1

המלכוד הדמוקרטי:

וסייגיו חופש הביטוי

אלמגור-רפאל כהן

2

מוקדש לזכרו של מרק ביאנו2003-1974

3

תוכן עניינים

מבוא

לזכרו של מרק

(מרק ביאנומלחמות ישראל בראי עיתון "הארץ" )עם . 1פרק

תיאוריה

גבולות חופש הביטוי התקשורתי. 2פרק

ווח אובייקטיבי בתקשורת. על די3פרק

מקרי בוחן

. הזכות לפרטיות מול זכות הציבור לדעת4פרק

ופסיקהריה תיאועון הפגיעה ברגשות להגבלת חירות הביטוי: טי. 5פרק

עון הפגיעה ברגשות להגבלת חירות הביטוי: יישוםטי. 6פרק

. על הסתה 7פרק

ם מדאיגים והצעה להנחיותסיקור תקשורתי של מעשי טרור: אירועי. 8פרק

תרופות

וכליא ברקיםמועצות העיתונות בבריטניה, קנדה וישראל: חלונות ראווה .9פרק

(עמית רהטטיפול בתלונות בארגוני תקשורת: ראייה השוואתית )עם . 10פרק

: תקשורת, אינטרנט והמלכוד הדמוקרטיסיכום

אינדקס

4

מבוא

של המטיבים השונים של התקשורת מחויבים להיערך בהקשרדיונים אודות תפקידיה הנור

המערכת החברתית בה אנו חיים. אין דומה תקשורת בדמוקרטיה לתקשורת באוטוקרטיה או

שכן עולם אחרת. הציפיות הן שונות, היכולות אינן יכולות להיות דומותאוטוריטרית במערכת

, "צדק", "שלילי", "חיובי"ושגים של המושגים בהם התקשורת פועלת מוכתב על ידי המשטר. מ

לובשים ופושטים צורה על רקע החברה בה אותם מושגים "מוסר"ו "אתיקה", "אמת"

מבוטאים.

שאלת גבולות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת באף אולי משום כך טרם נבחנה כראוי

בסוגיות מאתגרות למלא לקונה זאת תוך התבוננות נועדספר זה .ספר שנכתב עד עתה בישראל

, הצעתי גבולות הסובלנות והחירותבספרי הקודם, במטרה להציע גבולות אפשריים. ,שונות

נים לוקח את קוראיו לדיוזה עניינו בסוגית חופש הביטוי וסייגיו. הספר ספר 1.תאוריה כללית

ים, פגיעה ברגשות, ביטויים מסיתים וביטויי שיטנה מסוכנהזכות לפרטיות, אודות מקיפים

זאת תוך התבשמות ולימוד מן הנעשה בישראל, קנדה ובריטניה וכן, במידה פחותה יותר, תוך

כדי התבוננות גם בארצות הברית וגרמניה. בנוסף מתקיים דיון בנושא מקומה של

בעבודת מועצת העיתונות למען ביצור ףמקי שינויהאובייקטיביות בשדה התקשורת, מוצע

תקיים דיון בתפקיד האומבודסמן בראייה השוואתית.ר, ומתקשורת אתית ואחראית יות

מטרת הספר היא להציע עקרונות מנחים על מנת להגן על זכויות אזרחיות בסיסיות כמו

סיטואציות שהתרחשו תבחינותחומי המשלב תאוריה -גם על הדמוקרטיה. זהו מחקר בין

משפט. המתודולוגיה הו תקשורתהמשדות הפילוסופיה, וח ניתשימוש בכלי במציאות, תוך

התבססה על מחקר ספרותי מעמיק )ספרים, מאמרים בכתבי עת ובעיתונות, מסמכים

ממשלתיים(, בחינת חוקים ופסקי דין מהארץ ומהעולם, וכן ראיונות עם מומחים מתחומי

וישראל. , ארה"בהמשפט והתקשורת בבריטניה, קנדה

(. 1999)ירושלים: אקדמון, גבולות הסובלנות והחירותאלמגור, -. רפאל כהן1

5

הרתיעה הליברלית מפני הצבת גבולות

באופן כללי וחירות הביטוי באופן רלים ככלל אינם אוהבים לדבר על גבולות החירותהוגים ליב

וג'ון 4ג'ון דיואי, 3ג'ון סטיוארט מיל, 2. עיון בכתבי הוגים מרכזיים דוגמת ג'ון מילטון,פרטי

סובלנות מועלים לדרגה של ערך, סגולה, אידיאל נשגב נכון לחברות חירות ומורה כי 5רולס

ומאניות. הוגים אלה ואחרים מבקשים לדבר על עקרונות, לא על החריגים. אין המתקדמות וה

בכך כדי לומר כי אין הם מכירים בצורך להציב גבולות אולם בדרך כלל מרכז דיונם מוקדש

אך תשומת לב .סובלנותחירות ולהצבת העקרונות והללו הם, בקונטקסט של הדמוקרטיה,

וצאים מן הכלל ולסייגים.מועטה מוקדשת להחוורת ולבירור הי

-ניתן לחשוב על מספר הסברים לנטייה זו, חלקם הינם תלויי זמן והקשר היסטורי

תרבותי; חלקם הסברים כלליים יותר הנוגעים בשרשי התפישה הליברלית. ההוגה הליברלי

על הסובלנות הינו ג'ון סטיוארט מיל. ספרו החירות והמזוהה יותר מכל אדם אחר עם עקרונות

מצוטט קרוב לוודאי יותר מאשר כל יצירה אחרת כשיר הלל 1859אשר ראה אור בשנת חירותה

באורח חפוז למדי, הביטוי חירות על לחירות. עיון מדוקדק בספר מעלה כי הוא עוסק במגבלות

תחתית. תשלוש בכל הספר, כאשר אחת המגבלות מצוינת אך בהער-פעמיים

2 . John Milton, Areopagitica: A Speech for the Liberty of Unlicensed Printing (Cambridge:

Deighton, Bell & Co., 1973).

(:35מילטון כתב )עמ'

“And though all the winds of doctrine were let loose to play upon the earth, so Truth be in

the field, we do injuriously by licensing and prohibiting to misdoubt her strength. Let her

and falsehood grapple; who ever knew Truth put to the worse, in a free and open

encounter?”.

3 . J.S. Mill, Utilitarianism, Liberty, and Representative Government (London: J. M. Dent, 1948,

Everyman’s edition), and “Law of Libel and Liberty of the Press”, in Geraint L. Williams

(ed.), John Stuart Mill on Politics and Society (Glasgow: Fontana, 1976): 143-169.

4 . John Dewey, Freedom and Culture (New York: G. P. Putnam’s Sons, 1939).

5 . John Rawls, A Theory of Justice (Oxford: Oxford University Press, 1971).

6

ויי הסתה ומודגמת באמצעות דיון קצר אודות המון המגבלה הידועה ביותר נוגעת לביט

נרגש הנאסף אל מול ביתו של סוחר הדגן:

גם הדעה תחדל להיות חפשית אם היא מובעת בתנאים כאלה שהבעתה משמשת הסתה ממשית לאיזו פעולה מזיקה. הדעה, למשל, שהסוחרים בדגן מרעיבים את

רשות לעצור בעדה כשאך העניים, או שההון הפרטי אינו אלא גזל, אין שוםפה -מפיצים אותה בעתונות; אך מן הדין הוא שייענש מי שיביע דעה כזאת בעל

לפני המון נרגש שנתאסף אצל ביתו של סוחר בדגן, או מי שמפיץ אותה בין אותו 6המון בצורת מודעה מודפסת.

ם תורה לחקור בשאלה הא על החירותתחתית כותב מיל כי אין זה מעניינו של תבהער

המתירה רצח עריץ הינה מוסרית. עם זאת סבור הוא כי "המסית למעשה כזה אפשר שיהא

ראוי לעונש במקרה זה או אחר, אולם רק בתנאי שנעשה אחר כך מעשה בפרהסיה, ובאם אפשר

7להוכיח כי לכל הפחות ייתכן לחשוב שנמצא קשר בין דברי המסית ובין המעשה שנעשה".

