שבע באר - פריז

העיר בחידת משתתפת אותה. מחפשים עדיין בה מקום בכל חידה. היא העיר במהירות תוסע לטנדר, עיניים חבוש ידיים, קשור תוכנס אם המדינה. של התחתית אתה. היכן תדע לא עיניר כשתיפקחנה מאזוריה, באחד כמטען ותיפרק מטורפת

העיר המעמקים, מדוזת של זרוע היא מהן אחת כל שבע. באר רמלה. לוד.התחתית. טבעות■ בנויה היא זאת בכל עגולה. שלום עיר לא היא בגדד. איננה שבע באר העשרים המאה בראשית הטורקים שבנו העיר היא הפנימית הטבעת טבעות.

שבע, באר נחל מבע, לוואדי מקום בקרבה אותה ושמיקמו לבדואים מחוז כעיר 1948 אחרי הרומית־ביזנטית. העיר מחורבות שנלקחו אבנים נעוצות ובבתיה

אל מתמיד במסע שנמצאת כזאת אבל העיר, לכיכר הפכה כולה הטורקית העיר החמישים, בשנות היה זה העברית. העיר נוספת. עיר בנו וסביבותיה השוליים, בנו השמונים בשנות מעברות. ביוצאי מלאו והבתים באותיות סומנו השכונות

המרכז של הכובד נקודת את אליו ששאב הטורקית העיר למרכז קרוב קניון וקטנים. ישנים עסק בתי וחיסל הרחובות של הפתוח המרכז את אליו שרוקן הישן לבנות התחילו המועצות. ומברית מאתיופיה עולים הגיעו השמונים שנות בסוף

עולים החדשים, המתעשרים עברו ולשם חדשות שכונות של נוספת טבעתהיה שיכול ומי האב בשכונות הדלים לבתים זרמו המועצות ומברית מאתיופיה

פסגת עשן נחל לשכונות: שמות יש עכשיו לבנות. ממשיכים ועדיין לחדשות, והשעשועים הקניות עיר חגורת את בנו וכאלפיים התשעים שנות בסוף רמות. זאב

של גחונו על רובצת כולה, העיר של המרוחקים התעשייה אזורי את שמקיפה כל .ONE או big הם השמות עכשיו לעומר, המתרחק הבין־עירוני הכביש ועשיר עני כמו המרכז. היה לכן שקודם מה את לריק הפכה שנוצרה טבעת

הקודם במרכז החור. את והשני העיגול את מקבל האחד בייגלה, יחד שחולקים מבדלי חיים השווארמה, חנויות ליד ושאריות ופחיות בקבוקים בלאסוף עסוקים

קונים. ושוב קונים קונים החדש במרכז סיגריות.כבישים ממנה למתוח התחילו העברית שבע באר אה לבנות התחילו כשרק

1 129 ]

A

הצבא, של אש ושטחי חובב לרמת צונחת דרום, דרך אליה בצומת חדשים. לדרך במקביל מתפתלת יפו - אביב לתל מובילה צפון, ודרך לאילת, מובילה

הצדדים. מן פרושים ואופקים נתיבות שדרות, הדרום, מושבי בין עוברת החוף, מזרח־צפון, לכיוון והלאה ממנו אותו ומתחו סרגלי ישר קו הזה מהצומת לקחו

העיר. של הראשי לכביש התהווה וזה אביב, שלתל ואפשר שלירושלים אפשר זו נוספת, קובייה ממול השני מהצד א׳, שכונה זו אחת, קובייה שמו אחד מצד

שמו לעיר, הכניסה לכיוון א׳ קובייה מכיוון קצת התקדמו כך אחר ב׳, שכונה כאן וזהו, ד׳, קובייה את ג׳ קובייה מול ושמו הכביש את חצו שוב ג׳, קובייה

עליו שדילגו ממצע חלל נשאר עוד הישנה. העיר כיוון אל חזרו הפסקה. עשו במקביל יותר או פחות צפונה, ה׳ מקובייה פנו עכשו ה׳, קובייה שמו בתחילה,

נוספו ר שאחרי מובן ר. קובייה ושמו שדרות, לכיוון העיר מן המוביל לקו סתמו כן אחרי וי׳. ז׳ כמו אותיות כמה על דילוגים כדי תוך וי״א, ט׳ הקוביות

ועד בד׳ הגובלות בגבעות מצדה״ ״וילות למשל המשבצות, בין ריקויות כמה למרכז הקרובה דרום שכונת הישנה, השכונה נשארה האותיות לתחום מחוץ ה׳.

שאותו הראשון הבדואי השוק מקום ועל המעברות על שנבנתה הישנה, העיר באזור הרשמיות, ובאלה המאולתרות במעברות המתינו הזמן וכל הטורקים. כוננו

חדשים. לבלוקים החדשים העולים עזר ומשק חצרים דרום שיכון לתוך בטון שדחס ארוך קנה בעל ענקי בטון מערבל תותח. בתי נבנו באלף

בלבד, אחד יום נמשכה בית יציקת התייבש. שהוא לאחר שפורקו מתכת תבניות כל של גודלה שבו לבית משפחות ארבע נכנסו והדלתות החלונות קביעת ואחרי דירה קיבלה נפשות עשר בת קרובות לעתים משפחה כל מ״ר. 30 היה דירה יהודים של מרוכזים מטענים נפרקו בדלת מבבל. עולים נפרקו באלף אחת.

