רדס

נהגותה

[א]

[ב]

רדס

נהגותה גראדמאןמשפחת ותנהגהוהוא ליקוט

יערן אשר בארץ אשכנזזען במדינת באימק"ק איכענהו

זען בהם יאמר: "הייתי שבת יוועל אנשי איכענה

וכל תושביה איכענהויזעןקודש בעיר קטנה

יהודים והם אדוקים מאד, ויש ביניהם תלמידי

חכמים גדולים, והם שומרי מצוות מאד." הרב

ישראל ברמיסטר, ספר זכרון אהבת ישראל,

נפסח לספר סיפורי נפלאות מגדולי ישראל,

עמוד שס"ד

מנהגי אשכנז שלטעמי המנהגים ורות אה ,רותעה הרבהכולל

גראדמאןשליט"א פינחסבן לאאמו"ר ישראל אריהמלוקט ומסודר ע"י

תובב"א ירושלםפעה"ק

לפ"ק רה היא תו ותינ ומנהג אב שנת ואדר

ב"ר זעליגמאנן בערהמכונה יצחק דובונוסף ע"ז מנהגי מו"ז כמוהר"ר

זצ"ל בערגערמאהלוי ב שמחה גאב"ד ור"מ דק"ק ווירצבורג והגלילות

הרב יצחק אדלר מאת נין רבינו זצ"ל

מאת הרב בנימין שלמה המבורגר שליט"או ראש מכון מורשת אשכנז

[ג]

Hanhogos Minhogim of the Gradman Family from

Ichenhausen, Bavaria (Bayern), Germany

Including the Minhogim of Rav Seligmann Bär Bamberger, Chief Rabbi of the

Würzburg district and Rosh Yeshivo of “Der Würzburger Israelitische

Lehrerbildungsanstalt”, compiled by Rav Yizchok Adler and Rav Binyomin S. Hamburger

of “Machon Moreshes Ashkenaz”

©

First edition

Ador II 5774/March ’14

By Yisroel Gradman – Jerusalem

Questions, comments, and suggestions:

Yisroel.Gradmann@gmail.com / 058-425-9045

[ד]

ברכות טז:() .ותינובא ולא נבוש ולא נכלם מאטשלא נח ינוהל-' איך היהי רצון מלפנ

לע"נ

גראדמאןרבי ירחמיאל בן החבר יעקב

תשנ"ט שו"ב ז"ל נפטר כ"ח שבט

ישראל האשה לאה בת החבר וזוגתו

אריה ]סלאבאטצקי[ ע"ה נפטרה כ"א

תשמ"ה כסלו

גראדמאן ב בן החבר נפתליהחבר יעק

' הענהאוזען נפטר כ "ק אי ז"ל פרנס דק

תשכ"ח כסלו

האשה חנה בת ר' משה וזוגתו

ח' ניסןנפטרה ]הירשבערג[ ע"ה

האשה רבקה ]רעגענזבערגער[ וזוגתו ז"ל גראדמאןן ר' יעקב ב ליהחבר נפת

ע"ה

ז"ל גראדמאןאליעזר ר' יעקב בן ר'

תרמ"ח)שמחת תורה( נפטר כ"ג תשרי

האשה חיה ]זולצבערגער[ ע"הוזוגתו

האשה שפרינצלא ע"הוזוגתו ז"ל גראדמאןר' אליעזר

[ ע"הגראדמאןהאשה רבקה בת החבר יעקב ]וזוגתו החבר אברהם מאיר ברוינפעלד ז"ל

נפטרה י"ט כסלו

ליצחק ניימאנן ז" ר'

[ה]

תוכן

ז ................................................................................ הקדמה ז ...................................................... מצוות ואירועים שונים

יד ................................................................................... שבת טז ............................................................................. יום טוב

יז ......................................................................... חול המועד יז ................................................................................ תעניות

יט ...................................................................... ראש השנה כ ............................................................. עשרת ימי תשובה

כא ......................................................................... יום כיפור כא .............................................................................. סוכות

כב..................................................................... שמיני עצרת כג ................................................................................. כסלו כד .................................................................................. שבט כד ................................................................................... אדר כד ................................................................................... ניסן

כח .................................................................ספירת העומר כח .................................................................................. אייר

כח .................................................................................... אב לא ......................................... הרב מווירצבורג זצ"למנהגי

[ו]

כל המפקפק על נימוסינו

נהגינומו צריך בדיקה אחריו )שו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א(

[ז]

.פת תצא תורה ודבר ה' מאשכנזכי מצר לנו כל ומימהם אנו שותים והם פירשו

ובלעדיהם היה התלמוד כדברי סתום ספר החתם.

סימן שע"ו ריב"ששו"ת ה

אני מחזיק את המסורת שלנו וקבלת כי שהתורה אבותינו ז"ל חכמי אשכנז.

.ירושה להם מאבותיהם מימות החורבן כלל כ' סימן כ' רא"ששו"ת ה

מ יקה וול בעלי )בראשית מט:י( יםת ע

ביקהת ששרשו הדקדוק אומרים וקבול רשו בו לשון משמעותיקה, ופי

, יקהת עמים, שישמעו אליו המצוה .כל אשר יצוה עליהם ויעשו

שם רמב"ן

הקדמה

גדלות קיום מנהגים בכלל, ומנהג אשכנז בפרט,

ירועים שוניםאת ווומצ

כשהם יכולים להיזהר על הנקיות ואינם משתמשים ארבעה כנפותילדים מתחילים ללבוש .א

1.וליםתבחי

., ולא בגיך מסויםאותו אל הראש מתחילים בזמן שאפשר להם להשאיר יפהכ .ב

2 .לכך מתי שהוא צריך מספרים אותואין עושים "אפשערין", ו .ג

סעודת "וואכט נאכט" בלילה שלפני הברית, אמנם נוהגים ללמוד עד חצות בחדר אשר אין נוהגים .ד

4 3 נמצא התינוק. הב

6את הווימפל מתחת להתינוק, ואחר הברית כורכים אתו על רגליו. םשמי בשעת הברית 5 .ה

1

נוהג כצאן יוסף הל' לימוד התורה סעיף י"א )עמוד קא(. 2

כי בדקתי הרבה ,שנים, ולא נראה לי נכון הנה הרבה אומרים שזקני הר"ר ירחמיאל לא הסתפר את בניו עד שנעשו בני ג' , 79תמונות של בניו ולא מצאתי אפילו תמונה אחת אם ילד מתחת לגיל שלוש אם שערות ארוחות. עי' בלקט יושר עמ'

פר ילד בן י"ג שבועות בימי ספירה. הגרי"ז מבריסק זצ"ל היה אומר שיש מקורות שבגיל שלוש יש להתחיל תסהשהיתר ל', בשם המהר"ם והמרדכי, שמדבר בעניני העוגה בבבה או"ח ש"מ על הט"ז ס"ק ללמוד את בנו תורה )עי' למשל בדגול מר

( אבל אין מקורות גם לא מדובר בגיל מסוים אם הפסוקים שרבים נוהגים להאכיל לבניהם כשמתחילים ללמדם תורה.סרב לגזור שערות )ואין סיבות( בענין מתי מסתפרים את הילד. ידוע שגם הקהילות יעקב זצ"ל התנגד להנהגה זו והיה מ

של ילדים.הנה המנהג העתיקה בקהילות אשכנז היה להסתפר את בניהם בגיל רך מאוד ובימי חז"ל היו מסתפרים בניהם זמן מה אחר הלידה, וגם התירו להסתפר בחול המועד. גם בימי הראשונים מצינו כמה מקורות שהיו נוהגים להסתפר בניהם

ל ילד עם שערות ארוחות לא היה בנמצא בגרמניה כלל. )מלוקט מספר שרשי מנהג חדשים ספורים אחר הלידה. המושג ש אשכנז(

3, שכשהוא נולד סבינו ר' ירחמיאל אמר לאביו שהוא ילך גראדמאןשמעתי מבן דודי ר' שאול ךאבל לאו דוקא אבי הבן. כ

לישון והוא )סבינו( ילמוד במקומו.4

הגעפפאטטער הוא הסנדק, כי נוהגים לא לחלק הכיבודים, אלא שהסנדק הוא הגעפאטטער, הוא הסנדק והוא סנדק מעומד )עמידה לברכות(, והמוהל מכובד ב"כסא של אליהו" והברכות.

5עלינו כל סדר הווימפל קבלתי מאת מוהר"ר שלמה ברעסלויער שליט"א. ואמר לי שאע"פ שאנחנו לא קיבלנו ווימפל, מ"מ

הוסיף שמי שרוצה לשנות מנהגו כדי שיהיה תיק. ובדרך אגבלהמשיך המנהג ולעשות ווימפל לבנינו, ואין לבטל מנהג כה ו

[ח]

"הקטן ]פלוני[ ב"ר ]פלוני[ ]שם משפחה[ נולד במזל טוב ב]יום השבוע[ ]יום :נוסח הווימפל היא .ו

7החודש[ ]חודש[ ]שנה[ לפ"ק ה' יזכהו לגדל לתורה ולחופה ולמעשים טובים אמן סלה".

8כנסת.בית בגיל שלוש מביאים את הווימפל ל .ז

על ת הווימפלא ביחד , ואז כורכין9אל האלמעמאר בנומביא את האבהילד מכובד אם גלילה, .ח

עולה לתורה, וכן בשבת ראשונה לאחר הבר מצוה כשהספר תורה. נוהגין להשתמש בווימפל שלו

10.בשבת שפינהאלץ

13בגיל תשע שנים. 12מתחילים להתעטף בטלית גדול 11נערים .ט

15.לפני הטלת הציציותו 14,משפת הטליתנוהגים להסיר הפתילות .י

כמו שהיה לפני כמה דורות, אין צריך התרת נדרים, דהוא לא גרוע מאבותיו שגם הם שינו מנהגם והיה להם איסור לשנות

ניסן תשע"א(משום אל תטוש תורת אמך. )שמעתי ממנו ב6

אין צריך להקפיד שלא יתלכלך הווימפל מן הדם, הרי הוא דם מצוה ואינו בזיון לס"ת, ונוהגים לעשות את הדם לחלק מן הציורים שמציירים על הווימפל.