הוק הבאות -מיל דיון שיטתי בסוגיית המגבלות אלא הצעות אד אין אנו מוצאים אצל

לתת מענה למקרים מיוחדים. על מנת להבין תופעה זאת יש לזכור כי מיל חי בתקופה בה היה

בצורה בוטה. כותבים הביעו את דעותיהם בסגנון רווי ביטחון עצמי מבלי דקדוקי נהוג לכתוב

הייתה כי על מנת שהרעיונות יובנו כראוי יש היום. המחשבה הנהוגיםהעניות והזהירות

אשר לא נתן אמון רב בהמוני אליתיסט להציגם בדרך חדה וברורה. באורח פרטי יותר, מיל היה

ביכולתם להבין מסרים מורכבים וביקש כי העם יבין את הרעיונות הכלליים. העם. הוא פקפק

יקלטו ויובנו ניתן לשוחח על לדידו יש, ראשית כל, להנביט את העקרונות. לאחר שהללו

היוצאים מן הכלל. אבל דומני כי מיל לא היה אופטימי מדי באשר ליכולת העם להבין מסרים

הסובלנות והחירות. עקרונותמורכבים. לכן הדגש בכתביו על

8כחיבור פילוסופי בעל אמת אחת. על החירותבאוטוביוגרפיה שלו תיאר מיל את חיבורו

מיל מתאר את אותה אמת אחת כמגולמת בעקרון אחד בודד. החירות עללבדברי ההקדמה

שימו לב לשפה בה הוא נוקט:

.97נס, תשמ"ו(, עמ' )ירושלים: מאג על החירות. ג'ון סטיוארט מיל, 6

פרק , גבולות הסובלנות והחירותאלמגור, -. לדיון נוסף ראו רפאל כהן33-32, עמ' על החירות. ג'ון סטיוארט מיל, 7

7.

8 . J. S. Mill, Autobiography (Oxford: Oxford University Press, 1971), at 150.

7

, ולהעמידו עקרון אחד שהוא פשוט מאודמטרת מסה זו היא לטעון לזכותו של פיו צריכה החברה להתנהג עם היחיד בעניני כפייה ופיקוח, -שעל כעקרון היחידי

רת ענשים חוקיים, ובין כשהיא משתמשת בין שהיא משתמשת בכוחה הגופני, בצוהקהל. וזהו העקרון האמור: ההגנה העצמית היא -בלחצה המוסרי של דעת

אדם, כיחידים או כקיבוץ, להפריע בעד -המטרה היחידה שלשמה רשאים בני 9הפעולה של כל יחיד ויחיד בקרבם...-חירות

הוא החביב "אחד"המספר אכן, המעיין בספריו של מיל אינו יכול להימנע מהתחושה כי

משמעית המיועדת להדגיש עקרון אחד בלבד חוזרת על עצמה במאמר -על מיל. אותה לשון חד

מוקדם בו מבקש מיל לעגן את חופש הביטוי.

הוא כותב: "Law of Libel and Liberty of the Press" במאמר

There is one case, and only one, in which there might appear to be

some doubt of the propriety of permitting the truth to be told without

reserve. This is when the truth, without being of any advantage to the

public, is calculated to give annoyance to private individuals.10

יש בנמצא יותר מאשר עקרון אחד להגבלת חיפוש אין זה משנה כי מיל לאמיתו של דבר חשב כי

החשוב הוא להדגיש כי מגבלות נקבעות במשורה וכי 11האמת, כפי שאני מראה במקום אחר.

הכלל הוא חופש הביטוי בשם חיפוש האמת.

גם בנתהאם ואביו של מיל, ג'ימס מיל, אשר עיצבו במידה רבה את חשיבתו של ג'ון

ממשלות האשר מדגישה עקרון בודד. הם הציעו להבין את פעולת סטיוארט, נקטו בלשון דומה

על ידי התמקדות בעקרון אחד פשוט הגורס כי אנשים תמיד יבקשו לפעול על פי אינטרסים.

לדעתם, מבין כלל האינטרסים, האינטרס התועלתני שבבסיסו הנטיות להגדלת רווחים,

12להעשרת האושר ולהמעטת כאב, הוא זה אשר שולט.

ות שלי, ר.כ.א.(.)הדגש 20-19, עמ' על החירות. ג'ון סטיוארט מיל, 9

10 . J. S. Mill, “Law of Libel and Liberty of the Press”, in Geraint L. Williams (ed.) John Stuart

Mill on Politics and Society, 160-161 (emphases mine, R.C.A.).

11. Raphael Cohen-Almagor, “Why Tolerate? Reflections on the Millian Truth Principle”,

Philosophia, Vol. 25, Nos. 1-4 (1997): 131-152.

12 . Jeremy Bentham, The Works of Jeremy Bentham (Bristol: Thoemmes, 1995) and A Fragment

on Government (Cambridge: Cambridge University Press, 1988); James Mill, Analysis of the

8

כי המאחד הוגים ליברלים בסוגיה זו הוא החשש מפני התדרדרות במורד המדרון דומה

עלול לפתוח פתח לחריגים נוספים. ואכן ן חופש הביטוי החלקלק, דהיינו כי קביעת חריג לעקרו

מלאכת קביעת הגבולות אינה קלה כלל ועיקר. קשה המלאכה וסיזיפית, ותמיד מקננת הדאגה

כה ועלולים הם לפתוח פתח לפרשנויות מפרשנויות שונות. זאת שמא הדברים לא יובנו כהל

ועוד, כל סייג אשר נתווה יהיה שנוי במחלוקת, שכן ליברלים מאוחדים בדעתם באשר לחשיבות

אדם הרואה ן.עקרו ואולם אין בנמצא הסכמה כוללת באשר ליוצאי הדופן לאותחופש הביטוי

ליברל המתהדר בנוצות -עלול להצטייר כלאביטוי חירות העצמו ליברל אשר יציע סייג מסוים ל

הפלוגתא אשר יטען כי הסייג הינו גורף מדי, מסוכן מדי. כמו כן דומני כי בלב -לא לו בעיני בר

ליברלים מקנן חוסר ביטחון באשר לדרך הפעולה הנכונה. התופעה הדמוקרטית כפי שאנו

לדות. עולל עושה את צעדיו מכירים אותה היום הינה עולת ימים ולכן סובלת מחבלי י

הראשונים בעולם בזהירות, וגם הדמוקרטיה שהיא בגדר זאטוטה בקנה מידה היסטורי מבכרת

המודרנית הגיעה לכלל התגבשות אך לאחר הליברלית לנהוג זהירות. יש לזכור כי הדמוקרטיה

כי עד 1921משנת Modern Democraciesמלחמת העולם הראשונה. לורד ברייס כתב בספרו

(, עליית כוחם של ההמונים נתפשה על ידי המעמדות 19 -לפני שבעים שנה )היינו אמצע המאה ה

( של אירופה כאיום על הסדר והקדמה, והמילה 'דמוקרטיה' educated classesהמחונכים )

13( 'דמוקרטיה' הינה מונח של הלל וגאווה.1921עוררה חששות ופחדים. ואילו כיום )

וקרטיהמלכוד הדמ

Phenomena of the Human Mind (New York: A. M. Kelley, 1967) and Elements of Political

Economy (London: Baldwin, Cradock, and Joy, 1826).

לדיון נוסף ראו

Charles W. Everett, Jeremy Bentham (London: Weidenfeld & Nicolson, 1966); H.L.A. Hart,

Essays on Bentham (Oxford: Clarendon Press, 1982); John Dinwiddy, Bentham (Oxford:

Oxford University Press, 1989); R. Cohen-Almagor, “Ends and Means in J. S. Mill’s On

Liberty”, The Anglo-American Law Review Vol. 26, No. 2 (1997): 141-174.

13 . James Bryce, Modern Democracies (London: Macmillan, 1921), Vol. I, at 4.

9

גם היום נתפשת הדמוקרטיה במונחים חיוביים אשר כאלה, צורת השלטון המועדפת מבין כלל

השיטות השלטוניות אותן ניתן להעלות על הדעת. כאשר מעלים מושג לערך, לדבר חיובי שהוא

בחזקת אידיאל עבור החברות ההומאניות והמתקדמות, כמאמר ג'ון דיואי והוגים אחרים,

ליברלים חשים לא בנוח עם נושא הסייגים משום הרצון הכן 14ב לו גבולות.קשה מאוד להצי

להיות דמוקרטים וליברלים ככל אשר ניתן, להראות כי הדמוקרטיה סובלת הכל, או כמעט

הכל, וכי בכך שונה היא מצורות ממשל אחרות. הבעיה היא שרבים מקרב הליברלים אינם

ת מצורות משטר אחרות במאפיין אחד מהותי: מכירים בכך שהדמוקרטיה אינה שונה מהותי

כל צורת שלטון מאופיינת בכך שהיסודות המרכיבים אותה הם הם אשר עלולים לפתוח פתח

לחורבנה. הדברים קלים ומובנים עת עסקינן בצורות ממשל המבוססות על כפיה. בשעת כושר

כונים גם באשר ינסה העם המדוכא להשתחרר מכבליו. טענתי היא כי דברים אלו הינם נ

לדמוקרטיה. דמוקרטיה המבוססת על חירות ללא גבולות מובחנים עלולה לאבד עצמה לדעת.

חירות אינה הפקרות וסובלנות אינה אנרכיה. חובה עלינו להציב גבולות ליסודות הדמוקרטיה.

15חובה עלינו להכיר בקיום מה שאני מכנה "המלכוד הדמוקרטי".