צפון־דאלאס. ממרוקו: מים אלה ומעיראק. אפריקה מצפון החמישים בשנות גדולות הגירות שתי

אלג׳יר, מרוקו ליד ירוקה כעין תיכון ים של וטורקיז מכחול אלה מקדם. ואלה הקטנים האיים עם וחידקל פרת מנהרות ואלה התכלתית והג׳רבה לוב טוניסיה, בכי הרבה הדקלים. בין לאכילה מובלים נצרים בסלי ועוף אורז של ושבתות

יש צרפתי. קולוניאליזם ונתיני אנגלי קולוניאליזם נתיני המים. בתוך שזורם ויש ולבושם ותפילתם קולם בדמם, הזורם וערביות יהדות של מרקם על ששמרו אל שהגיעו המהגרים ותרבותם. דתיותם לתוך עמוק האירופיות את שאימצו

ריק הוא הרי כי ריק אותו רואה לעולם שהמהגר במקום לפרוק מיהרו מדבר, עיר המקום מטען אה עליו לפרוק מיהרו חלול, זמן אלא בשבילו הוא ואין מעצמו

מנותב לעור מתחת כבר המופנם הקולוניאליזם שבו המקום עבדים עיר שבמוחם.

ל בעין החתו

I 130 I

שבע באר - פריז

מגנדור מנופחים ואלה בריטית ומביורוקרטיה מדיוק מנופחים אלה לפריפריה, עירוניות ועדות בין מאבקים המדינה: בפרוץ הציוויליזציות. מלחמת צרפתי.

לבין וההסתדרות מפא״י בין בנייה. חברות בין הצבאי. הממשל לבין ואזרחיותבאדונים. בה נוהגים שהמנווטים ילידים עיר מפ״ם,

של אדישותם בין נמחצים גוססת והיא שנולדה העיר את להחיות המנסים וחיים עקרה לעיר מולדת מארץ אותם שהזיח ההיסטוריה דין את שקיבלו אלה שקיבלו המצליחים של אדישותם לבין והקהילה הפועלים חיי של הרגע את

ביורוקרטית. באדנות ופועלים וההסתדרות, העירייה במנגנון ומעמדות תפקידים שלפניו העיר ראש של בלוע נחנק המתמוטטת העיר את להחיות שבא מי לפעמים

שבידיו: הילידים מחנות בשני לשחק מובהק כקולוניאליסט רגיל שכבר לביתו, הזמן כל שעושה האדון של עבדיו מיני שני והביורוקרטיים, הקהילתיים

מחוץ כביכול עצמה בידי המתמקמת עיר של מותה להמשך שלו התרומה וזוולתרבות. להיסטוריה

באר של הפואטיקה את הבנתי ג׳ללה, הקטן בכפר בג׳רבה, ערבי קפה בבית משוחררת חופשית, סחופה, ריקה, קולוניאליסטית, מדבר עיר של פואטיקה שבע.

זמנו לנצח, וזמן ברקע ותכלת חמה מלטפת רוח עם ותמימה מופקרת מהפוליטי, אבל ראשון שבוכה הזמן במעגליות. עמוק שקוע לקורות, אדיש זמן הנתין. של

אחרון. צוחק כמה הכילה שכונה שכל כך נערכה השכונות בניית פסד. שכונה כל במרכז

אפשר שכך שחשב מי שהיה ייתכן בפסז׳ים. רוכזו כלל שבדרך חברתיים מוסדות מקהילות ותיקה אוכלוסייה על לגונן קהילות. בין טבעיות הפרדות ליצור יהיה

בתוך כפר של אווירה לייצר שביקשה גנים עיר העיר. אל הזורמות העולים את לפרנס יומם עוד שיבוא ומרווחים חללים הרבה נפרדות, שכנות יחידות קבלנים. וגם מנהיגים גם הם כולם מה שמשום העיר פרנסי של הנדל״ן תאוות

שרטטו המרכז במשרדי שארכיטקטים ומודרניות מערב של חלום גנים. עיר גאולה, מדינת ריק דף על שרושמים כמי בארץ, ונברא המתחדש לאורבניזם

העיר מרכז הפיכת ועונשו. החטא העיר. בתוך ושדות חורשות גנים, ק:יך שטחי של העתיד למגרשי הריק שטחי שאיבת כך אחר ללימבו. הפיכתו ייתורו. לריק. לגובה. בבנייה העיר את ויציפו הגנים כל את שימחקו קבלנים עירייה, ראשי

חורשות לגלח יתחילו הנדל״ן בעבור לנצל שניתן הגנים כשייגמרו עיר. ללא עירשנה. מאה בנות ואשלים איקליפטוס

קצוות. שני ומרוסיה. מאתיופיה השמונים, שנות בסוף גדולות הגירות שתיההיתוך. לכור חדשים מבחנים שני השחור. והנסיך שלגייה ואפל. לבן ושמש. קרח

I 131 1

מסיפורי הנקייה העתיקה, האדמתית הראשונית התרבות נס את במתנה נותנת אחת של פרויקט והשנייה העכשווית, ליהדות לאומית, משיחית הגלותית ההיסטוריה

ומגובשת דתי סימבולי מהון מחוקה באה הברזל מסך מאחורי המועצות ברית הזבנית להמונים. גם עיקרי כמוצר תרבות שצורבת קומונה הקהילתית, ברמה מאוד

הקהילתיים ואילו ובלט אופרה מפסידות לא באוניברסיטה המנקה או בסופרמרקט רוצים כמעט מתכשיטים, כמו שלהם העצמתיים מהטקסים מתפרקים ה״פראיים״

