ארץ־ישראלה י ת ו ק י ת ע ו ץ ר א ה ת ע י ד י ב ם י ר ק ח מ

ואחד ם לושי כרך ש

ה י ת ו ק י ת ע ו ל א ר ש י ־ ץ ר א ת ר י ק ח ל ה ר ב ח ה בשיתוף

המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

ירושלים תשע"ה

כרך זה יוצא לאור בסיועקרן ראובן ואדית הכט

קרן ליאון לויאיתן גרוסמן, וושינגטון די-סי

שרה ואבי ארנסוןדוד וימימה יסלזון

קרן ראסל בריקרן קשת

הרשל שנקס)BAS( החברה לארכאולוגיה מקראית

פרנץ פיליפ רוטצןUfficio Pellegrinaggi — Diocesi di Vicenza (Italia(

ISBN 978-965-221-097-5 מסת"ב

© 2015כל הזכויות שמורות בידי החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה

מתווה ועימוד: אברהם פלדותסדר: מרזל א.ש. — ירושלים

הדפסה: דפוס העיר העתיקה, ירושלים

ר פ ס

ר צ נ ד ו ה א

עורך ראשי

זאב וייס

המערכת

יוסף אבירם, אליעזר אורן, אורן גוטפלד, גדעון פרסטר, ישראל שצמן

מרכזי המערכת

הלל גבע, אלן פריס

עורכת העברית

אפרת כרמון

עורך האנגלית

אלן פריס

נים י י כן הענ תו

מדור העברית

יא פתח דבר המערכת יג אהוד נצר — אדריכל, ארכאולוג, עמית ורע אליעזר אורן טז רשימת פרסומי אהוד נצר נירה נוה כו הקיצורים הביבליוגרפיים

כלי אבן, גלוסקמאות והורדוס המלך: תמורות בתרבות החומרית בשלהי אשר יעקב אלטשול 1 ימי הבית השני 6 תלמידים ומורה בהרודיון אבנר אקר

12 "המצודה שבעבר נקראה באריס ולימים אנטוניה"? דן בהט הדרך העתיקה מקלירוהי בחוף ים המלח למכוור — דרך בנויה ורחבה חיים בן דוד

20 מימי הבית השני 30 הפערים מצטמצמים: התקופה ההלניסטית המאוחרת בעיר דוד דורון בן עמי ויאנה צ'חנובץ 38 יוסף בן מתתיהו על ים־המלח: מקורות ומידע בצלאל בר־כוכבא וסטפני בינדר 45 ידידי המלך: פובליוס ודיוס פוליו בהרודיון רחל בר־נתן ויהודית גרטנר 57 ירושלים החשמונאית בראי הארכאולוגיה — הערות לטופוגרפיה העירונית הלל גבע 76 בית כנסת במרכז טבריה יולי גחט 83 ארכיטקטים בארץ־ישראל יוסף גייגר 88 קני־מידה של טומאה וטהרה בתכנון ירושלים בהלכה של כת מדבר יהודה משה דוד ֶהר 96 קופסאות־חותם רומיות ממצדה מלכה הרשקוביץ

ושוע אמוראי־שטרקמבני הבידור להמונים בירושלים ההרודיאנית: טקסט וממצא, מציאות זאב וייס

104 או בדיה? ציורי הקיר מבית דיוניסוס בציפורי — שלוחה מקומית של אמנות הפרסקו נעמה וילוז'ני

115 בתקופה הרומית 126 על מקומו של הר הבית במערך העירוני הרומי: בכל זאת קפיטולאום שלומית וקסלר־בדולח

מערכת קבורה III בחורבת עתרי ועיטוריה: איקונוגרפיה פונררית מן בועז זיסו, אמיר גנור, 138 התקופה הרומית המאוחרת איתן קליין ורות ג'קסון־טל 144 פסגת הסרטבה — מגדלור הרודיאני? אדם זרטל

המשכיות, שינויים והתפתחויות באדריכלות ובאמנות כנסיות עבר־הירדן לי־היא חבס 151 תחת שלטון האסלאם 165 אדריכלות "בית הספד" ב"קבר גלית" ביריחו ובתי כנסת מימי הבית השני רחל חכלילי 176 יהודים, נוצרים ומינים בבית הכנסת בכפר נחום — הערכה מחודשת רינה טלגם ובנימין ארובס 200 בנייני הציבור בגמלא צבי יבור ודני שיאון 210 מבנה פסיפסים וקברים מהתקופה הרומית בלוד־דיוספוליס אלי ינאי ועדי ארליך 221 עיתוי וֶהקשר: מדוע פרחה אמנות יהודית דווקא בשלהי העת העתיקה? ישראל לוין 236 הביצור בראש הר ניתאי: מבנהו, זמנו ותפקידו עוזי ליבנר, אורי דוידוביץ'

ובנימין ארובס247 פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה: סגנון אמנות ומרחב אדריכלי שולמית מילר 256 מקדש אוגוסטוס בפניאון־באניאס צבי אורי מעוז 262 תרומתו של אהוד נצר לחקר התקופה ההרודיאנית ארתור סג"ל ושמעון דר 287 כפרי בית הורדוס ובירות הטופרכיה בארץ זאב ספראי 299 מי הרס את מבנה "קבר הורדוס"? רועי פורת, יעקב קלמן

ורחל צ'אצ'י305 השלבים בהתפתחותו של הר הבית — בחינה מחודשת יוסף פטריך ומרקוס אדלקופ

מסורת מול חידוש בבנייה המלכותית: העיטור האדריכלי בארמונות אורית פלג־ברקת 325 החשמונאים והורדוס בבקעת יריחו 342 הסרקופגים מן המאוזולאון בהרודיון גדעון פרסטר

תגובה של חברה במצור: עוד על יחסם של היהודים לאמנות הדמות יורם צפריר 352 בימי בית שני ובתקופה שאחרי חורבן הבית

אידומיאה בתקופות הפרסית וההלניסטית הקדומה: הטריטוריה ודרכי עמוס קלונר 359 סחר האורחות 374 על סדנאות אמני הציור ביריחו ובהרודיון סילביה רוזנברג 386 Spatia et Tempora Regis: יחסי החלל והזמן בין הורדוס לארמונותיו שמואל רוקח 398 בניינה וחורבנה של קשת רובינסון בהר הבית שבירושלים רוני רייך

ייחודם של מקלטי המצוקים בהר ארבל־נתאי, בנחל עמוד ובסלע עכברה ינון שבטיאל 408 בתקופת הבית השני ובמרד החורבן 421 על חומרי הבנייה של הורדוס — ושל יוספוס דניאל שוורץ 426 מים להורדוס המלך גיא ד' שטיבל 445 חותמות וטביעות־חותם בסגנון יווני־רומי מדור אפרים שטרן

