הלכות הגוף וארגון חברה: תהליך הציויליזציה של נורברט...

,זמנים חדשים: מחקרים בהיסטוריוגרפיה המודרניתמתוך: 128–83), עמ' 2008בעריכת יוסי מאלי (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה,

הלכות הגוף וארגון החברה: תהליך הציויליזציה של נורברט אליאס

*גדי אלגזי

גרמני, נורברט אליאס, לא היתה -לא היתה שנה טובה במיוחד לפרסם בה ספר חשוב. אך למהגר היהודי 1939שנת

עמודים, 800: חיבור כבן תהליך הציויליזציהברירה. שנה קודם לכן מסר לדפוס בברסלאו, עיר מולדתו, את ספרו הועברו ממש ברגע האחרון דפסו בגרמניה,, שניריעות הדפוס המוכנות של הספר 1.בשנים הקודמותעליו עמל

אליאס מגרמניה, דאג 1933-. מלונדון, בה מצא אליאס מקלט לאחר שנמלט ב; אביו שילם את ההוצאותלשווייץ Printed in Germanyפוליטי בבזל. המו"ל ישב וכיסה במו ידיו את המלים הספרים, שייסד גול-לפירסומו בהוצאת

לא ייפסל מראש –שלא יכול היה לצאת לאור בגרמניה הנאצית –ששלח, כדי שהספר בטוש שחור בכל עותק ועותקהעולם השניה -ידי מתנגדיה. כמה ביקורות התפרסמו בעיתונות המדעית, אך הספר נשכח מלב עד מהרה. מלחמת-על

2פרצה.ל אחר. באותה ידעו גור פרוץ הקרבות,כמה חיבורים חשובים, שהתפרסמו ערב האם עשן הקרב כיסה אותו?

Marcשנה ממש התפרסם למשל חלקו הראשון של ספרו של ההיסטוריון הצרפתי ממוצא יהודי, מארק בלוך (Bloch ,(ולהבדיל אלף אלפי 3; בלוך יסיים את חייו כלוחם רזיסטאנס מול כיתת יורים ליד ליון.החברה הפיאודלית

יש 4.נחלה ושררהנר, היסטוריון אוסטרי נאצי, רּוּבההשפעה של אוטו -התפרסם בוינה ספרו רב 1939-הבדלות: במן המשותף לשלושת הספרים הללו: כל אחד מהם חורג מהיקפו של חיבור היסטורי רגיל, עוסק במאות שנים ומציע

תיאורטית ובודק מתודולוגיות מודרנית; כל אחד מתווה בדרכו דרך -תפיסה מקיפה של ההיסטוריה האירופית הטרוםחדשות, החל בסמנטיקה ההיסטורית וכלה בהיסטוריה של הרגשות. יש להם אפילו תמות משותפות, שהבולטת שבהן

בלוך הפך לגיבור המייסד של היא אולי האלימות והשלכותיה החברתיות. אך לכל אחד מן הספרים נודע גורל שונה.

.82–63), עמ' 2000( 70 זמניםנוסח מורחב ומעובד של המאמר המקורי שהופיע ב * ,genetische und Über den Prozess der Zivilisation: SozioNorbert Eliasלרשותנו עתה מהדורה מדעית חדשה: 1

psychogenetische Untersuchungen [=Gesammelte Schriften, vol. 3] (Frankfurt am Main, 1997) תרגום .. רוב הספריות הציבוריות מחזיקות The Civilizing Process, trans. Edmund Jephcott (New York, 1994)אנגלי:

), ולכן יצויינו בהפניות מספרי העמודים 1939–1936על בסיס המדורה המקורית ( 1969במהדורה הקודמת, שנדפסה בשנת ).1997) ובמהדורה החדשה (1969במהדורה זו (

view von Norbert Elias, “Biographisches Interו של אליאס עצמו:על נסיבות הוצאתו לאור של הספר, ראו דברי 2Arend-Jan Heerma van Voss und Abram van Stolk (1984),” in: Autobiographisches und Interviews, ed. Hans-Peter Waldhoff & Michael Fischer [=Gesammelte Schriften, vol. 17] (Frankfurt am Main, 2005),

pp. 189–275, 248–258 :וכן עדותו של המוציא לאורFritz Karger, “Fata libelli,” in: Human Figurations: Essays for Norbert Elias, ed. Peter Gleichmann, Johan Goudsblom, Hermann Korte (Amsterdam, 1977),

pp. 23–24 :הביוגרפיה הראשונה של אליאס .Hermann Korte, Über Norbert Elias: Das Werden eines Menschenwissenschaftlers (Frankfurt am Main, 1988; 2nd edition: Leverkusen, 1997).

3 1940)–(Paris, 1939 La société féodaleMarc Bloch, ורהתרגום: א, החברה הפיאודלית בלוך,; נוסח עברי: מארק ).1988 ,ירושלים( גרינגרד

4 reichs Land und Herrschaft: Grundfragen der territorialen Verfassungsgeschichte ÖsterOtto Brunner, im Mittelalter, 5th edition (Darmstadt, 1965)תרגום אנגלי ;:Land and Lordship: Structures of Governance

in Medieval Austria, trans. by Howard Kaminsky & James Van Horn Melton (Philadelphia, 1992).

26מתוך 2עמ' ▪ ) גירסה חדשההלכות הגוף וארגון החברה (גדי אלגזי:

עם תום קצרה צינוןפרו זכה להכרה נמשכת כיצירת מופת. לאחר תקופת ), וסAnnales( אנאלהעת -חבורת כתב, ופירסם את נוסחו סילק ממנו ביטויים ש"רוח הזמן" דבקה בהם ,, שיכתב ברונר קלות את ספרו שלומלחמת העולם

. הספר המטוהר זכה לקנוניזציה מהירה בהיסטוריוגרפיה הגרמנית שלאחר המעודכן בעיצומה של המלחמה הקרהגרמני, שהוריו ניספו בשואה. ובניגוד לבלוך, הוא לא הפך לגיבורה -בניגוד לברונר, אליאס היה מהגר יהודי 5מלחמה.ה

העולם. בבריטניה, בה מצא אליאס -של חבורה מגובשת, שעמדה לשנות את פני המחקר ההיסטורי לאחר מלחמתהתפרסם מבחינתם ב'עולם של אתמול', זה יהתהליך הציויליזצמקלט, התקשו סוציולוגים לרדת לסוף דעתו. ספרו

לפני המלחמה, ובשפה הגרמנית. בשעה שסוציולוגים נטו להתמקד בחברות ההווה וזנחו את הסוציולוגיה משהיסטוריונים. מובן בקרבת ה-אורח בלתיטווח מיקם אותו ב-ההיסטורית, עניינו של אליאס בתהליך היסטורי ארוך

שהתנגד בעקשנות לפרדיגמה הפונקציונליסטית ששלטה בכיפה, בלא שיסתפח אל בידודו החריף עוד יותר, משום, בגיל 1954מבקריה המרקסיסטיים. ואם לא די בכך: מי יקשיב ויעשה מאמץ להבין את דבריו של מהגר, שרק בשנת

מיו לכתוב יוקרתית? אליאס ניסה כל י-מישרת מרצה זוטר באוניברסיטה אנגלית לא –לראשונה בחייו – , קיבל57בפשטות ונמנע במידת האפשר מלטבוע מונחים חדשים. הקושי להבין את דבריו נבע לפיכך לא רק מזרות הפרספקטיבה שייצג, אלא ממעמדו השולי. מי כאליאס, תלמידו של קארל מאנהיים, איש הסוציולוגיה של הידע,

6ייטיב להבין זאת?. תוך עשר שנים הופיעו תהליך הציויליזציהמהדורה גרמנית מחודשת של בברלין יצאה לאור 1969-ב

). סוציולוגים, 1982) ולאיטלקית (1980), לפולנית (1982–1978), לאנגלית (1975–1973תרגומים לצרפתית (ר היסטוריונים ופסיכולוגים קשרו לו מייד כתרים כחיבור קלאסי שנתגלה באיחור. ספריו האחרים התפרסמו בזה אח

ואליאס הוזמן להרצות בכל מקום על עבודתו. כך החלה הקריירה של נורברט אליאס לאחר פרישתו. עם המעבר ,זההמהיר מן השוליים למרכז, מהתעלמות כללית להכרה רחבה, עמדה עבודתו המחקרית של אליאס בפני סכנה חדשה,

ו הזמניות של חיבור שנכתב בשנות השלושים זו של קנוניזציה קטלנית. חסידים מושבעים החלו להציג את מסקנותיובכל מקרה –מעורערת; נגדם מיהרו להתייצב יריבים בנפש, שהכריזו, כי המלך הוא עירום -בלתיעדכנית כאמת

שוליים. בקרב 'אנשים תרבותיים' מן המעמד הבינוני הפך 'תהליך הציויליזציה' -אינו מכוסה כיאה וכיאות בהערותיום: האם לא היה זה אליאס שהוכיח, -מחקרית קשה לפיתרון למרכיב באידאולוגיה של היוםלביטוי שגור, משאלה

כי ב'תהליך הציויליזציה' הפכנו כולנו 'מתורבתים'? אם מחבר קלאסי הוא זה שמצטטים אותו בלי לקרוא אותו, אין ספק, כי אליאס הפך לכזה.

, לא תורגם עדיין דבר מכתביו של ליזציהתהליך הציוילאחר הופעתו המחודשת של וחמש שנים שלושים השורות הבאות נועדו להציג את עבודתו העיקרית לקורא העברי, כדי לפתוח את הדרך להתמודדות 7אליאס לעברית.

ביקורתית ויצירתית עם האתגר הגלום בה.

נפשיארגון ההחברתי והמבנה ה

עשרה, היא פשוטה: איך נעשינו -ה התשעהשאלה העקרונית, שתחת רישומה התעצבו מדעי האדם באירופה במאשאנחנו? כיצד התהווה העולם המודרני? בניסיונות השונים להשיב עליה, ניתן להבחין באופן גס בשתי גישות מותכ

הקפיטליזם המתועש, המדינה הלאומית, –משלימות. האחת מנסה לברר, כיצד נוצרו המיבנים המיוחדים למודרנה שימה העיקרית היא להסביר את התמורה המיבנית במערכות היחסים החברתיים; זוהי וכיו"ב. המהנסיוני המדע

:Geschichte als Gadi Algazi, “Otto Brunner: ‘Konkrete Ordnung’ und Sprache der Zeit”, inראו: 5Legitimationswissenschaft, 1918–1945, ed. Peter Schöttler (Frankfurt am Main, 1997; 2nd edition,

1999), pp. 166–203. land, John Goudsblom, “Aufnahme und Kritik der Arbeiten von Norbert Elias in England, Deutschראו: 6

den Niederlanden und Frankreich,” in: Materialien zu Norbert Elias’ Zivilisationstheorie, ed. Peter Gleichmann, Johan Goudsblom, Hermann Korte (Frankfurt am Main, 1979), pp. 17–100; Dieter Claessens, “Rezeptionsprobleme des Eliasschen Werkes in den 50er und 60er Jahren,” in: Norbert Elias und die Menschenwissenschaften, ed. Karl–Siegbert Rehberg (Frankfurt am Main, 1996), pp. 137–149.

–84), עמ' 2000( 70 זמנים, שבו התפרסם נוסחו הראשון של מאמר זה: זמניםהעת -סמו בגליון כתבכמה קטעים קצרים פור 7. ראוי לתשומת לב מיוחדת מאמרו של פטר באומן, שהוכן במיוחד עבור הגליון: "סכין, מזלג וזמנים מודרניים: על תיאוריית 89

.95–90, עמ' שםהציויליזציה של נורברט אליאס",


מבט זו, האנשים נתפסים כמגלמים את היחסים החברתיים; -. מנקודתקפיטלהשאלה אותה ביקש קרל מרקס לברר בקדת הם לובשים דמויות שונות כפונקציה של מערכות היחסים, שבהן הם מוצאים את עצמם. הגישה האחרת מתמ

בשאלה המשלימה: כיצד נוצרו האנשים, שיכולים לגלם בהצלחה יחסית את היחסים החברתיים הללו, לפעול בעולם עשרה באירופה המערבית ובשלוחותיה שברחבי העולם? האם היו -המיוחד במינו, שהתהווה במהלך המאה התשע

)Max Weber( להתמודד מקס ובר כיצד התעצבו? זוהי השאלה העקרונית, עמה ניסה –תמיד בנמצא? ואם לא של נורברט אליאס. העקרונית זוהי גם שאלתו 8.)1904( אתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזםב

כרבים לפניו, מדגיש אליאס, כי החברה המערבית המודרנית מבוססת על חלוקת עבודה מורכבת, על בפעילותם של במידה מכרעתדיפרנציאציה פונקציונלית חסרת תקדים. היחידים הפועלים בה מוצאים עצמם תלויים

ם. פעולותיהם משולבות פני-אל-אנשים רבים אחרים, שאותם אינם מכירים ואפשר שלעולם לא יפגשו בהם פניםטווח, בלי שיוכלו לפקח -הם קשורים זה בזה ב"שרשראות תלות הדדית" ארוכות 9ורגות זו בזו לבלי הפרד.ומׂש

אם לא –ישירות זה על התנהגותו של זה. מכאן הצורך בפיקוח פנימי מצידו של כל אחד מן המשתתפים, שישלים היא מיכלול חברתי רגיש להפרעות, שפעולתו מצריכה יציבות את הפיקוח החברתי החיצוני. התוצאה –יחליף

צפויות והתפרצויות רגשיות חריגות מצידן של הנפשות הפועלות. -וסדירות; הוא מחייב ניטרול מרבי של תנודות בלתיהשחקן הבודד, המסוגל לתפקד במערכת כזו: התנהגות סדירה, –מכאן גוזר אליאס את מאפייני 'האדם המודרני'

ה לטווח רחוק, הנחוצות כדי להעריך את השלכותיה של כל פעולה במסגרת יטה עצמית מתמדת ויכולת צפישלי הדדית ארוכות. שרשראות תלות

טווח -אליאס מניח, שאנשים כאלה לא היו מאז ומעולם בנמצא. הם התעצבו במסגרת תמורה היסטורית ארוכתבלי להניח מראש, כי –יליזציה'. אליאס מבקש לשחזר אותו בת מאות שנים; זהו הדבר שהוא קורא לו 'תהליך הציו

טווח כזה, שבמהלכו עוברים כל -אפשר להסביר תהליך ארוך-אי 10הוא 'תכלית' ההיסטוריה או פרי 'תוכנית' כלשהי.לכת, בעזרת מערך רעיונות או אמונות, או באמצעות פעולתה המאורגנת של קבוצה -משתתפיו תמורה מרחיקת

הן מבחינת טווח הזמן שבו מדובר והן מבחינת עומק –ן שהוא חורג מטווח הפעולה של כל מוסד מוכר כלשהי, כיווכיצד יש להסביר תהליך כזה, נוצרית" או הכנסייה אינן באות לפיכך בחשבון. -"המסורת היהודוהתרחש. שהשינוי

ותו? אליאס מציע לתהליך ההיסטורי אפשר להניח, שמישהו מן המשתתפים בו יכול היה לכוון אותו או לתכנן א-שאיהסבר חברתי מובהק, במובן זה שהוא מבוסס לא על כוונותיהם של יחידים אלא על המירקם החברתי, שנוצר והשתנה

לדפוס הסבר כזה הוא קורא הסבר סוציוֶגֶנִטי; לו מוקדש החלק 11משים כתוצאה מהשתרגות פעולותיהם זו בזו.-מבלישל נפשי. התמורה במיבנה היחסים החברתיים מחוללת מצידה תמורה במיבנה היליזציהתהליך הציוהשני של ספרו

האנשים. להוכחתה מוקדש חלקו הראשון של הספר.

מבט טלסקופי בשינוי מיקרוסקופי

כסוג של –לעתים קרובות בצדק –רוב העבודות המציגות מודל של תמורה היסטורית ארוכת טווח נחשדות -עשרה ועד המאה התשע-היסטורי. אליאס בוחר לעסוק בתמורה שמן המאה השתיםמחקר זה להיסטוריוסופיה המתח

אפשר להבחין בהן -, כי יש תמורות היסטוריות, שאינחת המוצא שלו היא. המובהק עשרה מתוך שיקול מתודולוגייש תהליכים אלא בטווח הזמן הארוך. ממש כשם שחמשים שנה לאחר מכן יראו היסטוריונים כג'ובני לוי, כי

ed. Klaus Lichtblau & Die protestantische Ethik und der "Geist" des Kapitalismuseber, Max W ,ראו: 8Johannes (Weinheim, 2000) :תרגום: ברוך מודן האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזםמקס ובר, ; תרגום עברי ,

).1984 ,אביב-תל(אליאס; לא תמיד אפשר היה לעשות בה שימוש בתרגום, ולעתים היא מונח מפתח בעבודתו של) Verflechtung('השתרגות' 9

נאלצתי להחליף אותה במונח 'אינטגרציה', שמבחינות מסוימות עלול להטעות. אין הכוונה בשום פנים ל'אינטגרציה נורמטיבית', ראו: פעולה.-ושיתוףאדם זה לזה ממש כמו הסכמה -או להסכמה חברתית. אליאס עומד על כך, שמאבקים חברתיים קושרים בני

Norbert Elias & Eric; 129, עמ' 2), כרך 1997= ( 120, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, Dunning, “Dynamics of Group Sports with Special Reference to Football (1966),” in: Quest for Excitement: Sport and Leisure in the Civilizing Process (Oxford, 1986), pp. 191–204, esp. pp. 194–197.

.324–323, עמ' 2), כרך 1997= ( 313–312, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 10 .229, עמ' 2), כרך 1997= ( 221, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 11


שהם נעלמים מן העין או אפילו נראים במהופך כאשר אין מתבוננים משוםהיסטוריים שרק המיקרוסקופ יפה להם, כן טוען אליאס, כי השינויים המיקרוסקופיים והמכריעים בסטנדרט ההתנהגות או – 12הגדלה מרביתבהם מקרוב, ב

הזמן יכאשר מצמצמים את המחקר ההיסטורי לטווח נעלמים מן העין, כאשר מתמקדים בהווה או נפשבמיבנה ה . רק בטווח הזמן הארוך, זה של מאות שנים, מתחוורת לעין התבנית החבויה בתופעות הפזורות.ים בוהמקובל

של עדויות אפשר לבנות כדי גוף ? איזה ערך הדחפים ובארגון הנפשיטווח במ-איך ניתן להראות שינוי ארוך, אלא גם בהימנעות נפשיק באיתור התעודות, שניתן לפרש אותן כעדות לתמורה במיבנה הלעשות זאת? הקושי אינו ר

המאשרות את ההנחות המוקדמות, תוך התעלמות ,בבחירתן. הנטיה לבחור באותן עדויות ומעגליות משרירותיותים 'בני תרבות' מעדויות סותרות, תהיה חזקה במיוחד כאשר מדובר במרכיב מרכזי כל כך בתדמיתם העצמית של אנש

אוטוביוגרפיות למשל, או יומנים הן עדויות כאלה, לא רק משום כמו התהליך, שבו הפכו ל'אנשים תרבותיים'.עשרה, אלא משום שהם תוצאתו של תהליך -שמדובר בטקסטים יוצאי דופן, ההולכים ומתפשטים רק למן המאה השש

את התהליך עצמו, שבו צמחה יכולת זו. ואינן מאפשרות לאתר –פיתוח יכולת ההתבוננות העצמית שמש אותו לשחזור התהליך, באמצעות בירור שתאליאס בונה את מושג הציויליזציה שלו ואת המתודולוגיה,

-שימושיו החברתיים של המושג. לשם כך הוא מנסה לשחזר, כיצד נטבע מושג ה'ציויליזציה' בצרפת במאה השמונהוחשיפת שימושיו הפוליטיים אינם משמשים אותו כדי לערער לחלוטין על עשרה. אך ההיסטוריזציה של המושג

תוקפו, אלא כדי להפיק ממושג טעון, המשמש קבוצות חברתיות במאבקן נגד אחרות ('בני תרבות' מול 'חסרי תרבות'), מושג מפתח, שאיתו יוכל לפתוח בחקירה.