נגילות. הבה ששרות לשלגיות כבר תהפוכנה שילדותיהם להיבזז בתוך עצמם את מוצאים שלא מאלה חלק קליטה ובמרכזי בשכונות ואז

ומן קטן בחדר חיים הפסקה, ללא משתכרים - שחור מעכשיו המוגדר עורם בתוך עצמם את מוצאים שלא מאלה וחלק ענקי, ישראל דגל משתלשל המרפסת

הפנתרים איגוד את ומקימים מתאגדים מדי לבן־לבן מעכשיו המוגדר עורם השבעים בשנות הפנתרים של הזיכרון גריל על עצמם את משחימים הסיביריים,

הספר. בית בתחום רוסית לדבר עליהם שאסרו לאחר כאן, המקורים המסחריים, הפסדים שרידי של משכנם מקום השני. הרובע פריז.

והמזוגגים. ובבוץ. במחשכים נפרשו פריז רחובות מרבית התשע־עשרה המאה בראשית

עטופים מעברים מסחריות, חנויות נפרשו שלאורכם מעברים עשרות צמחו ביניהם והחריבו בלעו כך ובתוך שלמים בתים גושי דרך שפרצו זכוכית ותקרתם בשיש

הנמשכות המפוארות בחנויות מתהדר פריז של מצויר מדריך מחדש. אותם ובנו בהליכי כבר היה האופרה פסז׳ לפריז, בנימין כשהגיע ,1925ב־ הפסד. צדי משני

אנפץ.״״ בזעיר עולם אף עיר, בגדר הנו כזה ״פסד המדריך: מן מצטט והוא חורבן, הכול־בו שטחי ענקיים, מסחר שטחי בכמה מעבדתי באופן התבונן זולא אמיל

דרקונים פתוחים. לשטחים בחזרה ויתגלגלו ישובו שעוד הקניונים את שהטרים מחלקה כל חדשות. עבודה ושיטות עובדים אלפי מחלקות, של לועות מאות בעלי

בסביבתה שפועלים הזעירים העסק ומבתי החנויות מן אחת חנות מייתרת שבו העולם בא דבר לכל אחת חנות הייתה שבו עולם במקום אותה. וממוטטת

דמיוני, מרחב תפאורה. - החנות ובאמצע אחת. בחנות כולם הדברים כל ישנם הפנטזיות את יורה כשהיא לדמיין הקולוניאליסט מחשבת שיכולה ככל אקזוטי

וילונות שטיחים, חלונות. בעד בהם לצפות חלומות שלה. השיגור מכן הרחק שלה לא ממחוזות ופשר תכלית חסרות סחורות תחרה, וסרטי משי בדי שיראין, של

הסוחר- האופטית. המלכודת התווך. תחום המבט. את מתווך החלון ידועים. שבין הדמדומים בתחום נלכד והמבט המתבונן, הנשי המבט את לוכד המאהבוזנות. זבנות נשיות,

החתול בעין

I 132 I

שבע באר - פריז

מדומיין מזרחי בזאר לייצר היה צריך לא המאה תחילת של שבע בבאר ברחוב מכרו השמים כיפת תחת 1903ב־ ומוארת. מזוגגת כול־בו חנות של בלבה

מחרשות, קפה, פולי ושטיחים, בדים ורתמות, אוכפים וחרבות, אקדחים הפתוח הן 1906ב־ חנויות, שתים־עשר שם ספרו תחילה ותכשיטים. ממתקים חבלים,

עדיין מכרו 1940ב־ גם חצרות. כשמונים ומאחריהן חנויות חמישים מאה כבר העדרים, מגז עזים ושער צאן צמר של חבילות צריכה: הנוסעת שהמחשבה מה את

תבואה להובלת רשת שקי וקליעת חבלים אריגת לשם דקלים סיבי של פקעות בלי קיום, של ממשיים ראשונים חומרים פגיונות. תבלינים, גמלים, גב על וקש גם נמכרים חיים ובעלי רובצים גמלים מקורה, שוק של לא אפילו תיווך, שום צבעו צבעים החיים. המיית עבודה. של ועמל ורעש השמים. כיפת תחת הם

התמקחו, תבואה סוחרי אוכפים, התקינו רצענים הלחימו, מסגרים צמר, חוטי אל הבאים ברוכים הקפה. בתי היום, עד וכך המושל, לבית קרוב הרחוב ובמעלה מדומיינים. חלומות אל הצצה וחלונות זכוכיות של חציצה שום עדן. כגן הממשי

טקסס. פריז של הכאב ללא ראי. חלון ללא להיות שהפך המטרים עשרים לרחוב לבסוף הפולש הפלמ״ח־הרצל בפסז׳

מסננת מאצילה זכוכית חלונות של גבוהה תקרה לישראל, הקיימת הקרן רחוב אלומיניום מסגרות מטונפים, חלונות דרך מדבר עיר של היוקד האור את מלמעלה

ובפריז היום, באמצע גם אפלים שבע בבאר הפסדים יונים. וצואת מתפוררות רוכלים. שבחנויות העלובות נמשכות הצדדים משני הלילה. באמצע גם מוארים

שולחן על קפה מגישי ארטיקים, מוכרי מזדמן. חלפן להן. הדר ולא הוד לא כבדים ארגמן וילונות מעולפות חנויות תפירה, מכונות ומתקן סנדלר פלסטיק,