7 .(272ו 273זען. )שרשי מנהג אשכנז ח"ב, עמוד יצירוף שתי נוסחאות אשר מצאתי שהשתמשו באיכענהו 8

ק"ק בית תפילה במאנסי, וק"ק עדת ישורון בוואשינגטון הייטס. )אך שם יש שנוהגים להביא אותו ביום גיל זה הוא מנהג ,Fürth, Nürenburg in Bavaria, Kassel, Hassen-Nassauטוב האחרון קודם שנעשה בן שנה.( וכן הוא הגיל ב

Halberstadt in Saxony, cities in northern Baden, the entire Alsace. ע"עA World in Ruins, Hermann Schwab ,מנהגים שונים בזה והיו אלו שהביאו מגיל חודש עד גיל חמש ואולם הי ;שהמנהג בפפד"מ היה בגיל שנה או בגיל שלוש

שנים.9

מקור המילה עיין רש"י סוטה מא. ד"ה בימה: אלמבר"א.ל 10

, שכתב A World of Ruins, Hermann Schwabע"ע ב: עי' בבאר היטב או"ח תקנא:ו שהישתמש במילת "שפין הולץ". The first festive harbinger of a wedding was the preceding Sabbath called Spinholz. The origin of“בזה"ל:

the word is disputed. One explanation, according to which it found its way to the German ghetto from the Italian Jews, traces it back to the Italian 'spinalzare' (to make merry). Others link the word with spinning, an activity which in the middle Ages constituted a large part of a housewife's work. It may be a reference

to the new home awaiting the young wife.” .עכ"ל 11

לפני גזירות ק"ט, לפי מנהג ריינוס, בחורים לבשו טלית, )ע"פ פשטות שינו המנהג עקב העניות(. וז"ל מהרי"ל בהל' וסמכוה להך דכתיב , "בארץ מולדתי בריינוס נוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד שנושאין אשה נשואין

המהרי"ל הוסיף את זה בדרך דרוש, ואפשר שדרשתו הוא הסבר למה ש אשה'."כי יקח אי' וסמיך ליה 'גדילים תעשה לך'מתחילים להתעטף בטלית אחר החתונה, אבל לא סיבה הלכתית. מרן החת"ס, החות יאיר ומוהר"ר שמשון בר"ר הירש

ים ובחורים באשכנז )ובכל מערב אירופה(. וזה הסיבה שבימינו נער השתבחחידשו את המנהג המקורי אחר שמצב הכלכלי ממערב אירופה נוהגים להתעטף בטלית.

12כתב השו"ע, או"ח יז:ג, קטן היודע להתעטף אביו חייב ליקח לו ציצית לחנכו. בתוס' )ערכין, ב: ד"ה היודע להתעטף(

משמע דבעינן שידע עטיפת ישמעאלים. וברמ"א העתיק בשם הג"מ שיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים לאחריו ויודע אחוז בשעת קריאת שמע. ומה שהצריכו חז"ל דוקע ביודע לאחוז בזמן קיראת שמע אע"פ שאינו מעקב, כתב הביכורי ל

יעקב בסי' תרנז:ג, דחז"ל לא תקנו חנוך רק למי שיודע כסדר שתקנו במצוה זו. וכל זמן שאינו יודע בסדר זה אינו נקרא ורה שייך גם לכאן.(יודע. )הבכורי יעקב הביא את זה לענין לולב, אבל לכא

13ולכן צ"ע לי על הנוהגים להתעטף כתב הטור סי' ט"ז דגודל שיעור בגד הציצית הוא שבן תשעה יכול לכסות ראשו ורובו.

, ואביו צריך לתקן לו את הטלית כל הזמן.2בניהם בגיל 14

לא ערב היוצאים בשפת בגד בשו"ת יד הלוי )להגרי"ד באמבערגער( סי' ב' הביא פלוגתת הראשונים אם חוטי השתי בנקראים בגד או לא, ועד"ז נסתפקו המרדכי והסמ"ק )הובאו במג"א סי' י"א ס"ק י"ז( באם יוצאים בשפת הטלית חוטי שתי

וא"א י"ז דמשו"ה ,בלא ערב אי מצטרפין לשיעור קשר גדול. וכתבו המחצה"ש ס"ק י"ז ד"ה והוא הדין והפרמ"ג מ"ז ס"ק י"גת מהטלית במקום הכנף שמטילין הציצית. וביד הלוי הוסיף רבינו דיקצוץ הפתילים מהטלית כולו ולא יחתוך אותן הפתילו

לבד ממקום הכנף דהלא עכ"פ ספיקא הוי אי אלו החוטי שתי נקראים בגד או לא ואם כן אם קוצצים רק ממקום הכנף מג"א סי' י"א ס"ק א' אי ביותר מבת ד' אפשר שנעשה הטלית עי"ז בת שמונה קצוות ותלוי בפלוגתת הפוסקים שהובאו ב

קצוות חייבת בציצית. ועל כן לצאת ידי כל הספיקות יחתוך כל הפתילים מהטלית של מצוה, עכת"ד. ע"ע בחינוך לנערים לבנו הרב שמחה באמבערגער )אב"ד אשאפפענבורג( ציצית ב:ד.

רדים החוטין מן האריגה של הבגד, ]פעמים "וטוב לעשות ]בטליתו[ אימרא בשפת הבגד כי ]בלא אימרא[ לפעמים נפמאיזה מקום יתחילו שחוטי הערב מתפזרין מן הטלית למטה. גם פעמים שחוטי השתי בולטין בלא ערב[ ויש לספק

]למנות[ הג' אצבעות." שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, תשובות פסקים ומנהגים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ז, ח"א חלק כל בו כ"ד. ;מרדכי הלכות קטנות, תתקמ"ח ;והו"ד באורחות חיים ציצית י"ב ,ט"ופסקים ומנהגים סי'

וע' בחידושי מהר' זעליגמאנן מבינג"א, קיצור הלכות ציצית, אות יד, וז"ל "וטלית שיש לו חמש או שש כנפות או יותר חייב דאיכא מאן דאמר בפ"ב דזבחים )יח:( ]נמי[ בציצית. ומיהו לכתחילה לא יעשה אלא ד' כנפיים, ויעשה בהן ציצית, משום

[ט]

16 נוהגים לעשות חוליות בציצית כמו שעושים הספרדים. .יא

(במקום שאין מנהג שלא לעטף את הראש, עיין הערה)17 מתעטפים את הראש עם הטלית. .יב

18 מתחילים להניח תפילין ג' חדשים לפני הבר מצוה. .יג

19צורת קשר שבתפילין של ראש, דל"ת פשוטה. .יד

שלא לעשות נישואין בסוף החודש.אין מקפידים .טו

20 נוהגים להתענות ביום החופה. .טז

21 שמים אפר על החתן במקום התפילין לפני החופה. .יז

22 ההורים מברכים את בניהם לפני החופה. .יח

עומדת בימינו של החתן והיא, , הכלה אינה מקיפה את החתן23התתן אינו לובש סארגנס .יט

ואחוריהם כלפי הציבור.

אם הוא לפני שקיעה והחתן מברך עליולפני התחלת החופה, פורסים טלית על ראש החתן וכלה. .כ

24 .וגם מברך שהחיינו אפילו לאחר שקיעה

דבעלת חמש או יותר נמי פטור מציצית, כמו בעלת שלש, ד'ארבע כנפות' כתיב, וכן איתא בספרי, וא"כ הוי ברכה לבטלה,

ועיין במדרש אגדה ,במדבר טו, וז"ל: "ולמה טלית של ארבעה כנפות חייבת ואין אנו מכניסין עצמינו בפלוגתא" עכ"ל.בעלת שש, ולא בעלת חמש, ולא בעלת שש, אלא כנגד ארבעה גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי והצלתי בציצית, ולא

וגאלתי ולקחתי".15

משום תעשה ולא מן העשוי. 16

הרב בנימין שלמה המבורגר )ראש מכון מורשת אשכנז( שמנהג זה נמצא אצל רבע שם שמעתי מ; עי' מאמר מרדכי יא:יז אתי מקור אחר מפורש למנהג זה, לא ספרדי ולא אשכנזי.המשפחות בגרמניה. לא מצ

17נשיא הלויים, חלק המנהגים אות ב', מקורו בחנוך לנערים, הל' ציצית, א:ו; ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך

. אם מתפלל במקום שלא נוהגים לכסות ראשם ]וכמנהג אשכנז[, אז אסור לעטוף את ראשו. עיין שערי 32מרוטנבורג עמ' ומקפידין על המיעוט שמכסים ראשם יש להם לעשות כפי מנהג תשובה ח:ג, וז"ל: 'ובמקום שנהגו הרוב שאין מכסין ראשם

המרובים ע"ש ]דבר שמואל קכ"ג[ ונראה דהיינו אחר הברכה בשעה שהוא עטוף בו להתפלל'.18

במג"א לו:ד, הובא במ"ב ס"ק י"ב, כתב ב' או ג' חדשים; קיצור שולחן ערוך י:כד; מנהגי וורמיישא סי' רפ"ט, כתב חודש , ג' חדשים.3הגה 79אמשטרדם, א:ו:ח, ג' חדשים, לקוטי הלוי עמ' או יותר; מנהגי

19 שו"ע, לב:נב. 20

; מהר"ש סי' ק"פ; רמ"א אה"ע סא:א; ועיין ברוקח 33רוקח סי' שנ"ג; ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ' גות וורמייזא לרי"ל קירכם ע' עז שם דסיבה שמתענין הוא משום חביבות המצוה כדרך שעשו חסידים הראשונים; ובמנה

הגה י"א כתוב הטעם משום שמוחלים לו כל עוונותיו. ועד מתי מתענים ברוקח כתב עד לאחר הברכה ובמנהגות כתב עד ולפ"ז אין החתן וכלה שותים מן הכוס הראשון. –לאחר קידושין