ותי', מתכוונים לאמיתו של דבר למכלול בשימוש הלשון הרווח, מזכיר אליאס, כאשר קוראים לאדם 'תרבלא –משמעות לכאורה של ההתנהגות בחברה: 'אדם תרבותי' הוא זה שיודע 'להתנהג יפה' -מאפיינים שוליים וחסרי

צפויות, להקפיד על המרחק הגופני היאות בשעת שיחה ולהימנע ממתן -את זולתו בהתפרצויות בלתי להביך למשלו או לפחדיו. אין אלה דברים של מה בכך. בקטע, המזכיר בחריפותו את הבחנותיו של אמצעי לתשוקותי-ביטוי בלתי

לכת יכולות להיות להפרת הכללים, המגדירים -מזכיר אליאס לקוראיו, אלו תוצאות חברתיות מרחיקות ,פמןארוינג גֹונורמלים' או -יסווגו כ'לאאדם כ'בן תרבות'. הפרות זעירות של קוד ההתנהגות המקובל מספיקות לעתים כדי שאנשים

13נסבל' יכול לאבד את מקומו בקבוצה החברתית אליה היה שייך.-'חולניים', ומי שנתפס כ'אדם בלתיאליאס מבקש ליטול מהגדרה רווחת זו של ההתנהגות ה'תרבותית' הן את אופיה הנורמטיבי והן את אופיה

' אינה מצב קבוע, נכס עמיד שאפשר להתפאר בו, אלא שלב שלהםהסטטי: ה'תרבות' שאנשים במערב מחשיבים ל'בין 'תרבותי' ל'ברברי' אינו אלא לכאורה מוחלט הניגוד המוגדר וחולף בתהליך השינוי המתמיד בנורמות ההתנהגות;

תהליך. לאחר שהפך 'ציויליזציה' ממרכיב בתדמית העצמית של ה'מערב' למושג של אותו פער בין שלבים שונים י עקרונית וממצב נתון לתהליך מתמיד, מציע אליאס להשתמש דווקא בתמורות הזעירות הללו בתיקנון נייטרל

ההתנהגות ה'חיצונית' כמפתח לתמורות 'עמוקות' בארגון האישיות.במהלך זה יוצר אליאס באחת מרחב חדש של עדויות היסטוריות. הסכין והמזלג, כותונת הלילה והממחטה

מבחינה של אספני מוזרויות וחובבי עתיקות, -יום, מושא לסקרנותם הבלתי-ם של חיי היוםהופכים מפרטים שוליילמושא מחקר בעל חשיבות מפתח. אך על מה מבוססת החלטתו? כיצד אמורות התמורות הזעירות בדגמי ההתנהגות

אליאס להראות? הטווח בארגון הדחפים והרגשות, שאת קיומה מבקש-היומיומיים לשמש אינדיקציה לתמורה ארוכת אלו שיקולים עומדים ביסוד החלטתו לבחור בהם כאתר מחקר?

ed. Peter Burke New Perspectives in Historical Writingicrohistory,” in: Giovanni Levi, “On M ,ראו: 12(Oxford, 1991), pp. 93–113.

, והשוו לדיונו של גופמן בחריגות 284, עמ' 1), כרך 1997= ( 192, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 13 :Erving Goffman, “Mental Symptoms and Public Order,” in :מכללי הההתנהגות המצופים בסיטואציות חברתיות

Interaction Ritual: Essays on Face-to-Face Behavior (New York, 1967), pp. 137–148 לכאן שייכות גם .לדבר ), על חיוכו של דובר המסתיר את מבוכתו נוכח איזכור מה שאין 277–276= עמ' 185, עמ' שםהבחנותיו של אליאס (

שעליו אמור השומע לענות בחיוך "מלא הבנה", וכן הערותיו על התהליך, שבו אינטראקציה בין אנשים הפכה ל"אזור –בו ], 1997= [ 407–406, עמ' 2], כרך 1939/1969סכנה", שבו חוששים אנשים כל העת מחציית הגבולות ומגרימת מבוכה ([

The Nature of“: 1956ורות למאמריו הקלאסיים של גופמן משנת ), בהן ניתן למצוא מקבילות בר417, עמ' 2כרך Deference and Demeanor”, “Embarrassment and Social Organization,” in: Interaction Ritual, pp. 47–

96, 97–112.


אליאס אינו נותן לכך הסבר מפורט, אך ניתן לנסות לשחזר מתוך דבריו את ההגיון המחקרי המנחה אותו. כדי א יפה להציג את המהלך שהוא מבקש לבצע, הוא פורש בפני קוראיו כמה דוגמאות מתוך ספרי הליכות ונימוסין. ל

) את Desiderius Erasmusלטבול מחדש ברוטב חתיכת לחם שכבר נגסת בה, מזהיר ההומניסט דזידריוס ארסמוס () שחיבר, ספר שזכה De civilitate morum puerilium libellus( מדריך ההליכות הנאותות לנעריםקוראיו ב

וא מייעץ, הסתובב לאחור בשקט וזרוק את ; אם אינך יכול לבלוע משהו, ה1530-לעשרות מהדורות מאז התפרסם בדרוך עליו –מה שבפיך למקום כלשהו. אם בשעה שאתה מנגב את אפך בשתי אצבעות כראוי, נופל משהו לאדמה

מסוכן הדברמנפיחה, אך יהדק את אחוריו כדי להתאפק מייד! יש כאלה הקובעים, מוסיף ארסמוס, כי נער מנומס סטנדרט לא רק הפער בין 14הסווה את קול הנפיחה בעזרת שיעול. , הוא מציע,הצידה לבריאות; אם אינך יכול לפרוש

מעניין כאן את אליאס: מורגלים בוקוראיו של אליאס עשרה, לבין זה ש-ההתנהגות, שמניח ההומניסט בן המאה הששמוס, כדי של ארסדבריו המפורשים נוחות קלה", שהוא משער שקוראיו יחושו נוכח -משתמש באותה "איהוא

15."סף המבוכה" עצמו השתנה –כי אין מדובר רק בהסדרים 'חיצוניים' בלבד ,להמחישיש לפיכך –גם אלה הנתפסים כרגיל כתולדה של רגש הבושה ה'טבעי' –לכללי ההתנהגות הבסיסיים ביותר

ות להם אחיזה ייחודית היסטוריה הניתנת לשחזור. אך הם נבדלים מגופי נורמות רבים אחרים, בכך שהם יכולים לקנביחיד. הכללים המגדירים את רמת השליטה הרצויה בהפרשות ואת האופן הראוי לדבר עליהן, למשל, מסוגלים

בתרבות. מי שמפר אותם בפומבי יכול לחוש מבוכה קשה ולעורר בשאר םלהפוך לטבע שני, לבשר מבשרם של אנשישבה איסורים חברתיים שרירותיים מוטמעים ביחיד היא נעימות גופנית. הדוגמא המובהקת לדרך-הנוכחים אי

ההסמקה, ביטוי גופני לנוכחותה של החברה בתוכו. כללי הנימוס וההליכות מאפשרים לפיכך להתגבר על ההפרדה בין התנהגות חברתית 'חיצונית' לבין 'פנימיותם' של יחידים.

לטבע שני. אך לצורך השאלה הספציפית אין אלה כמובן הדגמים התרבותיים היחידים, שיכולים להפוך התשוקה לאוכל –שאליאס מבקש לברר, יש לכללי הנימוס רלבנטיות מיוחדת. הם מחייבים ריסון התשוקות והדחפים

הצרכים הגופניים. מתיקנון ההתנהגות ה'תרבותית' ניתן יהיה לפיכך להסיק מימוש הדחפים האלימים ופורקן ולמין, ובתשוקות, הנדרשת מאנשים בחברה היסטורית נתונה. יתרונם האחרון של כללי הנימוס על רמת השליטה בדחפים

וההליכות כאתר מחקר הוא בכך שהם מאפשרים לנסח הכללות ביחס לסטנדרט ההתנהגות היומיומית בקבוצות בפועל נפשיחברתיות מוגדרות. המדובר בסטנדרט הנאכף חברתית, כך שאין צורך להסיק מסקנות ביחס לארגון ה

דופן, שקשה להסיק מהם על דפוסי ההתנהגות -. ספרי ההליכות אינם עוסקים במצבים יוצאיבלבד מחיבורים עיונייםאותם מעטים, שזכו להשאיר את רישומם המפורט בתיעוד ההיסטורי –הכלל -מן-הרווחים, ולא ביחידים יוצאים

כך הופכים להתנהגות אילמת. –ועקיפה כמובן – הם עדות מפורשתומופיעים במחקר ההיסטורי כ'נציגי' תקופתם. תחת ידיו של אליאס הרכיבים הזעירים של ההתנהגות לאתר מחקר אסטרטגי. זוהי הדגמה נאה של העקרון, שאין כל

יחס בין מימדי האובייקט הנבדק לבין חשיבות התובנות שניתן להפיק ממנו.רצופה, שניתן לאתר את ראשיותיה במערב אירופה ספרי הנימוסין וההליכות מהווים מסורת טקסטואלית

עשרה ולהמשיך לעקוב אחריה עד לזמננו. זהו קורפוס עדויות בעל לכידות פנימית גבוהה: הטקסטים -במאה השתים. הפערים הללו, עליהם ומוסיפיםמתוכם המאוחרים חוזרים על המוקדמים יותר, מכניסים בהם שינויים, משמיטים

ים לאתר שינויים בסטנדרט ההתנהגות שנדרש מן המעמדות העליונים במערב אירופה.מניח אליאס, מאפשרעם התבוננות –התוצאה היא מהלך מחקרי יחיד במינו, המשלב מבט טלסקופי בטווח זמן של מאות שנים

י חשיבות לכאורה, כגון השימוש בסכין בשעת הסעודה, מחיטת האף או כיסו-מיקרוסקופית בפרטי התנהגות חסריהגוף בשעת השינה. אליאס מחלץ מתוך ספרי ההליכות קטעי טקסטים, העוסקים בתיקנון מרכיב מסוים של

: סידרה אחת על הליכות השולחן, הנפרשות כרונולוגית לאורך מאות שנים ,ההתנהגות, ומרכיב אותם מחדש לסדרותלמשל, את –"עקומת הציויליזציה" . מתוך סדרות כאלה הוא משחזר את אחרת על מחיטת האף, שלישית על יריקה

שכן בניגוד לעקומות שהולכות ורווחות , יוצאת דופן"עקומה" זוהי שולחן הסעודה. סביב רמת התיקנון של ההתנהגות

14 , Köln 1530De civilitate Morum puerilium libellus...Desiderius Erasmus, :תרגום אנגלי ;“On Good Manners for Boys,” in: The Collected Works of Erasmus, vol. 25, trans. by Brian McGregor (Toronto,

1985), pp. 269–289. .166, עמ' 1), כרך 1997= ( 74–73, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 15


"עקומת – מספריים המבוססות על עיבוד כמותי של סדרות נתוניםממדעי הטבע דרך ההיסטוריה הכלכלית, –במחקר .שווה-המפוזרות בזמן באופן בלתי י של עדויות טקסטואליותנבעזרת ניתוח איכותמופקת הציויליזציה"

ממחטות, מרקקות ומזלגות היושב לשולחן, שאת אפו מקנח

מורח ביד –ומה שמצא שם –הוא שוטה, אני קובע נימוסים ודאי לא למד.

עשרה)-, המאה השלושהלכות החצר(טנהויזר,

כל אל השולחן, ופורש בפניהם סידרה של הנחיות להתנהגות הנאותה בשעת -אליאס מוליך את קוראיו ראשיתעשרה. הוא מראה, כיצד כללי ההתנהגות הנאותה, הכלולים -עשרה ועד המאה התשע-הסעודה, למן המאה השלוש

זה הטעם לאיסור להחזיר לתוכה הביניים, מבוססים על ההנחה, שכולם אוכלים מקערה אחת: -במדריכי הליכות מימי לאחר שכבר נגסת בו, או לנגוע באצבעות משומנות בכוס המשותפת. דבר מאכל

אמצעי -הוא מאתר תהליך של עידון מתמיד בהלכות הסעודה, שבו הולך ומתחזק האיסור לתת ביטוי בלתיללי ההתנהגות החצרוניים, לתיאבון ("להתנפל על האוכל כמו חזיר") ולתענוג החושני ("למצמץ בשפתיים"). כ

עשרה -עשרה. בחוגי החצר של המאות השש-הביניים התיכוניים, נשארו יציבים יחסית עד למאה החמש-שנוסחו בימיועל בסיסו עשרה אפשר להבחין בשינוי מואץ: ספרי ההליכות מניחים מראש סטנדרט מסוים של התנהגות -והשבע

נכנסים לשימוש, אך בעוד שבתחילה שימש למשל –כמו המזלג –מציבים דרישות חדשות. אביזרים חדשים הם המזלג כדי לדלות מתוך הקערה המשותפת חתיכות מזון, שנאכלו בידיים, עתה מונהג בהדרגה איסור גמור על אכילה

אוכל נפרדים. "אביזרי הציויליזציה" החדשים האלה, מדגיש אליאס, -בכלי להשתמשבידיים, והמשתתפים מתחילים מניעים את תהליך השינוי בנורמות ההתנהגות הנאותה אלא משקפים את התקדמותו ההדרגתית של "סף אינם

כפי שניתן הרתיעה" ומאפשרים בתורם הנהגת סטנדרט חדש. האביזרים אינם מגיעים עם הוראות שימוש קבועות, התמורות בצורת , או מן נוח האףלניגוב השיניים או לקי ההעובדה שחוזרים ומסבירים, כי המפית לא נועדללמוד מן

אביזר הכרחי כאלא לחיתוך נתחי בשר מן החיה, המוגשת בשלמותה לשולחן, כבעבר הסכין, שאינו משמש עוד עשרה ונשאר יציב יחסית -במהלך המאה השמונה תעצבהסטנדרט המודרני מהמחליף את השימוש בידיים לאכילה.

יה להתרופפות האיסורים הפורמליים בזמנו י, אם כי אליאס מבחין בנטעד לזמן חיבור הספר –תוך וריאציות קלות – שלו.

אליאס מרחיב במיוחד את הדיון על השימוש בסכין בשעת הארוחה, המוקף כולו בכללים ואיסורים. כללי החזקת הסכין והשימוש בו אינם מובנים מאליהם, תולדה פשוטה של סכנת הפציעה הכרוכה בשימוש בו. כאשר סכין

וגש לאדם אחר, כשחודו מופנה אליו, מתרכבת הסכנה הממשית עם הסכנה הסמלית, הגלומה בסכין כסמל לאלימות, מ עם הסכנה הממשית לא פחות של הפגיעה בסטטוס חברתי, הכרוכה בהפרת כללי הנימוס המחייבים. –ובנוסף לכך

עשרה, כי האכילה -מאמצע המאה התשעהמוצא של הדיון בשימוש במזלג היא הקביעה בספר הליכות אנגלי -נקודת בידיים ללא מזלג היא עניין הראוי לקניבלים:

-לא, ברברי, קניבליאין בכלל ספק שזה נוהג , אין כאן שום שאלה? לאכול באצבעות, למה זה קניבלי .איך שלא קוראים לזה –תרבותי

לא היגייני להשתמש כיוון שזה ? תרבותי יותר לאכול במזלגבעצם למה : השאלהבדיוק אבל זאת ם השאנשים שונים יאכלו בידי, שזה לא היגייני, אנו חשים. זה נשמע סביר. באצבעות בשעת האכילה

, כל אחד מאיתנו. אחריםהשנידבק במחלה דרך מגע עם , קיימת סכנה מסוימתמשום ש, מאותה צלחת .חושש שהאחרים חולים, כך נראה

יאס, שביסודו של מה שנראה כאיסור בריאותי לאחוז בידיים סוגי מזון עוד לפני שערער על ההסבר הרווח, רומז אלמסוימים, נמצא חשש חברתי ממגע באנשים אחרים. במהלך אופייני הוא מאשר בתחילה לכאורה את ההנחות

רק כדי לערער אותן מייד באמצעות הפיכתן למושא התבוננות, שיש לנמק אותו: –התרבותיות של קוראיו כל אחד מאיתנו מוליך את . כיום איננו אוכלים עוד מקערות משותפות. בהסבר הזה משהו לא בסדר

" היגייני"לא יכול להיות פחות יךבאצבעות מצלחתך שלך לפקחת אוכל ל. המזון מצלחתו שלו לפיו .שאנחנו מוליכים לפה בעזרת האצבעות, או כל דבר אחר, שוקולד, לחם, עוגותבידיים מאשר לאכול


? לאכול בידיים מהצלחת" לא תרבותי"או " ברברי"למה זה ? מה צריכים בעצם מזלג לשם, אם כךאו לפחות מלהיראות בחברה עם אצבעות מלוכלכות , רתיעה מללכלך את האצבעות אנו חשיםכי

16.ומשומנות

התנהגות היא הקובעת, אלו דפוסי –תוצר התפתחות היסטורית ממושכת שהוטמעה בגוף –נוחות -תחושת רתיעה ואיליד השולחן ייחשבו "תרבותיים" ואלו לא: "המזלג אינו אלא התגלמות של סטנדרט מסוים של רגישות ודרגה

עשרה מאתר -ים מן המאה השבעחיבורב 17ספציפית של רתיעה", הוא "רתיעה ובושה שהפכו לטקס או למוסד".במשהו באצבעות לנגוע יםאוסר נאותהכלי ההתנהגות האליאס את תהליך מיסוד הטקס וניסוח מפורש של טעמו ("

שומני, ברוטב או בסירופ"). אליאס מייחס חשיבות מיוחדת למעבר מהקנייה מאוחרת ומודעת של אופן השימוש להנחלת הרתיעה מאכילה בידיים במהלך הילדות ובמסגרת המשפחה. ההפנמה –ההולם במזלג ב'חברה טובה'

רתי והשרירותי; אלה שהפנימו אותו, תופסים אותו כאיסור 'טבעי' המוקדמת של האיסור מטשטשת את אופיו החב ונרתעים 'מאליהם' מהפרתו.

בדרך דומה דן אליאס בהגשת הבשר לשולחן, בקינוח האף, בעשיית הצרכים, ביריקה ובכיסוי הגוף. אין דרך בהדרגה מאתר אליאס לתמצת בקצרה את עושר ההבחנות, אליהן הוא מגיע במהלך ניתוח הקטעים מספרי ההליכות.

טווח בעלת מיבנה אנלוגי, שאותה הוא מכנה "עקומת הציויליזציה". כך -בתחומי ההתנהגות השונים תמורה ארוכתאלא לידה; –למשל, הוא פותח באיסורים המדיאבליים לא לירוק על שולחן הסעודה או הקערה, בה רוחצים ידיים

אנשים אינם יכולים להימנע ממנו. מכאן פונה אליאס למובאה לירוק לעתים תכופות הוא מנהג מקובל, ונראה שמארסמוס, המציע לקוראיו לדרוך מייד על הרוק מייד לאחר הרקיקה, כדי שלא ייגעל מכך מישהו. במהלך המאה

: "בימים עברו מותר היה לירוק 1672-עשרה נקבע סטנדרט חדש, כפי שעולה מדבריו המפורשים של קורטן ב-השבעמנומס." מכאן עוקב -מעמד, ומספיק היה לדרוך על זה עם הרגל. היום זה נחשב לא-במחיצת אנשים נכבדיעל האדמה

המרקקה, שאף היא משנה את מעמדה: –אליאס אחר הנהגתו של "אביזר ציויליזציה", שנעלם בינתיים מן העולם את הבעלות עליו בפני אחרים, ממש כמו הממחטה או המזלג, בתחילה היא נחשבת לסמל סטטוס ייצוגי, שמפגינים

לפני שהיא עצמה נעלמת לקראת סוף המאה –אך הופכת בהמשך לאביזר אינטימי, שיש להסתירו מעיני אחרים אליאס מאתר מהלך דומה בתחומי התנהגות אחרים, אך מדגיש, כי לא התרחש בקצב אחיד בתחומים 18עשרה.-התשע

ננים מכל מבחינתו הוא הכיוון הכללי של העקומה, המתגלה כאשר מתבו השונים וכיוונו לא היה קבוע כל העת. החשובכלול. עם זאת, תהליך השינוי הוא "פוליפוני": הוא אינו מתפתח באופן ליניארי אלא בדומה לפוגה, כך בה כמ

19ש"מוטיבים דומים" יכולים להופיע בזה אחר זה ב"שכבות" שונות.