. פילוסופים ומשפטנים הכירו כי כפי שקיים וגבולותיו טויר זה הוא חירות הביספנושא

אנו מכירים 16צורך להתוות גבולות לחירות הפעולה כך יש צורך לכונן גבולות לחירות הביטוי.

17כי יש בנמצא מספר קטגוריות של ביטויים אשר הינם מוחצנים מהגנת עקרון חירות הביטוי.

14 . John Dewey, Freedom and Culture, esp. at 127.

כמו כן

Peter Nicholson, “Toleration as a Moral Ideal", in J. Horton and S. Mendus (eds.), Aspects of

Toleration (New York: Methuen, 1985): 158-173.

וכן 19-17, עמ' גבולות הסובלנות והחירותאלמגור, -. לדיון נוסף ראו רפאל כהן15

idem (ed.), Liberal Democracy and the Limits of Tolerance (Ann Arbor, MI.: University of

Michigan Press, 2000), pp. 1-2.

. לדיון באבחנה בין חירות הפעולה לחירות הביטוי ראו 16

Thomas I. Emerson, Toward a General Theory of the First Amendment (New York: Random

House, 1966); idem, The System of Freedom of Expression (New York: Random House, 1970).

. לדיון אודות גבולות חירות הביטוי ראו17

10

ביטויים המסכנים את 19 ביטויי הסתה;18 דיבה;הוצאת וקטגוריות אלו כוללות דברי השמצה

"Fighting Words")) "מילים לוחמות" 20בטחון המדינה;; פורנוגרפיה קשה העושה שימוש 21

רים, אם יש בנמצא מקרים אשר בקטינים ובחיות, ואשר אונסת נשים )או, לחילופין, גב

ליברלים מאמינים בשוק ביטויים מסחריים ) 24סוביודיצה; 23פגיעה בזכויות יוצרים; ;22(כאלה

Marvin Glass, “Anti-Racism and Unlimited Freedom of Speech: An Untenable Dualism”,

Canadian Journal of Philosophy, VIII (1978): 559-575; Robert Amdur, “Harm, Offense, and the

Limits of Liberty”, Harvard Law Review, Vol. 98 (1985): 1946-1959; Eric Barendt, Freedom of

Speech (Oxford: Oxford University Press, 2005.); Kent Greenawalt, Speech, Crime and the Uses

of Language (New York: Oxford University Press, 1989); Simon Lee, The Cost of Free Speech

(London: Faber and Faber, 1990); Steven J. Heyman (ed.), Controversies in Constitutional Law:

Hate Speech and the Constitution (New York and London: Garland Publishing Inc., 1996); S. J.

Heyman, “Righting the Balance: An Inquiry Into the Foundations and Limits of Freedom of

Expression", Boston U. L. Rev., Vol. 78 (December 1998), 1275.

18. Cf. Zauderer v. Office of Disciplinary Counsel, 471 U.S. 626, 105 S.Ct. 2265, 85 L.Ed.2d 652

(1985); Gertz v. Robert Welch, Inc., 418 U.S. 323, 94 S.Ct. 2997, 41 L.Ed.2d 789 (1974);

Beauharnais v. Illinois, 343 U.S. 250, 72 S.Ct. 725, 96 L.Ed. 919 (1952).

19. Brandenburg v. Ohio, 395 U.S. 444, 89 S.Ct. 1827, 23 L.Ed.2d 430 (1969).

.265(, 3ד)"פ"ד מ ,ישראל מדינת' נ וענונו מרדכי 172/88ע"פ . 20

21 . Cf. Chaplinsky v. New Hampshire 315 U.S. 568 (1942); State of Nebraska v. Broadstone, 233

Neb. 595, 447 N.W.2d 30 (October 20, 1989); State of Nebraska v. Groves, 219 Neb. 382, 363

N.W.2d 507 (March 1, 1985); Jordan v. Burgoyne [1963] 2 QB 744 (DC).

22. Cf. New York v. Ferber, 458 U.S. 747, 102 S.Ct. 3348, 73 L.Ed.2d 1113 (1982).

23 . http://www.law.co.il/showarticles.php?d=h&cat=27&abtd=1;

http://www.tglaw.co.il/welcome.asp

11

25חופשי של מוצרים אך רבים מהם אינם מוכנים שקידומם יעשה בשוק חופשי של ביטויים(.

מסוימים הנתפשים פוגעים במיוחד אינם תמיד symbolic speech)כמו כן ביטויים סימליים )

לבישת מדים נאצים ועל הצגתם בפומבי שלעל חוקים האוסרים מוגנים )בגרמניה קיימים

26סמלים נאצים; בארה"ב הורשע אדם בזמן מלחמת וייטנאם בעוון שריפת כרטיסי גיוס(.

בנוסף, ביטויים הקוראים למרד, למיגור המשטר, או להפיכה אלימה הינם שנויים במחלוקת

27עקרון חירות הביטוי. ראויים להגנת כבלתיונתפשים

, ד' מחקרי משפטראו זאב סגל, "איסור פרסום מטעמי סוביודיצה: הצעה להיתר ולהסדר אלטרנטיבי", .24

. 166-105)תשמ"ו(:

, מות ומו"לות נ' רשות השידורקידום יז 606/93ראו השופט חשין בבית דין גבוה לצדק )להלן בג"צ( ,. לדיון נוסף25

. וכן,30-27, עמ' 8(, 2ח )"פסקי דין )להלן פ"ד( מ

Valentine v. Chrestensen 316 U.S. 52 (1942); Justice Blackmun in Virginia State Board of

Pharmacy et. al. v. Virginia Citizens Consumer Council, Inc., et. al. 425 U.S. 748 (1976); T. M.

Scanlon, The Difficulty of Tolerance (Cambridge: Cambridge University Press, 2003), esp.

chap. 8; Edwin Baker, Human Liberty and Freedom of Speech (New York: Oxford University

Press, 1989): 194-224; Roger A. Shiner, Freedom of Commercial Expression (Oxford: Oxford

University Press, 2003).

26 . U.S. v. O'Brien 391 U.S. 367 (1968).

לדיון כללי בסוגיה ראו

M. B. Nimmer, “The Meaning of Symbolic Speech under the First Amendment”, UCLA Law

Review, Vol. 21 (1973): 29-62.

27 . Robert H. Bork, “Neutral Principles and Some First Amendment Problems”, Indiana Law

Journal, Vol. 47, No. 1 (1971): 1-35.

לדיון מקיף בקטגוריות ביטוי בעייתיות, ראו

Eugene Volokh, "Speech as Conduct: Generally Applicable Laws, Illegal Courses of

Conduct, Situation-Altering Utterances, and the Uncharted Zones", Cornell Law Review, Vol.

90 (2005).

12

וי, עלינו גם להכיר לצד ההערכה לנטייה הליברלית לספק מרחב גדול לחופש ביט

הזכות לחופש ביטוי דרך משל, . חופש הביטויב"מלכוד הדמוקרטי" ובצורך להגביל את

התקשורת צריכה לאמץ 28ולתקשורת חופשית אינה מקנה חופש לפלישה לפרטיות ללא הצדקה.

29סטנדרטים של אחריות חברתית על מנת לשמור על אמינות מסוימת בעיני הציבור.

ירםומחזכויות על

השאלות הזכות לחירות הביטוי היא חשובה ביותר וככל דבר יקר ערך יש לה מחיר.

תפיסת הליברלית, במסגרת המתעוררות הן מה המחיר, ומי ישלם עבור שמירת הזכות.

"זכויות" מובנת במונחים של צורך אשר נתפס על ידי הדורשים אותו כלגיטימי, ולפיכך, ה

ראשונה זכאויות מוסריות שיש בלכל אזרח. זכויות הן בראש ולמדינה יש אחריות לספק אותו

לכל יצור אנושי. בהקשר זה ניתן להבחין בין זכויות המבטיחות טובין ושירותים מסוימים, כגון

הזכות לרווחה ולטיפול רפואי, לבין הזכויות המגינות מפני נזקים מסוימים או מבטיחות

ספר זה עניינו בזכויות מן הסוג השני. 30וי ולבחירה.חירויות מסוימות, כגון הזכות לחופש ביט

( וכן סעיף Canadian Charter of Rights and Freedomsשל האמנה הקנדית לזכויות וחירויות ) 8. ראו סעיף 28

: (International Covenant on Civil and Political Rights)של האמנה הבינ"ל לזכויות פוליטיות ואזרחיות 17

"פרטיותו, משפחתו, ביתו או תכתובותיו של איש לא ייחדרו בצורה שרירותית או לא חוקית, כן לא ישמשו כבודו

והמוניטין שלו מטרה להתקפות לא מוצדקות". ראו:

U.N.T.S. No. 14668, Vol. 999 (1976).