מדור הלועזית

xiv החיפוש אחר עיצוב עם אהוד נצר, אדריכל תכניות הבניה של הורדוס קתרין גליסון

1* הורדוס, אוגוסטוס והאוגוסטיאום בפניון אנדראה מ. ברלין 12* מה היה ה-regia בתיאטרון הרומי? ברברה בוראל 29* מי טען שהורדוס היה "המשיח"? ג'יימס המילטון צ'רלסוורת 40* פרוכות בית המקדש השני: אדריכלות ומסורת בבית המקדש ההרודיאני כייסי ד. אלדג' 51* אלי סבסטוס: מקדש הנמל של הורדוס בקיסריה קנת ג. הולום 69* פלא אדריכלי: המקדש הגדול בפטרה מרתה שארפ ג'וקובסקי 79* הבטים של ירושלים בימי הורדוס ניקוס קוקינוס 110* הורדוס, זוילוס, פילופאפוס. כפל זהויות בעולם היווני־רומי אחים ליכטנברגר 123* כתובת בית הכנסת בעין גדי: הערכה מחודשת ג'ודי מגנס 132* מחשבות נוספות על ציפורי ורומא: נומיסמטיקה וארכיאולוגיה אריק מ. מיירס, דוד הנדין

וקרול ל. מיירס141* ההקשר האדריכלי של קבוצות דתיות בדלוס אינגה נילסן 154* מנחות קבורה וזהות נבטית: ממשית וקסרוות רנאטה רוזנטאל־הגינבוטום 166* תיעוד מבני מגורים מלכותיים נבטיים בפטרה סטפן ג. שמיד, זביגנייב ט.

פיימא, פיוטר ביינקובסקיוברנארד קולב

247

פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה:ומרחב אדריכלי ות ן אמנ ו נ סג

שולמית מילר

אנטיפס, הורדוס בידי לספירה 19/20 בשנת נוסדה טבריה בנו של המלך הורדוס, והחליפה את ציפורי לתקופה מסוימת צרה אדמה רצועת פני על השתרעה העיר הגליל. כבירת והר פוריה ברכס וממערב הכנרת בימת ממזרח שנתחמה ברניקי )איור 1(. מיקומה היה דרומית לעיר המודרנית וצפונית לחמת טבריה )שהייתה פרברה הדרומי(. המאה הד' וראשית מוסד ובשגשוג. בפריחה בטבריה התאפיינו הה' המאה וראשי בעיר, נחתם הירושלמי בה, התלמוד הנשיאות שכן הקהילה קיימו קשרים עם קהילות יהודיות בתפוצות )עיר־שי תשמ"ח(. במקביל, התקיימה בעיר פעילות נוצרית, בישופים הנהיגו את הקהילה הנוצרית המקומית, ופעילות עולי הרגל .)69–68 )צפריר תשמ"ח: הכנרת סביב באתרים התפתחה הגאוגרפי לגודלה והגיעה טבריה התרחבה השנים במהלך המרבי בתקופה המוסלמית הקדומה, כששימשה בירת מחוז צפון ארץ־ישראל וירדן )ג'ונד אל־אורדון( עד לנטישתה בסוף המאה הי"א. החל בתקופה הצלבנית התרכז היישוב צפונית

לעיר העתיקה, בתחום העיר המודרנית המוכרת היום.1

פסיפסי טבריה במאות הג'-הח' לספירה

פן חשוב בתרבות החומרית של טבריה בא לידי ביטוי ברצפות ומגוונים, שונים בהקשרים שנחשפו הצבעוניות הפסיפס ובמבני הציבור, במבנים בעלי אופי חילוני בבנייה הפרטית ובמוסדות דת. הופעתם של פסיפסים לראשונה בטבריה הייתה במאה הג' לספירה.2 על־פי־רוב נותרו פסיפסים רבים מטבריה מחוץ לדיונים הקשורים לאמנות הפסיפס של ארץ־ישראל והמרחב, מכיוון שלא נערך מחקר מעמיק ופרסום מקיף על אודותיהם.3 מאמר זה יסקור את הפסיפסים המוכרים בטבריה עד היום ויתמקד בקבוצת הפסיפסים המתוארכת לסוף המאה הד' ולראשית המאה הה' לספירה. בתוך קבוצה זו הדיון יתמקד בעיקר בפסיפסים ממבנה המזוהה כבית אמידים, הידוע גם בכינויו ה"בזיליקה" )דיון בזיהוי המבנה ראו להלן(. פסיפסים אלו משמשים מקרה מבחן להבנת חשיבות הפסיפסים בהקשרם

האדריכלי ובעולם אמנות הפסיפס בטבריה ומחוצה לה.קבוצת הפסיפסים הקדומה ביותר, המתוארכת למאה הג', כוללת מבנה עם חצר ובה בריכה משוקעת המרוצפים כולם בפסיפס. המבנה זוהה בידי החופר כבית המדרש הגדול של טבריה, המוכר מהמקורות היהודיים )הירשפלד 2004: 12(, אך

סביר יותר שזיהויו הנכון הוא בית אמידים בעל חצר פרסטילית שבה בריכת נוי )וייס בדפוס(. הפסיפס הוא לבן ופשוט למעט מסגרת מלבנית מאבני פסיפס אדומות ובה מודגשים שלושה מרובעים אשר בתוכם היו במקור ספינים עיטוריים, אך אלו

הוחלפו עם הזמן לפסיפס לבן גס )טלגם 2004: 27–30(.בשלב נמצאו הג' למאה המתוארכים נוספים פסיפסים הקדום ביותר )IIב( מבין ארבעת השלבים העוקבים של בית רצפות כמה ליחס אפשר זה לשלב טבריה. בחמת הכנסת פסיפס לבנות בעלות מסגרות שחורות פשוטות ומסגרת אחת חלקית בדגם חבל )גיֹוש( )דותן 1983: 22–24(. בעת האחרונה נתגלה פסיפס גם באגף המזרחי של מבנה הבמה של התאטרון הרומי, ובשלבו המתוארך למאה הג' נחשף פסיפס ובו כתובת רבוע גאומטרי מוטיב לצד זר, דגם בתוך ביוונית הקדשה פשוט )אטרש תשע"ג: 86(. פסיפס נוסף המתוארך לתקופה זו, המעוטר בדגם רשת פשוט, ריצף אכסדרה הצופה על הכנרת