פיקוח חיצוני ורתיעה פנימית

ים מאפשרות לאליאס להצביע על תפקידן המכריע של חצרות השליטים כ"אתר העיצוב" העיקרי של סדרות הטקסטבין באמצעות –דגמי התנהגות ואישיות רווחים. בחצר הם הפכו נחלת האריסטוקרטיה החצרונית, וממנה הם עברו

החברתי של הפצת הדגמים למעמד הבינוני. בד בבד עם התהליך –כם של טקסטים ואינטראקציות ישירות ובין בתיו, ביטוי המעיד על courtoisieהמחייבים ניתן להבחין בתמורה במונחים המציינים אותם: בעוד שבתחילה נקראו

. שם זה הם חבים civilitéעשרה את השם -), הם מקבלים במהלך המאה הששcourמוצאם כהליכות אנשי החצר (פיו התחברו מדריכי הליכות -, שהפך עצמו לאבטיפוס שעלDe civilitateההשפעה של ארסמוס -כנראה לספרו רב

. יש להוסיף, כי כדי לתאר 262–261, עמ' 1), כרך 1997= ( 170, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 16את תחושת של האוכלים בידיים בחברה טובה או שנאלצים להאזין לתיאורים מפורשים של הפרשות משתמש אליאס שוב ושוב

רתיעה" או "מבוכה", , אותה תירגמנו כאן כ"Peinlichkeit –במונח מפתח קשה לתרגום השגור בקרב המעמד הבינוני הגרמני Hans-Peter Dreitzel, “Peinlicheפטר דרייצל: -נעימות". ראו בעניין את דבריו מאירי העיניים של של הנס-"אי

Situationen,” in: Soziologie: Entdeckungen im Alltäglichen. Hans Paul Bahrdt: Festschrift zu seinem 65. Geburtstag, ed. Martin Essbach & Wolfgang Baethge (Frankfurt/New York, 1983), pp. 148–173.

.263–262, עמ' 1), כרך 1997= ( 171, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציהאליאס, 17 .311–300, עמ' 1), כרך 1997= ( 219–208, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציהאליאס, 18, עמ' 1), כרך 1936/1969; (105, עמ' 2), כרך 1997= ( 96, עמ' 2), כרך 1939/1969( זציהתהליך הציויליאליאס, 19

.216, עמ' 1), כרך 1997= ( 124


: humanité, ואפילו politesse ,honnêtetéמפני civilitéעשרה נדחק גם הביטוי -לרוב. במהלך המאה השמונהשהצרפתים, למרבה המזל, הם –מעתה אין הם נחשבים, בלשונו של וולטר, ל"עניין שרירותי" אלא ל"חוק טבע"

, 'ציויליזציה': לא civilisationאותו יותר מן האומות האחרות". באמצע המאה מופיע המושג הכולל אלה ש"טיפחונחלתם המובהקת של –מנהג מבודד כלשהו אלא מערך מקיף של דגמי התנהגות, לא תהליך נמשך אלא מצב מוגדר

-ליזציה' במהלך המאה התשעאנשים הראויים לשם זה, המבדילה אותם מ'פראים'. התפשטות השימוש במונח 'ציוי 20הושלם ונשכח." –שלב אחד של התהליך , או לייתר דיוק –עשרה מעידה על כך, ש"תהליך הציויליזציה

אליאס מבחין גם בסדירויות מיבניות בתהליך. בטקסטים עצמם הוא מבחין בשינוי בכללי הדיבור המחייבים: "לשון נקיה"; מסך של צנעה נפרש ביטויים במוחלפים ב תיאורים מפורשים של צרכי הגוף, ההפרשות וחלקי הגוף

ונאסר לדבר בהם בחברה. בעוד שכמה מספרי ההליכות המוקדמים מתארים עדיין בדיוק את כל מה ,עליהם בהדרגהשאסור לעשות, מסתפקות מהדורות מאוחרות ברמזים עקיפים, שכן בינתיים הפכו לדברים שאין אדם מן הישוב

מעלה על לשונו.ם דפוסי ההנמקה של כללי ההתנהגות משתנים: איסורים, שנומקו בתחילה בחובה החברתית לשמור על כללי ג

בד בבד עוברים גם דפוסי 21מוסברים בהדרגה בנימוקים רפואיים או היגייניים. –הנימוס מתוך התחשבות באחרים ן הוגבלה לסיטואציות חברתיות ההנחלה תמורה: הנחיות, שבתקופה מוקדמת הופנו במפורש למבוגרים, ותחולת

הופכות בהדרגה לדרישה אוניברסלית, הנאכפת בהדרגה בתוך המשפחה –ייצוגיות או רשמיות חגיגיות, –מיוחדות מגיל מוקדם יחסית. אליאס אינו מתעניין אם כן רק בשינוי סטנדרט ההתנהגות הנאותה, אלא בשינוי המבני בארגון

המוקדמת של איסורים כלליים על מימוש מיידי של הדחפים והתשוקות תורמת העצמי, שבו הוא כרוך: ההקניה אגו יציב, "מלאך משגיח" שבחברתו נמצא היחיד, -סופר –ערכאת פיקוח פנימי, הממוקמת ביחיד עצמו ה שללבניית

22גם כשאין עמו איש.

אלימות עירומה

עוסקים במיניות ובאלימות. אלה חלקיו היותר תהליך הציויליזציהפרקיו האחרונים של הכרך הראשון של מפורסמים של הספר: אליאס מצייר בהם את העבר בצבעים עזים כניגודו המובהק של ההווה. הפעילות המינית, טוען

-הביניים אל מאחורי הקלעים; צרכיהם המיניים של אנשים מצאו ביטוי גלוי ובלתי-אליאס, עדיין לא הועתקה בימיופות מאוחרות. כתביו החינוכיים של ארסמוס כוללים איזכורים מפורשים של מין, זנות וחיזור, מתווך לעומת תק

עשרה. מכאן מסיק אליאס, כי בין ילדים למבוגרים לא קמה עדיין -שעוררו רתיעה בקרב מחנכים בני המאה התשעהמרחץ התרחצו -ללית: בבתיחומה של שתיקה וסודיות סביב כל ביטויי המיניות. העירום עדיין לא עורר מבוכה כ

לעורם. מעמדן הממוסד של כסותנשים וגברים עירומים בצוותא; באכסניות ישנו זרים גמורים זה בצד זה, בלא , כראיה לכךהביניים המאוחרים ותפקידם החברתי של ממזרים באריסטוקרטיה משמשים אותו -הזונות בעיר של ימי

ני שביטויי המיניות הועברו בהדרגה באופן בלעדי אל תוך המשפחה, בד מין מחוץ לנישואין היה תופעה מוכרת, לפש בבד עם הפיכתה לאתר הנחלתם העיקרי של דפוסי התנהגות מחייבים.

אמצעי לדחפיהם האלימים, ממש -תמונה דומה מצייר אליאס ביחס לתוקפנות. בעבר נתנו אנשים ביטוי בלתיתה מרכיב מרכזי באורח חייה של האריסטוקרטיה הלוחמת של כשם שביטאו את תשוקותיהם האחרות. האלימות הי

בניגוד ללוחמה המאורגנת והממוכנת המודרנית, המצריכה שליטה –הביניים; היתה זו אלימות גופנית ישירה -ימיעצמית וניטרול רגשות. גילויי אכזריות, שבתקופות מאוחרות החלו להיחשב "חולניים", או שמותר היה להפיק מהם

להורג פומביות והאזנה -יה בהוצאותיבאמצעות צפבעקיפין, למשל לא באמצעות השתתפות ישירה אלא הנאה הביניים הוא מציג כנתונים -הנאה גלויה ובראש חוצות. את בני מעמד הלוחמים של ימי, בלסיפורים, נחוו במישרין

.230, עמ' 1), כרך 1997= ( 139, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 20 .296, עמ' 1, כרך )1997= ( 183, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 21 .278, 273, עמ' 1), כרך 1997= ( 186, 182, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 22


23מחושבת וחרטה.-ת, נחישות בלתילהתפרצויות רגשיות עזות, לתנודות חריפות בין אכזריות וחמלה, איבה וידידו תנודות פתאומיות אלה מעידות על העדר שליטה עצמית והולמות מבנה חברתי חסר שלטון מרכזי ופיקוח יציב.

דווקא הפרקים הללו העוסקים במיניות ובאלימות, שאותם מרבים לצטט, הם הפחות מקוריים בחיבור כולו. הוחשבו לחלק מאותה "היסטוריה התרבותית", שרווחה באירופה לפני דברים דומים ניתן למצוא בחיבורים רבים, ש

חולשותיהם מתבלטות כיום לעין לא רק משום ההתפתחות העצומה של 24מלחמת העולם הראשונה וגם לאחריה.אינו משתמש ) ועיצוב הגוף, אלא משום שאליאס עצמו gender( המגדרהמחקר ההיסטורי של המשפחה, המיניות,

בשאר חלקי הספר. במקום יחידות מובחנות של התנהגות כמו בהיסטוריה של אותה יישם, עבודהבהם בשיטת הלפרקם ליחידות פשוטות של איסורים אפשר מורכבים, שאי מכלולים –ההליכות, הוא עוסק כאן באלימות ובמיניות

לסכין ולמזלג, לממחטה בניגוד טקסטים. של קטעי לשחזר את התמורה המתחוללת בהם בעזרת סדרות כדי ת ווחובולמרקקה, אין מדובר כאן בג'סטות של התנהגות אלא באינטראקציות, שבמהלכן נפרצים גבולותיו של היחיד

עתק ינאלץ לפיכך להתבסס על מסקנות המחקר ההיסטורי של זמנו וש ומשתתפיהן מעצבים מחדש זה את זה. אליאסכיוון שהיא לא בגלל חדשנותה אלא בדיוק היראות משכנעת, את המוסכמות הרווחות בו. התמונה המתקבלת יכולה ל

) או Johan Huizingaהביניים, שניתן למצוא גם אצל יוהן הויזינחה (-עולה בקנה אחד עם דימוי מקובל של ימיבקצרה, זוהי 25הביניים כנתונים לתנודות רגשיות קיצוניות.-מארק בלוך, במיוחד בשעה שהם מציגים את אנשי ימי

אינו בונה –בניגוד למנהגו בשאר חלקי הספר –וגיה היסטורית מן המין היותר קונוונציונלי, שכן אליאס סוציולקורפוס עדויות מובנה משלו בהתאם לתוכנית המחקר שהגדיר, אלא מרכיב ניתוח סוציולוגי משני על מימצאים

-אליאס לדוגמאות 'טיפוסיות' עזות מוכנים. בהעדר סידרה מבוקרת של טקסטים הפרושה על פני מאות שנים, נזקקוכך, במקום "עקומת ציויליזציה" מורכבת מתקבלת שוב ושוב הנגדה מפושטת 26., המייצגות את קצוות העקומהביטוי

בין מצב הדברים 'פעם' לבין המצב 'כיום'.

מנגנון המונופול ועליית המדינה

פונה אליאס לפיתוח מודל היסטורי של עליית המדינה המודרנית. כאן הוא מבקש להראות, והשני של ספרכרך בקשורות בזיקה שאינה – התבססותו של שלטון מרכזי יציב ובראשונה ובראש – כיצד תמורות מיבניות בחברה

פוליטית של מטפורית בלבד לכינונה של ערכאת פיקוח פנימית יציבה בקרבם של יחידים. זוהי מעין היסטוריהבלשונו –המצפון, המבקשת להראות, כיצד מתארגן מחדש המבנה הנפשי של יחידים, באופן שיאפשר להם לתפקד

27החברתי. סטנדרט ההתנהגותכ"תחנות מימסר" של –של אליאס נקודת המוצא של אליאס היא איפיון מבני של מערב אירופה בסביבות שנת האלף כשורת חברות מקומיות,

ות זו בזו בזיקה רופפת ללא שלטון מרכזי יציב. התלות ההדדית הכלכלית בין האזורים השונים חלשה; הם הקשורידי אצילים מקומיים, שכוחם מבוסס על נחלותיהם הקרקעיות, נאמניהם החמושים ויכולתם הצבאית. -נשלטים על

ים בהכרח לביזור מחודש של הכוח, נסיונות ליצירת שלטון מרכזי אפקטיבי בעזרת כיבושים וחלוקת אדמות מובילגידול באוכלוסיה ובהיקף המסחר, הופעת הערים והתרחבות –כל עוד לא חלו תמורות דמוגרפיות וכלכליות מכריעות

; 370–369, עמ' 1), כרך 1997= ( 277–276, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהראו, למשל, אליאס, 23–333, עמ' 2), כרך 1997(בו הוא מיישם את הדברים גם לסיגוף קיצוני) = ( 327, 323–322, עמ' 2), כרך 1939/1969(

334. ,iments in A History of Domestic Manners and SentThomas Wrightכמה דוגמאות מבין רבות אחרות: 24

England during the Middle Ages (London, 1862); Alwin Schultz, Das höfische Leben zur Zeit der Minnesänger, 2nd edition (Leipzig, 1889); Wilhelm Rudeck, Geschichte der öffentlichen Sittlichkeit in

Deutschland (Berlin, 1905). .החברה הפיאודלית); מארק בלוך, 1977, תרגום מאנגלית: אהרון אמיר (ירושלים, בסתיו ימי הבינייםיוהאן הויזינחה, 25אליאס מודה בכך בעקיפין, בכותבו כי עקומת הציויליזציה בשאלת הדיבור על המיניות "מפורטת פחות" מן האחרות, ומבוססת 26

, עמ' 1), כרך 1997= ( 247–246, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהבמידה רבה על הנגדה של שני טקסטים: 340.

. בביטוי כגון זה 340, 337, עמ' 2), כרך 1997= ( 329, 326, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 27 חשים באופן מובהק בקירבה שבין אליאס לפּוקֹו.


השימוש בכסף. מכאן ואילך מתחיל לפעול מנגנון התהוות המונופולים, שבו ניתן לצפות גם בשווקים מודרניים: ח המקומיים המתחרים מוביל לסילוקם ההדרגתי מן הזירה של היריבים החלשים יותר, המאבק המתמיד בין מרכזי הכו

שכוחם עובר לידי החזקים. כך מתחולל תהליך ריכוז מתמיד של הכוח, המוביל להיווצרותו של מרכז שלטוני יחיד. מוקדמת, ובראש הביניים; הוא מקבל תנופה מכרעת במדינות של העת החדשה ה-תהליך זה נמצא רק בראשיתו בימי

ובראשונה בצרפת.ידי רעיונות נעלים או 'טובת הכלל'. אך כדי להיחלץ מתלותו -על בהכרח נעהשלטון המרכזי המתהווה אינו מּו

המסוגלים –בעיקר הבורגנות –המתמדת בגדולי הממלכה, הוא נזקק להכנסות ממסים ולברית עם הכוחות החברתיים צמצם גם ל –להבטיח בתחומי שלטונו ביטחון יחסי לפעילות הכלכלית, ובהדרגה להבטיח אותם. לצורך זה הוא נאלץ

כך הוא מתחיל להכפיף .ולכלכל את צעדיהם לצפות את פעולותיו מראשאת פעולתו השרירותית, כך שנתיניו יוכלו מרחבים גדלים תורם לאינטגרציה פוליטית וכלכלית של לא רק את הנתונים למרותו אלא את גם עצמו לכללים, ו

טווח, שהוא עצמו תרם ליצירתם; אלה -והולכים. השלטון המרכזי הולך ונארג במסכת יחסי תלות הדדית ארוכתמאלצים אותו בהדרגה לפעול לא רק בשירות האינטרסים הפרטיקולריים של השושלת המחזיקה בשלטון, אלא לקחת

גם מעמדו שלו. הוא הופך מ'מונופול פרטי' –ח הארוך בטוו –בחשבון אינטרסים חברתיים רחבים יותר, שבהם תלוי ל'מונופול פומבי' אפקטיבי על השימוש באלימות בחברה.

החצר כאתר עיצוב דגמי התנהגות מחייבים

הגרעין –? כאן ממלאת חצר השליט נפשיכיצד קשור התהליך המקיף הזה לשינויים בדפוסי ההתנהגות ובארגון התפקיד מפתח במודל ההיסטורי של אליאס. החצר –הביניים התיכוניים -ת המדינה בימיהעתיק, שסביבו החלה מתגבש

מקומית של יחסי תלות -ולא רק משום עמדתה הייחודית כצומת על –הביניים -היא אתר חברתי יחיד במינו בחברת ימישל האחר. הם אמצעית-בחצר נאלצים בני מעמד הלוחמים, רבי הממלכה, להסתופף זה במחיצתו הבלתי 28וכוח.

נאלצים לשלוט בעצמם ולרסן את רגשותיהם, להם יכלו לתת ביטוי עז בעודם ישובים בנחלותיהם שלהם, אדונים לגורלם. כאן, תחת עינו הפקוחה של הנסיך ובמחיצתם הישירה של בני מעמדם, הם נזקקים לדגמי התנהגות חלופיים,

-כאן הם מתחילים להפוך ל'בני 29מאבק ישיר ולאלימות.שיאפשרו להם לשמור על כבודם ומעמדם בלי להיזקק להאילוצים ה חיצונית אלא בראש ובראשונה כפונקציה של יולא מכוחה של פדגוגיה כנסייתית או כפי –תרבות'

ה"פיגורציה –עמדתם היחסית בתוך המערך החברתי הייחודי, שבו הם מוצאים את עצמם הפועלים עליהם, ת החצרוני, שאחר גילגוליו עקב אליאס בחלקו הראשון של הספר, אינו לפיכך מערך קוד ההתנהגו 30החצרונית".

שרירותי של כללים; הוא מערכת של דגמי התנהגות מחייבים, המותאמים לאילוצים החברתיים הייחודיים של החצר "אילוף ר החצר מתפקדת לא רק כאתעוצמה בחברה אלימה. -כמסגרת לאינטראקציה אינטנסיבית בין סוכנים רבי

הייצור" שבו נטבעים דגמי התנהגות חדשים, והחצרנים הופכים למומחים -האצולה, אלא גם כ"אתר ותחזוקה" שלת; הוא נועד וגבלעם זאת, מעצם הגדרתו נותרה תחולתו של הקוד החצרוני מ 31בעיצוב אורחות ההתנהגות החברתית.

תי אקסקלוסיבי ומתוחם היטב, שדגמי ההתנהגות מרחב חבר היאהחצר להבדיל את אנשי החצר מנטולי הייחוס; להפוך למטבע עובר לסוחר בחברה בכללותה. לא יכלוהשוררים בו

המדעי הסובסטנטיבי שלאחר הדוקטורט, שהפך תנאי מוקדם בחצר עסק אליאס כבר בעבודת ההביליטציה שלו (החיבור 28למינוי לפרופסורה בשיטה הגרמנית), אותה השלים לפני שנאלץ לעזוב את גרמניה, אך התפרסמה עשרות שנים לאחר מכן: Norbert Elias, Die höfische Gesellschaft: Untersuchungen zur Soziologie des Königtums und der höfischen Aristokratie, ed. Claudia Opitz [=Gesammelte Schriften, vol. 2] (Frankfurt am Main, 2002) ;

.The Court Society, trans. Edmund Jephcott (Oxford, 1983)תרגום אנגלי: . 129, עמ' 2), כרך 1997= ( 120, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 29

ימנע מן הראיפיקציה של החברה, מתפיסתה כאובייקט הקיים בנפרד מן האנשים המרכיבים אותה, משתמש אליאס כדי לה 30ורגות אלה מערך אנשים התלויים זה בזה, שפעולותיהם מׂש – רציהפיגּוהמפתח -במושג החברה החצרוניתכבר בעבודתו על

, המשתנה כל העת, הנוצרת כתוצאה מפעולתם המתמדת יחסים-באלה; הפיגורציה אינה קבוצה חברתית מובחנת אלא מערכתשל אנשים; בדוגמא החביבה על אליאס, משחק כדורגל הוא פיגורציה דינמית כזו, כוריאוגרפיה חסרת מכוון של אנשים בתנועה.