21 מהרי"ל הל' נישואין ג'. 22

של ערב יוהכ"פ. מנהגי אמשטרדם, ד:ה:א. נהגו באמשטרדם לברך את הבנים בנוסח הברכה 23

מקור המילה, עי' רש"י שבת קכ. ד"ה אינקלי איתא: לבוש רחב כעין שרינישא. סארגנס המקורי, שצורתו כתכריכי ל אשכנז המקובלים, סגור מלפנים ומאחור, ומשלשלים אותו על הגוף דרך בית הצוואר הפתוך למעלה. וחוגרים עליו אבנט

פשטן. אבי מורי שליט"א שמע מאת הרה"ג ר' יעקב קמנצקי זצ"ל שקיטל העשוי מצמר גפן אינה שוה כלום, כי לבן, ועשוי מזה אינו בגדי מתים. מתחילה סארגנס היה בגדי יו"ט להלבש כל יו"ט, עי' בתשב"ץ קטן, סי' ק"ס, שכתב "ועל מלבוש

ובשין שלא תזוח דעתו עליו, ולכך לובשה על גבי בגדיו שרגנז"א שרגילים ללובשה ביום טוב, לפי שיש שמחה יתירה, לכך לכדי שיזכור יום המיתה. ע"ע בראב"ן, שבת, סי' שנ"ט, שכ' בזה"ל "נ"ל דמכאן הנהיגו לעשות כתונת רחב שקוראין בלשון

ה, אשכנז שרגנשא לשבת, שאינו מלבוש של חול דאינו ראוי לעשות בו מלאכה". ע"ע ראבי"ה, שם, סי' קצ"ז; דרכי משוהוא כדי שיהא לבו נכנע וחרד מלפני הדין. –תרי:ה, שהביא דברי המהר"ם, והוסיף טעם למה לובשים אותה ביום כיפור

עיין גם בספר החיים לרבינו חיים מפרידבערג )אחי מהר"ל מפראג(, ספר שלישי ]ספר פרנסה וכלכלה[, פרק ז' שכתב מלכות ועטרת זהב נראה שהיה תכריכי בד שלובשים בו את המתים, בזה"ל: "ותכריך בוץ שלבש מרדכי כאשר יצא בלבוש

וכל זה כדי שלא תזוח דעתו עליו. דוגמתו לבוש הסרגני"ש שכתבו המחברים שנוהגים ללובשו ביום טוב מפני שהוא זמן שמחתינו, וראוי להזכיר בו יום המיתה כדי שתהיה גילה ברעדה."

24כצאן יוסף, נישואין סע' ו' ובע' קי"ג כתב בשם הלכות קטנות שהחתן יברך על ; נוהג131מנהגי ר' אברהם חידליק עמ'

הטלית ]וגם שהחיינו[, ואמר לי מוהר"ר שלמה ברסלויער שליט"א שבשעה שמברך שהחיינו יכוין גם על הנישואין.ובצרפת בשעה כתב בזה"ל " ק"י)?(עיין בספר המנהיג ק"ט שכתב שהחופה נקראת כן מפני שחופה אותה בטליתו. וב

שמקדשין פורסין טלית אחד על החתן והכלה וכו'; עי' ברוקח שנ"ג "ומה שמשימין על החתן ועל הכלה ועל הקהל טלית וכו'; ובכל בו "ואחר אירוסין עושין להן חופה שחופפין אותן בטלית; מהרי"ל הל' נישואין; מנהגים לר' אייזיק טירנא דף לז:

הגהות.

[י]

אות.ג כולנסהטלית משמשת כחופה אף אם יש יריאה ע" .כא

אין להסיר את הטלית עד אחר ששרו שיר המעלות ושבירת הכוס. .כב

25 חם, ולא ליטבול הלחם במלח.נוהגים כשאוכלים לחם להניח מלח על הל .כג

26.מים אחרונים .כד

27בימים שאין אומרים תחנון אומרים שיר המעלות. .כה

28 פסוקים אלו: ארבעהבסוף שיר המעלות מוסיפין .כו

ד ;קמה:כא ם וע ך כל־בשר ש ם קדשו לעול יבר דבר פי ו ה י :תהלת יהו

חנו ׀ ;קטו:יח אנ הו ללוי עתה ועד־עולם ה ה מ ך י :נבר

ם חסדו ;קיח:א ה כי־טוב כי לעול יהו :הודו ל

ה ישמיע כל־תהלתו ;קו:ב מל ל גבורות יהו י י :מ

אין נוהגים לכסות הסכין בברכת המזון. .כז

29 ראש השנה.חוץ מבסוף יעלה ויבא אין אומרים 'מלך', בברכת המזון .כח

25

קסז:ה, "מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן וז"ל הרמ"א, או"ח, ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח". וכמו שבקרבנות צריכים לשים מלח על הקרבן ולא ליטבול הקרבן במלח, כך כאן

ם ס"ק ז'.בלחם נוהגים לשים מלח על הלחם. טבילת הלחם במלח הוי מנהג מקובלים, עי' באר היטב ש26

, שהיה נוהג ליטול מים אחרונים. אבל גראדמאןשלה ר' הירש מרת ר. ברוינפעלד שהיא זוכרת סב שמעתי בשם דודתי אפשר שזה היה חומרא שלו, ולא שהיו נוהגין כן במשפחה, ולכן היא רק זוכרת שסבא שלה שנהג כן ולא אביה. המנהג

.173ליטול מובא בסדר עבודת ישראל, עמ' : כתב התוס' בברכות )נג ע"ב( ד"ה והייתם קדושים אלו מים אחרונים, ובטעם למה לא נהגו ליטול מים אחרונים באשכנז

דוקא להם שהיו רגילין ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית, אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו ואין אנו ו, הו"ד בטור סו"ס קפ"א הב"ח שם ד"ה והתוס' כתבו, הוסיף לבאר רגילין ליטול אחר הסעודה אין הנטילה מעכבת עלינ

וכתב, אבל אחרונים לית בהו מצוה וקדושה )כמו מים ראשונים( אלא חובה בלבד מפני מלח סדומית, וכיון שהוא נתקן לצורך האדם כל שאינו צורך עליו דאין מלח סדומית מצוי בינינו אין צריך ליטול.

פא:א דהמנהג כדברי תוס', וכן כתב המטה משה ש"ו "ומצתי לרבי קלונימוס ז"ל שכתב מים כתב הדרכי משה בסי' קן אין רגילים כאחרונים להכי בטל דעיקר תחילתן לא נתקנו אלא משום מלח סדומית מעכשיו שאין מלח סדומית כמו

במים אחרונים" וכן הובא בשיבולי הלקט קמ"ט.זה"ל "והר"מ מקוצי ז"ל כתב בצרפת לא נהגו מים אחרונים דאין נחשבות ידים ובאורחות חיים, נטילת ידים י"ד כתב ב

מזוהמות ולהיות פסולות לברכה כיון שאין מלח סדומית מצוי בינינו." עכ"ל.וכן כתבו הריטב"א, מאירי, לבוש, מג"א, גר"ז ומ"ב, דהטעם שיש שאינם נוהגים ליטול מים אחרונים משום דאין מלח

ינו.סדומית מצוי בינעיין במור וקציעה סו"ס קפ"א דיש לחלק בין זמנם לזמנינו כי הם היו נוהגים לאכול באצבעותיהם בלי כף ומזלג וכו' ומשום דנפיש זוהמא החמירו בזה, משא"כ אנו במדינה זו שדרכינו לאכול בכפות ומזלגות ואין אנו אוחזין התבשיל בידים ע"פ

דעת בעלי הקבלה דמידי הוא טעמא אלא משום זוהמא.הרוב, מסתברא דלא צריך נטילה אפילו לכתב הרא"ש בברכות ס"פ אלו דברים והו"ד בטור סו"ס קפ"א "דהמברך נמי ]אינו נוטל[ כיון שאין עושין כמו שאמר הפסוק

כי קדוש אני זה שמן ערב גם בנטילה לא נהגו." עכ"ל.ליטול אחר סעודתו צריך ליטול קודם ברכת המזון כדאמרינן ברכות ו:ב, "מיהו אדם איסטניס ורגיל ,וכ"כ הגהות מיימוני

פרק כיצד מברכין, אנו דרגילין במשחא משחה מעכב לן. אבל בלאו וכה"ג אין צריך ליטול אע"ג דילפינן מקרא דומיא דשמן כדפרישית." עכ"ל. מלוקט מספר "אוצר המים" להרב שלום רוקח שליט"א, ה'תשנ"ד.

27המקור לומר שיר המעלות נמצא בספר סדר היום לרבי משה ן' מכיר, וטעמו כדי שיהיה דברי תורה על השולחן, וע"י זה

יוצא י"ח. ובליל הסדר אין צריכים לזה שהרי אמרו את סדר ההגדה, וזה הסיבה למה לא נמצא שיר המעלות בהגדות כמנהג אשכנז.

28יפין קיח:א, קו:ב ויש מוסיפין קו:ב, קנ:ו, ויש שמוסיפים רק שני פסוקים תהלים קמה:כא, קטו:יח, ואחר זה יש מוס

)אמנם ב'זמירות לליל שבת', הראשונים. בסידור רבי וואלף היידנהיים לא נמצא שום הוספה כלל ולא מצאתי טעמו זה סדר הפסוקים: וגם לא מקור אחר שלא להוסיף. ולרוו"ה, הוצאת גולדשמדט, מובא ב' פסוקים, 'תהלת' ו'ואנחנו'.(

ד קמה:כא ם וע ך כל־בשר ש ם קדשו לעול יבר דבר פי ו ה י עתה קטו:יח: תהלת יהו ה מ ך י חנו ׀ נבר אנ וה ללוי ם קיח:איש מוסיפים פסוקים אלה: : ועד־עולם ה ה כי־טוב כי לעול יהו מל ל קו:ב: חסדוהודו ל י י מ

ה ישמיע כל־תהלתו ה ישמיע כל־ קו:ב יש מוסיפים במקומם פסוקים אלה:: וגבורות יהו מל ל גבורות יהו י י מה קנ:ו :תהלתו ללוי ה ה :כל הנשמה תהל ל י

[יא]

נשים וילדים מתחת לגיל בר מצוה ממתינים ג' 30.בנוהגים להמתין שש שעות בין אכילת בשר לחל .כט

31 שעות. ילדים מתחת לגיל שתים אינם ממתינים כלל.

