M A C H S O R L I P S I A E

68 Faksimile-Tafeln

der mittelalterlichen hebraischen illuminierten Handschrift

ausdem Bestandder Universitats-Bibliotbek Leipzig

68 Facsimile Plates

of the Mediaeval, Illuminated, Hebrew Manuscript

in the possession of the Leipzig University Library

Herausgeber • Editor

Elias Kat%

EDITION LEIPZIG

Mit einer religionsgescbicbtlicben Betracbtmg und einem Inbaltsver^eicbnis des gesamten Macbsor von Hauptrabbiner EJias Kat%, Bratislava

Erlauternde Einfubrung von Dr.Be^alel Narkiss, Jerusalem Vorwart von Prof. Dr. Johannes Mailer, Leipzig

Wttb a theological-historical commentary and a table of contents of the whole Mab^or by Chief Rabbi EJias Kat^ of Bratislava

Introduction by Dr. Be^alel Narkiss, Jerusalem Foreword by Professor Dr. Johannes Midler, Leipzig

Grapbische Gestaltung: Prof A. Kapr, ־Leipzig Reproduktion und Lacbtdruck der Faksimiletafeln: Katsdruckerei Dresden

Sat% und Druck des Textbandes: Offi^in Andersen Nexo, Leipzig Sat^ des hebraiscben Textes: Werkdruck Grafenbaimcben

Einbandarbeiten: Gebr. Heller, Leipzig; G. Engelmam, Leipzig; Foste, Uiddecke, Bohnisch & Co., Leipzig Copyright 1964 by Edition Leipzig • Li%en%-Nr. 600I39I1964

INHALTSVERZEICHNIS • CONTENTS

Publishers' note 63 Foreword by Professor Dr. Johannes Muller, Leip-

zig University Library 64 Theological-historical commentary on the Mahzor

Lipsiae by Chief Rabbi Elias Katz 6 j Introduction 6j The meaning of the term Mahzor 6j Description of the Mahzor Lipsiae 66 The provenance of the Mahzor Lipsiae 67 Judaism and art 67 The significance of the Mahzor Lipsiae 69 The creators of the Mahzor Lipsiae 70 The date of the Mahzor Lipsiae 71 The Mahzor Lipsiae and the Manesse codex 72 Remarks of the author 72 Iconography of volume I 73 Iconography of volume II 77 Appendix — List of Bible quotations which

can be decorated with illustrations of the Mahzor Lipsiae 82

List of facsimile pages 83 Bibliography 84

Introduction to the Mahzor Lipsiae by Dr. Bezalel Narkiss 8j Preface 8j List of facsimile pages 8j Description of the Mahzor Lipsiae 86 The provenance of the Mahzor Lipsiae 87 The contents of the Mahzor Lipsiae 90 The illuminations of the Mahzor Lipsiae 93 The style and iconography of the Mahzor Lip-

siae 99 The place of the Mahzor Lipsiae in the history

of Jewish manuscript illumination 102 Bibliography 109

Epilogue HI Hebrew index of the entire Mahzor

Geleitwort des Verlages 7 Vorwort von Prof. Dr. Johannes Muller, Univer-

sitatsbibliothek Leipzig 8 Religionsgeschichtliche Betrachtung zum Machsor

Lipsiae von Hauptrabbiner Elias Katz 9 Einleitung 9 Was ist ein Machsor? 9 Beschreibung des Machsor Lipsiae 10 Kunst und Judentum 11 Datierung des Machsor Lipsiae 13 Der Machsor Lipsiae und die Manessische Hand-

schrift 14 Die Bearbeiter des Machsor Lipsiae 15 Die Bedeutung des Machsor Lipsiae 15 Die Schdpfer des Machsor Lipsiae 16 Die Personennamen im Machsor Lipsiae '16 Bemerkungen des Verfassers 17 Ikonographie des I. Bandes 18 Ikonographie des II. Bandes 22 Anhang — Verzeichnis der Bibelzitate, die mit

Illustrationen des Machsor verziert werden konnen 27

Verzeichnis der Faksimiles 28 Bibliographie 30

Erlauternde Einfuhrung in den Machsor Lipsiae von Dr. Bezalel Narkiss 31

Einleitung 31 Verzeichnis der Faksimiles 31 Beschreibung des Machsor Lipsiae 32 Herkunft des Machsor Lipsiae 33 Inhalt des Machsor Lipsiae 36 Die Muminationen des Machsor Lipsiae 40 Stil und Ikonographie des Machsor Lipsiae . . . 47 Standort des Machsor Lipsiae in der Geschichte

der judischen Handschriften-Illurnination . . . 50 Bibliographie $7

Nachwort — 60 Hebraisches Gesamtverzeichnis des Machsor

5

PUBLISHERS' NOTE

was completed and submitted did the publishers also succeed in winning Dr. Bezalel Narkiss of Jerusalem to assist with the publication of the Mahzor, and to write an introduction from an art-historical viewpoint.

In any case, the character of the original work made a purely theological or a purely art-historical opinion very difficult, for such a strict separation would have stood in the way of necessary comparisons with works of the same genre. There was no avoiding the double introduction to the manuscript. In these two opinions — as a result of the different points of departure and the differences in the available material — differences in the conclusions also became noticeable. Nor was uniformity of opinion to be expected at the present stage of scientific work on the Mafaor Lipsiae. For this reason the pub-lishers decided to print both introductions and to place them at the disposal of the world's scholars as a basis for their own researches.

The facsimile edition of the Mafaor Lipsiae conveys an insight into the beauty of this unique masterpiece of mediaeval book illumination, and provides an oppor-tunity for comparative studies with contemporary Mafcorim literature.

The publishers hope that with the publication of this work they will have helped to satisfy the wishes of scholars and also of a great many bibliophile collectors.

W h e n the publishers decided to reproduce in fac-simile those pages of the Mafoor from the Leipzig Uni-versity Library which were most significant from the viewpoint of the history of art and religion, they fully realized the significance and the difficulty of such a task. The Leipzig Mafffpr, whose artistic presentation could be attained only with great difficulty by a work of that genre, is one of the high-lights of Jewish book illumi-nation in the Middle Ages. Despite its historical signif-icance, however, it has very seldom been considered in scientific studies or writings. At the beginning of the publishers' work on this manuscript there was still no agreed opinion on the date of the Leipzig prayer-book.

On the other hand, the publishers were conscious of the fact that a facsimile edition would be an inspiration for assaying and evaluating the Mab^or. They therefore decided to equip the edition with scholarly commen-taries. But it would not have been possible to lay the foundations for further research work with the help of only a theologian or only an art historian. For this reason the publishers first entrusted Chief Rabbi Elias Katz of Bratislava with the edition of the Mab^pr, which consisted in the selection of the facsimile pages, the elaboration of an opinion from the point of view of religious history, and the preparation of a table of contents of the entire Mab^or. Only when all his work

65

FOREWORD

will awaken the fascinated interest of scholars of German literature and art historians. A wide field is opened up to research on book illustration when one examines the relationship which exists with mediaeval Latin Bible manuscripts that have ornamental designs. In addition, the remarks of the two specialists provoke the exami-nation of further problems.

The original sources for the history of the Mabzor Codex (MS 1102) have been destroyed. The war wiped out the archives of the Leipzig University Library. It is certain, however, that the precious manuscript has been in the University Library for more than 250 years, and that it arrived as a gift. The codex has always attracted the attention and admiration of prominent visitors, as the literature testifies. It is to be hoped that the be-ginning of this edition of precious manuscripts from the Leipzig University Library will make new materials ac-cessible for study and research and contribute to the understanding of the history of Jewish culture and to art history in general.

It was not easy for the University Library and the publishers to select experts for the work. A consulta-tion on an international level ended in a decision to en-trust Chief Rabbi Elias Katz of Bratislava and Dr. Beza-lei Narkiss of the Hebrew University, Jerusalem, with the weighty task. Thus two outstanding scholars have assumed the responsibility for presenting the codex for the first time.

Sincere thanks are due to the publishing house, es-pecially its staff of experts, for introducing this re-presentative series of the Leipzig University Library. The University Library has contracted with the pub-lishers to bring out further important editions, which will appear at suitable intervals.

P R O F E S S O R D R . J O H A N N E S M O L L E R Director of tbe Leipzig University Library

A he Leipzig University Library is now in the fortu-nate position of being able to contribute to the work of editing of illustrated manuscripts and to fulfil a wish that scholars and scientific institutions have expressed over and over again for decades. After thorough considera-tion, and in consultation with the scientific experts of the publishing house, the first endeavour was dedicated to one of the most precious manuscripts of the Middle Ages, the Mabzor Codex, in order to make it accessible in worthy form to the scholarly public.

The idea of publishing a representative series of pre-cious manuscripts from the Leipzig University Library came from the scholars themselves. For years there has been a demand particularly for textual and illustrative sections of the Mabzor, and these requests came to Leipzig from all over the world. The two scholarly in-traductions to our edition which confirm the signif-icance of the two volumes of the codex also vindicate the publication and make available to specialists, to schol-ars of Jewish culture and religion as well as to histo-rians of art, extraordinarily abundant and hitherto un-known material. Theories that the copyists and illustra-tors of the Mdfopr knew the famous Ruediger Manesse manuscript are submitted to the criticism of the scientific public by the selection which has been made. Through it, new interpretations are given to the history of religion in general, to cultural history and also to the history of music, which make an essentially new contribution to-wards placing the respective literature in its proper peri-ods. Thus the best studies on our codex up to now, espe-daily the data in Karl Voller's Catalogue of Islamic, Christian-Oriental, Jewish and Samaritan Manuscripts in the Leipzig University Library (1906), must be cor-rected.

The illustrative part poses many new problems. The already mentioned relationship to the classical Minne-singer manuscript, the Ruediger Manesse manuscript,

64

THEOLOGICAL-HISTORICAL COMMENTARY ON THE MAHZOR LIPSIAE

by Chief Rabbi Elias Kat%

non-astronomical context, first of all for manuscripts of the Prophetic Books of the Bible, since these were read and studied in recurring cycles. Thus, at the beginning of the colophon in the famous manuscript of the Prophets, written by Moses ben Asher in Tiberias in 895 A. D., the following is found: "I, Moses ben Asher have written this mahzor shela Mikra (i.e. cycle of the Bible) . . ." Here the use of the expression Mab^or shela Mikra for a Bible is obviously meant to designate the practice of cyclic reading of the Scriptures. Once estab-lished in this meaning, the term tnab%or was frequently so used up to the fourteenth century. For example, we know of two Oxford manuscripts, a Mab%or of the Torah (1044 A.D.) and a Mab^or of the four last Prophets.®

A similar process of transfer took place in the case of prayer-books. Originally, these did not exist among the Jews, and there was prolonged resistance to the use of writing for the setting down of prayers, which were orally transmitted from generation to generation. Later, collections of instructions and formulae for prayers, called seder tepbillotb, came into being, but these contained only the set and recurrent prayers which form the frame-work of the Jewish rite. Gradually other prayers and piyyutim, closely connected with the Bible cycles, were added to these collections. Even among the earliest of the Paytanim — the synagogue poets of the seventh and eighth centuries — there were already a few who wrote piyyutim for specific parts of prayers for the Shabbath and for the Festivals. Some of these poems were fitted into the customary cycle of prayers.

This was the point at which the simple siddur tepbillotb in fact came to differ from the mab^or tepbillotb with the piyyutim, but the distinction was not recognized until later in the Middle Ages, Thesiddur tepbillotb, the modern siddur, was, as we have seen, a collection of general prayers. The mahzor contained, and still contains, the prayers which recur at definite points, originally in a three-year cycle as for the reading of the Torab. Later, this three-year cycle was reduced to the duration of one year, both for the prayers and the reading of the Torah. It was obviously an easy matter to adapt the word mab-%or to a new use, since it was already thoroughly famil-iar in astronomical and Biblical contexts.

The piyyutim in the mafoor differ from the ancient tra-

3 Two Genizah fragments, Bodley d.37 (2603) 1 and b.8 (2816) 37. See S.D.Goitem, Sidrei Hinucb (Jewish Education in Moslem Countries), in Hebrew, Jerusalem 1962, p. 50.

INTRODUCTION

The present work makes widely available, for the first time, a Hebrew mahzor of the fourteenth century, one of the treasures of the University Library in Leipzig, and the first illustrated mab^or ever to be reproduced in facsimile. The publishers are to be congratulated on their enterprise in accepting the responsibility of issuing this facsimile, and thereby affording the reader an op-portunity of gaining a deeper insight into the religious and cultural life of the Jews in mediaeval Germany. The author of this introduction, on his part, is only too well aware that many of the problems posed by the manu-script remain unsolved: he has, however, done his best, within a small compass, to give a clear and circumstan-tial account of what is known or can legitimately be conjectured about the Leipzig Mab^pr and its place in the history of Jewish art.

T H E M E A N I N G O F T H E T E R M " M A H Z O R "

First of all, what is a mab^pri The word, the primary meaning of which in Hebrew is "cycle", is to-day also used to mean the Jewish prayer-book for the Feasts of the esntire year. The mabyor is to be distinguished from the general Jewish prayer-book known as siddur, which does not contain the piyyutim or liturgical poems. The name of this prayer-book owes its origin to the word seder, which means order. In the beginning such prayer-books were properly called seder tepbillotb and mab^or te-pbillotb — that is to say "order of prayers" and "cycle of prayers", but in the course of time the genitive plural tepbillotb was dropped and the appellations assumed their present forms of siddur and mab^or.

The term mab^or was originally connected with the Jewish calendar, in which the Great Mab^or was the solar cycle and the Lesser Mab^or was the lunar cycle. The word is not found in the Bible, nor does it form part of the vocabulary of the Misbnab, but makes its first appearance in the Habyloman Talmud1, where it is employed as a technical term of astronomy, with the significance "cycle" or "orbit". It also figures in the literature of the Midrasb, with the connotation "return" or "recurrence", since it is derived from the verb cbasor, which means "to return"*. Only later was it used in a

1 Tractate Berakbotb, 59b. 2 cf. Misbnab, Tractates Demai 4,1 and Mdaser Sbem 1, 5, 6.

65

The manuscript is foliated in Arabic figures, but these are of a much more recent date, probably of the nine-teenth or twentieth century. The binding is also later, and for this reason does not merit detailed description here.

The original text is in Hebrew, written in a square Ashkenazi script, mostly twenty-six lines to the page. Each leaf is ruled, recto and verso, with twenty-seven horizontal rules, enclosed by vertical rules at the outer and inner margins. This ruling is seen most clearly on foL193r of vol. n .

The number of lines to a page is, however, not ab-solutely regular. Most pages have twenty-six lines, but a notable exception is presented by fols. 13 r to 17 v of vol.11, the folios containing the prayer for unity, where the total per pagp is thirteen, or exactly half the usual. Why the scribe fixed on twenty-six lines for his stand-ard is not entirely clear, though it may be conjectured that he wished thereby to make allusion to the Tetra-grammaton, in which the numerical values of the compo-nent letters — Yod, He, Waw and He — make up a total of twenty-six.

A complete cycle of prayers for the Feasts of the en-tire year is represented in the illustrations, but this does not by any means imply that they are the work of a single hand. It is, in fact, likely that they were executed by two or perhaps three separate artists, the most pronounced dissimilarities being those between the series of margin-al illuminations and the illustrations in the text, which are composed in the form of miniatures in a framework. There is a great dissimilarity between the miniatures of the first and second volumes.

The copious employment of number symbolism in the surrounds of the miniatures and elsewhere is worthy of attention. Most of the miniatures and also the large quadrate lettering under them are embellished with studs, which the illuminators have placed there in pursuance of a definite purpose. This is attested by the fact that the number of studs which has been chosen to ornament given letters and a given miniature is determined by the numerical values of the letters themselves. The in-fluence of cabalistic tendencies, which would be familiar to the artists and give them support, may be discerned here, since it is out of the question that the choice of numbers was determined by pure caprice. The reader is referred, for analogies with the practice of our artists, to the book Tikune ba-Zobar4, where the Tetragram-maton is so ornamented with lines and circles as to in-dicate the number seventy-two, which symbolizes the name of the Lord.

Each page of the Mab^or Lipsiae was originally pro-vided with a catchword, of which only a few survive, owing to the cropping of the leaves in successive re-bindings. This cropping has also damaged some of the illustrations.

To judge from the style of the script, our Mab^or be-longs to the beginning of the fourteenth century, since the characters are of a kind which appears only at this

4 fol. 127 b.

ditional prayers of the Tannaim and the Amoraim in the siddstr in two important respects. In the first place, they are more sophisticated in form and language. Second, each of them is used once only in the course of the an-nual liturgical cycle, on the occasion of a single fixed and definite Shabbath or Feast.

As for the period at which the term mair(0r was first used, Heidenheim, in his attempt to elucidate the word, contends that it stems from the Abarmum, the "Later Rabbis" of the sixteenth and seventeenth centuries. But as early as the twelfth century we find the title Mafoor Vttry for the prayer-book of Simcha ben Samuel of Vitry (c. 1120 A.D.) and the Tosafists were already using the name mab^or in the thirteenth century1. It may, in-deed, have been in use even before the time of the Tosa-fists, since it is found in the well-known prayer-book of Rav Amram ben Sheshna Gaon, head of the Sura Acad-emy, who died in 870 A.D. The table of contents to the second part of this siddur contains the entry Mabspr

for Yom Kippur, though it is not entirely certain that this title was formulated by the Gaon himself. However this may be, we find in the Mab^or Vitij the following: " . . . as Rav Amram Gaon explained at the beginning of his Mabzpr"2, which supports the inference that Amram Gaon called his collection of prayers a mahzor.

We have already seen that the word mab^or was orig-inally not used alone, but in combination with other nouns, and we can, moreover, distinguish from its title whether a given mab^or was intended to serve for the feasts of the whole year or for a single feast. With the development of the different congregations, the name of the appropriate rite was added, so that we find tftab^or Asbkenas>i, mafoor Sepbardi and so on. In the course of time these long titles— the full title of a mab^or was, for example, mak(0r tepbillotb Sepbardi for the whole year — were gradually contracted, until nowadays the word is used by itself to designate a book containing the cyclic prayers®.

DESCRIPTION OF T H E MAHZOR LIPSIAE

The Leipzig Mafoor or Mafoor Lipsiae is a parchment manuscript in two volumes, the first comprising one hundred and seventy-nine folios and the second two hundred and twenty-five, both recto and verso of each folio being taken up by script and/or illustration. The first volume measures 491 mm. by 363 mm. and the second 485 mm. by 358 mm. The volumes are, re-spectively, 66 mm. and 83 mm. thick, exclusive of the binding. There is no title-page.

1 Tossafotb to Yoma 54a and h,Berakbotb 37a, 'Erubin 40a and many others.

2 ed. S.Horowitz, Warsaw 1882-96, p.445, no. 383. 3 I originally considered giving this facsimile a Hebrew tide,

Mabzpr Kirjatb Sefer, that is to say "The Mahzor from the City of Books", but have decided to use instead Mahzor Lipsiae, after the city which to-day preserves the manuscript, since its place of origin is unknown. I reserve the longer tide for my exhaustive monograph on the subject.

66

used in the manuscript is not completely clear, espe-daily in the case of the letters Zayin and Kof, which appear in the second of these two marginalia. It is probable that these letters stand for Zera kodesh, which is to say "of holy descent" or "of distinguished parent-age", but they may also imply that the family were mar-tyred, since the word kodesh signifies "martyrs". The adjectives "little" and "humble" are not meant to be taken literally, but merdy as a protestation of modesty.) The place names in the marginalia, Lisk and Szcze-brzeszyn, are important, since they are the names of two communities in Poland, and explain the presence of the many later glosses in the Mafoor Lipsiae which assodate the manuscript with the Polish congregation. It must have been for a considerable time in the possession either of these Polish communities or of Polish Jews who, though domiciled in Germany, had not abandoned the Polish rite.

Comparison of the second of the two marginalia just mentioned with a quotation from the Protocols of the Synod of the Four Provinces Will yield a date which is probably rdevant to the provenance: " . . . Thus spoke Ephraim... the son of Naphtali... called Salman Schur." 3

The sixth gloss to this, which dates from the year 5378 A. C. (1618 A. D.) makes the statement that this Ephraim was Chief Judge and had previously been ac-tive in Brisk and Shebreshin, so that Schur Naphtali, Rabbi in Shebreshin, may perhaps be identical with the Naphtali mentioned in the Mabzor, or, as is more likely, his kinsman.

The mention of Rabbi Elia of Bohemia of fol. 6 j r of volume II is of interest for the history of the Jews in Czechoslovakia. His name is found in a rosette made up of Hebrew characters and this Rabbi Elia is perhaps to be identified with Rabbi Eliahu of Prague4.

This, however, is mere conjecture. In effect, from 1 j j 3, the date of the last of the marks of ownership, the fortunes of the Mabzor Lipsiae are shrouded in obscu-rity, and we do not even know precisdy how or when it passed into the possession of the University Library in Leipzig. All that can be said with confidence is that it was already in its present home at the beginning of the twentieth century, since the readers' slip inside the cov-er records that it was, on 17 February 1902, in use by Israd Issar Kahag (1858-1924), Lektor in Rabbinic Studies at the University of Ldpzig. Kahan was perhaps responsible for the Arabic foliation mentioned above.

JUDAISM AND ART

To the uninitiate, the notion of an illustrated mabzor will seem a contradiction in terms. There is a wide-spread belief that the figurative arts were forbidden to the Jews by their religion, a proposition which is

3 Israel HeOpria, Pinkos vaad Aibab Ara^oth, Jerusalem 1934, P-JJ•

4 Encyclopaedia of Gnat Men in Israel, ed. Mordecai Margo-liouth, voLI, coL 172.

67

time1. The lettering is carefully executed, and text and illustrations combine to form a harmonious and taste-ful whole.

The present division into two volumes is not the original one. This is sufficiently demonstrated, in my opinion, by the fact that the Scroll of Ruth is in two sec-tions, one at the beginning of the first volume and the other in the second. More will be said about the signif-icance of this fact bdow.

The names of the scribes and illuminators of either volume cannot be discovered. We do know, however, that the punctuator was called Joseph Nakdan, but no more predse identification is possible. All that can be said is that it may be inferred from the fact that the pointing differs considerably from the script of the text itself that he is not the same person as the copyist of the manuscript. Both volumes contain many later correc-tions and marginalia, which are the handiwork of more than one glossator and written in more than one type of ink and script. Most of these marginalia are gram-fnatiral and textual in character and must have been made by persons thoroughly conversant with the He-brew language.

T H E PROVENANCE OF THE MAHZOR LIPSIAE

We have some information about the later provenance of the MafoorUpsiae from the notes of ownership on the final page of the first volume, but these notes make no mention of any date after 1 j j 3. Among the names men-tioned are those of Joseph bar Menahem, Samud bar Juda and his heirs, and David bar Saul. There are also some names in the marginalia, but of these too nothing is known, so that it cannot be established whether they bdong to former owners of the manuscript or to the cantors of the synagogue to whom the custody of the Mabzor had been entrusted — always providing that it was ever in such custody and not, throughout, in pri-vate hands. In the marginalia on fol. j6r of volume II, wrongly transliterated by L L Kahan, followed by Rob-ert Brack8, two such names are given. The note in the right margin reads "Thus spoke little Naphtali Zewi Hirschur, son of our Master and Teacher Master Abra-ham Schur: may his Protector (sc. God) shidd and de-liver him from harm. From the sacred community of Lisk." In the left margin, likewise, is the following: "Thus spoke the humble Mordechai, son of the Rabbi, the great Gaon, Chassid, and Teacher Chaim, of holy descent: may God the merciful shidd and deliver him from harm. He was Chief Judge and Head of the Rabbin-ic School in the sacred community of Shebreshin." (I give here the full wording of the text, as far as it can be established. The sense of some of the contractions

1 cf. for example, the samples given in Encyclopaedia Juiaica, n, Berlin 1928, col.454.

2 R. Brack, Die Makmen in Jen Handscbriften des Konigrticht Sachsen, Dresden 1906, p. 219.

man has not written the Torah with ink alone or if he has written the name of the Lord in gold, let it be hid-den from sight."•

Besides going a long way towards explaining why Haggadotb and, later, the Scrolls of Esther are the most frequently encountered of mediaeval Jewish illustrated manuscripts, this quotation would imply that Torah scrolls not written entirely in ink and containing the name of the Lord executed in gold were already, at that early period, in existence. That is to say there must have been artists who had managed to break through the narrow restrictions of the permissible in the matter of illustration to the extent of ornamenting — and perhaps even illustrating — the Torah scrolls, and thereby estab-lished a tradition on which later Jewish artists, partic-ularly in the Middle Ages, could draw. In the inter-mediate period there can be found information which is even more significant. For example, in the ninth para-graph of the first chapter of the Tractate Sofrim, which dates from the sixth or seventh century, there is the statement: "It (sc. the Torah) may not be written in gold. It happened that, in the Torah of the Alexan-drians, the name of the Lord was executed in gold at every occurrence. The wise men, questioned about this, decreed that it must be hidden from sight." (The Torah, of course, could not be destroyed, since it contained the Name.) This document gives additional support to the assumption that, in very early times, artists must al-ready have been engaged in the production of luxury manuscripts of the Bible. That such manuscripts seem to have had their origin in Alexandria is attributable to Hellenistic Greek influence, since it was in Alexandria that the Jews were most strongly subject to this. Curi-ously enough, the Alexandrian Jews claimed that sim-ilar manuscripts were made in Jerusalem. The Letter of Aristeas (80-63 B.C.E.)3 mentions a similar codex de luxe, embellished with gold, in the Temple in Jerusalem. We thus know, from two separate sources, that about the end of the pagan era an elaborate manuscript copy of the Bible was in existence.

Why was so much stress laid on the prohibition against gold? Perhaps it was the climate of opinion at the time, which finds expression during the era of the Mishnah in the words of the great Tannaite Rabbi Gam-liel, the enemy of pomp and display of all kinds, espe-daily costly burials. Perhaps it was in deference to the poor communities, who had not the means of procuring a golden Torab for themselves, which would in any case have been a transgression of the principle of equal-ity before the Law. No definite answer can be given.

While war was waged on the use of gold, great care was devoted to the calligraphy of the Torab scrolls. In Tractate Sbabbatb 103 a we find, on the words from Deu-teronomy VI, 9 "And thou shalt write them", the gloss that the Biblical word "write", when divided into its components, connotes "a writing, consummate, and a

2 Tractate Sbabbatb, fol. 103 b. 3 Ed. P. Wendland, Leipzig 1900 (etc.), Bibliotbeca Tcubneriana,

para. 176.

founded on the prohibition in the Decalogue: "Thou shalt not make unto thyself any graven image, or any likeness of any thing that is in heaven above or that is in the earth beneath or that is in the water under the earth" (Exodus, XX, 4). This commandment, it is generally held, is, at bottom, the reason why the Jews lagged so far behind other nations in the visual arts.

