה הנגזרת מניה ובכ� גורמת להגבלתה של האחרונ, ע� פעילות אינסופית אחרת

נית להצביע בהתרחשות זו על שלושה , אליבא דשלינג. וביה של ההזדהות המבוקשת

�ההתנגשות בי שתי פעולותיו " (אני"ה" הגבלת"בה� משתנה טיבה של , רגעי� מיוחדי

מבטאי� רגעי� אלו תקופות היפותטיות , בהתא�". הסתכלותו"ולכ טיבה של ) המכוננות

".אני"כרתו העצמית של המובחנות בה

את ההסתכלות , כלומר. מציי את ראשיתה של התודעה בכלל" עיד הראשו"ה

ידי הפעילות �הנוצרת בעקבות הגבלתה הראשונית של הפעילות הריאלית על, הראשונה

כחלק –שואפת הפעילות האידאלית להזדהות ע� זו הריאלית , כאמור. האידאלית

המביאה , ידי הסתכלות�א� נסיונה זה מתבצע על. את עצמולהכיר " אני"מנסיונו של ה

נאלצת הפעילות האידאלית להכיר א� ורק פעילות , לפיכ�. להגבלת הפעילות הריאלית

בשלב זה עוד לא מכירה הפעילות האידאלית את עצמה בכלל וכיוצרת , כמוב". מוגבלת"

, לפיכ�. יאלית המוגבלתאי היא עוד מכירה אלא את הפעילות הר, מאיד�. ההגבלה בפרט

חש את " אני"ה". התחושה" –הינה א� ורק במוגבלותו " אני"ההסתכלות הראשונה של ה

במובנה " ידיעה"עוד לא יוצר כל " אני"ה, הווה אומר. היבלמות פעילותו, "סבילותו"

" חסימה"אלא , "אובייקט"שאינה מציינת עוד כל –" הרגשת היפעלות"אלא רק , הרגיל

" אני"בשלב זה א� אי ה, כי מקל וחומר, מיותר לציי, כמוב. עצמו בלבד" ניא"כלשהי ב

שהינה בעצ� הסתכלותו במוגבלותו , כל כולו הינה אותה תחושה כהה. מכיר את עצמו

.הראשונית

, לכאורה. א� בתחושה ראשיתית זו טמו כבר המניע להמש� התפתחות התודעה

ובכ� בעצ� נמנעה " מוגבלת"הריאלית כנאלצה הפעילות האידאלית להתבונ בזו

שהפעילות האידאלית הוכרחה להכיר , יוצא. הסתכלותה עליה כאינסופית וכזהה לה

א� מוגבלותה של הפעילות האידאלית ". מוגבל"הכיר עצמו כ" אני"ה –בהגבלה

אול� הפעילות האידאלית היא זו . משמעותה היא היותה נתונה להסתכלות בעצמה

�כמו נדרשת הפעילות האידאלית להיות מוגבלת ובלתי, לפיכ�. כלותהמבצעת את ההסת

א� זאת רק , שהפעילות האידאלית אמנ� תהיה מוגבלת, הפתרו הוא בכ�. מוגבלת באחת

ההגבלה –מדובר בהגבלה נוספת , כלומר. ההגבלה תהיה מוגבלת בעצמה –באופ מוגבל

מוגבלותה של �נוכח בלתי, ונההינה בעצ� סיוגה של ההגבלה הראש, הגבלה זו. השניה

הגבלתה . בשאיפתו להסתכל על עצמו" אני"מוגבלותו של ה�או אי, הפעילות האידאלית

, משמע". אני"הגדרת חסימתה של פעילות ה –" קביעתה"ידי �של ההגבלה נעשית על

נאלצת להסתייג ולכ , "תחושה"בצורת ה" אני"מוגבלותו הראשונית והאילמת של ה

, "אני"הלא היא בעצ� הפעילות האידאלית של ה, "מגביל"ה": מסוימת"הופכת להיות

) ככזה" אובייקט"של ה" ידיעתו"עוד לא מדובר ב: ודוק(נקבע באמצעות תחושת

עוד לא , שוב(נקבע באמצעות תחושת " מוגבל"ואילו ה, "הדבר כשלעצמו", "אובייקט"ה

אינה אלא קו , ה עצמההיא המוגבלות השני, "קביעה"ה". סובייקט"ה) ממש" ידיעה"

אי הקביעה עשויה , א� ככזו". סובייקט"לתחושת ה" אובייקט"הגבול בי תחושת ה

�אי היא עשויה עוד ליצור הבחנה מודעת בשביל , משמע. להיות מיוחסת לא� אחד מה

מבטאת המוגבלות השניה א� ורק את הוספת , לפיכ�". סובייקט"ו" אובייקט"בי " אני"ה

באופ . של התחושה" מסוימותה"את , כאמור, כלומר, לות הראשיתיתלהסתכ" מקרי"ה

". הסתכלות שניה"מתאפשרת , זה

". העיד השני"ואת תחילת " העיד הראשו"מסמנת את סיו� , ההסתכלות השניה

שהיתה הסתכלותו , לידי הוספת המסוימות לתחושה" אני"בעיד השני הגיע ה, כאמור

–תו� סיוגה , בהסתכלותו הוא" אני"ה בעצ� את הסתכלות המסוימות זו מהוו. הראשונה

מבטאת הסתכלות זו את שאיפתה של הפעילות , כאמור". הסתכלות בהסתכלות", משמע

להגבלה אל מעבר להגבלה בה היא מתחייבת כתוצאה �ניתנת�האידאלית הבלתי

מתוארת , כ�. מעצ� ההסתכלות, הווה אומר, מהזדהותה ע� הפעילות הריאלית

באמצעות השאיפה , מתקד� מהגבלה להגבלה" אני"ה: סתכלות השניה באופ דינאמיהה

שאינה , "הסתכלות יוצרת"ההסתכלות השניה הינה , במוב זה. האינסופית להסתכלות

עצ� הסתכלות יוצרת אחת מהווה מניע –יצירות /אלא שורה אינסופית של הסתכלויות

א� כל , מוגבל בשאיפתו להסתכל�בלתי" אני"ה, משמע. לביצוע ההסתכלות היוצרת הבאה

. מייד הול� אל מעבר לה" אני"אשר ה –" קביעה" –הסתכלות יוצרת הגבלה זמנית

שה למעשה –" תחושות מסוימות", כאמור, תוצריה של ההסתכלות היוצרת הינ

מבטא , שקביעתו מתפתחת ברצ� אינסופי של יצירות, מושא חושני זה". המושא החושני"

" אני"את הסתכלותו של ה, כאמור לעיל, כלומר". חש"בעצמו כ" אני"תכלותו של האת הס

בשלביה הראשוניי� של ההסתכלות היוצרת , אמנ�). הראשונה(בהסתכלותו הוא ) השניה(

מבטאת את העובדה " הסתכלותו בעצמו כחש" –" אני"עוד יודע את עצמו כ" אני"אי ה

אי , בהגדרה, שוב, א�. על עצמה שהפעילות האידאלית הגיעה לבצע הסתכלות

ההסתכלות האידאלית עשויה להיות נתונה להסתכלות ולכ בהסתכלותה על עצמה היא

זו מובחנת " ריאליות אידאלית"א� ". ריאלית"אלא כ" אידאלית"אינה נתפסת כ

אשר היתה נתונה להסתכלות כבר בעיד , "אני"מהריאליות של פעילותו הריאלית של ה

המנוגדת " סובייקט"והשניה לתחושת ה" אובייקט"ונה גורמת לתחושת ההראש. הראשו

את שתי התחושות פועלמאחד ב, כמוסבר לעיל, מוצרה של ההסתכלות היוצרת, לפיכ�. לה

".מושא החושני"שהינה הרכבתו של ה, "תחושה מסוימת"המנוגדות הללו בהיותו

אשר (מנוגדות ינסופיות אכסינתיזה של שתי פעולות , זה" מושא חושני"ב, כמוב

. מתבטא המתח האינסופי ביניה, ")תחושות מנוגדות"הופיעו כבר כ" אני"בשביל ה

מתח זה עומד בהתאמה ישירה לדינמיקה המתמשכת אליה נקלעה הפעילות , כמבואר לעיל

א� , במהלכה היא מבקשת להסתכל על עצמה מסתכלת על הפעילות הריאלית, האידאלית

נוצרת , כ�. בלבד" ריאלית"היא רואה את עצמה רק כמוגבלת ולכ כבכל הסתכלות כזו

המתבטאות את התפתחות קביעת של הפעילות " הסתכלויות יוצרות"שורה אינסופית של

המגל� את הדינמיקה , האידאלית והריאלית ואת השתכללות קביעתו של המושא החושני

מאופיי המושא החושני , תא�בה". אני"היסודית הטמונה בשתי פעולותיו היסודיות של

המגשימה את המתח ההיולי באמצעות , "חומר"כ, בראשית היצירה כמושאיות מופשטת

לבי הכיוו� ) הריאלי" אני"המייצגת את ה(לאינסו� ) ההרחבה(הניגוד בי ההתפשטות

הדינמיקה ). האידאלי בהופעתו הריאלית" אני"המייצג את ה(לאינסו� ) החלוקה(

חוללת כתוצאה מהתנגדות� של מומנטי� אלו מבשרת קביעות הדיאלקטית המת

מתקדמות יותר בטבע האובייקטיבי ושלינג מציינ כרמז לפיזיקה הטרנסצנדנטלית

שיווי משקל� הראשוני של ההתפשטות ככוח המשיכה והצמצו� ככוח דחיה : המתאפשרת

ת בטבע המקביל לתופעה המגנטי, "האור�"הפועלי� על המושא וקובעי� את מימד

המקביל בטבע , "הרוחב"הפרדת� הנובעת של הכוחות הקובעת את מימד ; המפותח

של " אי החדירות", "העובי"הרכבת� של הכוחות המתבטאת במימד ; לתופעה החשמלית

. ומקביל בטבע לתהלי� הכימי, החומר

ג� , תוצרה של ההסתכלות הראשונה, "תחושה הראשיתית"בדומה ל, כאמור

מכילה בתוכה את המתח הראשוני , תוצרה של ההסתכלות שניה, "ושניתהסתכלות הח"ה

א� וש, שוב". אני"ולכ משתמעת בה מכללא התפתחותה של תודעת ה" אני"המזהה את ה

ובמונחי� ,"מוחלט"בהסתכלות היוצרת להסתכל על עצמו כ" אני"ה

�עצמה להסתכל על תאפוהפעילות האידאלית ש, מטאפיזיי�/אונתולוגיי�/מיתולוגיי

בשאיפה זו להסתכלות עצמית כרו� פרדוקס הנובע , כמתואר לעיל, א�. כאידאלית

, המסתכל לא יוכל לעול� להסתכל על עצמו כמסתכל: מאופיה המגביל של ההסתכלות

מתפתח בתודעת , כ�. מאחר וכנתו להסתכלות הינו ממילא מוגבל, "מוגבל�בלתי"