29

פאר דאש יודישער הויז נמצא בסוגריים. האבודרהם כתב בשם –ראל ובספר בית יש 559בסדר עבודת ישראל, עמ' הראב"ד שאין לאומרו; רמ"א או"ח קפח:ג; מטה אפרים, תקפג:ד ואלף למטה שם; ביוסף אומץ סי' תשפ"ג כתב שאין

רבים ו; וגם שסוף תפילת יעלה ויבא מיוסד על הפסוק )נחמיה ט:לא( 'וברחמיך האומרו כלל, וראה בחלום שלא לאומרל ל חנון ורחום אתה'. ובו לא נמצא מלת 'מלך'.-לא עשיתם כלה ולא עזבתם כי א

30המנהג להמתין שש שעות לא היה בנמצא באשכנז, המקור של המשפחה להמתין שש שעות הוא מאת מוהר"ר שמעון

ועל המנהג שוואב זצ"ל, כיון שכשהוא הגיע לארה"ב הוא פסק להמתין שש שעות משום שהוא חשב שכן מנהג המקום.גרא"מ שך ח"ד סי' של"ב; דרכי תשובה פט:ו בשם להמתין שלוש שעות, עי' שבה"ל ח"ד סי' פ"ד; מכתבים ומאמרים למרן ה

; ירושתינו, ספר ראשון )ה'תשס"ז(, 13המזמור לדוד; רבינו ירוחם, או"ה סעיף ל"ט; ספר שרשי מנהג אשכנז, ח"א, עמוד קכ"ט; קיצור שו"ע להגר"א –מאמר 'מנהג אשכנז בזמן המתנה בין בשר לחלב' מאת הרב יוסף ברוך הופנר, עמודים קכ"ו

פויפר על הל' בו"ח, י:טז.פ)יו"ד, פט:ב( שכתב טעם של המתנת שעה אחת המובא טעם המתנת ג' שעות עפ"י מש"כ הט"זועלה בדעתי להסביר

ברמ"א היא פשרה בין השיטה המצריך קינוח והדחה ובין השיטה המצריך שש שעות. לכאורה פשרה בין שני השיטות יאורו )אות ו'( שזמן של שעה "מובנה על דברי הזוהר פ' משפטים דכל מאן הללו הוי שלוש שעות, אלא שכתב הגר"א בב

דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא וכו'" היינו שעפ"י קבלה יש להמתין שעה אחת, אבל לדידן מהלך )ראיתי מאת ועוד בני אשכנז שבדרך כלל אין נוהגין שברים שהם עפ"י קבלה, שלוש שעות היא פשרה יותר מדויקת.

הרב גבריאל שוסטר במאמרו "מנהג יוצאי גרמניה להמתין ג' שעות בין אכילת בשר וחלב" ב"נזר התורה", אלול תשע"ד( אפשר לומר שהמקור לחייב המתנה בין סעודה לסעודה. ובגמ' קידושין )מד:( מבואר שמר עוקבא 'כפרי', שהוא ליד סורא.

'בגדד' של היום. ובעיר בגדד, היום הכי קצר הוא בערך י' שעות. א"כ יש לחשבן שמר ויודעי דבר אומרים ש'כפרי', הואעוקבא עצמו המתין ג' שעות. הרי הלחם משנה והגר"א כ' שהמקור להמתין ו' שעות הוא מסעודת ת"ח שהוא בשעה ו'ף

( את השעות האלו הם שעות ומשום עד ערב הוא ו' שעות. אלא שנחלקו הפוסקים )באו"ח קנז, עי' במג"א ומור וקציעהזמניות או שוות, י"ל שיש ג' שעות בין סעודה לסעודה ביום של י' שעות. למשל: אם שעות היום הם משבע בבוקר עד חמש בערב, ע"כ סעודת ת"ח שהוא אחר ו' שעות נאכל בשעה אחד בצהריים. וכיון שהסעודה לקחה קצת זמן, לפחות חצי שעה,

עד חצי שעה קודם ערה )שהיו צריכים לאכול מבעוד יום, כמבואר בגמ' יומא( אלא ג' שעות. הרי לא נשאר מגמר הסעודהא"כ מבואר שמר עוקבא עצמו המתין ג' שעות, ואם ג' שעות הוא שיעור בחורף, י"ל שגם בקיץ סגי בכך )כמו שסבר

תלוי במקום ובזמן.המזמור לדוד(. וכיון שמר עוקבא עצמו שהוא המקור למנהגנו המתין ג' שעות, אינו ושאלתי להרב בנימין ש. המבורגר על המקור לג' שעות, ואיך הנהיגו מרנן החתם סופר, הערוך לנר, הרב מווירצבורג ורבי

שמשון ב"ר רפאל הירש, וז"ל: ידידי היקר הרב ישראל שליט"א,

שלו' רב!השעות שיש להמתין לא מצאתי דברי רבותינו הערוך לנר ורי"ד הלוי באמברגר בענין מספר

בין בשר לחלב.יש תשובה אחת של מרן בשו"ת חתם סופר, יו"ד, סי' ע"ג, שנכתבה לאחד מתלמידיו בהונגריה: "ע"ד

שא"צ להמתין אחר אכילתו מימי חלב שאלתו א"צ לפנים פשוט דחולה לאונסו השותה לרפואתואבל אין החת"ס מפרש שם מהו ואחר שכבר בירך ברכת המזון ישתה וירווח ליה". יותר משעה בשר

שיעור ההמתנה של בריא., עמ' 1377(, פפד"מ גרמניתהיחיד באשכנז שנוטה להחמיר בזה הוא רשר"ה בספרו רש"ר הירש, חורב )

: "חלב אחר בשר מותר רק אחר ברכת המזון או ברכה אחרונה, וכעבור זמן ניכר; מומלץ להמתין 337ש שנעשה על ידי הרב משה זלמן אהרנזאהן מקובנה תורגם שש שעות". )בתרגום חורב ללשון הקוד

אחרי ברכת המזון או ברכה לפי דעת אחרים : "חלב אחר בשר207-205באופן לא מדויק, בעמ' הוא אחרי שש שעות". אמנם לאחרונה תורגם נכונה בחורב, ולפי הנהוג אחרונה, ואחרי עת קבועה,

מרות שגם מהדורת תרגום זה צריך לפעמים לבדוק אחריה: , ל207מהד' פלדהיים, ירושלים תשס"ז, עמ' "חלב אחרי בשר מותר רק לאחר ברכת המזון או 'ברכה אחרונה' וכעבור זמן ניכר; מומלץ לחכות שש

שעות".בענין מוצא המנהג של המתנת ג' שעות בין בשר לחלב. ולגופו של ענין. לעתים אני נשאל

רבים נצטרך כדי לעסוק בה, ולא עת האסף הוא. סוגיא זו רחבה היא מני ים, וגויליןהצורך בהמתנה בין אכילת בשר לאכילת חלב לא נזכר במקורות הקדומים, לא במקרא, לא

במשנה, לא בברייתא ואף לא בירושלמי, אלא בבבלי בסקירת מנהגיהם הסותרים של אב ובנו.לעת, ומר עוקבא אמר אני בגמרא חולין דף קד מבואר כי אביו של מר עוקבא היה שוהה מעת

כחומץ בן יין בדבר זה לגבי אבי, שאיני שוהה אלא מסעודה לסעודה. ונחלקו ראשונים בשעור זה.אין שום ספק שמנהג אשכנז זה נתמך בדעות רבותינו הגאונים והראשונים שפירשו את המושג

פרדה בפועל. והלא אין 'מסעודה לסעודה' בצורה מקילה, שאינו שיעור קבוע בזמן אלא מעשה היכר וה

[יב]

אף אם לא ראה את הבה"ג )ברכות פ"ו ט ע"ג( או ספר הישר דר"ת )חי' סי' תע"ב( –לך חכם מישראל

ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור שלא ידע מדברי התוספות בחולין קד: " –בפנים ינה מותר לאכול בשר אף אכל גב שרי, לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח

בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח, אי נמי מחמיר על עצמו".

וכדעתם פסקו הלכה למעשה הרז"ה בעל המאור ורבינו האור זרוע.והר"י המובא בסמ"ג ורבינו יחיאל מפאריש, ומהר"ח או"ז, והמרדכי החמירו שיברך ברכת המזון תחילה, ואז יאכל מיד חלב. ומעבר לזה לא רצו להחמיר, כדברי הראבי"ה )חולין סי' אלף קח(:

והסביר תלמיד תלמידיו בעל שבלי ולא נהירא לי להחמיר אלא ברכת המזון בהפסק מועט"."הורה רבי, אפילו סעד בשר בסעודה אחת וקם משולחנו והפסיק הלקט: "מסעודה לסעודה.

. דאמרינן, אין טעם בשר של סעודה הוא הלך, וחזר לאכול את החלב הרשות בידווכשיעור כל ש ראשונה בפיו".

ונראה שבאו לאפוקי מדעת הראב"ן והרוקח, היחידים מרבותינו הקדמונים שבאשכנז שכתבו בדרכו של הרי"ף שצריך שיהוי של זמן סעודה אחרת.