נקבה. פתח ושפתיים, לבבות וציורי של חולות על בטון לקוביות ענק חללי מזעור שבע. באר לתוך פריז מזעור

המדרחוב. פסד קרן, פסד חן, פסד רסקו, פסד צהובה. עיר שסימן מהמקום העשרים המאה באמצע התחילה המדבר, בירת שבע, באר

של לידתה את שעיצבה מאה של חתימתה את התשע־עשרה המאה בסוף כבר לשום מקום משום המעבר חגיגת מעבר, פרוזדור, פסד, המודרנה; בירת פריז, המובהק הייצוג - פסד הממשי. של היחיד כמקום המעבר אתר באמצעות מקום

לתוך הסימבולי של הטרקלין קיפול לא אם המודרניזם מהו המודרניזם. של שנדלקות תמונות כמו חלומות, כמו וחלונות־חלונות הממשי. של הפרוזדור

לנתח רצה שאותו בהקיץ חלום הומצאו. שרק הגז מנורות לאור ומהבהבות אנליזה של חיים במפעל לפתוח רצה הוא .1925ב־ לפריז כשהגיע בנימין ולטר

התודעה. יקיצת את לזרז משמע אנליזה לערוך בואו. לפני שנים שהתחיל מה שלI 133 1

גז. ברזל, זכוכית, הפסז׳ים: בניית את שאפשרה החומרים מהפכת את לבחון מהבהב והכול המחשבים על חולש חלומי ליל ואור מסמם יום אור פלישת בנימין נוסעת. שלא רכבת שהם מבנים לתומכות שהפכו מסילות על ומרצד הקיימים הערים תיאורי כל את לחלק רצינו שאילו מציין הסל פרנץ על בכתבו המתוארת העיר ילידי ידי על שחוברו שהתיאורים מתברר היה קבוצות לשתי

לעתים מחודדות לעתים רואות שתי עיניים. היא בי ירושלים במיעוט. הם גלות ואהבה. כאב של תערובת היא זרות זר. עיני מים. ספוגות מטושטשות

עניי עם חרופה לחי נוסעת. מולדת לאדמה. וכמיהה אוויר שורשי ונגיעה.העושר. תקרת חומרי של מהירה קליטה המדרכות.

את הנוסע, הזמן את לקלוט היטיבו והמהר״ל האר״י כמו במקומם היושבים התיכון, הים תוך אל מוקאת מזה, הלאה הנוסעת המגורשת היהדות של הזעזוע

של הסדרה המסדירים הגדולים ההיסטוריונים היו הם ספרד, מאדמת מסולקתזמנם. מאורעות את אמת

מיטיב אחד במקום היושב זז. שלא זה לו שמטמין במלכודות נלכד הרץ הזמן מהותה הנוסע. שזז. זה ידי על נלכד העומד המקום קאנט. המהר״ל. אותו. להבין

מי ידי על רק מעצור, ללא בה לתעות החופשי של באישונו רק נלכדת עיר של שעומד הילד כמו העולם, לתוך הראשון אדם שהושלך כמו לתוכה שהושלך

הערים את מוצאים קלווינו, גם מעיד הגדולים, הנוסעים רק הראשון. הספר לפני הזמן כל וכותש המערבל חיצוני מסוע אלא הגלויה העיר אין העין. מן הסמויות

רק מהמדרכות, מלמטה, מבינים שאותן תדיר הנוסעות הערים את קרביו בתוך הסבלים של הכבד המשא הוא הגלות עוני המוחלטים. והזרים הגדולים הסובלים

האלה. מניעים בלי והאמנות; המסחר ההדר תערובת ההדר הפאר השפע העצמה

שכביכול. האמנות את המציג הפריזאי הפסד נוצר היה לא עמוקים מסחריים ברובע סגור והחדש. הישן ברלין מערב של אסיר היה בנימין, מתאר כך בילדותו, מלאים ביתנים עמוס למעבר העקום, הרחוב אל ממנו בורח כבגטו, עשירים שבע באר תוכננה זמן באותו .1900 לשנת סמוך בברלין ילדות וסכנות. פיתויים

לחלוש שביקש הטורקי השח של שחמט משחק אירופית. כעיר הטורקים ידי על שתי האימפריה. בירת איסטנבול, מרכז של העתקה הבדואים. הנתינים על תדיר דונמים ארבעה בן ריבוע כל העתיק. הגריד דגם את שמחיה ריבועים של וערב

פרט מטר חמישה־עשר רוחבו רחוב כל מטר. שישים צלעותיו ואורך טורקייםמטרים. עשרים שרוחבו הראשי לרחוב

לפי מראש מתוכננים רחובות אורגים כשגברים ובדיות. בדים וערב. שתי

ל בעין החתו

I 134 1

שבע באר - פריז

לפני למשפט תם יהודי שעמד בזמנים בבריות. הורגים יהיו שבו הרגע מחשבת התנצל גאלינוס, מכתבי שאולה חכמתו שכל הלה האשימו העשירי אלפונסו

לי אומרת הלבנה לאור כשטווה הזקנה ״אמי נשים, חכמת אלא זו אין ואמר הוא חכמת וערב. שתי חכמת זאת. יודעת אשתי גם כותב״, ואני נפלאים דברים

מבפנים. הנלמדות הדרכים מביאים הבדואים לסואץ. מצרימה ודרומה לחברון לעזה, פתוחה רחבה דרך