" גבוה"מסדר (ביטוי חדש , לויות חושניותשהינו בשלב זה רצ� יצירה של הסתכ, "אני"ה

–לבי חלקו הנתו להסתכלות –טהור תמיד " אידאלי" �למתח בי חלקו המסתכל ) יותר

" אני"מתגלמת ב, נוכח ההסתכלות החושנית". ריאלי"ו" אידאלי"המהווה הרכבה של

� על, אאת הסתכלותיו הו" יוצר"כ, אפשרית להסתכלות המוחלטת בעצמו�השאיפה הבלתי

" אני"זה מבטא למעשה את מניעותו של ה" חוש פנימי". "פנימיות"תחושה של ידי

שהינו –אל הלי� כינונה , "המושא המוחש", ההסתכלות החושנית" מאחורי"מלהסתכל

" אני"מתבטאת תחושה פנימית זו כחווית הצטמצמות ה, לפיכ�. עצמו" אני"פעילות ה הרי

". העול� האובייקטיבי" –ווית התפשטות יצירתו לנקודתיות אינטנסיבית אל מול ח

גורמות חוויות מנוגדות אלו לקביעות , בהרכבה המתמשכת של ההסתכלות החושנית

אל מול רצ� , "פנימי"ה, "אני"כביטוי להנכחתו המוגבלת של ה" (זמ"החושניות של ה

, "וניתחיצ"ה, כביטוי להתפשטות המושאיות הנתונה להסתכלות" (חלל"וה) ההסתכלויות

שלב ההסתכלות , כי בשלב זהשוב לא למותר להדגיש , כמוב). המופיעה כרצ� הסתכלויות

–" חוש חיצוני"או " חוש פנימי" –" כשלעצמ"עדיי אי קביעות אלו מופיעות , היוצרת

".מושא החושני"הוא ה, של תוצר ההסתכלות" איכויות"אלא רק כ, "אני"עבור ה

במושאי� , � היצירה מטביעה ביצירות עצמזמנית של רצ�הקביעה החלל

�, וכמשתנה זמנית, "עצמותו"ב, המושא נקבע כמתמיד חללית: את שניותה, החושניי

עליה מסתכל " תנועת הדימויי�"זו מהווה את המניע ל" מקריות", ואמנ�". מקריותו"ב

ל בסיס גבו�נקבע המעבר ביניה על, לצור� ההבחנה בי היצירות התכופות": אני"ה

", כ�". הגבלה", "הגדרה"אינה יכול להניב כל " עצמית"מאחר וההתמדה ה –" מקריה

–על בסיס התחימה המקרית ברצ� הזמ , מופיעה בתמונת העול� התנועה ממושא למושא

מקריותו של מושא נוכחי מגדירה את מקריותו של , הווה אומר". עקרו הסיבתיות"הוא

, כמצויי לעיל, "פנימי"ה" אני"טנסיבית של הא� לאור תחושתו האינ. המושא הבא

עצמו מול התמשכות� " אני"היא חווית נוכחותו של ה, "הווה"המתבטאת בחווית ה

�כאילו מתו� –מופיעה , )המונעת עתה בכוח הסיבתיות(האינסופית של הדימויי

, משמע. מושאית�ההדדיות שבקביעה הבי –הסתכלות מרוחקת על זר� המושאי� כולו

המושאי� ": פעולת הגומלי"סיטריות של �מומרת בדו, "יחס הסיבתיות"כיווניותו של �חד

התפתחות חווית . על רצ� הזמ" לפני� ולאחור", התוכפי� מגדירי� במקריה� זה את זה

–של כלל מושאיו " קיומ� ביחד"אל תודעת " אני"מוליכה את ה" הגומלי�פעולת"

התפתחות זו . בתנועה הזמנית –" בזה אחר זה", כאמור, המופיעי� –באחדות חללית

המבטאת את , אל קביעתו העליונה של העול� האובייקטיבי" אני"מביאה את תודעת ה

�קביעתו ". הטבע האורגני" –פעולת הגומלי המתמידה בהתרחשותה של כלל המושאי

מביאה להרכבה האופטימלית של תנועת , בעול� המושאי� החושניי�" ארגו"של ה

האורגניז� מגל� את : תכלות האידאלית ע� המוגבלות הריאלית הנתונה להסתכלותההס

". רצ� הדימויי�"אחדותו הפנימית של

ההסתכלות היוצרת האורגנית מבטאת באופ : קרבה הדרמה אל שיאה, בנקודה זו

כפעולתו , אשר תקי� את כלל היצירה, ליצור הסתכלות" אני"קיצוני את שאיפתו של ה

ממנה , "מנותקת"הקביעה האורגנית כמו מתאפשרת מנקודת מבט כמעט , עמשמ. הוא

. משל עצמו" חיי�"בעל –לצפות על התפתחות רצ� הדימויי� כמכלול מוגדר " אני"נית ל

" אני"ה: מכוח אותו פרדוקס ראשוני, נדמה כי הישג אחרו זה הינו נמנע בהחלט, כמוב

מנוע בהגדרה מלהסתכל , דאלית האינסופיתבפעילותו האי" אני"ה, מוגבל�כמסתכל בלתי

כמו נאלצת תמיד הסתכלותו של , לפיכ�. מאחר וההסתכלות מהווה הגבלה, על עצמו ככזה

" מפגרת", בכ�". מחו� לתמונה"עליו היא מסתכלת " אני"להותיר משהו מה" אני"ה

לות הלי� ההסתכ –" יצירה"זהו כל מהותו של מושג ה. בידיעתה את עצמה" אני"תודעת ה

מוגבלות "זהו טיבה של ה. עוד לפני הצעד הראשו במשחק, כבר מבליע עיכוב ראשוני

א� זאת רק בגבולותיה המסוימי� של , חופשי בפעולתו כיוצר הסתכלות" אני"ה –" השניה

עשוי לעול� להקי� " אני"אי ה, לפיכ�. במסגרתו של רצ� יצירה אינסופי, יצירתו הקודמת

במונחיה של ". יוצר"כ, "עצמו"ה הכולל ולהבחי ממנו את בהסתכלות את מש� היציר

משנקבעה , נסקרה עד עתה השהתפתחות, התודעה המצויה בשלב ההסתכלות היוצרת

נדרש , עד להסדריה המורכבי� ביותר, האורגניות של העול� החושני" אני"בהסתכלות ה

מנו האורגניז� העצמי ויובח מ" אובייקטיבי"כמכלול אורגני " טבע"בו יוכר ה, מהל� נוס�

".סובייקטיבי"ה" אני"כגופו של ההמופיע , של התודעה

העיד "ותחילתו של " העיד השני"מסמנת את סיומו של , התפתחות אחרונה זו

לבצע את " אני"בעיד השלישי אמור ה. בהיסטוריה של התודעה העצמית" השלישי

שהוא ההסתכלות היוצרת , הסלטה מורטליס ולנתק את עצמו מתו� כלל הטבע האורגני

כי , יש לשי� לב". אני"נדרשת פע� נוספת הגבלתה של הסתכלות ה, לש� כ�. העליונה

אשר נועדה להגדיר את מוצר� התודעתי הסינתטי של שני , מדובר כבר בהגבלה שלישית

�אוי לעיניי� הרואות ולאזניי� (הגבלה זו באה . העידני� ההסתכלותיי� הקודמי

בעוד שבהסתכלות , הווה אומר" (!). אני"גביל את הגבלת מוגבלותו של הלה –) המקשיבות

") מושא חושני"כ" (מסוימת"הפכה ל, "אני"היוצרת נקבעה מוגבלותו הראשונית של ה

ידי �אשר נקבע כל פע� מחדש על(א� רק בתחו� מסוי� , הפעילות" אני"ולכ התאפשרה ל

אמורה התודעה לצייר קו , כלות החדשההרי שבהסת, )עצמו –מודעת עוד �הבלתי –יצירתו

ובכ� תתאפשר , "תוגבל", תוגדר היצירה, בכ�. תוח� סביב עצ� הפעילות היוצרת עצמה

, עצמו" אני"היא תמונתו העדכנית של ה, במונחי ההסתכלות החושנית. ההסתכלות בה

ה ההגבל, הנה כי כ". פרט"עצמו כ" אני"יוגדר ה, נדרש כי מתו� הטבע האורגני כולו

".הפרטה"השלישית הינה

מאפיי שלינג ביתר דיוק את , "שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"בנקודה זו ב