יה של אפשר להבין את פעולתו של שחקן בודד כביטוי ישיר של כוונתו האינדיבידואלית אלא כפונקצ-היא מבהירה, כי אי מיקומו ביחס לכל האחרים בפיגורציה ושל סך פעולותיהם של אלה.

.378, 363–362, עמ' 2), כרך 1997= ( 368, 352, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 31


פיגורציה זו כשלעצמה אינה יכולה להסביר את התהליך הנמשך כל העת של 'עידון' הליכות החצר. אליה עת החדשה המוקדמת. : הלחץ הגובר "מלמטה" בלו מקנה אליאס חשיבות מרכזיתמצטרף מימד נוסף, ש

האריסטוקרטיה הלוחמת ניצבת לא רק נוכח האיום על כוחה הפוליטי העצמאי מצד המלוכה הריכוזית; בגבה נושפת הבורגנות העירונית, שחבריה מתחרים עם האריסטוקרטיה על חסדו של השליט, על עמדות כוח שלטוניות ויוקרה

ית זיקה חברתית אמביולנטית, המשלבת תלות הדדית ויריבות. חברתית. בין האריסטוקרטיה לבורגנות הולכת ונבנאורח החיים הראוותני של האריסטוקרטיה תלוי במידה גוברת במשאביה הכלכליים ובכישוריה הניהוליים של

ולהיכנס לנעליה, לקחת חלק ביוקרתה –הבורגנות; זו שואפת בעת ובעונה אחת לדחוק את רגלי האריסטוקרטיה סגנון החיים המייחד אותה. המעמד השליט באירופה המערבית, מדגיש אליאס, אינו חופשי לעשות באמצעות אימוץ

טווח, שאחד מגילומיהן המוחשיים הוא בתיקנון המתמיד של -כרצונו: הוא "כבול" במוסרות חברתיות ארוכות ההתנהגות. זהו הכוח המניע השני של 'תהליך הציויליזציה'.

אליאס הן את תהליך העידון המתמיד, בעזרתו מבקשת האריסטוקרטיה החצרונית לחץ כפול זה מסביר בעינילהיבדל מן האחרים והן את התפשטותם המתמדת של דגמי ההתנהגות החצרוניים בקרב שכבות הביניים ומעבר להן.

טות הולך ופוחת, ככל שהן מתפש –יכולתן להבדיל את המעמד השליט מן האחרים –ערכן המייחד של ההליכות היבדלות חברתית, טוען אליאס, היא המנוע המרכזי לעידון המתמיד של ההליכות בקרב האריסטוקרטיה; 32בחברה.

מזינות זו את זו. –הניסיון לאמץ דגמים תרבותיים והמגמה להיבדל מחדש –הידמות והיבדלות ולכת ומתחדדת באופן זה הולך ומצטמצם המרחק התרבותי הממשי בין השכבות החברתיות. בד בבד ה

הרגישות החברתית לפערים הנותרים, כך שהבדלים מזעריים באופן ההתנהגות או בדרך הדיבור מקבלים חשיבות פי עצומה. "נו, ואיך אכלת את הלחם?" שואל המשורר את המלומד, שהוזמן לסעוד בחוגי החצר של ורסאי. "כ

והמשורר מייד: "אה, את הלחם בוצעים ביד, לא חותכים , כמובן: פרסתי אותו כדין וכדת בסכין שלי." שנוהגים כולםאיך שתית?" "הפעם באמת כמו שצריך: הוא היה רותח, אז מזגתי אותו בהדרגה מן –נמשיך, ואת הקפה ..אותו.

שותים את הקפה מן הספל, לעולם הכל הספל שלי לתחתית ולגמתי." "נו, בטוח שאיש מן הסובבים לא נהג כמוך: 33"לא מן התחתית!

'עידון' חצרוני מול 'אותנטיות' בורגנית

במסגרת טיעונו של אליאס, החצר היא החוליה המקשרת בין התהליך המקיף של אינטגרציה חברתית ועליית המדינה . החיים בחצר וקוד ההתנהגות החצרוני מחוללים תמורה הדרגתית נפשילבין התמורות בתיקנון ההתנהגות ובארגון ה

הם הרגילו אותם לשלוט בעצמם באופן חצר.-הם של בני המעמד השליט, שהפכו מלוחמים לאנשיבהרגליהם ובנטיותימתמיד ולצפות מראש את התוצאות הרחוקות של פעולותיהם. הם נדרשים לחשב מראש את מהלכיהם, לפרש

עיצוב את התנהגותם שלהם באמצעות ופרשילב את התנהגותם של האחרים ולהשפיע על הדרך בה אחרים -בתשומת מדוקדק של דיבורם ותנועותיהם.

הראשון של חיבורו מצא אליאס, כי החברה החצרונית תיפקדה בהיסטוריה התרבותית של מערב אירופה כרך בכאתר העיצוב של דגמי התנהגות מחייבים בחברה, שהפכו בהדרגה נחלת החברה בכללותה. עתה יש בידיו הסבר

אשון שבו עובר המעמד השליט 'תהליך ציויליזציה' חלקי, ובראש ובראשונה מיבני לכך: החצר היא האתר החברתי הר

כמנגנון של ) Distinktion, sich unterscheidenבחשיבות המרכזית שמקנה אליאס לדיאלקטיקת האימוץ וההיבדלות ( 32כגון בשעה –), ובנקודות מסוימות Pierre Bourdieuתחרות דינמית המניע שינוי תרבותי מקדים אליאס את פייר בורדיה (

שהוא מתאר את בטחונם של אנשי החצר בטעמם, שאינו פרי חישוב מדוקדק אלא של הפעלת סכמות ארגון נפשי, או את תהליך הציויליזציהבורגנות, הדמיון בולט במיוחד: -ים של הזעירההתבטלות העצמית ונסיונות החיקוי המאומצ

. מבחינות מסוימות הציג גירסה מתוחכמת 436, 421, עמ' 2), כרך 1997= ( 426–425, 410, עמ' 2), כרך 1939/1969(לא כל המעמדות יותר, הקשובה להבדלים בין מעמדות ובין תקופות היסטוריות, מאשר זו שפיתח בורדייה. אליאס מדגיש, כי

ממקמים את מאמצי ההיבדלות שלהם בסגנּון אורחות החיים; עבור הבורגנות, העבודה והערכים הקשורים בה ממלאים תפקיד , 363, עמ' 2), כרך 1997= ( 419–415, 352, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהחשוב יותר. ראו: אליאס,

).2005אביב, -(תל לות בסוציולוגיהשא, והשוו: פייר בורדייה, 429–427. אחד החידושים 224–223, עמ' 1), כרך 1997= ( 132–131, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 33

בצריכת הקפה היה בשתייתו בעודו חם, ומכאן המנהג להגישו בספל עם תחתית ולמזוג לתוכה את הקפה כדי לשתות אותו ומד אינו מעודכן מספיק ונוהג לפי האופנה שעבר זמנה.בלגימות קטנות. המל


המרת פיקוח חיצוני בשליטה עצמית. קוד ההתנהגות שהתגבש בחצרות ימלא תפקיד מפתח בזמננו, משום שמבחינה –הדדית אנפין כמה ממאפייניה החשובים של החברה המודרנית: שפע חומרי יחסי ותלות-מבנית, החצר מטרימה בזעיר

למיבנה הפנימי של החצר 34חזקה בין יחידים, הנאלצים לשאת ולתת זה עם זה תוך הימנעות משימוש באלימות.מצטרף מעמדה הייחודי בחברה: היא מאצילה מיוקרתה לדגמים התרבותיים המיוצרים בה. ממנה הם מתפשטים כלפי

ידי אריסטוקרטיה, שיוקרתה החברתית -לם עלמטה על דרך החיקוי והסיגול, והתפשטותם מעודדת את המשך שיכלו חייה ולא על פעילות מקצועית.-מבוססת על אורח

החברתי המכלולהתפשטותם של הדגמים החצרוניים בחברה מותנית בעמדתה היחסית של החצר בתוך -השבעובדינמיקה הייחודית של יחסי המעמדות בחברות שונות. כך למשל השיגה הבורגנות הצרפתית במהלך המאה

המתוחכמים ודגמי האינטראקציה המסוגננות עשרה גישה לחצר המלכותית ולעמדות מפתח במנגנון המדינה. ההליכות לא נותרו לפיכך נחלתה הבלעדית של החצר; הם הטביעו את חותמם על הליכות הבורגנות ועל התרבות הצרפתית

.civilisation –) לסימן ההיכר המובהק של התרבות בכלל courtoisieבכללותה; הם הפכו מ'הלכות חצר' (השנה, התבצרה האצולה הנחלשת מאחורי חומות הייחוס -בגרמניה, לעומת זאת, בעיקר לאחר מלחמת שלושים

והבדילה עצמה במידת האפשר ממעמדות הביניים. אנשי המעמד הבינוני, מנועים מגישה למוקדי הכוח הפוליטי ר האקסקלוסיבי, נאלצו לבסס לעצמם אתוס חלופי, המציב 'אותנטיות' בורגנית מול ומורחקים מעולם החצ

'מלאכותיות' חצרונית. מול הציויליזציה והנימוסין, עידון המנהגים וסיגנון אורח החיים של החצר הם הציבו את אויים לחיקוי. הם פעמיות בניגוד לרפרטואר של דגמי התנהגות הר-מופת חד-יצירות מכלול –) Kulturה'תרבות' (

לסימן ההיכר המובהק של ביטוי עצמי אותנטי בשירות ה'אמת'. –הפכו את העדר העידון והליטוש מסטיגמה מעמדית כמורה -אנשי –בגרמניה התעצבו דגמי ההתנהגות הנורמטיביים לא בחצר אלא באוניברסיטה, ותוצריה האופייניים

הביניים הגרמני.-מעמדיטביעו את חותמם על האתוס של –ופרופסורים אליאס אינו מרחיב את הדיבור בשאלה, כיצד הפך האתוס של מעמד חברתי ספציפי למרכיב מרכזי בתודעה הלאומית הגרמנית, אף שהוא מעיר, כי הבורגנות הגרמנית המשיכה לחיות בצילה הפוליטי של האריסטוקרטיה

. בכך סוגר אליאס את המעגל וחוזר לראשיתו של הספר, תיבנוסח הצרפ ומעולם לא אימצה לחלוטין את ה'ציויליזציה'יתר בהשפעת י, בין השבה ניסה לשרטט את ההקשר ההיסטורי, שבו התעצב הניגוד בין 'ציויליזציה' ל'קולטורה'

חיבורו הידוע של תומאס מאן, שבו הציב עצמו במהלך מלחמת העולם הראשונה בצד ה'קולטורה' הגרמנית מול 35הצרפתית.ה'ציויליזציה'

האדם המסוגר כתוצר חברתי

את שנשכח והודחק: את התהליך החברתי שבו הפכו אנשים ל'בני תרבות'. בתהליך האליאס מבקש להחזיר לתודעכך, שהתהליך עצמו נשכח, בעוד שתוצאותיו -באופן עמוק כל נפשיזה פותחו והוטמעו בהם דגמי התנהגות וארגון

כזו, השואבת את השראתה באופן ברור מן הפסיכואנליזה, מקבלים תהליכי נוכחות בכל מקום. במסגרת תפיסהרציונליזציה משמעות מיוחדת: 'אנשי התרבות' מדמים לעצמם, שהאיסור על קינוח האף ביד או האכילה מקערה אחת

קדם מקורם בהנמקה היגיינית, 'רציונלית'; אך זוהי לאמיתו של דבר רציונליזציה מאוחרת של מנהג חברתי, שהיא הנמקה –בין אמיתית ובין מדומה –. הסכנה הבריאותית ליחיד יםהיגיינירפואיות ולאכיפת הכללים הלתיאוריות ה

נעימות הנגרמת לאחרים ובאותות הכבוד -במבוכה ובאי –מאוחרת שנוספה למנהג, שלפני כן נומק באופן חברתי מוחטים בשר מדממים לסועדים, בין הפרשות האף ל בין נתחי –שחבים להם. מה שנראה כיחס בין אנשים לדברים

הוא לאמיתו של דבר יחס חברתי בין אנשים, שהתגלגל לתוכם והפך עצם מעצמותיהם. – את אפםתמורות בעלות מבנה דומה מאתר אליאס במימדים שונים של תהליך הציויליזציה. איסורים וחובות, שבעבר

הופכים –החברתית הספציפית עמדתווכחותו של אדם אחר ובהיו תלויי סיטואציה וקיומם היה מותנה בנ

.129, עמ' 2), כרך 1997= ( 120, עמ' 2), כרך 1939/1969(תהליך הציויליזציה אליאס, 34 vol. 12, Gesammelte WerkeThomas Mann, “Betrachtungen eines Unpolitischen (1918),” in ,ראו: 35

Frankfurt am Main 1974, pp. 7–589 אליאס מתייצב בעמדה מנוגדת לזו של מאן, אך מקבל רבות מהנחותיו ביחס לניגוד . Jörg. סקירה מעודכנת, המעמידה בספק את ההנגדה, לפחות במישור שימוש הלשון הרווח: Civilisation-ל Kulturבין

Fisch, “Zivilisation, Kultur,” in Geschichtliche Grundbegriffe: Historisches Lexikon zur politisch-sozialen Sprache in Deutschland, vol. 7 (Stuttgart, 1992), pp. 679–774.


. , לא רק מאנשי חצר בפומבי או מנחותים בדרגה בנוכחות רמי מעלהאוניברסליים: הם נדרשים מכל אדם בכל מצבהדבר כרוך בתמורה דווקא ככל שהם מגבירים את אחיזתם. –כתוצאה מכך, אופיים החברתי מיטשטש ונעלם מן העין

בתוך אתרים חברתיים מובחנים –הדגמים. בעוד שבעבר התרחש בשלב מאוחר יחסית ובאופן מודע נחלתאופן הב, בה יחידים עיצובבעידן המודרני הופכת המשפחה לאתר המרכזי של – הספר או ה'חברה הטובה'-כגון החצר, בית

בלשונו של אליאס, הופכים בכך ההורים,. ניטעת ומטופחת בקרב הילדים היכולת להגביל ולרסן את מימוש הדחפיםבשירות החברה, ל"מוציאים לפועל הראשוניים של –מוצלחים", הוא מוסיף -"לעתים קרובות בלתי –למכשירים

גם כאן, ככל שהפיכת היחיד ליצור חברתי מתרחשת בשלב מוקדם יותר, כן גוברת תחושתו, כי 36תהליך ההתנייה".רק אז, כאשר הפכה הילדות למושא עיצוב שיטתי, כאשר חיצוני' אלא בו עצמו.מקור נורמות ההתנהגות אינו חברתי ו'

אומר אליאס, 37מעמיקה "טביעת חותמה של החברה בתוככי" היחיד, נשכח התהליך החברתי מליבו ועובר הדחקה,בכך דיאני.ילכת של הנחות היסוד של הפרויקט הפרו-ומבהיר בכך, עד מה מכוון חיבורו להיסטוריזציה מרחיקת

38מתגלה אליאס כחלוץ נשכח של ההיסטוריה של המשפחה והילדות.ככל שהם מיטיבים לווסת את העולם הסובב התהליך מחולל תמורה ביחסים בין האנשים ובינם לבין עצמם.

מתרבים חששותיהם הפנימיים; פיקוח פנימי תופס את מקומה של ביקורת חיצונית, –אותם, להפחית את פחדיהם בין רשויות הפיקוח והשליטה העצמית (אותן מזהה אליאס עם ה"אני העליון" –מתחוללים עתה בקרבם והמאבקים

הפרוידיאני) לבין הדחפים והתשוקות. אלה כאלה, הוא מדגיש, הם תוצרים היסטוריים, במובן זה שהם מתעצבים זה ומשא -מגעקיים ליכולים עתה בני התרבות 39מול זה, זה ביחס לאחר, ומערכת יחסיהם משתנה בטווח הארוך.

אינטנסיבי זה עם זה, אך כשהם מוקפים חומות סמויות מן העין, המפרידות בין גוף לגוף. הפונקציות הגופניות הועברו נראית, שאותה חשים האנשים כבשר מבשרם. -אל מאחורי הקלעים, והדחפים והתשוקות נכלאו מאחורי חומה בלתי

דווקא משום כך הוא תופס מעתה את homo clausus.40כאדם מתוחם ומסוגר, כל אחד מהם תופס את עצמו מעתה דחפיו ותשוקותיו כ"גרעין הפנימי" של עצמיותו האמיתית, החבויה בתוך ה"עטיפה", המפרידה אותו מן העולם

החיצון.עצמם באופן זה מבקש אליאס להראות, כי ככל שהאנשים הופכים חברתיים יותר, כן הם נוטים לתפוס את

הולכות אלה ונעלמות מעיניהם. ןכנפרדים זה מזה. ככל שהם קשורים זה לזה בזיקות הדוקות ועמוקות יותר, כתדמיתם העצמית כאנשים העומדים ברשות עצמם עומדת ביחס הפוך לעיצובם מטעם הרשויות החברתיות. אך זוהי

ת, המבדילות אותם מזולתם. והם אכן יכולים אשליה מבוססת היטב: אנשי העידן המודרני אכן מוקפים חומות חדשושלהם הם חבים –המהלך ההיסטורי והתהליך הנפשי הפרטי –להרשות לעצמם לשכוח את התהליכים החברתיים

.עיצובםאת

, 285–276, עמ' 1), כרך 1997= ( 191, ובמיוחד עמ' 194–184, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 36282.

.265, עמ' 1), כרך 1997= ( 173 , עמ'1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 37= 261–259, 251–245, 242–236, 230–227, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהראו למשל, אליאס, 38, וכן הערת שוליים מפורשת שבה הוא מזכיר חומרים 354–352, 343–338, 336–329, 323–320, עמ' 1), כרך 1997(

= 401, עמ' 2), כרך 1939/1969י המינים ושל הילדות, שחלקם אכן נמצאים בעזבונו: (שאסף להיסטוריה עתידית של יחס. הבחנותיו של אליאס ביחס לחינוך ילדים, הכרתו באמבוילנטיות של תהליך החיברות ובמחירו 412, עמ' 2), כרך 1997(

כיים, אלא כרוכות בפעילותו שלו בתנועת הנפשי אינן נובעות, כך נדמה לי, אך ורק מהיכרות עם כתבים פסיכואנליטיים וחינו Jörg Hackeschmidt, Von Kurtחברות אותה טרח לא להזכיר בשנותיו המאוחרות. על כך: – וייס-בלאוהנוער הציונית

Blumenfeld zu Norbert Elias: Die Erfindung einer jüdischen Nation (Hamburg, 1997) אפילו בריאיון .אך לא נקב בשמה ולא הזכיר כי היה חבר בה (לעיל, הערה –ט שנערך עמו בשנות השמונים רמז לתנועה האוטוביוגרפי המפור

).208, עמ' 2 .402–400, 2), כרך 1997= ( 391–389, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 39זוהי תשובתו של אליאס ל"מעטפה הקשיחה כפלדה", בתוכה מוצאים את עצמם נתיני העולם הקפיטליסטי בגירסתו של מקס 40

. אליאס מקדיש עמודים ארוכים לפולמוס עם תזת הרציונליזציה של האתיקה הפרוטסטנטיתובר, בפיסקה ידועה של חיבורו תהליך הציויליזציהעל': -יג את התהליך בעזרת ההבחנה בין 'בסיס' ל'מבנהובר (כמנהגו, בלי לנקוב בשמו), ועם נסיונות להמש

), 1997= ( 277, עמ' 1), כרך 1936/1939; וכן (407–380, עמ' 2), כרך 1997= ( 397–369, עמ' 2), כרך 1939/1969( .370, עמ' 1כרך


כאן קרוב אולי אליאס יותר מבכל נקודה אחרת בעבודתו למארקס. קל להבחין בדגש המשותף על תפיסת ברשות דכלול החברתי מושתת על היחיד העומיסטורי ובדחיית התפיסה, לפיה המהיחיד כתוצר תהליך חברתי ה

לתוכנית מחקר קונקרטית, העקרונית עצמו. בדומה למארקס, אליאס מנסה גם לתרגם את העמדה הפילוסופית אדם, אף שמארקס מכוון את מאמציו ליחסי הייצור, בעוד -המבקשת להאיר את תהליך ייצורם החברתי של בני

ליאס ממקד את מבטו בדפוסי הצריכה וההתנהגות. אך מעבר לכך, אליאס קרוב כאן למארקס מבחינת האופן, שבו שאבמקרה זה של תפיסת האדם כיחיד מתוחם, העומד ברשות עצמו: לא –הוא תופס את פעולתה של אידאולוגיה

מן הנשלטים, אלא כתוצר כתרמית, ודאי לא כתוצר קשר שקשרו המעמדות השליטים כדי להסתיר את ה'אמת' 41'ספונטני' של תהליכים חברתיים בעלי מיבנה ייחודי, שבגללו הם לובשים בעיני המשתתפים בהם דמות מהופכת.