, כי לזמן סעודה אחרת בינה עדכתוב בספר ראב"ן סי' רע"א: "ואם אכל בשר לא יאכל גולא מצינו מיקל ממר עוקבא שמתעכל הבשר שבין השיניים הוי בשר ואינו יוצא ע"י קינוח הפה עד

דהוה אכיל גבינה לסעודה אחריתי וכוותיה עבדינן".וכעין זה כתב ספר הרוקח, סי' תס"ט: "אכל גבינה מותר לאכול בשר. ואם אכל בשר אסור

".ריך סעודה אחרתעד שיעור שצ לאכולמהו שיעור זמן זה? לא מדדו ולא פירשו. אך יש מקום להבין שיטה כזאת על פי הסברו של ר"ד פארדו )מזמור לדוד, ליוורנו תקע"ח, סי' פ"ט(, המבוסס על דעת הפרי חדש )יו"ד סי' פ"ט(: "מנהג בכמה

ואיל ואם היה בחורף, אז , אפילו בקיץ, האלא ג' שעות בקירוב מקומות שאין ממתינים אחר הבשרהיה כבר זמן סעודה אחריתי, ואיכא למימר דלא פלוג רבנן, וכיון דהתם באותו זמן שרי, ה"נ שרי, דמוכח מדשרי בחורף דבהמשך זמן זה תו אין מושך טעם". הסבר זה עולה יפה על פי שיטת הר"ח, הרי"ף,

הראב"ן והרוקח שלא קבעו את מרחק הזמן בין סעודה לסעודה. The Book of Religion, Ceremonies, andבספר אנגלי שהופיע בלונדון בשנת תצ"ח )

Prayers, of the Jews נמסר בהתאם לכך: "לעולם אין הם מערבים חמאה במאכלים בשריים באותה ,)תוך שלוש שעות אחר שאכלו בשר שעה על שולחנותיהם. לעולם אינם אוכלים דבר חלבי, לפחות

לו בשר אחר חמאה או דבר מאכל חלבי, מיד לאחריו, אך לפני כן ישתו משהו או , אבל יאככלשהו ישטפו את פיהם בין שני סוגי מאכל אלה".

למעשה רבני אשכנז סמכו ידיהם על ההנהגה של שלוש שעות, כפי שכתב בעל ה'מאורי אור' קים, בשעה רביעית בספרו ח"ז, קן טהור, מיץ תקצ"א, דף צג ע"ב: "והפרי חדש מקיל, אפילו למדקד

בסעודה אחרת, ופשיטא שיש לסמוך עליו בשאר מאכלי חלב, אפילו בעל נפש, משום שלא נזכר בתלמוד".

המושג של שש שעות, שכיום כולם כל כך תלויים בו, לא נזכר בשום ספר לפני הרמב"ם, ום למד הרמב"ם לא מצינו מאיזה מקוכדרך שהעיר ה'נודע ביהודה' )דגול מרבבה, יו"ד, סי' פ"ט(: "

נחשבה –שהיא החישוב האישי שלו לזמן מסעודה לסעודה –שיטת הרמב"ם שהוא שש שעות!".לשיטה ספרדית מובהקת ולא נתקבלה בימיו באשכנז ובצרפת. ודאי נתלית דעת הרמב"ם בדעת הר"ח

והרי"ף, שצריך להמתין לזמן סעודה אחרת, אבל לא קבעו קודמיו שיעור לזמן זה.אשכנזי הביא את דעת הרמב"ם של ו' שעות אחר שבא לארץ ספרד, וסתר עצמו הרא"ש ה

בענין זה מספר לספר, הן ולאו ורפיא בידיה. ונראים דברי הפרישה: "וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם ". רבו משמע דוקא מכח מנהג אין לשנות, אבל מכח דין לא הכריע –שלא לאכול גבינה אחר בשר.

לא הביאו את דעת הרמב"ם להלכה, מלבד ה'שערי –רג, וחבריו המרדכי ואחרים מהר"ם מרוטנבודורא' שהעיד כי "העולם נהגו כפסק הרמב"ם, שצריך שש שעות בין סעודת בשר לסעודת גבינה". )כנראה כוונתו ל'עולם' של 'גליל העליון' מדינת קולוניא, שמנהגיה היו שונים בכמה דברים ממנהגי

.מדינת ריינוס(במדינת אושטריך, וציין תלמידו אחר שגם הטור הביאו, נמשך אחריהם בעל 'תרומת הדשן'

את החידוש ש"נהג כפוסק רבי משה ב"ר מימון, בין אכל בשר ]בהמה[ בין אכל בשר עוף היה ממתין ו' שעות".

ועדיין לא נתקבלה דעת הרמב"ם במדינת ריינוס, היינו קהילות אשכנז העתיקות.רי"ל כבר החמירו בריינוס להמתין שעה אחת אחר אכילת בשר, ולדעת מהרא"י בימי המה

משום פשרה בין השיטות עשו כן.מנהג המתנת שעה אחת נפוץ מאשכנז לפולין, כפי שהעיד הרמ"א. אך הרמ"א כבר התחשב להלכה בדעת הרמב"ם, ושיבח מנהגו, ויותר מכן עשה מהרש"ל שצידד בדעתו במילים תקיפות מאוד,

[יג]

32אין עונים 'ברוך הוא וברוך שמו' בחזרת הש"ץ .ל

34 ואין ממתינים עד מוצאי שבת. 33מקדשים את הלבנה מיד לאחד ג' ימים, .לא

'עד ביאת הגואל' והלה משיב 'במהרב בימינו' והוא עונה וכשפוגשים בעל 'יאהרצייט', אומרים ל .לב

'אמן'.

35כשלובשים בגד חדש מברכים 'שהחיינו' בבוקר אחר ברכת 'מלביש ערומים'. .לג

36בתורה, פותח ומברך כשהספר פתוח.כשקוראים .לד

ואחריו נמשך הש"ך. מכח חכמי פולין אלה, פשטה אט אט חומרת הרמב"ם בארץ פולין. ולכן הפרי

מגדים ור"י אייבשיץ שהיו בני פולין, פסקו כדעת הרמב"ם.אך גם באשכנז גופא דחק המנהג של המתנת שלוש שעות )היינו שיטת ההרחקה של הראב"ן

ת שעה אחת.והרוקח, כפי שביארנו לעיל(, את המנהג של המתנמנהג זה של המתנת שעות אחדות, פחות מו' שעות, נודע בדורו גם בליטא, והזכירו החיי אדם,

ה' פסח, כלל קכ"ז סעי' י'.החמירו על –ולא מעיקר הדין –אמנם, תמיד היו באשכנז בעלי נפש, שמתוך מידת חסידות

הורו כן לנשיהם ובניהם וכל אשר עצמם להמתין "כמו ו' שעות". אבל לא סברו כן להלכה, ולכן לא להם, ואותם רבנים גם נהגו בענינים אחרים לפנים משורת הדין, כמו הנחת תפילין דר"ת, ועוד כהנה,

שנחשבו בעיניהם למילי דחסידות הראויים לעיני העדה ואישי סגולה.לחובה, בימינו רבו המחברים שכתבו דברים מעורפלים בענין ג"ש, ורובם דנים את המנהג הזה

מתוך שלא עיינו כראוי בדבריהם של חכמי אשכנז. יש לזכור כי עצם ההמתנה בין בשר לחלב אינה אלא לאיסור התורה של בישול גדי בחלב אמו, הכולל גם –בפרט אחר אכילת עוף –הרחקה מדברי סופרים

נו חז"ל, כי איסור אכילה והנאה של בישול כל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה. וכבר יסדו לבשל סופרים הלך אחר המיקל. ובאמת לא ראינו מעולם שאחד מבני אשכנז היראים נכשל אי פעם

בבישול בשר בחלב ואכילתו, למרות שהמתין רק שלוש שעות אחר אכילת בשר.אי לכך בדורנו האחרון הורו כמה מגדולי ישראל המובהקים לאותם מבני אשכנז ששאלו

ביניהם מרנן ה'אבי העזרי', הגרש"ז אויערבך והגר"י –גם להמתין ג' שעות פיהם, שלא ישנו את מנה זכר צדיקים לברכה. –קמניצקי

הגרש"ז אויערבך הוסיף, כי מצד "טוב שלא תידור משתידור ולא תשלם", עדיף לא לקבל דיהם חומרת ו' שעות למי שעלול לבוא לידי אכילת מוצרי חלב בתוך ו' שעות, כגון נשים המגדלות יל

ומאכילות אותם בכל עת. בברכה, בנימין שלמה המבורגר

סוף כל סוף, לא נמצא מקור ברור למנהג יוצאי גרמניה להמתין ג' שעות בין בשר לחלבף אבל נמצא סמך למנהגם. אלא "ז )פט:ב( שיל"ע את אחד נוהג כבני יוצאי גרמניה להמתין ג' שעות, אם יש לו לשנות את מנהגו ולהמתין ו' שעות. הרי הט

והש"ך )שם:ח( הביאו דברי המהרש"ל )יש"ש חולין פ"ח ס"ט( שכתב: כל שיש בו ריח תורה, אם אכל בשר, לא שנא בהמה או חיה או עוף, לא יאכל אחריו גבינה, עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבקר עד הערב, דהיינו ו' שעות ,ע"כ. אלא

נו מנהג בטעות, כיון שיש לכל הפחות מקור באחרונים. גם כ' החכמת שנראה שאין לאדם לשנות את מנהגו בזה, כיאיאדם )כלל מ' סי"ג( כלפי דין המתנת ו' שעות: והנמהג הפשוט במדינות אלו להמתין שש שעות כדעת הבית יוסף... והמקיל

חד להחזיק במנהג בזה עובר משום בל תטוש תורת אמך, ע"כ. הרי כל חומר המנהג הוא משום 'בל תטוש', וא"כ יש לכל א ובמסורה שלו.