אמורה זו להביא להגבלת , כמוסבר כבר. השלכותיה של ההגבלה השלישית האמורה

, "עול�"כמובח מה, היוצר, "אני"ההסתכלות היוצרת ולכ להופעתו הראשונה של ה

באמצעות –זו תאפשר את ראייתו של הלי� היצירה עצמו הסתכלות . הנוצר על ידו

, לראשונה בי המוצר" אני"יבחי ה, "הפשטה"ידי �על, כ�. על מוצריו" רפלקסיה"ה

זה אל זה " מושג"וה" מושא"ייחוס� של ה. 32"מושג"ה, לבי פעולת יצירתו, "מושא"ה

לות בהלי� כינונו של ייחוס זה מתבצע נוכח ההסתכ). Urteil" (שיפוט"בסיס ה�יתאפשר על

את מנגנו , "אינטלגנציה"כעת כבר , "אני"יכיר ה, למעשה". מושגי�"מתו� " מושא"ה

32 , מבחר מאמרי�הוסרל ' בא, "פנומנולוגיה"הוסרל ' א, למשל". נואזיס"ל" נואמה"והשווה ליחס ההוסרליאני בי

.153' עמ, )ג"התשנ, ירושלי�, מגנס(לוי ' גולומב בעקבות י' ועריכה י' תרג

יציקתו של תוכ חושני אל תבנית : 33כמעט כפי שתואר אצל קאנט, הרכבת הנסיו

. מטיז�יהקטגוריות ההגיוניות בסדנה התודעתית של הסכ

כבר , "רפלקסיה"ה, ת שלישית זוכי אמנ� הסתכלו, וכא המקו� לחזור ולהדגיש

שטיבה בהרכבה , בניגוד להסתכלות היוצרת". אני"איננה חלק מרצ� היצירה של ה

מהותה של הרפלקסיה הוא דווקא , "ריאלי"האידאלי ע� זה ה" אני"האינסופית של ה

הכושר לבצע רפלקסיה על , משמע. מתו� יצירתו" אני"בהבחנת פעולתו של ה –בניתוח

מותנה בביצועה של , "שוט�"מי� ולבנות את הסכימטיז� של הנסיו המושאי� מסוי

, ככזה, "אני"שהינה בדיוק הפעולה המוחלטת של הנגדת ה –" ההפשטה הטרסנצנדנטלי"

, לצור� הרפלקסיה דרושה מודעות, לפיכ�". מודעות"תו� בריאתה של , ככזו, אל יצירתו

יותר או " מרכיבה"שאינה , "שיתשלי"הסתכלות , אשר פירושה הוא הסתכלות מסוג חדש

לקרוע עצמו מזר� " אני"למע הסתכלות חדשה זו נדרש ה". מנתחת"אלא " יוצרת"

הרי , כרו� ביצירתו ובהתפתחותה הדיאלקטית" אני"א� מכיוו שעד עתה היה ה. היצירה

קביעה "בפעולת –" אני"תלוי של ה�שהאפשרות להשתחררות טמונה א� ורק באקט בלתי

". חלטתעצמית מו

מאחר והמש� התפתחות התודעה העצמית דורש התנתקות , בשלב זה, לפיכ�

הרי שהפילוסופיה , ")יוצרת"וה" ראשיתית"ה(מהכרחיות של ההסתכלויות הראשונות

ההסתכלות , ואכ". אני"של ה" חופשית"נדרשת לבאר כעת את היווצרותה של הסתכלות

לצור� " אני"דרישה מה –" ציווי"אלא כ" הכרח"הרפלקסיבית אינה נתפסת אצל שלינג כ

ששלב המודעות מסמ את גבול של הפילוסופיה העיונית , מכא. יצירת מודעותו

, ראוי לציי. ידי פעולה חופשית�המודעות הינה ידיעה הנוצרת על: והפילוסופיה המעשית

: יי�כי בכ� מגשי� שלינג בפועל את מסקנתו המושגית בדבר תלות הדיאלקטית של השת

בסיסו של הניגוד �על –ולהפ� , הפילוסופיה המעשית נדרשת לצור� הפילוסופיה העיונית

במיוחד נוגעי� . ל שלינגעל איפיונ� השונה של הסכמאטיז� הקאנטיאני אל מול זה ש, מטבע הדברי�, יש להעיר 33

.במערכת "זמ"הדברי� לתפקידו של ה

לבי אופיו ") יודע" –ידי מושאי� �נקבע על" (אני"של ה" אובייקטיבי"היסודי בי אופיו ה

כי א� בעריכתה הפנימית של , מעני להבחי"). רוצה" –קובע מושאי� " (סובייקטיבי"ה

"�החלק העיקרי ("עובר הניתוח מהשלב העיוני " הטרנסצנדנטלי שיטת האידאליז

ללא קטיעת רצ� ההסטוריה של , ")החלק העיקרי הרביעי("לשלב המעשי ") השלישי

בשאיפתו " אני"העומדות בפני ה" משימות"המוצג כשורת (התפתחות התודעה העצמית

).האינסופית לידיעת עצמו כמוחלט

אי באמת כל אפשרות להסביר את , סיסימכוחו של הפרדוקס הב, אמנ� כ

מודעותו של , אליבא דשלינג, משמע. הסתכלותה החופשית של האינטלגנציה על עצמה

את " לגזור טרנסצנדנטלית"הפילוסופיה יכולה רק –" דרישה"אינה ניתנת אלא ל" אני"ה

ע קובע שלינג כי ביצו, לפיכ�. נוכח הודאות החווייתית בהתקיימותה בפועל, תנאיה

המתבטאת , את עצמו" אני"אותה קביעה עצמית חופשית של ה, ההסתכלות השלישית

עשויה להתאפשר רק מכוח עקרונה , )עוד לא מודעות לרצייה זו עצמה" (רציה"בחווית ה

וזהו משפטה הראשו . קביעתה המוחלטת את עצמה, היינו, העליו של התודעה המוחלטת

הטרסנצנדנטלית של האקט " חירותו"סברה רק בכ� כמוב הו. של הפילוסופיה המעשית

)�ושוככה בתקווה למוצאה , אשר התמיהה באשר למשמעותה הובעה עוד בראשית הדברי

כמו כל הפעולות –עובדת היותו , כלומר, )של שיטת הידיעה" עובדתית"בהצגתה ה

ברור כי מוחלטות , ע� זאת". מוחלט"היותו , עצמו" אני"פעולתו של ה –התודעתיות

.עצמו" אני"טרנסצנדנטלית זו עוד לא הגיע לכדי ידיעת ה

א� ההסתכלות שלישית אינה " אני"שבשביל ה, שלינג אינו מתעל� מכ�, ובאמת

" רציה"ג� לאחר אקט ה, משמע. מצליחה להתחמק מפרדוקס מושג ההסתכלות בכלל

, ומרכל". מוגבלות"ב" אני"הסתכלותו של ה" לקויה", ע� תחילת המודעות, החופשית

" הסתכלויותיו"עתה : אמנ� הצליח להסתכל על עצמו בפעולתו האידאלית" אני"ה

הלא היא קביעה מודעת של " פעולה החופשית"ה –" יצירות"מתגלות באופ גלוי כ

, ע� זאת". הסתכלות"מודע כונה �אשר בהיותו לא, הלי�, "אידאלי�"פי �מושאי� על

, ריאלית/היוצר אידאלית" אני"ה, ירתו מודעתאשר יצ, זה" אני אידאלי"לצור� כ� הונגד ל

�זה הפכה להיות בלתי" אני"יצירתו של –" אובייקטיבי"זה אשר יצר עד עתה את הטבע ה

, א� לאחר אקט ההסתכלות החופשית, כלומר". טבע חיצוני"עתה כ" אני"מודעת ונדמית ל

מאחר , ל תימה בדבראי כ, ואכ". אובייקט"מעומת ע� , בשביל עצמו, "אני"עדיי נותר ה

מכיר את עצמו " אני"ה". זמני�העול� החלל"והמודעות צריכה להיקבע כבר במסגרתו של

.אשר מקור� בו עצמו נותר מוסתר בשבילו –רק כקיי� אורגנית במסגרת כללי הטבע

והיוצרת בפעילותו האידאלית " אני"אפילו ההסתכלות העצמית של ה. לא זו א� זו

עצ� ההסתכלות מניחה את מוגבלות הנתו , כאמור קוד� לכ. מהגבלהאינה נקייה במודע

" מגבלה"כרו� כל נסיו של הפעילות האידאלית להסתכל על עצמה ב, לפיכ�. להסתכלות

מוגבלת �בלתי"כ, כלומר, בגינה אי היא מופיעה לעצמה כאידאלית לגמרי, נוספת

, "הקביעה העצמית החופשיתפעולת ", וג� לצור� ביצוע ההסתכלות השלישית". במוחלט

עתה מתבררת משמעותה של . כזכור, "אני"ב" מוגבלות שלישית"נדרשה קביעתה של

כמנותק ממכלול הטבע , בשביל עצמו, נדרש לקבוע את עצמו" אני"מאחר וה: הגבלה זו

א� במסגרתו , )המסוגל ליצור במודע –" יוצר"שהרי מודע לעצמו לראשונה כ(האורגני

ה� , בכפו� לחוקי הטבע האורגני –" בזמ"שהרי המודעות הינה (ו טבע הכללית של אות

צרי� לראות את עצמו נוכח כלל עול� " אני"הרי שה, ")אני"מודעת של ה� יצירתו הבלתי

�, א�". לרצות�" –תו� שהוא מסוגל להתכוו אל אובייקטי� מסוימי� בלבד , האובייקטי

" אני"ה, הווה אומר". מוגבלות"הינה "מסוימות"משמעותה של , בדומה למגבלה השניה

נזקק לתלות את צמצו� רצונו למושאי� מסוימי� בלבד בכוח כלשהו המגביל את יכול

הופ� " אני"ה". אני"ל" אינטלגנציות חיצוניות"הפתרו נמצא בחווית קיומ� של . פעולתו

�ית עלמוסברת המגבלה השליש, כ�. אחרי�" פרטי� אינטלגנטיי�"בי " פרט"להיות רק

כי הגבלה זו אינה אפשרית , יש לציי. ידי התגבלות ההדדית של אינטלגנציות שונות

הרמוניה "ידי �ולכ מתבצעת על –האינטלגנציה " פרטיות"שלא לפגוע ב –באופ ישיר

, לפיכ�. בתצורת קביעת הפנימית של האינטלגנציות הפרטיות השונות" קבועה מראש

אינה מחייבת רק את קיומו של , קביעתו העצמית, "אני"קביעתו העצמית החופשית של ה

סובייקטי� "אלא א� את קיומ� של , היוצר" אני"המתנה את ה" טבע אובייקטיבי"