It is, of course, undeniable that this injunction inhib-ited the growth of Jewish sculpture and painting in

. early times, and it is likely that an even more effective check was imposed by other factors — the conditions of exile in which the Jews were forced to live, their state-lessness, the difficulties they experienced in obtaining a livelihood, and their frequent change of domicile. Nevertheless, their contribution to the history of the plastic and figurative arts cannot be altogether dis-missed. There is not space here for a full consideration of the problem, but, before embarking on an attempt to answer the questions raised by the Mab^pr Lipsiae in particular, it will be necessary to give some account of Jewish manuscript illumination in general.

The many mediaeval Jewish manuscripts, both of the purely calligraphic and of the richly illustrated and dec-orated varieties, which have fallen victim neither to the ravages of time or the bonfires of persecution, give an unequivocal answer to the question of whether the figurative arts existed among the Jews. In particular, the total of illustrated Haggadotb and Bibles is a large one, and in addition there are liturgical manuscripts, prayer-books, books of fables, codices of the works of Maimonides, histories and other writings to swell the account. From the sixteenth century onwards there are numerous illustrated scrolls of Esther. Some authors at-tempt to account for the preponderance of Haggadotb and Scrolls of Esther by the small compass of these books, which would make them both easier and cheaper to decorate and less difficult to conceal from the per-secutors, but this explanation is unsatisfactory for two reasons. First, there are Biblical books which are shorter than either the Haggadotb or the Scrolls of Esther, and therefore presumably easier and cheaper still to dec-orate. Second, longer books of all kinds are frequently furnished with a smaller number of illustrations than either. The true explanation is likely to be that the name of God is never mentioned in the Sqroll of Esther, so that manuscripts of it could be decorated without fear of offending against the precept of the Babylonian Tal-mud1 with respect to the writing of the Name in gold, and that the Haggadotb 1were intended for use, not in the public ceremonial of the synagogue, but in the privacy of the home, and were therefore not subject to such stringent supervision.

All this goes to show that the prohibition of the Deca-logue was limited to sculpture and monumental paint-ing, and above all to the representation of the Deity. But even for manuscripts there were strict regulations in force, and these were especially strict in the case of the Torah scrolls, as witnesses the Babylonian Talmud: "If a

1 See below.

68

trayals of men and women, such as, for example, David encountering Goliath. This goes to prove that, in Rashi's day, that is to say in the eleventh century, such pictures existed and that he was himself convinced that it was these that were meant by the Talmud.

So much will serve to show the antiquity and strength of the Jewish, artistic tradition.

One important fact about Jewish manuscript decora-tion remains to be noted. In the first place, illustra-tions of the Bible were applied to the Massoretic text only, which occupied the margins, and figural decora-tions of the Biblical text itself continued to be avoided. This is due to the fact that the margin, with the glosses, was not subject to the same powerful injunctions as the Word itself, so that illustrations to it were, in a certain sense, and at the beginning at least, "isolated" — as Ernst Cohn-Wiener puts it in his remarks on the Wiirz-burg Bible Commentary3. The Mab^or Lipsiae, of course, has, besides illustrations of this marginal kind, pictures in the text, but these latter are never narrative scenes. Such illustrations occur only in its margins.

We have seen that the Jews, in spite of their very unequal material circumstances, played some part in the story of the development of the visual arts and that the artists of the Mahzor Lipsiae were the heirs of a tradi-tion of artistic expression — always excepting sculp-ture — which goes back to Talmudic times. Before turning back to a consideration of the problems raised by the attempt to date the manuscript from the evi-dence of its text and its relationships with contemporary German book-illumination, it will be as well to say a few words in general about its significance for the so-cial historian, the student of the Jewish liturgy, the iconographer and the historian of art. The iconography of the Mahzor Lipsiae will be treated at length in a later section of this introduction.

THE SIGNIFICANCE OF THE MAHZOR LIPSIAE

The many illustrations (by these are meant the minia-tures explaining and elucidating the text) and the illu-minations (ornaments and the like which serve only to beautify the page) of the Mab%or Lipsiae bear witness that the illustration of books was fully developed among the Jews in Germany by the middle of the fourteenth century. Naturally, since the Jews were in political sub-jection their art was strongly influenced by the local traditions of a particular area or centre — a factor which throughout played a considerable role in the progress of Jewish art. Nevertheless, Jewish artists were fully ca-pable of holding their own in the company of their Gen-tile fellows, as we shall see when we come to compare the illustrations in the Mak(0r Lipsiae with those in the celebrated Manesse codex of the Minnesinger. The dif-ference is in choice of subject merely, rather than in ar-tistic skill.

3 Die Jiidiscbe Kmst, Berlin 1929, p. 200.

perfect whole''. Many detailed instructions for script were developed from this, and these bear witness to the degree of development of the aesthetic sense among the Jews.

Other precepts concerning the materials for manu-scripts of the Torah may be cited. That which enjoins that the parchment must be ruled before being inscribed with characters is traced, by the Tractate Megillah I, 9, as far back as Moses himself. Tractate Menabotb 29 b de-crees that a page on which could be found more than four scribal errors may not be corrected, because it would then have a blemished appearance. The letters Shin, 'Ayin, Nun, Zayin, Gimel and Tzade were to be ornamented with a special embellishment, the tagin or coronet. And so on.

Moreover, for the Massorab, many large capital letters were required, and these were later elaborated into ini-rials, which were later still illuminated and historiated.

All these considerations fostered the development of the illumination and later the illustration of Bible manu-scripts among the Jews. The splendid transcripts of the Torab which we have seen were in existence about the end of the pagan era must have been the first step, and, as time went on, calligraphy was supplemented, under the influence, especially of non-Jewish manuscript dec-oration, by more and more elaborate illumination, and, finally, illustration.

Given that this was the case for Bible manuscripts, it can come as no surprise that mak(0rim were also decora-ted, and the Mab^or Lipsiae, magnificent example of its kind though it is, will cease to seem in every respect an isolated phenomenon. Illustrated mab^orim, indeed, must have been not uncommon, or the Tosafists of the twelfth and thirteenth centuries would not have occu-pied themselves with the problem of the representa-tions of a n i m a l s and birds contained in them1. Moreover a responsum of the great scholar Rabbi Meir of Rothen-burg (thirteenth century)8 concerning illustrations of animals and birds, establishes the fact that illustrated mabsprim were no rarity in Germany at that period. Few of these have come down to us, and this must in some degree be attributed to their large size, which made them more difficult to conceal, as has already been men-tioned, from the instigators of the Jewish persecutions, some of whom directed their attention to Hebrew books.

It may also be worth-while to point out that the illus-tration of Jewish manuscripts is possibly connected with another tradition, which shows that the art of painting must already have been known and practised among the Jews in Talmudic times. In the Tractate Baba Mez?* 115, paintings are expressly mentioned in connexion with certain instructions concerning dis-traint of property. Paintings are also referred to in the Tractate Sbabbatb 149 a, where the Tosefta, cap. 18, is cited: "No man may read the inscriptions under figures and paintings on the Shabbath". Rashi's interpretation of this explains that by figures are to be understood re-presentations of strange animals and by paintings por-

1 Tossafoth to Yoma, fed. 54a and b. 2 Cremona ed. no. 24.

69

inference. The manuscript is, beyond doubt, the work of Jew-

ish artists, since the enormous knowledge of all de-partments of Jewish language and literature which is implicit in the illustrations could not have been attain-able, in the Middle Ages at least, by a non-Jew. Espe-daily noteworthy is the astonishingly good acquaint-ance of the artists with Rabbinic literature.

A cursory examination of single miniatures might, it must be admitted, lead the reader to question the view that the artists were in fact Jewish. For example, the four puzzling medallions on foL 31 v of volume I might be thought to have some reference to the four Evange-lists — an assumption which, it is hoped, will be shown to be false in the section of this introduction whic^i deals with the iconography of our MAFOOR. In any case, this page can obviously not be taken to be an indication that the artist was not a Jew. To take another objection, it might seem to a modern eye that the hooked eagles' beaks of some of the figures are satirical in intention, perhaps that they are even meant as caricature. But, as Cohn-Wiener has pointed out: "In a Jewish prayer-book this is out of the question. It is no more than the realism of that time."1 Moreover, it may be added that non-Jews are also given such noses, for example, on fol. j 2 r of volume I, King Ahasuerus and Hainan — neither of whom were Jews by race or religion.

Some notion of the character of the artists can be pieced together from the illustrations. Above all, as has been indicated above, they were men very learned in Judaism, and they were, in addition, close and accurate observers of the world about them. From this world they took a great deal for their illustrations, but they took nothing over blindly and without taste. Their towers and portals, for example, testify to the excel-lence of their eye for architectural detail, and they under-stood very well how to work in, delicately and unob-trusively, particular items from a non-Jewish context. For example, they must have countless times seen spires and finials adorned with ball-flowers, and in our MAFRFOR there are to be found many such pinnacles topped with a felicitously chosen floral ornament. More will be said on this subject in the next section, when we come to deal with the resemblances between the Mak(0r Upsiae and the Manesse codex.

In spite —or perhaps because —of the many per-secutions which they, as Jews, must have experienced, their pictures have a positive humanity and show a great love for their fellow men. This would help to explain the fact that the hanged men in the scene showing the destruction of Haman are depicted with their eyes bound.

The environment of the artists is also reflected in the animals of the illustrations, which are rendered in realis-tic detail, just as the illuminators must have known them from their own observation. Where the creatures re-presented are fabulous or unknown to the artists, we

1 op. cit., p. 200.

Since die subjects chosen for illustration by the art-ists of the Mafoor Lipsiae are perhaps somewhat un-familiar to the non-Jewish reader, pains have been taken to explain the iconography and symbolism of the decoration. This will, it is hoped, provide the reader with the groundwork of Jewish iconography, in spite of the fact that a consideration of this Mafcor, which is sm generis, can make no claim to establish principles of general validity. This would be possible only from a full synoptic comparison of all mediaeval illustrated mafoprim, but perhaps what has been provided will be sufficient to serve as a starting-point for and a stimulus to further investigation of this field. The Mak(pr Up-siae, on account of the abundance of its decoration and of the great knowledge of the Bible and the Talmud which was at the command of the artists who executed it, is perhaps the most advantageous point of depar-ture.

Both text and illustrations have considerable value for exegesis. It can be discovered from the illustrations that the artist or artists who made them were familiar with certain early commentaries on the Bible which anticipate later Biblical notes and emendations. In the Massoretic sphere, too, our Mafeor has a contribution to make. The many quotations from the Bible, in partic-ular the substantial readings from the Pentateuch and the Prophets, may with profit be collated with other versions. A full and careful comparison would un-doubtedly yield useful results.

The Mab^or Upsiae is also a valuable document for the history of synagogue prayer and of the liturgy. Many of the prayers and poems for Feasts which it contains are no longer in use, so that we are permitted to reconstruct some details of the form of worship it represents and correct the faulty texts of other portions of the liturgy as it has come down to us. In addition, if the manuscript can be accurately dated — a task which will be attempted in the subsequent section of this introduction — it will afford firm information concern-ing the exact stage of development of the Ashkenazi rite in particular, besides contributing to our knowledge of the history of Jewish liturgy in general.

Besides thus deepening our understanding of the history of religion, we can draw from the study of our Mahzor a great deal of general information about the social history of the Middle Ages. It is true that the illus-trations do not, for the most part, add much that is new to what we already know about the life and situa-tion of the Jews in Germany, their usages or their cos-tume, but they rather confirm the correctness of what is already known to historians in these matters.

THE CREATORS OF THE MAHZOR LIPSIAE

Since absolutely nothing is known of the scribes and artists who had a hand in the production of the Mab%or Upsiae, we must do the best we can to create a com-

7°

roth and Megillotb, and it is this fact which forms the most striking indication that the present arrangement of the manuscript is not the original one. The Megillab Tkuth, which begins on the first page of the present first volume, is not there complete, though it is supple-mented in the marginalia. The conclusion is not found until the beginning of the second volume. Textually and palaeographically these two sections belongtogether, and the evidence of the binding may safely be disregarded, since it is not contemporary with the production of the manuscript but of a much later date, probably in the seventeenth century. It is very likely that, in the re-binding, a quire was misplaced, and the covers ex-changed one for the other. In other respects also the present arrangement of the Mafy^or Lipsiae would sup-port the supposition that the original order has been reversed. It is my opinion that this Mafcor originally began with the month Nisan, which would explain the circumstance that the Megillab Rutb, belonging properly with the Feast of Weeks (Pentecost, Sbamuof), appears before Kofrelet (Ecclesiastes), which is read at the Feast of Tabernacles (Sukkotb). Against this view there is the fact that the marks of ownership are found at the end of the first volume and not on the last page of the sec-ond, but this is not conclusive evidence, since these do not cover the whole period of the Ma jo r ' s existence and it is possible that the second volume contained other such notes, which are now lost.

The first volume of the Mahzor Lipsiae embraces the prayers for the special Shabbatoth, for the Passover and for the Feast of Weeks. The second contains the prayers for the Feasts of Tishrei. This is the reverse of the order of modern mab^orim of the Ashkenazi rite, to which the Leipzig manuscript belongs, but it is an order which is more correct, if less familiar, in that it conforms to the decree of the Lord to Moses and Aaron as recorded in Exodus XII, 2: "This month (sc. Nisan) shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you." Later authorities cite this text in support of their practice, for example Rabbi Jacob of Mulin (ob. 1427 A.D. in Worms), who, in his book Mabaril, which deals with the ceremonial of the syn-agogue, likewise begins with the month of Nisan. This would make it plausible that about the middle of the fourteenth century in Worms, a city which plays an un-doubted part in the origins of our Mafoor, the month of Nisan was taken to be the beginning of the liturgical year. This would tend to confirm a date in the first half of the fourteenth century for the Maff^or Lipsiae as well as to suggest that, up to the fifteenth century at the very least, a mab^or was so arranged as to begin not, as nowadays, with the Feasts of Tishrei, but with the Feasts of Nisan.

So much must suffice concerning the relevance of text and arrangement for the dating of the manuscript. The bearing of the illustrations, and particularly of the relations of these with contemporary German manu-script decoration, on this question remains to be con-sidered.

can only marvel at the inexhaustible imagination they display.

The choice of pigments is that employed in German miniature painting of the time, in which the heraldic colours red, blue, green, black, gold, and silver, with the addition of purple, predominate.

These latter particulars reflect rather the local en-vironment of the artists than the nation of their birth: they are no more than the outward forms of expression. The content and feeling of the decoration, both figural and ornamental, of the Mab^pr Lipsiae are unequivo-cally Jewish.

T H E DATE OF T H E MAHZOR LIPSIAE

No direct evidence for the date when our manuscript was produced is, as has already been pointed out, available, so that recourse must be had to internal in-dications. In these circumstances it is hardly surprising that scholars have not so far been able to agree on the question. Robert Bruck1 dated it in the second half of the fourteenth century, and Rachel Wischnitzer-Bern-stein, whose books and articles constitute the most comprehensive treatment so far of the Mab%pr Lipsiae (see Bibliography below), agrees with Bruck. Ernst Cohn-Wiener, on the other hand, dates it between 1233 and 1272 A.D. and advances the view that it is older than the Mahzor of Worms, an opinion which I cannot share. That the two manuscripts are related is beyond doubt, but it is, in my opinion, equally certain that the Mdfapr of Worms is the older. For one thing, its minia-tures are more primitive in style than those of the Mab-S^or Lipsiae. Cohn-Wiener's view that the bortus cohcImsms miniature on fol. 64 V of volume I is a Jewish Mitmebild seems to me equally unacceptable2. The correct answer to the problem of the date probably lies midway be-tween these extremes — that is to say the first half or, at latest, the middle of the fourteenth century.

To this conclusion we have already been led by the consideration of the palaeographical evidence (see above p. 66). Analysis of the text tends to support this, though on the evidence of the text alone a date as early as the end of the thirteenth century might be possible. The Atafoor Upsiae is innocent of certain prayers which are the common property of all prayer-books in the later Middle Ages, for example in the section Kol Nidrei (volume II, foL47v). It also contains certain prayers which are no longer included in modern mafaprim (e.g. volume I, foL 174r).

Since the arrangement of the manuscript, if only more comparative material were available, would have some-thing decisive to say about the date, a somewhat cir-cumstantial account of it is necessary here. Each volume begins with a section which precedes the cycle of prayers contained in the body of the work and which is, for the most part, composed of extracts from the Bible, Hafta-

1 be. tit. 2 let. at.

71

8. The housings of the horses shown on fbL72v of volume I of the Mabzor are to be found in several min-iatures of the Manesse codex—e.g. in those showing Ulrich von Lichten stein, Hartmann von Aue, Walther von Klingen and others.

9. The armour worn by Gemini in the zodiac of the Mafoor (volume I, fol. 85 v) is similar to that of Wolf-ram von Eschenbach.

10. The horn of Von Sunegge resembles those of the two men blowing the shofar in the Mabzor volume II, foL176r.

11. The tablets shown in the pictures of Reinmar von Zweter and Gottfried von Strassburg are reminiscent of the books depicted by one of the masters of the Mabzor on fols. 31 v and 130V of volume I.

These are the most striking and obvious resemblances only, but there are other less immediately apparent analogies between the artists of the two manuscripts — their style and manner of work for example. All offend against proportion in order to bring important features of their pictures into prominence and they are alike in their treatment of drapery, the disposition of the figures and their attitudes, especially the placing of the feet. All pay great attention to detail and leave nothing to chance: every trifle, every object has its purpose. The illustrations in both manuscripts, though executed in the strictest fidelity to the text, are very much of their own time in that the people in them are dressed in contem-porary costume and according to what their station in contemporary life would have been, while their sur-roundings are also adapted to the style prevailing at the time the miniatures were painted.

All this is far from implying that the two manuscripts were executed by the same artist or artists. It merely demonstrates that both manuscripts probably have their origin in the same region at the same period. It may also be worth remembering, incidentally, that the Manesse codes contains poems by and a portrait of the Jewish Minnesinger Susskind von Trimberg.

REMARKS OF T H E AUTHOR

There is a proverb which runs "I love Socrates and I love Plato, but more than I love these two I love the truth". It is the duty of anyone who, like these philosophers, seeks the knowledge of the truth to hold truth in hon-our. To this principle I have striven to adhere in dis-charging the commission with which I have been honoured, namely of making the Mab^or Lipsiae ac-cessible, through the introduction to this facsimile edi-tion, to the learned world. In the process, I have been obliged to record dissent from the opinions of certain scholars, not out of any animus or desire for self-exal-tation, but solely in pursuit of accuracy.

Whether these attempts have been everywhere sue-cessfiil must be left to the reader learned in the various fields in which I have trespassed in the course of this outline to decide. But I must not omit to acknowledge

T H E MAHZOR LIPSIAE AND T H E MANESSE CODEX

Comparison of the miniatures in the Mafeor Lipsiae with those in the celebrated Manesse codex of the Min-nesinger, one of the most important manuscripts of the Middle Ages in Germany, is nothing new. Brack1 con-nects the two indirectly in that he assigns both, as to place of production, to South-West Germany, in the neighbourhood of Switzerland, while Karl Vollers8 as-sumes a direct relationship. Vollers considers that there is a close connexion between the decoration and illus-tration of the Mabzor Lipsiae and that of the Manesse codex. The importance of this matter for the establish-ment of a date for our Mabzor is so important that cer-tain resemblances are here set out in some detail3.

1. The eagle in the miniature on fol. 43 r of volume II of the Mab^or is reminiscent of the eagles in the portrait of the Emperor Henry VI of Hohenstaufen, whose tri-partite crown also has its counterparts in various places in the Mab^or (volume II, foL 164 V for example). The chair of state in the portrait of the Emperor, with its low arms, as well as that in the representations of Sper-vogel and Heinrich von Frauenlob, resembles the throne shown in the Mabzor on fols. 164V and 198 V of volume II. The daises on which the thrones stand are decorated with similar motifs of pointed arches.

2. The same greyish-blue employed for the horses in the portraits of King Konradin, Werner von Teufen and Von Sunegge is found in the Mabzor, volume I, fols. JIV and 52r.

3. The battlemented tower shown in the Mabzor, which is best seen in the section for Yom Kippur in volume II, may also be seen in the portrait of Dietmar von Eist.

4. The peculiar manner of representing the waves of the sea in the miniature of Friedrich von Hausen is also employed in the Mabzor on fol. 73 r of volume I and 131 r of volume II.

j . The miniatures showing Reinmar von Hagenau and Klingsor von Ungerlant in the Manesse codex are reminiscent of those of the Betrothed in the miniature of the hortus conclusus in the Mabzor volume I, fol. 64 V.

6. The hillock on which Walter von der Vogelweide sits may be compared with Mount Sinai on fol. 130v of volume I of the Mabzor.

7. The tower in the portraits of Kristan von Hamle, Kraft von Toggenburg and Johannes Hadloub is rem-iniscent of the tower on which the daughter of Haman stands in the Mabzor volume I, fol. 51 v.

1 op. cit., p . 225. 2 Kalalog der islamiscben... jtidiscben und samaritamscben HSS. der

Umversitats-Bibl. z״ Leipzig, Leipzig 1906, vo l . D , p. 43 7• Vollers was the first t o publ ish a description of our manuscript, but i t is not concerned w i t h details of interpretation and is i n summary fo rm. Vol lers called the Mabzor a Sefer Mabzor, wh ich is unsatis-factory, since the w o r d Sefer, i.e. " b o o k " , is superfluous.

3 N o t having access to the editio moor of the Manesse codex (Leipzig 1926) I rely on the useful l i tde selection of the miniatures published by Insel-Verlag and edited by Hans Neumann, Leipzig, n.d.

7*

indicated by symbols; lack of space in this introduc-tion prevents me from specifying them. As to this pic-ture I only want to point out that Rachel Wischnitzer erroneously interpreted it as Samson and the Lion. But this interpretation is refuted by the text as well as by the well-known iconography of Samson. Also in Christian manuscripts we find illuminations of the Vision of Eze-kiel, viz. four beings, singly or contracted into one. Our illuminator might have been under the influence of these other illustrations.

On fol. 19 v begins the Bible scroll "The Song of Songs", which today is read in the temple in privacy by the faithful during the Passover festival. The illumina-tor introduces this with a gorgeous ornamental vignette featuring some figures, which induced me to dub it AT T H E Zoo: T H E LLON AND T H E M O N K E Y . At first sight this illumination gives the impression of a miniature from an Eastern fairy tale. However, the master illu-minator of the Mab^or did not intend to emphasize the oriental sensuality of the Song of Songs, but on the contrary wanted to warn us against such a wrong inter-pretation. That is why we see four dragons grouped around the first word of the text, which is made one with the vignette; in vain they are tearing at the golden setting of this word. The lion and the monkey on top of the vignette symbolize man vis-4-vis his ap-proach to woman. If in his relations to her he keeps his instincts under control he can boast the strength of a lion, but if he is controlled by his instincts he is as lu-dicrous as a monkey.

On the third facsimile page begins T H E SCROLL OF

R U T H (fol. 2 3 r), recited in the synagogues at Sba-wout (Feast of Weeks). The vignette preceding this scroll is in its unpretentiousness well adapted to the lovely tale of the kind and modest Ruth. The floral or-nament, embellishing the background of the vignette, is intended to indicate to the long-established Jewish cus-torn, observed till to the present day, that for Sba-wuot the homes should be garlanded with flowers and greenery.

With fol.27r the Mab^or proper begins: we are in-formed of the prayers for different feasts.

Those of the first volume can be grouped under three periods: on fol.27r to 70v for the special Shabbatoth (in this section our Mahzor gives prayers for the Shab-bath Hannukah, for the four special Shabbatoth in-eluding Purim, and for the Shabbath Haggadol); on pages 71 r to 129V for the Passover festival, and on pages 130 r to 174V for the Feast of Weeks. FoL 27 r presents a part of the general Morning Prayer and a little poem, which serves all those Sbabbatotb on which poetic addenda are to be recited. This seems to me to be the reason why the illuminator lets the text of this page be accompanied by a scene from the House of Prayers; I should like to call it T H E T H R E E L E A S E R S M PRAYER.

The illustration presents no iconographic problems. Apparently its purpose was instructional and didactic; above all it was to demonstrate the proper way of perform-ing the morning devotions. A striking item is the zigzag

the obligations I have incurred. Gratitude is due to the University Library of Leipzig for allowing their precious manuscript to be reproduced in this way and to the publishers for issuing it in a form which will give pleasure to all lovers of beautiful books.

Perhaps it may be permitted to end on a personal note. I owe praise to God who has lent me strength for the undertaking and thanks to my collaborators, who have given me the advice and practical help without which I should never have completed my work.

Perhaps, too, I may defend myself somewhat in ad-vance against certain strictures. The field of Jewish iconography is rather a novel one and I have had almost nothing on which to rely for firm support: as Rabbi Yitzchak Kampanton (ob. 1463) puts it in his Die Wege des Talmuds "the extent of any man's knowledge is the extent of his bookshelf'. It is only too likely that many important matters have been omitted, and I have some-times avoided giving a definite answer to many questions, attempting only to summarize the various opinions ad-vanced about them by other scholars, since it is impos-sible to do more in such a preliminary sketch as this. Only when more comparative material is available will a definitive treatment be feasible.

For all these shortcomings I ask the reader's indul-gence, assuring him in advance of my thanks for every additional piece of information, however minute, and every correction he may care to send me.

ICONOGRAPHY OF T H E FIRST VOLUME

Having given this introduction on the religious and civilizational history of the Mab^prim in general, and specifically concerning the Mahzor Upsiae I now con-dude my statements by an elucidation of the single illuminations of the Mab^or Upsiae reproduced in this edition.

As already mentioned, our Mab^or is divided into two volumes. The first begins with some Haftarotb and some more extended passages from the Bible. The first three facsimile pages of this work form part of this section of the Mafoor.