כי גבולותיו ברורים ומבוצרים, התופס את פנימיותו כתחום המדמה לעצמוה'אדם המסוגר', העומד ברשות עצמו, תוצר של יחסי תלות הדדית :הוא יצור חברתי מאין כמוהו –א מחוצה לו נפרד מחיצוניותו ואת החברה כ'דבר' הנמצ

חברתיים אינטנסיביים, שלא היו כמותם בעבר.

* * * ים שנות מחקר, יעמדו מימצאיו של אליאס בעינם. כמעט בכל אחד מן התחומים הרבים שבעהיה זה מפתיע, אם לאחר

מי שמבקש לדעת, כיצד התנהלו החיים בחצר הצרפתית 42מפורטים.היסטוריים בהם נגע נערכו בינתיים מחקרים -אך דווקא סוציולוגים נטו להשתמש בספרו כהצגה מהימנה ובלתי – עשרה, לא יפנה לקרוא את אליאס-במאה השבע

. כמה מן הביקורות, שהפנו היסטוריונים לכתובתו של בעייתית של מציאות החיים בעבר, של החברה החצרוניתיום ומנהגי האכילה בתקופה -תעלמות מכך, שאליאס לא ביקש כלל להציע שיחזור מפורט של חיי היוםאליאס, מ

נגד אחרות חשפו חולשות עקרוניות בתפיסתו-טווח. טענות-של תמורה ארוכת מודל היסטוריכלשהי, אלא לבנות במקום זאת אנסה ;המפורטות בשורות הבאות לא ייעשה לכן ניסיון להציע סקירה מקיפה של הביקורות 43.של אליאס

ר את המתודולוגיה הייחודית, שפיתח אליאס לצורך בניית המודל ההיסטורי ששרטט. לאחר מכן אפנה שחזתחילה למתוך 44לבירור מושג התרבות המובלע בעבודתו של אליאס, שכן בו נעוצות כמה מן הבעיות העקרוניות בעבודתו.

מושג תרבות חלופי, בעזרתו אפשר יהיה לפנות מחדש לחקר השאלות הביקורת ניתן לחלץ את קווי המיתאר של שהציב אליאס.

תמונות בהילוך מואץ: ההיסטוריה הולכת לקולנוע

ביקורתי שעשה בתעודות. האם באמת השתנו דפוסי -היסטוריונים רבים ביקרו את אליאס על השימוש הבלתיאוי את הפער שבין ההנחיות הנורמטיביות בספרי ההתנהגות הממשיים כפי שאליאס טוען? האם הוא מעריך כר

ההליכות לבין ההתנהגות בפועל? בנקודות מסוימות בספר אכן יוצר אליאס את הרושם, שהטקסטים הנורמטיביים טקסטים חלונות שקופים, שדרכם ניבטים לעינינו יושבי העבר. הדבר בולט במיוחד ביחס לבעיניו שהוא מצטט הם

תו העזה כי יש דרכים מדעיות לבסס דימוי ): לא רק באמונKarl Mannheimובכך נבדל אליאס גם ממורהו קארל מנהיים ( 41של תהליכים חברתיים שאינו בגדר אידיאולוגיה, אלא גם בנסיונו לאתר סיבות ממשיות לאחיזתם של ייצוגים חברתיים בנפשות

הפועלות.ל לכת של דימוי החצר בעבודתו ש-במסגרת זו אצביע רק על שני מחקרים בולטים, שהאחד מהם מציע ביקורת מרחיקת 42

אליאס והשני, אף שהוא מצביע על קשיים ומציע תפיסה מורכבת ומתוחכמת יותר, נוטה לאשר בסופו של דבר רבות ממסקנותיו: Jeroen Duindam, Myths of Power: Norbert Elias and the Early Modern European Court (Amsterdam, 1995); Anna Bryson, From Courtesy to Civility: Changing Codes of Conduct in Early Modern England

(Oxford, 1998). חלק ניכר מן ההתמודדות הסוציולוגית עם עבודתו של אליאס כונס בקובץ בן ארבע כרכים בסידרה 'קלסיקונים של ההגות 43

.Eric Dunning & Stephen Mennell, eds., Norbert Elias (London, 2003)החברתית המודרנית': לא אתייחס כאן לקשיים העקרוניים במודל התפתחות המדינה של אליאס ובדרך שבה הוא מנתח את יחסי המעמדות בעת 44

החדשה המוקדמת.


הוא עוסק בחיבורים מן העת החדשה, הוא נוטה יותר להבחין במגמות המחברים ולעתים גם כאשר 45הביניים;-ימימדרכים בקהליהם הספציפיים. אך בכללו של דבר נכון הוא, כי אליאס אינו מטפל בחיבורים, שאותם הוא מצטט, ב

את השימוש ב"טיפוסים מצד אחר, גם כסוציולוג אליאס אינו מתמפה בקלות במסורות הקיימות. הוא שולל .ותהמקובלאידיאליים" ומציע במקומם פיגורציות ממשיות ו"טיפוסים ריאליים". בכך הוא מתייצב כנגד הנומינליזם של ובר

46קונסטרוקטיביסטית מובהקת.-ומציב עצמו בעמדה אנטיומדגיש, בחינה מדוקדקת יותר של דרך עבודתו של אליאס מעלה תמונה מורכבת יותר. ראשית, אליאס חוזר

אותן נורמות שהחברה מקנה, מטפחת ומבקשת לאכוף. הוא מניח, –החברתי של ההתנהגות סטנדרטכי עיקר עניינו בשאכן התרחש שינוי בהתנהגות עצמה, אך עיקר עניינו הוא בתמורות ב'סטנדרט' הנורמטיבי הזה, בדרכי הקנייתו

שנית, רק לעתים 47הנורמטיביים, בהם הוא עושה שימוש. ובמנגנוני הפיקוח על אכיפתו. לכך אכן מתאימים המקורותרחוקות מנסה אליאס להסיק מהנחיה נורמטיבית כלשהי באחד מספרי ההליכות, כי היא משקפת דפוס התנהגות רווח. בהתאם לפרקטיקה המקובלת במחקר ההיסטורי, הוא נוטה להסיק בדבר המנהג הרווח מתוך מה שנאסר במדריכי

ם מניחים מראש. כאשר יחזר את דפוסי ההתנהגות המקובלים בעזרת מה שהטקסטים הנורמטיביההליכות, או לשמאכל נוזלי, יטעם ממנו ויחזיר את הכף לאחר שניגב אותה, -ארסמוס מציע למשל לקורא, שכאשר מציעים לו דבר

את דבריו בעזרת מסיק מכך אליאס, שארסמוס כותב מתוך הנחה, שאין לכל אחד מן הסועדים כף משלו, ומאושש מצאי של כלי השולחן, שהיו ברשותם של גדולי הממלכה. שלישית, אליאס -ייצוגים חזותיים של סעודות ורשימות

, טקסטים מדגיש, כי הטקסטים בהם הוא עוסק אינם השתקפויות סבילות של תהליך השינוי אלא רכיבים פעילים שלומסיק במישרין מן הטקסטים על שינויים אינו רשות, למשל, בקטעים העוסקים ביחס להפ 48.שנועדו לעצב התנהגות

דגמי הארגון של הטקסטים שחזר מתוךבמוסכמות התרבותיות, שניתן לקודם כל בהתנהגות האנשים. הוא מתמקד -לתאר בפירוט בכתובים "עניינים רבים, שבינתיים אי –ועדיין אפשר היה –עצמם, כמו למשל העובדה, שהיה צורך

49לבטא אותם, ורבים אחרים, שהפכו מובנים מאליהם".אפשר כבר ברור בו, כי אליאס אינו 50קטע זה מאפשר להדגים היבט מעניין וחדשני הרבה יותר במתודולוגיה של אליאס.

קטעמבסס את מסקנתו על שיחזור כוונת מחברו המסוים של הטקסט הבודד; במקום זאת מבוסס ההיסק על השוואת הרב מדרכי העבודה, ק. זהו אכן מהלך הרחוק מרחהטקסטואליזיהוי סדירויות בקורפוס ו ידרהלפריטים האחרים בס

analyse duך זהו היסק טיפוסי למתודולוגיה של ניתוח השיח (א – שהיו מקובלות במחקר ההיסטורי של זמנוdiscours.כמערך של –שיח אליאס אכן מטפל בספרי המנהגים כרכיבים ב 51), כפי שפותחה בצרפת בשנות הששים

, העוסקים בנושאים קצרים טקסטים, בעלי כללי ייצור אחידים יחסית. הוא מפרק את החיבורים השונים לקטעיםסדירויות ולחשוף שינויים הדרגתיים, שיטתיים בהם דומים, ומרכיב מהם סדרות ארוכות של טקסטים כדי לאתר

למחבריו –טואלית אינו מפורש ביחס להקשרו המתבקש כל איבר בסידרה הטקס וסמויים מן העין המתרחשים בהם.

,Konrad Hofmannעשרה; על כך: -במיוחד בקטע "תמונות מחייו של אביר", המבוסס על ספר רישומים מן המאה החמש 45“Vom Leben im späten Mittelalter: Aby Warburg und Norbert Elias zum 'Hausbuchmeister',” in Norbert

Elias und die Menschenwissenschaften, pp. 240–263 , וכן: 22, הע' 468, עמ' 2), כרך 1997= ( 22, הע' 457, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהראו אליאס, 46

Stefan Breuer, “Society of Individuals, Society of Organizations: A Comparison of Norbert Elias and Max Weber,” History of the Human Sciences 7:4 (1994), pp. 41–60.

.171–170, עמ' 1), כרך 1997= ( 79–78, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 47 .201), עמ' 1997= ( 109, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 48

.160), עמ' 1997= ( 68, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 49“ ,Norbert Elias’s Gadi Algaziדיון מפורט ומבוסס יותר, המבקש להציב את עבודתו של אליאס בהקשר רחב יותר: 50

Motion Pictures: History, Cinema and Gestures in the Process of Civilization,” Studies in History and Philosophy of Science .(בדפוס)

זמנית כמעט מובנים שונים ומנוגדים -את המבוא הקצר הטוב ביותר באנגלית, שערכו גם בכך שהוא מבהיר כיצד השתרשו בו 51 Peter Schöttler, “Historians andשונות ותרמו לבלבול נמשך, מציע פטר שטלר: של המונח 'שיח' במסורת מחקריות

Discourse Analysis,” History Workshop Journal no. 27 (1989), pp. 37–65


אלא בראש ובראשונה בהתאם למיקומו בסידרה. לא הטקסט הבודד אלא הפערים בין איברי הסידרה הם –וקהלו נקודת המוצא של שחזור התהליך.

ק מכיוון אליאס מניח, כי שינויים כאלה הם אינדיקטור מבוקר ומהימן יחסית לתמורה בסטנדרט הרווח, בדיושהם חורגים מכוונותיו של מחבר כלשהו. תמורות בדגמי היסוד, המארגנים את השיח, משמעותיות מבחינה זו לא

ארצות', בה עושים -פחות מאשר שינוי בסטנדרט ההתנהגות הנדרש: למשל, כאשר האופוזיציה 'אנשי חצר'/'עמי(אנשי תרבות) 'מבוגרים' שבין מתחלפת בהנגדה הולמת,-שימוש כדי לסמן את הניגוד בין התנהגות הולמת לבלתי

זוהי אינדיקציה חשובה להרחבת תחולתם של כללי הנימוס וכינון הילדים כמושאים למחצה):-(פראים 'ילדים'לנדחקת –מבטם של האחרים –כאשר ההנמקה החברתית לשמירת הכללים לתהליכי אילוף ותירבות. בדומה לכך,

, רומז השינוי בתבנית ההנמקה להתפתחותה של רשות פיקוח ה ל'בושה' או ל'כבוד העצמי'ייפנהמפני הנמקה 'פנימית', .פנימית

-אפשר לשחזר באמצעותו את דפוסי ההתנהגות שרווחו בכל נקודת-מה ניתן להסיק מניתוח כזה? ברור, כי אילמשל פרשות האף הפכה זמן מסוימת. אך לא זו מטרתו של אליאס. אין הוא מבקש לברר, למשל, האם הרתיעה מה

עשרה. אליאס אינו מבקש לכתוב "היסטוריה של -המאה השששנות העשרים או דווקא בשנות הששים של כללית בהציויליזציה. מסדרות התעודות אין תהליךאלא לבנות מודל של –שחזור מדוקדק של מה שהיה – הציויליזציה"

, לבנות –את הכיוון הכללי של התמורה בת מאות השנים זמן בודדות, אלא-הוא מבקש לשחזר את המצב בנקודות מגמתמתוך הניתוח הפנימי של השינויים בקורפוס האחיד הוא יכול להצביע על 52את "עקומת הציויליזציה". בלשונו,

–קונסטרוקט מחקרי מובהק –נחלתן. המרחק בין ה"עקומה" הזו בדרך הופן הנמקתן ואב, השינוי ברמת הדרישותלבין הסטנדרט הנדרש, ובינו לבין התנהגות הרווחת בפועל יכול להיות שונה בנקודות שונות על פני ה"עקומה". אך

המשיך כדי ל –מובנה בעל כיוון מוגדר מבחינתו של אליאס, העיקר הוא להוכיח את עצם קיומו של תהליך כללי , מה מאפשר אותו ואלו השלכות יש לכך.לבררו

לב -הלשון בה משתמש אליאס כדי להבהיר לקוראיו את דרך העבודה המקורית בה בחר, ראויה לתשומתהקטעים מספרי ההליכות הן בלשונו "סדרות של תמונות"; אך קווי המיתאר של מנגנון השינוי החברתי מיוחדת.

הוא מבקש את "סידרת התמונות" 53נתבונן בסדרה כמכלול, במבט אחד. יסתמנו לעינינו, הוא כותב, רק כאשר 54להעביר בפני הקורא ב"הילוך מואץ", כדי להראות תנועה הסמויה מן העין.

אין מדובר בשאילת מטפורות בלבד מתחום הקולנוע; אליאס משתמש במדיום החדש של זמנו כדי לנסח תפיסה ההיסטורי. כמו ברצף התמונות הקולנועי, לתמונה הבודדת אין בעבודתו חדשה של היחס בין עדויות לייצוג במחקר

–של אליאס משמעות; אף אחת מן ה"תמונות" שמקרינים הטקסטים אינה ייצוג של "מצב הדברים". הרצף המואץ ית, הוא היוצר את אשליית התנועה. אך זוהי אשליה מוכרזת והכרח –או ליתר דיוק, הפערים בין התמונות הבודדות

שנועדה להראות, את מה שהמקורות ההיסטוריים העומדים לרשותו אינם מאפשרים לראות: שינוי מובנה בדפוסי לכל אורך דרכו "סוציולוגיה תהליכית". בפיוההתנהגות. השינוי המובנה ניצב בלב הסוציולוגיה של אליאס, שכונתה

אותם למושגים דינמיים כדי להפוך – דמוקרטיה ציויליזציה, רציונליות, –פרק מושגים סטטיים לאליאס חותר שוב ושוב י לייצג תהליכים; היא מובילה אותנוהשפה המקובלת, הוא חוזר ואומר, אינה בנויה כד. כיםהמציינים תהלי

עניין מועט במערכת תהליך הציויליזציהב אליאסבניגוד לסוציולוגים רבים, יש ל 55לחשיבה במושגים סטטיים.התוצאה היא רונית; ובניגוד להיסטוריונים רבים, הוא חדור אמונה, שיש לשינוי ההיסטורי מיבנה.החברתית הסינכ

קונסטרוקט זר לחשיבה ההיסטורית המקובלת: "עקומה", שאינה מתיימרת לייצג את "מה שהיה באמת" בכל נקודה השינוי, שהתחולל בעבר. מגמתהעקומה אמור לייצג את מיבנהונקודה שלה;

מחיר. קיים מתח מובנה בין נסיונו של אליאס לבנות סרט בהילוך מואץ מתוך כמובן מתודית זו יש להחלטהלבין עצם הנסיון להסביר אותו. –"סידרת התמונות" שלפניו כדי להוכיח את עצם קיומו של 'תהליך הציויליזציה'

), 1939/1969; (349, 276, עמ' 1), כרך 1997= ( 256, 184, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציהאליאס, 52 .147, עמ' 2), כרך 1997("יש להתעלם מן התנודות ולהתבונן רק במגמת התנועה הכללית") = ( 138עמ' ,2כרך

.236, עמ' 1), כרך 1997= ( 144, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציהאליאס, 53 .77 'עמ ,1 כרך ),1997( = LXXII, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציהאליאס, 54), כרך 1939/1969; (49, עמ' 2), כרך 1997= ( 40, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהראו למשל אליאס, 55 .390, עמ' 2), כרך 1997= ( 379, עמ' 2


אות אותן כמרכיבים בסידרה, כדי את התהליך נאלץ אליאס לקבץ יחד את העדויות שבודד ולר להראותבעוד שכדי רק 56התהליך, צריך היה לעצור ולבחון מקרוב בהקשרים ספציפיים, כיצד מתחולל השינוי המיקרוסקופי. להסביר

לבין שינוי –כך אפשר למשל להבחין בין הפרות מחושבות של קוד ההתנהגות, השואבות את כוחן מהכרה בתוקפו תהליך נו עושה זאת. בתוך ניתוחי הטקסטים שבחלק הראשון של אליאס אי 57בסטנדרט ההתנהגות עצמו.

חבויות הבחנות נקודתיות והצעות תיאורטיות מרתקות, שרבות מהן לא מצאו מקום בהצגה השיטתית הציויליזציהשל המודל התיאורטי בחלק השני. אך אלה ברובן פרשנויות סוגסטיביות של הטקסטים, שאינן מעוגנות בשיחזור

יצור והשימוש שלהם. הסידרה שאליאס בונה היא קונסטרוקט טקסטואלי בלבד, לא מערך סיבתי של הקשרי הי תופעות, הנובעות זו מזו. כשלעצמה יכולה הסידרה לפיכך לשמש אינדיקטור לתהליך, אך לא מפתח להבנתו.

דגמים תרבותיים ואילוצים חברתיים

היה לעצור את התמונות הנעות, לשוב ולהתבונן בתמונות כדי להבחין בדיוק בכוחות המניעים את התהליך, צריךהבודדות ולהציב אותן מחדש בהקשריהן המשתנים. רק כך אפשר היה להבחין באנשים המשרטטים אותן ומעצבים דגמי התנהגות מחייבים. אליאס מדלג על הסוכנים הפעילים ועובר במישרין מתהליך השינוי המיקרוסקופי בהליכות

בין שני התהליכים, אך לא לברר את מיתאםקרוסקופי בארגון החברתי. באופן כזה ניתן רק להבחין בלשינוי המ – 58טיב הזיקה ביניהם.