� .זהו משפטה השני של הפילוסופיה המעשית. 34המגבילי� את חירותו" אחרי

הפ� מודע " אני"ה. טר� ת� הלי� כינונה של התודעה העצמית המלאה, לפיכ�

, "אני"מבקש עוד שלינג להראות כיצד עשוי ה, בהתא�". מוחלט"א� עוד לא כ, לעצמו

". רוצה חופשי"להסתכל על עצמו כ, בזכות פעולת הרצייה, אשר מודע עתה לעצמו כיוצר

עשויה " אני"הקושי נובע מהצור� ההתחלתי להבי את האופ בו פעולתו היוצרת של ה

" אני"של ה" רוצה"כיצד עשויה פעולתו ה, משמע". אובייקטיבי"להשפיע על העול� ה

, הפועלת עתה באופ מודע(כיצד עשויה פעולתו האידאלית ". יודעת"לקבוע את פעילותו ה

אשר למרות היותה (ריאלית /לקבוע את פעולתו האידאלית) עצמו" אני"ל, ג� א� חלקית

ית של זוהי הרי מהותה הייחוד). מודע�הרי היא כעת מוצרו הבלתי, ג� היא" אני"ה

שיוצרת הפעילות , הקביעה, "הגבלה"להסביר כיצד הופכת ה: הפילוסופיה המעשית

נית להבחי כי זהו למעשה היפו� יוצרותיה של הפילוסופיה . לריאלית, האידאלית

כיצד , היינו –אשר ביקשה להראות כיצד הופכת המוגבלות הריאלית לאידאלית , העיונית

, משימתה של הפילוסופיה העיונית תמה לגמרי. המסתכלת הפעילות האידאלית על עצמ

, לראות את עצמו סו� סו� כפעילות אידאלית" אני"לאחר שבאקט המודעות הצליח ה

מודע �באמצעות אקט הקביעה העצמית החופשית הגיע הלא". פעולה היוצרת"בדמות ה

עתה . ")רפלקסיה" –כהסתכלות (למודעותו ") יצירת האובייקטי�" –כפעולה " (אני"של ה

לומד על קיומ של " אני"ה, היינו. אלא בתיוו� העול� האובייקטיבי, הגבלה זו אינה נעשית באופ ישיר, כאמור 34

במוב הרחב של " (מוצרי האמנות" –האינטלגנציות הזרות באמצעות ההסתכלות על השפעותיה בעול� האורגני

מוצא , שכזה" מוצר אמנות"בהחשפו ל). כל קביעה מודעת של סובייקט את עול� האובייקטי�, כלומר, לההמי

" מעבר"המצויה " תכליתיות"ידי מושא המגל� �אלא על, "איל�"ידי מושא אובייקטיבי � עצמו מוגבל לא על" אני"ה

).אשר יצרה את מוצר האמנות זו(באינטלגנציה אחרת : קרי, "אני"במקו� שאינו נתו להסתכלותו של ה, לו

הינו בעצ� רק זה אשר אינו , "אני"בשביל ה, המוחלט" אובייקטיבי"שה, כי מניתוח זה נובעת המסקנה, מעניי לציי

לאחר שחשפה השיטה המוניסטית את חוסר המשמעות של , ואכ". אני האחר"ה –עשוי להיות נתו בכלל להסתכלות

אלא ההתאמה בי דימוייה של אינטלגנציות " אמת"יוצא שאי ה, "ממשי"א הכהתאמה בי הדימוי למוש" אמת"ה

הינו " אחר"מאחר וה(בהגדרתה הדואליסטית של האמת " אובייקטיבי"הגדרה זו משלבת את המרכיב ה. שונות

מאחר (הקובע את הגדרתה המוניסטית של האמת " עקביות"באלמנט ה) הפרטי" אני"למעשה האובייקטיבי בשביל ה

).הינ� קביעותיה של אותה תודעה עצמית מוחלטת, הפרטי" אני"כמו ג� ה, "אחר"וה

יצירת ", "רצייה" –כפעולה " (אני"נדרשת הסיסטמה להראות אי� מגיעה מודעות ה

� ").ידיעה" –כהסתכלות (מודעת �אל זו הלא") אובייקטי

פתרו הקושיה מצוי בעקרונו הראשו של , מבחינת המודל הטרנסצנדנטלי

ותו של למרות חוסר מודע, לפיכ�. הינו מוחלט" אני"ה: האידאליז� הטרנסצנדנטלי

ג� פעילות היצירה המודעת וג� פעילות היצירה ". הכל" "הוא"הרי ש, עצמו לכ�" אני"ה

מודעת התבטאה לאור� הפילוסופיה �בדיוק כפי שפעילות היצירה הבלתי. מודעת�הלא

צריכה בפילוסופיה המעשית להתבטא פעילות היצירה המודעת , העיונית בהסתכלות

אינו אלא נובע �" הסתכלות"ו" פעולה" –אלו " תספירו"ההבדל בי שתי . בהסתכלות

, כפי שתיאר שלינג, בהבדל זה: א� היא הנותנת". אני"מתודעתו העצמית המוכרחת של ה

זהות לאלו של , המודעת, קביעותיה של הפעילות האידאלית, משמע". זהות"כרוכה

דל ההכרחי הבמסגרת ב. מודעת�הלא, ")ריאלית/אידאלית"כא כבר (הפעילות הריאלית

אינו יכול לראות דבר " אני"ה, אכ. ביניה" הרמוניה קבועה מראש"מתבטאת זהות זו ב

זהו . כהידמות בי רצונו לבי מציאות העול� האובייקטיבית" לחוותו"אלא רק , אחרו זה

.משפטה השלישי של הפילוסופיה המעשית

�צרת המודעת פועל של הפעילות היו" מנגנו ההדמייה", "אני"בשביל ה, ואמנ

תיוו� בי , כלומר. מודעת�באופ דומה למנגנו ההדמייה של הפעילות היוצרת הבלתי

מודעת תווכו השניי� באמצעות �כפי שביצירה הלא. מושגו של היוצר לבי המושא הנוצר

ביצירה המודעת באמצעות ") אידאה"הוא עכשיו " מושג"ה(מתווכי� השניי� , "סכימה"ה

בכדי לבסס , את המושא" לעבור"חייב , מושגו המודע של המושא, "דאלאי"ה". אידאל"ה

לש� התמדת הלי� , אול�. לאידאל" התאמתו", המושא" שינוי"היא , ליצירה" מניע"

