ארץ־ישראלה י ת ו ק י ת ע ו ץ ר א ה ת ע י ד י ב ם י ר ק ח מ

ואחד ם לושי כרך ש

ה י ת ו ק י ת ע ו ל א ר ש י ־ ץ ר א ת ר י ק ח ל ה ר ב ח ה בשיתוף

המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

ירושלים תשע"ה

כרך זה יוצא לאור בסיועקרן ראובן ואדית הכט

קרן ליאון לויאיתן גרוסמן, וושינגטון די-סי

שרה ואבי ארנסוןדוד וימימה יסלזון

קרן ראסל בריקרן קשת

הרשל שנקס)BAS( החברה לארכאולוגיה מקראית

פרנץ פיליפ רוטצןUfficio Pellegrinaggi — Diocesi di Vicenza (Italia(

ISBN 978-965-221-097-5 מסת"ב

© 2015כל הזכויות שמורות בידי החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה

מתווה ועימוד: אברהם פלדותסדר: מרזל א.ש. — ירושלים

הדפסה: דפוס העיר העתיקה, ירושלים

ר פ ס

ר צ נ ד ו ה א

עורך ראשי

זאב וייס

המערכת

יוסף אבירם, אליעזר אורן, אורן גוטפלד, גדעון פרסטר, ישראל שצמן

מרכזי המערכת

הלל גבע, אלן פריס

עורכת העברית

אפרת כרמון

עורך האנגלית

אלן פריס

נים י י כן הענ תו

מדור העברית

יא פתח דבר המערכת יג אהוד נצר — אדריכל, ארכאולוג, עמית ורע אליעזר אורן טז רשימת פרסומי אהוד נצר נירה נוה כו הקיצורים הביבליוגרפיים

כלי אבן, גלוסקמאות והורדוס המלך: תמורות בתרבות החומרית בשלהי אשר יעקב אלטשול 1 ימי הבית השני 6 תלמידים ומורה בהרודיון אבנר אקר

12 "המצודה שבעבר נקראה באריס ולימים אנטוניה"? דן בהט הדרך העתיקה מקלירוהי בחוף ים המלח למכוור — דרך בנויה ורחבה חיים בן דוד

20 מימי הבית השני 30 הפערים מצטמצמים: התקופה ההלניסטית המאוחרת בעיר דוד דורון בן עמי ויאנה צ'חנובץ 38 יוסף בן מתתיהו על ים־המלח: מקורות ומידע בצלאל בר־כוכבא וסטפני בינדר 45 ידידי המלך: פובליוס ודיוס פוליו בהרודיון רחל בר־נתן ויהודית גרטנר 57 ירושלים החשמונאית בראי הארכאולוגיה — הערות לטופוגרפיה העירונית הלל גבע 76 בית כנסת במרכז טבריה יולי גחט 83 ארכיטקטים בארץ־ישראל יוסף גייגר 88 קני־מידה של טומאה וטהרה בתכנון ירושלים בהלכה של כת מדבר יהודה משה דוד ֶהר 96 קופסאות־חותם רומיות ממצדה מלכה הרשקוביץ

ושוע אמוראי־שטרקמבני הבידור להמונים בירושלים ההרודיאנית: טקסט וממצא, מציאות זאב וייס

104 או בדיה? ציורי הקיר מבית דיוניסוס בציפורי — שלוחה מקומית של אמנות הפרסקו נעמה וילוז'ני

115 בתקופה הרומית 126 על מקומו של הר הבית במערך העירוני הרומי: בכל זאת קפיטולאום שלומית וקסלר־בדולח

מערכת קבורה III בחורבת עתרי ועיטוריה: איקונוגרפיה פונררית מן בועז זיסו, אמיר גנור, 138 התקופה הרומית המאוחרת איתן קליין ורות ג'קסון־טל 144 פסגת הסרטבה — מגדלור הרודיאני? אדם זרטל

המשכיות, שינויים והתפתחויות באדריכלות ובאמנות כנסיות עבר־הירדן לי־היא חבס 151 תחת שלטון האסלאם 165 אדריכלות "בית הספד" ב"קבר גלית" ביריחו ובתי כנסת מימי הבית השני רחל חכלילי 176 יהודים, נוצרים ומינים בבית הכנסת בכפר נחום — הערכה מחודשת רינה טלגם ובנימין ארובס 200 בנייני הציבור בגמלא צבי יבור ודני שיאון 210 מבנה פסיפסים וקברים מהתקופה הרומית בלוד־דיוספוליס אלי ינאי ועדי ארליך 221 עיתוי וֶהקשר: מדוע פרחה אמנות יהודית דווקא בשלהי העת העתיקה? ישראל לוין 236 הביצור בראש הר ניתאי: מבנהו, זמנו ותפקידו עוזי ליבנר, אורי דוידוביץ'

ובנימין ארובס247 פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה: סגנון אמנות ומרחב אדריכלי שולמית מילר 256 מקדש אוגוסטוס בפניאון־באניאס צבי אורי מעוז 262 תרומתו של אהוד נצר לחקר התקופה ההרודיאנית ארתור סג"ל ושמעון דר 287 כפרי בית הורדוס ובירות הטופרכיה בארץ זאב ספראי 299 מי הרס את מבנה "קבר הורדוס"? רועי פורת, יעקב קלמן

ורחל צ'אצ'י305 השלבים בהתפתחותו של הר הבית — בחינה מחודשת יוסף פטריך ומרקוס אדלקופ

מסורת מול חידוש בבנייה המלכותית: העיטור האדריכלי בארמונות אורית פלג־ברקת 325 החשמונאים והורדוס בבקעת יריחו 342 הסרקופגים מן המאוזולאון בהרודיון גדעון פרסטר

תגובה של חברה במצור: עוד על יחסם של היהודים לאמנות הדמות יורם צפריר 352 בימי בית שני ובתקופה שאחרי חורבן הבית

אידומיאה בתקופות הפרסית וההלניסטית הקדומה: הטריטוריה ודרכי עמוס קלונר 359 סחר האורחות 374 על סדנאות אמני הציור ביריחו ובהרודיון סילביה רוזנברג 386 Spatia et Tempora Regis: יחסי החלל והזמן בין הורדוס לארמונותיו שמואל רוקח 398 בניינה וחורבנה של קשת רובינסון בהר הבית שבירושלים רוני רייך

ייחודם של מקלטי המצוקים בהר ארבל־נתאי, בנחל עמוד ובסלע עכברה ינון שבטיאל 408 בתקופת הבית השני ובמרד החורבן 421 על חומרי הבנייה של הורדוס — ושל יוספוס דניאל שוורץ 426 מים להורדוס המלך גיא ד' שטיבל 445 חותמות וטביעות־חותם בסגנון יווני־רומי מדור אפרים שטרן