The first reproduction T H E V I S I O N OF HZKKTKL

(fol. 19 r) is an illumination to the Haftarab for the first day of the Sbawuot feast. The Haftarotb are redtals from the Prophets in Jewish ritual, following passages read out from the Torab. For the Sbawuot feast the pertinent text has been chosen from the Prophet Ezekid. The illu-minator has taken pains to present the vision described in the first chapter of the prophedes. The text of the vision is in itself hard to grasp and not unequivocal. The Prophet speaks there of figures with four faces: a human face to the front, a bull's and a lion's to the sides, and an eagle's looking to the rear. The human face and that of the bull can easily be identified in our picture. That of the lion is indicated by the mane. The eagle's face, looking backwards, has not been drawn at alL The illumination comprises other details of this vision,

73

bolizes the omnipotent Judge. Our illuminator blends the two meanings. The Almighty in the vignette is rendered prominent through the ligature, the united letters Aleph and Lamed, meaning "El"- and used to designate the Lord. The Supreme Judge pronounces judgment on the deeds of men. Their interests are op-posed by Satan, personified in this illumination by two monsters endeavouring to press down the scale of Evil and to hinder that of Good from sinking down. The me-dallions in my view either refer to the Vision of Eze-kiel — where the four faces appearing here are men-tioned (see fbl. 19r) — or they symbolize the four king-doms by which Israel was persecuted. The constant persecution of Israel is also here implied in the hare-hunting. The vignette includes also further interesting symbols, which, however, I feel unable to mention in these brief comments.

A similar picture T H E FOUR J E W ' S H A T S on f01.40r introduces the second special Sbabbatb Parasbatb Zacbor. This Sbabbatb derives its name from the second lection of the Torab, which — a different one on each Sbabbatb — is being recited on the special Sbabbatotb, in addition to the current lection of the Torab. This day's parasbab be-gins with the word "zachor" (in English: remember 1). This lection depicts the first persecution of the Israel people by Amalek, after their liberation from Mi^raim (Egypt). The author blends this description with the commemoration of the persecutions by the four king-doms; he alludes to these in his vignette through the four Jew's hats in the medallions.

The three illustrations now following refer to Purim, the Feast of Lots, celebrated in-between the special Sbabbatotb. On this day the Scroll of Esther is re-cited; it deals with another staunch foe of the Jews, Haman. Probably the vignette T H E T W O SERPENTS is intended to refer to him and his ancestor Amalek (fol.46v). Perhaps the master of the Mab^or Lipsiae wanted here to present Haman with his protector Aha-suerus. The dog-headed serpents certainly refer to Jew-baiters. That the serpent symbolizes Haman and also Amalek can be proved by passages from scripture and from the Midrasb. Fols. j 1 v and 5 2 r present a con-tinuous series of illustrations, describing those events from the Scroll of Esther which are most important for Israel. The series begins in chronological order on fol. j2r left; therefore, I begin my elucidation with this picture.

The illumination T H E KINGDOM OF REASON consists of three scenes. To the left Queen Esther is presented before King Ahasuerus. The king shows her his affec-tion, thinking also of her foster-father, the Jew Mor-dechai. The second scene presents the Jew-baiter Ha-man, who at the order of the king is to distinguish Mordechai by conducting him through the town of Shushan clad in regal garb and riding on the king's steed. We see here Haman executing this command. To the right we are shown Mordechai surrounded by his disciples. On top of this scene from the religious school־ we read the word "Meluba" (in English: rule). By this

ornament of the inner frame. The ten notches pointing in-wards refer to the Minyan. The Minyaa is the minimum number of people prescribed to be present—ten adult men are required — so that prayer in common can be-gin. I have already stated that fols.27r to 70v present prayers for various Sbabbatotb preceding Passover. Whereas this feast accentuates the miraculous liberation of Israel from Miyric (Egyptian) bondage, these Sbabba-totb of the preparatory time mostly speak of the long thorny road of the chosen people. On fol. 27 V, orna-mented with the vignette T H E H A R T AND T H E H U N T ,

this hell upon earth is symbolized by the hare-hunting, which is unobtrusively placed at the lower frame of the vignette. The hart on top of the frame is to symbolize the Lord, the Ruler of the Worlds; in the Song of Songs He is often likened to a hart. However, in order to obviate possible misunderstandings I want to state expressly that here only one quality of the Lord is symbolized and not He himself, let alone personified; for according to Jewish belief God is denied any shape.

The hare-hunting itself is a motif frequently used by the master illuminator of the Mab^or Lipsiae. In this Mafcor it symbolizes the persecution of the Jews and is on no account — as suggested by many authors — a catchword for the order of prayers of the Seder evening. Proof of this is readily available. In the Mab^or Lipsiae we meet with the hare-hunting theme on Sbabbatotb which have nothing to do with the Seder evening. It is, there-fore, impossible to see in the hare-hunting a catchword for the Seder. Moreover, the hare-hunting is to be found also in manuscripts not written in German; in these it is out of the question as a catchword, for reasons of ety-mology.

The illustration now following, T H E FOUR ENIGMAT-

IC MEDALLIONS (fol. 31 v) to the Yot^er of the Sbabbatb Sbkalim has repeatedly been inappropriately interpreted. R.Bruck and also Rachel Wischnitzer claim to recog-nize tlje four Evangelists in the four medallions. It is safe to assume that this suggestion is wrong, for several reasons. Firstly, we see that all four medallions are not framed uniformly. This is a pointer to the difference in the individual meanings of the medallions. Secondly, an essential attribute of the iconography of the Evangelists is lacking, namely the wings. Thirdly, we know of no picture in their iconography in which they would be represented together with dragons. The Evangelists are presented either singly or together with Christ or with the lamb symbolizing Him. Fourthly, it seems to me improbable that our master, who could boast excellent knowledge of the Talmud and the Midrasb, would have included the Evangelists in the Mab^pr, since he had a sufficient number of Jewish motifs available.

When interpreting this illustration we can proceed from today's parasbotb lections of the Torah Sbkalim, which lent this important Sbabbatb its name. In this pa-rasbab the various weights and measures of the Hebrews are enumerated; our master intended to symbolize them by the picture of the balance. However, the pair of scales has yet another meaning in Jewish thought. It sym-

74

reference to the witnesses required for the announce-ment of the new moon before the stable Hebrew calen-dar scheme was introduced by Hillel H (fourth century A.D.). At the same time the illumination symbolizes — by T H E FACE I N T H E MOON — the traditional Jewish be-lief that David is alive and will return one day for the renewal of his kingdom, just as the moon perpetually reproduces herself.

FoL 64V sees the beginning of the prayers for the last Sbabbatb preceding Passover, the so-called Sbabbatb Hag-gadol. A singular vignette T H E ENCLOSED GARDEN intro-duces the text here. This miniature painting reminds us of a Gothic gate. In it stands a bench with a bride and bridegroom sitting on it. Wischnitzer interprets the woman in this miniature as the symbol of the Torab. I hold that the couple is a reference to the relation of the Lord to his chosen people; I could quote many passages from the Bible to support my theory. The whole picture is a reference to the bortus conclusus in the Song of Songs. The interpretation by Max Grunwald in the Jewish Encyclopaedia is indefensible: he sees in this picture a Jew proposing to a Gentile (V, col. 1010 ) .

The two next facsimiles also belong, to this special Sbabbatb. T H E D I V I D E D VIGNETTE introduces a text (66 v) referring to the smiting of the firstborn of the Egyptians. The divided, cut-through vignette is to allude to one of the ten plagues with which the Al-mighty chastised the Mi%rim (Egyptians).

T H E BOILING KETTLE on fol. 68v illuminates a cau-tionary poem about the cleansing of dishes and cooking utensils. The forthcoming Passover festival is announced by this illumination. During Passover the Jews may eat only unleavened bread (therefore, this feast is also called the Feast of Unleavened Bread). For the observance of the rigorous rites it was necessary to cleanse the dishes, in which leavened bread had been prepared throughout the year, for the making of the unleavened bread. This cleansing of the dishes is described by both the text and illumination on this page.

Also the then following series T H E PREPARING OF THE MATZOTH is related to the rules obtaining regarding the unleavened bread. The didactic poetical lines about the preparation of the matzoth (foL70v) have been illus-trated by our master very carefully; the pictures de-pict the ceremony as it was followed in the illuminator's lifetime (14th century). Beginning at the right we watch the kneading of the dough, the carrying of the raw matzptb and the placing of them in the oven. The t a t is designed for Passover night. This indicates that formerly the matzoth were not baked to be stored but prepared only on the eve of Passover and exclusively for home consumption. Thus, the scene on no account depicts a mediaeval baker's shop.

FoL 7 1 r, called by me T H E R E D ACROSTIC, is a mere text page without illumination and vignette. Nonethe-less its effect is not that of monotony, because it is brightened by the alternation of the red and black words. The two colour tones, however, are not indiscriminately applied by the copyist. He renders certain words, ideas

the illuminator refers to a passage from the Talmud (Git-tin 62 a), where the rabbanim are called the true kings. Indeed this school is a kingdom of reason.

This page is followed by a picture which might best be captioned T H E E N D OF THE H O U S E OF HAMAN (fol. j 1 v). To the left we see Haman executing the royal command. On his route through the streets of Shushan he passes his house, leading Mordechai astride a horse. His daughter is looking down on this triumphal pro-cession from the tower of the house. However, she foils to recognize the persons and mistakes her father for MordechaL In order to add to his mortification she pours foul water over him, thus disgracing him in public. But when her father looks upward she recognizes him and jumps to her death from the platform of the tower. In the centre of the picture we see her prostrate in front of the tree to the right, on which Haman has been hanged together with his ten sons, since he had been charged with conspiracy and found guilty. This theme, Hainan's p u n i s h m e n t , expresses the illuminator's senti-ments exactly, for thus he could make evident God's guidance of Israel and the punishment of the Jew-baiter. A striking fact in this series is that the illuminator here abandons his custom of drawing from right to left, which he elsewhere so rigidly adheres to. He was com-pelled to do so by the text, which in the first line of fol. j 1 v gives prominence to the sentence "And they hanged Haman up" in red ink and larger characters. It was therefore plain logic for the illuminator to relate Haman's hanging to this passage. My using the term "a series" of illustrations does not mean that this series is the work of a single hand; on the contrary, I am con-vinced that it was created in two different epochs and by two artists. Originally, only fol. j 1 v was illuminated, namely with the scene to the right, representing Ha-man's and his sons' execution. That this scene was an original illustration and no marginal one, is proved by the spacing of the text lines, which are considerably closer together than others. Thus, it must be an illumi-nation planned in the first lay-out of the Mafoor. Only the remaining scenes of this series were drawn sub-sequently and as marginal illuminations. This accounts also for the arrangement of the pictures, which is not the conventional one, namely from the left to the right, since the illuminator had to proceed from the already exist-ing picture at the right.

On fol. j 3 v begin the liturgical texts for the Sbabbatb Parasbatb Parab, specifying the purification rites. The text begins with a vignette, with a red heifer by its side. T H E GLOWERING H E I F E R is a reference to the ashes of a red, immaculate cow which are to be used for levitical purification. The background of this vignette is white, probably an allusion to the purification rites.

The fourth and last special Sbabbatb Parasbatb Ha}0-desb (foL 5<jr) is marked by astronomical symbols: the moon and the sun (or a star?). This lection from the Torab quotes calendar rules. These are related to both the medallions on top of this text page and the two figures at the bottom, to the left of the text. They are a

75

with the exception of Scorpio. In details he has adapted them to his sentiments as a Jew. Thus, whenever possible he dodges the issue of human figures. He sym-bolizes the Balance and the Archer with the balance and the bow; for the same reason he combines the Water-bearer with the Goat. Human figures he uses only for the Twins and the Virgin; however, he draws the former veiled. As already discovered by Wischnitzer they symbolize oral and written tenets. The virgin sym-bolizes the chosen people. The only problem, but also the trickiest, of the zodiac in the Mak(0r Lipsiae the commentator is faced with is posed by the sign of the scorpion. Only one thing is certain: that no scorpion is to be seen on the medallion. It seems to me that the illuminator represented a dog protected by a shield. The dog substituted for the scorpion might perhaps be ex-plained from the etymology of Aramaic and Hebrew Bible texts. In this case the shield would no longer remain a problem, for in the Middle Ages hounds used to be armoured with shields to protect them from wild beasts. But it is also possible that we face here a merely accidental confusion. The illuminator is not likely to have known a scorpion from experience. Thus there was the possibility for him to draw this sign after a wrong model (a tortoise?).

The division of the Zodiac into eleven parts was required by the text, which likewise contracts the two months concerned. It remains an open question whether this can be traced back to older tradition. But evidence does exist that the zodiac of ancient Babylon (The Gilgamesh Epic) comprised only eleven signs.

T H E SHEAF-BEARER on fol. 90 r was erroneously con-nected by Rachel Wischnitzer with the waver of the festive nosegay of fol. 182 r in the second volume. She interpreted this figure as a man carrying the Hosbanatb rods. This explanation is refuted by the text, which deals with the wave-offering (Omer) from the new harvest. The Omer was observed even defying the else-wise rigidly observed commandment of Shabbath rest, when this day coincided with a Shabbath. The illumi-nation represents the harvesting of the first sheaves. It would not make sense to present an illustration of a feast which is already half a year past. A yellow vignette THE SPRING HARVEST strongly reminding us of the illumi-nation on fbL81r, introduces a liturgical poem to the morning prayer of the second day of Passover on fol. 91 v. Here also — similarly to the illumination al-ready mentioned — the yellow colour symbolizes the vast fields covered with ripe barley.

The following four facsimile pages belong to the cycle of the Feast of Weeks, or Pentecost (Sbamiot), also celebrated as the Feast of Law-making. Law-mak-ing is also the theme of the next two illuminations. On foL 130 V bottom our master illustrates the Law-making on Mount Sinai. A caption calls the man on the Mount "Moshe Rabbenu" — the teacher Moses (teacher of laws, legislator). T H E D R A W N S W O R D in the vignette prob-ably symbolizes the power of the Law. In the hand of the faithful (probably represented by the man) the

or rows of characters of the text prominent, and thus makes certain acrostics stand out, as they usually orna-ment the Hebrew poetry of the synagogues. On the page in question the initials of the second word of each line form an alphabetical acrostic (we see here only 17 letters of the 22 of the Hebrew alphabet, since the remaining five are to be found fol. 70v). This alphabetical acrostic stands out through a vertical row of red letters. The copyist also always sets off the same words at the beginning and end of the lines by alternating between red and black.

Fols. 72 V and 73 r again present a double illustration, depicting the miracle of the Red Sea, from Exodus, 14. The scene is painted from the right to the left. The pic-tureTHH T H R E E HORSEMEN on foL 72v shows the Egyp-tians pursuing the Israelites; on fol. 73 r we see the pur-sued, and at the shore Moses dividing the Red Sea with his rod. - A somewhat strange effect is produced by the clothing and the equipment of war. The master of the Mafoor Lipsiae painted the weapons and clothes of his time as well as such as he knew from elsewhere.

On fol. 73 r T H E FOUR FIELDS OF T H E V I G N E T T E intro-ducing the text are noteworthy. They are to sym-bolize the dividing of the Red Sea, just as the colours symbolize the blue of the water and the henna brown of the sea sand. The vine-leaves in the frame of the vignette are an Israeli symbol, as is proved by many Biblical passages.

On the first day of Passover in the devotional rites of the morning a special prayer is recited, the tepbillatb tal (in English: Prayer for Morning Dew). Passover in the country of the Bible heralds the summer, during which season the morning dew is of special importance for agriculture. Therefore, the Lord is thanked for this gift with a special prayer. It is a parallel to the Prayer for Rain, recited at the beginning of winter.

The Prayer for Morning Dew is unusually long, owing to its liturgical inserts. In our Mafyzpr it begins on foL 81 r and ends on fol. 87 r. It begins with a yellow vignette, which stands for the ripe ears of the barley fields, and thus might be termed T H E E A R L Y H A R V E S T ; for the barley harvest begins in the country of the Bible at about Passover. The ceremonial opening of the harvest is included in the liturgy of the second day of Passover (see notes on fol. 90 r).

The Prayer for Morning Dew and the relevant poetical inserts mention the single months of the year. This part of the prayer (in our Mahzor fols. 8 j r to 87 r) is accompanied by the master illuminator of the Mahzor Lipsiae with a representation from the zodiac.

That of the Mafaor Lipsiae has a conspicuous partic-ularity: at first sight it comprises only eleven zodiacal signs: A R I E S (8jr), TAURUS, G E M I N I (8jv), CANCER,

L E O , V I R G O (86r), L IBRA, SCORPIO (86v), SAGITTARIUS,

CAPRICORNUS SCOOPING WATER, PISCES (87 r). This di-vision into eleven signs, however, is only a seeming one, for Capricornus scooping water is a contraction of two zodiacal signs: the Goat and the Water-bearer. Our illuminator used the well-known symbols for the zodiac,

76

Of all these names only the last bears a date, stating that on February ioth, 1 j j 3, this Mafoor passed into the hands of David bar SauL

ICONOGRAPHY OF T H E SECOND VOLUME

The second volume of Mafoor ־Lipsiae is designed for the Month of Feasts, Tisbrei. In this month great feasts, three or four according to individual reckoning, are celebrated: ־RosbHashana (New Year), YomKippur (Day of Atonement), Sukkotb (Feast of Tabernacles), and Sbmim At^eretb (Final Feast).

This volume also begins with some haftarotb for the feasts, certain supplements to the selifyttb, with the Prayer of Unison and the Bible scroll Kofalet (Eccle-siastes), taken out from the sequence of the feasts. From this part, which ends on fol. 24 V, our de luxe edition presents three facsimiles. The pages fol. 13r and 17V, which I should like to call the SONG OF U N I S O N and T H E

A U T H O R OF T H E SONG OF U N I S O N are not illuminated and therefore of no specific iconographic value. They have been reproduced only because of the large and prominent characters.

On fol. 18r begins the scroll Kobelet. It is introduced by a vignette employing the theme T H E T R E F O I L . The vignette reminds us of the vignette for Ruth in the first volume (fol. 23 r). It is worthy of note that this book of the Bible is actually concluded here only (the text col-umn to the right belongs to the Scroll of Ruth). This seems to be a clue that the Mab^or was originally differ-ently composed. The floral ornament of the vignette sym-bolizes the tradition on Sukkotb, on which day this scroll is recited, to garland the tabernacles with flowers and greenery.

The text proper of the second volume begins on fol. 25 r; it might properly be termed T H E MAARAVOTH

POEMS. This page presents neither an illumination nor a vignette. It begins with the designation of the poem, written in red. The first word of the text is written in large black squares, embellished by five studs and a red lineal ornament. This text is set in a largish area left blank. Perhaps a vignette was provided for this place also, but it was left unfilled. The dabs in the squares refer to numerical symbolism. The dots divided in three groups (1-3-1) refer to the three special benedic-tions of New Year's Day, lauding the Lord of the World, the Supreme Judge, and the Saviour. The Judge's benediction features three dots because he reckoned only three deeds as merits: conversion, prayer and pious deeds.

The poetic inserts to the morning prayer of the first day of Rosb Hasbana begin on fol. 26 v. They are embel-lished by a vignette ornamented with figures, and a mar-ginal illumination; it has lent this page its title T H E B L U E

RAM. The text and the illustrations are in closest rela-tion to the basic idea of the Feast of the New Year. Jewish tradition links this feast with the Lord, the Su-preme Judge, who on this day sits in judgment upon

sword means the Law with which he conquers the temptations of Evil or Sin (symbolized by the red monster).

The following illumination T E A C H I N G AT T H E R I V E R

(fol. 131 r) illustrates instruction of children in the To-rab as practised during the Middle Ages, together with the relevant rites; these, to be sure, are not generally observed today, but we know them from mediaeval manuscripts. This illumination consists of three scenes. In the centre we see a man taking a little child to the lessons, to the left a scene within the Torab school it-self. In keeping with customs prevailing then the chil-dren bear in their hands eggs and cakes received during the first Torab lection. To the right the children are to be seen together with their teacher at the bank of a river; this is in keeping with the old customs. This walk to the river is to indicate that studying adds to knowledge in the same degree as the waters of a river will constantly increase from its source to its mouth. This symbolism we meet already with the great Alex-andrian Philo, living in the first century A.D. I be-lieve the origin of this tradition to be found in Exodus 15, 23—25.

The following two pages have no iconographical value but are only documentary, since they might pos-sibly state something on the genesis of the Mak(0r Lip-siae. The vignette T H E FOUR DIRECTIONS on foL133r introduces a kerovab. In connection with it mention is made of a Polish custom. This proves that our Mafoor must have been in Poland for some time or was owned by somebody living in Poland who intended to adapt the characteristically German rites to Polish customs. On fol. 174r the ornament on top presents us J O S E P H T H E

PUNCTUATOR, the only collaborator in this Mab^or whom we know by his name. Unfortunately, this name does not provide us with a clue to his identity, since Jewish literature knows several punctuators of this name (Joseph Nakdan, the Hebrew designation of a punctuator). I am inclined to recognize in our Joseph Nakdan a descendant of the famous Yossi Nakdan, men-tioned as a punctuator in the book "Sefer Arugat Habosem", written in 1234 by the Rabbi Abraham ben Rabbi Azriel, but I cannot furnish proof for my view.

The two last folios of the first volume of our Makpr supply us with some addenda. These pages likewise lack iconographical value. The addenda to tbe Mab^or (fol. 178 V) are made in two different Hebrew hand-writings, made at a later date.

Tbe owners of tbe Mafcor, at least some of them and probably the first, present themselves to us on fol. 179r. Their sequence is opened by an entry in the left column, written in strikingly large characters. Further indica-tions are the lines in smaller script beneath the central and the left column. Basing myself on these annotations I venture to establish the following list of the owners of the Mafoor, which, however, is probably incom-plete: Joseph bar Menahem, Samuel bar Juda, the heirs of Samuel bar Juda, David bar Saul.

77

Hasbaaa (New Year's Feast) begins; its content is a plea for the setting-up of the Messianic kingdom. We can only guess why the master of the Mabzor Lipsiae com-bined this prayer with an eleven-point star, which cer-tainly meant something harder to draw than a twelve-point one. Perhaps the illuminator intended to indicate the eleven parts of the tenets consisting of the Penta-teuch and the six Sedarim ("orders") of the Misbnab; perhaps he only wanted to evade the figure twelve. This would be understandable, as the aJenu lesbabeaff hids an acrostic of the author's name Hosbea. This acrostic was in the Middle Ages frequently a motif for persecu-tions of the Jews, for it was erroneously interpreted to mean Jesus. The number twelve in this connection would have been taken to mean the twelve Apostles. But the illustration could also indicate that countless Jews of mediaeval times ,went to the stake with this prayer on their lips and sacrificed their lives for their religious conviction. The circular shape of this illumi-nation could mean the stake; the colours red and gold the licking flames, and grey the ashes of those burnt to death; lastly the blue colour the Heaven where our mar-tyrs were put to rest.

The text of foL 52 v is worked into a peculiar illumi-nation. We observe here various elements of Gothic architecture; however, they represent no coherent idea. But the meaning becomes clear in connection with the New Year's Day. This day is also called by Jewry Yom baditt, meaning Day of Judgment. It is connected with the three red pinnacled towers (one on top, two at the bottom), forming the centrepiece of this illumi-nation. They account for our calling this page THE TOW-ERS OF L I F E I N T H E PORTAL. The towers symbolize three books: the book of the perfectly pious, the book of the perfect evil-doers, and the book of those in-between. According to Jewish belief every man will be entered in one of these books on New Year's Day. The relation of the book to the tower is not accidental, for in the Middle Ages books and sacred scriptures were kept in towers.

The morning prayer for the second day of Rosh Ha-shana is introduced on foL 54r by a symbolic vignette T H E F I E R Y L I O N AND T H E D O V E S . We observe here symbols that are already known to us: the royal crown as the emblem of the Lord, Judge of the World, the vine as the emblem of Israel The doves and the fiery lion are intended to express how differently the Jews were judged by their neighbours. Some see in them peaceable fellow-citizens, others on the contrary monsters. But it is also possible that the illuminator wanted to allude to the lots of the righteous men and the wrong-doers after the Day of Judgment. The righteous will remain in peace, sitting like doves in front of the throne of the Lord, but the evil-doers will be chased from his face like monsters and ghouls.

The next facsimile (fol. 66 r) offers no vignette but only two marginal illuminations, of T H E VISITATION OF

ABRAHAM. They are to point to Abraham's and Isaac's deserts. At the same time they intimate that the Lord

everyman according to his good and evil deeds. There-fore, the faithful will pray to the Lord that, if they had too little to their credit, he should recollect the deserts of the patriarchs. These are symbolized by the ram in the marginal illustration; he is hanging from a tree, suspended by his horns. He is meant to allude to Abraham's spirit of sacrifice and the self-sacrifice of Isftac. The man with the trombone in the vignette re-fers to the commandment to sound the trumpet on New Year's Day, to call to the mind of the Lord the meri-tdrious deeds of Abraham and Isaac. The tripartite royal crown in the vignette symbolizes the Supreme Judge. The dog is the frightened Satan, confused by the blow-ing of the trumpet, because he has to realize that the ac-cusations he has brought against man are of no weight when pitted against the deserts of the patriarchs.

The morning prayer proper is followed by the addi-tional one otMussafmentioned in our Mafcor on fol. 43r. This page is quite uniquely ornamented. I should like to sum up my impression by calling it a book-binding if it were not for the three towers protruding over the top edge. These three cupolas would convey the idea of architecture, unless this picture fails to show any plas-ticity. The object of the illumination is thus not clear, but its symbolism is plain. In this prayer also the faith-ful remember the three patriarchs. The illuminator sym-bolizes them by the three cupolas, whilst the four ma-triarchs are hinted at by the four pillars bearing the tpwers. Just as on fol. 26v Abraham and Isaac are ren-dered prominent, Jacob and his life in exile (in the serv-ice of Laban) is accentuated here. This accounts also for the asymmetrical division of the frame to this illu-mination. The eleven rectangles to the right are meant to symbolize the eleven sons born to Jacob in exile; the 14 rectangles to the right the 14 years Jacob had to serve his master for his two wives; the six irregular-shaped planes on top the six years he had to serve for his herds. Jacob's life in exile is used by the illuminator to point to the Diaspora of the Jews. The basic shape of the illu-mination is a rectangle representing the two temples. This illumination might also mean a veil hanging from four pillars. This would not be merely accidental but would allude to Exodus 26, 31-32. At the bottom of the frame we see T H E DESTROYERS OF T H E S H R I N E S : to the right a lion, symbolizing Babylon, and in the centre an eagle, symbolizing Rome. The sheep at the top left, which seems to jump out of the rectangle alludes to the children of Israel in the Diaspora, dispersed like sheep. The ibex in the frame bottom left here replaces the conventional hart and symbolizes the Almighty, who will once bring help and salvation to his chosen people.

The medallions bear no heraldic significance what-ever, as might perhaps seem at a superficial glance. Originally the illumination was completed with the lower border in which we see the three animals. The two semi-ovals were added later in order to give a prop-er setting to the text, which is likewise a later addition.

A peculiar illumination T H E ELEVEN-POINT STAR or-naments fol. 43 V, on which the Alenu prayer of Rosh

78

rueful mood of the penitential prayers. The six studs gracing the squares might point to the six confessions of sin to be recited in the course of the Day of Atone-ment (five on the day itself and one on its eve). I should like to call this page T H E A M E N OF T H E K O L NDOREI, for this prayer, in contrast to modern usage, is concluded with a prayer to be read on the top half of the page.