ראה עוד שאותם שבע באר נחל ליד המתפרשים בשדות שקצרו השעורה את אברהם עיר באירופה. הבירה לתעשיית מוסעת היא ומשם הנוסע הכומר טריסטרם מחשבת הנוסעת. המחשבה של תוסס מדברי מרכז רוחות. לארבע מפולשת

שבין משתנה הבלתי בפער מאמינה בדיבור. במדבר. חונה היא לרגעים הנווד. עוגן ללא נוסע המחשבה. אוקיאנוס של רגעית כתחנה הדיבור לשפה. המקור מתוך יפה עולה באה המדבר. מן עולה זאת מי הנודדים. בחולות להטילו שניתן

בעד כמו לאט בוקע דיבור כשכל נדיב. בת מנעלייך בפעמים יפו מה הדיבור. עמוק כבד חרב, כמו וארסי חד מלוטש הנוודי, הדיבור לרגע חונה מנעלים.

כמו שורף זית, שמן כמו נמזג רקום, ארגמני בד כמו מרחף תבואה, כמו נשקל מדברי. יעלה ממאכלת המאכלת. על רגע כל המונח קרבן של דיבור גולמי, נפט

פנס. ספר. מקופל. מזרן צרור. גולה. כלי היהדות. של הנודדת המחשבה מארבע שנאמר משיח? של רוחו היא רוחות מארבע הבאה שהרוח ומניין

ידי על אלא המתים תחיית ואין ויחיו. האלה בהרוגים ופחי הרוח בואי רוחות המדבר בעיר רוחות לארבע פתוח אברהם של אוהלו היה ומדוע משיח. של רוחובאוהלו. לארחה ימהר ולא נודדת שיירה יחמיץ שמא

האפלה הוא שלכם האור יקרים. אדונים וביניכם, בינינו הפוכים יחסים יש כשאנחנו בוכים אנחנו צוחקים כשאתם שלנו. האור היא שלכם האפלה שלנו. גסות שלנו והנימוס גסות. אצלנו הוא שלכם הנימוס צוחקים. אתם בוכים

הפן־ המבט כאשר מתכבה. שלכם הזרקור שבו ברגע חיים אנחנו בעיניכם. הנדודים את מקיימים אנו לחשכה. לה יכול אינו המושל מבית הלטוש אופטי את ולהרוס להחריב הזמן כל נדונים אתם לכן שבניתם, לבתים מתחת בסתר

משים. מבלי עצמכם אוזניו. על פנסים אודם עגילי ענד העצובים. האור פרוזדורי את לבש לילה

אמר מי צמא. רעב. לציד. יוצא מנומנמים. שחדים בכוכבי זרועותיו קיעקע בניגוד בפעם, הכוונה למה בסמים? למסחר מרכז שבע באר הייתה שפעם

הקולוניאליסטי המושל שזורק האור מבט שבין בתווך שנלכד הוא ומי לעכשיו?חי ואינו באור חי שאינו מי זה הנתין. היליד לו שמחזיר האפל המבט לבין

I 135 I

תערובת כולו עשוי יחד גם ואור אפלה של הדמדומים בתחום חי הוא בחושך. אלו לעור. מתחת עצמו של הדם מחזור לתוך בוער כך רקום ואדון עבד של

בימי אשכנז חסידי אצל הדמדומים. אזור של עבדים־אדונים בולדם. יצורי הם בעצם אבל כלב. או חתול אנשי שכזה. אדם־זאב מין שדים. היו הם הביניים יליד חציים חצויים. אדם בני רגילים. אנשים כמו נראים רק היום גם קיימיםעצמם. של המוכחש בשסע מבפנים כפותים מושל. חציים

בבאר פריז את לשתול שרצו הפסדים מעבר. בתוך מעבר עיר. בתוך עיר כמו שהותזה פריז של מורגנה פטה הממשי. המדבר בתוך הזיות שתלו שבע.

האלילה של ידה בהאכלת המוחתמים המדוכדכים המהגרים של קיא כמו רוק היא התוצאה החדשה. הקרקע על ושוב שוב אותה לשנן נדונים פריז. הגדולה סיוט. מתרחש חלום לכל מתחת העקום. הרחוב וגם הגטו גם הוא עצמו שהפסד על אדומות מנורות וחוברות, גלויות טבק, מוכרים קיוסקים אפלים, קיטונים עזים, פלסטיקים, מתווכים כותרת, ללא ישנים בווילונות שמחופות חנויות

מטאורה המערה, פאב וינאיות, שוקולטות סנדלר, חייט, חתולים, תרנגול, בכל למהגרים וידאו קסטות באנגלית, משומשים ספרים טבע, חנות למאורה,

באמצע מתים וקולנועים הישר. שבתוך העקום הרחוב מעברית. חוץ השפות במהירות שוכפלו בפריז הישרים הרחובות עקורות. שיניים בין מוגלה כיסי כמו פרספקטיבה בנימין ולטר שמנתח כמו היה שלו העיר אידיאל אוסמן, ידי על

חוזה הנפוליאוני, לאימפריאליזם עצמו את מתאים ארוכים, לרחובות מפולשת וישרים חדשים רחובות מימרה. אופני את מראש מתכנן אזרחים, מלחמת מראש