מדור הלועזית

xiv החיפוש אחר עיצוב עם אהוד נצר, אדריכל תכניות הבניה של הורדוס קתרין גליסון

1* הורדוס, אוגוסטוס והאוגוסטיאום בפניון אנדראה מ. ברלין 12* מה היה ה-regia בתיאטרון הרומי? ברברה בוראל 29* מי טען שהורדוס היה "המשיח"? ג'יימס המילטון צ'רלסוורת 40* פרוכות בית המקדש השני: אדריכלות ומסורת בבית המקדש ההרודיאני כייסי ד. אלדג' 51* אלי סבסטוס: מקדש הנמל של הורדוס בקיסריה קנת ג. הולום 69* פלא אדריכלי: המקדש הגדול בפטרה מרתה שארפ ג'וקובסקי 79* הבטים של ירושלים בימי הורדוס ניקוס קוקינוס 110* הורדוס, זוילוס, פילופאפוס. כפל זהויות בעולם היווני־רומי אחים ליכטנברגר 123* כתובת בית הכנסת בעין גדי: הערכה מחודשת ג'ודי מגנס 132* מחשבות נוספות על ציפורי ורומא: נומיסמטיקה וארכיאולוגיה אריק מ. מיירס, דוד הנדין

וקרול ל. מיירס141* ההקשר האדריכלי של קבוצות דתיות בדלוס אינגה נילסן 154* מנחות קבורה וזהות נבטית: ממשית וקסרוות רנאטה רוזנטאל־הגינבוטום 166* תיעוד מבני מגורים מלכותיים נבטיים בפטרה סטפן ג. שמיד, זביגנייב ט.

פיימא, פיוטר ביינקובסקיוברנארד קולב

210

וספוליס בלוד־די הרומית וקברים מהתקופה מבנה פסיפסים

אלי ינאי ועדי ארליך

מבוא

בבקעה הממוקמת ,)Λύδδα יוונית ;Lydda )לטינית לוד פורייה ובצומת דרכים חשוב בארץ־ישראל, הייתה מיושבת משחר ההיסטוריה, מאז התקופה הנאוליתית הקרמית. היא אחת הערים הבודדות בארץ המיושבת ברציפות למן האלף השמיני לפני זמננו ועד היום. בתקופת המקרא הייתה כפופה ככל הנראה לגזר )מזר תשל"ה; נאמן תשמ"ו: 488–463(, אף שאינה נזכרת בתנ"ך עד תקופת שיבת ציון )אלט 1924(. היא נכללת ברשימת הערים שאליהן שבו גולי בבל )עזרא ב: לג; נחמיה ז: לז(. במאה הה' לפני הספירה נכללה לוד, עם יפו יחדיו, בתחומה של צידון. בתקופה הקצרה שמאז כיבוש צידון בידי הפרסים ועד כיבושה בידי אלכסנדר מוקדון )345–332 לפני הספירה( הייתה לוד עצמאית )שטרן 1984: 77(. בשנת 145 לפני הספירה היא עברה לשלטון בית חשמונאי )מקבים א א: 34( ואחר כך נכללה בתחום השלטון התלמי והסלווקי. החל בימי הורדוס, ובעיקר בתקופת פריחתה של יבנה, הייתה לוד עיר פורחת ומרכז חקלאי וכלכלי )שוורץ 1991: 165(. בתקופה הרומית היא הייתה עיר בינונית בגודלה שרוב אוכלוסייתה יהודית, אך לעיקר תהילתה זכתה לאחר המרד הגדול, כאשר פליטים מירושלים התיישבו בה ותרמו להפיכתה ליישוב יהודי מרד לאחר יבנה. לצד התנאים, של הרוחני ולמרכז חשוב בר כוכבא ירד מעמדה של יהודה ורבים מתושביה היהודים נטשו אותה, אך בלוד המשיכו יהודים להתגורר לצד נכרים — שומרונים ונוצרים. בשנת 200 לספירה בערך ייסד בה הקיסר הד' במאות דיוספוליס. פוליס שנקראה סוורוס ספטימיוס והה' לספירה עלה כוחה של הנצרות בעיר )לתולדותיה של לוד בתקופה הרומית והביזנטית ראו אופנהיימר 1988; שוורץ

.)1991בניגוד לעדויות ההיסטוריות הרבות שיש בידינו על לוד בתקופה הרומית המוקדמת והתיכונה, הממצא הארכאולוגי העלו בעיר השונות ההצלה חפירות ונדיר. דל זו מתקופה והביזנטית, המאוחרת הרומית התקופה מן רבים ממצאים )אבישר 1995 בשנת שהתגלה המפואר הפסיפס כדוגמת תשנ"ו(, אולם פרק הזמן של לוד היהודית, העיר המרכזית בממצא היטב מוכר איננו ירושלים, חורבן לאחר ביהודה רשות של חפירה תוצאות נציג זה במאמר הארכאולוגי. העתיקות, שהתגלו בה קברים סמוך למבנה מעוטר בפסיפסים,

המתוארכים לימי פארה של לוד היהודית בתקופה הרומית התיכונה.1

החפירות

בשנת 1996 נערכה חפירת הצלה בשוליים הצפוניים של לוד והוא מ' כ-100 ובאורך מ' 10 ברוחב חתך נחפר העתיקה.2 חולק לשלושה שטחי־משנה: שטח A בחלקו המזרחי, שטח B בחלקו המערבי ושטח C — מעט מערבה משטח B )איור 1(. בחפירה נחשפו שכבות יישוב מהתקופה הנאוליתית הקרמית, והמאוחרת, התיכונה הקדומה, הברונזה מתקופות חרסים

איור 1: מפת שטחי החפירה בלוד־דיוספוליס

211 ליס וספו די ־ ד בלו הרומית וקברים מהתקופה מבנה פסיפסים

הברזל והפרסית ומעליהם שכבות יישוב מהתקופות הרומית, הביזנטית, הממלוכית והמנדטורית. בשטח A נחשפו חמש שכבות. שכבה I היא שכבת מילוי מתקופת המנדט הבריטי. בשכבות IV–II נחשפו יסודות של מבנים מהתקופות הרומית

בשטח נחשפה A בשטח V שכבה והביזנטית. המאוחרת מצומצם של שישה ריבועים )150 מ"ר( ובחלקה המזרחי נחשפו באבנים מדופנים קברים ושמונה בפסיפסים מעוטר מבנה )איור 2(. מתחתם נמצאה קרקע חולית, מעורבת במעט חרסים

V שכבה תכנית :2 איור בשטח A, מבנה הפסיפסים

וקברי השוחה

עדי ארליך ו נאי י אלי 212

שחוקים, מתקופת הברזל. קרקע זו, למרות שאינה סטרילית, קדמה לכל פעילות הבנייה בחלק זה של האתר.

נחפרו אל שכבת או נבנו הן הקברים הן המבנה כאמור, החול, הם ערוכים באותם כיוונים, ונחתמים על־ידי השרידים והמבנה מפרידה בין הקברים .IV המאוחרים להם משכבהבית של בתפקודו מתמקד זה מאמר מטויחת. מדרגה ובקשר ובקברים, בממצא החומרי שנמצא בהם הפסיפסים

האפשרי ביניהם.

