1

טישתהנהצטרפות ליהדות ו

של הגירה רוחנית יםכמעש

דע עמירייהו

י אל" פגע י ת י מאחריך לשוב לעזבך ב אל כ

י אשר י ובאשר אלך תלכ ינ ין תל י עמך אל עמ

י באשר. אלהי ואלהיך אקבר ושם אמות תמות

יה' יעשה כה יף וכה ל י יס יד המות כ י יפר בינ

."ובינך

יז-רות א, טז

מבוא:

כרים ואינה מעודדת ומסיונרית, שאינה פועלת לגיור נ-זה דורות רבים תופסת עצמה היהדות כדת לא

תפיסה בדבר המידה שבה תואמת הער בעובי הקורה של הפולמוס להיכנס אין זה המקום תהליך זה.

נקל לראות שהיא משפיעה עמוקות . מכל מקום, את ההתרחשויות ההיסטוריות בתקופות שונותעצמית זו

בשאלת הגיור המסורתי הן על הדיון ההלכתי והרעיוני . זאת, מאז ימי הביניים לפחות על השיח היהודי

בחוגים שונים תופעות כיום בו תיתפסנה ובסוגיות הכרוכות ביחס לגרים ובמעמדם, הן על האורח ש

ואף ,יהודים לקיים אלא את מצוות בני נוח-אין מצפים משאינםככלל, ההצטרפות ליהדות ולעם היהודי.

אך המחליטים להצטרף אל היהדות נתפסים 1;י"ע[ חייב מיתה" –קובעים ש"גוי ששבת ]בשבת ובמועדים

2מהווייתם הקודמת.ם שתחרריבבירור כמי שמסתפחים על נחלת האל ומ

דווקא ערכי. מצד אחד זכתה למרכזיות רבה ולציטוטים אין ספור -רב הואאלה היחס המסורתי למצטרפים

תלא נודעהיא דעת יחיד זנחיה למדיי ואף הגם ש 3,אמרתו של רבי חלבו "קשים גרים לישראל כספחת"

סנהדרין נח ע"ב. 1

גוי שעסק בתורה, חייב מיתה; לא יעסוק אלא יב: "-וראו רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק י, הלכות יא 2

אם עשה אותו לעצמו כמו שבת, חייב מיתה; , אפילו ביום מימות החול, בשבע מצוות שלהן בלבד. וכן גוי ששבת

לחדש דת, ולעשות מצוות לעצמן מדעתן, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו.כללו של דבר: אין מניחין אותן

אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצוות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע. ואם עסק בתורה, או שבת, או

".מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה; אבל אינו נהרג – חידש דבר

המרכזי הדן בגיור ובהליכים הקשורים בו. רבי חלבו הוא אמורא ארץ למשל: יבמות יז ע"ב; המקור התלמודי 3

ישראלי, בן הדור השלישי; עלה ממבל.

2

הצדק ורואות בגיור תהליך חיובי מצד שני, עיקר אמרות חז"ל משבחות את גרילה משמעות הלכתית.

למשל, דברי מסכת גרים: ים למגמה זו,ומבורך. אופייני

אהבה ונאמר... בישראל אהבה נאמר... כישראל אותן מכנה הכתוב מקום שבכל הגרים חביבין

רצון ונאמר... בישראל רצון נאמר... עבדים גרים ונקראו ... עבדים ישראל נקראו... בגרים

בישראלי.ע[ –]האל שירות נאמר... בגרים שמירה ונאמר... בישראל שמירה נאמר... בגרים

4.בגרים שירות ונאמר...

את הנאמר במקרא על מעמדו של , ובמקומות רבים נוספים,ראוי לתת את הדעת לכך, שחז"ל מסבים כאן

הלכת של ההסבה לקטגוריה משמעותה מרחיקת ונת מת מכוו"גר תושב" לדיון על "גר צדק", תוך התעלמ

הערך המוחלט שבין הגר לבין -. כל זאת, כדי לעגן באורח שאינו משתמע לשתי פנים את שווויןכה שונה

הפורמטיבית הקדמתו בש התפתחות התורה שבעל פה תאורהרמב"ם במדגיש באותה רוח היהודי מלידה.

היו גרי צדק מסורת ישראל, ם של מעמודי התווך המרכזיי ,מרכזיים ששורה של חכמים ,ל"משנה תורה"

ויש לומר, שאת ריבוי המקורות המבטאים יחס חיובי מופלג לגרים יש לקרוא במידה 5צאצאי גרים. וא

רבה כמאמץ מנהיגותי מתמשך של חכמים ופוסקים להתמודד עם מעמדם הבעייתי והרופף, ככל הנראה,

זה אחזור בהמשך. של גרי צדק בקרב קהילות ישראל בתקופות שונות. לעניין

-מכל מקום, ביחס העקרוני החיובי לגרים שמביעים מרבית מקורות חז"ל ומקורות ההלכה הבתר

יהודים, לדתיותם ולאורחות -הערכה לשאינםאו על פתיחות תלמודית, אין כדי ללמד בשום אופן על

לנטוש את דרכי התוהו הכרעה העקרונית של הגרים כוחה של האמון ב. אדרבא, הם מבקשים לבסס חייהם

. נעיין, למשל, לדבוק בעבודת האלוהים. דבר זה מתבטא בשורה של הלכותו שציינו את הווייתם הקודמת

מקבלין אין להתגייר הרוצהבאשר לנקודת המוצא הרעיונית להליך הגיור, לאמור: " מסכת גריםבקביעת

העולם והיה שאמר מי בעול צוארי ליתן דאיכ איני אמר אם... להתגייר לך מה, לו אומרין אלא, מיד אותו

תחת נתון אדם זה היה אעד כה לההנחה העומדת מאחרי הדברים ברורה. 6".מיד אותו מקבלין, הוא ברוך

ורק אם יתגייר ייעשה לחלק מקהל עובדי האל. זהו המניע ה' יעבד, שהרי רק ישראל הם ולו של האלע

מסכת גרים, פרק ד, הלכה ב. זמנה המדויק אינו ידוע, אך הלכותיה נתפסות כבעלות מעמד של בריתות. 4

צדק היה ... ור' מאיר בן גר צדק". וראו דברי "שמעיה ואבטליון גרי הצדק ... ר' עקיבא בן יוסף ... ויוסף אביו גר 5

)גיטין נז ע"ב(: "נבוזראדן גר צדק היה. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק; מבני שבתלמוד הבבלי הבריתא

בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים; מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון".

מסכת גרים, פרק א, הלכה א. 6

3

הגם שברור לגמרי, דווקא מקריאת מקורות אלה, 7,היחיד לגיור שההלכה מצהירה על הלגיטימיות שלו

גם לכך אחזור בהמשך. 8.ממגוון מניעים רחב הרבה יותררבים שבפועל הונעו גרים

כה בדרכי התוהו של הגויים אל דבקות בעבודת האל, , בדבר המהפך המושלם שעובר הגר מהליתפיסה זו

היחס אליו לאחר שהתגייר: מכתיבה את התביעות בדבר

הא... מדבר הכתוב דברים באונאת –)ויקרא כה, יז( " עמיתו את איש תונו ולא": רבנן תנו

לו יאמר אל ,גרים בן היה אם ;הראשונים מעשיך זכור לו יאמר אל ,תשובה בעל היה אם? כיצד

, וטריפות נבילות שאכל פה לו יאמר אל ,תורה ללמוד ובא גר היה אם ;אבותיך מעשה זכור

9.הגבורה מפי שנאמרה תורה ללמוד בא ורמשים שקצים

בעל ממש כמו שאבותיו ו שלחיי. הוא אמור להתבונן באורחות חטאיוששב מ הגר, כמוהו כחוזר בתשובה

רותיו לעבמשול ו, טרם גיורו, חייו שלאמור להתבונן בחייו שלו קודם למהפך שעבר. גם אורח התשובה

יהודי "אכל נבילות -כלאלא היה רבב בכך שמכל בחינה נורמטיבית מסורתית אף כי וזאת של החוטא,

קבלתו לקהל ישראל ולקהל לומדי התורה, משמעה מחיקה מלאה ככל הניתן של עבר אפל זה .וטריפות"

ויש לומר שממעטים מאוד לעסוק בשאלה 10."דמי שנולד כקטן – שנתגייר גר"ושל זכרו. שהרי,

, בהיותו שהביאו אותו מלכתחילה , החברתיים והתרבותייםהמכרעת, מה היו היסודות הרוחניים והנפשיים

להכיר בערך החיים שגרמו לובנפשו ובסביבתו להכרעה להתגייר; מה היו "ניצוצות הקודש" יהודי, -לא

היהודיים ובאמיתם.