בחלקה המזרחי של העיר העתיקה )דרוקס תשכ"ד: 15(.הה' ולמאה הד' המאה לשלהי המתוארכים פסיפסים יידונו להלן. קבוצת פסיפסים המתוארכת לשלהי המאה הה' או לראשית המאה הו' מיוצגת על ידי פסיפסי בית המרחץ שבמרכז טבריה העתיקה )טלגם תשמ"ח: 125–131(. לפחות חמישה חדרים במבנה רוצפו בפסיפסים מעוטרים בדמויות מאוכלסים וקוציצים גפנים בשריגי ודגים, עופות חיות,

ובדגמים גאומטריים עשירים.נוסף על פסיפסי בית המרחץ, נחשפו פסיפסים מהמחצית ובמכלול מבנים סמוכים, הו' בכנסייה הראשונה של המאה אולי מנזר, על ראש הר ברניקי )הירשפלד 2004: 75–134(. אף שמרבית הפסיפסים גאומטריים, בחלקם מתוארות דמויות וכן מופיעה סצנה של נוף נילוטי. במסגרת שינויים שנערכו במנזר בשלהי המאה הו', הורמה והוחלפה רצפת הפסיפס הפשוטה בפסיפס המעוטר בשריגי גפנים מאוכלסים נתונים במסגרת עשירה של מדליוני קוציץ המאוכלסים אף הם בסצנות ציד,

דמויות בעלי חיים ועוד )עמיר 2004(.בעיר שהתגלתה ביותר המאוחרת הפסיפסים קבוצת מתוארכת לאמצע המאה הז' ועד אמצע המאה הח'. נמנים עם קבוצה זו פסיפס גאומטרי, המרצף אולם גדול מתחת למבנה המסגד במרכז טבריה העתיקה )מילר 2012(; רצפת חדר בבית מגורים, המעוטרת בדגמים גאומטריים )טלגם 2004: 28–30(; ושלב הבנייה האחרון )Iא( בסדרת בתי הכנסת בחמת טבריה,

שולמית מילר 248

איור 1: טבריה בתקופה הרומית־ביזנטית )תכנית: פרויקט פרסום חפירות יזהר הירשפלד ז"ל בטבריה(

249 ומרחב אדריכלי ות ן אמנ ו נ סג פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה:

המעוטר בעיקר בפסיפסים גאומטריים פשוטים אך מכיל גם תיאור סכמתי של מנורת שבעה קנים )דותן 2000: 45–53(.

פסיפסי טבריה בשלהי המאה הד'ובראשית המאה הה'

מתוארכת מיוחדת לב לתשומת הראויה פסיפסים קבוצת לשלהי המאה הד' ולראשית המאה הה' לספירה. מבין אלו ראוי לציין במיוחד את רצפות המבנה המוכר בכינוי "הבזיליקה" של טבריה, הנמצא בִלּבה של העיר העתיקה. פסיפסים אלו הם מקרה מבחן חשוב להבנת המגמות הקיימות באמנות הפסיפס בעיר בתקופה זו. לפיכך יורחב כעת הדיבור עליהם בהתייחסות להקשרם האדריכלי ולפסיפסים אחרים בני התקופה שנמצאו

בעיר.

בית האמידים

המבנה נחפר לראשונה בשנות השישים של המאה הקודמת אותו זיהה והוא העתיקות, אגף מטעם דרוקס אדם בידי

הד'- מהמאה האחד בנייה, שלבי שני שלה כ"בזיליקה" הה' והשני מהמאה הה'-הו' )דרוקס תשכ"ד; תשכ"ה: 16(. ו-2006 2004 השנים ובין 1993 בשנת חודשו החפירות בידי יזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואז נחשפו ממצאים מן המאה הא' ועד לסוף המאה הי"א לספירה )הירשפלד וגלור 2007(. בחפירה נמצא כי המכלול המזוהה כ"בזיליקה" הוא מבנה פרסטילי הממוקם כ-70 מ' מזרחית ל"קרדו" של העיר ומשתרע על שטח 2,500 מ"ר לפחות )איור 2(. הירשפלד חשף אגפים נרחבים מהמבנה ובעקבות ניתוח התכנית האדריכלית, העלה סברה כי בשלהי התקופה הרומית ובראשית התקופה הביזנטית שימש המכלול בית הדין הגדול של יהודי טבריה המוזכר גם במקורות היהודיים )שם: 226–229(. במחקרים שנערכו בשנים האחרונות במסגרת פרויקט פרסום חפירותיו של הירשפלד לאחר פטירתו, ניכר כי אחדים מן המרכיבים במבנה מעידים כי במקום לראות במכלול מבנה ציבור שתכניתו גזורה ממבני הבזיליקה הרומית, יש להבינו פרטיים אגפים זה, לצד זה הכולל, מפואר, אמידים כבית וציבוריים, כנהוג במבנים מסוג זה ברחבי האימפריה הרומית־

ביזנטית )לבן 1999(.4

איור 2: תכנית בית האמידים )תכנית: ענה ימים(

שולמית מילר 250

חצר הכוללים — במרכיביו המבנה, בגודל בהתחשב פרסטילית כאמור, אולמות גדולים וחדרים מרובים, ובעיטור שהושקע בו — רצפות פסיפס, ציורי קירות וגומחות עיטוריות, יש להניח שהתגוררו במבנה אנשים בני המעמד הגבוה ביותר בטבריה. בתי האמידים נבנו כדי לשרת את הצרכים העסקיים, באגף התנהלו אלה הבית. בעל של והפוליטיים הכלכליים להיפגש עם עמיתיו היה יכול ה"ציבורי" של הבית — שם מטרותיו קידום לשם שונים מעמדות בני אורחים ולארח הציבוריות. באגף ה"פרטי" התנהלו החיים הפרטיים של בעל הבית ובני ביתו. שימוש כפול בחלל לאדמיניסטרציה ולעסקים מחד גיסא ולמגורים מאידך התאפשר על ידי חלוקת החלל: הפרדה בין אגפי הבית, סגירת חללים על־ידי שימוש בווילונות או במחיצות, ולרוב קביעת אגפי המגורים בקומה השנייה של הבית. מעבר לפונקציונליות, הארכיטקטורה והעיטור של בתי האמידים נועדו לשקף בצורה נראית לעין אידאולוגיה חברתית ופארם של הבתים משקפים את המעמד גודלם הייררכית. הסוציו־אקונומי של בעליהם. ולהפך, לאנשים בני המעמד הגבוה היו הבתים מרכיב חיוני של מעמדם )אליס 1994; נבט

2010; סקוט 1997(.למרות שבית האמידים בטבריה נחשף אך בחלקו, הוא מכיל את כל המאפיינים הדרושים כדי להשתייך לקטגוריה של בתי האמידים המוכרים מרחבי אגן הים התיכון: גודל המבנה, החצר הפרסטילית, אולמות גדולים ועיצוב פנים מפואר הכולל בין השאר רצפות פסיפס וציורי קירות.5 קשה לקבוע בוודאות את שימושם המדויק של החדרים, אך נראה שמרבית החדרים שסביב החצר היו חלק מהאגף הציבורי ואילו האגף הפרטי היה