בית הקברות

שמונה קברים נחשפו באתרם במזרח שטח A. שישה מהם היו מדופנים באבני גזית, שהונחו על צדן הצר. הקברים כוסו באבנים כבדות, שממדיהן הגיעו לעתים עד ל-80×80 ס"מ וביניהן תחובות אבני גוויל קטנות )איור 3(. ממדי הקברים דומים: 1.00×2.00 מ' בקירוב ועומקם כ-0.30 מ'. הנפטרים הונחו בהם על גבם כשראשם מופנה לכיוון מערב. בקבר מס' 6 נמצאו כעשרים בקבוקי זכוכית, אך פרט להם לא התגלו

בקברים חפצי לוואי כלשהם )איור 4(.

בקרקע הטבעית, בעומק כ-0.60–0.80 מ' מתחת לקברים שנקברו נפטרים של שלדים גם באתרם נמצאו הבנויים, בלא כיסוי אבן )שכבה VI(. על־פי הסטרטיגרפיה, השלדים התחתונים, קדומים לקברים המדופנים שמעליהם. ניתן להניח, כי בשכבה VI היה בשטח בית קברות ונקברו בו נפטרים ללא דיפון אבן או ציון של מצבה. מסיבות טכניות ומשיקולים של שימור הפסיפסים, לא היה אפשר לבדוק את השכבות שמתחת לבית הפסיפסים הסמוך )להלן(. חתכי בדיקה שנעשו בשוליו לא העלו ממצאים כלשהם אך אין לדעת אם בית הפסיפסים VI משכבה הקברות בית על או טבעית קרקע על נבנה

)איור 5(.

קברי השוחה שנחשפו בשטח A שונים מקברים המיוחסים ואחרים )שמואלי שמן בבן במערות שנחשפו לוד ליהודי תשע"ג: 36(. הקבורה במערות נפוצה בהרים וברכסי הכורכר ובאגני החמרה בגבעות החוף, במישור בהם. לחצוב שנוח הנחלים נפוצים קברי שוחה וקברי שוחה מדופנים באבנים, כמו אלה שנחשפו ממזרח לבית הפסיפסים. כ-300 מ' ממזרח לחפירה הנדונה כאן נחשף בשנת 1981 בית קברות נרחב של סרקופגים )א' איילון, דוח בארכיון רשות העתיקות(. בקרבתה של לוד, ביפו, נחשפו קברים מדופנים )אבנר־לוי תשנ"ז: 80, פיילשטוקר ובורק 2009; יקואל 2012( וכך ביבנה־ים )איילון תשס"ה: 217–221 ושם הפניות לעכו ולגשר הזיו( ואף באתרים

רבים מחוץ למישור החוף.

המדרגה המטויחת

בית הפסיפסים נחשפה בין הקברים לשוליו המזרחיים של מדרגה מטויחת בטיח בצבע אפור בהיר )עוביו 2–3 מ"מ(, ,6 )איורים היורדת ממערב למזרח, מן המבנה אל הקברים 7(. מדרגת הטיח חצתה את כל שטח החפירה מצפון לדרום

איור 3: אחד הקברים לפני הסרת אבני הכיסוי, מבט צפונה

איור 4: קבר 6 ובו שלד ובקבוקי זכוכית, מבט צפונה

איור 5: קבר 6 משכבה V ושלד משלב הקבורה הקדום שנקבר ללא דיפון אבן, מבט צפונה

213 ליס וספו די ־ ד בלו הרומית וקברים מהתקופה מבנה פסיפסים

ולא ובמבנה בקברים פגעה לא היא לו. מעבר גם ונמשכה נפגעה מבנייתם בקרבתה. המדרגה לא נבנתה בקו ישר אך כיוונה ומקומה בשטח הושפעו מהמבנה ומהקברים שמשני צדדיה. חלקה העליון של המדרגה היה מעוגל. צדה המערבי ירד כ-0.70 מ' וצדה המזרחי 0.30 מ'. לפי מהלכה הלא־ישר

ולפי הטיח המעוגל שציפה את חלקה העליון ואת צדה המזרחי, היא לא שימשה קיר בנוי. בצדה המערבי של המדרגה לא נמצא הפסיפסים. למבנה בינה אדריכלי חיבור ולא לטיח המשך לפי מקומה וצורתה, היא נבנתה כאלמנט הפרדה בין הבניין

לקברים.

בית הפסיפסים

המבנה כלל שלושה חדרים ערוכים בצורת תלתן — למערב, לצפון ולדרום )איור 2(. נראה כי הם דומים בגודלם, אם כי בהיעדר הקירות — פרט לחדר הצפוני — קשה לקבוע זאת החדר פסיפסים. ברצפת רוצפו החדרים שלושת בוודאות. המערבי )1.20×1.50 מ'( שימש ככל הנראה חדר מבוא לשניים האחרים, שהם סימטריים בסידורם ובפסיפסים שבהם. אבני הפסיפס הסדורות בשורות ישרות בשוליו מעידות שמדובר שלא כמעט הבניין, קירות ככל שקירותיו, מלבני בחדר השתמרו. פסיפס החדר הצפוני )1.20×1.20 מ'( מוקף מצד צפון, מזרח ודרום בשרידי קירות שנשדדו. מצד מערב לא שרד הפסיפס בשלמותו אבל על פי השורות המיושרות שלו, הוא הגיע אל קיר גם בצד זה )איור 8(. מתאר החדר אינו מרובע וצדדיו אינם ישרים. בצדו הצפוני־מזרחי ניגש הפסיפס אל

איור 6: הקברים משכבה V וקירות שכבה IV מעליהם, מבט מזרחה. שימו לב למדרגה המטויחת המתפתלת במרכז התמונה וסמוך לקברים

איור 7 בקדמת התמונה אחד הקברים, מאחוריו המדרגה המטויחת ומעליה קיר משכבה IV, מבט מערבה

עדי ארליך ו נאי י אלי 214

משטח טיח רבוע ובצדו הדרומי היו עוד שלושה משטחי טיח מלבניים. משטחים אלה לא היו חלק מרצפה משום שאבני מסביבם האבנים הנחת צורת ולפי סביבם, הונחו הפסיפס של תמוכות או תחתיות של דפוסים שאלו לשער אפשר מתקנים שנשדדו עם קירות הבניין. מצדדיו הצפוני, המזרחי מאבני מילוי שרק מדרגה הייתה הפסיפס של והדרומי מ'( 1.20×1.20( הדרומי החדר ממנה. שרד קטנות גוויל ולפסיפס הצפוני לחדר השתמרותו ובמצב בצורתו דומה שנמצא בו. גם בחדר זה נתגלו שוליים מטויחים של מתקנים שהוסרו במהלך שוד הבניין או פירוקו )איור 9(. לפי ממדי החדרים, כיוונם והפסיפסים שנמצאו בהם, שלושתם שייכים בין הפתוח השטח את נשדדו. קירותיו שכל אחד לבניין ייתכן בוודאות. והדרומי אי אפשר לשחזר החדרים הצפוני )ראו לו שממזרח לקברים המבנה מן ממעבר חלק שהיה

להלן(.תכנית המבנה, ציר סידור חדריו וגודלם ושרידי המתקנים המטויחים שהיו בו מזכירים מרחצאות מימי בית שני )סמול 1987(. עם זה יש לציין שאין מדובר במרחץ רומי תקני, שכן

אין כל עדויות לרצפה תלויה המחוממת מלמטה )היפוקאוסט( ואין שרידים המעידים על הולכת מים או אחסונם. המתקנים

המטויחים היו קטנים ביחס ולא ברור ששימשו אמבטיות.