מי שפרש מן היהדות הדברים חדים כתער. אשר לשב, הרי רב ערכיותשוררת שאלת היחס אל הגר באם

אמנם, מעיקרו של דבר 11הממיר את דתו ונוטש את היהדות הוא "משומד", היינו מי שהשמיד עצמו.

משומד, אולם הוא נתפס כחוטא בחטא חמור, -יהודי שהמיר את דתו נשאר יהודי, היינו ישראל

הוא מצוי בדרגה הנמוכה . רה על מצווה שדינה "ייהרג ובל יעבור"יעבמגיע עד כדי שבהקשרים רבים

שם, הלכה ג :"כל המתגייר לשום אשה, לשום אהבה, לשום יראה, אינו גר. וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה 7

אומרים כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים, שנאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד

ים אינו גר".היהודים עליהם, וכל שאינו מתגייר לשם שמ

(: "תני ד' גרים הם, גר אהבה, גר יראה, גר פרנסה, גר צדק, ולפי 941ראו, למשל, בראשית רבתי, וישלח )עמוד 8

מעשיהם זכורים בתורה. גר אהבה כיצד, אהב אשה מישראל ובא ונתגייר בשביל שיטלנה, התורה מושלתו ככלב ...

להתגייר אלא מתוך יראה ומושלן כבהמה ... גר פרנסה כיצד, ראה גר יראה כיצד, אלו גרי מרדכי ואסתר שלא באו

עניי ישראל שהם מתפרנסים ובא להתגייר בשביל שיתפרנס ולפיכך מושלו כעני ... גר צדק זה שנתגייר לשם

שמים, לפיכך מושלו כאזרח ..."

בבא מציעא נח ע"ב. . 9

למשל, יבמות צז ע"ב. 10

חה אכן באטימולוגיה זו, אולם ברור לגמרי שזו המשמעות שבה הוא נטען לאורך אין זה ברור האם מקור המונ 11

הדורות. אשר על כן, במהלך הדורות אסרה הצנזורה הנוצרית את השימוש בה, והיא הוחלפה במונח הניטראלי

"מומר".

4

אחת תחושת העליונות היהודית המעוגנת -ביותר שבה יכול להיות אדם, הרבה מתחת לדרגה שמייחסת לא

כבוגד וכנקלה. המשומד נתפס כאויב מסוכן, שראל. ברעיון "בחירת ישראל", למי שנולד מחוץ לעם י

מתוך הבנה שבעצם מעשה ההמרה יש משום וזאת 12,יו עם היוודע דבר המרתונהגו לשבת שבעה על

עליו; אדרבא ראוי שלכשימות המומר אין להתאבל יםההלכה קובעמקורות בהתאם, .אובדן מלא של חייו

ת האיבה למומרים תודע 13שונאו של הקדוש ברוך הוא"."על כך שאבד מן העולם לשמוח לבני משפחתו

באמירתו , למשל, שהתבטאההיא מהמושרשות ביותר במבנה הרוח והנפש היהודיים עד ימינו. היא זו

מרדכי ואנונו הוא "חלאת המין האנושי"; זאת לא משום "מרגל האטום" הקשה של ישעיהו ליבוביץ, ש

אין ,ההתנצרות 14ם רבים, אלא משום שבגד ביהדותו והתנצר.במקריכשלעצמו שבגד במדינתו, דבר ראוי

מעבר לאורח אחר של עבודת האל, אלא נטישה מכול וכול של חיים אפוא בעיני הוגה כליבוביץ משמעה

ונטישה זו קשה בעיני ליבוביץ פי כמה וכמה מהכרעתו של יהודי חילוני הבוחר ראויים לפני אלוהים.

, כדרך שחי ואנונו, ככל הידוע, מכל מה שמסמל את החיים הדתיים לפני האלשלא לקיים מצוות ולהינתק

. לפני התנצרותו

התמונה ששורטטה כאן באשר ליחס למצטרפים אל היהדות ולנוטשים לסיום דברי מבוא אלה יש לומר, ש

–חוק אותה, אינה ייחודית לדת זו. נראה שכך גם העובדה שיחס זה מחלחל במידה רבה גם את הציבור הר

הנצרות כדת מסיונרית מובהקת, והאסלאם כדת מהדת ומאורחות החיים שהיא מכתיבה. –ברב או במעט

על האנושות, פיתחו מערכת תובנות והתנהגות אף השלטתה של זו הטוענת לאמת דתית אוניברסלית ול

שבתקופות משומד ישראל הוא, הרי -חריפה יותר. אם ביהדות נערך וויכוח האם ובאיזה מובן ישראל

ש אותן כבן מוות ממש. אם ביהדות ניתן למצוא תנודות ביחס ונטביקש לרבות ראו דתות אלה את מי ש

מידה ברורה -בהצטרפות זו אמת –ובמידה מכרעת גם רואות –למצטרפים אליהן, הרי שדתות אלו ראו

ם בהקשר זה ראוי זאת, למרות שגלהצלחתן, לעליונותן, להתקרבותן אל מילוי השליחות הדתית שלהן.

גית הרשמית, לבין החשדנות, ההדרה וההסתייגות שהיו לא תאולולבחון בזהירות את הפער בין העמדה ה

אחת מנת חלקם של המצטרפים לעדות אמונה אלה.

. על פניו נראה לומר, שמעצם טיבו גוזרת המונותאיזם לגווניועומד מאפיין יסוד של זה תאורביסוד

או לכל הפחות ייחוס של לגיטימיות לגיטימיות רק לדרך דתית אחת, העמדה המונותאיסטית ייחוס של

או ,סוג של כפירההן בעיני המאמין המונותאיסטי בהכרח דתות אחרות מלאה ושל שלמות רק לדרך אחת.

. (נ"חסימן ת ,ראו, למשל, העדות על רבינו גרשם מאור הגולה שנהג כך על בנו שהתנצר )אור זרוע 12

מסכת שמחות, פרק ג, הלכה ה: "המשומדין והמוסרין, לא די שאין מתאבלין עליהם, אלא קרוביהם ישמחו 13

בעולם החרדי נוהגים רבים על פי וילבשו לבנים ויאכלו בשמחה שמת שונאו של הק' ]הקדוש ברוך הוא[". כידוע,

דין זה גם לגבי היוצאים לתרבות )"יוצאים לשאלה"(.

הדברים נאמרו בתקשורת האלקטרונית ונשמעו על ידי הרבים )כולל על ידי כותב מאמר זה(. הם צוטטו לא אחת 14

מפי לךיבוביץ, אולם לא איתרתי אותם בכתובים מפיו. יש לומר, שאמנם ראוי לייחס להם מידה לא מבוטלת של

גידה המיוחסת לואנונו במולדת אינהלשמה, בעיקר באשר האמירה הדתית מדגישה את העובדה שהב-פרובוקטיביות

פסולה בעיני ליבוביץ. אולם, אין ספק שהדברים מבטאים באורח בהיר ומדויק את מחשבתו, ובמובן זה הם

רלוונטיים עד מאוד לדיון זה.

5

הצטרפות לעדה הדתית ערכי העקרוני ל-נובע היחס החדן מכא 15לפחות דרכים דתיות נחותות ולא מלאות.