The text of fol. 8 j r is again ornamented by a Gothic portal, T H E G A T E OF PENANCE, closed and guarded by two lions. On this page begin the poetic inserts for the morning prayer.

The tympanum probably served our master for a symbolic grouping together of all gates of this day. The five ogives to be seen here are a pointer to these gates. It is worthy of note that here also four gates are symbolically closed, the two outer ones barred by the lions, the two inner by the monsters in the tympanum. Only the central gate, that of Mercy, is open.

A kerovab to the morning prayer of the Day of Atone-ment is introduced on foL 104V with a conspicuous vignette, framed in by two dragons with exceptionally long tails. This vignette is to symbolize the Messianic hopes of Israel. In vain the enemies, represented by the two dragons, try to cause trouble. Israel will become united again by the Lord and live in peace in the Land of Promise, symbolized by the garden which is repre-sented by flowers. The chosen people will experience an-other EXODUS.

On page 11; we find further penitential prayers for the Day of Atonement. This unpretentious page has been reproduced only because it contains A N IMPOR-

TANT MARGINAL N O T E . Top left we see a list of the seli-both of the Mab^or Lipsiae, and beneath it an enumera-tion of the selfyotb of the Worms Mab^or. This marginal note is proof of the interrelation between the two Mab-%prim.

Marginal notes appear frequently in our Mafy^pr, but mostly they are only of value as textual criticism or as specimens of grammatical phenomena.

Also on fol. 118 we find a seliba, introduced by a vignette ornamented with figures. The text of this seliba mentions the family vault of the ancestors at Hebron. Therefore I surmise that the figure of the man in the comical pose symbolizes the sinner, who, fearing to be chastised by the Lord (as is indicated by the L I L T -

POINTED L A N C E hovering over him) seeks refuge in this vault (the rectangular vignette itself). The deserts of ancestors are a recurrent theme both of Yom Kippur and Rasb Hasbanab.

One of the iconographically most rewarding pages of the Mab^or Lipsiae is foL 129 V, presenting only illumi-nations if we disregard the tide of the prayer and the only word of text "sbosban" (rose). Top right and bot-torn left we see two romanesque wheel windows, top left and bottom right two rose windows symbolizing Is-rael (the rose as a symbol can be attested by many Bibli-cal passages). On and between the lower rose windows we see animals, a hare to the left, and a dog to the right. Again we meet here the theme of hare hunting already

does not expect us to sacrifice human life; he contents himself with our submission to the Law. In this illumi-nation we meet an unnaturally blue ram for the second time. I think it is safe to interpret the blue colour as an allusion to the Misbnab tradition; it sees in this ram the miraculous ram of primitive times, created by the Lord together with the world. The last facsimile from the cycle of prayers for Rasb Hasbana is foL 67 r, ornamented with a marginal illumination T H E N A K E D K I N G . T O the left of the text we see a naked man astride a lion and wearing a royal crown. For a bridle he uses a serpent. The illumination here hints at an old tradition, after which Esau (symbolized by the serpent) will be brought to retribution for his hatred of his brother by David (represented by the man with the royal crown). In the text David is described as red-skinned, therefore he is naked, for the red of his skin could be pictorially represented only in this way. At the same time the naked-ness is to symbolize the plight of the Jews in thegalutb (the Diaspora). Their sole solace is the promise that David will again establish his kingdom.

Fol. 74 V marks the beginning of more than a hundred pages of prayer texts, devoted to Yom Kippur (the Day of Atonement). These extraordinarily long prayers lent this day, in popular parlance, the name The Long Day, for the pious used to spend the whole day (some even the \?hole night) in the synagogue.

Characteristic of the iconography of the Yom Kippur in the Mabspr Lipsiae is the portal motif, employed by the master of the Mab^or Lipsiae in this specific form for the Day of Atonement only. This symbol is closely con-nected with the innate meaning of this day: The gate of granting is open to all repentants till the final prayer. The gate motif is used by our illuminator five times during the Day of Atonement; he wanted to indicate the five prayers, each to be recited once a day. Of the five portals in the Mab^or four are closed, not by a door but by a gatekeeper, represented through different monsters, and one only is left open. Our illuminator thus wants to say that the gates to Heaven are closed because of Israel's sinning, but that nonetheless the gate of mercy will remain always open.

On foL 74 V begins the prayer Kol Nidrei, recited at the beginning of the Day of Atonement. The text of the prayer is set in a Gothic portal, which is guarded by two dragons. In the tympanum of the gate we perceive a hart; he is a hint at the Lord's preparedness to forgive the repentant sinner. The illumination presents also other related symbols. In the ornaments of the por-tal we note the candles in the niches; they lend this picture the name T H E G A T E OF T A P E R S , symbolizing the custom to light on this day candles in memory of the four sterile mothers.

As already stated, many of the faithful spend the night of Yom Kippur in the synagogue. For this nightly devotion many penitential prayers, the so-called seli-both, have arisen in the course of time. One of them we find on foL 7 j r. The page is without any ornament ex-cepting the large black squares. This even enhances the

79

we can follow Abraham miraculously saved from the •take: Rachel Wischnitzer !ן»1ו!*1!ך this group in simi-lar terms; still, in my view she allowed some errors to slip in as todetails.

The fourth gate of the Day of Atonement we find on page 174r. It is again a dosed one, and it is given a particular touch by the picture of a red elephant. There-fore I call this page T H E ELEPHANT GATE. The bears in the capitals of the pillars, animaU the illumina-tor knew as the strongest beasts of prey in German woods, are also set the task of gatekeepers; in the preced-ing illuminations this was a task assigned by our master to dragons and lions only. This interpretation could also be supported by the Bible passage L Samuel 17, 34-35, which mentions the bear together with the lion. Also the dove and the hare need no further explanation, since they are already known to us to symbolize die chosen people. Only the red elephant remains to be explained. But I believe to have found out its symbolic meaning from a passage of the tractate Baba Mr(?a, fol. 38 b. It reads: "You are probably from Pumpedita, where they let an elephant pass through the eye of a needle." This is in analogy to a saying from the Gospels: "It is easier that a camel pass through the eye of a needle . . . " The unnaturally red colour of the elephant is to symbolize sin, for Isaiah already relates sin to the colour red. The master here wants to issue a stern warning before the conclusion of the Day of Atonement: "Sinner, turn the now only short remainder of Yom Kippur to good account; for failing this you will have as little chance of passing the gates of Heaven as an elephant has of passing through the eye of a needle."

The illuminations to the cycle of Atonement are wound up on page 176r by T H E CLOSED PORTAL. It is a gate completely barred by two dragons. The illumi-nator underscores this by entwining the dragons' necks and having them bite their own throats. It is therefore futile to try to separate them and to open the gate. In drawing this portal the illuminator also uses human figures for his symbolism. The portal is flanked by two towers, on each of whose pinnacles a man is blowing a trumpet. These figures refer to a passage from Isaiah 27,13: "And it shall come to pass in that day that the great trumpet shall be blown, and they shall come who were ready to perish in the land of Assyria . . . " The figures embody the Messianic hopes of the illuminator.

In the tympanum we see another motif from the ani-mal world: the fox. As is proved by passages from the Song of Songs he symbolizes the foe and persecutor of Israel.

On page 181v begin the prayers for Sukkotb, in English: Feast of Tabernacles. Excepting a vignette to the right, this page is ornamented by two marginal illu-initiations at the bottom. The Feast of Tabernacles is linked with the commandment of the Lord to com-memorate the Exodus from Egypt by living in the taber-nacle for seven days. The copiously ornamented vignette certainly is to call to mind the gorgeous colours of the tabernacles. The figure to the right of the text

encountered (cf. voL L 27 v). But here the theme is en-riched and blended with the Messianic idea, for the illumi-nator has the hare and the hound running on two different wheels. Thus he underscores his intention this should be T H E FRUSTRATED H A R E - H U N T I N G . In spite of many victims the hound (the Jew-baiter) will never conquer the hare (the people of Israel), just as in our illumination the hound will never catch up with the hare. We see how simply and ingeniously the master of the Mafoor Upsiae knew to give expression to the Messian-ic hopes of the mediaeval Jews living in the Diaspora.

The dragon in the centre represents Satan the Accuser, indicting the chosen people to the Lord in order to get permission for further Jew-baiting. The different execu-tion of the four rose windows means the variations of the persecutions throughout the four kingdoms (cf. vol. I, 31 v and 4 0 r).

On fol. 13 8 r begins a mussaf poem for the Day of Atonement. It is introduced by large black squares, with a monster as an ornamentation. We cannot but admire the imagination displayed by the illuminator in designing various monsters. To this dragon the master of the Mab-%pr Upsiae imparts the properties of all species of ani-mals, which justifies the title T H E POLYSAUR. It has feet like the majority of mammals, wings like the birds, fins like the fishes, and a serpent's body like a reptile. The illuminator is using this conglomeration to suggest that Satan is preying on us everywhere, on the surface of the earth as well as in the air and under water. At the same time he intimates, referring to the text, that the Lord's judgment will reach us everywhere.

The illumination now following on page 142V pre-sents T H E AVODA. This descriptive poem gives an ac-count of the high priest officiating in the synagogue on the Day of Atonement. On this day he had to perform this office in person. The introductory ornamental vignette uses some symbolically-intended figures; for in-stance, the four times repeated number seven in the four corners refers to the seven times repeated sprin-kling of the corners of the altar. (By mistake, the one of the floral ornaments has only six sepals.) The tripartite floral ornaments are perhaps to symbolize the thrice-repeated confession of sins by the high priest.

The following three pages of the facsimile again em-ploy the portal theme. On fol. 164V we see the only open gate of the Yom Kippur cycle: T H E G A T E OF M E R -CY. It is the only gate where no monster bars the way. This surely is to intimate that our rueful prayer can reach the throne of the Lord untrammelled, thanks to the merits of the patriarchs. On the same page we see a marginal illustration at the bottom. The single persons in this scene are marked by the artist, but only the name of the king (in the picture to the outer left) can be de-ciphered as Nimrod. Nonetheless the meaning of this grouping is clear. Consisting of three scenes, it de-scribes an event from Abraham's life. To the left we see the jailer pleading the king's mercy for Abraham. In the centre we descry Abraham and his brother Haran, refusing to acknowledge Nimrod's idols. To the right

80

strophes of several lines. This explanation departs from the conventional concept.

One of the particular features of the Final Feast, whose texts we are tracing here, is that it is not cer-tain whether it is an independent feast and thus the fourth of the month of Tishrei, or whether it forms part of the Sukkotb feast. In this case Tishrei would comprise only three great feasts. This is also expressed in the vignette of fol. 199 V, which might be termed THE D I F F E R E N C E S OF T H E FINAL FEAST. That is why we see three Gothic-spire pinnacles on the right lateral field and four on the left (the fourth being only faintly in-dicated at the bottom). But it is possible that the illu-minator only wanted to refer to the three patriarchs and the four matriarchs.

On foL 203 r begins the tepbillatb gesbem, in English: T H E PRAYER FOR R A I N . I already mentioned that this prayer, is a counterpart of the Prayer for Dew, of Passover However, in our Mafcor, unlike that for Dew, it is not accompanied by a representation of the zodiac. The prayer is introduced by a richly ornamented vignette. The symbolic numbers of this vignette relate both to the Prayer for Rain and to the hymn concluded on this page. They can be interpreted in close relation to the text.

The last illustration of the Mab^pr T H E G A T E OF T H E

SERPENTS we find on fol. 213 v. This page presents the text of a liturgical poem to the morning prayer of Simbat Torab. This feast of the Torab was celebrated in the Diaspora as the second day of the Sbmini Atyeretb. On this day the Torab recitals are wound up with the Moses benediction, and a new cycle of recitals begins. The feast, however, refers not only to the Torab proper; it is reckoned as a feast of the Torab in general. In this sense the Torab consists of the Law, the Prophets, and the Hagiographa. These three parts are indicated by the gate of this vignette with the three unequally long poles. This stresses also the difference between the three parts of the Torab and accounts for the asymmetry of the gate. Around this gate we see four serpents. They symbolize man's evil instincts and the temptations in general. The number four is to indicate that temptations will attack us from all sides and try to force us not to abide by the Law.

The de luxe edition of the Mafoor Upsiae is concluded by two text pages containing prayers to the festive procession of the nosegays. The folio 22; r THE Ho-SHANA P R A Y E R has been reproduced because of the pronounced Hebrew script. Lastly, T H E F I N A L P A G E

(foL 22jv) was reproduced because a small oval seal "BibL/Univers./Lips/" betrays the present owner of the Mak(pr, the Bibliotheca Universitatis Lipsiensis — the University library of Leipzig. On these two pages the iconographer finds nothing to comment on.

Summing up, I should like to state that in this short and merely elucidatory iconographical outline (which does not furnish proofs) I have been able to comment only on the major themes. In the conceptions and the illumi-nating of the two volumes of the Mat^or I note a certain

represents the waver of the festive nosegay with the Etbrog fruit. At the bottom of the page the master of our Mafoor drew T H E F I G H T BETWEEN BEHEMOTH AND

LEVIATHAN, two biblical monsters. With this he wishes to show that those are facing a bright future who abide by the Law and the Commandments and will one day live in the tabernacle made from the skin of the Leviathan. A plain gate is adjoined to the richly ornamented squares with which a kerovab for Sukkotb begins onfoL184v. The gate might also represent the ornamented inner structure of a tabernacle, for it is embellished with colours. Under the roof of this tabernacle we see three doves in the midst of the squares of the text. They sym-bolize the people of Israel living in peace in the taber-nacles. Therefore, this page might well be called THE D O V E S OF PEACE. The dragons in front of the taber-nacles are probably to symbolize Satan, who is denied entry. The illuminator intimates this by making the dragons in his picture move away from the gates of the tabernacle. This symbolism is easy to understand, for where peace holds sway the monster (Satan) has no say. On the next three facsimiles the illuminator applies the dragon theme in changed form. T H E R E D D R A G -

ONS' TAILS , bordering in the vignette on page 192 V,

belong to two dragons fighting for a vine-leaf. These well-known motifs are to indicate how Satan in divers shapes is making attempts at annihilating IsraeL The next vignette, on foL 193 v, T H E G A T E OF ROPES W I T H

T H E D R A G O N JAMBS, conveys a similar meaning. This series of dragon themes is concluded with the vignette B E F O R E T H E CREATION on foL 196r. The two dragons in this vignette represent two groups of angels who were asked by the Lord, before he set out to create the World, whether he should create man. As a punishment for opposing the will of the Lord they were destroyed. This interpretation is based on the text of the respective page in the Mab^or.

A liturgical poem for the final event of Sukkotb, to be found on foL 198 V, describes the ceremonies of the water-bearing. During the Feast of Tabernacles water from the pond Shiloa was used for the pouring-over sacrifice; it was drawn with solemn ceremonies, accompanied by songs and harping of the Levites. This might have been the reason why the illuminator oma-men ted this page with a singer of psalms. It is difficult to judge whether he intended to show a common sing-er of psalms or the king of harpists, David. But THE H A R P W I T H T H E D O G ' S H E A D seems to point to King David. Our master here again symbolizes the Mes-sianic idea, which is inseparably linked with the name of King David. It is striking but nonetheless easy to understand that the master stresses the Messianic idea everywhere where this suggests itself, for this was the only beam of light during the dark epoch of the Middle Ages.

FoL 199 r is a plain text page with documentary but without iconographical significance. Here we find the poetical designation B I K K U R , which is no longer used. In my view this name was applied to poems with

81

Exodus 14,7: "And he took six hundred chosen־ .6chariots, and all the chariots of Egypt, and captains over every one of them". Ad voL I, 72 v

Exodus 14,16: "But lift thou up thy rod, and־ .7stretch out thine hand over the sea, and divide it: and the children of Israel shall go on dry ground through the midst of the sea". Ad vol. I, 73 v

8. Exodus 26,31-32: "And thou shalt make a veil of blue, and purple, and scarlet, . . . and thou shalt hang it upon four pillars of shittim wood . . . "

Ad vol.n, 43 r 9. Exodus 34,29 : "And it came to pass, when Moses

came down from Mount Sinai with the two tables of testimony in his hand, when he came down from the Mount . . . " Ad vol.I, 130v

10. Leviticus 23,10: "Speak unto the children of Is-rael, and say unto them, When ye b&into the land which I give unto you, and shall reap the harvest thereof, then ye shall bring a sheaf of the first fruits of your harvest unto the priest". Ad vol. I, 90 r

11. Leviticus 23,40: "And ye shall take you on the first day the boughs of goodly trees, branches of palm trees, and the boughs of thick trees, and willows of the brook; and ye shall rejoice before the LORD your God seven days". Ad vol. II, 181 v

12. Numbers 19,2: "This is the ordinance of the law which the LORD hath commanded, saying: Speak unto the children of Israel, that they bring thee a red heifer without spo t . . . " Ad vol.I, j 3 v

13. I.Samuel 16,12: "And he sent, and brought him in. Now he was ruddy, and withal of a beautiful coun-tenance, and goodly to look to. And the LORD said: Arise, anoint him; for this is he".

I. Samuel 17,42: "And when the Philistine looked about, and saw David, he disdained him; for he was but a youth, and ruddy, and of a fair countenance".

Ad vol. II, 6 7 r 14. E^ekiel 1,1: "Now it came to pass in the thirtieth

year, in the fourth month, in the fifth day of the month, as I was among the captives of the river of Chebar, that the heavens were opened, and I saw visions of God".

Ad vol.I, 19r 15. E^ekiel 1,10: "As for the likeness of their faces,

they four had the face of a man, and the face of a lion, on the right side, and they four had the face of an ox on the left side; they four also had the face of an eagle".

Ad vol. I, 31 v 16. Tbe Song of Songs: As introductory vignette vol. I,

1 9 V .

17. Tbe Song of Songs 4,12: "A garden inclosed is my sister, my spouse; a spring shut up, a fountain sealed".

Ad vol. I, 6 4 V

18. Tbe Book of Ruth: As introductory vignette vol. I, 2 3 r.

19. Ecclesiastes: As introductory vignette vol. II, 1 8 r .

20. Tbe Book of Esther j, 2: "And it was so, when the king saw Esther the queen standing in the court, that she obtained favour in his sight; and the king held out to

difference, which seems to account for two or more il-luminators having been at work. This seems to be in-consistent with certain illuminations, for instance the vignette foL 18 r in the second volume. But this seeming contradiction is accounted for by the fact that the pres-ent form of the Mafoor is not the original one. But it is up to the art historian to prove this point. Alltheillu-minations bespeak an impassioned Jewish outlook on life and an erudition in the Torab, the Talmud and the Mi-drasbim that borders on the improbable. These qualities enabled the master or the masters of the Mabzor Lip-siae to confer a marked Jewish meaning, deeply rooted in tradition, also to symbols taken over from other sources. In the eyes of the iconographer it is just this which makes for the specific value of the Mafoor.

For the author of the present commentary this task has been very instructive. In this de luxe edition I could sum up only partially the results of my research work, for the apparent character of this edition, designed for the bibliophile, sets limits to the textual scope. The unex-pected but nonetheless welcome commission to tackle this task caused me to write a comprehensive monograph on the Malftor Lipsiae; I hope it will not take long to reach the reader.

APPENDIX

Here follows a sequence of Bible passages relating to the iconography of the Mabzor Lipsiae; the illuminations in the latter might as well serve as illustrations of these quotations.

1. Genesis 15,7; "And he said unto him, I am the Lord that brought thee out of Ur of the Chaldees to give thee this land to inherit it" (Ur is not only the name of a location but also means "light"). This passage, in its figurative sense the stake of Nimrod, can be illustrated by vol. II, fol. 1 6 4 V .

2. Genesis 22,11-12: "And the angel of the LORD called unto him out of Heaven, and said, Abraham, Abraham; and he said: Here I am. And he said, Lay not thine hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou fearest God, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son from me". Ad vol. H, 66 r

3. Genesis 22,13: "And Abraham lifted up his eyes, and looked, and beheld behind him a ram caught in a thicket by his horns". Ad vol. II, 26 v

4. Exodus 12,2: "This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you". If we understand the text thus that the re-newal of the crescent marks the beginning of the months we can illustrate this passage by folio J9r of the first volume.

5. Exodus 12,1 j: "Seven days shall ye eat unleavened bread; even the first day ye shall put away leaven out of your houses; for whatsoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel". Ad voL I, 70 V

82

16. f. 70V The Preparing of the Matzoth (Maaravoth for the first evening of Pass-over)

17. f. 71 r The Red Acrostic (the Maaravoth continued)

18. f. 72 V The Three Horsemen (Kadish and Barhu for the first day of Pass-over)

19. f. 73 r The Four Fields of the Vignette (Yotzer for the first day of Passover)

20. f. 81 r The Early Harvest (Tal prayer for the first day of Passover)

21. f .8 j r Zodiac: Aries (the Tal prayer continued)

22. f. 8j v Taurus, Gemini (the Tal prayer continued)

23. f.86r Cancer, Leo, Virgo (the Tal prayer continued)

24. f.86v Libra, Scorpio (the Tal prayer continued)

25. f. 87 r Sagittarius, Capricornus Scooping Water, Pisces (the Tal prayer continued)

26. f.90r The Sheaf-bearer (Maaravoth for the second day of Passover)

27. f.91v The Spring Harvest (Yotzer poem for the second day of Pass-over)

28. f. 130V The Drawn Sword (Yotzer poem for the first day of the Feast of Weeks)

29. f. 131 r The Teaching at the River (Yotzer poem continued)

30. f.133r The Four Directions (Kerovah for the first day of the Feast of Weeks)

31. f. 174V Joseph the Punctuator (Decalogue poem for the Feast of Weeks)

32. f. 178 V The Addenda to the Mahzor (Haftarah for the second day of the Feast of Weeks)

33. f. 179r The Owners of the Mahzor (Haftarah benediction and other things)

Volume II 34. f. 13 r Song of Unison

(the song of unison for the Day of Atone-ment)

3 j . f. 17 v The Author of the Song of Unison (the song of unison continued)

36. f.18r The Trefoil (the Scroll Kohelet for Sukkoth)

37. f. 2 j v The Maaravoth Poems (Maaravoth for the evening of Rosh Ha-shana)

38. f.26v The Blue Ram (Yotzer poem for the first day of Rosh Ha-shana)

39. f.43 r The Destroyers of the Shrines

Esther the golden sceptre that was in his hand. So Esther drew near, and touched the top of the sceptre".

Ad vol.1, j2r 21. The Book of Esther 6,9 : "And let this apparel and

horse be delivered to the hand of one of the king's most noble princes . . . " Ad vol.I, 52r

22. The Book of Esther 6,11-12: "Then took Haman the apparel and the horse, and arrayed Mordecai the Jew, and brought him on horseback through the street of the city, and proclaimed before him: Thus shall it be done unto the man whom the king delighteth to honour. And Mordecai came again to the king's gate".

Ad vol.1, j2v 23. The Book of Esther 7,10: "So they hanged Haman

on the gallows that he had prepared for Mordecai . . . " The Book of Esther 9,14: "And the king command-

ed it so to be done; and the decree was given at Shushan; and they hanged Hainan's ten sons".

Ad vol. I, 1 ז v 24. Chronicles 29,2J-26: "And he set theLevites in the

house of the LORD with cymbals, with psalteries, and with harps . . . And the Levites stood with the instru-ments of David, and the priests with the trumpets".

Ad vol. H, 198 V

LIST OF FACSIMILE PAGES

Volume I 1. f. 19 r The Vision of Ezekiel

(Haftarah for the first day of Shawuot) 2. f. 19v At the Zoo: the Lion and the Monkey

(Bible scroll for Passover) 3. f. 23 r The Scroll of Ruth

(Bible scroll to the Feast of Weeks) 4. f.27r The Three Leaders in Prayer

(Barhu Prayer for the distinguished Shab-batoth)

j . f.27V The Hart and the Hunt (Hannukah Yotzer poem for Shabbath)

6. f.31v The Four Enigmatic Medallions (Yotzer poem for Shabbath Shkalim)

7. f.40r The Four Jew's Hats (Yotzer poem for Shabbath Zachor)

8. f.46v The Two Serpents (Kerovoth for Purim)

9. f. j 1 v The End of the House of Haman (Kerovoth for Purim continued)

10. f. j2r The Kingdom of Reason (the kerovoth continued)

11. f. j 3 v The Glowering Heifer (Yotzer poem for Shabbath Par ah)

12. f. 59r The Face in the Moon (Yotzer poem for Shabbath Hahodesh)

13. f. 64V The Enclosed Garden (Yotzer poem for Shabbath Haggadol)

14. f.66v The Divided Vignette (Kerovah for Shabbath Haggadol)

1 j . f.68v The Boiling Ketde (Mussaf poem for Shabbath Haggadol)

83

64- £ 199• Differences of the Final Feast (Yotzer poem for die Final Feast)

6 j . £203t The Prayer for Rain (Geshem prayer for die Final Feast)

66. £213• The Gate of Serpents (Yotzer poem for Simfeat Torah)

67. f. 22j r The Hoshana Prayer (Hoshana prayer for the festive procession of nosegays)

68. f .22jv The Final Page (the Hoshana Prayer continued)

BIBLIOGRAPHY

The order is roughly chronological according to the date of a given scholar's first publication on the Mafr^or Lipsiae. Vollers, Karl, Katalog der islamischen, christlicb-orienta-

liscben, judischen und samaritamscben Handschriften der Umversitats-Bibliothek Leipzig, Leipzig 1906, vol. n , p. 437, no. 1102. Summary description only.

Bruck, Robert, Die Malereien in den Handschriften des Konigreichs Sachsen, Dresden 1 9 0 6 , pp. 2 1 9 - 2 5 . De-scribes most of the illustrations.

Wischnitzer-Bernstein, Rachel, Die Macbsorillustration, Gemeindeblatt der judischen Gemeinde zu Berlin, vol. XIV, 1924 (7 Nov.), p. 220.

id., Der Machsor der Ltipqiger Umversitatsbibliotbek, Ge-meindeblatt der israelitischen Religionsgemeinde in Leipzig, 1929 (15 Mar.).

id., Gestalten und Symbole der judischen Kmst, Berlin 193 5, PP-3. 50, 51; fig• 2,30.

id., Die Messianiscbe Hiifte in der judischen Kmst, Monats-schrift fur Geschichte und Wissenschaft des Juden-turns, voLLXXX, 1936־, pp. 3 7 7 - 9 0 .

id., The Esther Story in Art, The Purim Anthology, ed. P.Goodman, Philadelphia 1949, pp.244 ff.

id., The Money-changer with the balance: A. Topic of Jewish Iconography, Eretz-Israel, vol. VI (In memoriam M. Narkiss), Jerusalem i 9 6 0 , p p . 2 3 - 2 5 , pis. XLIV to XLV, 2 .