איור 9: החדר הדרומי במבנה הפסיפסים, מבט דרומה

איור 8: החדר הצפוני במבנה הפסיפסים, מבט צפונה

215 ליס וספו די ־ ד בלו הרומית וקברים מהתקופה מבנה פסיפסים

הממצאים

כללו V בשכבה ומהקברים הפסיפסים מבית הממצאים המכלול זכוכית. ובקבוקי בהכנה( ובדח'י )ינאי קרמיקה הקרמי שנמצא על רצפת הבניין ובחול שבין הקברים מוגבל מאוד וכולל מספר קטן של טיפוסים ובהם אגן, קנקנים וסירי בישול האופיינים למכלולים משכבות יישוב, ובקבוקים ופכית האופיינים לממצאים נלווים בקברים. ממצאים אלה נמצאו מתחת למפלסי היסודות של שכבה IV, ועל־סמך ההקבלות הב' המאה אמצע עד הא' המאה לאמצע מתוארכים הם לספירה. נוסף עליהם נתגלו כעשרים בקבוקי זכוכית בקבר 6 )איור 10(.3 הבקבוקים דומים זה לזה והם בעלי שפה מעוגלת מעט כלפי חוץ, צוואר גלילי צר וגבוה, גוף דמוי פעמון ובסיס קמור. נמצאו להם הקבלות במערה מעוטרת בציורים שנחשפה בבן שמן )רייך תשמ"ב: 20, ציור 3, מס' 4–7(, במערה עם גלוסקמאות יהודיות בבן־שמן )שמואלי ואחרים תשע"ג: איור איור ,98 :1996 )וינטר בירושלים ובקבר בחקל דמא )3:185.4.6(. בקבוקים דומים נמצאו במכלולים המתוארכים מסוף המאה הא' ועד אמצע המאה הג' לספירה )בר"ג תש"ל(. לפיכך, ,V בחיתוך של תאריכי הקרמיקה וממצא הזכוכית של שכבהובהנחה שהקברים הסמוכים זה לזה והמבנה הסמוך להם הם מאותו טווח שנים, נוכל לתארך שכבה זו לפרק הזמן שמשלהי המאה הא' ועד למאה הב' לספירה. במונחים היסטוריים, זוהי התקופה שבין המרידות או העשורים שלאחר מרד בר כוכבא.

הפסיפסים

שלושת החדרים מרוצפים בפסיפסים בעלי דגמים גאומטריים אופוס טסלאטום בשיטת הם עשויים .)13 ,12 ,11 )איורים )opus tessellatum(, באבני טסרה )קוביות( שגודלן בסביבות 1 סמ"ר )בממוצע 80 אבנים לדצימטר מרובע(. בדגם המעטר את החדרים הצפוני והדרומי )להלן(, אבני המסגרת גדולות במעט מאבני הדגם המרכזי. מרבית שטח הפסיפסים מרוצף באבנים לבנות ובמרכזם דגמים בכמה צבעים ובגוונים מעטים, בהם לבן, שחור, חום, אפור ואדום בהיר. הם הונחו ברישול, בלא הקפדה על אחידות הגוונים, ובין האבנים רווחים שמהם

מציץ הטיח המלכד אותן.החדר המערבי )לוקוס 1118( מעוטר ברצפת פסיפס לבנה דומה .)11 )איור ס"מ 94.5×149 שגודלו מלבני ספין ובה כי הוא מכסה כרבע משטח החדר. חלקו הדרום־מזרחי לא השתמר. הספין כולל מסגרת המקיפה מלבן פנימי ובו תשליב גאומטרי שבתוכו מסגרות המכילות צלליות בצורת ריבועים ואחרים 22–23; באלמל :1980 )עובדיה ומשושים פחוסים 1985: לוח 169(. המסגרות והצלליות בריבועים הן שחורות, והצלליות שחורות המסגרות הפחוסים במשושים ואילו וחום. אפור של בהירים גוונים בשני עשויות הפנימיות השימוש בגוונים שונים מעיד שחסרו לאמן אבנים בצבע אחיד. הדגמים הגאומטריים יוצרים תשליב של מתומנים מאוכלסים

והרושם הכללי של הדגם הוא של חיקוי תקרת כיפה או קמרון )coffer ceiling(. למרות שהפסיפס רב־צבעי, למעשה זהו שטיח כמעט שחור־לבן, עם נגיעות בהירות יותר המשמשות

צלליות של השחור.רב־צלעיות וצורות ריבועים תשליבי בדגם פסיפסים החלו נפוצים באיטליה במאה הא' לספירה, למשל בפומפיי )בלייק 1930: לוח 24 מס' 3, לוח 29 מס' 4; עובדיה 1980: 137(. דגמים אלו היו חלק מהמגמה שראשיתה כבר במאה הא' לפני הספירה, להעדיף בפסיפסים שטיחים גאומטריים פשוטים בגוני שחור־לבן על פני אמבלמות צבעוניות )בלייק 1930: 96–97; עובדיה 1980: 194–195; דונבבין 1999: 56–58(. העדפת פסיפסי שחור־לבן חלה במקביל להתפתחות הסגנון הפומפיאני השני בציורי הקיר, שצבעוניותו הרבה ומורכבותו העמיסו על החדר, ועל כן נדרשה רצפה מאופקת יותר בגווניה, פשוטה בדגמיה ובלא תיאורים ציוריים. פסיפסים אלה דרשו פחות השקעה, זמן ויכולת אמנותית, והדגמים הגאומטריים

היו מודולריים והתאימו לכיסוי משטחים גדולים כקטנים.במאות לאיטליה בעיקר אופייניים השחור־לבן פסיפסי בתקופה לה. מחוצה נפוצים ואינם לספירה, הג' עד הא' ההלניסטית המאוחרת, למשל, התגלו פסיפסים כאלה בדגמי שח בדלוס שבים האגאי )ברונו 1972: 66( ובתל אנפה שבאצבע הגליל )הרברט 1994: 66–67, לוח 38(. אולם דוגמאות קרובות יותר לפסיפס הנדון נתגלו באזורנו, למשל דגמי כוורת בארמון הצפוני ובחצר בית המרחץ במצדה )פרסטר 1995: 151–158, כולל במצדה המרחץ מחצר הפסיפס .)263–262 איורים טהור אינו אך כוורת(, )דגם בשחור־לבן משושים תשליב שכן ככל הנראה הוא הקיף אמבלמה צבעונית. גם הפסיפס הנדון מלוד אינו על טהרת השחור־לבן ויש בו שני גוני ביניים, ובכל זאת הוא דומה דמיון ניכר לפסיפסי שחור־לבן רומיים.