מנסחי קוד ההתנהגות החצרוני ומטפחיו נעדרים אכן לחלוטין מן המודל של אליאס: הקוד החצרוני צומח מותאם מאליו בדרך פלא. אליאס אינו מנסה לברר, מאליו מתוך האילוצים החברתיים של החיים בחצר, אליהם הוא

–מי מעורב בעיצובו של קוד ההתנהגות החצרוני, ואף לא מעלה כלל את האפשרות, שיש מתח בין ההיצע התרבותי , אך אין הוא לבין הפונקציות החברתיות, שהוא אמור למלא. זהו כשל אופייני להסבר פונקציונלי –הקוד המנוסח

אפשר להצביע על תרומה ממשית של המחקר ההיסטורי, המאפשר להשלים את המרכיבים החסרים כאןתקנה, ו-חסרעל תפקידם המכריע של ההגמונים, היושבים בחצר השליט ) Stephen Jaeger( ייגר יבבתמונה. כך למשל הצביע סט

נתה להם ניסיון עשרה. הכשרתם הק-עשרה והשתים-וסמוכים לשולחנו, בעיצוב התרבות החצרונית במאות האחת יתדוחים היתבתיקנון דגמי התנהגות מפורטים וגישה למורשת הקלסית והכנסייתית, שבעזרתה ינסחו אותם; עמד

יסון התשוקות ועידון ההליכות; פעול לרה אותם לתבחצר, כמי שאינם נמנים עם האריסטוקרטיה הלוחמת, היטאיפשרה להם גם להגשים במידה רבה את –האוטונית במיוחד לקיסרים מן השושלת –וקירבתם המיוחדת לשליטים

מעלה ושל משוררי חצר כסוכני תרבות, שלקחו -מחקרים אחרים מצביעים על תפקידם של נשים רמות 59תוכניותיהם.

J. Clyde Mitchell, “Caseעל חשיבותו העקרונית של ההתמקדות בניתוח המקרה הבודד לפיתוח היפותזות הסבריות ראו: 56and Situation Analysis,” Sociological Review 31 n.s. (1983), pp. 187–211.

מהלך כזה אפשר היה לנסות לפתח מתוך דוגמת המרקיזה דה שאטֶלה, שהביכה את משרתה כאשר חייבה אותו לשרת אותה 57 עשרה -את האנקדוטה כראיה לכך שנורמות של צינעה לא חלו באמצע המאה השמונה אליאס מביאבעודה מתרחצת עירומה;

בעוד –אי החשבת האחרונים מנעה ממבטם לחלל את צינעת אדוניהם –בחברה הגבוהה הצרפתית על יחסי אדונים ומשרתים דיר טען לעומתו, שהאנקדוטה פטר-יזציה של נורמות כיסוי הגוף. הנסשהדמוקרטיזציה של היחסים החברתיים גרמה לאוניברסל

דופן, ובעצם על סצנה של פיתוי, אך אינו מפריך את טענתו העקרונית של -אינה מעידה על נורמה מקובלת אלא על מקרה יוצאבין מנהג מקובל להפרה מחושבת, בין מימוש נורמה לאסטרטגיית להבחיןאליאס; אוסף הדוגמאות שהוא מכביר אינו מאפשר

החברה , וכן כבר בספרו 279, עמ' 1), כרך 1997= ( 188, עמ' 1), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהפעולה. אליאס,

Hans Peter Duerr, Nacktheit und Scham [Der Mythos vom Zivilisationsprozeß, vol. 1]; 77, עמ' החצרונית(Frankfurt am Main, 1988), pp. 242–251.

ו של "מיתאם מדויק ביותר" בין התהליך החברתי ועיצוב ההתנהגות וחיי הרגש, אך מניח שיש בידו אליאס טוען אכן לקיומ 58 .127, עמ' 2), כרך 1997= ( 119, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהלהראות גם זיקות קונקרטיות:

,and the Formation of Courtly The Origins of Courtlines: Civilizing TrendsC. Stephen Jaegerראו: 59Ideals (939–1210) (Philadelphia, 1985); idem, “Courtliness as Social Change,” in Cultures of Power: Lordship, Status and Process in Twelfth-Century Europe, ed. Thomas N. Bisson ed. (Philadelphia,

1995), pp. 287–309.


אפשר לפיכך להבחין בתוך המיקרוקוסמוס של החצר באותם שחקנים, 60חלק פעיל בעיצוב אורח החיים החצרוני.רבותיים הדרושים לניסוח דגמי התנהגות, גישה לרפרטוארים התרבותיים הקיימים שמהם שיש להם הכישורים הת

ילושו חדשים, ושעמדתם המיוחדת בפיגורציה החצרונית גם מכוונת אותם לעשות שימוש בכישורים ובמשאבים שלרשותם.

ל עבודה חברתית בהיעדרם של סוכני תרבות מן המודל ההסברי של אליאס, נעלם מן העין גם הסוג המיוחד ש-הכרוכה בניסוח דגמי ההתנהגות. אלה אינם מתהווים מאליהם. אך מנקודת העבודה התרבותית,שהם מבצעים:

מבטו של אליאס, לניסוחם הספציפי של כללי ההתנהגות בחצר אין כל משמעות, שכן כל שהוא מבקש הוא להציב השליטה בדחפים. וכך, מכוון אליאס את עדשתו אל אותם על פני "עקומת הציויליזציה" ולהפשיט מתוכם את רמת

תווי ומטשטש מייד מחדש את התמונה המתקבלת, כדי להשתמש ב –יום -הדגמים התרבותיים השוררים בחיי היום תהליך הציויליזציהכאינדיקטורים גרידא של תמורות בארגון הנפשי. כוחו וחולשתו של כלליים שלהם ה המיתאר

פנים -לכת זו של דגמי התנהגות לנורמות של שליטה עצמית, ושל שינוי תרבותי רב-יקתשל אליאס ברדוקציה מרחכמובן הרדוקציה וההפשטה הם 61"עקומה" בעלת כיוון מובהק.ל"יותר" או "פחות" שליטה עצמית, כך שתיווצר

רמות שליטה מהלכים לגיטימיים ונחוצים לעתים; אך יש קשיים עקרוניים בעצם המהלך בו מבקש אליאס להפשיט עצמית מדגמי התנהגות.

'עידון' מול 'חוסר צורה'

נשלטות של זעם וחרטה, -הביניים כנתונה לתנודות חריפות ובלתי-אליאס מציג את האריסטוקרטיה הלוחמת של ימירק בחצר למדו בניה לשלוט בעצמם ולהכפיף את פעולתם לדגמי התנהגות מהוקצעים. מחקרים 62שנאה וידידות.

Stephenאים, כי דימוי מסורתי זה של מעמד הלוחמים מבוסס על קריאה שטחית במקורות. סטיב וייט (חדשים מרWhite הראה, כי זעמו הנורא של השליט הפיאודלי הוא לעתים קרובות מהלך פוליטי מחושב; אין הוא מלמד על (

הפוליטיות המשתנות. כדי העדר שליטה עצמית אלא על יכולת ניהול מתוחכם של הרגשות בהתאם לקונסטלציותלהבין את משמעותם של הבכי הפומבי, קריאות הכאב ופרצי הזעם, המתוארים במקורות המדיאבליים, יש לשחזר

מה שמצטייר 63רפרטואר תרבותי שלם, שבו הם מהווים אופציות פעולה מוכנות מראש, המוכרות היטב לנוכחים.הוא נשלטים -רגשות בלתיצעי' ו'לא מרוסן' של תחושות עזות ואמ-אצל אליאס או אצל מארק בלוך כביטוי 'בלתי

לאמיתו של דבר מהלך במסגרת רפרטואר תרבותי חלופי, שמצריך אף הוא סוג של שליטה עצמית, שיש לברר את .הטיב

תשובה אחת מתבקשת היא שזו פחות או יותר כן הרפרטואר התרבותי הזה מעיניו של אליאס? -מדוע נעלם אםמדוע מצטייר בעיניו הזמן הקודם להופעת התרבות החצרונית לא כתקופה העומדת בזמנו שלו. ובכל זאת, מצב המחקר

הלב לבעיה -בסימנם של רפרטוארים תרבותיים אחרים אלא כמאופיינת בהעדרם? השאלה מכוונת את תשומתהציויליזציה, שום מצב של עקרונית בתפיסת התרבות של אליאס. שוב ושוב הוא מדגיש, שאין 'נקודת אפס' בתהליך

קודם לעליית ובכל זאת, אין הוא יכול לאפיין את המצב 64'ריק תרבותי' שלמולו ניתן להציב את ה'ציויליזציה';

”,Rina Drory, “The Abbasid Construction of the Jahiliyya: Cultural Authority in the Makingמשל: ראו, ל 60Studia Islamica 83 (1996), pp. 33–49; Gadi Algazi & Rina Drory, “L’amour à la cour des ‘abbasides:

Un code de compétence sociale”, Annales: Histoire, Sciences Sociales 55:6 (2000), pp. 1255–1282. .126, עמ' 2), כרך 1997= ( 118–117, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 61), כרך 1997(תוך הסתמכות על הויזינחה) = ( 324–323, 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהראו למשל בסיכום 62 .335–334, עמ' 2 :Anger's Past: The Social Uses of an Emotion in Stephen D. White, “The Politics of Anger”, inראו: 63

the Middle Ages, ed. Barbara H. Rosenwein, Ithaca 1998, pp. 127–152 :וכן: טלי שפר, "הבט אחורה בזעם , .33–22), עמ' 2004( 87 זמניםהביניים," -הפוליטיקה של הרגשות בימי

), כרך 1939/1969; (170, 166, עמ' 1), כרך 1997= ( 78, 74, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 64 .124, עמ' 2), כרך 1997= ( 116–115, עמ' 2


כמצב של העדר דגמים, שבו ניתן ביטוי "בלתי אמצעי" –התרבות החצרונית ומחוץ לתחומיה אלא באופן שלילי 65פחות יציבה" ו"פחות מקיפה".לדחפים, מצב המאופיין בשליטה עצמית "

אותה תופעה ממש מתגלה גם בדיונו של אליאס בהתפשטות הדגמים החצרוניים בחברה. גם כאן הוא מדגיש, כי מדובר באינטראקציה מורכבת בין דגמים, שהתעצבו בחצר, לבין אלה שהתעצבו בהקשרים חברתיים אחרים. אך

בת כזו בין רפרטוארים תרבותיים שונים. אליאס מזכיר, כי דגמי בשני כרכי הספר אין דוגמא לאינטראקציה מורכהאיפיון אך –, היו ודאי שונים מאלה שצמחו בחצר תהעירוניהבורגנות ההתנהגות, שהתפתחו בקרב אנשי הכנסיה או

הבעיה אינה כמובן בכך שאליאס ממקד מבטו ברפרטואר החצרוני ואינו עוסק בכל האחרים; 66.נותר קצר ומעורפלמהלך הכרחי כדי להפשיט מתוכו את –אך הרדוקציה של הרפרטואר התרבותי החצרוני לרמות של שליטה עצמית

יג הטרוגניות תרבותית; דגמים אינה מאפשרת להמׂש –עקומת הציויליזציה ולעבור מדגמים תרבותיים למבנה נפשי וכך, בהיעדרם של רפרטוארים טה עצמית. אחרים נתפסים בהכרח כגירסאות אחרות, מפותחות פחות או יותר, של שלי

תוצאותיו 67תרבותיים חלופיים, מצטייר 'תהליך הציויליזציה' שוב ושוב כחילחול מתמיד של דגמים מלמעלה למטה.הספציפיות בנקודות שונות אינן נתפסות כתרכובות הטרוגניות של מרכיבים השאולים ממקורות שונים, אלא כביטוי

מושלמת של הקוד החצרוני.-להפנמה בלתיכן אליאס כאילו היתה התרבות מכלול הומוגני. אין בה רפרטוארים מתחרים במסגרת -בעבודתו פועל אם

או מול 'רמות' נמוכות יותר, הפנמות חלקיות וגירסאות –'ציויליזציה' אחת הניצבת מול היעדרה תרבות הטרוגנית אלא מושלמות שלה. ממש כשם שדגמי הפעולה החצרוניים צומחים מן האין ולא מתוך רפרטוארים קיימים, כך הם -בלתי

המבט הנורמטיבית של -נקודתדעת את -יק התרבותי האופף אותם. אליאס מאמץ מבליהולכים ומתפשטים אל תוך הִר אנשי החצר, שאינם יכולים לתפוס התנהגות המעוצבת בהתאם לדגמים חלופיים אלא כהתנהגות 'חסרת צורה', 'משולחת רסן' ו'בלתי תרבותית'. בהתאם לכך, הוא גם תופס את פיתוחם השרירותי עקרונית של דגמי ההתנהגות

אליאס 68משל 'מעודן' יותר לבצוע לחם ביד מאשר לפרוס אותו בסכין.הנאותה כ'עידון', בלי שיוכל להסביר, מדוע ל-אכן שותף להנחה התרבותית הרווחת בקרב בני מעמדו, כי בני ה'שכבות הנמוכות' נוטים לתת לדחפיהם ביטוי בלתי

ל מימד אמצעי יותר מאשר אנשי מעלת החברה. וכך, למרות ניסיונותיו החוזרים ונשנים להשיל ממושג הציויליזציה כנורמטיבי, למרות ההדגשה החוזרת ונשנית, שאין 'נקודת אפס' בתרבות, חוזר ההגיון הנורמטיבי של טיעונו ויוצר

אותה שוב ושוב.

בין הפנמת נורמות לניכוס דגמי פעולה

הדבר חושף הטיה נורמטיבית בסיסית בתפיסת התרבות של אליאס. אף שהוא מדגיש, כי כללי הנימוס הם מרכיב פעולהטרטגיות הפעולה המתוחכמות בתוך החצר, דיונו ממוקד לא בהליכות ובנימוסים כמערך של אופציות באס

הנאותה. עיקר עניינו באותם דגמים מחייבים, שהופכים התנהגותגמישות אלא כנורמות פורמליות, המכתיבות את ההן לפיכך הדוגמאות המובהקות למה נשלט בהתנהגותו של היחיד. המבוכה והרתיעה -בסופו של דבר למרכיב בלתי

שהוא מחפש: תהליך של הפנמת הנורמות, שבשיאו הפכו הנורמות הללו התניות שקשה לעבור עליהן, כאלה המעצבות את התנהגות האנשים, גם בשעה שהם מנסים לפרוק את עולן. הגדרת התרבות המובלעת של אליאס היא מבחינה זו

הביניים ובתוקפנות; בעדויות ספרותיות מן התקופה (!) הוא -גם כאן הדברים בולטים יותר מכל כאשר אליאס עוסק בימי 65, עמ' 1], כרך 1997= [ 266, עמ' 1], כרך 1936/1969[ תהליך הציויליזציהוצא הד ל"תחושות הפראיות הראשוניות" (מ

הביניים כמי שדחפיהם ורגשותיהם מוצאים ביטוי באופן "פחות מרוסן, פחות מתווך, פחות -); הוא מאפיין את אנשי ימי359 ).370= עמ' 277, עמ' שםמוסווה" מאשר בזמנים מאוחרים יותר (

–347, 299–298, עמ' 1), כרך 1997= ( 256–255, 207–206, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 66, 405–404, 395, 391, עמ' 2), כרך 1997= ( 416–415, 395–394, 385–384, 380, עמ' 2), כרך 1939/1969; (349426–427.

מעלה אפשרויות כאלה, מתאר אליאס את החוגים הכנסייתיים כמי שמפיצים את מנהגי באחת הפיסקאות הבודדות שבהן הוא 67 תהליך הציויליזציההחצר; המוצא החברתי המשותף ומרכיבים של שליטה עצמית במסורת הכנסייתית מקלים על האימוץ:

.228–227, עמ' 1), כרך 1997= ( 136–135, עמ' 1), כרך 1936/1969( ו של פטר באומן במאמרו הנזכר לעיל.ראו על כך הערותי 68


עצמו מעדיף תרבות כלשהי על פני האחרת, אלא במובן זה שהוא מצמצם אותה לא מבחינה זו, שהוא –נורמטיבית להוצאתם אל הפועל. –להפנמתם, ואת השימוש בהם –בפועל למכלול של נורמות, את ניכוס הדגמים

Pierreכדי להבהיר את הדברים, אפשר להיעזר בהבחנתו של סוציולוג התרבות הצרפתי פייר בורדיה (Bourdieuיטוי המובהק של שליטה אינטימית בקוד התרבותי הוא דווקא בהפרתו המודעת, הבטוחה בעצמה. ), כי הב

בעוד שהמתעשר החדש, לדוגמא, משתדל בכל מאודו למלא את כללי הנימוס, יכול דווקא זה, השולט בהם שליטה ל הכללים ולאכול את מלאה, להפגין זאת באמצעות הפרתם. בשעה שכל הסועדים יושבים ומתענים בניסיון לשמור ע

בלי שאיש יחשוד בו, –מנת העוף שהוגשה להם בסכין ומזלג, יכול הסועד הבכיר להתחיל לאכול בשלווה בידיים שאין הוא יודע לאכול כהלכה (מי יודע, אולי עצם העובדה שהוא יכול להרשות לעצמו להפר את הכלל, מעידה על

מושלמת של הכללים -להפרות כאלה, שאינן מעידות על הפנמה בלתיקיומו של כלל נוסף, שעליו עוד לא שמענו?). אלא על שליטה מלאה בהם, אין כל מקום בתפיסתו של אליאס, משום שכללי הנימוס אינם נתפסים בה כמשאבים,

אלא כנורמות, שהפנמתן הגוברת מתבטאת בהכפפה שלמה ואוטומטית של – המאפשרים אסטרטגיות פעולה 69ההתנהגות להן.

יתר חברתית, השמורה למעטים. היא משמשת כאן -רת הכללים המודעת והבטוחה בעצמה היא כמובן זכותהפאדם בדגמים התרבותיים אינו מתמצה בהוצאתם אל הפועל; השימוש -גבול המדגים, כי השימוש שעושים בני-כמקרה

ן תפיסת דגמי הפעולה המתמיד מותיר עקבות בדגמים המוכנים ומשנה אותם כל העת. זהו ההבדל המובהק בי התרבותיים כנורמות, שיש להפנים, לבין תפיסתם כאופציות פעולה הניתנות לניכוס בדרכים שונות.

נטייתו של אליאס לזהות ניכוס דגמי פעולה עם הפנמת נורמות מובילה אותו גם לזהות שליטה עצמית עם שתמש בביטוי 'שליטה יום לה-גים בחיי היוםנוהכך אומנם 70פיקוח עצמי, המבטיח שעושים את הדברים 'כהלכה'.