31 ממוהר"ר שלמה ברעסלויער שליט"א. גראדמאןעל המתנת הילדים שמע דודי ר' ישראל אריה –חלק האחרון 32

מברך אינו עונה בהוב"ש. אמנם הבשם אביו ר' יצחק מנחם הטעם משום שמי שיוצא אם אמר גראדמאןבן דודי ר' יעקב אבי מורי שליט"א אמר לי שאביו רבי ירחמיאל קיבל את המנהג מאת הרה"ג רבי יעקב קמנצקי זצ"ל, וידוע שרבי יעקב

. ועי' במעשה רב The Making of a Gadolהנהיג כמה דברים כמנהג רבינו הגר"א, וכן כתב בנו רבי נתן שליט"א בספרו, שאין צריך להקפיד לענות בהוב"ש "כי הש"ץ אינו ממתין עד שתכלה מפי העם ומפסיד חזרת סי' מ"ג שהגאון אמר

התפילה". משמע שדעת הגר"א אין איסור לענות בהוב"ש, ואם יהי' חזן הממתין אפשר לענות בהוב"ש. אח"כ מצאתי ת לן קאי על כל הברכה מתחיבספר תוס' מעשה רב, יד, וז"ל: "אני שמעתי משמו דברוך הוא וברוך שמו הוי הפסק, דאמ

אם מה שאמר דודי שליט"א.גם ברכה עד סופה". וזה מתאים 33

.38עיין הערה 34

חידושי מהר' זעליקמאנן מבינגא, הל' ר"ח הג"ה נ"ח, "וכן ראיתי ממו' הגאון מחו' מהרר"י סג"ל מנוח' כבוד כשהיה מעונן במצא"ש שאין הלבנה נראית שהיה מברך אותה בשאר לילה ולבש בגד שבת שלו, ומברך ברכת הלבנה. וכן נהג

:ז כתב שעכשיו אין מדקדקין בזה.הגהות מיימוני ברכות י:ס, אבל במשנה ברורה תכו –מהר"ם 35

עייו משנה ברורה רכג:יח.

[יד]

37מברכת ברכת 'הגומל'. אין יולדת .לה

שבת

40 ביניהם.שאומרים את ה'רבון' 39 ו'אשת חיל' בישיבה. 38'אומרים 'שלום עליכם .א

41אחר 'אשת חיל' אומרים 'גוט שבת', כהמשך הפיוט. .ב

, 46מברכים הילדים 45ושוב במוצאי שבת, האב וסבים 44ובבוקר 43אחרי 'אשת חיל' 42בלילי שבתות .ג

על הראש. 47בהנחת שתי ידיהם

36

ביום א' של ר"ח אייר תשע"ד עליתי לתורה שלישי בק"ק בית תפילה ומוהר"ר שלמה מ. ברעסלויער מחבר, קלט:ד. שליט"א עלה לרביעי וראיתי שהוא גלל את הס"ת בשעת הברכה. וכששאלתי אותו על הנהגה זו, השיב כי נכון לעשות כן

ורק לקראת סוף הברכה ימהר לפתוח שלא תהיה הפסק יותר מדאי.37

ברורה ריט:ג.עי' משנה 38

שנה. המקור הראשון לומר את הפיוט שלום עליכם למלאכים נמצא במחזור מעגלי 750הפיוט נתיסדה בארך לפני כ 'שלום עליכם'צדק )נדפס בסבייוניטה בשנת ה' שי"ז( כסוף תחינה להיאמר בבית הקברות, יותר מאוחר הוחלפה לה

ת"ס )מנהגי חת"ס ה:ו( לא נהג לומר שלום עליכם כיון שנראה הנאמרת ע"י מקצת אנשים. הח 'רבון כל העולמים'והוזה .ם' לפני כניסה לבית הכסאכובדישא"א 'התכבדו מ , ג:א,כיהורא לחשוב שהוא מסובב במלאכים וכמו שכתוב בשו"ע

ברוך אתה אדון השלום, על כל אשר עשית ואשר אתה עתיד לעשות, עמי ועם כל הנוסח המקורי:ני לחיים טו בים בריותיך, וברוכים מלאכיך שעושים רצונך בל בב של ם, אדון השלום, תברכ ני ותפקד

סד וש כל טוב, בע יניך ובע ינ י כל רואי, ותעביר ולשלום, תזכ ני וא ת זרעי ואת זרע זרעי, למצא ח ן וח. עוני פשעי וחטאתי. תזכ ני לקב ל שבתות, מתוך רב שמחה, ומתוך עשר וכבוד, ומתוך מעוט עונות

ומכל בנ י ב יתי, ומכל עמך ישרא ל, כל מינ י חלאים רעים, וכל מינ י מדוה, וכל מינ י ותעביר ממני,נו י צר טוב, וחי י העולם הבא, ורב עשר וכבוד, לעבדו ביראה ובאהבה. בר וך דלות ועניות. ותנחיל

שלום לכם מלאכ י השלום, שלום לכם מלאכ י רחמים, בואכם לשלום, מלאכ י כבוד. אתה המלך הת, ברוך בואכם לשלום. השלום, מלאכ י הרחמים, מלאכ י השר

בשם היעב"ץ שמילת 'ממלך' אין לו עי' בסדר עבודת ישראל שגירסתו )וכן בסידור שפת אמת( הוא 'מלך' ולא 'ממלך' וכתב הבנה.

39לאפוקי ממה שהרבה אנשים חושבים, המנהג להקיף השולחן בעת אמירת 'שלום עליכם' אינה מנהג אשכנז אלא מנהג

עפ"י האריז"ל.40

בר , וז"ל: "דבן כפר )שאין להם ביה"כ( ידלוג ובאתי לביתך כי דוומשמע מהמקור חיים )להחות יאיר( רסח:ב דיש לאומר שקרים לא יכון, ואורח לא יאמרו כלל מהאי טעמא." נוסח יותר קצר מאשר נמצא בברכונים הנפוצות, נמצא בסדר עבודת

, ושם יש הערה שיש לאומרה קודם יציאה מבה"כ.175ישראל, עמ' 41

.77ו 72 עיין הערה 42

שו"ת חת"ס או"ח סי' כ"ג. 43

ף שנכנס לביתו. נראה לי טעמו משום בסידורים מבואר שיש לברך את הילדים בבית הכנסת ]גם ע"י הרב[ או תיכ שברכת הבנים הוי המשך של ב'גוט שבת' שמברכים איש לרעהו כמו שכתבנו בהערה הבא. לא מצאתי מקור למנהגינו שנוהגים להמתין עד אחר 'אשת חיל' זולת בספר 'דרכי יוסף צבי' )מנהגי משפחת מוהר"ר יוסף צבי דינר צז"ל( עמוד קכב,

ור לזה. אך אולי זה טעם מנהגינו שנוהגים לומר 'גוט שבת' אחר 'אשת חיל'.אך לא הביא שום מק44

, הנה ברכת הבנים הוי גראדמאןשכן נהג זקני החבר ר' יעקב )אדר א' תשע"ד( שמעתי מאת דודתי מרת ח. נוימאנן הבנים. אין ם את ומברכיאיש לרעהו כשיוצאים מבית הכנסת: "גוט שבת", וממשיכים את הברכה םהמשך לברכה שמברכי

מברכים הילדים בסעודת שלישית מפני שהמנהג באשכנז היה לאכול סעודת שלישית לפני מנחה )כמו שהובא ברמ"א רצא:ב( וממילא לא היו אומרים "גוט שבת" לפני סעודת שלישית. ואח"כ מצאתי טעם זה במקור חיים )להחות יאיר(, סי'

ע' פ' מחזור דפוס פראג סוף יום א' דר"ה )מצאתי סמך לזה ה בשבת ויו"ט,ע"ר וז"ל: "מה שמברכים הילדים אחר התפילהפסקה בזה בדברי קדושה, גם בלילי יוה"כ יש לברך הילדים, נ"ל מ פי"ח הלכה ה'. ויש להמברך להזהר ממסכת סופרים

לערבית בסעודה, א"נ ברור(. וצ"ע אחר מנחה מ"ט לא. ואפשר משום דבימיהם שהיה בה"כ בשדות לא הפסיקו בין מנחה א ס"ב הגה, לכן לא נהגו לברך הילדים או לומר איש לרעהו שבת טוב רק ביציאה מבה"כ, ונתפשט "מטעם הנזכר בסי' רצ

בת וי"ט, א"נ לא הביאו התנוקו' לבה"כ רק בתפילת שחרית וערבית שיש בהם קבלת עול מלכות שהמנהג גם לדידן ב שמים לחנכם אף כי פטורים הם, נ"ל."

45 סבי רבי ירחמיאל בירך גם את כלותיו. 46

וז"ל, יוסף אומץ סי' ע' כתב דזה מנהג ותיקין; ספר החיים לרבי חיים מפרידבורג זצ"ל אחי המהר"ל, חלק ג' פרק ו'. 'ונוהגים העולם שהאב מברך את הבן, וכן הרב את תלמידו ביום הקודש הזה וכו' לפי שדרך האב בכועס תמיד על בנו

[טו]

48 אחר קידוש. 'וציאמה'מנהגינו ליטול ידים ל .ד

50 , חוץ מבליל שבת שעומדים ל'ויכולו'.49תמיד בשעת קידוש נוהגים לישב .ה

52אע"פ שהוא עפ"י קבלה. 51בליל שבת נוהגים לבצוע כיכר התחתון .ו

וגם בסעודה שלישית. 54,מכוסות 53סכע ברע יהיו ה בשעת ברכת המוציאגם נוהגים ש .ז

55טובלים הפרוסה במלח גם בליל שבת. .ח

אמנם 'צור משלו' 57 רק משבת בראשית עד שבת הגדול. 56אומרים זמירות לפני ברכת המזון, .ט

58 אומרים בכל סעודת שבת ויו"ט בכל ימות השנה.

גם בבוקר מקדשים רק כשאוכלים מיד סעודת פת ולא פת הבאה בכיסנין משום שצריך קידוש .י

59במקום סעודה.