, לנאמנות לאלוהעליון ביטוי ולסירוב לנטוש אותה כדתית ההיעגנות בעדה ; למעשה תשובה רב ערךאל כ

באל מובהקת בגידה כ –נטישתה ל; עד כדי "קידוש השם" ומתן עדות על אמיתותה העליאית של דת זו

שבין הדתות, נכון במידה רבה גם לקווי החיצונים גבי קווי הגבול מה שנכון ליש להעיר, ש. וותובאמ

סונים באסלאם; קתוליםו שיעיםכגון )עדה דתית אותה תוככי שבין הקבוצות השונות בהפנימיים הגבול

פרוטסטנטים בנצרות; קבוצות אורתודוקסיות שונות, זרמים דתיים לא אורתודוקסיים, והשקפות עולם ו

יסוד הכרחית ומוצקה של הדתיות -כעמדתאפוא לכאורה פרדיגמה זו ניבטת חילוניות ביהדות(.

המונותאסטית ושל התרבויות הצומחות על ברכיה, פרדיגמה שאין לה תחליף.

דרך חשיבה . אציע זוכביכול -מאליה-כביכול ומובנת-מוחלטתערער על קביעה בקש לבדברים שלהן א

במרכז דבריי ההצטרפות לעדה הדתית וההחלטה לנטוש עדה אחת לטובת עדה אחרת. סוגיית חלופית ל

אך .תעמוד, כמובן, שאלת ההצטרפות ליהדות ולעם ישראל, ושאלת העזיבה של היהדות ושל עם ישראל

גיים, הן תאולואמות המידה שאציע תהיה רחבה יותר. אשעין את דבריי הן על אדנים הגותיים ו ן שלחלות

רפלקסיבי על המציאות הממשית בתחום זה, העולה מבין השיטין אפילו בדיון ההלכתי הקלאסי על מבט

כפי שסקרתי אותו לעיל על קצה המזלג.

התרבותית והדתית כ"נוף" פרטיקולרי:השתייכות ה

– המציינת קהילות ועמיםההשתייכות הדתית והתרבותית ביסוד הראייה המוצעת כאן עומדת תפיסתה של

. קבוצות אחרותאותה ממבחין ו קבוצהאת האחד מיני רבים, המציין ,ביטוי פרטיקולריהיא . "נוף"כ

של היחידים ותת הקבוצות בעיצוב מכריע חלק תנוטלשל ההשתייכות לדת הספציפית הייחודית האיכות

–אוגרפי רוחני כגי –לנוף ספציפי שתייכותהה. ן והחוויההלשו, החברה, הרוחבמישורי ושל קבוצה ז

למי מיון פרטיקולרית. היא מציינת את הדאמנם היא ,הזהות הראשוניים ביותר-מלידה ומשלבי עיצוב

מאפיין היא כשלעצמה שצמחו מאותו נוף ואת השוני בינם לבין אלה שצמחו מנופים אחרים. אולם

וף המציינים אותם, נ-נוף או חלקי –. לכל אדם, משפחה, עדה, קהילה, עם אוניברסאלי של הקיום האנושי

נוטלים חלק בעיצובם, מתנים את זווית הראייה שלהם ומשמשים נקודת מוצא למסע חייהם ולמורשת

שהם עשויים להוריש לדורות הבאים. הייחוד הנגזר מהנוף הספציפי, הקרבה והמרחק בין "נופים" שונים,

הם מיסודות התפתחותה של התרבות האנושית בכלל, של –והשותפות בין הנופים האנושיים באשר הם

של עדות דתיות ושל מבעים דתיים. –תרבויות אנושיות ספציפיות, ולא פחות מכך

–מלידתו, ממגדרו, מבית גידולו, מבחירותיו, מנסיבות חייו, מלשון הוריו וחינוכו –כל אדם נושא עמו

את נקודת המבט שממנה יפרש את העולם ויכריע את מרכיבי זהות פרטיקולריים המעצבים את חייו ו

ן למצוא ביחסו העקרוני של האסלאם אל "דתות הספר", או בהבחנה הנערכת במרביתו של תעמדה מעין זו ני 15

לכתי היהודי בין הנצרות הנתפסת על ידי מרבית פוסקי ימי הביניים כ"עבודה זרה" לבין האסלאם שאינו הדיון הה

כזה.

6

הכרעותיו. כך לגבי כל יחידה ויחיד; כך לגבי כל קהילה, שבט, עדה או עם. מרכיבי זהות אלה הם בעלי

םאינ –קצתם או מכולם מ –הם להינתק מ יםחשיבות ותוקף ראשוני מכריעים. במקרים רבים, גם הבוחר

האו ברבדימובחנים השלילה, מדעת ומרצון או על דרך ך החיוב על דר ;מהם יםמלהיות מושפע יםפוסק

עשויה להיקנות הפרטיקולרית, פרי הצמיחה מהנוף הספציפי, לזהותתשתיתיים יותר של הנפש. ה

ם מחויבות ייחודית לאחיה של תודע. כזו עשויה להיות המשמעות רבה גם בשאלות ההתנהגות המוסרית

ולנוף זהות הפרטיקולרית לתרבות. , המדינה וההדתיתה קהילה לגורלם והעדה, עהלבני ולאחיות,

, . כך, במובהקבאשר ליצירה התרבותית והאמנותיתרבה משמעות המצמיח אותה נקנית על פי רוב

אבל גם בציור, בפיסול, במוסיקה ובמחול. וברור, שלזהות זו חלק . בשירה ובספרות, בתאטרון ובקולנוע

בין מכוח ,זאת. באופק ההתפתחות של כל יחידה ויחיד, קבוצה וקהילה –לטוב ולמוטב –משמעותי

תפיסות ונטיות של הסובבים אותם, בני קבוצתם כבני קבוצות בשל בין ,מרכיבי התודעה העצמית שלהם

כך נגזר אופק התפתחותו של היהודי בימי הביניים ממעמדו כבן לקבוצת שוליים מודרת, מזה, אחרות.

י והדתי שהעניקה לו שייכות זו, מזה. כך, אופק ההתפתחות של בני הציבור הפלסטיני ומהעיצוב התרבות

הישראלי נגזרות מהאורח שבו החברה הישראלית ממקמדת וממדרת את הציבור הפלסטיני החי בה, מזה,

. , מזהומן התודעה הלאומית, הלשונית והדתית שלהם

הכרה עיונית כזו או אחרת. הוא הנתון שבתוכו -תלויה או אידיאולוגי-מצב עניינים זה כשלעצמו אינו תלוי

השאלה שיש להעלות לגביו, שאלה שתקרב אותנו לסוגיית המעבר צומחים יחידים, קהילות ועמים.

משייכות דתית אחת לרעותה, היא שאלת הערך שראוי לתת למרכיביה השונים של תמונה זו.

ותרבותית הוא הבחירה בזהות הפרטיקולרית שמתוכה מה שנתון לבחירה, לחינוך ולתודעה עיונית

לכך שזהות ת המודעו –והענקת משמעות חיובית ויוצרת לזהות זו. לא פחות מכך ,ולתוכה אדם צומח

הוא, נישאות זהויות אחרות, -ולעתים גם בקרבו –פרטיקולרית זו אינה אלא אחת מיני רבות, שסביבו

וספרויות אחרות, פועלות זוויות ראייה שונות ומגוונות. חיות קבוצות אחרות, מתפתחות לשונות

-ומעגלי החינוך והעיצוב ,ההשתרשות ב"נוף" הפרטיקולרי היא שאיפה ודרך חיים ראויה וטבעית מאוד

אולם, כשבתוך כך נחסם המבט לתרבות שמפתחות חברות שונות מיועדים במידה רבה להעצימה ולבססה.

שאיפה זו נעשית –ערך ותוקף ספציפי זה יש אל סוגי הנוף האחרים ונרכשת התפיסה שרק לנוף

מסוכנת. זה ההבדל העקרוני בין תופעות אינקלוסביות וליברליות של הלאומיות לו מנוונת ל, לחולנית

תרבותיות -זה המבחן של כל רב המודרנית לבין תופעות אכסלוסיביות, פשיסטיות וגזעניות שלה.