29. Commission on Freedom of the Press (Hutchins Commission), A Free and Responsible

Press (Chicago: University of Chicago Press, 1947); Robert W. McChesney and John C.

Nerone (eds.), Last Rights: Revisiting Four Theories of the Press (Urbana and Chicago:

University of Illinois Press, 1995), esp. pp. 77-124.

30. R. Cohen-Almagor, Speech, Media and Ethics: The Limits of Free Expression (Houndmills

and New York: Palgrave-Macmillan, 2005), p. xiii. See also Frederick Schauer, “The Cost of

Communicative Tolerance", in R. Cohen-Almagor (ed.), Liberal Democracy and the Limits of

Tolerance (Ann Arbor, MI: University of Michigan Press, 2000).

13

הבחנה משמעותית נוספת היא בין זכות הפרט ביחס למדינה או לממשלה, לעומת זכות

הפרט ביחס לעמיתיו האזרחים. זכויות הנתפסות כלגיטימיות, אשר המדינה חייבת לספק

פוליטית לשם מימושן. )למשל הזכות לחיים, למקלט ולהתאגדות( מצדיקות נקיטת פעולה

זכויות הנוגעות לפרטים אחרים, הפועלים באופן לא לגיטימי, מצדיקות את השימוש באמצעי

כפייה כנגד הפרטים הללו, בין אם מצד האזרחים הנוגעים בדבר )הזכות להגנה עצמית,

31לפרטיות או להגנה על רכוש( ובין אם מצד המדינה.

על המדינה הליברלית להבטיח אין כוונתה לומר כי הטענה כי לאזרחים יש זכויות אשר

לאזרחים יש הזכות לחופש . את אותן הזכויות למדינה אין אפשרות, בנסיבות מסוימות, להפר

ראו: ,. לדיון נרחב בנושא הזכויות 31

Ronald Dworkin, Taking Rights Seriously (London: Duckworth, 1977); Roland J. Pennock

and John W. Chapman (eds.), Human Rights (New York: New York University Press, 1981);

L. W. Sumner, The Moral Foundation of Rights (Oxford: Clarendon Press, 1989); Michael

Freeden, Rights (Minneapolis: University of Minnesota Press, 1991); Jeremy Waldron,

Liberal Rights (Cambridge: Cambridge University Press, 1993); Hillel Steiner, An Essay on

Rights (Oxford: Blackwell, 1994); Alan Gewirth, The Community of Rights (Chicago:

University of Chicago Press, 1996); Annabel S. Brett, Liberty, Right and Nature (Cambridge:

Cambridge University Press, 1997); Richard Dagger, Civic Virtues (New York: Oxford

University Press, 1997); Matthew H. Kramer, N.E. Simmonds and Hillel Steiner, A Debate

over Rights: Philosophical Enquiries (Oxford: Clarendon Press, 1998); Samuel Walker, The

Rights Revolution (New York: Oxford University Press, 1998); Michael J. Perry, The Idea of

Human Rights: Four Inquiries (New York: Oxford University Press, 1998); John R. Rowan,

Conflicts of Rights (Boulder, Colo.: Westview Press, 1999); Michael Ignatieff, The Rights

Revolution (Toronto : House of Anansi Press, 2000); Jean-Marc Coicaud, Michael W. Doyle,

Anne-Marie Gardener (eds.), The Globalization of Human Rights (New York: UN University

Press, 2003); William A. Edmundson, Introduction to Rights (Cambridge: Cambridge

University Press, 2004).

14

להגביל את אותה הזכות על מנת להגן על עצמה או על צדדים שלישיים תיכוליש ולמדינה ביטוי

רך משל, או שלום הציבור יופחתו באורח חלשים )דוגמת ילדים(. במקרה בו ביטחון המדינה, ד

משמעותי עקב הפעלת הזכות לחופש ביטוי, בהחלט ייתכן כי רטוריקת הזכויות לא תספיק

להגנת הביטוי הבעייתי. שומה עלינו לבחון בכל מקרה את חומרת "המלכוד הדמוקרטי" ועד

כמה ביכולתנו להיות סובלניים.

הנחות יסוד

חות יסוד: הנחת היסוד הראשונה היא כי חופש הביטוי הוא בגדר פר זה מבוסס על מספר הנס

. זוהי החירות של הפרט לממש את עצמו, לנסח ותזכות בסיסית רבת ערך במדינות הדמוקרטי

לפרט ולקהילה להגיע אל יתהשקפת עולם על ידי מתן דרור למחשבותיו. זוהי החירות המוקנ

ה היא כי האמת תנצח בעימות חופשי וגלוי האמת באמצעות מאבק בין אמיתות שונות. ההנח

בינה לבין דברי כזב. יתר על כן, חופש הביטוי הכרחי לשמירה על חיוניות האמונה. זהו החופש

להחליף דעות והשקפות באווירה של סובלנות, תוך מתן כבוד לאוטונומיה של כל אחת ואחד,

וקרטית. חופש הביטוי ולשכנע האחת את השניה לחזק, להבטיח ולפתח את המערכת הדמ

הצבעה על גורמים לחוסר שביעות רצון, בקיעים בחברה וסכסוכים עתידיים הכרחי לשם

32אפשריים.

צנזורה בוטה פוגמת בתיפקוד הדמוקרטיה הליברלית שהשניה היא יסודהת הנח

עם המצדדות בחירות הביטוי ובזכות הציבור לדעת.מונחות כנר לרגלנו וומנוגדת לתפישות ה

קיים צורך לאזן בין הזכות לחופש ביטוי לבין הנזקים שעלולים לנבוע מביטויים מסוימים. את ז

, איגוד העיתונאים המקצועי סיגמא דלתא חיאכן, אחד מארבעת העקרונות בקוד האתי של

בארה"ב, הוא מזעור נזק. בקוד נאמר: "עיתונאים מוסריים מתייחסים למקורות, נושאים

32. Thomas I. Emerson, Toward a General Theory of the First Amendment (New York: Random

House 1966), esp. pp. 5-15; Aharon Barak, “Freedom of Expression and Its Limitations", in

R. Cohen-Almagor (ed.), Challenges to Democracy: Essays In Honour and Memory of Professor

Sir Isaiah Berlin (London: Ashgate, 2000): 168-171,

.5, פרק גבולות הסובלנות והחירותאלמגור, -וכן ר. כהן

15

ושיים הזכאים לכבוד". הקוד אף ממשיך ומנחה את העיתונאים להפגין ועמיתים כיצורים אנ

חמלה כלפי אלו אשר עשויים להיות מושפעים מהסיקור החדשותי ולהימנע מסרסור לסקרנות

33זולה, תוך שהוא טוען כי "חיפוש אחר חדשות אינו רשיון ליהירות".

ולמחיר שהחברה ם מסוימים השלישית מתייחסת לנזק הנגרם מביטויי יסודהת הנח

חופש הביטוי אינו כולל את הזכות נדרשת לשלם עת היא מתייחסת בסובלנות לביטויים כאלה.

למצוקה נפשית וםגרעלולים ל , דרך משל,ביטויי שטנה 34לגרום נזק בלתי מוצדק לאחרים.

אנשים אף עשויים לחוות נזק פסיכולוגי והערכתם העצמית ורגשית מיידית למושאיהם. אותם

לה להיפגע בצורה מהותית. בצרפת הכירו בכך שבנוסף לנזק הפסיכולוגי והמוסרי, ביטויי עלו

בגרמניה מתייחסים להתקפה 35שטנה פוגעים במוניטין הפרטי והקבוצתי של קורבנותיהם.

זו מניחה התקפה על מוקד האישיות הגזעית או אתנית כאל עלבון כלפי זהותו של האדם. תפיס

זכותו לחיים כחבר שווה בקהילה, או התייחסות אליו כנחות, במטרה של הקורבן, הכחשה של

כ"סיגמא דלתא חי", הוא איגוד העיתונאים הגדול ביותר 1909-. איגוד העיתונאים המקצועי, אשר הוקם ב 33

ד עיתונאות חופשית, בארה"ב. זהו ארגון שלא למטרת רווח המורכב מיותר מעשרת אלפים חברים ומוקדש לעידו

לקידום סטנדרטים גבוהים של התנהגות אתית, ולהנצחת עיתונאות חופשית. הקוד האתי הראשון של סיגמא

סיגמא דלתא חי אימץ קוד משלו, 1973. בשנת 1926דלתא חי נלקח מאגודת עורכי העיתונים האמריקנים בשנת

. ראו: 1996ל הקוד האתי אומצה בספטמבר . הגירסה הנוכחית ש1987 -ו 1984אשר עודכן מחדש בשנים

http://spj.org/awards/SDX98/rules.htm#society;

http://spj.org/ethics/ethics.pdf

Ontario Press Council, 24th Annual Report (Toronto, Ontario, 1996), p. 79.