בכלל " יצירה"מאחר וה –מודעת �דר� התמדת היצירה הלא�על –היצירה המודעת

להתמיד " אני"רש הנד, להזדהות ע� עצמו" אני"מבטאת את שאיפתו האינסופית של ה

אידאליזציה מתמשכת זו . של המושאי� בה� הוא מסתכל" אידאליזציה"בביצוע ה

–להגשי� את האידאלי� שלו בעול� המושאי� " אני"האינסופי של ה" דח�"מתבטאת ב

כל יצירה היא סיבה ליצירה : בשביל היצירה הבאה" אמצעי"כל יצירה חדשה מהווה א�

: מודעות�המודעות מקביל באופיו הלוגי לרצ� היצירות הלא רצ� היצירות, ואמנ�. אחרת

שה� , "מקריו"המושא אלא רק את " עצמיות"ג� היצירה המודעת אינה מתנה את

הפעולה היוצרת המודעת , כמוב. המניעי� את המש� היצירה וגורמי� את היצירה הבאה

היצירה . מודעת�אינה מוגבלת רק לעקרו הסיבתיות שנקבע בפעולה היוצרת הלא

הגשמת האידאלי� נעשית באמצעות ביטויו : החופשית מצייתת לכל חוקי הטבע

.המושפע מעול� הטבע ומשפיע עליו, גופו –" אני"האובייקטיבי של ה

נית הלי� היצירה המודעת כולו להיות מתואר כתופעה , לכאורה, א� באופ זה

בביטויו הגופני האורגני " ניא"במסגרתה מקיי� ה, הכרחית במסגרת העול� האובייקטיבי

ליצירה המודעת עשוי להתפס " דח�"ה. ע� כלל הטבע" מושאיי�"יחסי� ") פרטי"א� ה(

בסיס חוקי �וההגשמה עצמה עשויה להיות מתוארת על, "אינטרס"או ה, "הנאה"במונחי ה

של " רצונו"בי " הרמוניה קבועה מראש"אפשרות זו נובעת בהכרח מאותה . הטבע בלבד

, כלומר". חופשית"הינה , כמודעת, בשלב זה הפעילות היוצרת, ואמנ�". ידיעתו"ל" אני"ה

ידי �להזדהות ע� עצמו על" אני"התמדת שאיפתו של ה, המשכיותה האינסופית

במוב ". אני"בלבד כלפי ה" דרישות"אלא מהוות , "הכרחיות"אינ , אידאליזציה מתמידה

ידי �על, צרי� לשאו� לנצח" אני"ה: טזה מבי שלינג את הציווי הקטגורי של קאנ

צרי� לשאו� אל " אני"ה –" מקריות", "מסוימות"אידאליזציה ההולכת אל מעבר לכל

צרי� לשאו� בעצ� אל ביטול הפרטיות המבחינה בי " אני"ה, משמע. החוקיות המוחלטת

�כבסיס , בשאיפה להזדהות אל האינטלגנציה המוחלטת המשותפת לכול�, הסובייקטי

אינה , כמוב, שאיפה זו). Gemeinschaftliche" (המסד המשות�: "אינדיוידואלי��טרו

עכשיו כבר מודעת לעצמה (באמצעות פעילותו האידאלית הטהורה , "אני"אלא נסיונו של ה

עוד שלב בדר� הייסורי� למודעותו העצמית . העצמית" הסתכלותו"לשפר את , ")יוצרת"כ

להסתכל על עצמו לא רק " אני"ת זו הינו הציווי על הביטויה של שאיפה נדרש". מוחלט"כ

והתמדתו של , "יצירה"יובטח שימורה של ה, רק באופ זה". יוצר מוחלט"אלא כ, "יוצר"כ

.דר� הסתכלות�על, הלי� ההזדהות העצמית

להזדהות ע� עצמו נאלצת תמיד להיות " אני"השאיפה האינסופית של ה, כמוב

כ� ג� בפעולה היוצרת המודעת , )ההסתכלות(מודעת � הלא כמו בפעולה היוצרת: מוגבלת

וכפי . ומובחנת ממנו" אובייקט"הופכת מייד ל" אני"קביעתו העצמית של ה, )הרצייה(

לכדי הסתכלות רק כתופעת " אני"הגיעה מוחלטות ה, מודע�שברצ� היצירה הלא

" כ� היא נתונה להסתכלות ביצירה המודעת כתופעת, של היצירות" מקריות

"מסיק שלינג כי בעצ� ה , בנקודה זו. היצירה" חירות", היינו –של היצירות " שרירותיות

אינ� אלא הופעותיו של , "הכרח"וה" עצמיות"כמו ג� ה, "חירות"וה ה" מקריות"ה

ה� נושאי� משמעות רק במסגרת . המוחלט בתודעתו" אני"הניגוד הראשוני של ה

–ריקי� ה� מתוכ , "אבסולוטי"ב, מית זוא� מעבר לסתירה קיו. הסתירה המתמדת

�תובנה אחרונה זו מעלה כמו מאליה את שאלת ". אינ� ניתני� כלל להסתכלות", אמנ

של שיטת האידאליז� , "'אני'שחרור ה", "סובייקטיביסטי"משמעות הפרוייקט ה

.כפי שיתואר בחלק הבא, הטרנסצנדנטלי כולה

רת השיטה של האידאליז� משמעויותיה של תובנה דיאלקטית זו במסג

א� , "הכרח"ל" חירות"הסתירה התמידית ההכרחית בי ה. עצומות הטרסנצנדנטלי ה

מהווה בסיס , "רוצה חופשי"להיותו " אני"בשלב התודעתי המתקד� של מודעות ה

עוד בשלב יצירת המודעות הראשונית התאפשרה . לתיאור התופעות החברתיות הבסיסיות

". אחרי�"ה, "אינטלגנציות החיצוניות"רק נוכח מודעותו ל" אני"מודעותו העצמית של ה

"�במסגרת ". פרטיות"ה –" אני"אלו היוו את מקור ההגבלה השלישית של ה" אחרי

, שלו") המוחלטת("כביטוי לקונפיגורציה הטרנסצנדנטלית , עצמו" אני"הסתכלותו של ה

בהשאה , בעול�" אחרי�"הלתובנת עצמותו מתו� המגע ע� השפעותיה� של " אני"הגיע ה

מודע , "חירותו"ל" אני"משמודע כבר ה, עתה". חינו�"באמצעות תהלי� ה, עקיפה בלבד

מודע ה לחירותו כפועל חופשי וה " אני"ה, כלומר". אחרי�"של ה" חירות�"הוא ג� ל

�מודעות זו הינה במהותה , כמוב". אחרי�"למוגבלותו ביחס לפועלי� חופשיי

. א� ג� תלויה בה, "אחר"ע� חירותו של ה" מתנגשת" "אני"תו של החירו: דיאלקטית

החברה , סובייקטיביות�מתפתח במערכת האינטראקציות הבי, כתוצאה מדינמיקה זו

". המשפט" –מנגנו המגל� את הצור� בשימור חירות� של הפרטי� כול� , האנושית

, "ארגו"בע היוו כפי שחוקי הט: האנלוגיה למערכת החוקיות הטבעית הינה מרתקת

, של המושאי� השוני� במסגרתה של מערכת אינטראקטיבית" מסוימות�"המשמר את

של האינדיוידואלי� השוני� " פרטיות�"המשמר את , "ארגו"כ� החוק האנושי מהווה

בסיס �על". טבע שני"מתאר שלינג את המשפט כ, במוב זה. בתו� האינטראקציה הכללית

הפרטי " אני"אלא הציווי המופנה כלפי ה, כזכור, שאינו, וסרזה ג� מובח המשפט מהמ

.אשר רק מסוייגת בדיאלקטיקה של המציאות המלאה, ומגל� שאיפה למוחלטות, בלבד

מתפתח אותו , סובייקטיבית�שבמסגרת הדינמיקה הבי, ראוי א� לעמוד על כ�

, משמע. טיבאופ דיאלק, חוקי הטבע, "טבע הראשו"בדומה ל, המשפט, "טבע שני"

המגל� בעצ� את התיוו� האינסופי , אינה אלא אידאל רעיוני, "חוקת המשפט האידאלית"

המשחק ההוא : "ולכ הגור� לרצ� יצירות כלל אנושיות מתמש�, של הסתירה האינסופית

הפילוסופיה של ההסטוריה הינה , במוב זה". שכלל מהלכו קרוי ההסטוריה, של החירות

ההסטוריה היא הופעתה של ההזדהות . פילוסופיה המעשיתפילוסופית הטבע של ה

הזדהות זו באה לידי ביטוי : עצמו" אני"הטרנסצנדנטלית המוחלטת בהסתכלותו של ה

באמצעות , בה משתל� כלל מהלכה של האנושות, בחוויה של אורגניזציה היסטורית כוללת

�ס את המשמעות אשר אינ� מגיעי� לתפו, פעולת� החופשית של הסובייקטי� הפרטיי

, "חופשי"פעולת� של הפרטי� השוני� נעשית מבחינת� באופ , לפיכ�. הכוללת

מתו� מודעות שאינה יכולה לראות באופ מלא את ההרמוניה , "שרירותיות"ב

" אני"ג� התפתחותה של ההסטוריה נתונה להסתכלות ה, בהתא�. האוניברסלית

". חוקת אזרחות העול�"וורת של השתכללותה העי –בלבד בהתארגנותה " שרירותית"כ

ע� המכניקה " רצו החופשי הפרטי"נדרשת הפעילות האנושית למושג המתוו� את ה, כ�

להסבר תנועתה המכלולית של ההסטוריה , כלומר". הרצו המוחלט"העיוורת של

שאינה יכולה להתכוו , ולמרות חירות פרטית זו, באמצעות פעולותיו החופשיות של הפרט

הפתרו נמצא בשאיפה האנושית המתמדת . מאחר והדבר יביא לביטולה, כללית זולתנועה

באמצעות , לחווייה הפרדוקסלית של ההתמזגות האורגנית במכלול ההוויה כולה

המבטא (מיצוע הרמוני בי הפטאליז� " דת"מהווה ה, כ�". השגחה עליונה"ב" אמונה"ה

המבטא (לבי אתאיז� ) הפרטי" ניא"תו� ביטול חירות ה, שאיפה לחווית כורח מוחלט

").עול�"תו� ביטול הכרחיות ה, שאיפה לחווית חירות מוחלטת

א� שאינו יכול לעול� להסתכל באופ ישיר על , "אני"כי ה, מהאמור לעיל יוצא

עשוי להסתכל בכל זאת על , "מוחלט"להגיע באופ מלא לידיעת עצמו כ, הזהות המוחלטת

לבי ) בפעילות היוצרת המודעת(י פעילותו כסובייקט ב" הרמוניה הקבועה מראש"ה

–כפי שהיא משתקפת במוצריו ) מודעת�הפעילות היוצרת הלא(פעילותו כאובייקט

מתבטאת ההרמוניה , "טבע"ב, מודעי��במוצרי� הלא, ראשית. מודעי��המודעי� והבלתי

הרמוניה ההסתכלות הטלאולוגית היא התגלמות ה. 35"טלאולוגיה"המוחלטת בתופעת ה

, "חירות"באמצעות הטלאולוגיה מוס� מומנט ה, משמע, "אני"מודע של ה�במוצרו הבלתי

מתבטאת , לפיכ�. אל המכניז� ההכרחי לכאורה של חוקי הטבע, "תכליתיות"