Cohn-Wiener, Ernst, Die Judiscbe Kmst, Berlin 1929, p p . 1 9 9 - 2 0 0 , fig. 1 3 3 .

Ameisenowa, Z. (Sophie), Das Messianiscbe Gastmabl der Gerecbten in einer bebraiscben Bibel aus dem ij.Jabr-hundert, Monatsschrift fur Geschichte und Wissen-schaft des Judentums, LXXIX, 1 9 3 5 , p p . 4 0 9 - 2 2 .

Mentions the Mab^or Lipsiae and publishes an illus-tration from it.

Illustrations from the Mab^or Lipsiae are published in Ehrenstein, Theodor, Das Alte Testament im Wide,

Vienna 1923, p. 362, fig. 29. and Herlitz, G. and B. Kirschner, Judiscbes Lexikon, Berlin,

1 9 2 7 - 3 0 .

Mention is made of it in Encyclopaedia Judaica, vol. IV, Berlin 1929, cols. 1138 and 1144.

(Mussaf prayer for the fiat day of Roch Hashana)

40. f. 43 V The Eleven-point Star (Prayer alenu leshabea^)

41. f. J2r The Towers of Life in the Portal (conclusion of the Mussaf prayer for Rosh Hashana)

42. f. 54r The Fiery Lion and the Doves (Yotzer poem for the second day of Rosh Ha-shana)

4 3 . f . 6 6 r The Visitation of Abraham (Mussaf poem for the second day of Rosh Hashana)

44. f.67r The Naked King (the Mussaf poem continued)

45. f. 74V The Gate of Tapers (Kol Nidrei for the beginning of Yom Kippur)

46. f. 75 r The Amen of the Kol Nidrei (penitential prayer for the eve of the Day of Atonement)

47. f. 85 r The Gate of Penance (Yotzer poem for the Day of Atonement)

48. f. 104V Exodus (Kerovah for the Day of Atonement)

49. f. 115 r An Important Marginal Note (Seliha for the Day of Atonement)

jo. f. 118v The Lily-pointed Lance (the Seliha continued)

51. f. 129 V The Frustrated Hare-Hunting (for the Mussaf of the Day of Atonement)

52. f. 139r The Polysaur (Mussaf of the Day of Atonement)

53. f. 142v The Avoda (Mussaf of the Day of Atonement)

54. f. 164V The Gate of Mercy (Hebrew Liturgy) (Kerovoth for the Minhag of the Day of Atonement)

55. f. 174r The Elephant Gate (final prayer for the Day of Atonement)

56. f.176r The Closed Portal (final prayer continued) •

57. f. 181v The Fight between Behemoth and Le-viathan (morning prayer for the first day of Sukkoth)

58. f. 184 V The Doves of Peace (Kerovah to the Morning Prayer)

59. f. 192V The Red Dragons' Tails (morning prayer for the second day of Suk-koth)

60. f.193v The Gate of Ropes with the Dragon Jambs (Kerovah to the morning prayer)

61. f. 196r Before the Creation (Yotzer for the Shabbath of Sukkoth)

62. f. 198 V The Harp with the Dog's Head (Maaravoth for the Final Feast)

63. f. 199r Bikkur (Bikkur for the Final Feast)

84

EPILOGUE

case for either view. I am convinced of the correctness of mine by the text passage as well as by certain details in the illustration; Dr. Narkiss' view is supported by certain other details in the illustration.

In he following I believe to have found an acceptable explanation. The text of this Mafopr page compelled the illuminator to draw the Vision of EzekieL How-ever, this page was originally the first of the Mafoor (at any rate its beginning) and on it he wanted to present Samson's struggle with the lion. For a prayer-book - a cyclical as well as a plain one — was not only to serve the reciting of the text, but ask the reader to suppress his low instincts, his mistrust towards himself, and his fear of the future. Thus, it is to be a challenge to a fight with an adversary hard to conquer, and this is symbol-ized by Samson's struggle with the lion as illus-trated.

In our illumination can be seen a man, a bull's head and also a wide-opeiied lion's mouth. In my view this combination can be interpreted only from the text of Ezekiel, even though here the man and the lion are made prominent by action and thus Samson's struggle with the lion is indicated.

This explanation makes it possible to interpret all details. That we have a bull's head before us is proved by a detail of the illumination on foL j 2 r of the second volume, showing a lion with his head turned back-wards, who in his posture corresponds to the lion on fol. 19r. Between the two lions' heads I can find only a few analogies but rather more differences. These re-marks as to the text proper.

Here are now a few remarks on the layout of this facsimile.

The efforts bestowed by the publishers on the editing of the Mab^or are matched by those for adequate and beautiful layout. The binding is ornamented by two reliefs. At one side we see the eleven-pointed star, at the other the vignette with the hart and the chase, both motifs of our unknown master author of the Mafopr. Briefly but tersely they express the general content of the Mab^orim and at the same time they symbolize two opposites: joy and sadness.

The eleven-pointed star - a unique and not repeated figure-calls to mind the darkness of the Middle Ages and thus die bitterest and most dismal days of persecution. The eleven-pointed star and its inserting in the text only once ind״-**** the desire of the illuminator that that time

D y presenting to the public the present facsimile of the Afafoor Lipsiae the publishers have made available one of the most significant mediaeval monuments of Hebraic art. The facsimile is accompanied by a text interpreting the illuminations from the view-point of the art historian as well as from that of the writer of sacred history and thus eases understanding for the reader.

Concluding I should like to clear up a few questions left open by the present publication.

Here now are a few words about the accompanying text: Right from the start the publishers have endeav-oured to let the facsimile be backed up by scholarly comments. This asked for specialized knowledge in the history of religion as well as in the history of art. To find an editor who would have equal command of both proved impossible. Therefore, the publishers charged Chief Rabbi Elias Katz with editing the theological part, and Dr. Bezalel Narkiss with editing that relating to the history of art. However, it proved impossible to edit the Mafapr without overstepping the boundaries of either subject. Thus there arose two texts complement-ing each other, the text by Chief Rabbi Elias Katz having been completed first. After perusing the work of either scholar the publisher changed his mind and printed both texts. The two texts are mostly analogous in their conclusion; however, in two main points they arrive at different conclusions.

The first divergence of opinion is the question of authorship of the Mafffpr Lipsiae. I hold that the authors of the Mafy^pr Lipsiae are unknown, Dr. Narkiss be-lieves to have found some clues for their identity. In my opinion the proper names made prominent are no pointer to the authors but only an emphasizing of the messianic idea, with which the authors of the Mafoor were fully imbued, as is proved by countless passages of the text and by illustrations. This as to authorship. An epilogue should not be the place for polemic argumen-tation, and it would not be f u r if I used it for pushing my views to the fore.

The second important divergence of opinion concerns the interpretation of the illumination on taL 19r of the first volume. Dr. Narkiss entitles and interprets this picture as "Samson and the Lion", whereas I call it "The Vision of Ezekiel", and interpret it as such.

This divergence of opinion makes evident that this picture is the most Hiffirali• one to explain. There is a

III

authors, the copyists and illuminators, praised the Lord with their work without pushing to the fore by making their names prominent. They avoided boastful colo-phons to announce their names, they refrained from ambiguous cabalisms which might be clues to their names although this would have been in keeping with the custom of their time. Although we do not know the masters of this magnificent work we understand their language and know to appreciate their mastership.

It is my earnest wish that the facsimile of the Mttiftor Lipsiae might be well received by bibliophiles and connoisseurs. All of them might lend a hand in reveal-ing the secrets of this j | iafcpr. Let me conclude my remarks with the words which grace the binding: " I thank Thee, my Lord - Odcba."

Bratislava, in the month of Aviv 5724 (March 1964)

E L I A S K A T Z

Chief Rabbi

should never repeat itself, just as he uses the symbol only once.

On the other hand, the hart and the chase, an ever-recurring theme of the breathe joy and opti-mism, expressed in the symbolism of the illumination as well as in the text. The latter begins in the vignette with the words: "I thank Thee!" and its content reads:

"I thank Thee! My Lord! Thou wert angry with me and hast again accepted

me in Thy grace Thou lentst Thy ear to listen to my praying . And Thou sweptest away my foes like chaff in a

storm!" "I thank Thee", in Hebrew "Otcba", is the word

which commences the psalms in the Roll of Psalms of the Quamran, discovered but a few years ago and dating from the pre-Christian era. "OcTcba -1 thank Thee, my Lord!" is an expressive and beautiful title for any Mabzor and especially for the Mabzor Lipsiae. Its

1 1 2

מחזור ליפסיא תכן מפורט של שני חלקי המחזור

הכתב יד של המחזור גילוי הראש בציורי המחזור

מאת אלי׳ כ״ץ

מברטיסלבה

3 ו

ז

מחזור ליפסיא תכנו של החלק הראשון

Volume I Folios

v-2v 1 קריאת התורה ליום ראשון של פסח 2v קריאת התורה למפטיר ליום ראשון של פסח

•4-2v קריאת התורה ליום שני של פסח 4v-6r קריאת התורה לשבת חולו של מועד

r 6 קריאת התורה למפטיר לשכת חול המועד של פסח r-8 v 6 קריאת התודה ליום שביעי של פסח

v-iov 8 קריאת התודה ליום אחרון של פסח וליום שנו של שבועות וליום שמיני עצרת iov-12 r קריאת התורה ליום ראשון של שבועות

121 קריאת התורה למפטיר לשבועות v 12 קריאת התורה ליום ראשון של ראש השנה (מקוטע) עד כאן נכתב בשלשה

עמודים של כ״ו שורות !13 ההפטרה לפרשת שקלים. בשולים: קריאת התורה שלה, גם קריאת התורה כאם

היא בראש חדש v-14r 13 ההפטרה לפרשת זכור״ בשולים: קריאת התורה לפרשת זכור ולפורים

14v ההפטרה לפרשת פרה• בשולים: קריאת התורה שלה ijr-ijv ההפטרה לפרשת החודש• בשולים: קריאת התורה שלה

1jv-16r ההפטרה ליום ראשון של פסח 16r-16v ההפטרה ליום שני של פסח

r 17 ההפטרה לשבת חול המועד של פסח r-18 r ך! ההפטרה ליום שביעי של פסח18r ההפטרה ליום אחרון של פסח -18v

18v-19r ההפטרה ליום ראשון של שבועות v-22 v 19 עדר השירים

23r-25v רות (סופה חסר ונמצא בחלק השני עמוד 18, נשלמה נם בשולים) r 26 קהלת (רק הפסוקים האחרונים, ראשיתה נמצאה בחלק השני עמי 24־18) שיר השירים ורות נכתבו בשלשה עמודים וסופה של קהלת בשני עמודים, אך הכל

נכתב בב״ו שורות v 26 שוכן עד מרום... בפי ישרים... (הסימן: יצח׳׳ק הבר״ק) יתגדל...

27r ברם־... יוצר אור... אור עולם... 27r-29v אודך כי אנפת... (יוצר לשבת הנובה)

29v-30r שני זתים•.. (מאורה לשבת חנוכד0

ה

30v-31r אץ צור חלף״״י (זולת לשבת חנוכה) v-32 r !3 א־ל מתנשא לבל לראש•- (יוצר לשבת שקלים)

r 33-* *3 לא־־ל אשר שבת— עד ק״ש (יוצר לכל שבת וברכת קריאת שמע) •33 אמת רציב״״. אתה אהבת עמך (זולת לפרשת שקלים)

*v 34-33 עזרת אבותינו•.. (עד שמונה עשרה) 34v מסוד חכמים״״. (רשות לקרובות) אז מאז זמות... (»בצן« החלק הראשון של קרובה לפרשת שקלים) ככת׳ שמות ל׳ י׳׳ב, ת׳ ישעי׳ ס׳׳ג ט׳• משלי י״נ ח׳, איוב ל׳׳ב ב״נ וב״ד, תחלים ג׳ ד׳ המסתיים בתיבה »ראשי« ואחר זה סיום

חלק זה של הקרובה (הכרת) »ראשי על כל״״״« 3jr מעתיק פלוסים... (»מחיה« החלק השני של קרובה לפרשת שקלים) שמות ל׳ י״נ ר״ד, יחזק׳ מ׳׳ה י׳׳ב, עמום ד׳ י״נ המסתיים בתיבה »שמו« ואחר זה

סיום חלק זה (הכרת) של הקרובה »שמו משותף...« 3j r-jjv קצובה היא זאתי- (»משלש« מהקרובה הנ׳׳ל) ככת׳ שמות ל׳ י׳׳ד, ת׳ תהלים מ׳׳ז ד׳, תמדו מאז•.. מלכים ב׳ י׳׳ב ה׳, שם שם י׳׳ז, תי־פן באץ פיד... ישעי׳

מ׳׳נ ג׳ וד׳ 35v-36r תזכור להעלות•״. הושע ב׳ א׳, תהלים קל׳׳ט י׳׳ח, ימלוך י׳׳י...

*36 מי יוכל לשער״״״ (חלק מהקרובה הנ׳׳ל) 36v-* 36 אומן בשמעו״״״ (חלק מזזקרובה דע׳׳ל)

* 37 אלה אזכרה את אשר נעשה״״״ (חלק מהקרובה הנ׳׳ל) r 39-* 37 אז ראית וסיפרת״״״ 0»סלוק< מהקרובה הנ׳׳ל)

!4°-* 39 אשכול א־וי האות״״״ 0»שבעתא« לפרשת שקלים) 40r-41r זכור את אשר עשה״״״ (יוצר לפרשת זכור)

* 41 אתה מלא רחמים״״״ (זולת לפר׳ הנ׳׳ל) v 41-* 41 אזכיר סלע זכרון מעשים״״״(»מנן« מקדושתא לפר׳ זמר)

דברים כ׳׳ה י׳׳ז, תהלים ק״ד י׳׳ד, אסתר ט׳ כ׳׳ח, קהלת א׳ י׳׳א המסתיים בתיבה »לאחרתה« ואחר זה סיום חלק זה (הכרת) של הקדושתא: לאחרתה

יסעו״״״ 41v-42r תמימים בעודם בסין..״(»מחיה« מהקדושתא הנ׳׳ל) דברים כ׳׳ה י״ח, תהלים פ״ב ה/ עבדי׳ י״ד, משלי י׳׳ט ב״ה, תהלים ב״א ט׳ המסתיים בתיבה »שנאיך«

ואחר זה סיום חלק זה (הכרת) של הקח־שתא »שתאיך״״״« 42v-* 42 אצילי מרעים נכד שעיר״״״ 0»משלש* מהקדושתא הנ׳׳ל) דברים כ׳׳ה י״ט, תהלים קל״ז ז׳ ואחר זה סיום חלק זה: יקש לץ לחרף צבאות״״״, שמואל א׳

ט׳׳ו ב/ ישעי׳ ל׳׳ז כ׳׳ו, שם כ׳׳ו י׳׳ד, ימלוך י׳׳י לעולם... * v 43-42 בלשון אשר הזכרת״״״ (»אתה קדוש* מקדושתא חנ׳׳ל)

v 43-* 43 אץ קוצץ בן קוצץ״״״(חלק מהנ׳׳ל) v 43 זכור איש אשד הנביע״״״(חלק מהנ״ל, מקוצרת מכילה רק את הבתים המתחילים

באותיות: א׳ ב׳ נ׳ ד׳ ש׳ ת׳) v-45 v 43 א־להים אל דמי לך כקול מים״״״(סלוק טהקרושתא הנ׳׳ל)

45v-46r רבא ארז ראש קצינים״״״ 0»שבעתא« למוסף לפרשת זכור, דאה דאח־ידזאן,

אוצר השידה והפיוט, אתז די׳ו מם©־ 202 וכמחוזו- למנחה של שכת קודם שכת זכור)

46v-J2v !יאהב אומן יתומת הנן״• (קרובה לפורים) (לפני סיום ברכת »ש־בר אויבים/ שם ע׳׳ה י״א, משלי י׳׳א ח׳ שם ומכניע זדים* בקרובה הנ׳׳ל) תחלים י׳׳ס נ

שם י׳ •$3 *־ם אשד בך דבוקה— (יוצר לפרשת פרה)

r 54 כבודו יתרומם ויתהדר והוא בערבות דר (אופן ל©־׳ הנ״ל) 54v אשרי כל חוסי בך באהב יאהבך— (זולת לפר׳ הנ״ל)

j5v-jjr אצולת אומן בצירוף זקוקה•״״ 0»םנן* מהקרובה לפרשת פרה) במדבר י״ט א/ וב/ איוב י׳׳ד ד׳, קהלת ז׳ כ״ג, תהלים י״ב ז׳, משלי כ׳׳ה י׳׳א, איוב ב׳׳ח ב׳׳ג המסתיים בתיבה *מקומה* ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של

הקרובה (וזכרת) r 55 ממרה חוקה— (»מחיה« מהקרובד. חנ׳׳ל) במדבר י״ט נ/ משלי ד׳ ד/ שמות ט׳׳ו ב״ה, חהלים ק״ה י׳ המסתיים בתיבה »עולם« ובחיבה זו מתחיל חלק

זה של הקרובה (הכרת) v 55-* 55 קיפאון חוק אלפת היקר״״״(»משלש« מהקרובה הנ׳׳ל) במדבר י׳׳ט ד/ מלאכי ב׳ נ׳, יחזק׳ ל׳׳ו כ׳׳ה, תהלים נ׳׳א ד/ ימלוך י׳׳י לעולם״״״ הללד־ה״

ואחה קדוש״״״, א־ל נא״ •$8-•55 אמרתי אחבמה והיא רחוקה״״״, אצורה ומפורשה עצורה ולא מפורשה״״״, אמרה מתה וצרופה בדולר! בדתה מערופה״״״, אצילי עם עולי נולה״״״, אץ לשוחח עוצם נפלאותיך״״״, (שאר חלקי הקרובה הנ׳׳ל והסלוק שלה)

59v־59r את זה החודש אצת מכל לקדש״״״ (יוצר לפרשת החודש)

60r־59v א־ל עושה נפלאות בעבורם עשית נוראות״״״ (זולת לפר׳ הנ׳׳ל) 60r אתיית עת דודים מעה״״״ (קדושתא לפרשה הנ׳׳ל) שמותי׳׳ב א,, שם שם ב׳, תהלים ל״ה ב׳׳ג, דניאל ב׳ כ׳׳א, יחזק׳ מ׳׳ז ח׳ המסתיים בחיבה »לי«

ובתיבה זו מתחיל סיום החלק הראשון של הקרובה״ 60v מרימי עול עגלה להלאות-. (»מחיה« מהקרובה הנ׳׳ל) שמות י׳׳ב נ׳, יהושע ד׳ י׳׳ט, תהלים קי״ח ב׳׳ז, שם ע״ח י״ב, שיר השירים ב׳ י׳׳ג, המסתיים בתיבה

»לך« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה״ 60v-6*r קיחת עלית עקד״״״(»משלש« מהקרובה הנ׳׳ל) שמות י״ב ד׳, תהלים ל״ז ט״ז, משלי י״ג כ׳׳ט, יחזק׳ ט״ז ר, והחרח החודש הזה לכם לשמור״״״ דברים ט״ז א׳, ישעי׳ מ׳׳א ב״ז״ והחרוז חדש זה חודש בחדשו״״״ תהלים מ״ח א׳, והחרוז הדום אשר״״״ יחזק׳ מ״ה י״ח, רבות עשית וחשבת״״״, אבי כל חוזה

״״״, אדון מקדם תיכנו•״״, (שאר חלקי הקרובה. הנ׳׳ל) 62v-63 v הוא נקרא ראש וראשון״״״ (סלוק מהקרובה הנ׳׳ל)

y-64V{6 ראשון אמצת לפרח שושנים... (שבעתא לפרשת החודש)

64V-6JV אתי מלבנון כלה״״״ (יוצר לשבת הגדול) 6jv-66v אומרת אני מעשי למלך״״״ (זולת לשבת הגדול)

•66 אתי פטרי רחמחים״״״ (קרובה לשבת הגדול) שמות י׳׳ב כ׳׳ט, תהלים קל׳׳ו ז

י/ איוב ל׳׳ד ב׳ המסתיים בתיבה »ביד« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה•

66v-47 r מתים בבל בית בנוף בנחנקו... (»מחיה« מהקרובה הנ׳׳ל) שמות י׳׳ב ל׳, ישעי׳ י׳׳ט ד׳, שם שם ג׳, שם שם ב״ב, איוב ל׳ נ׳ המסתיים בתיבות »שואה ומשואה*

ובתיבות אלה מתחיל סיום חלק זה של הקרובה. * 67 ישמע לאדום בשמע מצרים... 0»משלש« מהקרובה הנ׳׳ל) ישעי׳ ב״א י״א,

זבדי׳ י׳׳ד ז/ ימלוך י׳׳י•״, ואתה קדוש... . 67r-68v לישע עמך בחצי ליל יצאת..., אז תשע מכות היו אדמים קשה...,

אז רוב נסים הפלאת בלילה..., (שאר חלקי הקרובה הנ׳׳ל) 68v בי אין לפניך לילד״... (סלוק מהקרובה הנ׳׳ל)

68v-7ov אדיר דר מתוחים... (פיוט למוסף לשבת הנדול)7 ליל שמורים אותו א־־ל חצה בחצות לילה... (מעריב לליל א׳ של פסח) ° v ־ r *7

אזכרה שנות עולמים... (הוספה למעריב הנ׳׳ל) 72r-72v ועיבור לנצח..., שות עד מרום..•, בפי ישרים... (on־p יצח׳׳ק הבר׳׳ק)

יתגדל..., ברכו״.״, יוצר אור״.., אור עולם..., r-80v 73 אור ישע מאושרים שמור זה מוכשרים... (כל חלקי יוצר אום ראשון של פסח

ממש כמו שהוא במחזורי נוסח אשכנז) r !8 בדעתו אביעה חידות... (פיוט למוסף ליום ראשון של פסח) (בין שני חצאי עיגול: מכלכל חיים... להחיות מתים• תראה שכן חיה נוסח המעתיק ודר׳ק

תהומות הדום לרסיסו... . 81v-82v ארשה ארוש רחשון... דברים ל״ב ב׳, שיר השירים ב׳ י׳׳א, שם שם

תחלים ל׳׳ח ט׳׳ז.8 אאנרה בני איש המושרר בטל... (פיוט למוסף ליום ראשון של פסח) תחלים 2 v - 8 4 r

ע׳׳ד י׳׳ז• • r 85-* 84 תחת אילת עופר בורך מושיע בטל (פיוט למוסף חנ׳׳ל) הושע י׳׳ד ר, ישעי׳

ל׳׳ה א׳, שם מ׳׳ט י/ מלאכי נ׳ כ׳ 85r-87v אלים ביום מחוסן חלו פני מנוסן(פירט למוסף ליום ראשון של פסח, ובץ הבתים הפסוקים הבאים: בראשית ב׳׳ז כ׳׳ח, תהלים ק׳׳י נ׳, מיכה ה׳ ר, שמוח ט׳׳ז י״נ, איוב כ׳׳ט י׳׳ט, שפמים ו׳ מ׳, שמות ט׳׳ז י״ד, משלי כ׳ ב/ ישעי׳ י׳׳ח ד׳, במדבר י׳׳א ט׳, שיר השירים ה׳ ב/ ישעי׳ כ׳׳ו י׳׳ט, דברים ל׳׳ב ב/ איוב ל׳׳ח כ״ח, זכרי׳ ח׳ י׳׳ב, דברים ל״ג י׳׳ג, תהלים קל״ג נ׳, הושע ר ד׳, דברים

ל׳׳ג כ׳׳וז, משלי נ׳ כ׳, הושע י׳׳ד ו׳, ישעי׳ כ׳׳ו י׳׳ט.) 88-87v או״א טל תן לרצות ארצך... (תפלת טל)

89-88v ליל שמודים אוד ישראל•••, ליל שמודים הפליא עצות••״, (וכל חלקי מעריב לליל שני של פסח הטיילים בתיבות »ליל שמודים®)

9 אור יום הנף... (הוספה למעריב הנ׳׳ל) 95־v ז9 אפיק רנן ושידים••• (וכל חלקי יוצר ליום שני של פסח)

v 95 אסירים אשר בכושר שעשעת••• (»מנן« חלק ראשון מקרובה ליום עי של פסח) רקרא כ׳׳ב כ׳׳ו וכ׳׳ז, חהלים 0׳׳ט ל״ב,. שיר השירים א׳ ד׳ המסוזים

בתיבה *אהבוך* ובחלבה זו מתחיל סיום החלק הראשון של הקרובה 96t מה אילו פלאי נסיך-י 0»מחיד״« מהקרובה חנ׳׳ל) דקרא ב׳׳ב ב״ח, תהלים קמ׳׳ה מ/ משלי י׳׳ב r חהלים ס׳ ו,, שם צ׳׳ב ר המסתיים בתיבה *מחשבותיך•

ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה• 96v -י *9 קמי קהלך קצצת בחילך— (*משלש* מחקרובה הנ׳׳ל) ישעי׳ ל״א ה׳, שם

כ׳* זד, תהלים ע׳ץז י״א• ימלוך••., ואזה קדוש•..) בל חיתו יער נשאת שח־״-, אומץ גבורותיך הפלאתה ) ז 96v- 97Y ערב אשר עלה״.., א בפסח... (שאר חלקי הקרובה חנ׳׳ל וחסר בה חלק המתחיל *שור אשר מאז

עלי עופר פסח«)r- 99r בעשר מכות פתרוסים הפרכת״.. (סלוק מן קרובה הנ׳׳ל)

98

99v-io*r אהוביך אהבוך מישרים שירתך כוננים ושרים..., צאינה וממה שור בעטרה המעטרת..., (חלקי יוצר לשבת חוה׳׳מ פסח)

t-102 V 102 דודי שליט בבל מפעל הבל למענהו פעל... (אופן לשבת הנ׳׳ל) V-ioj r ג0! אלה וכאלה הראיתנו שמעה אזני והבנתנו. .. (זולת לשבת הנ׳׳ל)

IO3 V-IO4 r ברח חדי אל שאנן נוה״״״ (גאולה לשבת חוד״׳׳ם פסח) 104r-106r אודי רשעי על חים עלה בהחשיבו צרי ולי האיר אפלה״״״(ובל חלקי מעריב לליל שביעי של פסח כמו במחזורי אשכנז• מעליו כחוב: *מעריב בליל אחרון

של פסח דרבינו מנחם בר יעקב מוורמיישא זצ׳׳ל*) 106r-107r רשע שושני פרח מזריח מאורים״״. (יוצר ליום אחרון של פסח, ואצלנו ליום

שביעי) 107r-108r אי פוזרום בעברך ראש תנין להדש״״״ (זולת ליום אחרון של פסח)

r-108v 108 אימת נודאותיך בשדה צופן בהשלחת״״י(»מנן« חלק ראשון מקרובה ליום הנ׳׳ל) שמוח י״נ י״ז, שם ה׳ ב/ ישעי׳ י׳׳ט י׳׳א, דברים ד׳ ל״ד, תהלים ק׳׳ה מ״ב

המסתיים בחובה »עבדו« ובחובה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה. 109r־108v תחבולות עש רב עיצה תבודד,... (*מחיה• חלק שנו מהקרובה הנ׳׳ל) שמות י׳׳ג י״ח, ישעי׳ י׳׳ט י״ג, שם ב״ה א׳, משלי ב״ד ר, ירמי, מ״ו ב׳׳נ, חהלים ב׳ ד׳, ירמי׳ ל״ב י׳׳ט המסתיים בחובה *מעלליו• ובחובה זו מתחיל סיום חלק

זה של הקרובה. 1091-109v איום ונורא מי לא יראך״״״ (*משלש• מהקרומז הנ׳׳ל) שמות ט׳׳ו א׳, שפטים

ה׳ א׳, שמואל־ב׳ ב״ב א/ תחלים צ״ח א׳, ימלוך י׳׳י... ואתה קדוש״״״ 109v-n6v אתו חלד עד לא טבועים״.״, מה מועיל רשע בעליו..., אצולים מפרך סונים״״״, תודה וקול זמרה..., אזר עז ועט קנאה..., תהום אל תהום קרא.״״, אדר נאות לבשת״״״, תעלולי צר ורע מעללהו״״״, אלה על בל אלהים״״״, ארח עולם עליהם באהב שנית..., חומן רושביו נפונים..״, ארץ מכל ארצות מפורשה.״., אמץ גבורותיך מי ימלל... (כל חלקי הקרובה הנ׳׳ל והסילוק

שלה) n6v-n8r אמונת אומן עם זו רם זכרת״״״, דברי האמנתם״״״, אשירה לי׳׳י בשירה ערבה ..., זכרתי חסדך..״, נטע שרק.״״, רם חבבת״״״, א־ל עזר הקם טלאיך...