בקומה השנייה או בחלק המערבי של המכלול.רצפות הפסיפס, המופיעות גם באגף הפרטי ובעיקר באגף הציבורי, מסייעות להבנת חלוקת החלל בתוך המכלול. כך גם מורכבּות העיטורים מעידה על הייררכיה פנימית בין החדרים. התאמת תוכן עיטור הפסיפס ומורכבּות הדגם לחלל האדריכלי מוכרת היטב בפסיפסים מרחבי העולם הרומי )דונבבין 1999: 304–316(. תופעה זו באה לידי ביטוי בפסיפסי סוף המאה הד' וראשית המאה הה' בטבריה ובכך מסייעת לניתוח האדריכלי

של המבנה, כפי שנראה להלן.

החצר הפרסטיליתלטופוגרפיה בהתאם מדורגת, בצורה נבנה האמידים בית המשתפעת מכיוון הר ברניקי במערב לכיוון הכנרת במזרח. בלב המתחם נמצאת החצר הפרסטילית )איור 2א(. מתחת נבנה מאגר מים שאליו התנקזו מי הגשמים מהגגות החצר )איור 3(. ארבעה סטווים הקיפו את החצר ושימשו מעברים המזרחיים הסטווים השונות. ליחידות שהובילו מקורים והמערביים נתחמו מצפון ומדרום בגומחות עיטוריות. רצפת הפסיפס של הסטיו המערבי עוטרה בדגם רשת של ניצנים,

שבמדוריה נתונים פרחים רבגוניים )125c(6 )איור 2ב(.הפרחים במדורים בחלקה הדרומי של הרצפה גדולים מעט יותר, מוצללים היטב ומתאפיינים בדיוק רב יותר בפרטים,

והם פחותה ההצללה הצפוניים שבמדורים בפרחים ואילו מתאפיינים בסכמתיות רבה יותר. מאחר שהרצפה כיסתה חלל ארוך ורצוף, אפשר להציע ששני אמני פסיפס עבדו במקביל על אותה הרצפה, וייתכן שהתקדמו זה לקראת זה משני קצות האולם. לרוע המזל, נקודת המפגש בין השניים אבדה בשל שמעידים כפי העתיקה, בעת ניזוק הפסיפס הרצפה. הרס סימני השריפה על הרצפה ועבודות תיקון מקיפות שבוצעו

בעזרת אבני פסיפס גדולות ולבנות.הגומחה הדרומית, התוחמת את הסטיו המערבי, עוטרה מוצללת מסגרת עם הקשת"7 "דגם בסגנון גדול במשולש )110c, 6b( )איור 4(. בגומחה הצפונית באותו הסטיו שרד רק חלק מן המסגרת, ששוליה מעוטרים בצלבים קטנים נתונים במעוינים. בסטיו המזרחי נותרו מהפסיפס רק אבנים לבנות בודדות, אך נוכל לשער כי הרצפה פה הייתה מעוטרת באופן עדויות לרצפות פסיפס דומה לרצפה המערבית. לא שרדו בסטווים הצפוני או הדרומי. ייתכן שסטווים אלו רוצפו בצורה שונה, או שההרס הרב שנגרם בתקופות מאוחרות יותר לא

הותיר זכר לפסיפסים.

איור 3: מאגר המים תחת החצר הפרסטילית

איור 4: הפסיפס בגומחה הדרומית של הסטיו המערבי

251 ומרחב אדריכלי ות ן אמנ ו נ סג פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה:

אולמות קבלה ואירוחאולמות שלושה הם במבנה נוספים בולטים מאפיינים אפסידליים הנפתחים לחצר הפרסטילית. האולם הגדול מבין השלושה ממוקם מזרחית לחצר ונפתח ישירות לסטיו המזרחי )איור 2ג(. קרוב לוודאי שהוא שימש אולם הקבלה והאירוח העיקרי של המבנה, כמו, למשל, האולם הגדול ב"בית תזאוס" שבפאפוס )דשבסקי 1976(. במאה הד' לספירה השתנתה צורת ההסבה בסעודה משלוש הספות שבטרקלין הרומי להסבה על הזה השינוי עם "סטיבדיום". המכונה עגולה־למחצה ספה חלו שינויים אדריכליים באולמות האירוח ונוספה להם הצורה האפסידלית, המותאמות לצורת הסטיבדיום )דונבבין 1991(. האולמות האפסידליים בטבריה שימשו ככל הנראה לארוחות שבהן היו מסבים על ספות עגולות־למחצה. בחלל המלבני שבקדמת האפסיס אפשר היה להשתמש לצרכים שונים, כגון קבלת אורחים או הופעות אמנותיות לבידור הסועדים במהלך

ארוחה מפוארת )פולסי 2003: 80–89(.האולמות האחרים, המזכירים מאוד בתכניתם את האולם האפסידלי המזרחי אך מגיעים רק למחצית גודלו, נפתחים 2ד–ה(. )איור הפרסטילית לחצר ומדרום מצפון לסטווים על־פי מיקומם וגודלם, ייתכן ששימשו חדרי קבלה או אירוח

לאירועים אינטימיים או קטנים יותר.הדרומי האולם האפסידלי הפסיפס של מחצית מרצפת השתמרה ואפשר לזהות בה דגם של ענפים, עלים, קנוקנות .)5 )איור השטיח פני על המשתרעים ענבים ואשכולות למרכז ופניו הגפן מעל מתנוסס אריה של האחורי חציו הקומפוזיציה, שלא השתמרה )איור 6(. אפשר להציע שחזור לסכמה הדקורטיבית הזאת: הגפן משתרגת ממוטיב מרכזי,

כגון צמח קוציץ או אמפורה מסוגננת, ומשני הצדדים מופיעים בעלי־חיים — שני אריות ואולי אריה ושור.8 מוטיב נילוטי של פרח לוטוס וציפור המביטה אחורה מופיעים ברגיסטר המפריד מאפיין שבקדמתו. המלבני האולם ובין האפסיס אזור בין נוסף ברגיסטר זה, שהשתמר אך בקושי, הוא קצה של "טבלת אוזניים" שייתכן וכללה כתובת המעידה על זהות בעל הבית, או על השימוש שהחלל נועד לו. גם האולם המלבני שבקדמת האפסיס רוצף בפסיפס, ובקטע הקטן שהשתמר אפשר להבחין בדגם גאומטרי צבעוני )148c(. מהשרידים המועטים שנותרו מהפסיפס באולם האפסידלי הצפוני לחצר אפשר לראות שגם

שם הופיעו שריגי גפנים כמו באולם הדרומי.