( וכן:Canadian Charter of Rights and Freedomsשל האמנה הקנדית לזכויות וחירויות ) 1. ראו סעיף 34

R. v. Keegstra [1990] S.C.J. No. 131, 3 S.C.R. 870; Canadian Human Rights Commission et al. v.

Taylor et al. [1990] 3 S.C.R. 892, 75 D.L.R. (4th); R. v. Butler [1992] 1 S.C.R. 452.

35. Richard Delgado and Jean Stefancic, Must We Defend Nazis? (New York: New York

University Press, 1997): 127-128.

16

בדרום אפריקה התפיסה היא כי עלבונות על רקע גזעי "פוגעים 36להוציאו מחוץ להגנת החוק.

Public Order Act 1936 -מנוגדות לבבריטניה, השמצות על רקע גזעי 37בנשמת הפרט".

דה, צרפת, גרמניה ובריטניה מניחים השפעות יתר על כן, בקנ 38מהוות צורה של השמצה.ו

בית המשפט העליון בקנדה נקט מזיקות דומות לא רק על הפרט אלא גם על הקהילה ככלל.

( Keegstra) קיגסטרהבעקרון הפגיעה על מנת להצדיק קרימינליזציה של ביטויי שטנה בפס"ד

ה לחוק העוסק בהוצאת בצרפת, בהקדמ 39בגרסו כי תעמולת שטנה עשויה לפגוע בחברה כולה.

דיבה קבוצתית נאמר כי תוקפנות שכזו מכוונת כנגד הגוף הפוליטי כולו כמו גם כנגד המארג

של החוק הפלילי בגרמניה נועד להגן על "ההרמוניה 131סעיף 40החברתי והמוסרי שלו.

ה החברתית", העומדת בסכנה בשל הסתה לשנאה על רקע גזעי. הוא מטיל עונש על הפצה, הפגנ

וייצור תיאורי אלימות נגד אנשים באופן אכזרי או בלתי אנושי בכוונה להאדיר או לחילופין

41למזער את האכזריות או להסית לשנאה גזעית.

על כן, ההנחה הרביעית היא כי לצד ההערכה לנטיות הליברליות הטבועות בנו לספק

ת. על התקשורת לפתח מנגנונים מצע רחב של חופש ביטוי, עלינו גם להכיר בצורך להציב גבולו

שיפגינו אחריות ורגישות במסגרת הסיקור. באמצעות מתן במה בלתי מבוקרת, התקשורת

36. Rainer Hofmann, “Incitement to National and Racial Hatred: The Legal Situation in

Germany", in Sandra Coliver (ed.), Striking a Balance (London and Essex: Article 19, 1992),

p. 163.

לדיון נרחב יותר ראו:

Eric Stein, “History against Free Speech: The New German Law against the ‘Auschwitz’ -

and Other – ‘Lies’", Michigan Law Review, Vol. 85 (November 1986): 277-324.

37. Richard Delgado and Jean Stefancic, Must We Defend Nazis?, op.cit. , p. 128.

שם, שם.. 38

39. R. v. Keegstra [1990] S.C.J. No. 131; 3 S.C.R. 697.

40 .C. Pen. Art R-645-1.

41. Eric Stein, “History against Free Speech: The New German Law against the ‘Auschwitz’

- and Other – ‘Lies’", op, cit, pp. 281-286.

17

בבסיס הדמוקרטיה שני רציונאלים ועלינו לשמור על עלולה לשחק לידי אויבי הדמוקרטיה.

כי חיותם. הראשון אוסר על פגיעה בזולת ללא סיבה מוצדקת. ג'ון סטיוארט מיל הסביר

: "ההגנה העצמית היא הסיבה היחידה להפעלת כפייה היא על מנת למנוע היזק מהזולת

המטרה היחידה שלשמה רשאים בני אדם, כיחידים או כקיבוץ, להפריע בעד חירות הפעולה של

כל יחיד ויחיד בקרבם; התכלית היחידה שבשבילה מותר להשתמש בכוח הכפיה כלפי חבר אחר

רעיון דומה הובע על 42רצונו של אותו איש, היא למנוע היזק מאחרים".בציבור מתורבת, נגד

43ידי רבי הלל: "מה ששנוא עליך על תעשה לרעך".

הרציונאל השני עניינו בכיבוד הזולת. אדם המבקש לשלול את זכויות זולתו אך ורק

דת תגר על יסודות הדמוקרטיה. הדמוקרטיה אינה מעודבכך משום שהאחר שונה ממנו קורא

אלא נייטרליות ביחס לתפיסות הטוב השונות כל זמן שהללו מקבלות על עצמן את רלטיביזם

שיקולים אלו אסור שיהיו שניים 44 פגיעה בזולת וכיבוד הזולת.-שני הרציונאלים של אי

לשיקולי רווח או יוקרה אישית של עיתונים ועיתונאים. העיתונאים צריכים לראות בני אדם

השקפה זו רומזת על הצורך 45גישה דיאונטולוגית קאנטיאנית. –עים כתכליות ולא כאמצ

בכל עת שבה –אפילו כאשר פועלים בשם זכות הציבור לדעת –בשליטה ופיקוח עצמאיים

פרסום עלול לגרום לנזק שאינו מוצדק לזולת. יש להבחין בין מקרים אלו לבין מקרים בהם

יש בנמצא ול מינית פקידה הסרה למרותו איש ציבור מנצלמשל, כאשר הנזק הוא מוצדק.

מחויבת, לבחון את הנושא ולהביא אותו ף התקשורת רשאית, אאז ראיות המוכיחות זאת,

לחקירה ציבורית.

42

.20)ירושלים: מאגנס, תשמ"ו(, עמ' על החירות. ג'ון סטיוארט מיל,

א.31, שבת תלמוד בבלי. 43

44. Ronald Dworkin, A Matter of Principle (Oxford: Clarendon Press, 1985); R. Cohen-

Almagor, “Between Neutrality and Perfectionism", Canadian J. of Law & Jurisprudence, Vol.

VII, No. 2 (1994): 217-236.

45. Immanuel Kant, Foundations of the Metaphysics of Morals (Indianapolis, Ind.: Bobbs-

Merrill Educational Publishers, 1969).

18

תפקיד התקשורת אינו רק לדווח אודות המתרחש מכאן נובעת ההנחה החמישית כי

הל שלה, למקצוע שלה ולקדם את האמת. לצד הכוח שבידי התקשורת, יש לה גם אחריות לק

של ארגוני תקשורת בינלאומיים מזין את םייסוד 46ולדמוקרטיה אשר מאפשרת את תפקודה.

הדיון אודות הגבולות האתיים של הסיקור התקשורתי הויכוח באשר לאחריותם החברתית.

קשור להבנת המושג אחריות חברתית. הדיון נסוב סביב השאלות מה לדווח, באיזה סדר

47ובהתאם לאילו סטנדרטים, כמו גם בשאלה כיצד לדווח.עדיפויות

נרחב בבסיס של תיאורית חופש הביטוי וגבולותיה, ראו לדיון . 46

Kent Greenawalt, Speech, Crime and the Uses of Language (New York: OSxford University

Press, 1989); Home Office, Report of the Committee on Privacy and Related Matters (June 1990),

Cm 1102; Sir David Calcutt, Review of Press Self-Regulation (London: Her Majesty’s

Stationary Office, January 1993), Cm 2135.

47. Helen Holmes and David Taras (eds.), Media, Power and Policy in Canada (Toronto:

Harcourt Brace Jovanovich, 1992); Nick Russell, Morals and the Media (Vancouver: UBC

Press, 1995); Valerie Alia, Brian Brennan and Barry Hoffmaster (eds.), Deadlines and

Diversity: Journalism Ethics in a Changing World (Halifax, Nova Scotia: Fernwood, 1996);

Arthur Siegel, Politics and the Media in Canada (Toronto: McGraw-Hill Ryerson, 1996);

Rowland Lorimer and Jean McNulty, Mass Communication in Canada (Ontario: Oxford

University Press, 1996); James Winter, Democracy’s Oxygen: How Corporations Control the

News (Montreal: Black Rose Books, 1997); Robert A. Hackett and Yuezhi Zhao, Sustaining

Democracy? Journalism and the Politics of Objectivity (Toronto: Garamond Press, 1998); David

Taras, Power and Betrayal in the Canadian Media (Peterborough, Ontario: Broadview Press,

1999); Karen Sanders, Ethics and Journalism (Thousand Oaks: Sage, 2003); David Pritchard,

Holding the Media Accountable (Bloomington: Indiana University Press, 2000); A. David

Gordon and John Michael Kittross, Controversies in Media Ethics (New York: Longman,

1999).