(חלקי מעריב לליל אחרון של פסח לפי נוסח אשכנז) ט

1i8v-120r רושע אור ישראל איומתו מיד כובשים•••(יוצר ליום אחרון שלפסח) r-120v 120 אותותיך או ראינו בעץ בעטותך במעיל חלבושת דן•••(»מנן< מקדושווא ליום אחרון של פסח) שמות י׳׳ג י״ז, תחלים פ״א ז׳, ישעי׳ מ, י״ז, שמות י׳׳ד ז׳, שם שם מ/ תחלים ע׳׳ח מ׳׳ט, קהלת ד׳ י׳׳ג, תהלים צ״ב י׳׳ב המסתיים בתיבה

»אזני« ובתיבה זו מתחיל חלק זה של הקרובה הילנו הקדושתא. 20V-121 r! תרגלת עמוסים ממצרים בצאתם••• (*מחיה* מקדושתא הנ״ל) שמות י״נ י״ח הושע י׳׳א נ׳, נחמי׳ ט׳ י׳׳א, ישעי׳ י׳׳ט נ׳, בראשית ט״ו י׳׳ד, שיר השירים א׳ י׳׳א, תהלים ע״ח ט׳, ישעי׳ ל׳׳ה נ׳, תהלים מ׳ ב׳ המסתיים בתיבה *אשורי*

ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זד. של הקדושתא•/ שם שם 121v-122r שבטי י׳ הוצאת לפדיום•••(*משלש* מקדושתא הנ׳׳ל) ישעי׳ ב׳׳ה נ/ תהלים ם׳ ו׳, חבקוק נ׳ י״ב, ישעי׳ ב׳׳ט כ׳׳ב, / שם נ״ב נ׳, שם ל׳יג ב ט

שם שם כ״ג, ימלוך ••• ואתה קדוש••• r-129v 122 כעל גמולות כעל ישלם•••(ובל שאר חלקי הקדושחא זע׳׳ל)

130r־129v רדד אביר יעקב נורא עלילה דדבר בטוי עשרת הדברות בהמולה••• (וכל שאר חלקי מעריב לליל ראשון של שבועות)

130V-132 r ארץ אימנני אצלו שמני (יוצר ליום ראשון של שבועות) r-132v 132 ועתה בנים שירו למלך בתפארת מפואר (אופן ליום הנ׳׳ל)

* 133-132V אנכי שמעת ונתאימו קבלו מלכותי ולא תאשמו(זולת ליום הנ׳׳ל) •33!־* 133 אורח חיים מוסר תוכחת בתתך לנושעים בשובה תחת••• (*מנן* חלק ראשון/ מקרובה ליום א׳ של שבועות) שמות י׳׳ט א׳, משלי ר כ׳׳ב, דברים ל׳׳ג ב/ ישעי׳ מ׳׳ה תהלים ע׳׳ח נ״ב, שמות י׳׳ט ט״ז, חבקוק נ׳ ר, משלי כ׳׳ב ב י׳׳ט המסתיים בתיבה *מישרים* ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה•/ *134 תמכו כבוד כל נוחלי תעודה••• (*מחיה* מהקרובה וע׳׳ל) שמות י׳׳ט ב דברים ל׳* ד׳, שמות י׳׳ט ח׳, שם שם י׳, שם שם י׳׳ד, שיר השירים א׳ י׳׳ב, תזלים קמ׳׳ז י׳׳ט וכי המסתיים בתיבות *הללו י־־ה* ובתיבות אלה מתחיל

סיום חלק זה של הקרובה•/ תהלים * 135-134V שלמים בחנותם נגד ההדה•••(*משלש* מהקרובה הנ׳׳ל) שמות י׳׳ט נ ס״ח י׳׳ז, שם נ׳ ד, חבקוק נ׳ י׳, תהלים ס׳׳ח ל׳׳ו, שם ע׳׳ו ט/ חבקוק נ׳ ר,

חהלים קל׳׳ח ד׳, ימלוך ••• 0&זה קדוש••• *39!-* 35! אם לא אמריך הנעימים•••, שבוית מרום לקחה כהיום״•״, שעשוע עם יום

מראש אמנה״״״, (שאר חלקי הקרובה הנ׳׳ל) 42v!-* 139 אלוף מסובל בהוד אפורים״״״ (*סדר* מן הקרובה חנ׳׳ל עם כל חלקיו)

v-1! וכל העם רואים את הנראה ותשמע (סילוק מהקרובה חנ׳׳ל) 4 3 v 42 P אחזם ימרת (אזהרות למוסף ליום ^ r a אתה הנחלת חורה לעמך וכאב V - I 4 8 V 1 4 3

ראשון של שבועות• ומעליו כתוב: *כשמניע ־מפי כבודך־־ מתחילין כאן לומר־ אתה הנחלת* כנראה שחיה מנהנם להשמיט r&t פסוקי הקדמות•)

* 49! אז שש מאות ושלש עשרה מצות (סיום לאזהרות חנ׳׳ל) r-150 r 149 א־להים ביתה מושיב יחידים במשרות מתנא אהובים דדיו•׳׳ים״״״(ושאר חלקי *מעריב* לליל שני של שבחנות, כמנהג וודסיישא מיץ w1״n«1 אחז א׳ מספר 4686)

י

r-150v 150 אשא דעי למרחק אזכרה ימי עלומי(ביכור למעריב הנ״ל) •1-151r;2 אדיר ונאה בקדש שלושת מתגאים אות ודגול משובחים תאים (מעליו כתוב:

״יוצר ליום שני של שבועות) * 153-! 151 בשלים: אילת אהבים מתנת סיני אמן שעשעים טוו שה מסיני״** מיצר ליום

שני של שבועות) מעליו כתוב: זה הלוצר אומי מה המדיני כבודו אית ברמאות

• irmiwa 153 *-!53 ומופלאות בהיכלות משוכללות— (אופן ליום שני של שבועות) של

י 54!-• 153 ארץ ממה ורעשה בסהר שלישי התנעשה••• *(מנן* מקרובה ליום שני שבועות) שמות י״ט א׳, משלי ב׳׳ב כ׳, תהלים ט״ז זד המסתיים בתיבה

»נורלי< ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה* 154t מן ההר למעתיו***(*מחיה* מהקרובה ועייל) שמות י׳׳ט ני, משלי כ׳׳א ב׳׳ב, תהלים סייח י״נ, שם שם י״ט המסתיים בתיבה *א־להים* ובחיבה זו מתחיל

סיום הקרובה• 154v־154r קדוש הופיע מפארן— (*משלש* מהקרובה הנ״ל) שמות כ׳ ב/ דברים ל״נ

ב/ חהלים סייח י״ח, חבקוק נ׳ נ׳ ימלוך י״י***, ואתה קדוש—- ו כ ר •159-154V אנכי בשם א־ל שדי—, אז בכתב אשורית—, י״י קנני ראשית ד

™ חלקי הקרובה בתוך הטקסט:) קדם מפעליו—, מעולם נסכתי—, מקדמי ) ארץ—,עד לא עשה ארץ וחוצות—, בחוקו מוסדי ארץ—, עמד אדם ראש לנשמות—, צץ ממזרח ובשחר עלה—, קרבן שלם יחידו נמצא—, רוחק איש שדה וקרב איש תם—, שלמו כל אלה בעמוד עם עולם—, תולדות

רום ותחת••• (במלים נרשם סדר זה:) מקדמי ארץ•••, באין תהומות הוללתי—, באץ טעינות נכבדי מים—, בטרם הרים הטבעו—, לפני נבעות הוללתי—, ראש עפרות תבל—, עד לא עשה ארץ וחוצות—, בהבינו שמים שם אני—, בחוקו חק על נצי תהום•••, באבדנו שחקים ממעל•••, בעזוז עיינות תהום•••, בחוקו מוסדי ארץ—, עמד אדם ראש לנשמות—, פירש זה תולדות אדם—, צץ ממזרח ובשחר עלה— אתו מצוות וחוקים —(ושאר חלקי *סדר* מהקרובה הנ׳׳ל)

159v-162v אלה העדות והחוקים אשר נמו לעם חשוקים — (סילוק מהקרובה הנ״ל) 162v-163r אזהרת ראשית לעמך נתת מצות עשה ומצות לא תעשה*** (אזהרות ליום שני

של שבועות) 163r-163v אז שש מאות ושלש עשרה• •• (סיום להנ״ל)

164r-165v אקדמות מלין ושריות שותא — (רשות לתרגם את עשרת הדברים) 165v-166v תרמם שמות י״ט מפסוק א׳ עד ב״ה

167r-167v ארבץ י״ישמיא לסמי— (פיוט לעשרת הדברות)

167v-168r ארעא רקדא שמיא זמרו— (פיוט שני להנ׳׳ל) 168v-168v תרגום לדיבור ראשון של עשרת הדברות

169r־168v אנא אתקינת עלמא בתבונה — (פיוט לדיבור הנ׳׳ל) r 169 תרגום לדיבור שני של עשרת הדברות

יא 169r-17or דעני׳ מישאל ועזרי׳ אודעו שמיה— (פיוט לדיבור הנ״ל)

17o r תרגום לדיבור שלישי של עשרת הדברות 1ך!-ז 0ך! אמגן מומי לא תשתבע••• (פיוט לדיבור הנ״ל)

! תרגום לדיבור רביעי של עשרת הדברות r !7 r 172-171 ארעא ורקיעא ודיבהון... (פיוט לדיבור הנ״ל) הסר בדאווידזאן

!נ17 תרגום לדיבור חמישי של עשרת הדברות !!!-!!ך! אמר יצחק לאברהם אבוהי... (פיוט לדיבור הגי׳ל)

173-172v תרגום לדיבור שישי 73!־* 173 אתגבר בחייליה אדוניי בר חגית•.. (פיוט לדיבור הנ׳׳ל)

•173 תרגום לדיבור שביעי174̂ יוסף תקיף יצריה בד תבעתיה מרתיה... (פיוט לדיבור הנ״ל) -174

v 174 תרגום לדיבור שמיני 75!-• 174 אאריא מחולץ ואחיוון מתקלין... (פיוט לדיבור הנ״ל)

• 175 תרגום לדיבור תשיעי 176-ע 75! איזדד״ר ממהרות שיקרא ולישנאבישא•.• (פיוט לדיבור הנ״ל)

177-176v תרגום לדיבור עשירי * 177 תתום שמות ב, מפסוק י׳׳ח עד ב״ו

178-177V אתא ודתמא וריבותא וקדושתך בריבבתא..״ (רשות לתרגם את ההפטרד0 (מבאן ועד סוף הברך תוספות מאוחרות:)

•178 אתה הוא א־להינו בשמים ובארץ נברר ונערץ•- (תפלה על סדר א״ב ראה דאווידזאן באות א׳ מספר 8770)

• 178 הפטרה ליום שני של שבועות 179r ברבות אחר ההפטרה, יקום פרקן״.., יקום פרקן..., מי שברך אבותינו•״.,

רשימותיהם של בעלי המחזור

מחזור ליפסיא תכע של החלק השני

Volume I I Folios

r ! קריאת התורה לשחרית של יום כיפור r 1 קריאת התורה למפטיר לחנ״ל

r-2 r 1 קריאת התורה למנחה ליום כיפור v 2 קריאת התורה למפטיר לשמיני עצרת ולשמחת חורה

2v-4 r קריאת התורה לשמחת חורה (וזאת הברכה•••) v-4 r 2 בשולים: קריאת התורה לשני ימים הדוממים של מומת

4r-5r קריאת התורה לשמחת תורה (בראשית ברא—) 4v-6v בשולים: קריאת התורה לשבת חול המועד של סוכות

j r-5 v קריאת התורה לפורים 6M7V תוספות מאוחרות

•6-! 6 הפטרה ליום ראשון של ראש השנה 6v-7r הפטרה ליום שני של ראש השנה r-8 r ך הפטרה לשחרית של יום כיפור

8r-8v הפטרה למנחה של יום כיפור (ספר יונה) v 91-8 הפטרה למזם ראשון של סוכות

9v־9f הפטרה ליום שנו של סוכות

9v המשרה לשבת חול המועד של סוכות - 1 0 r

ior-iov הפטרה לשמיר עצרת iov-n r אני אני המדבר וקרבי משתבר— (סליחד0

אנו הוא השואל בעד בית ישראל— (סליחה)V 1 מפלטי א־להי צורי סתרי ומנני וקרן ישעי... (סליחה) 2 1 - 1 2

12V-13 r א־־להי העברים נקרא בקול דברים... (סליחה) r-17v 13 שיר היחוד

r 18 רות (סוף המגילה המקוטעת בחלק הראשון עמוד ב״ה בי) r-24v 8! קהלת (סופה חסר תמצא בחלק הראשון עמוד ב״ו א׳ נשלמה נם בשולים)

r-26 r 25 אשרי העם יודעי תרועה לפתותו בקול שופר... (מעריב לליל ראשון של ראש השנה כמנהג וורמיישא לאלעזר בעל הרקה)

r 26 המלך היושב—, בפי ישרים... (הסימן: יצח׳׳ק רבק״ה), יתגדל—, ברכו—, יוצר אוו־..., אור עולם...

2 מלך אזור גבורה... (יוצר ליום ראשון של ראש השנה) 6 r - 2 7 v

7v-28r* המאיר לארץ ולדרים עליה... (חלק מברכה ראשונה לפני ק׳׳ש) יג

27v-28 r בשולים: לא־ל אשר שבת מכל המעשים.- (חלק מיוצר לשבת)28r כבודו איחל כהיום ברחמים מלך... (אופן ליום ראשון של ראש השנה) -28v

v-29 r 28 ברכה ראשונה ושניה לנצי קריאת שמע 29r-29v ברכה אחרונה לקריאת שמע עד נאל ישראל

29r-29v במלים: פרשיות קריאת שמע

3or מסוד חכמים ועתים... (רשות לקרובה) or? בשולים: יראתי בפצותי שיח להשחיל... (רשות לקרובה ליום ראשון של ראש

השנה) •©1-3 30 את חיל יום פקודה... (»מנן« מקדושתא ליום ראשון של ראש השנה) בראשית

ב׳׳א א׳, ישעי׳ נ׳׳א ב/ תהלים קל״ט ה/ שם ל׳׳נ ט׳׳ו, שם קי׳׳ט צ׳׳ו, שם מ׳׳ז י׳ המסתיים בתיבה »נעלה« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של

הקדושתא 3OV-3I r תאלת זו כחפץ להתעיל״״. (»מחיה< מהקדושחא הנ׳׳ל) בראשית כ׳׳ה כ׳׳א, תהלים ע׳׳ט י׳׳א, איוב ל׳׳ג כ׳׳ו, תחלים ל״ז ו׳, שם ע״ב א׳ המסתיים בתיבה

»מלך« ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקדושחא •!3-׳ !3 אבן חת מצוק נשיה... (»משלש« מהקדושתא הנ׳׳ל) בראשית ל׳ כ״ב, תהלים קי׳׳ג ט/ שם קי׳׳ח כ״ב, שם ל׳׳ו ז׳, תיאל ב׳ כ״ב, שם שם ב״א, שם ז׳ ט/

חהלים קמ׳׳ו י׳ ימלוך... •!3 בשולים: אתה הוא א־להינו־... (תפלה על סדר א׳׳ב״ בתוך הטקסט רק הבית

האחרון »חעיר ותריע.״«) v-32 r!3 אדרת ממלכה״.., אאפיד נזר איום..., (חלקי הקדושתא הנ׳׳ל) **3 בשולים: אם אשר •בצדק נוישנה״״״ (חלק מהקדושחא הנ׳׳ל)

•*3 אדירי איומה יאדירו בקול.״״ (חלק מהקדושחא הנ׳׳ל) *33-• 32 לא־ל עורך דין לבוהן לבבות ביום דין״״״(חלק מהקדושחא הנ^ל)

•34־* 33 מלך במשפט יעמיד ארץ״״״ (סילוק מהקדושתא הנ׳׳ל) •34 בשולים: וחיות בתגרות מראיהן כנחלי אש״.., אחד קדוש אש אוכלה אש...

(פיוטי קדושה לשחרית ביום ראשון של ראש השנה) *5 3־• 34 חלקי תפילת שחרית של ראש השנה

אבינו מלבנו״״״ 61{ ברכת התקיעות וסימן של תקיעות ופסיקים תחלים פ׳׳ט ט׳׳ז, פ׳׳ד ה׳, קמ׳׳ד

ט׳׳ו״ בשולים: »ביום שני אין אומרים שהחיינו• 36v-37r מוסף לראש השנה: ברוך אתה י׳׳י״״״, מסוד חכמים״״״, אופו־ מאז לשפט היום״״״ (»מנן« מקרובה ליום ראשון של ראש השנה) שמחת ל׳׳ב י׳׳ג, תהלים ק׳׳ה ט/ שם שם י׳, שם ע׳׳ב א/ שם מ׳׳ז י׳ המסתיים בחיבה »נעלה« ובתיבה

זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה r 37-37 ויפן במכון לכם שבת״״״(»מחיה« מחקרובה הנ׳׳ל) רקרא ב׳׳ו מ׳׳ב, חהלים ע׳׳ד כ׳, שם ט׳ ח׳, שם פ׳׳ט ט׳׳ו, בראשית י׳׳ח כ׳׳ה, יחזקאל ט׳׳ז ם׳

המסתיים בתיבה »עולם« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה •37 אף אורח משפטיך קידיבוך״״״(»משלש« מהקרובה הנ״ל) דברים 0׳ כ׳׳ז, תחלים

ל״נמ׳׳ו* ימני׳ כ׳׳ו דד, שם *ד״ט כ״ג, שם ב״ופ״ו, שם ב׳יט ב״ב, ימלוך..., ראתה קדוש•..

•39-37V א־ל אמחנה בעורכך דין—, *סץ אדירי פל חפץ—, מלך עליון א־ל דד במרדם— ובמילים: בתים מתיז־ - מלך אפיזן ־ (חלקי הקרובה הנ׳׳ל)

4°r־39v תחנה מקף קדושת היום•••(סילוק לקרובה הנ״ל)

• 1-40 40 וחיות אשר הנה מרבעות לכסא•״•(קדושה מן הקרובה הנ׳׳ל) 40v-42 r ועמך חלוים בתשובה להתיחד—, ואתה אוון קול מפארי!׳—, תהילות בבודך

א־מצך מלא בל הארץ••. (שאד חלקי הקרובה הנ״ל) r*4 אדיר אדירנו-. עד ועל מטתך חדבלך. במלים: בפולין אומרים הנוסח: »חמול על מעשיך...* (סיום הקרושה)(הערה אחת בין המרות מדינת לחמול

עוד קודם »לדור ודור.••* ובעת המנהג לאמרו רק אחריו) • *r *4-4 האוחז ביד מידת משפם (פיוט לקחבה חנ׳׳ל)

v-43 v 42 ובת תן פחדך י׳׳י א־להינו— עד מתחת אין עוד (חלקי תפילת מוסף לר׳׳ה) r 43 בשולים: דאתיו בל לעבדך— (תפילה בתוך חלקי התפילה חנ׳׳ל)

r 43 או׳׳א היה עם פיפיות... (רמזת לפני סלביות זברתות ומפרות) •44־* 44 אוחילה לא־־ל אחלה פניו(רשות לש׳׳ץ להנ׳׳ל)

•44 על p נקוה (חלק מתפילת מוסף של ראש השנה) 44v-46r אנסיבה מלבי לפניו בהתהלפי— (סדר מלביות)

r 46 פסוקי מלביות 46v קשר׳׳ק, היום הרת עולם•.., ארשת שפתינו—

46v-47r ברבת זברונות r-48v 47 זכר תחילת כל מעש בבל שנה נעש... (סדר זברונות)

* v 49-48 פסוקי זכרתות ׳49 קשר״ק, חיום הרת עולם.״., ארשת שפתינו...

* 49 ברכת שופרות * 1ז-•49 אשא דעי בצדק תת לפועלי צדק..״ (סדר מפרות)

•51-* 51 פסוקי שופרות v 51 קר׳׳ק, היום הרת עולם..., ארשת שפתינו...

* *5-• 51 סיום תפילת מסף (הערה: במחזור זה אצל מלכיות זברתות ושופרות מתחילה נוסח הברכה ואח׳׳ב

הפיוט ורק אחר כך ככתוב... ודר׳ק) 52v-53v כסא אורי רשעי ממי אירא ואוחי־לה— (מעריב לליל שני של ראש השנה)

*541-55 מלך אמון מאמרך מרחק מוצב״.. (יוצר ליום שני של ראש השנה) • 55-* 55 כבודו איהל כהיום ברחמים מלך..״ (אופן לב׳ דר׳׳ה, הערה: באופן הנ׳׳ל מסומן בשולים בעטורים: »בשבת אומרים־ זכירה וקשה כי ב׳ דר״ה אינו

חל לעולם בשבת ודו׳׳ק) !56 (בראש הדף באמצע מסומן בעמודים: »קדושחא« מימין כתוב »יוצר ליום שני«

ומשמאל »של ראש השנה•״) ברוך... עד אדוני האדונים *56 אתיתי להננך״״״ (רשות לקדושתא הנ׳׳ל. שם באותו עמוד בין השיטים בכתב

אחר בחוב מימין *נאום הקטן נפתלי צבי הירשור p מוהר״ר אברהם שור יצ״ו מק״ק ליסק* ובצד שמאל *נאום הצעיר מרדכי בהר״ב הגאון הגדול החסיד

מוהר״ר חיים נר״ו ז״ק אב׳יד וד״מ בק׳׳ק שעברשץ*.) 56-56r אמרתך צרופה•.. (*מגן* מקדושתא הנ׳׳ל) בראשית ב׳׳א א׳, שם כ״ו ה/ שמות

ל׳׳ב י״ג, תהלים ס״ה נ׳, שם פ״ט ב׳, שם ל׳׳ד דד, ישעי׳ מ׳ ל״א, תהלים י׳׳ח ל׳׳א המסתיים בתיבה *בו* ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקדושחא 57-*57 חמים פעלך גדול העצה... (*מחיה* מהקדושחא ת״ל) בראשית ב״ה כ׳׳א, שם ב״ב ר, שם שם י׳, שם שם ט׳יז, תהלים ל״ז ד, ישעי׳ נ״ה ר, הושע י״ד

נ׳ המסתיים בתיבה *שפתינו* ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקדושחא 58-57V שולחתי במלאכות מל חבורה... (*משלש* מהקדושתא דע׳׳ל) תהלים מ׳ ב׳,

דקרא ב׳׳ו מ׳׳ב, תחלים כ״ז ז׳, שם י״ז ב׳, מיכה ז׳ י׳׳ח, חהלים מ״א ט׳, תאמר... (ואינו במקרא רק לקוח מ׳׳א־־ל רחום וכי״ למנוע אשכנז) תהלים

ל׳׳ו ד, שם נ״ז ב/ שם ב״ב ב׳׳ו, ימלוך... ואתה קדוש... r 58-58 שמו מפארים... (חלק מהקדושחא דע׳׳ל)

r 58 בשולים: אחה הוא א־לחינו בשמים ובארץ גביי הנערץ״•״ (חלק מהקדושחא הנ״ל• ואחד הנ׳׳ל כתוב שם בשולים: *כשחל יום ראשון בשבת אז ביום א׳ שהוא מם שני של ראש השנה מדלגים־ שמו מפא׳־וכל מה שהיו אומרים ביום אחמול ואומרים במקומם קצת חרוזים מיום אתמול שחיו מדלגים ולא אומרים מהם־ תעיר ותריע, אדרת ממלכה, ממלט, מלך זוכר, אאפיד נזר, עד אשלשל ת קדושה בקודש־ ואחר כך חוזרים על אלה החרוזים ואומרים מהם־ שבח מ עוז, ובפיוט אדר והוד שלש בתים: עמוסיך, פשעם, צמתיהם, ומדלגים כל מה שאחריו ואומרים־ אדון אם מעשים אין מו, הן לא יאמין בקדושיו, שבתי וראיתי, מלך עליון, אמיץ המתנשא, כל שנאני שחק, וסילוק של קדושה כמו שהוא מסודר זה אחר זה״ וכשחל יום ראשון של ראש השנה בשבת אומרים זה בשבת־ שמו

מפארים־*) •8? אדר והוד אתן בצביון... (חלק מהקדושתא ת״ל)

60-59V אתן לפועלי צדק ביום הנבחר מעש להבדק... (חלק מהקדושחא הנ׳׳ל) 60r אדון אם.״., הן לא ממין..., (ב׳ בתים מהקרושתא הנ׳׳ל)