ימי השבוע, וכן הרב את תלמידו ולכך מקדים לברכו בתחילת השבוע ומשברכו לא יכול לקללו עוד וברך לא ומקללו כל

אשיבנה.'47

; תורת משה פר' ויחי ד"ה בך, בשם ההפלא"ה. וז"ל היעב"ץ בסידורו )חדר המטות, מטת 175סידור עבודת ישראל עמ' זהב, אות ז'(: "ומניחין שתי ידיהם על ראשיהם כמן שמצינו בכל המברכים כדרך שנהג משה רבינו עליו השלום עין יפה

יברך )משלי כב:ט(. וכן כהנים בברכת כהנים בשתי ידים. וכן מצינו )במדבר כז:כג( כך ראוי למברך לעולם כי טוב עין הואעל ראשו של אדם כשמברכים אותו. ומה שמצינו ידיהםבמלאכים בערב ליל שבת. שאמרו ז"ל )שבת קיט:( שמניחים

ח וכו' ה עינו צרה חס ושלום. אלא מפני ההכרתכל אחד ביד אחת. לא הי ביעקב אבינו עליו השלום שברך אפרים ומנשהוכן היה מנהג אבי מורי הגאון ז"ל. ולא כחסרי דעת שחושבין שיש קפידא לברך דוקא ביד אחת". ע"ע תורת משה פ' ויחי

ד"ה בך בשם ההפלאה; חת"ס עה"ת פ' נשא דמשמע שנוהגין לברך בלחש.48

)עיי"ש שם דהוא היה יחיד תניא רבתי י"ד, כתב לקדש ואח"כ יטול ידיו; ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג בזה אבל בכל אשכנז היו נוטלים ידיהם תחילה(.

49על שולחנו ומביאין כוס..."; יושביןמלשון הרוקח, סי' נ"ב, משמע דיש לישב בשעה שמקדשים, "לאחר שיוצאים מביה"כ

ן דצריכים קידוש במקום סעודה הכל בו, סי' מ"א, כתב דחייב לישב כשמקדשים )הובא ברמ"א רעו:י אך לא כתב 'חייב'(, כיו ויושבים בשעה שאוכלים; מעשה רב ,סי' קנ"א.

50 .179רמ"א, רעא:י; יוסף אומץ, תרו; והובא בסדר עבודת ישראל עמ' 51

עיין מחבר ורמ"א רעד:א. ועיי"ש במשנה ברורה ס"ק ה' כל הסדר איך שיבצע ואיך לעשות שלא יעבור על המצות. 52

קבלה שאנו כן נוהגים או לא נוהגים, שאלתי את ידידי הרב משה המבורגר שליט"א אחד מראשי ענין מהו הגדר בעניני ב מכון מורשת אשכנז והשיב לי בזה הלשון:

דבר ראשון לא אנחנו מחליטים מה עושים ומה לא עושים, רק מה שאבותינו קבלו ועשו אנו הולכים באופן כללי הכלל הוא שבדברים שהם לא בעקבותיהם ואנחנו רק מנסים להבין למה זה כן וזה לא. ו

ההלכה והמסורת )כמו חושפים את סודות הקבלה )כמו למשל לשם יחוד שחושף( וכן הם לא סתרו אתלמשל אי הנחת תפילן בחוה"מ שסותר את ההלכה והמסורת( אבותינו כן קיבלו לפעמים מנהגים על פי

א חושף את סודות הקבלה וכן זה לא סתירה קבלה, כמו למשל קבלת שבת או תיקון ליל שבועות שזה ל .למסורת ולהלכה בזה קיבלו בתור תוספת יפה

לגבי בציעת הפת התחתונה אמנם זה לא חושף סודות הקבלה אך לכאורה זה נגד פשטות ההלכה של אין מעבירין על המצוות ולכן אני לא יודע למה שם כן קיבלו את מנהג המקובלים, אך בכל מקרה אנו

.ים על פי הבנתנו אלא על פי הבנת אבותינו והם כנראה ידעו את הסיבה לכךלא עוש משה המבורגר

53

ס', ובקצת מקומות בדרום מקור המילה היא ד כע ברוב ארצות אשכנז וארץ הונגריה נוהגים לקראת את החלה בשם 'ברע ר', ע"ש הפסוק במשלי י:כב, 'ברכת ה' הי א תעשיר' וכתוב בירושלמי שהכונה של גרמניה היו קוראים אותם בשם 'תאשע

הפסוק הוא שבת. המנהג ברוב אשבנז היה לעשות ה'ברעכעס' כצורת אות 'ו', משא"כ במדינות פולין המנהג היה לקלוע אותם.

54 מקור חיים רעד:א. 55

שייך אז לפי טעם הרמ"א, קסז:ה, שמלח מגן פורענות, אין טעם לחלק, ודלא כמנהג חתם סופר שלא טבל בלילה דלא 'על קרבנך תקריב מלח'.

56 .; יוסף אומץ, תר"זכל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב"ה", והו"ד במ"ב רפט:ה אחר שאכלורוקח סי' נ"ד " 57

( זצ"ל )אב"ד Marcus Lehmannבשם דודתי מרת קרול ניימאנן. עי' נוהג כצאן יוסף סע' כ"ו; מוהר"ר מאיר לאהמאנן ) ( הביא מנהג זה.Feldheim 2009, )מהדורת 189, שם בעמ' ”The Pocketknife“ור"מ בק"ק מגנצא( בספרו

58, שהזמר הזה נכתבה להיאמר לאחר כל סעודה, אבל 305לד. עי' בסדר עבודת ישראל, עמ' עמאת דודתי מרת ר. ברוינפ

בשבת ויו"ט. עי' בספר יוסף אומץ, תר"ז, שיש לאומרה אחר ברכת עקב חוסר הזמן בימי חול, נעשית המנהג לאומרה רק .'כי אין לומר שבענו והותרנו עד אחרי סילוק השלחן מכל וכל' המזון

[טז]

60 אוכלים סעודת שלישית לפני מנחה. .יא

-'ה' צב פסוקי אין אומריםרעדעלהיים ש\סידור רוו"ההנוסח הוא עפ"י 61 יושבים בשעת הבדלה. .יב

62'ה' הושיע' וגו'וגו' ו 'אות אשרי

63בשעת אמירת הפסוקים לפני הבדלה, וכן בברכת היין, אוחזים הבשמים בידו השמאלית. .יג

אין השומעים להבדלה אומרים 'ליהודים' .יד

64מכבים נר הבדלה על ידי שפיכת שארית היין מן הכוס. .טו

65היין בעניים. שמים מעט משיורי .טז

. בסוף אומרים 'בשמים' במקום 'בלילה'.66שרים 'המבדיל' יו"ט( במוצאי)אבל לא לאחר הבדלה .יז

יום טוב

– 67וגם מברכות 'שהחיינו'. –ת הנשים מדליקות הנרות אחר צאת הכוכבים כשבאים מבית הכנס .א

68אפילו בליל ראשון של יום טוב.

ובמוצאי שבת אין .)חוץ מצור משלו, עיין להלן( זמירותאם חל יום טוב בשבת, אין אומרים שום .ב

69 אומרים 'המבדיל'.

מבריכים הילדים ביום טוב ובמוצאי יום טוב כמו בשבת. .ג

כבכל ליל שבת. שחל בשבת, דאז עומדים ל'ויכולו' נוהגים לשב בכל קידושי יום טוב חוץ מליל יו"ט .ד

70גם ביו"ט שרים 'צור משלו' לפני ברכת המזון. .ה

59

רעג:ה, בשם מעשה רב, קכב, וכן מוכח מהגהות רע"א סי' רע"ג שאין לקדש רמ"ט ד"ה מותר, בסוף דבריו, וביאור הלכה, ילה.על אכילת פת הבא בכיסנין לכתח

60זען היו כולם )גם הנשים( הולכים לבית הכנסת לאכול סעודת ימאת דודתי מרת ר. ברוינפעלד, היא זוכרה שבאיכענהו

שלישית, ואח"כ התפללו מנחה. עיין במהרי"ל, הל' שבת, י"א; מקור חיים, קיצור הלכות, סי' רצ"א. ועיין ברמא רצא:ב אין לאכול סעודה שלישית כבת דאז חוזרות הנשמות לגיהנם וע"ב בששכתב "וי"א דאסור לשתות מים בין מנחה למערי

בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה" )בשם הרא"ש והמרדכי. עיי"ש שהביא גם שיש שאוכלין דווקא אחרי ודה מנחה(; תוס' מערבי פסחים דף קה ע"א בפירוש המרדכי דף לז ע"א טור א' דפוס ווילנא. "ומ"מ נראה כר"ת דסע

שלישית נתקנה קודם המנחה בשבת ולכך אנו אומרים ואני תפילתי וגו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא כשאר מלכי עובדי כוכבים אני דשאר מלכים לאחר ששותים ומשתכרין אין מזכירין רבונם אלא הולכין לטייל עצמן בשדה אבל כשאני

ובקושי התירו בתשעה באב –יש לאכול בשבת קודם המנחה ]אח"כ[ אני מזכיר שמך אם כן משמע ד מידאוכל ושותה שחל להיות בשבת לאכול אחר המנחה." והשווה לפירושי סידור התפילה לרוקח, מכון הרב הירשלר, ירושלים, תשנ"ב, ח"ב

עמ' תקפ"א.61

ליד השולחן שיש להבדיל מיושב; מרדכי ברכות קמ"ה; תשב"ץ קטן פ"א "כשהבדיל בתוס' ברכות מג. ד"ה הואיל כת , )מוסד הרב קוק(; מעשה רב ק"נ. שו"ע ורמ"א רצו:ו כתבו לעמוד.22היה מיושב; תניא רבתי סדר הבדלה עמ'

62 זה הוספה מהחסידים. 63

וז"ל 'ואוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ,כ"כ המחבר רצו:ו ובערוך השולחן סעיף י"ז כתב דאין צריך לאחוז הבשמים בשעת ברכת היין והשו"ע לאו דוקא נקט.ההדס' וכו' עכ"ל.