זו אמת המידה אמת אליה.-ופלורליזם המבוססים על עיגון מעמיק בזהות הפרטיקולרית ועל מחויבות

ליכולת להעשיר תרבויות מתוך מגע עם תרבויות אחרות, לבסס שיתוף פעולה על הכרה בעושר

הזהות הפרטיקולרית, מזה, ת. רק מכוחה ניתן להשתית אחריות כלל אנושית על מיטבה של שבשונו

דע לחיי אנוש באשר הם, מזה.ועל הערך הנה ספציפית ערך של הקיום הספציפי של קבוצ-ותודעת

של היחיד ושל הקהילה בסיסית ההכרה ה –ומעצימה את –מושתתת בראש ובראשונה על ראייה כזו

אדם נחשף אליהן אלה שכושוררות בסביבתם המיידית בערכן של פרטיקולריויות אחרות, אלה הוהעדה

כך שויה לנבוע ממנה גם ההכרה בעלשיח של "הכפר הגלובלי". והרעיונות והודות לזרימת המידע רק

7

, מעמיקה ההערכה שלי עמידה בקרב מגוון הזהויות שאני מכיר ושאני מודע אליהןהדווקא בזכות ש

ובה בעת סלוסיביזם ממאיר, קזו מחסנת מאכ. ראייה ציתוזהותי האישית והקיבאיכותיה הייחודיות של ל

זהות אוניברסלית, בין בין זהות פרטיקולרית "צרה" לעומדת לפני אדם היא זו שה הגם מהאשליה שהבחיר

מחוץ לזהות ; קוסמופוליטית, כלל אנושית. אדרבא, המין האנושי מורכב מ"משפחות האדמה"

יהודים מתבוללים משל ל כדרך שדימו –כלל אנושית אחידה תהפרטיקולרית שלי אין שוררת זהו

אלא –כביכול -אנושית-רופה" הכללמן הגטו היהודי ולהיכנס בשערי "איבאירופה שכמהו להשתחרר

לראות כזהות כלל ןפרטיקולריות אחרות, המרכיבות יחדיו את מה שניתדווקא מגוון רחב של זהויות

אנושית.

לזכות להסכמה נרחבת למדיי, אף וכראויה ואם במישור הכלל תרבותי עשויה ראייה זו להיתפס כסבירה

ור הדתי היא מועמדת לפני שורה של אתגרים שרמזתי אליהם בראשית דבריי. אימוצה תובע שהרי שבמי

גית; נגזרת ממנו התנגשות עם כמה וכמה מהקביעות הנרמטיביות המסורתיות תאולושורה של הכרעות

של הדתות השונות.

ד תפיסה זו הנחת היסוד שהאל עשוי להתגלות לקבוצות שונות באנושות, גית עומדת ביסותאולומבחינה

דתות ממנה "לבחור" כמה וכמה עמים, להנחיל לאנושות תשתית של מצווה ושל "אמת" שתצמחנה

אוחזת בתודעה שהיא –וענייננו כאן בעיקר במסורת היהודית –שונות. אשר על כן, כשדת ספציפית

תו של האל, עשוי להיות לתודעה זו בסיס ויש בה כדי להפרות ולהעמיק מבטאת את עבודת האל ואת אמ

את החיים הדתיים. יתרה מזאת, בלא אחיזה איתנה בתודעה זו מאבדת הדת את משמעה ונעשית לפולחן

ריק מתוכן ולפולקלור גרידא. לעומת זאת, כשדת מייחסת מאפיין זה לעצמה ולעצמה בלבד, כשהיא

זו יומרת שווא הגובלת – התקיפה היחידה והמצווה האלוהית האחת לוהיתמכריזה שבידה האמת הא

באלילות. שהרי המחזיקים בטענה זו קובעים, הלכה למעשה, שהאל אינו אלוהי האנושות, דרכיה

ודתותיה, אלא אלוהיהם בלבד. ויש לומר, שהמרחק בין תפיסה זו לבין התפיסה האלילית הקלסית שלפיה

קטן בהרבה ממה שאוהבים לשער. –נים בנו בלבד ושולטים על נחלתנו בלבד האלים "שלנו" מתעניי

יתרה מזאת, תפיסה זו מתיימרת להותיר לאל אפשרות לקיים רק ערוץ תקשורת אחד, לגלות עצמו רק

כזו –באורח שבו מבינה מסורת מסויימת זו את התגלותו, לבטא עצמו רק דרך פרטיקולריות אנושית אחת

אחד של האנושות הנגאלת. וצריך להיות ברור העצמה כגרעינה העם נבחר" או כזו הרואהרואה עצמה כ"

אלוהי השמים והארץ, בורא העולם והאדם. הכול של -יכולתו חובקתעד כמה יש ביומרה זו משום כפירה ב

ד, ערך יחסי בלבנודע –יהודית, נוצרית, מוסלמית, אחרת –שליצירה הדתית הספציפית תלמוד לומר אין

לדבר יםכמענ ונוצרשל הדתות השונות ותשכל כולה המצאה אנושית ותו לאו. שהרי אם היציראו

ת ואלוהין הרי שה –ונבין מושג זה של "דבר אלוהים" כאשר נבין –ם בני האד אלוהים שהיה אל

צוות היא ניסיונה של תרבות דתית להעניק לשון, לבוש, סיפור, מערכת מכל אחת מהן ת כאחת. וואנושי

היא כעמידתה לפני האל. ידעה לגבש במהלך דורותיה אמונה זו -עדתשיבטאו את מה ש –ואורחות חיים

"נוף" ספציפי; היא אופן ייחודי ובר תוקף של הקיום האנושי לפני אלוהים. בתוככי מעגליה עשויה

משמעות השואפת אל המוחלט ככל שבכוח אנוש אולי מוטב: מוחלטת, או שמעות להיקנות לנוף זה מ

8

"שום דת אינה כזה המקיף דתות ולאומים, תקופות ויצירות, לשאת שאיפה זו ולממשה. במבט רחב יותר,

שום נוף אינו "האמת", אלא חלקם של . מבט כזה יגלה שאי" מבודד, כאמירתו של אברהם יהושע השל

פרנץ רוזנצוויג. סביב לנוף זה משתרעות כברות ארץ בני אדם מסויימים באמת האלוהית, כמאמרו של

איכויות דתיות משיקות, מקבילות ואולי אף מנוגדות.חלקים אחרים באמת, אחרות, נופים אחרים,

ש אותה מתוכנו. ר המצווה להיאבק בה ולשאת בכל זה גם אין כדי לבטל את שאלת "העבודה הזרה" ו

נות ובמבעים שונים, אין משמעה שאין שקר; ההכרה בכך העובדה שהאמת עשויה להיגלות בצורות שו

ב צווה לקר שלשאיפה לטוב ולצדק גילויים מגוונים אינה נוגדת את ההכרה בכך שיש עוול ויש רשע, ומ

יום שבו "עולתה תקפוץ פיה"; החוויה רבת הפנים של היופי, זו המעושרת על ידי מופעיו השונים

רחק מן הכיעור וממה שמביא לכיעור. עוקצו של הכיעור ואת החובה ל בתרבויות ובעמים, אינה מכהה את

של המדרש. זה המאבק הנמשך והולך ביטויו זו המצווה לתקן עולם, להיות שותף ב"שכלול" הבריאה, כ

דווקא בין דת לדת, בוודאי לא בין דתי נמתחים לקרב את הגאולה. אלא שקווי החזית של מאבק זה אינם

ת האחרות. העבודה הזרה שולחת גם שולחת את טלפיה אל תוככי דתי שלי, אל קרב שלי לבין כל הדתו

כל אלה אינם זרים –קהילתי ותרבותי. פונדמנטליזם, גזענות, עוול, שנאת אדם, יוהרה, אלימות וניצול

להוויתי היהודית כשם שאינם זרים להוויות תרבותיות ודתיות אחרות. סכנתם לעצם קיומי גדולה וחמורה

במיוחד כשהם מופיעים בתוככי עמי, מדינתי, דתי ותרבותי; ואז גדולה וחמורה במיוחד גם המצווה

להילחם בהם ולמגרם. ומנגד, הרבה ממה שקיים בדתות אחרות, קרובות כרחוקות, מערביות כמזרחיות,

בת אדם. הוא אורח של בקשת אמת, של ניסיון לחיות חיים ראויים לפני האלוהים, של יראת שמים ואה

מבחינת ציוויי הדת וקביעותיה הנורמטיביות הדתיים והתרבותיים. ת בכל תחומי החייםולתפיסה זו השלכ

אינו מבטל את אלוהיות. הממד הנצחי שבהןמה שהן משמעה שכולן אנושיות לא פחות מ ,גיותתאולווה

מנסחת באומרה "אתה . היותן נסיון אמת לקיים את מה שהתפילה היהודית הממד הזמני, החולף שבהן

היותן ביטוי תרבותי המעוגן בזמן, במקום, הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך", אינו סותר את

לה של ובהשקפות עולם ובמבנים חברתיים. אשר על כן נאמנות דתית פירושה לא רק הינתנות מעמיקה לע

נכונות ; לא פחות מכך משמעה סיון דורות עברו ומעמידתם לפני אלוהיםנהשאובה מ ,מסורת מקודשת

על מצחה של כך, למשל, . וכנצחיים מקודשיםדמו כמתמדת לבחון, לתקן, לעדכן, להיפרד מיסודות שנ

טבוע תמיד תו מגדרי. הדתות –גיה, הלכה, ליטורגיה וכל כיוצא באלה תאולו –היצירה הדתית

השקפות ואחזו ב פטריארכליותהרלוונטיות לדיון שלנו נוצרו בעיקרן בידי גברים שחיו בחברות

ולחיות בחברה שוויונית זו מבקשים להירפא מפטריארכליות –נשים וגברים –אם אנו פטריארכליות.