על תיאורית האחריות החברתית, ראו

19

מבנה הספר

היינו בשלבים מתקדמים של נכתב עם תלמידי ועמיתי מרק ביאנו. את הספר פותחה קרהפ

הכתיבה עת נקפד פתיל חייו של מרק בפיגוע הטרור במסעדת "מקסים" בחיפה. מרק סעד

ר מחבלת מתאבדת פוצצה עצמה במקום. כאש 2003באוקטובר 4 -בצהריים עם רעייתו נעמי

מבקש להתחקות אחר השינויים שחלו בדרך ספר זה מוקדש לזכרו. המחקר שכתבנו יחדיו

לבחון שתי הנחות שגורות: כי התקשורת ביקשנו את מלחמות ישראל. הארץתון יהסיקור של ע

פת עברה מהפך עם השנים מתקשורת "חסרת שניים" לתקשורת לוחמת ו"נשכנית" החוש

וכי נקודת המפנה הדרמטית ביותר ביחסה זה של , ומתריעה ולא נכנעת לבקשות השלטון

פך הלא הנסקר עיתון המורים כי נומצאימ .התקשורת התרחשה לאחר מלחמת יום הכיפורים

הסיקור היה אוהד וחיובי בכל מלחמות ישראל כולל במלחמה זו . שלטוןביחסו ללנושכני יותר

מצאים אלו קוראים תגר על ההנחה המקובלת בספרות. לבנון. מת וגם במלחמ

במידה רבה הדיון בספר זה מתייחס לתפקיד התקשורת, לדרך שבה עיתונאים תופסים

, וליציקת תכני אתיקה בסיקור התקשורתי. העיתונאים את מושג האחריות בסיקור התקשורתי

מרכולתם. בשם זכות פועלים בתוך שווקים תחרותיים ורצונם בראש ובראשונה למכור את

הציבור לדעת הם מבקשים להביא סיפורים שיעניינו את קהליהם. יש לעיתונאים מחויבות

לציבור )לפעמים אך לפלח שוק מסוים מתוכו( אך גם לעורך, למוציא לאור ולמפרסמים.

בקנה אחד. כאשר הן נמצאות בסתירה אז מתעוררות ועולות תמידעולות מחויבויות אלו אינן

ות אתיות באשר לדרך הסיקור וחופש הביטוי העיתונאי.שאל

הפרק השני וונתכמניחים את התשתית התיאורטית לספר. ם ושלוששני יםפרק

ה חלקים: לשרטט כיווני מחשבה לדיון בנושא גבולות חופש הביטוי התקשורתי. לפרק שלש

תקשורת. בנידון אפתח במספר אמירות כלליות הנוגעות לאתיקה בתקשורת ולאחריות אנשי ה

דמוקרטיה. לאחר מכן אדון בגבולות הכיסוי -חירות ביטוי -זה אדגיש את השילוש תקשורת

בה .אירועים אמיתיים ולרכילותסיקור מקום לבתקשורת טענתי היא כי יש . התקשורתי

התקשורת לא צריכה לתת ידה לביום אירועים; לדחיפת אירועים; לניפוחם או באותה עת

John C. Nerone and Robert W. McChesney (eds.), Last Rights: Revisiting Four Theories of the

Press (Urbana and Chicago: University of Illinois Press, 1995), 77-124.

20

בחופש הביטוי אסיים בדברי אזהרה מפני מעורבות יתר של השלטון .מועותלבדיות וש

.התקשורתי

שערכתי בבריטניה, ארה"ב, ישראל הועשרו ממחקר שדה , ארבע ושמונהשושל יםפרק

וקנדה אשר במהלכו ראיינתי עורכי דין, שופטים, מעצבי מדיניות, עורכים בכירים וחוקרי

רועים ירה כי על התקשורת להיות אובייקטיבית בסקרה אדן בטענה השגושלוש פרק תקשורת.

אמה בין הערכים קיימת התמראה כי 2004סקר שהתפרסם בישראל בינואר חדשותיים.

המקצועיים של העיתונאים ושל הציבור הרחב, וכי שתי הקבוצות מייחסות חשיבות גבוהה

יביות; אסביר את אני אבחן את התפתחות התפישה המצדדת באובייקט 48לאובייקטיביות.

בעבודת התקשורת אשר םיינהרנטיאההרציונאלים העומדים בבסיסה; אעמוד על הליקויים

מונעים מבעדה את היכולת להשיג אובייקטיביות ולבסוף אטען כי דיווח תקשורתי אתי גוזר

כך, דרך סובייקטיביות. יש להעדיףבמקרים מסוימים דחייה של נייטראליות מוסרית ולפיכך

על התקשורת להיות סובייקטיבית עת היא מכסה ארועי אלימות וטרור, רצח במשפחה , משל

ומקרי אונס. הטענה כי שומה לה לתקשורת להיות תמיד אובייקטיבית אינה עומדת מבחינה

התופעות: להתקשורת אינה מחויבת להישאר אובייקטיבית ביחס לכלבמלים אחרות, מוסרית.

ות בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה, בעוד אחרות עלולות תופעות מסוימות עשויות לעל

לסתור אותם לחלוטין. על התקשורת לנקוט עמדה נחרצת ולהגן על הדמוקרטיה עת היא נתונה

בנושא זה דעתי שונה משמעותית מדעתם של מומחי תקשורת וקודים אתיים 49תחת איום.

)מכון חיים הרצוג, אמון הציבור לעומת אמון העיתונאים בתקשורת הישראלית . יורם פרי ויריב צפתי, 48

(.2004)ינואר 2יטת ת"א(, דו"ח מס. אוניברס

(, מנהיג Dukeבניו אורלינס כנגד קנאי בשם דיוויד דיוק )" Times-Picayune“. ראו למשל מאבקו של העיתון 49

נובמבר 17-באוקטובר ועד ה 20-קלאן אשר ביקש להפוך למושל מדינת לואיזיאנה. מן ה-קלוקס-בעבר של הקו

שליליות נגד דיוק. לדיון נוסף ראו: פרסם העיתון סדרת כתבות 1991

David E. Boeyink, “Reporting of Political Extremists in the United States: The Unabomber,

the Ku Klux Klan, and the Militias", in R. Cohen-Almagor (ed.), Liberal Democracy and the

Limits of Tolerance, pp. 215-231.

תפיסת הנייטרליות ראו: לדיון ב

21

ד הוא לצפות מן התקשורת להיות דבר אח 50המעלים על נס את הצורך ב"דיווח אובייקטיבי".

נייטרלית בסיקור החדשות; אולם אין לתקשורת כל חובה לדבוק בנייטרליות במאמרי

המערכת ובטורי הדעות. אכן, בעלי טורים מקדמים לעיתים תכופות דעות מסוימות, מותחים

ו דאגה ביקורת על קובעי המדיניות ומציעים פתרונות חלופיים. דיווח מקצועי ואתי משמעות

בכל הנוגע לביטויי שטנה והכחשת שואה, הרי שדאגה כזו באורח ספציפי, לתוצאות הדיווח.

משמעותה נקיטת עמדה שלילית ומגנה ולא נייטרליות. דיווח אובייקטיבי עלול לתת לגיטימציה

לשקרים בוטים, לאנטישמיות ולהתקפות גזעניות.

ים: הזכות לפרטיות, פגיעה ברגשות, מרכזי סדרת דיונים במקרי בוחן פותח פרק ארבע

זכות מרכזית בחשיבה הליברלית אשר , זכות לפרטיותבשל הפרק עניינו .הסתה וסיקור טרור

הדמוקרטיה אמורה להבטיח מפני חדירת הזולת ואשר מגבילה את התערבות המדינה בענייני

ט. היא מעודדת הפרט. הזכות לפרטיות נתפסת כבסיסית לחברה חופשית ולפיתוח יכולות הפר

ואולם, 51רה לקונפורמיות מחשבתית ויצירתית.ספונטאניות ומבחינה את הפרט מפני לחץ החב

וסיפורים פרטיים הופכים למופע ציבורי, חיים (infotainment) כאשר חדשות הופכות לבידור

אישיים עלולים להיחשף בצורה חסרת רחמים לזרקורי התקשורת ולזכות לתהודה בלתי רצויה.

זאת באמצעות עריכת מספר אבחנות: בין מבקש לשרטט את גבולות החדירה לפרטיות, רקמחה

R. Cohen-Almagor, “Between Neutrality and Perfectionism", The Canadian Journal of Law

and Jurisprudence, Vol. VII, No. 2 (1994): 217-236.

. לדיון נוסף ראו: 50

Gilles Gauthier, “In a Defence of a Supposedly Outdated Notion: The Range of Application

of Journalistic Objectivity", Canadian Journal of Communication, Vol. 18, No. 4 (1993): 497-505;

Robert A. Hackett, “An Exaggerated Death: Prefatory Comments on ‘Objectivity’ in

Journalism", in Valerie Alia, Brian Brennan and Barry Hoffmaster (eds.), Deadlines and

Diversity: Journalism Ethics in a Changing World, pp. 40-43; John McManus, “Who’s

Responsible for Journalism?", Journal of Mass Media Ethics, Vol. 12, No. 1 (1997): 5-17.