איור 10: בקבוקי הזכוכית בקבר 6, מבט מערבה

עדי ארליך ו נאי י אלי 216

איור 11: ספין הפסיפס מהחדר המערבי

איור 13: ספין הפסיפס מהחדר הצפוני איור 12: ספין הפסיפס מהחדר הדרומי

217 ליס וספו די ־ ד בלו הרומית וקברים מהתקופה מבנה פסיפסים

פסיפס תשליב דומה אחר, המתאר רוזטות מצטלבות, התגלה פרסטר .)732–731 איורים ,526 :2008 )רוזנברג בקיפרוס הציע שפסיפסים אלה במצדה נעשו בידי אמן מערבי )פרסטר 1995: 156(. אין לדעת מי הוא היה, אך ההשפעה הרומית־

מערבית ניכרת גם בחלק מפסיפסי ארמונות הורדוס וגם בספין מלוד.

כמחקה כאמור, נראה, המתומנים של הפשוט התשליב כמו הרודיאניות, סטוקו לתקרות דומה ואף קמרון, תקרת בדוגמאות ממצדה )פרסטר 1995: 68–69, לוח XVII(, יריחו )רוזנברג 2008: 497–514( וירושלים )אביגד 1980: 101–102, איורים 89–90(. כן הוא דומה לרצפות אופוס סקטילה, שאף

הן נפוצות באתרים הרודיאניים )רוזנברג 2008: 526–533(.רומיים לפסיפסים מלוד התשליב של דמיונו למרות מאיטליה, הוא גם שונה מהם בכמה דברים. ראשית, כאמור, יש בו שני גוני ביניים. שנית, בניגוד לדגמי תשליב — שהם באופיים — )endless( ואין־סופיים )all-over( מכסי־כול שנועדו לרוב לכסות משטחים גדולים או לשמש מסגרת, הרי שכאן התשליב מאכלס שטח קטן יחסית המתאים לאמבלמה. הדבר מאפיין את פסיפסי התשליב מיהודה בתקופה הרומית ואופן 58(, אך הממדים הקטנים )עובדיה תשנ"ג: הקדומה סידור הדגם על הרקע הלבן בולטים במיוחד בפסיפס של לוד. שלישית, מאחר שהספין קטן, מלבני ואינו מתאים לתשליב האינסופי המאכלס אותו, הוא קטוע בדרומו ונראה כאילו הוא מכיל רק שורה וחצי של מתומנים מאוכלסים, ולא שתי שורות מלאות. מה שמעצים את אי־הסימטריה של הפסיפס הוא כיוון הנחתו המשוער, אם אכן פתח החדר הוא במערב כפי שעולה מתכנית המבנה: אילו היה מונח לרוחב לא היה הנכנס לחדר מתרשם כל־כך מהמערך הלא־סימטרי. אין לדעת מה גרם לאמן למקם את הפסיפס דווקא לאורך, בהמשך לציר הכניסה, בזווית המדגישה את חוסר הסימטריה שבו, שהרי לא חסר לו מקום, שכן החדר כמעט רבוע והספין מוקף באבני טסרה לבנות. רביעית, הוספת הצלליות בתוך המשושים אינה נפוצה בדגמים כגון זה ונראית כתוספת מקרית של האמן. דומה כי הוא אמנם הכיר את הדגם אך לא ביצע אותו כמקובל, אלא

בביצוע מקורי ומגושם מעט.הפסיפסים בחדרים הצפוני והדרומי דומים זה לזה. הדגם בחדר הדרומי שרד במלואו )איור 12( ואילו זה שבחדר הצפוני טסרה באבני רוצפו החדרים שני .)13 )איור למחצה הרוס לבנות ובמרכזם ספין רבוע קטן )40×40 ס"מ( שבו מסגרת בצורת פס שחור המקיפה רוזטה פשוטה בעלת ארבעה עלי כותרת. שלא כמו רוזטות רגילות, כאן הן אינן עשויות מקווים גם כך קודקוד מרכזי משותף. הכותרת לעלי ואין צולבים, העלים אינם סימטריים ושווים בעיצובם. שני מאפיינים אלו מעידים כי הדגם לא תוכנן בעזרת מחוגה אלא ככל הנראה בעזרת סרגל בלבד והונח באופן חופשי. הפסיפסים עשויים משלושה גוונים בלבד — לבן לרקע, שחור למסגרות, ואדום

בהיר למילוי משטח הרוזטה.בפסיפסים הנפוצים הדגמים מן הוא רוזטה דגם

לראות שניתן כפי קדומים, ורומיים מאוחרים הלניסטיים באלו מאלכסנדריה )דשבסקי 1985: 68–69, לוח 26(, דלוס ופומפיי )297–296 ,281–280 ,187–186 ,69 :1972 )ברונו )בלייק 1930: לוח 20, מס' 4, לוח 42, מס' 1(. בפסיפסי ארץ־ישראל נפוץ הדגם במיוחד בתקופה הרומית הקדומה )עובדיה :2009 ופלג טלגם ;XIV לוח ,149 :1995 פרסטר תשנ"ג; 379–380; חכלילי 2009: 8–10(. ברוזטות בפסיפסים מספר עלי הכותרת משתנה, אך לרוב הם מופיעים בכפולות של 3, והנפוצה מכולן היא רוזטה בעלת שישה עלי כותרת. רוזטות של ארבעה עלי כותרת מצויות בדגמי תשליבים, כמו בפסיפס מבית המרחץ שבקיפרוס )נצר 1999: 67, איור 91; רוזנברג 2008: 526, איורים 731–732(. רוזטה יחידה בעלת ארבעה עלי כותרת כמו זו שבלוד אינה מוכרת בפסיפסים. לעתים נדירות מופיעות רוזטות בעלות ארבעה עלים באמנות באבן בימי בית שני, כגון על גלוסקמאות )רחמני 1994: 41( ועל שולחנות אבן )אביגד 1980: 169(. דומה כי כמו בפסיפס הגאומטרי, גם בדגם זה האמן לקח דגם ידוע ומוכר ויצר על־פיו דגם מקורי של רוזטה בעלת ארבעה עלים וחסרת קודקודים פנימיים בעבודה

חובבנית שהניבה תוצאה מרושלת ולא מדויקת.בעלי הם המבנה את המעטרים הפסיפסים שלושת מאפיינים משותפים: מחד גיסא הם אופייניים לפסיפסים מימי יהודה, ממלכת ברחבי לספירה הראשונה ומהמאה הורדוס ומאידך גיסא הם סוטים מהדגמים המקובלים, אינם מונחים )הספין מתבקשת או אופיינית בצורה החדר מתאר בתוך הגאומטרי לאורך ולא לרוחב, הרוזטות בתוך אמבלמה קטנה על רקע גדול ביחס למקובל באזורנו(, והם עשויים בטכניקה מרושלת ופרובינציאלית המעידה על רמתו הירודה של האמן. בכך הם שונים מהפסיפסים בארמונות הורדוס או בבתי המידות בירושלים, שנעשו בעבור המלך ומקורביו או בני המעמדות מהמעלה מלאכה בעלי בידי בוצעו הסתם ומן הגבוהים, הראשונה. היעדר דמויות מן הפסיפסים אף הוא קושר אותם לפסיפסי בית שני, אך דומה כי כאן מדובר במגבלה טכנית

ומקצועית של האמן, ולא רק בבחירה אידאולוגית או דתית.