לריסון ופיקוח. שליטה אינה מתמצה ב'ריסון' עצמי, –לכת של שליטה וכוח -עצמית', אך זוהי רדוקציה מרחיקת Michel; כוח, כפי שהזכיר פוקו (היא יכולה לכלול תימרון, מניפולציה, התחזותבהטלת מגבלות ומוסרות;

Foucaultמה שנעלם באופן זה מן העין הוא אותו לת איסורים והגבלות; הוא יצירתי וערמומי. ), אינו מתמצה בהט –סוג של שליטה עצמית, המאפשר לשחק עם הכללים, להשתמש ב'רוח' הכללים כנגד הכללים. ההתנהגות בחצר

כללים אלא אינם מצריכים רק פיקוח עצמי מתמיד ויכולת לקיים את ה –ממש כמו הנהיגה בכביש או משחק כדורגל אכיפת ; ההפך הוא הנכון.גם יכולת לעקוף אותם בשלום. 'הפרה' לכאורה כזאת אינה מעידה על העדר שליטה עצמית

הכללים אינה מובילה בהכרח ל'הפנמתם' הגוברת אלא יכולה לגרום לשחקנים לפתח אסטרטגיות פעולה חדשות.עלמות התשוקות; הוא מתעלם בדיוק מכוחה של השליטה אליאס מניח כי ככל שגוברת השליטה העצמית, כך הולכות ונ

וכך, ממש כשם שהשלטון המרכזי נתפס בעיני אליאס בראש 71לשמש כר פורה ליצירתן של תשוקות חדשות.ולא ככוח יצירתי, המסוגל לעורר בנשלטים שאיפות ותשוקות, כך במודל –ובראשונה כערכאה מפקחת ואוסרת

72ה עצמית לריסון ופיקוח.המבנה הנפשי הוא מצמצם שליטאם התמורות בדגמי ההתנהגות אינן ניתנות לתיאור במונחים של 'עידון' מתמיד, מאבד 'תהליך הציויליזציה'

על עלייה ברמת השליטה העצמית, מתערערת בהכרח את כיוונו; ואם מימוש מלא ואוטומטי של הכללים אינו מעיד הטווח, שאותם -ותיים המחייבים לבין השינויים הפסיכולוגיים ארוכימיסודה גם הזיקה בין התמורות בדגמים התרב

בתיווכו של –ומתערערת התזה של אליאס, המבקשת לקשור שינוי חברתי כתמבקש אליאס להראות. באופן זה הול .נפשיטווח במבנה ה-בתמורה ארוכת –תהליך תרבותי

.338, עמ' 2), כרך 1997= ( 327, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהראו, למשל, אליאס, 69 .340–338, עמ' 2), כרך 1997= ( 330–327, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהראו לדוגמא: אליאס, 70), 1997= ( 330("שליטה עצמית נטולת תשוקה"), 327, עמ' 2), כרך 1939/1969( ציהתהליך הציויליזלמשל, אליאס, 71

.341, 338, עמ' 2כרך ,Dämpfung, Zurückhaltungכרגיל מדבר אליאס בהתאם לכך על "ריסון", "איפוק", "הימנעות" או "הכפפה" ( 72

Verzicht י אליאס פה ושם אמירות או ביטויים, בהן הוא חורג לא על ארגונם מחדש. גם כאן ניתן למצוא בדבר –) של הדחפים), אך אין בכך כדי לשנות Umformungמתפיסה זו של הכוח המגביל, ובמקום ריסון הדחפים הוא מתאר את "עיצובם מחדש" (

(הצורך בגמישות 334), Modellierung( 119, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאת התמונה. ראו, למשל: .345, 127, עמ' 2), כרך 1997התגובה) = (


פנים-אל-החצר כחברת פנים

י התמקדותו הבלעדית בחברה החצרונית כמקור לדגמי התנהגות מחייבים מטעה; רבים ממבקריו של אליאס טענו, כבכנסיה ובמנזרים, –יש לקחת בחשבון הן את דפוסי ההתנהגות וטכניקות השליטה העצמית שפותחו במסורת הנוצרית

וחרים, ס –והן את יכולת הצפיה לטווח ארוך והמשמעת העצמית שטיפחו מעמדות הביניים –במסדרים ובכיתות ואכן, כל ניסיון לברר ביתר דיוק, היכן בדיוק התעצבו דגמי ההתנהגות המחייבים, שאליאס 73תעשיינים ופקידים.

מאתר בחברה החצרונית, עלול להוביל לאתרי בניית תרבות שמעבר לה. עם זאת, במסגרת חלוקת העבודה המדעית תיקנון אורח החיים ולחשוף את חשיבותה המקובלת, אין פסול בהחלטתו של אליאס להתמקד באתר אחד של

האסטרטגית של החצר, אתר חברתי אקסקלוסיבי, בפיתוח דגמי התנהגות, שהפכו בהדרגה לנחלת שכבות חברתיות רחבות. אליאס גם אינו מבקש כזכור לברר את תהליך עיצובם של דגמים תרבותיים ספציפיים אלא להשתמש בהם

עצמי והצפיה לטווח רחוק. אלה, הוא טוען, יכלו להתפתח רק במסגרת האילוצים הרק כאינדיקציה ליכולת הפיקוח החברתיים הייחודיים של החברה החצרונית. האמנם כך הוא הדבר?

אליאס מניח מראש, כי תיקנון מדוקדק של ההתנהגות בחברה ופיקוח עצמי הדוק מתפתחים רק במסגרת יחסי השליט. הוא אינו מעלה כלל את האפשרות, שקהילות 'אופקיות' של שליטה 'אנכיים', כמו אלה השוררים בחצר

מעמד פחות או יותר יכולות לחייב את חבריהן למידה גבוהה של בקרה עצמית ולקיום דקדקני של כללי -אנשים שוויהדדית ההתנהגות בציבור. בקרב קהילות כפריות או עירוניות, חברות המאופיינות ביחסי 'פנים אל פנים' וברמת תלות

–רכילות ושמועות, מבטים ועונשים –), יכול הפיקוח ההדדי המתמיד face-to-face societiesגבוהה בין חבריהן (להצמיח עקרונית אותה רמה של פיקוח עצמי ואותו מאמץ מתמיד לפרש את מעשיו והתנהגותו של האחר, שאליאס

פנים של המעמד העליון. אפשר מאוד, -אל-פניםמוצא בחצר. מבחינה זו, החצר יכולה להיחשב כסוג של חברת ומשא ותלות הדדית מאשר בקהילות כפריות ועירוניות.-שהחיים בה כרוכים אפילו ברמה נמוכה יותר של מגע

-לכך יש השלכות מכריעות על כלל המודל ההסברי שמשרטט אליאס. אפשר לטעון, כי כמו כל חברת פניםהחצר יכולת פיקוח עצמי וצפיה לטווח רחוק. במקרה זה, גםבזה, מטפחת פנים שחבריה תלויים במישרין זה -אל

ואיתה גם ההנחה המובלעת, כי התרבות זורמת 'מלמעלה – מאבדת החצר את עמדת המפתח שלה במודל של אליאס. את ההרגלים והנטיות, שאפשר למטה', והזיהוי המושרש היטב של מעלת החברה עם תיקנון המידות וההליכות

ש בחצר, אפשר לרכוש גם בכפר, בקהילה העירונית ואפילו במסגרת מערך יחסי השארות והבריתות של לרכוחצרונית. לחילופין אפשר לטעון, כי יש הבדל עקרוני בין התלות לטווח ארוך בישויות -האריסטוקרטיה המקומית, הלא

ודם, שאפשר לצפות -חשית באנשים בשרלבין התלות המו –מופשטות, אלמוניות וסמויות מן העין, כמו כוחות השוק אינה –ממש כמו קהילות מקומיות אחרות –בהתנהגותם ולהעריך את תוצאותיה ומניעיה. אך אם כך, החצר כמו

בסוכנים מוחשיים, טווח קצרמטרימה את מבנה החברה המודרנית בכללותה, כיוון שהחיים בה מבוססים על תלות לאם כך, . זוהי האפשרות הסבירה יותר בעיני. ארוחות טווחשראות תלות הדדית ולא על שר –באנשי החצר האחרים

ה לטווח ארוך, הנחוצים לדעתו של אליאס יאין חיי החצר יכולים להסביר, כיצד נוצרו דפוסי הפיקוח העצמי והצפיהם של אחרים ה"פסיכולוגיזציה" של אנשי החצר, יכולתם המתפתחת להבחין במניעי 74כדי לפעול בחברה המודרנית.

אך אינה מספיקה בהכרח כדי לחזות מראש –היא אכן חשובה ומרתקת 75ולחשב את מהלכיהם, שבה מתמקד אליאס,כיצד יפעלו שרשראות פעולה נסתרות ורחוקות, שבהן לא מניעיהן וכוונותיהן של הנפשות הפועלות הן בהכרח

העיקר, אלא ההפעלה המוצלחת של מוסדות ומשאבים.

’and the Religious Origins of Civility in Protestant De CivilitateDilwyn Knox, “Erasmusראו למשל: 73Europe,” Archiv für Reformationsgeschichte 86 (1995), pp. 7–55.

אם כוונתו לחצר כמרכז שלטוני ומינהלי, כייצוג של השלטון לאמיתו של דבר, מושג החצר של אליאס אינו מחוור דיו. ה 74באמצעות מערך טקסי היירארכי, או כמרחב חברתי, שבו מתרחשות אינטראקציות יומיומיות בין בני מעלת החברה? בהעדר

י הייחודי הבחנה בין מימדים אלה, שלא כולם נמצאים ב"חצר", לא ברור כלל, כיצד מבקש אליאס להסביר את תפקידה התרבות של החצר.

. אליאס נאלץ 388–383, עמ' 2), כרך 1997= ( 377–371, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 75 ).395= 384, עמ' שםעירונית' בצד 'רציונליות חצרונית', בלי להבהיר את יחסן זו לזו (-לפיכך להכיר ב'רציונליות מסחרית


האדם התרבותי המיגדר של

השימוש הפעיל בדגמים התרבותיים, –מתפיסת התרבות של אליאס נעדרים מימדים מכריעים של הפרקסיס האנושי -כתוצאה בלתי –האילתור והמשחק. אליאס מבקש להסביר את השינוי התרבותי בעזרת התהליך החברתי בלבד

נוטה לצמצם למימוש הכללים, בין היתר כיוון מכוונת של השתרגות פעולותיהם של יחידים. אך את פעולתם הואכך שאין הוא מכוון את המיקרוסקופ שלו לתמורות הזעירות, המתחוללות בסיטואציות קונקרטיות, אלא מסתפק ב

הטווח. כתוצאה מכך, נעלם מעיניו מקור מרכזי של תמורה מתמדת: השימוש -על הרצף הזמני ארוךשהוא ממקם אותן מחדש.בדגמים, המעצב אותם

במושג התרבות הנורמטיבי וההומוגני של אליאס מובלע לפיכך דימוי ספציפי של 'האדם בתרבות', המצטייר נשלטים לבין פיקוח מתמיד על התנהגותו. ומדובר בלי ספק בגבר.-כיצור המתנודד בין דחפים עזים ובלתי

ס מתעכב על תמורות בתיקנון ראיה מובהקת לכך אפשר למצוא באותן פיסקאות בודדות בספרו, שבהן אליאולא מהימנות הטענה אלא השלכותיה על מבנה – התנהגותן של נשים. מספרות המחקר ההיסטורי של זמנו הוא למד

עשרה נחלשו בצרפת הסנקציות החברתיות נגד -עשרה והשמונה-י במהלך המאות השבעכ –הטיעון הן מענייננו כאן 'התרופפות' זו של סטנדרט ההתנהגות המינית 76יחסי מין מחוץ לנישואין. נשות האריסטוקרטיה החצרונית בגין קיום

; אינה משתלבת בשום פנים ואופן עם מגמת התיקנון הגובר שלה, החיונית לכל תפיסתו את 'תהליך הציויליזציה'אס אינו יותר מכך: אלי. המיתאם המובהק בין ריכוז הכוח לבין הגברת השליטה והפיקוח על ההתנהגות נמצא בסכנה

יכול להתעלם מכך שכאן נפרדות דרכיהם של הגברים והנשים, משום שעבור הנשים, בניגוד לגברים, נחלש ריסון אליאס מנסה לפיכך לטעון, כי התרופפות האיסור ביחס לנשים מקרבת את מעמדן לזה של הגברים, הדחפים המיניים.

אין, כך שערעור ה'סטנדרט הכפול' ביחס ליחסים מחוץ שיכלו להרשות לעצמם באופן מסורתי יחסי מין מחוץ לנישולנישואין משתלב בכללותו ב'תהליך הציויליזציה'. אך הפיתרון רק מחריף את הקושי, שכן משתמע ממנו, שהתהליך

, וכן: באמצעות תיקנון פורמלי גובר של ההתנהגות אלא דווקא באמצעות 'התרת המוסרות'דווקא אכן אינו מתקדם –מה ברורה המבוססת על האיסורים המוטלים על התנהגותו של היחיד, יש צורך בשחזור ההיסטוריה שבמקום עקו

אליאס פונה גם למוצא אחר: התרופפות האיסורים . משתנה מערכת יחסיםשל –המורכבת בהכרח הרבה יותר רון עלול לחתור תחת החיצוניים, הוא טוען, כרוכה במקרה זה בהגברת המשמעת הפנימית; אך גם מכיוון זה הפית

ה"עקומה" כולה: אם כך הוא הדבר, ניתן להעלות על הדעת שדווקא בשעה שהאיסורים החיצוניים היו מועטים עוד מערך העדויות המבוסס על הגברת –יותר, נדרשה מן המשתתפים דרגה גבוהה יותר של ריסון עצמי, ואם כך

ניתן לשמור הטענה בדבר התגברות יכולת השליטה העצמית. הדרישות החיצוניות מן היחיד אינו מבסס בהכרח את ואכן, בתיאור 'תהליך הציויליזציה' אין אליאס מתייחס 77על המודל רק במחיר הכרה בכך, שאינו חל כלל על נשים.

.לתמורות בסטנדרט ההתנהגות של נשיםככלל יאס; הוא רואה בה מימד מרכזי מעיניו של אלכמובן נוכחותן הפעילה של נשים בחברה החצרונית לא נעלמה

אותה אך ורק כאילוץ מרכזי על התנהגות הגברים. בנקודה הוא בוחן אך –בכינון החצר כמרחב חברתי יחיד במינו "תמיד קל היה יותר הוא קובע, בהשוואה לגברים, נוגע אליאס בתמורה בהתנהגותן של הנשים עצמן. אחת בלבד

כך, שמאז ומעולם הוטלו במערב איסורים אולי מ את הדחפים. הדבר נובעלהתגבר ולעדן" לנשי האריסטוקרטיה כבדים יותר על מימוש דחפיהן של נשים מאשר של גברים בני מעמדן ומן העובדה שהתנייתן החברתית החלה מוקדם

בתות' 'מתור נשות האצולההיו אך אינו מברר את ההשלכות העקרוניות של טענה זו. האם הוא מוסיף, , יותר בחייהןמעולם ולא זכו לדעתו לא עברו אותו שמא או –מלכתחילה, ולכן לא נזקקו בכלל לעבור את 'תהליך הציויליזציה'

אגו, בגירסתו של אליאס, הוא -? אם סופראגו יציב, שאת תהליך עיצובו מנסה אליאס לשחזר-לפתח אותו סופר

. הדברים נעשים 346–345, עמ' 1), כרך 1997= ( 253–252, עמ' 1), כרך 1936/1969( הציויליזציהתהליך אליאס, 76עשרה, אך כאן הוא נאלץ להודות, כי חיי העבודה של הבורגנות -פשוטים יותר, כאשר אליאס פונה לבורגנות של המאה התשע

).348= 255, עמ' שםומניח לשאלה ( –ר מכפיפים את הפעילות המינית ל"משמעת חריפה" עוד יותר מזו שמצא בחצלתהליך הציויליזציה יש אומנם מגמה כללית ברורה, טוען אליאס, אך יש תנודות לכאן ולכאן, נסיגות זמניות והתרופפות 77

, 1], כרך 1936/1969[ תהליך הציויליזציהזמנית של הסטנדרט החברתי, כגון באירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה (משמעי יותר -כיווני וחד-); התהליך, הוא מוסיף, נראה חד319–318, 282–281, עמ' 1], כרך 1997= [ 226–225, 190עמ'

). לעתים ברור 349= עמ' 257–256, עמ' שםמכל, הוא מוסיף, כאשר בוחנים אותו בקרב הגברים בני השכבה השלטת (-ד, למשל כאשר הוא מאפיין את "חברת הלוחמים" של ימילחלוטין ממהלך הטיעון, כי אליאס רואה לנגד עיניו גברים בלב

.338–337, עמ' 2), כרך 1997= ( 327–326, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציההביניים:


נראה היה לכאורה כי ההפך הוא נכון? אליאס –ם "טביעת חותמה של החברה ביחיד" בצורת הפנמת מערך של איסורי. פירוש הדבר הוא, מגדראדם' חסרי -של אליאס עוסק ב'בני תהליך הציויליזציה אינו דן אף באחת מן האפשרויות.

כי הוא עוסק בעצם בגברים בלבד.ס לנשים לדבריו יש צורך בניתוח נפרד ומפורט כדי להבהיר, באיזו מידה חב אליאס את הנחותיו המובלעות ביח

–) 1930( הנחת בתרבות-איבמיוחד של חיבורו –של פרויד על ה"פסיכולוגיה הנשית". עקבות עבודתו של פרויד אליאס תופס את עבודתו שלו כנסיון להיסטוריזציה רדיקלית של 78.תהליך הציויליזציהניכרים על כל פנים היטב ב

, בניסיון לבסס אותה מחדש על ניתוח תהליכים חברתיים מקיפים. אך בתוך לוגיה, ובמיוחד של הפסיכואנליזההפסיכו נפשי.מבנה ההפשטני של מפושט מדי, ואולי כך הוא עושה שימוש במודל

אך אליאס אינו לוקח – 79אגו של אליאס הוא צנזור קפדני, שכל תפקידו מצטמצם בבלימת הדחפים-הסופרבעיקר "כיבוש" בעיניו עתם בלבוש חדש. השלטת התרבות פירושה שפעולתו תתרום להופבחשבון את האפשרות,

אינו ,תשוקה עם העדר שליטהמזהה כאן אליאס .הדחפים ו"ריסונם" לקראת ביסוס "שליטה עצמית חסרת תשוקה"מבחין בין הדחקה לבין סובלימציה ואינו מעלה את האפשרות, ששליטה עצמית תביא עמה תשוקות חדשות, עזות לא

ן הקודמות. אפשרות כזו מערערת לא רק את הזיהוי הבסיסי בין שליטה לפיקוח, העומדת ביסוד דבריו, אלא פחות מגם את כל כיוונו של 'תהליך הציויליזציה', המתקדם לכאורה לקראת ריסון גובר של הרגשות העזים, הדחפים

כבר בתפיסת הכוח של אליאס, המזהה הקושי שנרמז –בדימוי המבנה הנפשי –כאן מתגלה, מכיוון אחר והתשוקות. בקלות רבה מדי כוח ושליטה עם פיקוח וכפייה.

'ציויליזציה' ואלימות מאורגנת

אליאס אינו מבחין באופן שיטתי בין דחפים, תשוקות ורגשות עזים. ואכן, לא ברור מדבריו, באיזו רמה של הארגון 'עמוקה' אחיזתו? עד כמה עמידה התמורה שהוא מחולל? הנפשי אמור 'תהליך הציויליזציה' לחולל שינוי. עד כמה

של מערכת –ספציפי הביטוסאלא בעיצובו של נפשימיבנה ההאפשר מאוד שאין מדובר כלל בארגון מחדש של די לפיכך בשינוי רדיקלי בנסיבות, כדי שאנשים ישילו מעל עצמם בקלות 80נטיות, המותאם לנסיבות חיים מסוימות.

ההרגלים, הנתפסים כיסודות ה'ציויליזציה'.מפתיעה כמה מן האם ההתנהגות היציבה, שאליאס מייחס להפנמת הדגמים, אינה תולדה של יציבות הסדר החברתי בלבד?