61-60r שבתל וראה תחת השמש... (פיוט מקדושחא הנ׳׳ל) r 62-61 מלך עליון אמיץ המושא•.״ (tarru מהנ׳׳ל, ובסופו בשולים שני בתים מתוך:

*מלך אביון...*) r 62-62 כל שנאנו שחק באמר מאדירים״״״(פיוט מהקדושתא חנ׳׳ל)

65-63r אשרי מי יעשה..״ (סילוק מחנ״ל) בסוף העמוד כתובות התיבות: *תפילה למוסף* ותחתיהן הטכסט בצורת שני מעגלים: במעגל ימין כחוב: *ברוך אתה י״י א־להינו וא־להי אבותינו *־לחי אברהם וא־להי יצחק וא־להי יעקב וכי אתה גיבור עד ב״א י״י מחיה המתים, \בבך ולך תעלה, רתחיל הקהל תחנה תוקף, קדש כסוד שיח שרפי קודש, והחיות אשר תה, לדוד ודוד, כי מקדישן־ עד ועל מכתך וחיכלך, האוחז ביד מידת משפט, ובכן תן פחדך, אתה בחרמו, מפני חטאינו* ובמעל שמאל ם*ב: *עלינו לשבח וכי, א־לדמו וא־להי אב׳,

חיה עם פיפיות מדוד עד וחשתי את זמר אחון וריחמתי את אשר ארחם•ל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשץ אשר בקהל עם אשירה ד אוחיל ה מ עוזו אביעה חנות ובי, על p נקוה לך י״י א להיט* במלים ליד המענל הימיני כתוב: *מוסף של אתמול, אבל הרב ר׳ אליעזר מבהם חיה מתחיל־

לא־־ל עודך דין* 66r-67v אהללה א־להי אשירה עוזו״״״(סדר מלביזת, בסדר א״ב בפול, לפני אות ע׳ טוטליים הפסוקים כבוד ועיין ו ׳אודו יואן *־ת אי 1494 שמביא בי בטעות חשבו בי לשלב

*עשה לך בציון שם נוראית* היא התחלת פיוט״ ואולי מפני שמנהגם חיה משם להפיוט פסוקים חשכו חלק זה כפיוט בפני עצמו* הפסוקים אחר את ס׳ הם: דברים לי׳ג הי, אחר אות ע׳ תחלים מ׳׳ח נ׳, אחר פ׳ ישעי׳ ב״ד ב׳׳ב, אחר צ׳ שמות ט׳׳ו י״ז־־י״ח, אחר ק׳ תחלים ב״ד ז׳-ח׳־ט/ אחד ר׳ עובדי׳ ב״א, אחר ש׳ במדבר ב״ג ב״א, אחר ת׳ תחלים צ״נ א׳, ועוד הפעם אחר ת׳ זכרי׳

י״ד פ׳ ודברים ו׳ ד׳״) r 68 סיום ברבת סלביות, קשר״ק, חיום הרת עולם, ארשת שפתינו״״״

r-68 v 68 אתה זוכר מעשה עולם״״״ (סדר זברהנות) v-7ov 68 אפחד במעשי אדאג בכל עת״״״ (פיוט אבחנות, הפסוקים וההוספות להנ׳׳ל הם: אחר את ם׳ בראשית ח׳ א׳, אחר אות ע׳ תהלים קי״א ד׳־ה׳, אחר פ׳ מלאכי נ׳ ט״ז, אחר צ׳ שמות ב׳ ב׳׳ד, אחר ק׳ תחלים ק׳׳ה ח׳־ט׳־י׳, אחר ד׳ ירמי׳ ב׳ ב/ ואחר אות זו הוספה שאינה במחזורים שלנו: »זבור בחמי שמד, טבח דד משומד, ביום תען ומעמד, זברונם לפניך יועמד, ותמר במלא גויות נכר, דמם היות מנוכר, בהנחילו בני נכר, כי דורש דמם אותם זכר. ותבור״״״ ככת׳ תהלים ט׳ s׳y״« בשולים מימין: »זה אין אומרים פה«״ ובשולים משמאל: »זבר באו באש ובמים, נושאי עץ לשמים, ביום כדומים, זברון פגיעת פעמים, תמר״״״ ברחמי מידתך תשפוט יחידתך, ברצון עבודתך קנון עדתך זכור תזכור ככת׳ תחלים ע״ד ב׳״* אחר ש׳ שמות ל׳׳ב י׳׳ב, אחר ת׳ תהלים ע״ד ב׳, ועוד

הפעם אחר ת׳ ירמי׳ ל״א כ׳) 7ov-71v מיום ברמז זברונות

71r קש׳׳ק, חיום הרת עולם״״״, ארשת שפתינו״״״ r 71 ברכת שופרות

71r-72v אנוסה לעזרה אמצא אגדי א־ל קרוב לי״״״ (סדר שופרות, הפסוקים לפיוט הנ׳׳ל הם: אחר את ס׳ שמות י״ט ט״ז,׳ אחר ע׳ תהלים מ״ז ו׳, ושם צ״ח ר, אחר פ׳ ישעי׳ ב״ז י״נ, אחר צ׳ שמות י״ט י״ט, אחר ק׳ תהלים פ״א ד׳־ה׳, אחר ר׳ ישעי׳ י׳׳ח נ׳, אחר ש׳ שמות ב׳ י׳׳ח, אחר ת׳ תהלים ק״נ כולו ועוד

הפעם אחר ת׳ זכרי׳ ט׳ י״ד־ט״ו.) 72v סיום ברבת שופרות, קר״ק היום הרת עולם״״״ ארשת שפתינו...

* 74-* 73 סיום תפילת מוסף 74v-7jr בל נדרי״״״ בכתוב בתורת משה עבדך מפי כבודך ונסלח״״״, ברכת שהחיינו, ואומר ברכו, ומתפלל מעריב, זוברינו, ואם שבת הוא יאמר׳ רבולו השמים,

מגן אבות עד מקדש השבת (לליל יום כיפור)

•75<! 75 שומע תפילה עדיך בל בשר יבוא,*•״ (פסוקי תחנון) 76r־75v י׳׳י א־לחי הצבאות יושב הכרובים••• (סליחה) 61ך בי על רחמיך הרבים אנו בטוחים״- (סליחה)

•76-76r א־ל ארך אפים אתה ובעל הרחמים נקראתה״״״, ר״נ מידות, ופסוקי סליחה 76v-77r סלח נא אשמות ופשעי לאומך••• (סליחה)

י 77 א־ל מלך•••, דעבור•••, וסלחת•••, סלח לנו•••, כי אתה•••, ועוד פסוקי סליחה וחרת: דרכך א־לחינו

•77 דרכך א־לחינו•••, למענך א־לחינו־•••, אמנם אשמיט־ עצמו מספר•••(סליחה בסדר א׳׳ב אך רק ר חרחים הראשונים) ותעלה ארוכה•••, א־ל מלך•••,

דעבור•••, וסלחת•••, סלח לנו•••, כי אתה••• 77v-78r פסוקי סליחה

78r-78v תומת צורים וחסדם•••(עקידה לליל יום כיפור) •79-•78 אדברה תחנונים ברש ואבכה•••(סליחה, ובאמצע נשמטו חרוזים אחדים שהושלמו

בשולים) 8°r־•79 זכור לאברהם ליצחק ולישראל••• (פסוקי סליחה)

80r או״א תבוא לפניך תפילתינו••. (וידך) -80v

80v-81r אתה מבץ תעלומות לב••• (פיוט לרדד) r-82v 81 על חטא—(וידר הנדול), ודוד עבדך••• עד כי לי׳׳י א־להינו הרחמים והסליחות

r 83 א־ל רחום שמך א־ל חנון שמך.••

r-83 v 83 ענינו י׳׳י ענינו••• 83v-84r מי שענה אברהם אבינו״״״

•84-84r אבינו מלכינו״•• r 85 בא׳׳י אמ׳׳ה הפותח״״״ (ברכה ראשונה לק״ש בשחרית ליום כיפור), חטאנו

צורינו סלח לנו יוצרינו••• 8jv-86r אז ביום כיפור סליחה הורתה••• (פיוט)

86r-86v קדוש אדיר בעליתו בשב״מ••• (אופן ליום כיפור) 86v-87r אימין־ נשאתי דדן בערבי••• (רשות לקתבה ביריב)

, תחלים •87־87r אימצתה עשור לכיפור תמה•••(»מנן« מהקרובה ועייל) דקרא טי׳ז 6 0׳׳נ ט׳, דקרא כ׳׳ו מ׳׳ב, משלי כ׳ ז׳, דניאל ט׳ י׳׳ט, ישעי׳ ל״ח י׳׳ט, הושע י״ד נ׳, תהלים ל׳׳ז ר, המסתיים בתיבה *בצהרים• ובתיבה זו מתחיל סיום

חלק זה של הקרובה, תחלים t o 87 תאות נפש לשמך ולזכרך•.• (»מחיה« מהקרובה הנ׳׳ל) שטת כ׳v-88r סייח י׳׳וז, שם ע׳׳ד כ׳, הושע י׳׳א א׳, ישעי׳ נ״א ב׳, תחלים ה׳ ב׳, ישעי׳ מ״ו י׳׳ב, שם שם ני, שם ב׳׳ו ח׳, שם שם ט׳׳ז• הנראה לי שהפסוק האחרון אין כאן מקומו כי הפסוק הקודם מסתיים בתיבה »נפש« ובתיבה זו מתחיל חלק זה של הקרובה

r-88v 88 אנוש מה תכה וצבא דוק לא זכו בעירך״״•(»משלש« מהקרובה הנ׳׳ל) 88v-89 r איחדתה יום זה בשנה••• (חלק מהקרובה חני׳ל) דברים מ׳ כ׳׳ז, ירפד׳ ל׳׳אד ל״ד, שיד השירים ח׳ ו׳, ישעי׳ כ״ט כ׳, שם ב׳ ב׳, מיכה ד י׳׳ט, תחלים ק׳

ב״ב, שם שם ב״נ, ימלוך •••, ואחה קדוש•••

89r-90r מחייה תטאים סלול להתהלך•*•(דולק מחקרובה חנ׳׳ל) 9°v־9°r מלך שובן עד•••, מאדן שהזנה•••, אדר יקר א״לי•••(חלקי הקרובה ת״ל)

91r־9°v אנא א עהים חיים תכו1ב דביקיך לחיים••.(חלק מחקר ובה ת״ל1

ת״ל)9 אך אתים בחץ לפניך•••(חלק מהקרובה

1f-91v

י 93־־v 91 אמרו לא־לזזים ארך אפים וגדול כח•••(חלק מהקרובה ת״ל)r מעשה א״להינו אץ מי בשחק יערוך לו•••(חלק מהקרובה הנ׳׳ל)

9 3 ־ 9 3 v

ת״ל)

*94־v 93 אשר אומץ תהלתך••• (חלק מחקרדבה •94־! 94 על ישראל אמונתו•••(חלק מהקרובה ת״ל)

•94 אפסי ארץ בדברו הקים•״•(חלק מתקרובה ת״ל) חנ״ל)

94̂ מי כמוך אדיר במרומים•״•(חלק מהקרובה י 95־־ * 95 אץ במוך באדירי מעלה•••(חלק מהקרובה ת״ל)

•95-* 95 האדרת והזמן חנה לחי העולמים•••(חלק מחקרובה ת״ל) !96-• 95 נאמירך באימה•••(חלק מהקרובה חנ׳׳ל)

*96 רוממו א־ל מלך נאמן•••(חלק מהקרובה ת״ל) •96 רוממו אדיר מורא••• (חלק מהקרובה הנ״ל)

י 97-•96 אמונתך בעליונים בריתך בתחתונים•••(חלק מהקתבה הנ״ל) •971-97 הנקרש באלפי אלפים••• (חלק מהקרובה הנ״ל)

•»9־^97 אילי שחק חצובי להבים ••• (חלק מהקרובה חנ״ל) 99r־98v אץ מספר לגדודי צבא חילו••• (חלק מהקרובה ת״ל)

•103־•99 מי יתנה תוקף תהלתך••• (ושאר חלקי הסילוק) אליך תלויות עינינו. •• (פיוט לקדושה, וסיום הקדושה)

V—104 r 103

IO4V כי מקדישיך•••, עוד יזם־ לנו•••, ובבן יתקדש••• (חלקי הוספה לקדושה) 104v-105r האדיר בשמי עליות הבוחן סרעף וכליות—(פיוט להקרובה ת״ל)

pirn 105 r-iojv מתחת זרועות עולם••• (חלק מהקרובה הנ׳׳ל) IO5V האימן כפי שחקים והקציבם•••(חלק מהקרובה הנ״ל)

106r-n2v ובכן מי לא יראך מלך תרם כי לך יאחה כי בכל חכמי תרם ובכל מלכותם מאין כמוך ••• (ט״ו חלקי פיוט לשחרית של יו״ב, ומיוסדים על הפסוק ירמי׳ י, ז׳ ופה אינם חסרים אותם החלקים שהשמיטו בדפוסים מפני הצנזורה)

112v-n3 r האזורים באהב אומרים י״י א־להינו••• (פיוט לשחרית של יום הכיפורים) n4v־n3 r חלקי תפילת שחרית אחר הקדושה עד תון ורחום אתה

י א-ל ״ n סלח לנו•••, א־ל ארך•••, רעבור י״י על פניו רקרא..., .•/v י 4 v - n j r

רחום•••, וסלחת•••, סלח לנו•••, כי אתה•••, ופסוקי סליחה njr-njv אנא הואל סלוח לעבדיך באים בכפיפת ראש••• (סליחה)

א־־ל מלך•••, רעבור•••, י״י י״י א־ל•••, וסלחת•••, סלח•••, כי אתה••• ופסוקי סליחה

11jv-n6r או״א תעלה תפילתינו למען שמך... (סליחה) א־ל מלך••• וכד n6v-n7r או״א אך במתח דין ומרוץ חבל... (סליחה) א־ל מלך.•. וכר !n7v-n8 או״א אל באפך פן תמעיט בצר... (סליחד0 א־ל מלך... ובד •n7v-n7 או״א אנוש רימה אדון בשופטך. •• (סליחה) א־ל מלך•.. וכר

יט

n8r-n8v או״א אך בך לדל מעוז בצר״״״(סליחה) א־ל מלך-״ ובו׳ 118v-n9r שופט בל הארץ ואותה במשפט יעמיד״״״ (פזמון) ופסוקי סליחה

n9r-120r אזכרה א־להים ואהמיה״״״ (פזמון) א־־ל מלך״״״ ובו׳ ופסוקי סליחה 120r-121 r א־להים אל דמי לדמי אל תחרש״״״(סליחה) א־ל מלך״״״ ובו׳ ופסוקי סליחה 121r-121v או׳׳א אמונת אומן עצות מרחו־״״״ (סליחה) א־ל מלך״״״ ובו׳ ופסוקי סליחה

v-123 r 121 אותך אדרוש ואליך אתודע גדול ביהודה״״״(סליחד0 123r זכור״״״, או׳׳א אל תעזבנו ואל תטשנו״״״ (סליחה)

123v או׳׳א סלח לעונותינו ביו׳׳הב הזה״״״(סליחה) •123 או׳׳א סלח לנו מחל או כפר לנו בי אנו עמך״״״ (סליחה)

*124 או׳׳א תבא לפניך״״״ (וידר) 124V-125 r אתה מבץ תעלומות לב״״״ (וירד)

12jr-12jv ובת יהי רצון״״״, ולחטא שחטאנו״״״ (רדר הנדול) עד ומכל נלוליבם אטהר אתכם

125v-126r אתה מבץ סרעפי לב ועשתונות אנוש״״״ (בסדר א׳׳ב ולא נמצאו ממנו רק אותיות א׳ ב׳ ש׳ ת׳) ולפניו החרוז: »לבדך נקראתה חנון ורחום ומרבה

סליחה* (סליחה) r 126 או׳׳א השיבנו אליך״״״ (סליחה)

r-127v 126 יום אשר אשמינו יוצלל רוסנר״״״(סליחה! ונמצא כשלימות כל הא׳׳ב ובמחזורים שלנו חסרות אותיות ה׳ ר ח׳)

127v-128r אהללך בקול רום״״״ (פיוט לשחרית יו׳׳ב״ ומסודר לפי סדר הא׳׳ב וחסרות רק האותיות ר׳ ות׳ סך הכל כ׳ חרוזים״ ובמחזורים שלנו מקוטע, והשורות הן כמד ברכות תפילת חול עם הוספה ליר׳ב: »0ולח עתות* ר׳למקדש ישראל*, ככת׳

מיכה ז׳ י״ח־־ב׳ r 128 חלקי תפילת שחרית של יום הכיפורים 128r-128v היום חאמצינו היום תברכינו״״״ (פיוט)

128v-129r אבינו מלכינו•״״ r-13o r 29! שושן עמק איומה שבת שבתון לקימה״״״(»מנן* מקרובה למוסף של יו׳׳הב) תיאל ט׳ י׳׳ט, תהלים ל״ו י׳, שם ק״ל ד׳, שם צ׳ ט׳׳ז, שם ק׳׳ל נ׳, שם צ׳ י״ז, הושע י״ד נ׳ המסתיים בתיבה *שפודנו* ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של

הקרובה IJOV זכרינו לחיים״״״, אתה נלבור••״, יום מימים הוחם יום כיפור המיוחס•••(»מחיה« מהקרובה חנ׳׳ל) שמות ל״ד ר, שם ל׳׳ב י״ג, ירפד׳ נ׳ כ׳, מיכה ז׳ י׳׳ט, איוב ל׳׳נ ב״ד המסתיים בחיבה »בופר* ובחיבה זו מתחיל סיום חלק וה של הקרובה

130V-131 r מי כמוך אב הרחמים״״״ עד בא׳׳י מחיה המתים * !13 צפה בבת תמותה צום העשור עמותה••• (»משלש מהנ׳׳ל) במדבר י׳ד י׳׳ט,

חהלים כ״ב ב״ה, ישעי׳ ס׳יב ט״ז, שם כ״ט ב״ב וכ״נ 131r-132r נחשב כצג מלחן״״״, חיום כפותחך ספרים•״•, מסטין בכבל אסור״״״, (נ׳

חרודם חוזרים בפיוט הבא) אשא דעי למרדדק״״״(פיוט להנ׳׳ל)! אז לחשי ענה נא•••, אחין לקול עמך•••, (ב׳ חרוזים חוזרים בפיוט הבא) r 32

אין עחך אליך— (פיוט לקחבה חנ״ל) 1j2 r-132 v אנא אוון מעת דדנון—(פייט מהקרובה חנ׳׳ל)

ר מעט בפיוט הבא) ת •133-•132 אך חמץ אחה ורחום לבל פועל— (חתו החוור מ pt־ אין לנו א־לה אחר מבלעדיך— (פיוט לקתבה חנ״ל) •33* אתה ברחמיך הרבים רחם עלינו— (חלק מהקתבה חנ״ל)

•1341-134 אשר אימתך— (פיוט חלק מהקחבה חנ׳׳ל) •135-134V אמיצי שחקים... (פיוט חלק מחקרובה חנ״ל)

•136-* 36! אילי מתם אומרים הילולו— (חלק מהקרובה חנ״ל)״ הערה: בע״ב בצד ימין בראשו כתוב: »חירש בך הקצין כהר״ר פסח יצ״ו«0

•137-•36* מי יערוך אליך... (סילוק מחקתבה הנ׳׳ל) *138-•37* הקדושה (בלי פיוטים)

•138-* 138 האוחז ביד מידת משפט•״. (פיוט לקרובה חנ׳יל) *139-138v ואיזו תהילה לפי גודלך שאתה הוא והבל שלך— (פיוט מהקתבה הנ״ל)

•139־* 39! לך יאדיר בל יציר... (פיוט מהנ״ל) 140r-•39! האחד בעולמו ואין שד לו•.״ (פיוט מהנ״ל)

•140-140r האומתם אחר /אוכף/ י״י א־להינו•.. (פיוט מהנ״ל) •MOV-MI תושנב לבדך״.., ובת— עד ועל הארץ מתחת ואין עור (חלקי תפילת מוסף

של יום הביפותם) *42* או״א היה עם פיפיות.״״ (רשות לפני עבודה ביום הכיפורים)

*42* אוחילה לא־־ל אחלה פניו... (רשות לש״ץ להנ׳׳ל) *146-•142 אמיץ כח כביר ורב אתים— (סדר העבודה״ בץ חרתי אות מ׳ וחתזי אות נ׳: רקרא ח׳ ל״ד, ובהנ׳׳ל מובן ההפסק בין אותיות הנ׳׳ל במחזורים שלנו״)

ואח׳׳ב באים ההוספות לעבודה הנ״ל ואילו הן: * 146 אשת העם•״״ - שנת אוצרך הטוב

46v! ועל אנשי השתן״״״ - באהל תמתח (רק ב׳ חרחים) כל אילה בהיות״״״ - בהיות ארץ בבית קדש הקדשים (רק י׳ חרוזים)

*46V-I47! אשת העם... - אשרי עין ראתה כל אלה (רק י׳ חרחים מא, עד ט׳ ותי) *47* עתות אבותינו לא ארמון על משפטו(בסדר א״ב כשלימות)

*148-*47! בעת ובעתה..״ - תקפו עלינו צרות* ומשחרב בית המקדש״״״ - חנות צרות לא נוכל r 48

r 148 ואתה א־להינו חאות לב לא הישגנו •148-*148 ואין אנו עתה״״״-בתועים ואין לבקש

*149-148v ועתה א-להינו—- אם תעינו לא תתעינו * 149 ומרוב עורנו — - תעינו מאחתך

*149 מה נדבר ומה נצטדק... (מעבר מהעבודה לסליחות) *49* או״א חתן אחרית לעמך.״. (סליחה)

•49! או״א אל תעש עמנו בלה״״״ (סליחה) r<>5* או״א תאמר למחות אשמינו״.. (סליחה) nor או״א אורך תזריח לחשיבה... (סליחה)

בא

IJOV או״א אופל אלמנה תאיר-. (סליחה) I50V-IJI r א־ל מלך יושב על כסא..., רעבורי״, י״י י״י א־ל רחום.״., וסלחת•..,

סלח״.״, כי אתה״״״ ופסוקי סליחה ji r-!j2r! אר׳א אמנם אנחנו חטאנו והערנו בגוד בנדנו בך אבינו״״״(סליהה) א־ל מלך...

וכר *53!-*152 או״א איך אשא ראש וארים פנים אבדו חסיד־ נשואי פנים... (סליחה) א־ל

מלך... ובר * 154-* 153 או׳׳א אבל אנחנו חטאים ואשמים במה יתכפרו עתות העצומים... (סליחה) א־ל

מלך... וכר •54!-*154 או״א אנא השם הנכבד והנורא סלח נא לעץ עם זו יצרתה תהילתך לספרה...

(סליחה) א־ל מלך... וכר •155-* 155 אר׳א אהבת עח ותוקף חיבה... (סליחד0 א־־ל מלך... וכר

IJ5V-I56V רועה ישראל האזינה גווע בצאן יוסף... (סליחה. הערה: בשורה אחרתה מנסח: *ממכון שבתך השגיח• ורשום בראשי התיבות, לומר שמחברו: משה - עיין

דאוויחאהן אות ר׳ 762 ודו״ק) א־ל מלך... וכר * 157-156v שרי קדש היום איש ברעהו נתאחד״.. (פזמץ, ורשום עליו: »פזמץ שבת וכיפור•)

•158-• 157 אלה'אזכרה ונפשידעלי אשפבה״״״ (סליחה) *159-158V פסוקי סליחה

•159-* 159 או״א סלח לעוונותינו״״״, מחה והעבר״.., ככת׳ דברים ל׳ ר (פתיחה לרדד) •59! או״א סלח לנו מחל לנו בפר לנו״״״ (פיוט לעי הרדד)

160r־159v או׳׳א תבא לפניך תפילתנו ואל תתעלם מתחינתינו״״״ (עוד פתיחה לפני הוידר)

והרדר: אשמנו... 160r חלקי תפילח מוסף לפני הרדר

160V-161 r על חטא... (וירד הגדול) עד למחילת חטא ולסליחת עץ ולכפרת פשע 161v-!62v יום אתא לכפר פשעי ישנה היום ביאתו אחת בשנה... (סליחה ועמצאת פה כשלימות לפי סדר הא׳׳ב ובמחזורים שלנו רק האותיות א־ב, ז־ח, מת, וש־ת נמצאת״ הפסוקים באים תמיד אחר ב׳ אותיות: רקרא מ״ז ל׳׳ד, תהלים ק׳׳ל/ שמות נ׳, ישעי׳ א׳ י׳׳ח, במדבר י׳׳ד י״ט־ב׳, תחלים ק׳׳ל ד׳, ישעי׳ מ״ד כ ל׳׳ד ה׳־ר־ד, תהלים ק׳׳ל ז׳, ירמי׳ י׳* כ׳, רקרא ט׳׳ז ל׳, דניאל ט׳

( , ט ׳ ׳ י ־ ח ׳ ׳ י

r 163 אדיר תאור בורא דוק וחלו־... (סליחה לפי סדר הא׳׳ב הנמצאת פה כשלימות ובמחזורים שלנו חסרות האותיות מב׳ עד ר׳, ומסיים בדברי מיכה ז׳ י׳׳דד־ב׳)

163r-163v חלקי תפילת מוסף *164 היום חאמצינו״״״ וסיום תפילת מוסף

*164 מסוד חכמים״״״ (פתיחה לקרובה של מנחה ביו׳׳ב) •164 אי^ הכיר אמונתך... (»מנן« מקרובה למנחה של יום כיפור) בראשית ב׳׳א y6, שם ט׳׳ו ר המסתיים בתיבה »צדקה• ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה

של הקרובה *165-164V מאהב ויחיד לאמו״״״ (»מחיה« מחקרובה הנ׳׳ל) תחלים ע׳׳ט ט׳, שמות ל׳׳ד

ב כ

דית׳, ועשע ד בי חמסתלים בתיבה »לפניז* הכתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה

• 165-! 165 אראלים בשם חם ממליכים•.. (חלק מחקו״ובה הנ״ל) ישעי׳ ב״ם ב״ב, שם שם ב״׳ב, ימלוך י״י לעולם•..