מבנה הפסיפסים בהקשרו: תאריכו ושימושו

שתי שאלות חשובות מעורר המבנה המעוטר בפסיפסים — שאלת תאריכו ושאלת תפקידו, ושתיהן הן נגזרות של ההקשר V הארכאולוגי ותלויות זו בזו. אשר לזמנו — שיוכו לשכבהעם הקברים הסמוכים אליו קרוב לוודאי מתארך את המבנה למאה הב' לספירה, וזאת על־פי ממצא כלי החרס והזכוכית שנתגלו בשכבה זו. אמנם ייתכן שהשרידים השונים נבנו בזה אחר זה, וייתכן שהבניין קדם מעט לקברים או להפך, אך כלל הממצא משכבה זו מצביע על המאה הב' לספירה. הפסיפסים דומים לפסיפסים ביהודה בשלהי ימי הבית השני, אולם אפשר שהם מאוחרים לשנת 70 לספירה, כפי שמעידים הממצאים. של התפתחותו את להסביר יכול 70 לשנת מאוחר תאריך יותר מפסיפסי התשליב המורכב הגאומטרי, הפסיפס דגם

עדי ארליך ו נאי י אלי 218

של התקופה הרומית הקדומה. נוסף לזאת, השפעת פסיפסי ולצוותי להורדוס שיוחסה הרומיים־מערביים, השחור־לבן העבודה הרומיים שלו )שהרי בעיר העליונה של ירושלים, שבה פסיפסים מאוחרים לימי הורדוס, לא התגלו פסיפסי שחור־לבן(, עשויה להתאים גם לתקופה שלאחר שנת 70. הנוכחות הרומית המוגברת ביהודה שלאחר המרד עשויה הייתה להביא

עמה השפעות מערביות.לאחר המרד הגדול וחורבן ירושלים בשנת 70, הגיע תורן ותורניים רוחניים למרכזים ולהפוך לשגשג ולוד יבנה של נפסק עם זה וכלכלי רוחני 1991: 79–89(. שגשוג )שווורץ מרד בר כוכבא, שהיכה מכה קשה את יהודה היהודית. עם זה, לוד המשיכה לשמש מרכז יהודי גם בימי התנאים ובראשית ימי האמוראים )שוורץ תשמ"ו: 69–76(. הפסיפסים הדומים לפסיפסי יהודה של שלהי ימי בית שני יכולים להשתייך לשלב ההיסטורי של לוד היהודית שבין שנת 70 לבין מרד בר כוכבא,

ואולי אף לאחר מכן, עד הפיכתה לדיוספוליס בשנת 200.אשר לשימוש במבנה, שני גורמים מקשרים אותו למים הצפוני בחדרים המטויחים המתקנים שרידי — ולרחצה והדרומי, שאך מעט מהם שרד, והיותם מרוצפים בפסיפסים. הקדומים והרומיים המאוחרים ההלניסטיים הפסיפסים יתרון בשל רחצה, במתקני קשורים לרוב בארץ שהתגלו הפסיפס כרצפה אטימה למים. פסיפסים במרחצאות קודם לימי הורדוס התגלו בתל אנפה )הרברט 1994: 66–67, לוח 38( ובארמון החשמונאי ביריחו )נצר 1999: 30, איור 39; נצר 2001: 101, לוח VII(. כמעט כל הפסיפסים שהתגלו בארמונות הורדוס נמצאו במבני מרחץ )נצר 1999: 64–67; 76–77; 105(, וגם רבים מפסיפסי בית האמידים בעיר העליונה בירושלים נתגלו סמוך לאמבטיות ולמקוואות )אביגד 1980: 104, איורים 98, 100(. דומה כי גם מבנה הפסיפסים מלוד שימש לרחצה מסוג כלשהו, אם כי אין במקום כל סימן לבית מרחץ רומי תקני, כגון רצפת היפוקאוסט, ולא למערכות להובלת מים או

לאגירתם.מבנה הפסיפסים הוא עדות ייחודית לאמנות פרובינציאלית בלוד, ככל הנראה בתקופה שבין המרידות שעדיין אינה מוכרת לנו דיה בממצא הארכאולוגי בעיר לוד. הפסיפסים מעידים מצד אחד על זיקה חזקה לאמנות ימי הבית השני ומצד שני על מקוריות לצד רמה טכנית נמוכה. הערבוב בין השפעות הלניסטיות לרומיות, שכה אופייני לימי הורדוס, ניכר גם כאן, ומעיד על הטלטלות שעברה הארץ בתקופה הרומית בהיקרעה והנוכחות ההלניסטית, המורשת היהודית, המסורת בין

הרומית־מערבית.

סיכום ומסקנות

רבה ובסמיכות אחד בכיוון נבנו הפסיפסים ובית הקברים והקברים שבמערב המבנה בין ביניהם. קשר היה ולדעתנו במזרח נחשפה מדרגה מטויחת שיצרה ביניהם מחיצה ברורה. הקשר הזה מתהדק לאור העובדה שהקברים בחלק הצפוני של

זהים נמצאו במפלסים כמעט ורצפות המבנה בית הקברות הכיסוי של אבני וראשי הים( פני בקירוב מעל 80–48.50(הקברים גבוהים אך מעט מעל רצפות בית הפסיפסים. על־פי מפלסי הקברים, חלקם נבנו בזמן שנבנה בית הפסיפסים וחלקם נבנו מאוחר יותר, אבל כאשר בית הפסיפסים היה עדיין בשימוש. בית הפסיפסים, המדרגה המטויחת והקברים יצאו מכלל שימוש בעת הנחת היסודות לבניין בשכבה IV. הבנייה

בשטח גם מנעה את המשך הקבורה בבית הקברות.בית הפסיפסים כולל שלושה חדרים קטנים. לפי ממדיהם ולפי תכנית המבנה, קשה להניח שהם היו חלק מבית מגורים, שכן הממדים הצנועים אינם מאפשרים לחיות בהם בנוחות. גם אופי הפסיפסים ושרידי המתקנים המטויחים מחזק את ההנחה מניחים אם למגורים. ולא למים ששימש במבנה שמדובר שבית הפסיפסים לא היה חלק ממבנה מגורים, אפשר לנסות ולקברים המטויחת למדרגה בהקשר תפקודו את להסביר המדופנים שנמצאו צמודים אליו. בתי מגורים לא הוקמו סמוך לבתי קברות בתקופה הרומית, ותושבי ארץ־ישראל, ובעיקר המגורים אזורי בין ברורה הבדלה הבדילו שבהם, היהודים לבתי הקברות הטמאים )אדלר 2009: 56(. המדרגה המטויחת מלמדת כי באי בית הפסיפסים יצרו חיץ, ולו סמלי, בינו לבין בשטח יצרו אשר חיים, אנשים שימש הבניין וכי הקברים