51. Frances Olsen, "Privacy", in Edward Craig (ed.), The Routledge Encyclopedia of Philosophy

(London: Routledge, 1998), p. 691.

22

ילדים למבוגרים; בין דמויות ציבוריות לאזרחים מן השורה, ובין אנשים הבוחרים לחיות באור

הזרקורים לאזרחים הנקלעים לאור זה. כמו כן, מה שנכון לידוענים בהווה אינו בהכרח נכון

יו ידוענים בעבר וכעת מבקשים לחיות באנונימיות הרחק מאורה המחמם של ביחס למי שה

התקשורת. במסגרת הדיון אציג מספר פסקי דין מדגימים ולאחר מכן אדון בסוגיה של פרסום

שמות חשודים במעשים פליליים ובשני מקרי בוחן: מותה הטראגי של הנסיכה דיאנה, ומקרה

תוך שאצדד . Les Editions Vice-Versa Inc. v. Aubryשנידון בבית המשפט העליון הקנדי:

מעניקה זכאות לתקשורת בדעת הרוב שהובעה בפסק הדין, אטען כי זכות הציבור לדעת אינה

לפרסם אנשים מבלי לזכות בהסכמתם.

בסוגיית הפגיעה ברגשות כעילה אפשרית להגבלת חירות ניםד ששוים חמש פרק

אין זה פשוט כלל ועיקר 52רות במידה רבה עקב מורכבותה.זוהי סוגיה מוזנחת בספטוי. הבי

לנסות ולהעריך פגיעה רגשית או פסיכולוגית. בה באותה עת אנו מודעים לכך שביטויים

לפגוע לא פחות מאשר פגיעה פיזית. פגיעה במערכת יםמסוימים, בנסיבות מסוימות, עלול

כן שומה עלינו להשקיע יותר הרגשית של בני אדם עלולה להפשיטם מכבודם האנושי. על

ולשאול באיזה נסיבות יכול טיעון הפגיעה ברגשות ליהנות מעדיפות על פני מחשבה בנידון

עקרון חופש הביטוי? אלו קריטריונים עלינו לבחון? מהו הגורם המוסמך שביכולתו להעריך

פגיעה ברגשות?

יכוח שנים בפרשת הומספר עולה חדשות לבקרים על סדר היום הציבורי, לפני סוגיהה

מופע "פעמוני היובל" לציון שנת החמישים אשר להשתתפותה בב "שבע-תב" להקתשעוררה

. זמורת ראשון לציוןת יע"אחרונה באשר לנגינת יצירותיו של ריכארד ואגנר יותר ללמדינה, ו

ים קרשאבקש לשטוח היא: חופש הביטוי ייסוג מפני טיעון הפגיעה ברגשות אך ורק במ יזההת

מערכת הריגשית של פרט, פרטים או של קבוצת מטרה בבהם מתקיימת פגיעה רצינית וישירה

. הספרות, כאמור, אינה ענפה. דיונים חשובים הם 52

Joel Feinberg, Offense to Others (New York: Oxford University Press, 1985); Kent

Greenawalt, Fighting Words: Individuals, Communities, and Liberties of Speech (Princeton, NJ:

Princeton University Press, 1995), and Anthony Ellis, “Offense and the Liberal Conception

of the Law", Philosophy & Public Affairs, Vol. 13, No. 1 (Winter 1984).

23

להתחמק מהפגיעה. בכל מקרה ומקרה אינם יכוליםבנסיבות בהן הפרט או קבוצת המטרה

שומה לבחון את תוכן הביטוי, אופן הביטוי, כוונות הדובר והנסיבות של השמעת הביטוי.

להכריע באשר לחומרת הפגיעה. וגים הם אשר צריכיםלפסיכו

חלקים. החלק הראשון מהווה הקדמה לנושא גבולות חופש הביטוי. ני שחמש לפרק

החלק השני עניינו המשפט הישראלי ובו אביא סקירה ביקורתית של פסקי הדין המרכזיים בהם

הדגמה פרים ערביים ומהווהבכבביקורי כהנא קעוסשש הועלה טיעון הפגיעה ברגשות. פרק

טיעון הפגיעה ברגשות מהווה עילה מוצדקת להגבלת חופש הביטוי.למקרה בו

בביטויים קשים נגד ראש הממשלה רבין הן , תוך התמקדות הסתה ידברעניינו בעש קרפ

אשר דרשו את התערבות המדינה, אך אמצעים מעטים מדי , מקרים 1995 – 1993בין השנים

, והן במקרים שהתרחשו בין השנים ניש את המעורבים בהםננקטו על מנת למנוע אותם או להע

, ואשר כוונו כנגד ראש הממשלה שרון. ההסתה נגד ראש הממשלה רבין התרחשה 2005 – 2003

, אירוע אשר תומכיו ציירוהו במונחים 1993לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בספטמבר

ההסתה ; ריו ראו בו אסון לאומיואילו מבקאופטימיים לשיפור ביטחון מדינת ישראל ושלומה,

נגד ראש הממשלה שרון ארעה לאור תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, תוכנית אשר תוארה על

היהודית, בעוד מבקריוכהכרחית לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית הידי תומכי

.בגידהראו בה מעשה

לאמצעי ,יאיר-אל בןמיכ ,היועץ המשפטי לממשלה של ותכמו כן עוסק הפרק בקריא

תקשורת של הקריאה אטען כי ניסוח הגורףמתוך התנגדות להתקשורת לא לשדר דברי הסתה.

לאזרחים, כמו גם ו חופשית מהכוונה ממשלתית הינה אינטרס משותף לאמצעי התקשורת

אינני טוען שהתקשורת לא צריכה לסקר אירועים של תעמולה גזענית משטינה. לשלטון.

להיות מודע לתופעות אלה, לדעת אודות יחידים וקבוצות המטיפים לשנאה, על הציבור צריך

המניעים שלהם ועל השיטות בהן הם נוקטים. בה בעת, ניתן לדווח על קיצונים פוליטיים,

כוונותיהם ומעשיהם, זאת בשם זכות הציבור לדעת, מבלי לשחק לידי המסיתים ומבלי לשמש

אית היא תקשורת מוסרית. הצבת גבולות לזכות הציבור להם כמגבירי תהודה. תקשורת אחר

לדעת צריכה להיוותר בידי העיתונאים, אולם ביטויים מסוימים ייתכן ולא יזכו להגנת עיקרון

חופש הביטוי.

24

השנים האחרונות היינו עדים לאירועי טרור רבים שהסיקור התקשורתי שלהם 40-ב

פרק שמונהיבורית ואת זעם הרשויות הרלבנטיות. אחריות, ועורר ביקורת צ-היה בעייתי וחסר

מנתח את היחסים המורכבים שבין ממשל, כלי תקשורת וארגוני טרור. הוא בוחן בצורה

הברית, -אחריות של ארגוני תקשורת במצבי משבר בארצות-מדוקדקת פעולות חסרות

ות לסיקור בבריטניה, בישראל, בקנדה ובגרמניה, ומצביע על הצורך בפיתוח מערכת הנחי

של ממשל, כלי –תקשורתי אתי ואחראי של טרור. לכאורה, הדעת נותנת כי במשולש הזה

כלי התקשורת יתייצבו לצד הממשל במאבק נגד הטרור. אלא שסיקור –תקשורת וטרוריסטים

האירועים מראה כי לא כך היו פני הדברים ברבים מן המקרים.

ידם לשרטט גבולות לחופש הביטוי, עוסקים בשני גופים שתפק עשרו תשעפרקים

להרים ו 53להשפיע לחיוב על מידת האמון שהציבור רוחש לתקשורתם תיכולש בגופים שי

תלונות האומבודסמן, נציב תרומה להגברת האתיקה בתקשורת: מועצת העיתונות ומוסד

הינה לבחון את עבודתן של מועצות העיתונות תשעפרק מטרת . בארגוני תקשורת, הציבור

בשלוש דמוקרטיות. למועצות העיתונות אין יכולת של ממש להטיל סנקציות על עיתונים

בעקבות התנהגות בלתי הולמת. פרק זה בוחן את ההיסטוריה של מועצות העיתונות בבריטניה,

הגיעו למצבן הנוכחי של בוקנדה וישראל, תוך ניתוח הדרך בהן התפתחו, עבודתן והאופן

נה המרכזית הינה כי התקשורת צריכה לקדם מנגנונים מורכבים יותר תפקוד בלתי מספק. הטע

של בקרה עצמית, ולהעניק למועצות העיתונות סמכות רבה יותר ויכולת משמעותית להטיל

סנקציות.