! מיכאל מימין מחלל״••(חרוז החוזר arm הבא) אראלי הוד ®צחים חילולו... 6 ז • - ! r 66 (פיוט לקרובה וג״ל)

166t-166v פי רכובו בערבות•••(סילוק מחקו־ובר, חנ״ל)

o ' l m i חלקי תפילת מחה ליום v 167-• 166 •167 סלח או אמט־..•, א־ל ארך אפים אחה (פתיחה לי״נ מידות)

167v רעבוד•.•, י״י י״י א־ל״״״, וסלחת•••, סלח או.״., כי אחה... ופסוקי סליחה

r-168v 168 אר׳א אפס מזיח מחבב•״•(סליחת) א־ל מלך••• וכר

ד ודוחק שבח•••(סליחד0 א־־ל מלך••• וכד מ *169-168V אר׳א חיפן מ r-169v 169 או״א אמונים בני מאמינים..״(סליחה) ופסוקי סליחה

169v-17ov אם עבחו מדות וחילפנו חוקים... (פזמון) ולפניו פסוק שמיוסר עליו הפזמון הנ״ל מדניאל ט׳ ט/ א־ל מלך••• וכד

170V-171 r אז קשתי וחרבי•••(סליהה) ופסוקי סליחה * 173-* 171 או״א תבא לפניך תפילתנו••• (פתיחה לוידוי) אשמנו•••(הוידוי) ושאר חלקי הוידד, על חטא... (וידוי הנחל) עד מכל טומאתיכם ומכל נילוליבם אטהר אתכם •73!-* 173 או״א השיבנו אליך ונשום־״... (סליחה) ולפניה החרוז: »הבט ממרומך ורחם

עולמך וחוסה על עמך« •173 חלקי תפילת מנחה וסיומה

•173 תפילת נעילה: זוכרינו•.., וחותמינו•.., וחוחס״.., וחתום..״, ונחתם״.. עד אתה יודע, אתה הבדלתה״״״

*174 אב ידעך מנוער בחנתו בעשר ••• (»מנן< מקרובה אעילה) תחלים קי״ח ב/ ישעי, ב״ו ב׳ המסתיים בתיבה *אמונים* ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של

הקרובה *174 זברינו לחיים... (חלקי תפילת נעילה)

•174-* 174 הנקרא לאב זרע... (»מחיה« מקרובה הנ״ל) בראשית ב״ו י״ב, תהלים קי״ח י׳׳ט המסתיים בחיבה »י־ה« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה

•174 ברכת מחיה המתים •174 טבע דו תוארה (»משלש« מהקרובה דע״ל) בראשית ב״ח י״ז, תהלים כ״ד

ז׳־דד, ישעי, ב״ט ב״ב, שם שם ב״ג, ימלוך״״״, ואתה קדוש״.. •174 ושמע נא סלח נא היום עבור כי פנה יום מהללך נורא ואיום קדוש״״״(חרח החוזר בפיוט הבא) מערב ועד ערב אנצחה״״״ (חלק מהקרובה חנ״ל, ובו נמצאות

האותיות ממי עד ת׳ ולפי זה יש לקרובה הנ״ל כל האותיות מא, עד ת,) *175 שערי ארמון״״״ (סילוק מקרובה הנ״ל)

• 175-* 175 חלקי תפילת נעילה *176 פתח או שער בעת נעילת שער כי פנה יום״״״(חרח החוזר בפיוט המו) אז

3נ

לפנות ערב— (על סדר א״ב דש רק האותיות מא׳ עד ה׳ ות׳״ השוה דאודדזאן אות פ, 243 ונם אות א, 2146)

•77!-* 177 היום יפנה השמש יבא דפנה נבואה שעריך— (חרוז החוזר בפיוט הבא• והשוה דאווידזאן את ה׳ 480) אבן מעמסה עמוס ואל תמאסה — (פיוט לנעילה ואץ בו רק האותיות ט׳ י׳ ושי עיין דאווידזאן אות א, 315) ולפניו עוד החרוז »אנא

א־ל נא שא נא—« •177-176V פזמונים: אם עוהנינו ענו בנו״״״, לך י״י הצדקה״-, ישראל נושע ני״י.״, חוזנינו י״י הונעו״״״, אדוני האדונים—, אנקת מסלדיך—, זכור ברית אברהם״״״

(רק הבית הראשון מכולם) •177 זכור או ברית אבות כאשר אמרת״״״(תפילה לסיום הסליחות)

!178 או״א תבוא לפניך תפילתינו—, אשמנו״״״ (הרדר) *179-! 178 אזה נותן יד לפושעים״״״ (תפילת נעילת עד סופד0

*179 »יחנדל— ותוקעץ תקיעה אחת, ואמי והוא רחום בקול רם ומתפללץ מעריב ושמונה עשרה, וקדיש ומבדילץ על הבום, ובמוצאי שבת אומי דתן לך*

•80נ-*179 אתה לבדך עטית אור לכללה״״״ (מעריב לאל א׳ דסובות) 180v הא־ל בתעצומות... בפי ישרים... (הסית יצח״ק הבר״ק) 180v-181r יתגדל״״״, ברוך״״״, ברכו״״״, חצר אור״.., אור עולם...

181v-182r אבתיר דר תהילה אורא עאלה״״״ (יוצר אום ראשון של סוכות) 182r-182v המאיר לארץ״״״

182v »ואם יארע בשבת אומי הכל יודיך והחזן אומי שבח* ־ לא־ל אשר שבת״״״ v 182 תתברך צורינו

182v-183 r אאמיר אתך סלה בהוד והדר ותהלה״״״ (חלק מיוצר חנ״ל) 183r וזזחיות ישודרו״״״ לא־ל ברוך״״״

183r-183v אזכה רבה״״״ 183v אמת דציב״״״

183v-184v אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה..״ (זולת אום א׳ של סוכות) 184r-184v עזרת אבותינו״.. עד גאל ישראל

184v-18jr ארחץ בנקיון בפות בא חמם קהת סינסון כפות״״״ (»מנן* מקרובה אום א׳ת דאודחאן אות א׳ 7577 ובמחזור זה נתאמתה השערתו) רקרא כ״ג דסובות• ע מ׳, משא ח׳ י׳, קהלת ט׳ ד, תהאם ב״ו ר, שם ט׳׳ז ה׳, שם ה, י״ב המסתיים

בחיבה »שמך* ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה 18j r אתה גיבור״״״(חלק מתפילת שחרית)

18jr-18jv תשורת שי אלפים שבעים״״״ (»מחיה* מחקרובה חנ״ל) דקרא yo מ״א, תהאם ט״ז י״א, שם ב״נ ב׳, ישעי׳ איה א׳, תחלים קי״ח ב״ז המסתיים

בתיבה *המזבח* וכחובה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובהד הנופלת... (»משלש* מחקתבה חנ״ל) ישעי׳ ד׳ ה׳, שם שם 18jv-186r איור סוכת ח

ר, תהאם פ״א י״א, ישעי׳ י״ד ב׳, ימלוך״״״ ואתה קדוש״״״ r 186 בל חחי מצות סוכה בעיניך קלה״״״(חלק מחקרובה חנ״ל) 186r-!86v אלים בהשעין אב תחת עץ סוכה*״״(חלק מהקרובה חנ״ל)

* 87! א־יל נא•״• (חלק טבל. הקדומה) uovn לו ב׳ מרווים לקרובה ליום ראשון של סוכות — לסוכבי למוספי״״״, לחרשי רא«ן״״״

•1871-187 אמנם מצוה נודרת מצוה״״״(חלק מחקחבה חנ״ל) 187v-189r פי אקח מועד לבוא לקץ מעד״״״ (סילוק מהקרובה ״חנ״ל) •

189V-190V ברוך אתה״״״(תפילת מוסף ליום ראשן של סוכתו ובתיבה פיוטי קדושה ליום חנ״ל) וחיות ארבע״״״, ועמך זכור למו״״״, ואתה מקדם״״״, ואנחנו קחנו

בציווי״** 190v-192r חנ האסיף תקופת השנה״״״ (מעריב לליל שני של סוכות)

* 93!-•192 אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו אמצא פדיום״״״(מצר ליום ב׳ דסובות) •193 איימתי בחיל כיפור בעותה בחשבון הספור״*״(»מנן« מקרובה ליום שני של/ תחלים ב׳ י״א, שם פ״ז סוכות) רקרא ב״ב ב״ז, איוב מ׳׳א נ׳, מיכה ר נ

ז׳ המסתיים בתיבה »בך« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה * 4?1־• 193 מאלמי מגדים ארבע*** 0»מחיה« מחקתבה הנ״ל) דקרא ב״נ מ׳, תחלים ט״ז י״א, שם ק״ד ט״ז, שם מ״ב י׳׳נ, שם צ״ב י״ד, קהלת י׳׳א ב/ תהלים פ״ה ז׳

המסתיים בתיבה »בך« ובתיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקרובה 194r קושט שעינת עץ*** (»משלש« מהקרובה חנ׳׳ל) עמום ט׳ י׳׳א, ישעי׳ ד׳ ר,

תהלים ק״ה ל״ט, שם ק׳׳מ ח/ ימלוך*** •194 ואחה קדוש***, א־ל נא**״ עד לא מצוקי רנב (חלק מחקרובה הנ׳׳ל) ועוד

שני חרוזים: אנובב בפה ולשון״**, מגיא כח לא נמצאתה*** 194v-19jr אקחה פרי עץ הדר״״״ (חלק מהקרובה הנ״ל)

r-196 r 95! אקחה בראשון לאחרון וראשון(סילוק מהקרובה הנ׳׳ל) •97!-*196 את השם תכבד נאה לתהילותיו״״״ (רשום עליו: »יוצר דר׳ מאיר שליח ציבור

לחולו של מועד דסובות*) •198-•197 ארחמך י״י חזקי אתה משנבי לנוי יספת*״״ (רשום עליו: *מעריב לליל שביעי

(!) מרבינו אלעזר«) •199-* 199 אדברה נא שלום*** (רשום עליו: ביכור)

199v-200r אום באישון עצרת*** (רשום עליו: יוצר ליום שמיני) r-200v 200 אחות אשר לך כספחה*** (רשום עליו: »קדושחא« חלק הראשון הוא »מגן« מקדושתא לשמיני עצרת) במדבר כ״ט ל״ה, קהלת י״א ב׳, שם ז׳ י״ד, ישעי׳ ב״ו ט״ו, תהלים ע״א י״ד המסתיים בחיבה *תחילחיך• ובחיבה זו מתחיל

סיום חלק זה של הקדושחא 200v-201r מותמם בטבע שמונה*״*(»מחיה« מהקדושתא הנ׳׳ל) דברים ב׳׳ט ל״ו, תהלים ס״ו ט״ו, ישעי׳ מ׳ ט״ז, מיכה ר ג׳, איוב b׳v ב״ג, תחלים נ״א ב״א המסתיים

בחיבה »פרים« ובחיבה זו מתחיל סיום חלק זה של הקדושתא r !20 קהל איתנים נעצר***(»משלש< מהקדושתא מ״ל) מלכים א׳ ח׳ ט״ו, ימלוך*״*,

ואתה קדוש**״, א־ל נא*״״ r-201 v 201 חטיבה לטובים בעצרת שמחים***(חלק מהקדושתא הנ׳׳ל) ובסופו החרוז: חקוקי

באות שמיני ינצחוך על השמיני ירצוך בשמיני v!20 אדורי משבעים זעומי שבועים*** (חלק מהקדושתא הנ׳׳ל) והחרח הנ״ל הוא

הרח החד בפיהן זה 202r א־ל נא— וחרוז - ביום השמיני עצרת תת לך עטרת אש באישון עצרת

202r-203 r אלה עשיתם המיה תעשו-. (סילוק מהקרושתא הנ״ל) עם שני הוספות והן: במו* מאז בקהל חסידים..., באלים יאמירוהו•..

r-203v 3<* אף ברי אותת שם שר מטר... 0»מנן« מתפילת גשם)

203v יטריח לפלג מפלג גשם... (חלק מתפילת נשם) 2Q3 v-204 r אפיק מען מעוטר ביום המנוטר״״. (רשות לתפילת גשש) תהלים נ״ה י״ח, שם ק״ב

א׳, שם ל״ז ר, שם ל״ח מ״ז, שם י״ט ט׳׳ן. 204v-206r אקשטה בסל וקרב להביע בעד מים... (חלק מתפילת גשש) בראיית ב׳ י׳,

תחלים ע״ד י״ז 206r-207r תיבנם לארץ וחוצות לחצות מים... (חלק מתפילת נשם) דברים ב״ו ט״ו,

ישעי׳ מ״ט י,, תחלים ב״ג ב׳ 207r-210r יפתח ארץ לישע לשבור מטה רשע.״״ (חלק מתפילת נשם, מיוסד על סדר א״ב מרובע ואחר כל אות ואות פסוקים אלו: אחר א׳ בראשית ב׳ דד, אחר ב׳ ישעי׳ י׳ י׳׳ג ־נ״א־, אחר ג׳ תהלים קל״ה ז׳, אחר ד׳ בראשית ט׳ י״ד, אחר דד יחזקאל א׳ כ״ח, אחר ו׳ תחלים ע״ז י״ט, אחר ז׳ בראשית דר ב״ב, אחר ח׳ זכרי׳ י״ד דד, אחר ט׳ תחלים ע״ד י״ז, אחר י׳ בראשית ב׳ י׳, אהו- ב׳ יואל ד׳ י״ח, אחר ל׳ תהלים מ״ו זד, אוזר מ׳ דברים ל״ב ב׳, אחר נ׳ שמואל ב׳ כ׳/ ד׳, אחר ם׳ איוב ל״ח ב״ח, אחר ע׳ דברים י״א י/-י״א׳ אחר פ׳ ישעי׳ נ״ה י׳, אחר צ׳ איוב ל״ז ד, אחר ק׳ דברים כ״ח י״ב, אחר

ר׳ מלכים א׳ י״ח מ״ה, אחר ש׳ קהלת י״א ג׳, אחר ת׳ דברים ח׳ ז׳־י׳) 2IOV-2H r או״א איום זכור נא לשואלי מים... (חלק אחרון מתפילת נשם) ומסיים שאתה

הוא״״״, לברכה״״״, לחיים״״., לשובע... r-213 r ״2 שמיני אותותיו ומעשיו בספר כתובים״״״(רשום עליו: מעריב לליל שמיני עצרת) 213v-215t אשרי העם שלו ככה מא-לחיו מואלו ישא ברכה (ת*ם עליו: יוצר לשמחת

תורה) 215r-215v אתה הראת לדעת״״״ (פסוקים שאומרים בהוצאת ספר חורה בשמחת תורה)

r-216v 216 רשות לחתן תודה 216v-217r רשות לחתן בראשית

217r-217v אשר בגלל אמת בנים גידל״״״ (פיוט לשמחת חודה אחר ההפטרה ואשרי) 217v שישי מילר בשמחת תודה... (פיוט לחנ״ל רק חרוז הראשון)

217v-218r התקבצו מלאכים״״. (פיוט לשמחת תודה בת״ל) 218r-218v אניל ואשמח בשמחת תודה•״. (פיוט כחנ״ל)

8v» הושענא למענך א־לחינו—, למען אמיתך״״״, אחז המושיע— (דמם עליהן: *הושענות*)

219r אום אני חומה—, אבן שתייה—, אדם ובוטה— (ודשעטזז) r-219v 219 אדמה מאדר—(הושענא)

2I9V אערוך שחעי—, א־ל למושעות— (הושעגוח) 219v-220r למען איתן— (הושענא)

מ

Qmuft •••ומינו לעם !לתחילה • mvfO (11 ׳1110 עליו: בשבת • • 2 2 1 - • < > * r אם טטדוו כבבת 2

i אלים בלוד עבד״- (ו?שענא) i tw iu 2211-221• Qobrd והוועתה אב דמן השליך עליך יהב״״״ u 22! •-222!

( 2 2 ו כשה אבד״״״ (תשענא 2 מ ל גא ת ־ א r - 2 2 2 • ( 2 2 4 - • 2 2 r למען חמים בחדוחיו*•• (תישענא 2

( 2 2 r הושענא א~ל נא אנא הושיעו! נא•••(חרוז בודד 4( 2 2 ה אמונים שמצדם לך לב כםים•••(תשענא 4 נ ע ת r - 2 2 4 •

( • 4 * רחם נא קהל עדת ימדזן•••(חרוז בודד * v-22j r(224 אז כעיר עבדים אל יד אחנלם•••(הושענא

( • א נ ע ש ו ה ) ״ • • א ז״-* 5״ קול מבשר מבשר ואמר אזמן ישעך ב •(ז״ הושיעה את עמך וברך את נחלתיך״״״(סיום ההושענות

הערות

הכתב יד של מחזור ליפפיא

אץ ברצוני ליתן לפני הקוראים הנכבדים תיאור מפורט רק ראש־ פרקים בפי ההכרח לבירור זמן כתיבתו של מחזור ליפסיא ולקבוע על יחי זה תאריך התהוותו• ידוע כבר בי על ידי

תולדות הכתב משערים זמן כתיבתו בקירוב• מחמת חסרון דברים אחרים במחזור זה שיכולים לשמש לקביעת התאריך יש חשיבות יתירהו נובל לקבוע זמן כתיבתו למאה דד״ג למספרם, ואם נרצה לאחרו(ביותר) להבתב ועל ד

למחציתה הראשונה של מאה הי״ד. באנציקלופדיה יודאיקא בחלק שני בעמודים 433 ו434 מובאים טבלאות מהתפתחות של הכתב המרובע, ושם בטבלא ה׳ בעמוד ז׳ נמצאות אתיות שקרובות מאד בצורתן לאותיות מחזור ליפסיא• אחר שהתברר שכתב הנ״ל הוא ממאה הי״ג למספרם, יש לנו נם p לקבוע תאריך

התהוותו של מחזור ליפסיא לאותו הזמן. אז השערתי חנ׳׳ל הנני מיסד במיוחד על אותיות אלו: אות בי״ת יש לוז למטה עקב משוך לאחריה לצד ימין ובזה מבחינים אותה בקל מאות בי׳ף, אך בכתב יד של מחזור ליפסיא

לרוב בל החילוק בין אות ב, וכי הוא העינול והריבוע ממש במו בכתב שהזכרנו לעיל. אות דל׳׳ת יש לה למעלה עקב קטן בצד ימין ומה מבחינים אותה בקל מאחז רי״ש, אך בכתב

m לתב בל החילוק הוא זרת חדה ממש כמו בכתב יד של האנציקלופדיה שהזכרנו לעיל. אחז ה״א מדקדקים שהנקודה שלה היינו תלה השמאלית לא תנע מנה״ בכתב יד מחזור זה תמצא הרבה אותיות ה״א שתליזזן נובעות במן, חה מעד ש p על ישנו של כתב t זה.

ובזה שדומה לדל״ת ולא לרי״ש היא שווה לכתב שהזכרנו לעיל. ד׳׳ו וד׳ץ הן אחיות דומות זו לוז והחילוק ביניהן תא שתל הר״ו יוצאת מננה בצד ימין ותל הד׳ץ יוצאת מנה באמצע, ובכתב יד שהזכרנו אינו p, אלא מ הזי׳ץ עולה באלכת

קצת למעלה בצד שמאל ובן תמצא ממש בכתב יד של מחזור ליפסיא. המ״ם (שאינה סופית) פתוחה למטה רק בכתב שהזכרנו היא סתומה(הסופית ונם שאינה סופית)

ובכתב מחזור ליפסיא רק פחח קטן ולרוב נדמה שהיא סתומה• אות סמ׳׳ך יש לה עוקץ במה בצד שמאל נוטה למעלה, ובכתב יד שהזכרנו חסר זה וממש

p הוא לרוב בכתב מהזור זה. הפייה הסופית תלה משובה הרבה למטה, רק בכתב יד שהזכרנו אינה p ודומה לתי״ו וקשה

להבחין ביניהן ובן הוא סמש בכתב מחזור זה. הכתב יד של המחזור מוקד טלו. חנקודות הן אחזם הסימנים שמש 1םשים בהם חיום, חיינו נקודות וקדם, רק הקמץ משונה קצת והוא מקו ארוך המשמש לנג ועקודה קטנה מתחת לב

כח

וטמנת בו ודמו זעירה בערך לבנה• ם0טני0 נם KJVSI והדנש בנקודות והרפה בקו משץ־•nun a ממזרח למעריב עד

הכותב אוהב לתת שיוד לקורותיו חיינו שלא חדדי אחת אחכה rvuii קצרה שוו מנרעת ליופי הכתב, על p אנחנו מוצאים בסוף הסדרה לפעמים שהכותב נושך בכתיבת איוו אותיות או למעריב, כדי שלא

נם שכותב חיבה שלימה מרדום לצפון בניגוד לכתיבת ה0דה שהיא ממורח ומרק• אחתה השחייה מתר משאר השתיות* לטילוא השח ״ה כשהיא קצרה כיותר אינו משתמש

בהרחבת בל ו!אחדות דק במ״ם סופית שכפי הצורך מושך את נגה לצד שמאל* חנרץ ההפוכה היא אצלו 101111׳ למילוא.שחמת הקצרות שלפעמים משליב אותה עם אותיות לא חיה חדל חלוקת תיבה

מתיבה הכאת שחתר עליהן עוד הפעם כשדה הכאה* בימיו עדיין אתת לשתל שחמת•

יש נם כדי שלא יהיה מוכות לכפול חצי התיבה כותב איזו אותיות זעירות מאפס מקום• בל האמור לעיל הוא בדרך כלל, אך יש שמאריך גנה של רי׳׳ש אי דל׳׳ת ובדומה• רש נם שמאריך תלה של נרץ כפופה בשחיא לפני ד״ו בסוף השדרה, ובמבט הראשון נראה

כעץ עי׳ץ• כותב מחזור ליפסיא כתב על קלף משח־טט, ששירטט את כל השורות ונם על צדי העמודים

תמיד• את נקודת המפיק שם הכותב בלי עקביות פעם בתוך האת ושגם אחרת תחתיה, עיין למשל

בחלק ראשון דף ב״ג ע״א במגילת רות* הכותב אוהב לפעמים - לאיזה צורך כגון להבליט את האקרוסטיכץ ־ להפריד את האות הראשונה של החיבה משאר אותיותיה או לכתבה יותר גדולה• דבר ת״ל מלוה לפעמים נם בשינוי ברין האות ועל ידי זה נותן יופי מיוהד והדר נחמד לכתיבתו• אותיות שכתבן גדולות קישט אותן עוד בנקודות מיוחדות ומירי פרחים* אנחנו מוצאים במחזור ליפסיא בבר את קישורי האותיות (שקוראים בלע׳׳ז: לינמור) חיינו שמחבר את האל״ף עם הלמ״ד בחיבת »א־־ל< לאות אחוז׳ עיין למשל בחלק ראשון דף ל״א ע״ב בתוך התמתח ותראה שמאריך

את ננה השמאלי של האל׳יף חח משלים לו את הלמ׳׳ד* את שם הוי״ה ולפעמים נם את שם האדנות הוא כותב שחי ירידים ומלוה אותן משמאל

בסימן כעץ נרץ הפוכה ובראשה צורה כעץ חצי שישנה* גילוי ראש במחזור ליפסיא חיבות שמדות מאד רגיל לקצה ומשים לסימן הקיצור קו אלכסתי בסוף התיבה*

בחלק הלוע״זי שכתבתי למחזור זה כבר הוכחתי די צורך, בי הצייר או הציירים היו יהודים נאמנים לדתם ובקיאים בדיני ומנהגי ישראל* (ועוד מתר מפורט הוכחתי זאת בביאור הארוך שיש לי למחזור זה עד במה היו בקיאים בתדות הש״ס ומדרשים) אחר ת׳׳ל לכאורה מוזר מאד מה שאנחנו מוצאים לפעמים במחזור זה יהודים בנילר ראש* מהני׳ל אי אפשר להביא ראיה להימוך, כי אחר העיץ אץ כאן שום סחירה ורק תיאור נאמן ממנתי דור שבו

החהוה מחזור הליפסאי*p את כובע היהודי בהתאם לחוקי pm שכל יהודי היה t בדבר ברור נובל להציב 6p יהדותו, על בן את מי שהיה בדעת הצייר לסמנו מחויב ללבוש את כובע ת׳׳ל ^

כט

כיהודי - אף מזמנים קדומים תם את האבות - שם על ראשו את הכובע ומה היה בטו11 שלא יהליפוהו באינו יהודי.

חילוק שם בכל זאת בין אנשים מבתרים רבץ קטנים, כי בימיו ובמדינתו לא נתפשט האיסור של נילד ראש אצל הקטנים. יש לעת בעניו זה במנן אברהם 0״p ב׳ ס׳׳ק ד שהוכיח מנדרים דף ל״ו דקטנים דרכם לילך בנילד ראש ע׳׳ש ובהנ׳׳ל אולי מיושב מה ש*תו רואים בחלק ראשון של מחזור זה בדך נ״ב ע״א ובדף קל״א ע״א ילדים בלי ביסד ראש. עת עוד באור זרוע חלק שני סימן ס׳׳ב שהתרעם על שנהנו בשמחת חורה לקתת את הקמים לתורה ומברכים בראש מולה ע״ש. נם ממחזור ליפסיא מתאמת שכן היה מנועם באותו הדור, ששתי התמונות שהזכרנו הן אצל לימוד התורה, אך בכל זאת אינן מוכיחות שנם

p בעל האור זרוע ודו״ק. n ברבו בראש מולה באשר חיה בחנ״ל עדיין לא עלתה לנו ארוכה, כי אנחנו מוצאים נם אנשים גדולים שאין כל ספק שהם יהודים בלי כיסוי ראש במחזור זה. דבר הנ״ל בודאי תימה מדוע נטה הצייר מהרנילו באותן התמתות, עת בחלק ראשון דף ק״ל ע״ב ובחלק שני דף ט״ו ע״א ואולי אפשר לומר שבכיוון ציר כמו שציר כי בדף ק׳׳ל רצה להראות לנו איש שנושה מדרך הישר מכל מקום באם הולך לבית המדרש ולומד חורה, היא נעשה בית לחרב חדה לנצח את היצר

הרע כמאמרם ז״ל: »אם פגע בך...« כל זה אי אפשר לומר לחמתה השניה שבה אנדעו תאים את אברהם אבינו אצל העקידה!ל להקריב את בנו להביא קרבן אדם ציר במכוון את אברהם אבינו ת ואולי גם שם מיסית ת בלי כיסוי ראש להדגיש שאחזו מעשה חיה רק ניסית, אך אין רצתו של הקב״ה בקדמות כאלה שהם מעשה לא יהודי דרכם של עכו״ם, על p עומד שם אברהם אבינו מילר ראש

כאינו יהודי ודו״ק. אולי אפשר לומר שלא כל התמונות יצאו מידי בקיאים ואותן התמונות מעשה ידיו של צייר

שלא חיה בקיא במנועים כשאר הציירים חבריו וצ״ע הנראה לענית דעתי כתבתי, ואם יבאו אחרים רמאי את דברי א־ יוכיחו אחרת נגד דעתי

אשמח לדיבריהם ואקבל את דעתם

פזז ברטיסלבה אלול תשכ״ב לפ״ק הק׳ אלי׳ ב״ץ

ל