חדרי האגף הציבוריהאולמות של צדיהם משני התגלו רבועים חדרים ארבעה האפסידליים הצפוני והדרומי. בשני החדרים שמצפון לחצר נמצאו חלקי רצפות פסיפס: פסיפס אחד מעוטר בדגם ניצנים )219c, 99f( סכמתיים נתונים במסגרת של קוביות מוצללות)איור 2ו, איור 7(. מהפסיפס השני נותר חלק מהמסגרת ובה ריבועים מעוטרים ב"דגם קשת" ובצבע שחור חלק לחילופין לחצר שמדרום מהחדרים בשלושה גם 2ז(. )איור )110b(השתמרו חלקי רצפות פסיפס. את הדגם בחדר אחד אי אפשר לזהות בשל השתמרותו הגרועה )איור 2ח(. בחדר נוסף מופיע דגם משולשים במסגרת )10d( עם פרח סכמתי המעטר את שולי השטיח )איור 2ט(. בחדר שלישי מופיע דגם של ניצנים באגף בחדר המקביל לאלה שנמצאו כמעט זהים סכמתיים הצפוני, אלא שכאן מסגרת הקוביות הוחלפה במסגרת מוצללת )219c, 6b( )איור 2י(. יש להניח שחדרים אלה שייכים לחלקו הציבורי של הבית ושימשו למטרות אדמיניסטרטיביות שונות. יתרה מכך, הופעתם של עיצובים דומים בצדדים מקבילים של המבנה הסימטרי מרמזת על האפשרות שהחדרים בשני צדי איור 5: הפסיפס באולם האפסידלי הדרומי

איור 6: חציו האחורי של אריה באולם האפסידלי הדרומי

שולמית מילר 252

במוטיבים השימוש פונקציות. מגוון לאותו שימשו הבית גאומטריים בחדרים הצדדיים, לעומת העיטורים הפיגורטיביים המאפיינים את האולמות האפסידליים, מדגיש את ההייררכיה

שבין החדרים במסגרת התכנית הכוללת.

החדרים באגף הפרטיהאגף המערבי של הבית, ששימש ככל הנראה לפחות חלקית פסיפס רצפות שתי אך בהרחבה, נחפר לא הפרטי, כאגף ,)169b( רשת בדגם מעוטרת מהן אחת בחלקן. בו נחשפו המכילה עיטורים גאומטריים מגוונים, בתוך מסגרת תשליב

מוצללת )82a( )איור 2יא(.מים, עוף הנראה ככל ציפור, נראית השנייה ברצפה העומדת כשרגלה מושטת לפניה )איור 2יב, איור 8(. יש לשער שהציפור לא ניצבה כאן לבדה אלא הייתה חלק מקומפוזיציה

רחבה. דמות הציפור מזכירה בסגנונה את הציפור המופיעה באפסיס הדרומי של המבנה לצד פרח הלוטוס )איור 4(. בשל הדמיון בעיצוב ובסגנון של דמויות אלו לציפורים המופיעות בפסיפסים הנילוטיים בכנסיית הלחם והדגים שבטבחה, לחופה הצפון־מערבי של הכנרת, אפשר להציע שהרצפה בטבריה

הכילה אף היא סצנה נילוטית )שניידר 1937(.השלב הקדום של המבנה בטבריה, שלו מיוחסים מרבית הפסיפסים, מתוארך לפי ניתוח סטרטיגרפי לסוף המאה הד' או לראשית המאה הה' לספירה. מבחינה סגנונית־אמנותית, ניכר דמיון רב בין הפסיפסים הפיגורטיביים בבית האמידים המקבילות אך הה'. המאה בני בטבחה הכנסייה לפסיפסי הדומות ביותר לרצפות הפסיפס הגאומטריות מבית האמידים הן ב"בית חג הנילוס" שבציפורי, המתוארך לשנת 400 לערך

)וייס וטלגם 2002(.

הכנסייה

להיחשף החלה האמידים לבית צפונית מ' כ-30 במרחק בשנים האחרונות כנסייה ששלבה הקדום מתוארך למאה הד'-

ראשית המאה הה'.9 הפסיפסים, שנחשפו באופן חלקי בסטרה הצפונית של המבנה, מחולקים לספינים המעוטרים בדגמים ביוונית הקדשה בכתובות וצבעוניים, מורכבים גאומטריים דגמים מופיעים הגאומטריים בספינים שונים. ובצלבים ומערכים המזכירים שטיחים מבית הכנסת משלב IIב בחמת טבריה )להלן(, אם כי הם נבדלים בטכניקת הביצוע שלהם. הדגמים כוללים רשתות ותשליבים מורכבים שבתוכם צורות

גאומטריות שונות וכן נעשה שימוש חוזר ב"דגם הקשת".

בתי הכנסת

עם המבנים שתוארכו לתקופה זו נמנים בית הכנסת משלב IIא שבחמת, המוכר בעיקר בזכות שלושת הספינים המעטרים הדרומי, בצד .)52–33 :1983 )דותן שלו התווך אולם את הקרוב לבימה, מופיעים משני צדי חזית אדריכלית המזוהה כארון הקודש מנורות, שופרות, מחתות ואגודות של ארבעת המינים )לולב, אתרוג, הדס וערבה(. הספין המרכזי של אולם התווך מעוטר בגלגל המזלות, בפינותיו האנשות של עונות השנה ובמרכז הגלגל אל השמש הליוס רכוב במרכבתו העולה מן הים, רתומה לארבעה סוסים, לצד השמש, הירח וכוכבים.10 בספין הצפוני מבין השלושה מופיעים שני אריות פונים זה ביוונית. הקדשה כתובות שבו ריבוע עברי משני זה כלפי שאר רצפת המבנה מעוטרת בכעשרים שטיחי פסיפס נוספים הקדשה כתובות שבחלקם גאומטריים עיטורים המכילים רשת מדגמי מורכב השטיחים עיטור בארמית. או ביוונית בדומה ותשליבים. סכמתיים ניצנים שונות, במורכבויות לחלוקה ההייררכית של הפסיפסים בחדרי בית האמידים, גם כאן אפשר לראות שהפסיפסים הותאמו לחשיבות החלל אשר ריצפו. המוטיבים החשובים והמורכבים מופיעים באולם התווך

איור 7: פסיפס מחדר באגף הצפוני של בית האמידים

איור 8: פסיפס הציפור באגף המערבי )ציור: דב פורוצקי(

253 ומרחב אדריכלי ות ן אמנ ו נ סג פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה:

ואילו העיטורים הגאומטריים מותאמים הן לגודל השטיח הן לחשיבות מיקומם במערך הכללי של חלל בית הכנסת.