שיתמרדו. הפועלים לרובעי הצבא בין ביותר הקצרה הדרך את ליצור אמורים סייד מקומיים ערביים מהנדסים ושני וגרמני שוויצרי אדריכלים שני שבע בבאר רק הערביים המהנדסים כנועים היו הם אלנשאשיבי, ורג׳ב אלנשאשיבי אפנדי שיבוש פנימה הגניבו מכה, לכיוון פונה באלכסון, המונח הגדול המסגד בעניין בנו המסרגל, הקולוניאליזם יסודות את הניחו גם יחד הסדור. הדפוס של מכוון המושל מבט יישלח שכאשר שמבטיחות שורות וערב שתי ישרות, שורות הכול

את יקלוט הוא והמסגד השווקים העסקים, רחובות אל הממשל מבניין הטורקי מתפתלים כנחשים הרחובות אבל ושקוף. פתוח שטוח, הכול הבדואים. אורחות כל

מאוחר שנבנו הפסדים בתוך כפקעת בזה זה להתערב בסוף שבו צפופים וארסיים בחלום מתפתלת קסבה לפריז, אפריקה מצפון העולים של כמיהות מלאי יותר

היא אז הקמח. טחנת המרחב. בסוף יצא מחשבה בלי אחד שיבוש עוד אירופי. החנויות מן פליט בה יושב היום במיקום. משובשת היא למה ידעה לא עוד

לא כבר אפור. זקנו יומו. מעמל שעייף ציבור שליח הביג. בידי שהתרוששו

החתול בעין

I 136 I

שבע באר - פריז

לתוך ניגונים מקליט לבן, עפר סופר הקמח, על ושומר יושב רק ומוכר. קונה שאבד זקנו אביו בפי שנאלמו התפילות כל את קהל ללא מתפלל קטן. טייפ

גאולה. בתוך גלות גלות. בתוך גלות במשרפות. וחשמל. גז אורות של מבטחים חוף הם הפסדים אפורה חורפית בוץ בעיר

שחורות ערים אפלות קובות הם הפסדים מדבר שמש סחופת וחולות קדים בעירקפואים. קרביים בקרבה. אותן הרה החיצונית שהעיר קטנות

את המדבר ואוכלת. אוכלת ארץ המדבר. של הממוחזרת פריז שבע. בארהמדבר. של פריז את שבע באר שבע. באר את פריז פריז.

תהליך בסוף היה שבע באר במרכז שהוקם הקניון שנים שבע־עשרה לפני הסרגל לבין הישנה העיר שבין המעבר של המפתח נקודת על חולש שלו. הבנייה איבריה; מיתוח בתהליך אז הייתה הענק מפלצת שם. הדרכים וצומת הנמתח

הניאון ושלטי תמצמצנה עיניה שלה, ההתעוררות שאגת את תשאג קט מעט עוד הבליעה ובית באבן המצופה הבטון לסתות על יודבקו ענק שלטי לנצנץ, יתחילו

כל את ויהרוס יגרוף התמימים, הפסדים כל את ויגרום ימחץ ירסק, שלה הענק המדברי בלילה קהילה של הבידור מושג את ירסק השכונתיים, הקולנועים אביב תל את לחקות מנסים לא שעדיין הקטנים הקפה בתי את יחסל המאוורר, ולקבלנים לסוחרים ואוטובוסים, מוניות לנהגי חריף אספרסו קפה ומגישים להם ומגישים כמונו, כרוניים ולמשוטטים עבודה יום לפני לעורכי־דין בדואים,

יבוא מעט עוד בולגרי. ובורקס חמוץ מלפפון קשות ביצים גם הקפה עם יחד האדם עצמות על סיפורו את יספר האבן. ינשוף על שירו את וישיר ארד רועי

הקניון. יסודות בחפירות מצא הבניין קבלן שאביו שבפריחת גדולים שדות היו לאוניברסיטה המוביל הכביש שמול ב׳ שכונה ליד השכונות בכל כמעט מדבר. ופרחי כלניות בהם היו הקצרה האביבית המדבר

מגלשה חול, ארגז עצים, כמה ובה אחת קטנה גינה משובצת הייתה הראשונות מאומצת רדומה, ירוקה, עין כמו היו האלה הגינות דשא. בלא רוב פי על ונדנדה,

יותר מורגשת המדבר כשרוח בלילות, רגועה. נפקחת שפתאום משמש, מאוד נפלטו בערבים המדבר. נווה תפקיד את הגינות מילאו הטל, ירידת עם יחד

בדרך אז לטלוויזיה. חזרו ובלילה כלביהם ועם ילדיהם עם האדם בני מהקוביות בתוך כולם. כמעט מחוקים אינם. הם היום לגנים. לצאת זמננו מגיע היה כלל קברניטי שבע, באר קברניטי כמגדלור. קומות ארבע־עשרה אז בלט השדות הל

עד השממה לכיבוש כמושא אליה להתייחס התמידו המדבר, טרופת האנייה הם הבנק חשבונות אמתית. לשממה הפך שבע באר נחל סביב הפורח שהמדבר

לא ערך יקרות כמניות כולם נתפסו הגנים אדמתי. אדמה שפורח. היחיד הדברI 137 1

הגנים שאין ערים לראשי שהפכו הקבלנים פנים העמידו רבה בצדקנות מנוצלות, מיד לעקור - גברת של בפיה רקובות שיניים וזוהמה, מטרד של מוקד אלא

הקולנועים מבטון. קניון או דירות מגדל עוד כלומר ענקית: זהב שן ולשים דירות מגדל ולהקים ולנתץ להחריב להרוס - אלילים עובדי כמקדשי נתפסו בטרם חמש לגיל הגיעו לא מהמגדלים חלק אקווריום. בגודל ברכה עם חדשני

האשליה. מסיבת בחלוף קרועים חד־פעמיים לקישוטים המובטח פארם הפך שעמד איפה מנהטן, יוקרה ממגדלי הרמב״ם, לסלאמס הרמב״ם ממגדלי

זה המחווירה. להארלם הישנה הטורקית הרכבת תחנת ליד מדראנו קרקס תמיד העיר־ של השחיתויות כמוקדי המקומיות הרשויות שבע. בבאר רק קורה לא

אקשן אין כי שבע בבאר יותר בולט רק זה דגלים־דגלים. הארץ כל זה מדינה.אחר.