עלינו צווה מ הרי ש –נשים כגברים, הטרוסקסואלים כלהט"בים –המכבדת כל הנבראת והנברא בצלם

לשנות מן היסוד שורה של עניינים הטבועים בדתנו.

:אחד למשנהונוף הגירה מ

9

לעניינו של הדיון הנוכחי . "נוף"אל ניתן להאריך בהשלכות הנודעות לתפיסה זו של ההשתייכות הדתית כ

. חשוב להבהיר את השלכותיה מרחיקות הלכת באשר למשמעות הנאמנות הנמשכת לדת שבה אדם צמח

, להשתרש ב"נופה" אחרתבדת גר הגירה רוחנית, לדבוק לה תו של אדםחלטלמשמעות ה –לא פחות מכך

הפריטקולרי ולעשותו חלק מחייו ומזהותו.

הדבר הטבעי והראשוני לאדם הוא להשתרש במעגלי הזהות הפרטיקולרית שמתוכם ואל תוכם צמח,

ליצור בלשון ובתרבות שנטבעה בנפשו, ליטול חלק בפיתוחה ובמאבקיה. מובן, שפירוש הדבר עשוי

מקומות אחרים. ם בחומרים, יצירות, תובנות שהורתיה של זהות זו שאיפה להביא אל מעגללהיות גם

לויה במידה רבה ביכולת להטמיע "יסודות חוץ" אלה בתוך ה"פנים" תשאיפה זו מת אולם ההצלחה בהגש

.וייעשו למרכיב ב"נוף" המאפיין אותה של הזהות ושל הלשון התרבותית, עד שייתפסו כחלק טבעי ממנה

זהות הפרטיקולרית עניינה גם ראייה ביקורתית, נכונות נופה של רשות אחראית במובן לא פחות, שהשת

וכשליה הוהשחתה העלולים לפשות בה. אדרבא, הכאב על עיוותי , ניווןלהיאבק בתופעות שקר, כיעור

לים ככל שאני חש יותר שהיא אכן שלי; הנכונות להוכיח, לתקן, לנסות ולרפא של "המשפחה" שלי גד

להיתנותי למשפחתי ולמסירותי לה.חשובה היא אמת מידה

מבחירה מודעת ומנומקת, בשל נסיבות חייו, או מתוך –מצבים ורגעים שבהם אדם מוצא עצמו גם אך יש

ץ נוף אחר. ומאמ ,ו נולד ואל תוכו התחנךשבמהגר מהנוף הפיסי והתרבותי –שילוב של שתי אלה

יותר מפעם אחת בתוככי משורר שהיגר "האדם הוא תבנית נוף מולדתו", אמר שאול טשרניחובסקי, ה

,ארץ ישראלוהרגשי של את הנוף הפיסי שלו, ואימץ להט השכנוע הציוניבעקבות הלךאירופה; וסופו ש

ביוגרפיה זו, האופיינית לרבים . תהיהודי תהלאומי ושבכך הוא משתרש נכונה בתרבותעזה מתוך אמונה

מאוד מיוצריה של היצירה הציונית הארץ ישראלית, מעניקה לאמירתו של טשרניחובסקי משמעות

, אלא מבטאת כמיהה ליצירתה של מציאות. היא אינה קיימת ועומגת ייחודית. היא אינה מתארת מציאות

חיים להשתרש בנוף שייעשה מכאן -הכרעתנותנת מבע לא מצביעה על מושרשות טבעית בפיסת נוף, אל

ואילך לתבנית שתעצב את חייו. מה משמעות הדבר?

, סיבות רבות: כלכליות, ביטחוניות, תרבותיותלה עשויות להיות . הגירה הגיאוגרפיתנפתח בעיון קצר ב

המאפשר שאדם יחוש ש. אדם עשוי להיות מגורש מביתו או לעמוד בו בסכנת חיים; משפחתיות ורוחניות

אוצרותיה הרוחניים או הגשמיים של שהיה ביתו שוב אינו נכון לו ואינו ראוי לו; אדם עשוי לכמוה אל

סיבה שיש בכוחה להכריע –. נראה שבכל המקרים, צריך שתהיה סיבה של ממש הולךהארץ שאליה הוא

יי ההגירה ואת גורלו של המהגר. כדי שאדם ייטול את מקל הנדודים ויקבל עליו את קש –מהלכי חיים

לשוט ולהעריך אבל את מידת התוקף של סיבה זו, את עוצמתו ומשמעותו של הכוח המניע לצעד זה, יכול

מיליוני יהודים היגרו בשלהי המאה הי"ט ובראשית המאה העשרים ממזרח אירופה רק המהגר עצמו.

בגלי העליה השונים; עשרות מליוני בני ישראל ; מיליוני יהודים עלו לארץ , בעיקר לצפון אמריקהמערבה

אדם מהגרים או מנסים בשנים אלה להגר מארצות מצוקה, מלחמות ורעב אל העולם השבע והמפותח;

בישראל –מאות אלפי ישראלים היגרו מישראל לארצות אירופה וצפון אמריקה. לכל אחד מהגלים הללו

, מפיסת נוף אחתשותפת העקירה כולם מלייחודי. סיבות ספציפיות, גורלנאיכות משלו, –ובעמים

11

ומערכות היחסים המורכבות המתפתחות כלפי מה שננטש וכלפי המקום ,בפיסת נוף אחרתההינטעות

ממשית, –החדש שאומץ כבית. במקרים רשים מציינת את הוויית החיים של המהגרים תחושת שייכות

לשתי פיסות הנוף, זו שהמהגר נעקר ממנה וזו שבא אליה; לא אחת היא מלווה גם –מקווה או נוסטלגית

פרי של מאמץ רצוני ושתרשות זו היא בשבילבקושי להשתרש עד תום בנוף הנבחר, או בתודעה שה

ומודע ולאו דווקא תוצאה "טבעית" של נסיבות חיים. במילים אחרות, ש"תבנית נוף המולדת" החדשה

המהגר לפחות באותה מידה שבה הוא עצמו "תבנית נוף מולדתו". טבוע בחותמו של

. לענייננו רוחניתה הגירלאור הנאמר עד כה אבקש לבחון היבטים אחדים של המעבר מדת אחת לרעותה כ

מלאה או רבה.רלוונטית, כמובן, רק הגירה כזאת כשהיא נעשית מבחירה מודעת ורצונית, חופשית במידה

כבמקרים של גרים –כסיבתה או כתוצאתה –וה בהגירה גיאוגרפית שויה להיות מלוהגירה רוחנית זו ע

או של מהגרים באורח הנראה להם מלא יותר; הבוחרים לעלות לישראל כדי לממש את זהותם היהודית

בחברה שרובה ועיקרה לחיות לישראל הבוחרים להתגייר כדי לממש באורח מלא יותר את בחירתם

ות בה מימוש של יסוד ביוגרפי או גניאולוגי, כבמקרה של פולנים רבים שיש במוצאם יהודי. יכול להי

מרכיב יהודי, הפונים בשנים האחרונות לגיור, במיוחד אצל בתי דין ורבנים רפורמים. הגיור כהגירה

בהגירה חברתית. כך, למשל, במקרים הרבים –גם כאן כסיבה או כתוצאה –רוחנית עשוי להיות כרוך

יהודים שנטבלו לנצרות באירופה של שלהי המאה הי"ט וראשית המאה העשרים, בין אם משום שרצו של

ביטוי מלא להשתלבותרצו לתת בכך להיכנס בכך אל מעגלי החברה ה"כללית" הנוצרית, בין אם משום ש

מבחירה מתבטאת בטרמינולוגיה המשמשת את השיח היהודי הליברלי -. הבנת הגיור כהגירהשזכו לה

", יהודים מלידה ויהודים מבחירה. Jews by choiceל" "Jews by birth"בצפון אמריקה, המבחין בין

וברור, שבשני המקרים, גם זה של היהודים מלידה, במתן המשמעות לזהות היהודית יש מיניה וביה ממד

ברור של בחירה.