הבדלה ברורה בין החיים למתים. .IV-ו V ניכר הבדל מהותי ביותר ביחס לקברים בין שכבותשלא כמו ההפרדה הפיזית הברורה על־ידי המדרגה המטויחת בין בית הפסיפסים לקברים המדופנים בשכבה V, בנאי שכבה IV לא התייחסו לחלוקה התפקודית של השטח בשכבה V. הם לא נמנעו מלבנות בניינים ישירות על אבני הכיסוי של הקברים

והקפידו לא לחלל או להרוס אותם.עד היום לא הוצעה פונקציה ההולמת מבנה מעין זה בקשר לבתי קברות. היטהרות החיים לאחר הביקור בבית הקברות נעשתה במקוואות שנמצאו סמוך אליהם )אדלר 2009; עמית ואדלר 2010(. במהלך החפירה בשטח A לא נמצאו מקוואות. לטהרתם מיועדים היו לקברים סמוך שנמצאו המקוואות של המשתתפים בטקסי הקבורה. לרוע המזל, אין מקורות את לשלול אין אך אלה, מנהגים על המספרים תלמודיים האפשרות שמנהגי הטהרה במקוואות אכן התקיימו בפועל ובתלמוד במשנה ההלכתיים הדיונים .)66 :2009 )אדלר הנפטרים עם במגע הבאים אנשים של בטהרתם עוסקים ומובאים אצל אדלר בפירוט רב )אדלר 2009: 66–69(. הוא בתי בין להבדלה שנהגו החיוניים הסימונים את גם מצטט הקברות לתחומי חיי היום־יום, כדי להגן על אנשים מטומאת להניח, מניעה אין .)48 הערה ,69 :2009 )אדלר המתים שהמדרגה המטויחת שימשה סימן מובהק בשטח, חיץ להבדיל

בין בית הקברות למבנה הפסיפסים.למקוואות. זיקה בלא רבים נמצאו קברים ברחבי הארץ במקרים שנמצאו בהם מקוואות, מיקומם היה תמיד מחוץ :2009 )אדלר אליו צמוד ואף סמוך אך הקברות, לבית 73(. מקוואות אלה שימשו את האנשים שבאו במגע ישיר

219 ליס וספו די ־ ד בלו הרומית וקברים מהתקופה מבנה פסיפסים

לקברים הסמוכים מקוואות כי הטוענים יש הנפטרים. עם מצביעים על הצדוקים, שנהגו לטבול כבר ביום הראשון ללוויה ולא המתינו שבעה ימים כמנהג הפרושים )רייך תשע"ג: 252(. בכל מקרה, ברי שמבנה הפסיפסים איננו מקווה מדורג והוא דומה בתכניתו ובפסיפסיו לבית מרחץ הלניסטי־רומי קדום,

אך כזה שאינו נזקק לחימום תחתי )היפוקאוסט(.הצעה אחרת היא כי המבנה, אם אכן היה קשור לקברים, שימש לטקס הלוויה ולהכנת הגופה לקבורה. טקס טהרת המת המקובל בימינו לא נהג בעת העתיקה, אך ממקורות חז"ל ידוע כי היה נהוג לסוך ולהדיח את גופת המת )מסכת שמחות א: ב; בבלי שבת קנא ע"ב; ראו ביכלר תרצ"ז(. מקורות חז"ל וכמותם קטעים מהברית החדשה אמנם מציינים את רחצת גופת המת, אך לא ברור באלו מתקנים היא בוצעה )רייך תשע"ג: 252(. ייתכן כי בקבוקי הזכוכית שנמצאו בקבר 2 שימשו למלאכת הסיכה, שלאחריה נדרשה הדחה )קלונר וזיסו תשס"ג: 60(. שטיפת המת הייתה אחת הפעולות הנעשות בגופה כדי להדגיש את המשכיות החיים, כפי שמציע רובין )1997: 123–124(. כאן

המקום להזכיר את אחד המקורות היחידים המזכירים במפורש רחצת גופה לאחר המוות, אם כי לא בהקשר של קבורה, והוא הסיפור בברית החדשה על מותה ותחייתה של טביתא — אחד וישימוה אותה וירחצו ותמות "ותחלה פטרוס: מניסיו של בעליה" )מעשה השליחים ט: לז(. מעניין כי סיפור זה מתרחש דווקא בלוד במאה הא' לספירה )בחלקה הראשון, אם נתייחס חיבור לזמן נתייחס אם סופה ולקראת פטרוס, של לימיו הטקסט(. זוהי עדות למנהג רחצת גופה בלוד, אם כי לא בבית לעלייה הועברה גופתה שכן הנפטרת, בבית אלא הקברות לאחר הרחיצה. אם כך, ייתכן שמבנה הפסיפסים כלל מתקני

מים בנפח קטן ששימשו לטקס הלוויה.לאור ממצאים אלה אפשר להציע, בזהירות הנדרשת, כי בית הפסיפסים שנחשף בשכבה V היה אגף או חלק ממבנה להניח שהיה סביר הקברות. לבית הבאים אשר שימש את קשור לבית הקברות ושימש לרחצה כלשהי. כך או כך, הקברים ומבנה הפסיפסים חושפים טפח מחייה של לוד היהודית בימי

פארה, בתקופה שבין המרידות או לאחר מרד בר כוכבא.

הערותברצוננו להודות לאיתן איילון שקרא את כתב היד וסייע לנו בהערותיו 1

וליונתן אדלר על עזרתו ותרומתו לדיון.ניהלו את החפירה אלי ינאי ורדואן בדח'י מטעם רשות העתיקות 2)הרשאה 2409(. עוד השתתפו בה: דורית לזר־שורר, זוהר שורר, ראויה לוסיא )מנהלי שטחים(. אראלה צרפתי )רפאות כלי חרס(,

זיו עטר )ציור כלי החרס(, קלרה עמית )צילום כלי חרס(, נטליה ז'ק )תכניות לפרסום(, ודים אסמן וסלווה פרסקי )מדידות בשטח(. משה ביטון )מינהלה(. הטיפול בפסיפסים, שימורם והעתקתם נעשו בידי

ראלב אבו דיאב וז'ק נגאר, תחום השימור ברשות העתיקות.