מרצפותיה הגוססת, הזקנה העיר של למותה מרשיעה עדות - הפסדים וחלוקי סמים פשע מאורות בצרכיו, שולט שאינו כזקן מסריחות משתנות קירותיה גוססת במרכזה, שנוצר העצום הריק את ויורקת גוססת מתנפנפים, אמהות

o סנטר ביג, חדישים, קניונים העיר בפאתי אי־שם ונחנקת. n e עיר את בונים שם העיר, במרכז המתים האבות של הריק ילדי יגדלו שבה הסתמית השעשועים

שבערי מראות הסטטיסטיקות מסכנות, ערי שבוע, ובסופי בלילות ישוטטולעשות. אחר דבר אין יותר, קונים הפריפריה

קונות הפרוורים ערי הקול. בנוה טוענות כלום, קורה לא שבדרום אמר מי לחור הפך שמרכזן ערים אותן יותר קונות הקול, להן עונה לב, שימו הרבה. תרבות צריכת כשאין חנק. כטבעת אותם לופתת קניות עיר של וחגורה שחורלפרוזדור. דומה הזה העולם מעות. באמצעות הצריכה עולה

בכניסה הבמה. על ומסך ישנים קולנוע כיסאות היו רסקו בפסז׳ הקולנוע בבית פעם כמו הפסקה. הייתה הסרט ובאמצע בלחמנייה ונקניקיות פופקורן מכרו

שממה של חן אותו חלום. כמו המקום נראה בלילה לשם כשהגעתי בירושלים. בבוקר. לשם חזרתי עצמה. בפני מציאות כבר שהוא מהמציאות ניתוק מוחלטת,

ולא המעבר של לגבו פנה הקולנוע כלומר הפסד, של האחורי החלק היה זה מצחינה וכניסה נסיעות, סוכנות מספרה, רהיטים, חנויות היו במעבר לחזיתו.

מסעדות שלוש לפחות שם היו ונוטריונים. רופאים של רבים שלטים עם לבנייןהבירה״. ״בית שם והיה קיוסקים וכמה זולות

הם ממדים. בהרבה פריז של התשע־עשרה המאה רוח את ביטאו הפסדים המזרח. של מגדולתו המערב אימפרטור של נפוליאונית היקסמות וראשונה בראשקהיר. פסד הוא בפריז שנבנה הראשון הפסד אוריינטליזם. של מובהק ביטוי

החתול בעין

I 138 I

שבע באר - פריז

השווקים .1798ב־ נפוליאון של למזרח המשלחת חזון של מימוש היה הוא הערים. בתוך דיסציפילינריות של מעמיקים תהליכים עברו כבר האירופיים

המזרח, של מהשוק הוקסם והנה ולמיין. למרר השכיל ומתמיד מאז המערב במיצוע הלאה זרמה קניות, צומת דרכים, צומת עתיקה, פרסית מילה מהבזאר,

ריכוזיות בתוכו וממזג העיר במרכז השופע צמצם, עין, אישון הטורקית, תרבויות אוכלוסיות, של וגעש ומצומצם קטן מרחב ותערובת, ריכוזיות ושפע,

וסחורות. הפריזאית הפסז׳ תרבות את התשע־עשרה המאה כל לאורך שהעשיר מה

לאקלקטיות גנאי מילת להיות הבזאר הפך כך אחר התיכון. המזרח של הבזאר היה מאה שבע, באר - פריז - קהיר וקו 1798 בשנת פעל פריז - קהיר קו ירודה. מן מתפרנס מערב. .1903 בשנת הארוכה, המאה בתוך עדיין כך, אחר שנים

התיכון המזרח תפארת המקורים הבזארים לתפזורת. אותו הופך ואחר המזרח שתרגמה פריז על העמוקה העמומה הארגמנית־כחולה הילתם את שהשרו הם ההילה שוב פעפעה שדרכן בברזל נתמכות שקופות זכוכית לשמשות ההילה את

בגדד לתחרה. אותה רימה זולא שאמיל עד כך כל עדינה מהפנטת המתורבתת, הרעש בלב השוק באמצע קירגיזסטן. דלהי איספהאן טבריז קהיר איסטנבול

הימים באחד טבריז של בשוק הוסמך פרץ רבנו גם ביותר. הסודי הידע הועבר בסלאת השנייה וסמיכתו הראשונה סמיכתו וזו סומך מועלם הגדול הרב ידי עלבבגדד. כבירי אל

השכים כן לפני שעתיים השוק. דרך עברה בבגדד הספר לבית בילדותו דרכו ולפתע סלו על נשען בשוק שעמד סבל אותו כמו הסיבוב כל את לעשות כדי