" אני"מודעות של ה�יצירות לא –בהתפתחות הטבע " תכליתיות עיוורת"הטלאולוגיה כ

אשר הינו , זאת רק באופ חיצוני למוצר עצמו א�, "כוונת יוצר"מופיעות כאילו מתו�

�מתבטאת , "מוצרי האמנות"ב, במוצרי� המודעי�, ולעומת זאת, שנית". טבעי"אמנ

ההסתכלות האסתטית היא התגלמות ההרמוניה . 36ההרמוניה בהסתכלות האסתטית

באמצעות האסתטיקה מוס� מומנט , משמע, "אני"המוחלטת במוצרו המודע של ה

מתו� פעולתו , כלומר. אל הפעולה החופשית לכאורה של האמ, "זהות"ה, "הכרח"ה

הטבועה עצמה באופ , "מושא", האוטונומית של האמ נוצרת בעול� האובייקטיבי יצירה

בחות� ההרמוניה המוחלטת המתאמת את הסתירות –למסתכל האסתטי –גלוי

, של מוצר האמנות, תהמיתולוגי, האינסופיות משתקפת במהותו הסימבולית: היסודיות

". האינסופי בגילומו הסופי"שהינו , בצורתו וביופיו

.חלק עיקרי חמישי 35 .חלק עיקרי שישי 36

אי ההסתכלות יכולה , )נשמעי� שוב הדי הלוגוס בסיסי(אול� בדיוק בשל כ�

המתבטאת , חי את הסתירה האינסופית" אני"ה. לתפוס במלואה הרמוניות מוחלטת זו

כאשר , של התפתחות מודעותו ברגע השיא, לפיכ�". תודעה עצמית"בזהותו הקיומית כ

דוחפת אותו , כתמיד, "רוצה"וכ" יוצר"כ, "חש"כ, "מוגבל"הוא כבר יודע את עצמו כ

שאיפתו האינסופית להזדהות עצמית להמשי� ולזהות את עצמו במהות� המוחלטת של

�באמצעות תחושת ההרמוניה הקוסמית " אני"חיי� זו מפתה את ה�שאיפת. הדברי

עד לגילויה של אותה הרמוניה בפעילותו הוא , מושכת אותו עוד יותרהמתגלה לו בעול� ו

בו יפגשו זרועותיה , בו יושל� סו� סו� המסע, המהל� המתבקש הבא. כאמ, כיוצר, עצמו

התודעה –הוא המודעות למוחלטותו הוא , המוחלט יזדהה ע� עצמו" אני"של הסתירה וה

" אחד"בי –יביא לביטולו של כל ניגוד כי היתו� סופי זה , א� ברור. העצמית המוחלטת

". אני"אי , ובאי תודעה. שהוא תנאי לכל תודעה –" הכרח"ל" חירות"בי , "ריבוי"ל

תובנה המעלה הרהורי� פילולוגיי� (תגרו� לאיונו " אני"הגשמת תכליתו של ה, משמע

רגע השיא של ב, לכ. ואפסי עוד" אני"שהרי , ודבר זה אינו באפשר.). י.נ.ביחס לשורש א

כמעט נוגעי� זה בזה והמתח הדיאלקטי במלוא " אני"עת שני קטבי ה, המודעות העצמית

את מעגליו של " מקצר"העומס התודעתי האנרגטי . נאלצת המערכת להתנתק, עוצמתו

עת מביטה ההסתכלות האסתטית על מוצר , בשניה המכריעה. בטר� יקרוס" אני"ה

משולל כל " אני"ה. נעצרת ההסתכלות לגמרי, וחלטתהאמנות ורואה בה את ההרמוניה המ

בדבר משמעותה המטפיזית של ההרמוניה האסתטית והיא מתבטאת בו א� ורק " ידיעה"

, סיפוק זה הוא כמוב התגלמותה של אותה הזדהות מוחלטת". סיפוק אינסופי"כחוויית

יוצר , עצמו ג� האמ". מודע�לא"ב, לתודעה" מעבר"א� רק –אשר הגיעה לידי השלמה

אינו יכול להיות מודע ליסודות ההרמוניה המוחלטת והתגלותה יוצרת בו חוויה , היצירה

א� בנקודה המצויה , מאחר ותודעתו הגיעה להשלמת משימתה –" הפתעה ואושר"של

שאינו (אשר מוביל את הסתירה המוחלטת אל שיכוכה , "גאו"האמ מוגדר כ. מחו� לה

באופ המצוי מעבר ליכולת השגתו , )בהכרח �" אני"אינו מודע למאחר ו, "פתרונה"בדיוק

א� הוא מנוע מלתפוס את , האמ הגאו עשוי להתרומ� להרי הנבו של הטכניקה. הוא

הכשרו הפואטי הוא רק בבחינת . הפואטיקה ההכרחית לכניסה אל מכורת האסתטיקה

".מתת חינ� של טבעו"

התודעה –תכלותו האולטימטיבית הגיע להס" אני"ה. ובכ� נשלמה השיטה

א� שעמדה על , שתודעה מושלמת זו, קשה להתעל� מכ�, כמוב. העצמית השלמה ביותר

. לא הצליחה להסתכל על האבסולוטי ככזה ולזהות בו את עצמה, ס� הידיעה המוחלטת

. המוחלט נותר סמוי מעיניה של שיטת הידיעה בפיתוחה הטרנסצנדנטלי עצמו" אני"ה

שאינה , "הסתכלות אסתטית"דולה ביותר אל ההזדהות המוחלטת מתבטאת בהקרבה הג

המתבצעת , "הסתכלות רעיונית"אלא , "ידיעה"אינה , במובנה הרגיל" הסתכלות"ממש

הוא ". מושג"כל " אני"ההסתכלות האסתטית אינה יוצרת אצל ה". הרגשה"או " חוויה"כ

, ניה בסיסית בי עצמיותו הפרטיתאותה כהרמו" חש"על מוחלטותו אלא רק " יודע"אינו

של תוא� " הבנה"א� ברור כי אי הוא מגיע לכל . והקוסמוס כולו, כאמ, כאינדיוידואל

של –למושגיות� של הדברי� " אני"ההסתכלות האסתטית אינה חושפת את ה. זה

בקיומו " האני המוחלט"כביטויי� סותרי� של " אניות העול�"ביחס ל" אניותו הפרטית"

ובוודאי אי . א� לא בשלמות עצמה" חווית השל�"האסתטיקה עניינה ב. לקטיהדיא

. ב"וכיו" התהוות"ה, "פעולה"ה, "אני"ה –" מוחלט"האסתטיקה מוכיחה את קטגוריות ה

�אשר נראתה , נדרש שלינג להסביר את מעמדה של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית, בהתא

להוכחת עקרונותיה המטפיזיי� מתו� טוענת " שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"בפתח

.ביחס לתודעה האסתטית המפותחת, נביעת� בתו� שיטת הידיעה עצמה

לתאר את (!) כי אי הפילוסופיה אלא נסיו סובייקטיבי בלבד 37מסביר שלינג, כ�

הפילוסו� מנסה לבנות תיאור . האבסולוטי" אני"זהותו הדיאלקטית של ה –" מוחלט"ה

�א� מטבעה של . כלי המחשבה, המושגי� –המצויי� ברשותו זה באמצעות הכלי

ברור כי אי המוחלטות עשויה להגיע לעול� , כפי שהוסבר לעיל מפע� לפע�, המשימה

ברור כי נסיונו של הפילוסו� נועד מראש לכשלו , לפיכ�. להסתכלותה המלאה של התודעה

. של המוחלט, "טיביסובייק", נותנת רק מושג חלקי" הסתכלותו האינטלקטואלית" –

רצוע , אי בה� אלא לייצר צל מטושטש, שיאה של הוירטואוזיות הלוגית, מיטב ההגדרות

שירה היא הנמצאת , מה שמכונה בפינו בש� טבע: "לעד לארציותה של המטפיזיקה

כי אז מגלי� היינו בה את , אילו נתפענחה החידה, ע� זאת. סתרי� פלאי�חתומה בכתב

; הקסומה במעשה תעתועי� ובחפשה את עצמה בורחת מפני עצמה, האודיסיאה של הרוח

�רק מבעד , כהשתק� המשמעות במילה, החושי� נשקפת אלינו אר� הדמיו�כי דר� עול

�אינה , זו" רוח"המתודה היחידה העשויה להתקרב אל , ואמנ�. 38"לערפילי

של האמנות מעלה את איכותה המטפיזית , משמע. אלא אסתטית, אינטלקטואלית

האסתטיקה היא הביולוגיה של . ההסתכלות הפילוסופית בהעניקה לה קיו� אובייקטיבי

את –" לדעת"ג� א� לא ממש –לבטא " אני"רק באמצעות האמנות נית ל. הלוגוס

אשר באקט הפילוסופי , ממש במומנט האבסולוטי" אני"באקט האסתטי נוגע ה. המוחלט

המשימה האנושית : מסקנתו האחרונה של שלינגומכא . רק נת לו ביטוי ראשוני וקלוש

הפילוסופיה צריכה להפו� –האמיתית אינה היצירה האינטלקטואלית אלא האסתטית

אשר יש לעבדה , אינה אלא מיתולוגיה גולמנית, המטפיזיקה, ההבנה המושגית. לשירה

".דור חדש של פייטני�"לשפתה הנצחית של ההוויה בידי

".מסקנות" � 3' סע, חלק עיקרי שישי 3738 � .2' פס, ש

�והאונתולוגיה לאחר שלינג הפנומנולוגיה : המשחק � הסובייקט הטרו

אשר ימלא את , "ריבוי"שוחרר מהתלות באובייקט כ. הסובייקט שוחרר, א� כ

שוחרר מהאובייקט א� . אשר יית תוכ לחירותו, "הכרח"שוחרר מהאובייקט כ; "זהותו"

אשר תפקידה היחיד הוא למנוע את הסובייקט , חפה מכל פרדיקט, כאידאה מופשטת

לתפוס לגמרי את תמונת זהותו ובכ� לשמר את הסתירה הבסיסית ההכרחית להמש� מ

כבר –שוני /זהות –הסתירה . הסובייקט של שלינג התגבר על מכשלה אחרונה זו. קיומו

הפילוסופיה . עקרו זהותו העליו, אלא להפ�, אינה תסבי� הנכפה עליו בשל קוצר השגתו

וגילתה את הסובייקט " עול� הדברי� כשלעצמ�"הטרנסצנדנטלית הסירה את הלוט מעל

הסובייקט המוחלט שוב אינו נאל� לתעות במבוכיה הפרדוקסליי� של ". מוחלט"ה

כל , נושא� של כל הדימויי� –כל הסתירות , הוא הוא מקור� של כל הפרדוקסי�. הבורות

�ידיעתו �ה איהינ, הידיעה�אי. ידו עצמו�כל מגבלותיו הושמו בו על. כל הידיעות, המושאי