הכנסת בבית נמצא הה', המאה מראשית נוסף, פסיפס משלב Iב בחמת וממנו שרד רק חלק מהמסגרת המעוטרת באחד 11.)34–33 :2000 )דותן מאוכלסים קוציץ במדליוני ומביטה קדימה המזנקת מקרינה חיה מופיעה המדליונים היטב המוכרות ומרדף ציד בסצנות נפוצה תנוחה אחורה,

באומנות הרומית־ביזנטית )חכלילי 2009: 155–169(.מעט צפונית יותר בחמת נחשף בית־כנסת נוסף שבאחד במוטיבים מעוטרת פסיפס ברצפת מעוטר היה משלביו

גאומטריים צבעוניים )סלושץ תרפ"א: 5–37; אורן 1971(.12עוד צפונה, בתחומי טבריה המודרנית, נמצא בית הכנסת שנחפר בידי ברמן ותוארך לשלהי התקופה הביזנטית־ראשית התקופה המוסלמית )ברמן תשמ"ח: 52(. בסטרה המערבית של המבנה נמצא קטע פסיפס שמור חלקית ובו שני צרורות בזר הנתונה ביוונית הקדשה כתובת לצדי המינים ארבעת צבעוני. משני צדי מוטיבים אלו יש שטיחים מעוטרים בדגמים גאומטריים מתמשכים, ומרובה השימוש ב"דגם הקשת". על־

סמך תיארוך החופר והניתוח הסגנוני־אמנותי, שויך הפסיפס המאוחרת, הביזנטית באמנות שהתפתח קלסיציסטי לזרם החל באמצע המאה הו' )טלגם תשמ"ח: 131–132(. אולם לאור בחינה מחודשת של הפסיפס ביחס לשאר רפרטואר אמנות הפסיפס בטבריה ובעקבות הערכה פלאוגרפית וסטרטיגרפית מחודשת, אפשר להציע תיארוך אחר לפסיפס ולמבנה כולו —

סוף המאה הד'-ראשית המאה הה' לספירה.13

סיכום

מרצפות הפסיפס המעטרות את המבנים שנבנו בשלהי המאה הד' ובראשית המאה הה' בטבריה נוכל ללמוד על עולם אמנותי ומורכבּות גם מגוון. בחירת סוג הפסיפס ובו־בזמן הומוגני העיטור נעשתה בזיקה לחשיבות מיקומו במערך האדריכלי וההייררכי של המבנה. בחללים החשובים מופיעים תיאורים לרוב מרצפים הגאומטריים הפסיפסים ואילו פיגורטיביים

שמופיעים ויש משנית. שחשיבותם ו/או גדולים חדרים באותו הזמן, באותו — יחדיו שונים אמנות סגנונות כמה המבנה, ולעתים אף באותה רצפה עצמה. אפשר ליישב את הסתירה הזאת על־ידי בחינת מיקום החדרים במערך המבנה וההייררכיה הפנימית הקיימת שם, וכן לאור הבנת טכניקת בעלי אמנים כמה בידי להתבצע שיכלה הפסיפס, עשיית הפסיפסים בקבוצת שונות.14 ואמנותיות טכניות יכולות הנידונה כאן, הביטויים הברורים ביותר לזיקה בין הפסיפסים לחללים שהם מרצפים ניכרים בבית האמידים ובפסיפסי בית

הכנסת משלב IIב בחמת.רצפות הביזנטית, לתקופה מתוארכים שהמבנים אף הפסיפס משקפות היטב את שאיפתם של האמנים לאסתטיקה קלסית, שטרם נעלמה כליל. עדות לכך הם התיאור הנפחי של המוטיבים הפיגורטיביים והגאומטריים כאחד, השימוש המרובה בהצללה, היעדר קווי מתאר כהים ותשומת הלב הרבה שהוקדשה לפרטים. ערכים אסתטיים אלו באים לידי ביטוי בצורה ברורה בתיאורים הפיגורטיביים, אך הם מיושמים גם נוספים למגמות והגאומטריים. רמזים במוטיבים הצמחיים אמנותיות של התקופה אפשר למצוא באלמנטים כגון "דגם הקשת", שהשימוש בו חוזר שוב ושוב בהקשרים שונים כעדות למגמה אמנותית אופנתית ומקובלת בעיר באותה העת. עם אחר להתחקות מאפשר אינו כה עד שבידינו המידע זה,

פעילות בתי מלאכה לפסיפסים בעיר.אמנות הפסיפס משקפת היבט חשוב בתרבות החומרית של טבריה במהלך הדורות. אין ספק כי הפסיפסים, שנמצאו במבנים פרטיים וציבוריים, בעלי אופי דתי או חילוני, שואבים מאותו עולם תרבותי־רעיוני. ועוד זאת, על אף ההבדלים בין סוגי המבנים, השימוש שנעשה בהם, והאידאולוגיה השזורה במחזורים העיטוריים המופיעים בהם, הפסיפסים מעידים על ערכים אסתטיים ועל שפה ויזואלית משותפת לאוכלוסייתה המגוונת של העיר. לא מן הנמנע שמחקרים חדשים, שיתבצעו כשייחשפו פסיפסים נוספים בטבריה הקדומה, יעשירו את ידיעותינו על אודות אמנות הפסיפס בגליל בתקופות הרומית,

הביזנטית והמוסלמית הקדומה.

הערותשל העשרים משנות בטבריה נערכו רבות ארכאולוגיות חפירות 1גבולות אחר לעקוב לנו מאפשרות והן היום ועד שעברה המאה העיר בתקופות השונות, לסיכום החפירות העיקריות ראו הירשפלד 1992; הירשפלד וגוטפלד 2008; הירשפלד ורייך תשמ"ח; ויטו 1992:

570–571; סטפנסקי 2008; פרסטר 1992.יש לציין שקיימת עדות לרצפות בסגנון "אופוס סקטילה" כבר במאה 2הא' לספירה )הירשפלד וגלור 2007: 214(, אך השימוש בטכניקת ופסיפסים הג', במאה רק לראשונה מופיע טסלטום" "אופוס

בטכניקה זו הם עיקר ענייננו כאן.מחקר סינתטי העוסק בפסיפסי טבריה וחמת עד לסוף שנות ה-80 3הכולל חדש, מחקר )תשמ"ח(. טלגם ערכה העשרים המאה של הערכה מחודשת של עבודתה של טלגם, פסיפסים מחפירות חדשות

וחומר מחפירות שלא פורסמו, מופיע בעבודת המ"א של המחברת שנכתבה בהנחיית פרופ' ז' וייס במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה

העברית בירושלים )מילר 2011(.פסיפסי בית האמידים יפורסמו בכללותם בידי המחברת במסגרת 4הדוח הסופי של חפירות י' הירשפלד ז"ל בטבריה, בעריכת המחברת

וא' דה וינסנס )בהכנה(.בתקופה זו מעין לארכיטקטורה בארץ ביותר הטובות המקבילות 5הביזנטית הן מקיסריה )פורת תשס"ז; פורת 2008; פטריך תשס"ג(. לסקירת אתרים ברחבי אגן הים התיכון וביבליוגרפיה נרחבת בנושא

ראו: אויטרהבן 2007.המספר בסוגריים הוא מספר הדגם בקטלוג הדגמים של בלמל 1985. 6ברבגוניות מתאפיין ,"Rainbow Pattern" בשם המוכר הדגם, 7

שולמית מילר 254

והצללה. נפח של ויזואלית אשליה היוצרת צבעים של מדורגת הדגם מופיע לעתים כמילוי של שטיח שלם, או בשילוב עם דגמים גאומטריים אחרים. לקריאה נוספת ראו דונבבין 1999: 176; לוי 1947:

.407–405הצעת השחזור היא על־סמך השוואה לקומפוזיציות דומות המוכרות 8

במרחב בתקופה זו, ראו חכלילי 2009: 199–208.חפירת ההצלה נערכה ב-2007 בידי משה הרטל ועדנה עמוס )טרם 9מילר אצל בהרחבה )מוצגים כאן הנידונים הפסיפסים פורסמה(. הכנסייה. של הצפונית בסטרה נחשפו )107–103 ,57–56 :2011חלקים נוספים של המכלול ושל רצפות הפסיפס נחשפו בחפירתה של קטיה ציטרין־סילברמן מטעם האוניברסיטה העברית, אך הם

טרם פורסמו ואינם כלולים בדיון הנוכחי.סוגיית ספין הסמלים היהודיים, גלגל המזלות והליוס ומשמעותם 10באמנות בתי הכנסת רחבה הרבה מכדי להיכלל בדיון הנוכחי. לקריאה נוספת והפניות שם ראו וייס 2005: 249–256; חכלילי 2002: 219–

258; חכלילי 2009: 53–56; טלגם 2010: *63–*80(.

יש לציין שהחופר תיארך את השלב הקדום )IIב( לראשית המאה הד', 11אך טענה זו אינה מקובלת על מרבית החוקרים כיום. לפיכך ייתכן

שיש לאחר במעט את תאריך שלב Iא ואת הפסיפס שבו.סלושץ שחפר הכנסת בית את לתארך יש פרסטר גדעון לדעת 12לתקופה המוסלמית הקדומה. תודתי נתונה לו על מידע זה שמסר

בתקשורת אישית.לדיון מקיף בפסיפס זה ובזיקתו לפסיפסי סוף המאה הד' וראשית 13מחודש תיארוך .52–51 :2011 מילר ראו בטבריה הה' המאה סגני די לאה הציעה הה' המאה הד'-ראשית למאה הכתובת של )בתקשורת אישית(. בחינה מחודשת של הסטרטיגרפיה של בית יולי גחט במסגרת עבודה סמינריונית במכון הכנסת נעשתה בידי העיקריים השלבים סיכום העברית. באוניברסיטה לארכאולוגיה

והצעות תיארוך חדשות מופיעים במאמרה בכרך זה.בית מאותו פסיפס אמני של וטכניים סגנוניים להבדלים דוגמה 14מלאכה באה לידי ביטוי בצורה ברורה בציפורי, במבנים מסוגים שונים

המתוארכים לראשית המאה הה' לספירה, ראו וייס תשס"ט.

ביבליוגרפיה

I. Uytterhoeven, “Housing in Late = 2007 אויטרהבן Antiquity: Regional Perspectives”, in: L. Lavan et al. )eds.(, Housing in Late Antiquity: From Palaces

to Shops, Leiden, pp. 67–93E. Oren, “Tiberias”, IEJ 21, pp. 234–235 = 1971 אורן

אטרש תשע"ג = ו' אטרש, "התאטרון הרומי בטבריה", קדמוניות 144, עמ' 79–88.

S.P. Ellis, “Power, Architecture and Décor: = 1994 אליס How the Late Roman Aristocrat Appeared to His Guests”, in: E.K. Gazda )ed.(, Roman Art in the Private Sphere: New Perspectives on the Architecture and Decor of the Domus, Villa, and

Insula, Ann Arbor MI, pp. 117–134 C. Balmelle, M. Blanchard-Lemée, and J. = 1985 בלמל Christophe, Le décor géométrique de la mosaïque

romaine, Parisברמן תשמ"ח = א' ברמן, "גילוי ראשון של בית כנסת בטבריה", הכיבוש עד מייסודה טבריה: )עורך(, הירשפלד י' בתוך:

המוסלמי, ירושלים, עמ' 49–52. K.M.D. Dunbabin, “Triclinium and = 1991 דונבבין Stibadium”, in: W.J. Slater )ed.(, Dining in a

Classical Context, Ann Arbor MI, pp. 121–148 K.M.D. Dunbabin, Mosaics of the Greek = 1999 דונבבין

and Roman World, Cambridge-New York M. Dothan, Hammath Tiberias, I: Early = 1983 דותן Synagogues and the Hellenistic and Roman

Remains, Jerusalem M. Dothan, Hammath Tiberias, II: Late = 2000 דותן

Synagogues, Jerusalemדרוקס תשכ"ד = א' דרוקס, "טבריה", חדשות ארכאולוגיות י, עמ'

.16–14

חדשות ארכאולוגיות יב, דרוקס תשכ"ה = א' דרוקס, "טבריה", עמ' 16.