האומבודסמנים של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בישראלעבודת נבחנו שרעפרק ב

מחקר באנגליה. BBC -הטיפול בתלונות של כמו גם עבודת היחידה לבקנדה, CBC -וה

שלושת היקף הפעילות שלאת נהלי העבודה ו את מפרטהשוואתי זה, שנכתב עם עמית רהט,

סגנון העבודה וההכרעה שלבהדומה והשונה במאפייני התלונות וומנתח את , ארגוני התקשורת

רי האינטרנט של את, . הנתונים מתבססים על דו"חות הנציבים השוניםארגוני התקשורת

המלצתנו לגופי ותכתובת אישית עמם. , ראיונות עם הנציביםפועליםהם מסגרתם הארגונים ב

. ראו יורם 2004מון לתקשורת בפברואר אחוז מהציבור רחש א 34מראה כי 2004סקר דעת קהל שפורסם במאי . 53

)מכון חיים הרצוג, פלסטיני -עמדות הציבור כלפי סיקור הסכסוך הישראליפרי, יריב צפתי ודניאל דור,

(.2004)מאי 3אוניברסיטת ת"א(, דו"ח מס.

25

אומבודסמן שתפעל בעצמאות ובשקיפות מלאים, תקשורת גדולים היא להקים בתוכם יחידת

כי האומבודסמן יאזן לפי מיטב ניסיונו והבנתו בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס

לו אפשרות ממשית להשפיע על אי תהוככי יענה למתלוננים תוך פרק זמן סביר, התקשורתי,

מגביר את מוסד אומבודסמן אתיקה יופנמו וישמרו. נורמות הארגון אותו הוא מבקר ולוודא כי

מודעות העיתונאים לאתיקה ומביא להידברות בין ארגוני התקשורת לקהליהם. האינטרס

י קוראים להקמת המוסד: לציבור חשוב לדעת כי יש בארגון הציבורי כמו גם האינטרס הפרט

התקשורת אדם עצמאי אליו יוכלו לפנות בתלונות ומענות; לארגון התקשורת משמש

האומבודסמן כמכאניזם להפחתת מעורבות הממשל בקבלת החלטות.

התקשורת ישרטט מגמות עדכניות בשדה חופש הביטוי, סיכום לבסוף, פרק ה

ת הכתובה נותועיעסיק את הלהאשר ימשיכו נתח נושאים בעייתייםיווהאינטרנט,

אשר קנה לעצמו אחיזה בחיינו במהירות רבה במרכזו יעמוד דיון באינטרנט והאלקטרונית.

האינטרנט נמצא בכל מקום, הוא אינטראקטיבי, מהיר ומבוזר. ובאתגרים שהוא מציב לחברה.

הגבוהה, מבנהו הכאוטי )או שמא חוסר המבנה קלות הגישה לרשת, עלותו הנמוכה ומהירותו

–שלו(, האנונימיות ממנה עשויים להנות קבוצות ויחידים, והאפיון הבינלאומי של רשת ה

WWW .מציעים זירה נוחה ויעילה לכל מיני סוגים של קבוצות ויחידים

לל את האינטרנט הוא אוקיינוס נרחב של ידע, נתונים, אידיאולוגיות ותעמולה. הוא כו

התוצרים הטובים ביותר של האנושות, אך גם את התוצרים והגרועים ביותר של האנושות.

רשות מרכזית עובדה כי הרציונאל המניע אותו הוא להיות אוטוסטרדה של מידע ללא ה

מעוררת מחשבות חדשות באשר ל"מלכוד הקובעת סטנדרטים להעלאת תכנים לרשת

בעוד חלק סבורים כי מאפיין זה מעיד על דמוקרטיה, . הדמוקרטי" ולגבולות חופש הביטוי

אחרים רואים בכך ,מאפשר העצמה ציבורית ומקדם התפתחות חברתית ואינטלקטואלית

, שמסריה והשפעותיה עלולים להתיר את מרקם נפץ בעיר העלול להוביל לאנארכיה משום חומר

האינטרנט הם האתגרים שמציב ית.דמוקרטהערכים המשותפים עליהם מבוססת חברה

בארבעה רבדים: פורנוגרפית ילדים, עידוד לפשעים, סיוע לארגוני טרור, וקידום גזענות ושינאה

בעולם. שומה עלינו למצוא מענה מתאים, ולייסד מכאניזמים נאותים להתמודדות עם הסכנות

שמציבה אוטוסטרדת המידע בפנינו.

26

והקדשה תודות

קראו שוחחו עמי אודות נושאי הספר ו/או תים אשר זכות נעימה לי להודות לחברים ועמי

,)עליו השלום( ג'פרי מרשלאסא כשר, דויד פלדמן, והעירו הערותיהם. אני אסיר תודה לפרקים

, סם דיק מוןעקיבא כהן, יעקב טירקל, יצחק זמיר, יאיר, -מיקי בן ,דייב בויניקאריק בארנדט,

על הערותיהם ועל גיורא רוזן ועמוס שפירא ,קארסטקן יריב צפתי, ,סטיב ניומאןווילציג, -לימן

דיוויד , ולרי אליה, אילן בומבך, ריק אבלהביקורת הבונה. בנוסף לכך ברצוני להביע תודתי ל

אמיר , ג'ים וינסטיין, קוולויוג'ין , קונרד וויןברק, אהרן, אריאל בנדור, )עליו השלום( בזאי

רודריק מאיו מורן, הרברט מארקס, אורן מאיירס, רנר, מוטי לפרנק יקובוצ'י, דן כספי, זולטי,

פיטר ס. פרייזר סטיל, , נועם סולברג יגאל מרזל, משה נגבי, מל סאפרין, זאב סגל,א. מקדונלד,

העבירו לידי סייעו לי ועל ש טליה ששוןו ערן שנדרמאיר שמגר, מישל רוי, דיויד קלקוט, ,קורי

ג'פרי מרשל וישעיהו ברלין שאינם עוד עמנו ליוו .ניםשו , פסקי דין, ספרים ומאמריםמסמכים

את חיבוטי המחשבה הראשונים )ג'פרי אף את היותר מתקדמים(. הייתה זו לי עונג וזכות

חסרים לי מאוד. הנבונים והטובים ם האישי להכירם ולהתבשם מתבונתם. שני

בקש להודות הספר לא היה רואה אור ללא הסיוע של שגרירות ארה"ב בישראל. אני מ

נשיא תודה מקרב לב ל בראש ובראשונה להלנה פין, וכן לאפרים כהן ואן וולטר על תמיכתם.

רשות ארצי, ול-זאב, לרקטור האוניברסיטה, פרופ' יוסי בן-אוניברסיטת חיפה, פרופ' אהרון בן

המתמידה במחקרי םעל תמיכת בראשות הדיקן משה זידנרבאוניברסיטת חיפה המחקר

תודה למכון לחקר מדיניות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס על . כללם מחקר זהובהשונים,

תודות חמות ליעל גלבר הספר. כמו כן מרבית כתיבה בפועל שלשהעמיד לרשותי את התנאים ל

,טלי ינאי ,קובעייעקוב, גרייס דארין אלי דנקר, ל ;הרב במחקר ובתרגום ןעל סיועולשרון עמיר

במחקר. םעל עזרתואילנה יעקובוביץ נעמה רייכר ש, אורנה רו ,מירב רוזנברג

מידים שלי: מרק ביאנו ועמית רהט. זכות הייתה לשניים מפרקי הספר נכתבו עם שני ת

לי ועונג רב לעבוד עם שני אנשים צעירים ומוכשרים אלה.

פורסמה 3(. גרסה של פרק 2007) 35, כרך קשרהתפרסמה ב 1גרסה אחרת של פרק

(. 2007)הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, תקשורת ופוליטיקה בישראלדן כספי, בספר בעריכת

, כרך א' )ת"א: לשכת ספר שמגראהרן ברק )עורך(, פורסמה ב 6-ו 5מוקדמת של פרקים הגרס

)אוניברסיטת תל אביב: 5חוברת אגרתא, בפורסם 8פרק . 553-505(, עמ' 2003עורכי הדין,

27

פורסמה 9מוקדמת של פרק הרסג (.2006פוליטיקה וחברה, מאי מכון חיים הרצוג לתקשורת,

.מסגרות מדיהבהתקבלה לפרסום 10גרסה מקוצרת של פרק (.2006) מדינה וחברהב

אדם צעיר איבד שדה התקשורת בישראל . מרק ביאנוהספר מוקדש לזכרו של כאמור,

עולה וסקרן. כל אלה ומבטיח אשר היה ללא ספק תורם הן כאיש שטח מיומן והן כחוקר מ

שהייתה להם הזכות להכירו ישאו בליבם את חיוכו לעד.