.שלו על עצמו

הפילוסו� הצליח לפלס דר� עיוועי� בחשכה ולשי� את ידו על . א� כא המשבר

ומשהודקו האצבעות על הסתירה המשתוללת והמבט . הזהות המטפיזית שבלב הפרדוקס

. זהות זו היא הסתירה עצמה: רואות העיניי� את שניחש כל העת השכל, חוש� את זהותה

שמהותה , מרווחיו של הרצו אינ� אלא ביטוייה של מסגרת אחת, האופקיה של הידיע

להוויה אחידה ) ?"ישי�("התנועה המפריעה את היתוכ של התופעות . הוא הסדק עצמו

? שתי הוויות? "הישות("היא רק התגלמות הוויתה הדינמית של הוויה זו עצמה , אחת

הסובייקט שוב אינו . א סערההו �והמוחלט , הסובייקט הוא המוחלט). ?הבדל הוויתי

המערסלת גלי� עדיני� בזוויותיה ומשקפת ברכות את חיוכו , "חיי� דוממי�"תמונת

אקטי� לאינסו� הנלחמי� ובעיניה� , הסובייקט הוא פעולה. הנבו� של המלומד הקלאסי

? מי הוא הגול� שהקימה שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי. מבריק ייאושו של הטירו�

אקט ", "התהוות", "פעולה"? "אני המוחלט"� הכתוב תחת לשונו של המה הוא הש

?הזהו אד� –" הרכבה נצחי

�מתארי� את הסתירה , שביקש שלינג לתאר מאחורי הסתירה, הפני

�צופה הפילוסו� על , שידיעתה אינה ידיעה, "הסתכלות אינטלקטואלית"ב. שמאחוריה

שגזר , ב בטוח במרומי הסול� ההיפותטיהוא ניצ. שהוויתו אינה הוויה, "אני המוחלט"ה

כליו המקצועיי� של , לו מתו� חומרי הכרתו בלבד במכשירי הדדוקציה הטרנסצנדנטלית

על מעלליה של �יתרונות החינו� הקלאסי –מש� הוא משקי� בנחת . האומ המוניסט

שהיא מנת חלק של ההרכבות , המשתוללת בהיפראקטיביות, אותה ברייה טרופה

, נשסעת במרד� אבוד אחר עצמה, והוא רואה כיצד היא רודפת אחר זנבה. פיותהאינסו

�ממועקה עמומה לתחושה מוגבלת . מטלטלת בי ניתוק מרוח� לבי רביצה כהת חושי

כשנדמה שהיצור המטושטש התעשת , וברגע השיא. וממנה לראשיתה של חוויה חושנית

תרבות אל �לקודקודו ולהכנס כב להכניס קצת בינה, סו� סו� והצליח לעמוד על דעתו

אני "כדי להסתכל על עצמו נאל� ה. מתערב שוב ומפריע טיבעו ההפכפ�, עול� המודעות

רישומיה הקשי� –להדחיק את ילדותו המוטרדת , מכוחה של הנכות המנטלית, "המוחלט

, של הסובייקט מ השורה, הנאיבית, של המוחלטות נמחו מהזיכרו והמודעות הפרטית

: הסובייקט משכבר הימי�, והנה הוא. שרת את מהלכה התקי של האינטלגנציהמאפ

, "אחר"להכרת ה, העל� המתחנ� לאוטונומיה, המעביר שיפוטי�, המנתח, הילד החוקר

הזק הנושא מבטו , הגבר המחשלה בפלדת ההסטוריה, הבחור הלומד את חוקת המשפט

המתעוותי� בעצמת� , ה של ההתהוותלא עוד משורג בשרירי, "מוחלט"א� לא עוד . על�אל

נישאת הסכיזופרניה כוירוס בדמו של , "סובייקט האבסולוטי"כנצר ישיר ל. הפנימית

אי הרופא הפילוסופי יכול . הרי הוא כה שברירי" מוחלט"ומשאינו . הסובייקט הפרטי

– אלא לרשו� לו את הצו הקטגורי כפלסבו נסלח ולנוד בצער על סופניות קיומו התודעתי

.אנושי מדי, אכ

הרי בכורחו הגלוי של הפרדוקס הכאוטי נדו הסובייקט . לאיטה מתגלה הטרגדיה

הזהות המינימלית , שפיותה הבסיסית של התודעה. מודעותו הנצחית�להלח� לדעת את אי

זוהי האמת . מונעת ממנה לחזות במישרי במראה הסתירה, שנדרשת לקיומו של כל הקשר

מוכרחה תמיד , הסופית, המוגבלת, התודעה הפרטית". מוחלט"ושג ההנוראה הצפונה במ

פועל הרציונל הקטנוני , לאור� דורות, בסבלנות אי ק�. ליצור הגדרות, להמשיג, להבי

אפילו הסתירה נקשרת לכדי עלילה . ואורג את אבק התופעות לכדי מסכת יחסי� מאוחדת

לדמויותיו של –כציורי מערות –� המישברי� הלוגיי� מוקפאי. והופכת למיתולוגיה –

המאפשר , האפוס הדואלי הוא שיר ערש מרגיע". סובייקט", "אובייקט: "בראשית�סכסו�

, נודע�בצילו של הלא. לתודעה המוטרדת לשקוע בחלומות של שלווה מטפיזית

א� א� כהמנו התפילה –יכול הסובייקט להגות חרש את זהותו , "אחר"ה, האובייקטיבי

א� החירות המניעה את המניפסט של האידאליז� . העד הקאנטיאני�רשי� מגשל המגו

�. לשוב ולהחיות את אלי המריבה, הטרנסצנדנטלי מתעקשת לעורר את המתי� ממנוחת

�ואז נאלצת היא ". מוחלט"ה, המודעות המוגבלת כמו בוחרת להתהפנט אל גלגולה הקוד

את תומתה " מוחלטת"יעה ההתבונה מאבדת ביד. לחיות מחדש את התוהו ובוהו

היא בנפשה ומושגיה המובחני� והברורי� הפכו לשט� " אחרות"ה, מעתה. הרציונלית

. חמקמק של שיח דיאלקטי

הלוגוס הדינמי פר� את . ועכשיו רועדת הקרקע תחת רגליו של הפילוסו� עצמו

. צמהסכרי הזהות והוא ממוסס במהירות את מושגיה של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית ע