אפוא מניעים שונים. אחד מאלה עשוי כמו להגירה הגיאוגרפית, כך גם להגירה רוחנית זו עשויים להיות

להיות השכנוע הדתי העמוק, האמונה שבמעגליה של הדת האחרת מצויה אמת דתית, מצוי הפוטנציאל

וה מן הסתם ההגירה בתחושה שהנוף שננטש ראוי פחות, שהדת הראוי לעבודת אלוהים. במקרה זה, תלו

ה, כזכור, המניע האחד שההלכה מצהירה על לעבודת האל. ז אותביטוי נשאינה תית פחות, שנדחתה אמ

שההלכה והפרקטיקה החברתית הדחייה הכרתה בו כבסיס ראוי לגיור; זו התשתית לתחושת האיבה ו

לא יהיה זה המניע היהודית ביטאו כלפי העוזבים את היהדות לטובת דת אחרת. אולם במקרים רבים

אפשר בהחלט שאדם יחוש שהא יכול לבטא את מה היחיד או העיקרי; ולא אחת יהיה מניע זה נעדר כליל.

שאהרן דוד גורדון כינה "הרגש הדתי" בדת זו או בדת אחרת באותה מידה, שהשוני בין הלבושים

במניעים אחרים אז המדובר יהיה הפרטיקולריים, בין פיסות הנוף אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה.

ים, רגשיים. ראיית המרת הדת כהגירה רוחנית מאפשרת חברתי-לגמרי: משפחתיים, תרבותיים, כלכליים

הכרה מלאה וקבלה מלאה של מניעים מעין אלה, שההלכה הייתה צריכה לגנות. שהרי עניינה של הגירה

אינו מעיקרו נטישת השקר למען האמת, הרע למען הטוב, המכוער למען היפה. דתות, בניגוד למרבית

רצות הגירה" בפועל, אלא גם מסגרות המחויבות לקבל ברצון את מדינות העולם בן ימינו, אינן רק "א

11

המהגרים אליהן בתום לב. ואכן, כשהגירה נעשית בתום לב, כשנעשה מאמץ ראוי להשתרש בנוף החדש

מתרחש, ברבות הימים שוב כשכל זה –ולאמץ אותו, כשהמהלך הזהותי משפיע על חיי המהגר ועל נהגיו

לה מלכתחילה ההחלטה להגר; בוודאי אין זו זכותה של החברה לפשפש אין זה משנה כל כך מדוע נפ

במניעיו של מי שהצטרף אליה או בחר לעזוב אותה.

יש לומר, שתפיסת המרת הדת כהגירה רוחנית אינה מעקרת לגמרי את הממד השיפוטי. שהרי, גם בהגירה

ובעקבותיהן 17מסורת חז"ל 16,כדרך שהמקרא –הגאוגרפית אפשר שהגירה לכיוון אחד תיתפס כ"עליה"

גם השיח הציוני רואים את ההליכה לארץ ישראל; ובהתאם, הליכה בכיוון הנגדי תיתפס כ"ירידה". נראה

שאין בה כדי למחות לגמרי את הנטייה להתגאות במצטרפים אלינו ולראות בהצטרפותם אישור לחיותנו,

חס סובלני כלפי העוזבים לדת אחרת, לא כל להתקשות בפיתוח י –לכוחנו או לאמיתות דרכנו; ולהיפך

שכן בקבלה מלאה של צעד זה כביטוי ראוי ולגיטימי של דרך חייהם. ועם זאת, ברור שלאימוץ תפיסה זו

למיתון הממדהשיפוטי ולקבלת הלגיטימיות של תהליכים אלה. שהרי גם עשויה להיות תרומה מכרעת

לה עליה וירידה לאמתן תלויה הרבה יותר בתודעתם לגבי ההגירה מארץ ישראל ואליה, השאלה האם א

העצמית של הבאים והעוזבים; החברה למדה כבר במידה רבה שלא לה לשפוט הכרעות אלה. ויש לומר

רפלקסיה בריאה והוגנת יותר בדבר שלראיית המרת הדת כהגירה עשויה להיות השפעה מכרעת על כינון

להשתית את היחס אליהם על חובה ובדבר ה הדות וממנה,המרת הדת אל הי ההקבלה המלאה בין תהליכי

אדני אותן אמות מידה ממש.

במהלך הדורות ידע העם היהודי בעיקר המרות דת של מי שעזבו את היהדות והצטרפו לאחת משתי

בתודעה היהודית על המרת הדת הושם הדתות השליטות שבקרבן ישבו קהילות ישראל. למרות הדגש ש

על כך בירור הנתונים הדמוגרפיים מצביעים ב מזה, הנכונות למות על "קידוש השם", ועלמזה, מאונס,

שרוב העוזבים את היהדות עשו זאת בלא כפייה, ובוודאי בלא כפייה אלימה וישירה. זה היה מרכיב כאוב,

היו מר ומזעזע של הקיום היהודי. נקל להבין ולהעריך את מידת התיעוב כלפיו, במיוחד בזמנים שבהם

היהודים מיעוט קטן, מופלה ולא אחת גם נרדף. כיום התהפכה המגמה. כנס זה נערך על רקע ההכרה בכך

עזיבת היהדות לטובת דת אחרת ,לעומת זאת. שתופעת ההצטרפות לעם היהודי וליהדות התגברה מאוד

רה האמריקנית היא תופעת שוליים נדירה למדיי. הדבר נכון בחברת הרוב היהודית בישראל, אך גם בחב

קרנה של היהדות. במציאות זו, חיוני –לפי כל מחקרים הסוציולוגיים העדכניים –שבה עלתה עד מאוד

הוא , ולשאול עד כמה ן היהדות החוצהלהתבונן באורח ביקורתי ביחס היהודי המסורתי אל המרת הדת מ

מאוד בבחינה עצמית זו. כאמור, הבנת המרת הדת כהגירה עשויה לסייע לגיטימי ופורה בשבילנו.

ני. ויאמר אנכי -ראו למשל בראשית מו, ב 16 ל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנ ד: "ויאמר אלהים לישרא

ל אלה ד עמך מצרימה ואנכי א הא ר רדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי א עלך גם עלה". י אביך אל תירא מ

ראו למשל משנה, כתובות פרק יג, משנה יא: "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלם 17

אין ...". ואין הכל מוצי

12

כפי שראינו, ההלכה רואה בגיור מעין לידה מחדש. המתגייר מאבד באחת את קשריו המשפחתיים ולא כל

גייר הם בני אברהם ושרה ולא בני הוריהם; תשכן את קשריו התרבותיים והדתיים. לכן המתגיירת והמ

התגיירו. ללווהלכו לעולמם, אפילו אם גם ה הםלהתאבל על מי שהיו קרובי יםאמור םבשל כך אין ה

שהרי 18משום כך מותר מדין תורה לגבר שהתגייר לשאת את אמו או את אחותו מאמו שהתגיירו אף הן;

מחדש זו אמורה הגיורת לחדול מלהיות אמם של צאצאיה; אמור הגר לחדול מלהיות בנם של -בלידה

הוריו.