העמיד, אינם תלויי סיטואציה? ן הנפשיכיצד יוכל אליאס להבחין, באיזו מידה דפוסי ההתנהגות, שהוא מייחס לארגואם יסולקו ממנה השוטרים? האם האנשים – 81בדוגמא היפה שמביא אליאס –ההומה מה יקרה ברחוב הסואן בעיר

עדיין –פנים נייטרלית ותופסים מרחק נאות זה מזה בתור לאוטובוס, המגיע בזמן -המתורבתים, השומרים על ארשת

יעקב תרגום: , שלוש מסות מאת זיגמונד פרויד :התרבות והדת), בתוך: 1931–1930נחת" (-זיגמונד פרויד, "תרבות בלא 78 Unbehagenמשמעית, והביטוי -. חשוב לציין כי כותרת חיבורו של פרויד היא רב145–75, עמ' 2000 ביבא-, תלגוטשלק

) שמתאר אליאס עצמו. אליאס גם רומז Unbehagenולעתים Peinlichkeitנוחות, מבוכה, ממש כאותה מבוכה (-מציין גם איזמנו נוכח התיאורים המפורשים של הפרשות בכתבי -כאשר הוא מתאר את מבוכת בני פרויד,אירונית לכותרת חיבורו של

נחת נוכח הברבריות", הוא כותב, או -ארסמוס; תחושה זו היא אינדיקציה ברורה של התקדמות תהליך הציויליזציה, מעין "אי , עמ'1], כרך 1997= [ 74, עמ' 1], כרך 1936/1969[ תהליך הציויליזציהלייתר דיוק, נוכח סטנדרט אחר של מבוכה (

, הע' 416= עמ' 77, הע' 324, עמ' שם); אליאס מציין במפורש את חובו לפרויד, אך מעיר שיש הבדלים בין תפיסתם (165, כאשר הוא רומז, שבחברות מסוימות שבהן נחת-תרבות בלא). בנקודה אחת נראה שהוא קרוב במיוחד לעמדתו של פרויד ב77

ית על היחידים רמה של איפוק ופרישה, שהשלכותיה על ההביטוס אינן דופן, נכפ-הסדרת הדחפים התפתחה בעוצמה יוצאת). בכמה מקומות מתאר אליאס את תוצאות תהליך הציויליזציה בדמותם של סימפטומים 351= עמ' 258, עמ' שםידועות עדיין (

), 1939/1969; (310, 295) = עמ' Traumanalysen( 217, 203, עמ' שםמוכרים היטב מן הספרות הפסיכואנליטית של זמנו: .343–340, עמ' 2), כרך 1997= ( 332–329, עמ' 2כרך

העליון מזוהה עם "האיסורים החברתיים", -(האני 248, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציהראו, למשל, אליאס, 79= 329, 326, עמ' 2), כרך 1939/1939; (342, 341, עמ' 1), כרך 1997("הדחקות") = ( 249תפקידו "לסתום את הפה"),

.340, 337, עמ' 2), כרך 1997(אליאס משתמש במונח הביטוס לעתים תכופות, אם כי לא באופן שיטתי; לעתים הוא מדבר על 'הביטוס נפשי' ולעתים על 80

'הביטוס חברתי'. .329–832, 2), כרך 1997= ( 319–317, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 81


מרפקים? ינהגו כך, כאשר מערכת התחבורה העירונית תקרוס? האם לא יפשילו שרוולים ויעשו את דרכם בעזרתאליאס עצמו מעיר בספר, כי במהלך מלחמת העולם הראשונה נוכח במו עיניו, באיזו מהירות משילים מעליהם אנשים

בלי לברר את השלכות 82את כללי ההתנהגות הנאותה, אך הוא נוטה לפטור זאת כתנודה זמנית ב'תהליך הציויליזציה', – תהליך הציויליזציהכח הנסיבות המיידיות, שבהן התחבר הדבר על המודל ההסברי כולו. אך השאלה מחריפה נו

בשנות השלושים, נוכח עליית הנאציזם ובתגובה לאירועי הזמן. כיצד מתיישבים הדברים עם 'תהליך הציויליזציה'?אפשר לתפוס את הברבריזציה הגוברת של החברה הגרמנית ועליית הנאציזם כמשבר ב'תהליך הציויליזציה'.

נוטה להסבר הזה. הוא מפנה את תשומת הלב לערעור המונופול המדינתי על השימוש באלימות במהלך אליאס עצמו . מבחינתו לאחריההפוליטיים קרבות העולם הראשונה ולברוטליזציה הגוברת של ה-מלחמת האזרחים שלאחר מלחמת

ל כך, שמתוך חזונו הטווח. מבקרים רבים עמדו ע-ליזציה' ארוךישל אליאס, זהו שבר זמני ב'תהליך הציוהאבולוציוניסטי והאופטימי ביסודו, המעוגן היטב במסורות החשיבה של המאה שעברה, נוטה אליאס להפחית

במשמעות השואה.בה בעת ניתן לטעון, כי 'תהליך הציויליזציה' הוא מה שמאפשר את פעולתה של מכונת ההשמדה, שאינה ביטוי

אישי, המאפשר לקשור מספר -בהפעלתו של מנגנון מורכב, מאורגן ובלתינשלטים אלא כרוכה -לפרצי אלימות בלתי"אל מאחורי , בלשונו של אליאס,רב של אנשים הרחוקים זה מזה לפעולה מתואמת, תוך דחיקת ההרג המאורגן

, אשר בעיצומה של המלחמה עוסק בתיאום שואההאם הפקיד המסור, אותו מראיין קלוד לנצמן בסרטו 83הקלעים".אינו תוצר מובהק של 'תהליך –ת הזמנים המורכבים של הרכבות המובילות בין השאר למחנות ההשמדה לוחו

הציויליזציה'?חולשתו של המודל של אליאס אינה מתמצה מבחינה זו בכך, שאינו יכול להסביר את השואה. איני מכיר

עוץ בעובדה, שמודל 'תהליך תיאוריה חברתית כלשהי, שיכולה לעשות זאת באופן מספק. הקושי הבסיסי נהמודל של אליאס אינו בנוי להכיל נראה, כי הציויליזציה' מאפשר שתי אינטרפרטציות הפוכות בתכלית של האירוע.

. תופעה דומה מתגלה מחושבות-והוא מזהה אותה בקלות רבה מדי עם התפרצויות בלתי את הברבריות המאורגנתאצל אליאס: מחד גיסא הוא טוען, כי מעורבותן של אומות אירופה באינטרפרטציה של הקולוניאליזם האירופי

בקולוניזציה עודדה את 'תהליך הציויליזציה' בתוכן, ונוטה להציג את הקולוניאליזם כמכשיר של התפשטות התהליך הוא הדרגתי ובעל מגמה ברורה; דווקא בקרב הקבוצה השלטת ה'ציויליזציה' מן המרכז לפריפריה;

לא 84מניח אליאס, גובר הפיקוח ההדדי, הצורך לשמור על תדמית 'תרבותית' כדי להיבדל מן הנשלטים.בקולוניות, מאידך גיסא הוא נאלץ להודות 85הקרב של התנועה הקולוניאלית.-במקרה, הוא מזכיר, היתה 'ציויליזציה' קריאת

("התנגשויות צבאיות או מהפכניות" היוצרות "מצב 279, 169, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 82 .372, 260, עמ' 1), כרך 1997חירום", רומזים לגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה) = (

אישית וממוכנת יותר -כך מזכיר אליאס, כי גם בתוך "מובלעות" בחברה המודרנית, בהן נעשה שימוש באלימות, היא בלתי 83עוצמה ומיידיות של תוקפנות: אפילו בעת מלחמה "אין היחיד יכול לתת דרור -מבעבר, ואינה כרוכה בהתפרצויות רבות

ם הדבר נושא חן בעיניו ובין אם לא, עליו להישמע להוראותיהם של ידי מראה פני האויב: בין א-לתוקפנותו, המדורבנת עלמפקדים סמויים מן העין או הנראים רק באופן מתווך" (אליאס שירת במלחמת העולם הראשונה בחיל הקשר), "ולהילחם נגד

279, עמ' 1), כרך 1936/1969( תהליך הציויליזציהאויב, שאינו נראה לעיניו או שהוא נראה לעיניו באופן מתווך בלבד": .372, עמ' 1), כרך 1997= (

. מכאן הנחתו כי 360–355, עמ' 1), כרך 1997= ( 349–344, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 84גם המעמדות העובדים בקרב האומות הקולוניאליות מנומסים ומלוטשים יותר בהליכותיהם מאשר בקרב האומות חסרות

). ככלל, אליאס מתאר את יחסי המעמדות העליונים עם הכפופים להם כוריאציה של יחסים 431 = 420, וכן עמ' שםת (הקולוניוקולוניאליים, ובהקשר הזה מתאר את מה שמתואר בהקשרים קולוניאליים כ'לבנטיניות' כוריאנט אחד של ההתבטלות העצמית

).436–435= 425, עמ' שם( בורגנות-ונסיון החיקוי המאומץ האופייניים גם לזעיר. על חשיבות ההליכות 438, עמ' 2), כרך 1997= ( 427, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 85

:Michael Leroy Oberg, Dominion and Civilityהתרבותיות וכפל פניו של הקולוניאליזם האירופי, ראו בין הייתר: English Imperialism and Native America, 1585–1685 (Ithaca, NY, 1999); Michael J. Braddick, “Civility and Authority,” in: The British Atlantic World, 1500-1800, ed. David Armitage & Michael J. Braddick

(Basingstoke, 2002), pp. 93–112, 265–268.


סכת ה'ציויליזציה' ולעבור בנקודה אחת, כי דווקא בהקשר הקולוניאלי נוטים האירופים להשיל עליהם את מ 86ברוטליזציה.

צדדי, כיוון שהוא נוטה לזהות אלימות -מכאן מתחוור, ראשית, שמושג האלימות של אליאס נשאר מעומעם וחדעם היעדר שליטה; שנית, שתפיסת האדם בתרבות של אליאס נוקשה מדי, שכן אין היא מותירה מספיק מקום ליכולתם

–דגמי התנהגות מחייבים בסיטואציה אחת, כשהם עוברים לאחרת; שלישית, שאליאס של אנשים להשיל מעליהם נוטה גם הוא לאפיין בקלות רבה מדי את החברה המודרנית באמצעות מעבר הדרגתי –כהוגים רבים לפניו ואחריו

רכיב מרכזי של שונות היא ממכפיה אלימה לשליטה כלכלית, מפיקוח חיצוני לריסון עצמי; אך האלימות לצורותיה ה, ואין שום סיבה להניח שמדובר ב"משחק סכום אפס" שבו "אלימות עדינה" או "רכה" מחליפה בהכרח עידן המודרניה

מיקוד המבט באחת מצורותיה מסתיר מן העין את האחרות, ועלול ליצור את הרושם, 87.צורות אחרות של אלימותכי תפקידה הולך ומצטמצם; בפועל, אפשר שהיא לובשת צורות חדשות ומקבלת פונקציות שונות במסגרת

קונסטלציות חברתיות מורכבות.של רפרטואר דגמי התנהגות החשש בעינו נשאר, כי 'תהליך הציויליזציה' מציין תמורה תרבותית (עיצובו

מחייבים), והיווצרותם של מבנים חברתיים (תלות הדדית גוברת ועליית המדינה); אלה יכולים להיות כרוכים בעיצובו טיעונו של אליאס אך . נפשיתמורה במיבנה הגם הם מחוללים לא קל יהיה להוכיח, כי חברתי הולם, אך הביטוסשל

דווקא במידה שהוא מציע היסטוריזציה רדיקלית של המיבנה הנפשי. –וקשה יותר להוכחה –מעניין

האתגר של נורברט אליאס

בעבודתו של אליאס מקופלות שלוש תוכניות מחקר שונות, שאליאס אינו מבחין ביניהן כראוי. חלק ניכר מן הקשיים עליהם הצבעתי נוגעים ליחס ביניהן.

ספציפי בהיסטוריה האירופית: כללי ההתנהגות המנומסת. ירפרטואר תרבותהראשונה עוסקת בתולדותיו של כאתר עיצובם של דגמים תרבותיים נפוצים –החצר –אליאס מזהה מרחב חברתי מרוחק בזמן ואקסקלוסיבי חברתית

ימים. כיצד יש להסביר את היצירתיות התרבותית של אתר כזה, את התפשטות הדגמים שהתעצבו -להפליא ומאריכיהשרידה שלהם? אלה השאלות, שאליאס מציב בהקשר זה. אף שיש קשיים במהלך המחקרי שמבצע בו ואת כוח

אפשר ולא כדאי לנסות להתגבר עליהם. אין בידינו מספיק מחקרים, העוסקים בעיצובם -אליאס, אין הם כאלה שאיאס מעניין גם כיוון שהוא יום ובתהליכי אימוצם. כיוון המחקר שמתווה אלי-של מרכיבים מרכזיים בארגון חיי היום

ההיסטוריה של מציע אליאס מיתווה למחקר של דגמי ההתנהגות. כך למשל אופני ההקניהמאפשר לאתר שינויים בעל תיאוריות חינוכיות או על דימויים תרבותיים בלבד, אלא על הפרקטיקות היומיומיות של שאינו מבוסס הילדות,

הטמעת נימוסים והליכות, רתיעה ובושה.כתוצאה מתהליכים חברתיים. כאן נפשיארגון הטווח ב-תוכנית המחקר השניה עוסקת בתמורות ארוכות

מבקש אליאס להסביר את היווצרותו של מנגנון פיקוח פנימי יציב ושל ארגונו מחדש של המערך הנפשי בזיקה בעזרת תמורות בנימוסים ינפשלשינויים חברתיים מקיפים. קשה לראות, כיצד ניתן להצביע על שינוי במיבנה ה

לכת של -פרקים למחקר עתידי, במסגרת נסיון נועז להיסטוריזציה מרחיקת-ובהליכות. כאן מציע אליאס רק ראשי הפסיכולוגיה, שאנו רחוקים עדיין מהשלמתו.

מערכת מובנית של נטיות המונחלת –המעמדי הביטוסתוכנית המחקר השלישית מתמקדת בהיסטוריה של הבשלב מוקדם, לרוב במסגרת המשפחה, ועומדת ביסודן של פרקטיקות בתחומים שונים. בניסוח גס, אובייקט ליחידים

בין הרפרטואר התרבותי לבין הארגון הנפשי. במסגרת תוכנית מחקר –המחקר ממוקם במקרה זה בין שני הקודמים מדות חברתיים שונים; אין היא מתיימרת אגו בקרב מע-לכת ביחס למבנה הסופר-זו, אין צורך להניח הנחות מרחיקות

נטיות מובנות.מערך של לאתר תמורות במבנה הנפשי אלא בהנחלת אפשר להמחיש את ההבדל בין שתי הפרספקטיבות בעזרת דיונו של אליאס ברגש הבושה והמבוכה. במסגרת

שת הבושה והמבוכה כאות של ה'אדם המערבי', מאפיין אליאס את תחו נפשיהנסיון לאתר תמורה כללית במיבנה ה

שבהם הפיקוח קוח חברתי, מתפרצות בעיתות משבר "או באזורים קולוניאליים, אכזריות ותאוות הרס, הנתונות כרגיל לפי 86

.358, עמ' 1), כרך 1997(הדגשה שלי) = ( 265, עמ' 1), כרך 1936/1939( תהליך הציויליזציה": החברתי רופף יותר ,.schichte der Physische Gewalt: Studien zur GeAlf Lüdtke & Thomas Lindenberger, edsראו על כך: 87

Neuzeit (Frankfurt am Main, 1995).


מביא להפנמת הנורמות ולפיקוח שמפעיל האני על הדחפים; הוא נוקט לשון אוניברסלית ופסיכולוגית, והדבר קשיים מושגיים ואמפיריים ניכרים. לעומת זאת, בתור אחד מביטוייו המובהקים של הביטוס מעמדי ספציפי בעקבותיו

חברתית הניתנת סיטואציההרבה יותר. הפעם היא נתפסת כתולדת מקבלת התחושה קווי מיתאר חדים וברורים ללא –לאיפיון: ניסיונם של אלה שמקרוב באו להצטרף לשיכבה השלטת ולאמץ את דגמי ההתנהגות המחייבים שלה

הביטחון העצמי והנינוחות, האופייניים לאלה ששולטים בדגמים כהלכה:תעשה של -בכוחם המחייב של כללי העשה ואלאנשים במצב זה מכירים בחלק אחד של תודעתם

ניגוד . מאליו כמו בני המעמד העליון-בלי שיוכלו לקיים אותם באופן נינוח ומובן –המעמד העליון -לבין אי, עצמם-העליון שלהם-טיפוסי זה בין המעמד העליון המצוי בתוכם ומיוצג בעזרת האני

הוא המטביע את חותמו על כל –מיד הזה המתח הפנימי המת, יכולתם לקיים את הדרישות בעצמם 88.התנהגותם וחיי הרגש שלהם

כאן מתפקדת תחושת הבושה כמרכיב של הביטוס ספציפי, שיש לשחזר את התפתחותו ההיסטורית. אין בידינו כמעט תו של ניסיונות לשיחזור ההיסטוריה של הביטוס מעמדי; הדיון הסוציולוגי העדכני המתוחכם ביותר, זה הכלול בעבוד

בנסיונו החלוצי 89טווח.-, אינו מתווה כל תוכנית לחקר שינוי היסטורי ארוך)Pierre Bourdieu( פייר בורדיהאפשר לקרוא כנסיון לשחזר האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזםמצטרף אליאס למקס ובר, שגם את חיבורו

ואת –המאופיין בפיקוח עצמי מתמיד וברציונליזציה שיטתית של ההתנהגות –את היווצרותו של הביטוס ספציפי יום. לכך מוסיף אליאס אתר חברתי נוסף -התקתו מן ההקשר הדתי בו התעצב לארגון הפעילות הכלכלית וחיי היום

נכשל גם אליאס בניסיון לכתוב היסטוריה של ההביטוס של ה'אדם המערבי'. כמו ובר, 90החצר. –של עיצוב ההביטוס כישלון מרשים זה מראה אולי, כי עדיף אכן להתמקד בהיסטוריה של ההביטוס של קבוצה חברתית מוגדרת. אליאס

של מצביע לעומת זאת על אתר מחקר אסטרטגי לצורך שיחזור ההיסטוריה של ההביטוס: הרכיבים המיקרוסקופיים נגד להכללה התיאורטית ולמבנים -לשמש משקל –ההתנהגות היומיומית, שאותם הוא מחלץ מתפקידם המסורתי

יום מחלץ אליאס מבנים ומפתח כלי מחקר חדשניים כדי לאתר תמורות -החברתיים הגדולים; דווקא מתוך חיי היום .משמעותיות

של הנימוסים וההליכות תפקיד אחר. במסגרת במסגרת כל אחת מתוכניות המחקר השונות ממלאת ההיסטוריה הראשונה היא מייצגת רפרטואר תרבותי של דגמי פעולה מחייבים בעל יציבות מפליאה. במסגרת תוכנית המחקר השניה, חשיבותם כאובייקט מחקר אינה נובעת מן הזיהוי הבעייתי של דפוסי התנהגות נאותים עם ה'ציויליזציה', אלא

בתהליכי עיצובם של הגוף –קינוח האף או החזקת המזלג –של הקניית פרקטיקות שרירותיות מן החשיבות המיבניתושל דגמי זהות במהלך שנות החיים הראשונות. עיקר המשקל עובר אז מהנחותיו של אליאס לגבי השתנות תוכנם

ובעיקר, הדרך – להשלכות התמורה באופן הקנייתם. במסגרת תוכנית המחקר השלישית, ההליכות –של הכללים הן מרכיב מכריע של ההביטוס וסימן ההיכר המובהק שלו בחברה. בכל אחד מן –שבה אנשים עושים בהן שימוש

ונסיון מרחיק לכת, שאינו פטור מחולשות, להוציא אותה –המקרים מציע אליאס סידרת שאלות, תוכנית מחקר יתוח שיטתי, ומבחינה זו נשאר ספרו של אליאס חיבור לפועל. אף אחת מתוכניות המחקר הללו לא זכתה עדיין לפ

ו. האתגר בעינו עומד.הופעתלאחר עשרות שנים חלוצי גם

.437, עמ' 2), כרך 1997= ( 427, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 88וכן: גדי אלגזי, "לימוד ,Paris 1980Le sens pratiquePierre Bourdieu ,, ובעיקר: שאלות בסוציולוגיהראו בורדיה, 89

.410–401), 2002( 2:4 סוציולוגיה ישראליתהטבע הנלמד: עיצוב מושג ההביטוס בעבודתו של בורדיה," , 413–412, עמ' 2), כרך 1997= ( 409, הערה, וכן עמ' 402, עמ' 2), כרך 1939/1969( תהליך הציויליזציהאליאס, 90

.420הערה, עמ'

הלכות הגוף וארגון חברה: תהליך הציויליזציה של נורברט...

Documents

Transcript of הלכות הגוף וארגון חברה: תהליך הציויליזציה של נורברט...