" אחר"וה" אחד"ג� ה –" מוחלט"צונחי� מרוקני� לרגלי ה" הכרח"וה" חירות"ה

שקוע עד , ברגעיו האחרוני�. מתחילי� לאבד עצמ� בכשפיה של ההרמוניה הקבועה מראש

חוזה האידאליסט הטרנסצנדנטלי בשקיעתה של המיתולוגיה , לראשו בביצה הדיאלקטית

חשו� לגמרי , נטול כל פרדיקטי�, אכ. טיבית מדיסובייק –! האירוניה –שהיא , שלו עצמו

שריד , כשרק כותונת מושגית דקה, להוריק הלוגי הפיכטיאני מהרס ההגדרות

הדיאלקטיקה . בעירומו" אני המוחלט"מתגלה ה, לעורו ,מהטרמינולוגיה הדואליסטית

אמנ� , האד�, "אני הפרטי"ה. לא תבונה ולא רצו באי� לעזרו. אינה מותירה ממנו שריד

אלא ענני סופת , א� מעליו שוב לא חללה הבהיר של המטפיזיקה, עומד עוד על רגליו

המודעות הינה . משמעות הגאולה הינה הביטול העצמי: קללת ע� הדעת מתגשמת. ההוויה

הוא אינו אלא מומנט בתנועה האידאית " פרט"ה. המחסו� בפני ההתגשמות המוחלטת

.להעמיד פני�א� יכול יותר אי הוא , ומשהכיר בכ�. הכוללת

הרוויח את המוחלטות א� מסר תמורתה את נפשו " סובייקט המוחלט"ה

אי , של ישיה ותופעותיה כול�, כמצעה האניגמטי של הכוליות. הסובייקטיבית

המסגרת התודעתית אינה הולמת יותר ". אניות"האבסולוטי יכול להנות יותר ממותרות ה

, א� לא עוד כמכשול. נפערה מחדש תחת רגליו של האד� התהו�. את מהותו האינסופית

לוותר על , להתקרב, כשירת סירנות, התעודה האבסולוטית קוראת לו. אלא כתכלית

בהתמזגות . להתעלות על הבנתו המוגבלת ולהתמזג ע� האינסו�. התנגדותו הסוציופטית

. ת שרירי תודעתוולהרפות א, מקרב אבוד, נוסע השב הביתה מדר� ארוכה, זו יוכל לנוח

, שבכהיו הבכחנטי, יוכל לחוש את הסיפוק האינסופי, "הסתכלות"מעבר לכל , בחשיכה

המסתכל . הרי ההסתכלות האסתטית אינה אלא קיצה של כל הסתכלות. האובייקטיבי

המנצנצת מעבר " אר� הדמיו"אל , בשכרו חושי�, נשבה בקס� היצירה ומתחבר באחת

המגלמת את האחזותה , השפה. טיקה היא השער אל המוחלטהאסת. לערפילי התבוניות

, צריכה להכנע לחלילה של הדיאלקטיקה המוחלטת, העקשנית של האנושיות בהגיו

, תתעוררנה מלותיו, ע� איבוד הכרתו, רק אז. להפקיר עצמה לידיה של המערבולת

קה של מקפאונה הטכני של המיתולוגיה וישירו את הפואטי, "גאו"של ה, יצירותיו

. ההוויה

המתואר בחלק , בדומה לאופ. אשר ביקש לשחרר, המוניז� ביטל את הסובייקט

העצמת . אשר ביקש לשמר, בו איבד קאנט לדעת את התבונה, הראשו של חיבור זה

העצמת הסובייקט . התבונה דחפה אותה להביט אל פני המדוזה הנוראות של הפרדוקס

מרגע , משהופר האיזו הדואליסטי. של המוחלטנסבל �הציבה נכחו את מראהו הבלתי

המוניז� . ידי רוחותיו של לוגוס הסתירה�החל נרד� על, שהוכתר הסובייקט למל� יחיד

הדיאלקטיקה . שוב אינו מאפשר את דחייתה של הסתירה אל מיתולוגיה טרנסצנדנטית

�ות� כרוכה בה� וכורכת א, התנועה היוצרת את איבריו; היא עתה אימננטית לעול

הדינמיקה המוחלטת המכריעה כל מושג לכדי מומנט שברירי בזרימה . כתכרי�

אשר מכר את , הפילוסו�. קמה האסתטיקה ג� על יוצרה, ובסער המתפר�. האסתטית

אשר , שיחרר מכלאו את הכוח האבסולוטי, נשמת הסובייקט תמורת ההצצה במוחלטות

, ה באפיגרמה הקאנטיאניתשנחתמ, הישנה –ובברית החדשה . בא לגבות את שכרו

משועבד האד� לחלוטי לעוצמתה של ההוויה הדיאלקטית – תהדדי הכחשההסתפקה ב

כחוט השני של , סוחפת את הפילוסופיה לגמרי ומתגלה בכל מקו�" אידאה"ה. ההכרחית

�. אשר תניע את מפעלה הפנומנולוגי הנצחי של הרוח, דומה כי זוהי האנרגיה. רצ� הדברי

�שעוד נספחת אל הפרוייקט , סובייקטיבית�הצביע על היותרה המטפיזית המעייש ל, אמנ

לאחר הסרת , רק כצלקת חיוורת שנותרה בטוטליות, נראה, א� זאת. 39ההגליאני

.בשלב הביניי� עד לחיבורה של המיתולוגיה החדשה, המיתולוגיה הדואליסטית

מחשבה האנושית האסתטיזציה של ה, כפי שהבחי שלינג. וזאת לא תאחר לבוא

השסתו� (הכרחיותו הגלויה לכל של הנתו התודעתי . היא משימה אינסופית

ג� א� תו� גביית ; האקזיסטנציאלי המונע תמיד את הטבעתה המוחלטת של האנושיות

היא , ההגליאנית) ”The Notion“(ניכרת כבר במושגיות ) מחיר כבד מבריאותה

". אובייקט"להפכה ל –יד את הסתירה התגלמותה של העקשנות האנושית להגדיר תמ

וזו , תתגבש החוויה האינסופית לכלל מערכת ידיעות, א� יישוב וייסגר מעגל ההבנה, ומייד

המיתולוגיה החדשה כבר לא , הנה כי כ. 40לאינציקלופדיה של הטוטליות –האחרונה

; )נליתהתבונה הרציו(בכדי לקיי� את הזהות , )הניגוד הסובסטנטיבי(תנציח את השסע

ולו בצילו של , ")ההוויה", "האבסולוטי("אלא תחתור לטבוע את דיוקנה של האחדות

שאותה , כלו� נית למנוע את הציפייה. 41)ההבדל, התבונה הדיאלקטית(המשתנה

אשר , )עתה כבר כעובדת יסוד פנומנלית ולא רק כשפת קוד מטפיזית(הדיאלקטיקה עצמה

G.W.F. Hegel The Phenomenology of Mind Trns. J.B. Baillie (London, George Allen & Unwin 'ר 39

LTD, 1949). ;אשר , תו� הפקעתו מידי האנושיות הרגילה, יש לשי� לב לאבסולוטיזציה של הסובייקט, כמוב

.798' למשל בעמ' ר –מהווה עמוד תוו� במחשבת האידאליז� הגרמני ובוודאי בפנומנולוגיה של הגל

G.W.F. Hegel Encyclopaedia of the Philosophical Sciences Trns. W. Wallace (Oxford Clarendon 'ר 40

Press, 1975).

תפריע בבוא היו� את שלוות המיתולוגיה , סינתטיותהטרידה את הדואליז� בשאיפותיה ה

?"אחר"האונתולוגית בחתירתה אל ה

M. Heidegger An Introduction to Metaphysics Trns. R. Manheim (Yale University Press, 1987)' ר 41

p. 204.

סיכו�

חיבור זה ניסה להתעכב על תובנה בסיסית המידמה להתרמז בעקבותיה של

התמקדה הסקירה , כאמור בפתח הדברי�. המחשבה האנושית בחולות ההסטוריה

כי דווקא ברגעי המשבר , ההנחה היתה. בתקופה פילוסופית המאופיינת בסימניו של מפנה

. המושגי העמוקי� יתאפשר מבט נוח יותר אל המהות האחת הגועשת בתנועת השיח

�הופעתו של . זוהי בעצ� משמעותה היסודית של התובנה המסומנת כא, במובני� רבי

ידי �על, דוקא" התקדמות"המאובחנת מ(האידאליז� הטרנסצנדנטלי מבטאת השתנות

ה במישור הטרמינולוגי וה בזה , מונת היסוד המושגית של הפילוסופיהבת) שלינג

מורה , כטקסט אידאליסטי מעצב, "שיטת האידאליז� הטרנסצנדנטלי"ניתוח . הסמיוטי

" תבונה"ה, "אני"ה, "סובייקט"ה, "אובייקט"על תמורותיה� הדרמטיות של מושגי ה

לשהי של הנרטיב הפתלתל המכנה המשות� ההכרחי ליצירת הבנה כ, ע� זאת. ועוד

. נסמ� במידה רבה על היוחסי המושגיי� היוליי� בה� מדברת הסיסטמה עצמה, והסבו�

דומה כי נית לזהות בכ� את אחד מרעיונותיו העמוקי� והמרשימי� ביותר של , אכ

. קרקעי ועמו� הקוצב את תנועת הקיו� האנושי כולו�זיהויו של זר� משמעות תת: שלינג

תזוזותיה –קרקעית אלא באמצעות השפעותיה הגלויות �וש בפעימה התתא� אי לח

השאיפה האנושית להבינה מתמצה לפיכ� בנסיונות חוזרי� . הטקטוניות של התופעות

המסקנה . ונשני� לפסל מחומריה הקפואי� של ההכרה את זרימתה של המציאות

המסורבלת בכליה , הטראגית מעמידה את הקורא על מוגבלותה של הפילוסופיה בכלל

�הדר� המסתמנת . מלקרב את האד� אל מימיו של הלוגוס החי, האינטלקטואליי� הגסי

תו� . מורה על נטישתה של ההבנה השכלית לטובת� של כשרי� תודעתיי� עדיני� יותר

פונה שלינג אל , המבחינה, הפניית עור� מתריסה לגאוותה של הנאורות הרציונלית

בריתמוס המכש� של ; ובטחת בדמדומי� האסתטיי�ההתמזגות מכהת החושי� המ

.העולה בינות לאדי הקטורת, הפיוט

�בשונה לגמרי מסיסמה סופיסטית בדבר אוס� סטרוקטורות דיסקורסיביות , אמנ

מעניקה הגותו של שלינג מפתח עקרוני אל , החסרות כל בסיס ממשי לתפיסה, תלושות

מהווה א� העיו , שי הנצחי לריבוע המעגלכחוליה אינטגרלית במפעל האנו. הפילוסופיה

)נית�ניסיו לתת ביטוי מוגדר לבלתי) ?הא� המעוי הוא תבניתו של כל הנראה לעי �

ולגבש את " מוחלט"א� הפילוסופיה נאבקת ליצור את צלמו של ה. להגדרה בהגדרתו

שהנוקשות , דא עקא. תחושות המקור השולטות בתפיסת המציאות לכדי מיתולוגיה

אשר איכות� , טגוריאלית של האינטלגנציה אינה מסוגלת להפיק אלא דגמי� מגושמי�הק

ה מופשטות המדכאת של . האסתטית הירודה כרוכה ביעילות� המיתולוגית הנמוכה

וה , כאשר ה מעוטרות בערבסקות הדיאלקטיות) או אולי במיוחד(א� , התובנות הלוגיות

כאשר היא דוברת במונחיה ) דווקא שמא(א� , המושאיות התימטית הפנטסטית

המתבטאת (תשריטי� צפויי� אלו נידוני� לעד לכלליות עקרה . האימננטיי� של ההוויה

�המתבטאת (או לטוטליות מעקרת ) בהתנערותה המהירה של המציאות החיה מעליה

א� במהות� מחוברי� ה� לטבורה הקיומי של ). בהתנערות� האלימה מהחיי� במציאות

� ולכ מחוננת א� הפילוסופיה באורגניות הכלל, מש� ה� ניזוני� כל העת, האנושיות

שיטת האידאליז� "נראה כי הפרדוקס הטרגי המגול� ב, בהתא�. תופעתית

, שביטויו הפשוט הוא בתובנה פילוסופית בדבר מוגבלות הפילוסופיה, "הטרנסצנדנטלי

נטול הסתכלות ישירה , "ממש"משולל יכולת הבנה . מעניק כשלעצמו אינדקס פרשני כללי

פניו של פרוטאוס . עשוי הצופה לפחות לעקוב אחר עלילות המסע לגילויה, במיסטריה

� . אשר מחוללת התחלפות המסכות, א� תוויה� נקרצי� במחזה, נותרי� עלומי