ככבת הרבה יותר. השולחן ערוך, שממנו הבאנו את דין שגם השיח ההלכתי ידע שהמציאות מוראלא

דבר אסרו כמיםש"חהתורה הזה בדבר הרשות לגר לישא קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ממהר לקבוע

לו יכולה להיות ?נימוק זה למה משמעותו ש 19."קלה לקדושה חמורה מקדושה באנו: יאמרו שלא כדי, זה

חלק זה של "לידה מחדש" המוחה את תאורבעקיפין, את ההכרה שמשמעות רק אם נניח שהוא מבטא, ולו

האם והאחות לא חדלו להיות אם העבר כלא היה, אינו עומד במבחן המציאות הפסיכולוגית והרוחנית.

וכאמור לעיל, ואחות, והנישואין להן אינן מתקבלות על הדעת של מי שאיסורי עריות הם נר לרגליו.

אחר פעם ולהלל את גרי הצדק ולתבוע יחס ראוי כלפיהם, מוכיח שתאור זה הצורך של חכמים לשוב פעם

הגר אינו תינוק שנולד. נסיונות חייו, עיצובו בעיני החברה אינו עומד גם במבחן המציאות החברתית.

-התרבותי, עולמו הרגשי והקשרו המשפחתי לא נמחו. בוודאי שלא התהליך המורכב שהביא אותו, כלא

עה להתגייר. יהודי, אל ההכר

, הרואה בגיור הגירה רוחניתהמוצעת, מצב עניינים זה זוכה להכרה מלאה ולביטוי מלא בתפיסה

מהתפיסה כאילו כל המרת דת משמעה נטישת "שקר" והידבקות ב"אמת". הכרוכה בה ובהשתחררות

ההגירה שבה יש, במקרים רבים, מקום לאזרחות כפולה, אין דין שגאוגרפית ההגירה אמנם, שלא ב

הגאוגרפית תכלול אפשרות סינקרטיסטית זו. הדבר נובע בראש ובראשונה מהתפיסה שנאמנות דתית היא

מטיבה כל כוללת, שלא כחובת הנאמנות האזרחית התחומה תמיד לגבולות שקובע החוק. דומה ש"רשויות

המוכרות על ידי ההגירה" השונות הרואות עצמן מופקדות על ההגירה הרוחנית אלה היהדות, בין אלה

ממסדים אורתודוקסיים ועל רשויות מדינת ישראל, אמונות על העיקרון שאין אדם אוחז בו זמנית בשתי

דתות. גם דעת הקהל החילונית היהודית נראית כמקבלת עקרונית את עקרון "ואינו בן דת אחרת", המתחם

יזם והצטרפותו של יהודי לדת את זכות השבות למדינת ישראל. סינקרטיזם וגיור )ומן הסתם סינקרט

הם הפכים שאין לגשר ביניהם. –אחרת(

שהמהגר "ישכח" את הנוף הקודם וימחק את זכרונותיו מהארץ שממנה מקום לתביעה אין כל עם זאת,

איכויותיו ויופיו. אכן, הבחירה בנוף אל היגר. אין גם סיבה לדרוש ממנו שלא להתגעגע אל הנוף שנטש,

כדי למלא באורח ראוי נוף זה שנקנה למהגר בתחושה שיש בעוגנת ץ אותו, ומץ לאמ מאמ החדש מחייבת

ונאות את הוויית חייו. אולם, נשיאת הזכרונות מהארץ שנעזבה, הערגה ללשון ששוב אינה לשון החברה

ראו למשל שולחן ערוך, יורה דעה, רסט, ס"ק א. 18

שם. 19

13

הופך לנוף. הנוף שנטש חייוחי, הנוסטלגיה לטעמים ולריחות, הם במקרים רבים חלק מהותי מהוא שבה

אינו נעלם בהכרח. אין חייבים לראות בו ארץ בלהות רחוקה מעבודת אלוהים, שהמהגר של עברו, אולם

העפיל ממנה כביכול אל "ארץ קודש" ואל עבודת אלוהים אמתית וראויה. מה שלמד שם עודו חלק

עימה ; התשתית הרוחנית, החברתית והאינטלקטואלית שמתלמודו; מה שחווה שם היה חלק ממסעו הרוחני

שהעבר יימחק אינה המסורתית הציפייה יהודי, להכרעה להתגייר, היא היא התשתית ליהדותו. -הגיע, כלא

הגר שיינתק ממשפחתו. ראוי לגיורת ולגר להמשיך לאהוב את ן . לא כל שכן, הציפייה מלנו ראויה

יעשו זאת יקיריהם, לכבד את הוריהם, להיות צאצאים נאמנים לדורות העבר של משפחתם, גם אם

בהקשר אחר ותוך עמידה על כברת ארץ העשויה להיות זרה ונוכריה לדורות עבר אלו. במקום האיסור

להזכיר לגר את מעשי אבותיו ואת עברו הוא, יש לומר ש"הונאת דברים" חמורה היא להתעלם מעברו,

ו בלשון חז"ל הן מלוא מסעו של הגר; הונאה הן במובנה של מילה זמעבר משפחתו ומושרו הרוחני, מע

במובנה המודרני, שהרי האשליה כאילו העבר נמחה כלא היה סופה להתנפץ בפני הגר כבפני החברה

הסובבת.

והוא הדין במי שהיגר מאתנו והלך לדת אחרת. מעשה ההמרה אינו מוחק אותו מספר החיים היהודיים,

. גורלו במשמעו המלא והרגיל ולמרות ששוב אינו חלק מקהל ישראל למרות שבחר שלא לחיות כיהודי

. לא אחת עצם מעשה ההמרה , לטוב ולמוטבודרכו מצויים על הרצף של דרכי החיים המזומנות ליהודים

דרכו של הארכיבישוף ז'אן מארי ,למשליתה, הוא חלק ממציאות יהודית מובחנת וייחודית. כך הי

ה קתולית צרפתית, ודבק בדתם עד לוסטיג'ה, הנער אהרון לוסטיגר שחייו ניצלו בשואה בידי משפח

שנעשה אחד מבכירי הכנסיה הקתולית. בעיניו, כמהגר נאמן ל"ארצו" החדשה, הנצרות, לא היה בזהותו

אך נכון היה שבלווייתו יינשאו פרקי תהלים גם בלשון העברית ,היהודית דבר שיסתור נאמנות זו. בעיניו

וצריות עשויות להתקשות עם אמירת קדיש זו; הוא ובני המלך הנ-וייאמר הקדיש. אכן, הן ההלכה הן דרכי

כך, לא ראוי להתעלם משפחתו היהודים ידעו גם ידעו שמצווה היא לילך בדרך אישית וייחודית זו.

מאה שנים 20באוושויץ כיהודיה. רצחהשהתנצרה מתוך אמונה מעמיקה ונ ,מיהדותה של אדית שטיין

הגדול היינריך היינה, שמשאו ומתנו עם זהותו היהודית היה לפניהם היה זה המשורר היהודי הגרמני

21מורכב ופורה, לפני שהתנצר ובעיקר לאחר מכן.

דברי סיום:

שאלה זו עמדה במרכז הפולמוס שהתעורר סביב הנצחתה כקדושה קתולית במנזר הכרמליטים שהוקם בסמוך 20

הארגונים היהודיים הייתה, ובמידה רבה של צדק, שבמהלך זה נעשה ניסיון מכוון להכחיש לאוושויץ. טענת

ולמחוק את העובדה, ששטיין, שמעולם לא התכחשה ליהדותה, נרצחה כיהודייה ולא כמרטירית קתולית.

לתרבות זהויות: כתב עתאופני התקבלותו של היינריך היינה בעברית", שבוי שנפדה :וראו: נעמה רוקם, " 21

. 72-35תשע"ד(, עמ' ) 4, ולזהות יהודית

14

בסיס איתן לתפיסת , אם סבו של דוד המלך,של רות המואביההצטרפותה לעם ישראל רואים בחז"ל

שיוציאו סיפור זה מכדי רבי עוצמה, הגיור שפיתחו. מובן, שלשם כך היה צריך להפעיל כלים מדרשיים

שהרי אין בעלילתה של מגילה זו ולו רמז לאקט משפטי או ריטואלי של גיור, אלא רק הכרזה פשטו.