ולשאת אחריה ללכת עליו וציוותה רקום משי צעיף עטויות אשה לצידו עמדה מטורקיה. חבושים מסוריה. תפוחים מהלבנון. זיתים קנתה: לא ומה קניותיה. הנילוס, מן מלפפונים מדמשק. מים חבצלות מחלב. יסמין מעמאן. אפרסקים

ועוד בננה בעלי שעטפה בשר וורדים, שושנים מהודו. תמרים ממצרים. לימונים זנגולות, מסוכרים: ומאפים בצק ממתקי מסוכרים, שקדים קלויים, אגוזים כך אחר

זוהר ומי ורדים מי גם בשמים ומיני שקדים. עם וחלקום מפולפלים סמבוסקיםהבדים. אל הגיעה לא ועוד קוקוס. וחלב השמן עץ ותמצית מושק וענבר

את חיקה הפסד מבוזר. הידע את למסור רבנו על שהיה בדבר גדול סוד נשאר הריבוי מאחד. כגורם לקפיטליזם אותו שעבד אבל המזרח של הבזאר למסרו בפינות שבורים רסיסים להטמינו עלינו אנו, ואילו אחד. לכוח כפוף

שוק כמו לחשוב מחויבים אנו ואילו הוא אחד הכול הסכלים בגן חלקים־חלקים.גם אנחנו יקרים. וגם זולים גם צוחקים. וגם בוכים גם אנחנו שוק. כמו ולהתנהג

I 139 I

פילוסופים, וגם פועלים גם אנחנו חרוצים. וגם עצלנים גם טיפשים. וגם יודעים והמקטרת הבעש״ט השוק. לב הוא הסוד להעברת ביותר המוצפן המקום

סורו ועם דובדבנים מוכרות נשים עם ושוחח שם עמד שלו מאוד הארוכה בדי את ולהשרות הוויה שמות לגלגל הפסיק לא דיבורו כדי שתוך הפוזמקאות

גר מבגדד התיקונים מתקן פתיה יהודה הרב הטבק. את שם קנה וכמובן הלבד. מחוץ בירידים. הגדולות ההתוועדויות השקמה. ברחוב יהודה מחנה שוק בלב

אירופה מתקנאת כך אחר התיכון. במזרח כמו העיר בלב או באירופה כמו לעירמחדש. שלה העיר לב את ומעדכנת במזרח

בחסות המטרים עשרים ברחוב שבע בבאר קיים היה כבר הגדול הבזאר־פסז׳ פריזאייט פסז׳ים להרבה אותו לבזר התאמצו העברית העיר בהקמת הטורקים;

אך שבע באר במרכז חנה כבר עצמו האוריינט הקטן. העיר מרכז בשטח קטנים בלי׳ צורה עם נשארו אוריינטליסטי. מערבי דגם לפי מידותיו את גזרו עכשיו הנוסעת המחשבה של המידיים לצרכים העונה - המזרח של התוכן לא תוכן,

האימפרטור הסוחר של מכוחו הנדחף המערב של התוכן ולא קהילות־קהילות אותה מסתתרת שמתחתיה מגוונת סחורה קדימה ודוחף סביבותיו את שבולע

שלכאורה. לריבוי בניגוד אמיתי ריבוי ומערב. מזרח רושמת. קופה נדחפים לפלסטינה. היהודים הגיעו קולות־קולות, קהילות־קהילות,

יסמינים מזה; זה שונים ופרצופיהם ודעותיהם הגיעו כך הוזים. יוזמים מגורשים. אודים מהודו, ואורז מעיראק תמרים ממצרים לימונים מדמשק חבצלות מחלב

חיטוי. וחומרי שמש חול, מרוססי יחד נדחסים ואבק, אפר מאש מוצלים ורהיטים חשמל לטרקליני בדרך חשוכים פרוזדורים שבע, בבאר הפסזי׳ם

הנורדית היהודים מערב. ארץ של בדרומה חנוק עיוור מזרח של אטום לילה נחיתה נוחתים השמים לטרקלין עצמם מתקינים כפרוזדור כולו בעולם שחיו עומדות לתחנות השטח את ממפים נודדת. מחשבה מכל חרדים החצץ על קשה שניתקו■ הנטוש המערה בפאב נפט למפות לאור נפגשים אנחנו רכבות. ללא

והיבבוח מבחוץ האתיופי טושו של התרנגולות של הקרקורים החשמל. את ממנו כם׳ הסביר הרי רבנו, פותח הזקנה. הרוסייה סנדרה של הרעבים החתולים של

שרוי והוא פעם אחר פעם הברק לו שהבריק למי דומים אנחנו הגדול הנשר עו בתדירות פעם אחרי פעם בך?ןם להם מבריק יחידים רק מאוד. האפל בליל

מפעת עלינו הזורח המועט האור וגם הפסק. בלי תמידי באור הם חיים שכאילו כאילו נעלם ולעתים יום כאור ומבהיק נוצץ לעתים אלא תמידי אינו לפעם רק המתהפכת. החרב הוא כאילו הזמן, קפלי בין חיים אנו ופרש. בלכלוך כוסהכאיל! הפרוזדור את רואים באפלה ומגששים מעולם אור ראו לא אשר אותם

ל בעין החתו

I 140 I

ן י שבע באר1 • י

■עיניהם׳ 1 הסומית את חמלה בלי הצידה דוחפים כשהם מכאיבים אור, מוצף הוא וו,קי/זה הממשי החושך את תדיר המוארת תודעתם של העלטה מתוך מייצרים

זולתם. עול

I 141 |