עיבוד ממצא הזכוכית מן החפירה נעשה בידי יעל גורין־רוזן. 3

ביבליוגרפיה

פרשת ירושלים: של העליונה העיר אביגד, נ' = 1980 אביגד החפירות הארכאולוגיות ברובע היהודי של העיר העתיקה

בירושלים, ירושלים.חדשות פסיפס", רצפת — "לוד אבישר, מ' = תשנ"ו אבישר

ארכאולוגיות קה, עמ' 157–159.חדשות יפת", רחוב "יפו, אבנר־לוי, ר' = תשנ"ז אבנר־לוי

ארכאולוגיות קו, עמ' 79–80. Y. Adler, “Ritual Baths Adjacent to Tombs: = 2009 אדלר An Analysis of the Archaeological Evidence in

Light of the Halakhic Sources”, JSJ 40, pp. 55–73 A. Oppenheimer, “Jewish Lydda in the = 1988 אופנהיימר

Roman Era”, HUCA LIX, pp. 115–136איילון תשס"ה = א' איילון, "קברים מהתקופה הרומית ביבנה־ים", וסביבתן: מחקרים יבנה־ים יבנה, )עורך(, פישר מ' בתוך: בארכאולוגיה ובהיסטוריה של מישור חוף יהודה, תל־אביב,

עמ' 217–221. A. Alt, “Ein Reich von Lydda: Thesen zur = 1924 אלט aeltesten Geschichte Palästinas”, ZDPV 47, pp.

169–185 C. Balmelle et al., Le décor = 1985 ואחרים באלמל géométrique de la mosaïque romaine, Répertoire

graphique et descriptif des compositions linéaireset isotropes, Paris

ביכלר תרצ"ז = א' ביכלר, "פירוש המשנה שבת פרק כ"ג ה' 'עושין היובל ספר בתוך: אותו", ומדיחין סכין המת, צורכי כל לפרופסור ש' קרויס למלאת לו שבעים שנה, ירושלים, עמ'

.54–36 M.E. Blake, “The Pavements of the Roman = 1930 בלייק Buildings of the Republic and Early Empire”, Memoirs of the American Academy in Rome 8, pp.

7–159בר"ג תש"ל = ד' בר"ג, "כלי הזכוכית בארץ־ישראל בתקופה הרומית והביזנטית", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה

של האוניברסיטה העברית בירושלים. P. Bruneau, Exploration archéologique de = 1972 ברונו Délos faite par l’école Française d’Athènes, XXIX:

les mosaïques, Paris K.M.D. Dunbabin, Mosaics of the Greek = 1999 דונבבין

and Roman World, Cambridge W.A. Daszewski, Corpus of Mosaics from = 1985 דשבסקי Egypt, I: Hellenistic and Early Roman Period,

Mainz am Rhein

עדי ארליך ו נאי י אלי 220

S. Herbert, Tel Anafa I, I: Final Report on = 1994 הרברט Ten Years of Excavation at a Hellenistic and Roman Settlement in Northern Israel )JRA Suppl. 10(, Ann

Arbor T. Winter, “The Glass Vessels”, in: G. Avni = 1996 וינטר and Z. Greenhut, The Akeldama Tombs: Three Burial Caves in the Kidron Valley, Jerusalem )IAA

Reports 1(, Jerusalem, pp. 95–103 R. Hachlili, Ancient Mosaic Pavements: = 2009 חכלילי Themes, Issues, and Trends, Selected Studies,

Leiden R. Talgam and O. Peleg, “Appendix 5: = 2009 טלגם ופלג Mosaic Pavements in Herod’s Day”, in: E. Netzer, The Architecture of Herod, the Great Builder,

Grand Rapids MI )2nd Printing(, pp. 377–383ינאי ובדח'י בהכנה = א' ינאי ור' בדח'י, "החפירות בלוד־דיוספוליס",

עתיקות.חדשות מרגוזה", רחוב — "יפו יקואל, א' = 2012 יקואל

ארכאולוגיות 124.מזר תשל"ה = ב' מזר, ערים וגלילות בארץ־ישראל. ירושלים.

נאמן תשמ"ו = נ' נאמן, "מערך ערי־הממלכה הכנעניות בתקופת תרביץ נה, עמ' הברונזה המאוחרת ונחלות שבטי ישראל",

.488–464נצר 1999 = א' נצר, ארמונות החשמונאים והורדוס הגדול, ירושלים. E. Netzer, Hasmonean and Herodian = 2001 נצר Palaces at Jericho: Final Reports of the 1973–1987

Excavations, vol. I, Jerusalem D.B. Small, “Late Hellenistic Baths in = 1987 סמול

Palestine”, BASOR 266, pp. 59–74 A. Ovadia, Geometric and Floral Patterns = 1980 עובדיה

in Ancient Mosaics, Romaבארץ־ישראל הפסיפס "אמנות עובדיה, א' = תשנ"ג עובדיה ואחרים אופנהיימר א' בתוך: ההרודיאנית", בתקופה יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, )עורכים(,

מחקרים לכבודו של שמואל ספראי, ירושלים, עמ' 51–64.

D. Amit and Y. Adler, “Miqwa’ot in = 2010 עמית ואדלרthe Necropolis of Beth She’arim”, IEJ 60, pp. 72–88

פיילשטוקר ובורק 2009 = מ' פיילשטוקר וא' בורק, "יפו — מתחם גנור", חדשות ארכאולוגיות 121.

G. Foerster, Masada V: The Yigael Yadin = 1995 פרסטר Excavations 1963–1965, Final Reports, Art and

Architecture, Jerusalemקלונר וזיסו תשס"ג = ע' קלונר וב' זיסו, עיר הקברים של ירושלים

בימי הבית השני, ירושלים.רובין 1997 = נ' רובין, קץ החיים, טקסי קבורה ואבל בהלכות חז"ל,

תל־אביב. S. Rozenberg, Hasmonean and Herodian = 2008 רוזנברג Palaces at Jericho, Final Reports of the 1973–1987 Excavations, IV: The Decoration of Herod’s Third

Palace at Jericho, Jerusalem L.Y. Rahmani, A Catalogue of Jewish = 1994 רחמני Ossuaries in the Collections of the State of Israel,

Jerusalemרייך תשמ"ב = ר' רייך, "קבר מעוטר מהתקופה הרומית ליד בן־

שמן", עתיקות ח, עמ' 16–21.השני הבית בתקופת טהרה מקוואות רייך, ר' = תשע"ג רייך

ובתקופות המשנה ותלמוד, ירושלים.שוורץ תשמ"ו = י' שוורץ, היישוב היהודי ביהודה: מלאחר מלחמת בר כוכבא ועד לכיבוש הערבי )135–640 לספירה(, ירושלים.

J.J. Schwartz, Lod (Lydda), Israel from Its = 1991 שוורץ Origins through the Byzantine Period, 5600 B.C.E.

— 640 C.E )BAR International Series 571(, Oxford E. Stern, “The Persian Empire and the Political = 1984 שטרן and Social History of Palestine in the Persian Period”, in: W.D. Davies and L. Finkelstein )eds.(, The Cambridge History of Judaism, Introduction:

The Persian Period, Vol. I, Cambridge, pp. 70–87נגר, וי' י' פלג ינאי, שמואלי ואחרים תשע"ג = א' שמואלי, א' ראשית — הקדומה הרומית התקופה מן קבורה "מערות

התקופה הביזנטית בבן שמן", עתיקות 73, עמ' 19–44.