W.A. Daszewski, “Les fouilles polonaises = 1976 דשבסקי à Nea Paphos 1972–1975 Rapport Préliminaire”, Report of the Department of Antiquities, Cyprus,

pp. 185–225הירשפלד 1992 = י' הירשפלד, "טבריה", בתוך: א' שטרן )עורך(,

אחחאא"י 2, ירושלים, עמ' 561–566. Y. Hirschfeld, Excavations at Tiberias, = 2004 הירשפלד

1989–1994, Jerusalem, pp. 75–134 Y. Hirschfeld and O. Gutfeld, = 2008 וגוטפלד הירשפלד “The House of the Bronzes and Associated Remains”, in: E. Stern )ed.(, NEAEHL 5, Jerusalem,

pp. 2053–2054 Y. Hirschfeld and K. Galor, “New = 2007 הירשפלד וגלור Excvations in Roman, Byzantine, and Early Islamic Tiberias”, in: J. Zangenberg, H.W. Attridge, and D.B. Martin )eds.(, Religion, Ethnicity and Identity in Ancient Galilee: a Region in Transition,

Tubingen, pp. 207–229רייך, "תוכנית העיר ור' י' הירשפלד ורייך תשמ"ח = הירשפלד של טבריה בתקופה הרומית־ביזנטית", בתוך: י' הירשפלד טבריה: מייסודה עד הכיבוש המוסלמי, ירושלים, )עורך(,

עמ' 111–118.ויטו 1992 = פ' ויטו, "קברים", בתוך: א' שטרן )עורך(, אחחאא"י

2, ירושלים, עמ' 570–571. Z. Weiss, The Sepphoris Synagogue: = 2005 וייס Deciphering an Ancient Message through Its Archaeological and Socio-Historical Contexts,

Jerusalemהה' במאה בציפורי הפסיפס "אמנות וייס, ז' = תשס"ט וייס לספירה: איקונוגרפיה, סגנון והצעה לזיהוי אפשרי של בית

255 ומרחב אדריכלי ות ן אמנ ו נ סג פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה:

מלאכה מקומי", בתוך: ל' די סגני, י הירשפלד, ר' טלגם וי' פטריך )עורכים(, אדם ליד קשת רומית: קובץ מחקרים לכבוד

פרופ' יורם צפריר, ירושלים, עמ' 88–99. Z. Weiss, “Living in Comfort: The Houses = וייס בדפוס of the Wealthy in Roman Galilee”, in: G.P.R. Métraux and A. Marzano )eds.(, Roman Villas in

the Mediterranean Basin, Oxford Z. Weiss and R. Talgam, “The Nile = 2002 וטלגם וייס Festival Building and Its Mosaics: Mythological Representations in Early Byzantine Sepphoris”, in: J.H. Humphery )ed.(, The Roman and Byzantine

Near East, 3, Portsmouth, pp. 55–90 R. Hachlili, “The Zodiac in Ancient Jewish = 2002 חכלילי

Synagogal Art: A Review”, JSQ 9, pp. 219–258 R. Hachlili, Ancient Mosaic Pavements: = 2009 חכלילי

Themes, Issues and Trends, Leidenי' בתוך: בטבריה", פסיפס "רצפות טלגם, ר' = תשמ"ח טלגם טבריה: מייסודה עד הכיבוש המוסלמי, הירשפלד )עורך(,

ירושלים, עמ' 123–132. R. Talgam, “Mosaic Floors”, in: Y. = 2004 טלגם Hirschfeld )ed.(, Excavations at Tiberias, 1989–

1994, Jerusalem, pp. 27–30 R. Talgam, “The Zodiac and Helios in the = 2010 טלגם Synagogue: Between Paganism and Christianity”, in: Z. Weiss, O. Irshai, J. Magness, and S. Schwartz )eds.(, ‘Follow the Wise’: Studies in Jewish History and Culture in Honor of Lee I. Levine, Winona

Lake IN, pp. 63*-80* L. Lavan, “The Residences of Late Antique = 1999 לבן Governors: A Gazetteer”, Antiquité Tardive 7,

135–164D. Levi, Antioch Mosaic Pavements, Princeton = 1947 לוי S. Miller, “The Mosaics of Tiberias and = 2011 מילר Hammat Tiberias during the Roman, Byzantine and Early Islamic Periods”, thesis submitted for

the degree of M.A., Jerusalem S. Miller, “Appendix: the Geometric Mosaic, = 2012 מילר in K. Cytryn-Silverman, ‘Excavations at Tiberias: )Spring and Autumn 2009(: Remains of a District Capital’”, in: R. Matthews and J. Curtis )eds.(, Proceedings of the 7th International Congress on the Archaeology of the Ancient Near East, 12 April-16

April 2010, the British Museum and UCL, London, Vol. 2: Ancient and Modern Issues in Cultural Heritage, Colour and Light in Architecture, Art and Material Culture, Islamic Archaeology, Wiesbaden,

pp. 605–606 L. Nevett, Domestic Space in Classical = 2010 נבט

Antiquity, Cambridge Y. Stepansky, “Tiberias”, in: E. Stern = 2008 סטפנסקי

)ed.(, NEAEHL 5, Jerusalem, pp. 2048–2053סלושץ תרפ"א = נ' סלושץ, "החפירות בחמת של טבריה", קובץ

א/א, עמ' 1–40. S. Scott, “The Power of Image in the Late = 1997 סקוטRoman House”, in: R. Laurence and A. Wallace-

Hadrill )eds.(, Domestic Space in the Roman World:Pompeii and Beyond, Portsmouth, pp. 53–67

עיר־שי תשמ"ח = ע' עיר־שי, "הביזאנטית", בתוך: י' הירשפלד טבריה: מייסודה עד הכיבוש המוסלמי, ירושלים, )עורך(,

עמ' 65–69. R. Amir, “Mosaics and Frescoes”, in: Y. = 2004 עמיר Hirschfeld )ed.(, Excavations at Tiberias, 1989–

1994, Jerusalem, pp. 135–151 B. Polci, “Some Aspects of the = 2003 פולסי Transformation of the Roman Domus between Late Antiquity and the Early Middle Ages”, in: L. Lavan, and W. Bowden )eds.(, Theory and Practice

in Late Antique Archaeology, Leiden, pp. 79–109פורת תשס"ז = י' פורת, פ' גנדלמן וי' גורין־רוזן, "ארמונות בעיבורי

קיסריה הביזנטית", קתדרה 122, עמ' 117–142. Y. Porath, “Caesarea: The Israel Antiquities = 2008 פורת Authority Excavations”, in: E. Stern )ed.(,

NEAEHL 5, Jerusalem, pp. 1156–1165פטריך תשס"ג = י. פטריך, "קיסריה: ארמון הפרוקורטור הרומי והמושל הביזאנטי, מכלול מחסנים ותאי הזינוק באצטדיון

ההרודיאני", קדמוניות 124, עמ' 66–86.פרסטר 1992 = ג' פרסטר, "טבריה: החפירות בדרום העיר", בתוך:

א' שטרן )עורך(, אחחאא"י 2, ירושלים, עמ' 566–570.בתקופה בטבריה הנוצרי "היישוב צפריר, י' = תשמ"ח צפריר מייסודה טבריה: הביזאנטית", בתוך: י' הירשפלד )עורך(,

עד הכיבוש המוסלמי, ירושלים, עמ' 65–69. A.M. Schneider, The Church of the = 1937 שניידר Multiplying of the Loaves and Fishes at Tabgha on

the Lake of Gennesaret and Its Mosaics, London