פרטית של אלמנה הדבקה בחמותה, שמכאן ואילך תאמץ את ארצה ואת זהותה. ובכלל, מגמתה של

בתקופת שיבת ציון. מגמה זו סותרת המגילה היא להציב חלופה לגירוש הנשים הנוכריות בידי עזרא

מיניה וביה את הדימוי של רות כגיורת, במובן שמסורת חז"ל פיתחה אותו. חשוב אף יותר לענייננו, הוא

מבטאים דבריי. דברי רות ראששהבאתי ב, עמינרות להמניע להצטרפות לחברה היהודאית העולה מדברי

; )"אלוהיך אלוהי" יסוד דתים יש בהם אמנם גחז"ל. על פי פשטם מגמה שונה לגמרי מזו שעתידים לפתח

מוטיבציה אחרת לגמרי מזו שחז"ל מכוונים הם מבטאים מעיקרם , אולם ("כה יעשה ה' לי וכה יוסיף"

. רות מבקשת להצטרף לחברה שממנה באה נעמי ולהגר אל בית לחם גיור "לשם שמים" אליה בדברם על

שביניהם. חז"ל חשים, כמובן, בכך היטב, האהבה עמיק לקשר כביטוי משלים ומשאליה חוזרת החמות,

22.ועושים מאמץ גדול כדי להוציא את הדברים מחזקתם ולהתאימם לתפיסת הגיור שלהם

. אינני מציע זה מקורהיבטו המרכזי של להשיב את מהלך ההתפתחות אל צעתי מבקשת במידה רבה ה

"רשויות –קהילתית, ממלכתית, לאומית – לבטל את התפיסה שלהגירה הרוחנית ליהדות נדרשות

הגירה", היינו בתי דין לגיור. הצורך החיוני להרחיב את מנעד התפיסות והקהילות המקיימות בתי דין

כאלה, והמאבק להכרה מלאה בגיור שעורכים זרמים לא אורתודוקסיים, אינם מבטלים את ההבנה

גיור. אבל, -קיומה של מערכת מגיירת ומאשרתשהתפתחות היהדות באלפיים השנים האחרונות דורשת

שהנחתה את המסורת ההלכתית ואת אידיאולוגית האותנו מן הצורך לכפות תבנית לשחרר להבנתי, חיוני

המביאה אנשים להחליט לוותר ,המציאות המורכבתהתודעה החברתית עד כה. אין בה עוד כדי לבטא את

על הנוף הרוחני והדתי שבו גדלו ולאמץ לעצמם נוף אחר, להמיר את הלשון הספרותית והקהילתית

זו –יאפשר לבניהן ולבנותיהן של שתי העדות זו שלתוכה נולדו בלשון דתית אחרת. אימוץ תפיסה

בלא שביחסם זה ישתרבבו ארס לקבל בהבנה ובאהבה את מעשה ההגירה, וזאת –שננטשה וזו שאומצה

כלפי הדת השניה, ודה לגיטימציה שלה.

, נקראים אמנם לנאמנות לנוף זה ולאיכויותיו ," חדש ועושים אותו לשלהם"נוףאמצים יתרה מזאת, המ

לידתם. כל חלקי הנוף, כל מגוון יו ובניו של נוף זה מאולם נאמנות זו דינה כדין נאמנותם של בנות

דרכי הניווט בו פתוחים לפניהם. יהודים מבחירה הם יהודים בני חורין ממש כיהודים תופעותיו, כל

כך, למשל, חשים בעלי המדרש בקושי העצום ליישב בין הבנת הגיור שלהם לבין דברי הפתיחה של נאום זה: 22

. המדרש מוציא לגמרי דברים אלה מהקשרם ושם בפי רות את הדברים "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך"

: "מכל מקום דעתי להתגייר אלא מוטב על ידך ולא ע"י אחרת כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הבאים

ראוי לציין, שדווקא בפרשנות המילים "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" הלכות גרים ..." )רות, רבא, פרשה ב, כב(.

יפור לבין הצורך להעניק לו מבצבצת הכרה ביחס המורכב בין ההצטרפות של רות כמעשה הגירה על פי פשט הס

משמעות התואמת את תפיסת חז"ל : "עמך עמי, לבטל עבודת כוכבים שלי, ואלהיך אלהי, לשלם שכר פעולתי".

ביטול עבודת הכוכבים, היינו ההינתקות מאלי מואב, נתפס כאן דווקא כמעשה של הצטרפות לעם. את הביטוי הדתי

צופה לאחר השלמת הגירתה )וראו רות ב, יב(. "אלוהיך אלוהי" מייחס המדרש לחיים שרות

15

המתאימים להם. תפיסת הגיור כמעשה היהודי מלידה. הם זכאים למצוא את מקומם בכל אחד מחלקי הנוף

ל כאילו רק אורח אחד של חיים יהודיים יכו ,הגירה, דינה שתבטל את העיוות הנורא שמנסים לכפות עלינו

לרצינות, לעמקות, תביעה וציפייה תפיסת הגיור כהגירת רוח בלהיות נחלה לגיטימית של הגרים. יש

ולא הנוף היהודי, "פיסה" זו או אחרת מצה של לאימולא יכולה להיות כרוכה בה תביעה או ציפייה ;לכנות

נות, להיעשות לפסילה של פיסות אחרות. ההשתרשות הנדרשת מהמהגר יכולה ללבוש פנים שוכל שכן

לתרום להיווצרותן של קהילות חדשות בה.ואף בקהילות שונות בתוך מרקמה של "הארץ" החדשה,

ולבסוף עוד הערה אחת. הנאמר כאן מבוסס, כאמור, על שיקולים פילוסופיים ותאולוגיים כמו גם על

גדולים בין החברות הבדלים יש הדינמיות הרוחנית בזמננו. של התבונות בריאליה של המרת הדת ו

. בכל זאת, השונות שבקרבם חיים יהודים ובהקשרן מתרחשות ההגירות הרוחניות אל היהדות וממנה

נראה שבאשר לכולן ניתן לומר בבטחה שאבדה הרלוונטיות של התבנית הרעיונית הקלאסית שעיצבה

, להמשיך ולפעול, ברב או לגבי "גרי צדק" כלגבי "משומדים". ניתן, כמובן –המסורת ההלכתית היהודית

במעט, כאילו היא בת תוקף; אולם בכך אין מועילים לא להתפתחותה של המסורת ולא לכינונו של יחס

נאות אל תופעה חשובה זו בחיינו. כאמור, דברים אלה נכונים בהקשרו הרחב ביותר של מגוון תופעות

היהודי. אבל חיוניות מיוחדת נודעת ההצטרפות ליהדות ולעם היהודי, ולעזיבתם של היהדות ושל העם

להם במציאות הישראלית, מציאות שבה עיקר מאמץ הגיור ועיקר הכמיהה לגיור מעוגנים בהגירות

למתן על ידי הגירה רוחנית. דומה שבמציאות ראוי עד מאוד שנשוב שגאוגרפיות המולידות צורך עמוק בה

. הגרים מכשרת שהיא ישראל ארץ חביבהמור: "לדברי מסכת גרים, שצוטטה כאן כבר פעמים אחדות, לא

עדיו היו כן אם אלא אותו מקבלין אין לארץ ובחוצה, מיד אותו מקבלין, אני גר ישראל בארץ האומר

אפשר שבקהילות ישראל בתפוצות ראוי לבחון בזהירות מתי ובאיזה תנאים יש להעניק 23."עמו

בהקשר הציוני ו. בישראל, שנופה יהודי מעיקרו, היהודי נוףה"אזרחות" יהודית למבקשים להגר אל

שנכשיר את הדרכים ;שהקשרו קיבוץ גלויות וקימום חברת רוב יהודית, הכרחי שנקבל את הגרים "מיד"

מעשה של עליה. – ישראלממש כמו עצם ההגירה ל –ואת הלבבות, ונבין שהגירת רוח זו היא

מסכת גרים, פרק ד, הלכה ה. 23

16

-הרב פרופ' יהוידע עמיר הוא פרופ' למחשבת ישראל בהיברו יוניון קולג' בירושלים ויושב ראש מר"ם

מועצת הרבנים המתקדמים )רפורמים( בישראל.