64 רמ"א, רצו:א. 65

בחידושי מהר"ז בינגא. מנהג זה מובא 66

ומנהג אשכנז לאומרו בנעילה כשחל בשבת כמו .עיין בשו"ת חת"ס או"ח סי' ס"ז שנתקן פיוט זה למוצאי יום כיפור שהובא במרדכי, יומא סימן תשכ"ז )ז: טור השני בחצי העמוד( שיש לאומרו במוצאי יו"כ. ועיין במחזורי רעדעלהיים עמ'

ירבה כחול, וככוכבים בלילה." ולא כמו שכ' כספנו וזרענו, שהנוסח היא "המבדיל בין קדש לחול, חטאתינו ימחול, 277 .זרענו וכספנו, 177ידורו עמ' בס

67 מקור חיים )להחו"י(, קיצור הלכות, רסג:ה. 68

כדי שתאמרנה ברכת 'שהחיינו' בלילה. עיין מטה אפרים, תרכה:לב ומגן האלף שם. ואף שברכת 'שהחיינו' בהדלקת .נרות, עונות 'אמן' על ברכת 'שהחיינו' בקידוש, עיין שו"ת אגרות משה, או"ח ד', כא:ט וקא:א

69שם במטה אפרים שאומרים. וז"ל הגר"נ באמבערגער בהערות בלקוטי פג:א, כתב שאין אומרים, אך עיין אלף המגן, תק

הלוי שהוא כותב על מנהג ק"ק ווירצבורג שנוהגים כשחל יו"ט בשבת שאין אומרים כל סדר קבלת שבת. "עיין קיצור של"ה ות כ"ט כתב דף ע"ט ע"ב ובס' מטה אפרים סי' תקפ"ב סעיף ב' וסי' תרנ"ה סעיף מ"א ובס' מטעמים החדש ערך סוכות א

ממנו הטעם משום כבוד יו"ט אין אומרים מה דנתקן לכבוד שבת לפי שראינו שחכמינו ז"ל נתנו כבוד אל האורח הבא ועשו .עיקר והשבת טפל לו כו'"

[יז]

המועדחול

72 אבל אין מברכים עליהם. 71 מניחים תפילין בחול המועד, .א

חוץ מיום א' דחול המועד פסח, 73 חולצים תפילין כל יום מיד אחרי שמונה עשרה לפני הלל, .ב

אין חולצים עד לפני קריאת 'והקרבתם'.אז ושקוראים בו 'קדש לי'

תעניות

74שהגדילו. בחינוך הקטנים נוהגים שיתענו ג' תעניות שלימות לפני .א

70

.53עיין לעיל הערה 71

; אגודה, עירובין, סי' צ"ז; סמ"ק קצ"ה, קנ"ג; 30פסקי תוס' מנחות סי' קכ"א; דרשות מהר"ח או"ז, ירושלים תשל"ג עמ' ; תרומת הדשן פו"כ סי' ק"ז; ב"י, או"ח 17מהרי"ל מנהגים, חוה"מ י"ד; שו"ת מהרי"ל החדשות סי' ט'; לקט יושר, או"ח עמ'

רכו; רי"ד באמבערגער, מלאכת -ב, מקור חיים, לא:ב; נוהג כצאן יוסף, עמ' רכהל"א; רמ"א, שם סעיף ב'; יוסף אומץ תתל"רע"א הורה שאף מי שמנהגו לא להניח תפילין בחול המועד, יש לו חיוב לחזור שמים, חנוך לנער, ה' תפילין, פ"ד ה"ג.

ממכתבי הגרע"א; שו"ת אגרות סופרים, מכתב כ"הראה ולהניח מכיון שלפני כמה דורות היתה מנהג אבותיו להניח. , "דע אהובי שכל רבותיי ואבותיי הקדושים ששמשו גאוני עולם ראיתי מהם שלא נהגו כך אלא ז"לו מהרש"ל, סי' צ"ח.

כדברי התלמוד והפוסקים ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצוח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים לא אשגחינן ביה כי ברוב ניחים ומברכים עליהם וכו'" עכ"ל.א כותב המניח תפילין בחול במועד חיב מיתה, ואנחנו מדבריו אין הלכה כמותו... גם הו

72. אמנם עי' נשיא הלויים שהרב התנה דאם חול המועד 5לפי רוב פוסקים מברכים עליהם, עי' סדר עבודת ישראל, עמ'

ביוסף אומץ, סי' תתל"ב; מהרי"ל[ אמנם מן תפילין נינהו, הוין רצואות בעלמא, משמע דלא ברך. ]תנאי זה מובא גםזלאו , דהמנהג הוא לברך, ושכן נכון עפ"י הלכה. בן 75 – 77רבו כמוהר"ר וואלף האמבורגער כתב בספרו שמלת בנימין, עמ'

רבנו מוהר"ר שמחה באמבערגער, אב"ד אשאפפענבורג כתב בקונטרס זיכרון חנוך, הל' תפילין, ד:ג, את שני המנהגים ואינו בספר אגור אות מ"ג אך שכתב שעל החזן לברך בלחש, משמע דמנהג המקובל היה לברך ורק יחידים לא ברכו. מכריע,

עי' הערה הקודמת. .כתב לא לברך אך הביא מהרא"ש שיש לברך, והובא דבריו גם בטור סי' ל"א73

עי' לקוטי הלוי הערה המהג המקורי באשכנז היה להניח התפילין עד אחר תפילת מוסף בראש חודש וחול המועד, קכ"ה.

74השיב לי באריכות, ואעתיק ו, אות ג'. שאלתי להרב בנימין ש. המבורגר שליט"א על מקורות המנהג, 79לקוטי הלוי, עמוד

את לשונו: מכובדי הנעלה,

מחוסר זמן אביא רק את המקורות העיקריים למנהגנו. סוגיית עינוי התינוקות ביום הכפורים, ב ע"א, היא מורכבת מאוד. יש בה שלוש שיטות אמוראים, רב הונא, רב נחמן ורבי יוחנן, שנידוה ביומא פ

ך יש בהלכה כמה פסקים ומנהגים שונים, ואין כאן המקום להאריך כונחלקו הראשונים בביאורן, ולפירבי עת דבהם. אכן ככל הנוגע לבני אשכנז, יש לציין שרבותינו הראשונים באשכנז, נטו לפסוק לקולא כ

יוחנן, כפי שכתוב בספר ראבי"ה, מס' יומא, סי' תקל"א: "והלכתא כרבי יוחנן דתינוקות בן שתים עשרה ואסיקנא בחולה שנה לפני פרקו, בריא שנתים לפני פרקו. וכן ]בת[ עשר שנה משלימין מדאורייתא...

ואחת עשרה מחנכים לשעות, בת שתים עשרה ובן שלש עשרה משלימין מן התורה."ן כתב בספר הרוקח, סי' רי"ז: "תינוקות להתענות קיימא לן כרבי יוחנן, בת י"ב שנה ויום וכ

כר בן י"ג שנה ויום אחד". וגם בספר יראים, סו"ס נ"א: "פסק רי"ה ז"ל, קיימא לן כר' יוחנן זאחד או ה דרבנן דאמר בן עשר בן י"א מחנכין אותן לשעות, בן י"ב בתינוקות משלימין מדאורייתא, אבל השלמ

ית לן."לבהביאו את 'פסק רי"ה', התכוין כנראה לר"י הזקן, כפי שמובא בתוספות כתובות נ ע"א ד"ה ובת תריסר לתעניתא: "לר"י נראה דבת י"ב שנה ויום אחד קאמר דומיא דבר עשר כדפרישית ואשמעינן

דלית לן השלמה דרבנן כרבי יוחנן בפרק בתרא דיומא."ה' יום הכיפורים, סי' רע"ח: "ר' יוחנן אמר השלמ' מדרבנן ליכא אלא כך גם באור זרוע, ח"ב,

ות בן שעייתא בן י"א בן י"ב מחנכין אותו לרין אותה לעשות בת י"ב משלמת מדאובת י' ובת י"א מחנכי"ג משלים מדאורייתא... ורבי יוחנן אמר ב' לבריא ואחד לחולה אמר לך ר' יוחנן לא תתני לפני שנה

ים ולפני ב' דמשמע ג' שנים אלא אימ' מחנכין אותו שנה סמוך לפירקן בחולה ושתים דמשמע ב' שנ לבריא.... נרא' בעיני שהלכה כר' יוחנן מדתני רבה בר שמואל כותיה."

ני ך אנו מוציאים נטיה לכתחילה להחמיר כדעת שיאולם מאוחר יותר אצל חכמי אושטריי שמצינו בדברי פכא שהקילו בילדים חלשים, ספרד, אלכמי ם חהאמוראים האחרים, שפסקו כמות

ורב אלפס ויתר הגאונים פסקו כרב הונא וכרב נחמן בר יצחק, םתרומת הדשן, סי' קנ"ה: אע"ג דרמב"דסבירא להו השלמה מדרבנן. נראה דבנער כחוש ורך מצינו לסמוך על דברי ה"ג ותוס' פ' נערה

[יח]

למה דרבנן ליכא אלא חינוך שעות". וכן הובאה דעתו ]כתובות נ' ע"א ד"ה ובת[ דפסקו כרבי יוחנן דהש

: "ענוי קטן וקטנה והשלמה מדרבנן, ותינוק זכר בריא 123על ידי תלמידו בספר לקט יושר, או"ח, עמ' ם שלמות משלים מן התורה. ותינוק חלש משלים ינבנן מתחלה לי"ב שנים, אבל לי"ג שמשלים מדר

חלת בין מדרבנן בין מן התורה, שנה אחת קודם לזכר. אבל מדרבנן בתחלת י"ג שנה. ונקבה תמיד מתלר"י אינו צריך להשלים מדרבנן אלא חינוך שעות. ויש לסמוך על ר' יוחנן ועל התוס' ועל ה"ג אם נראה

לאביו שהבן חלש."וכן הורה מהר"ש מווינה, כפי שהובא בספר מהרי"ל, מהד' מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ט,

א בסדר עולם בשם[ מהר"ם: מחנכין התינוקות להתענות ביום כיפור בן ח' בריא בן ט' עמ' רסט: "]אית]בבריא, בן אחד רשאין בריא. כיצד היה רגיל לאכול בב' שעות אוכל בג', בג' שעות אוכל בד'. בן עש

אורייתא, עכ"ל סדר עולם. וכן דרש מהר"ש דעשר[ כשאינו בריא משלים מדרבנן. בן י"ב משלים מין לחנך הקטנים כגון אם היה רגיל לאכול בג' שעות מאכילו בד'. ודוקא בן ט' בבריא או בן י' דנוהג

בחלש, אבל פחות מבן ט' לא, לפי שהוא מחלישו ביותר. ואמר שכן איתא במיימון ]ה' שביתת העשור, פ"ב הי"א."[

פר מעגלי הגישה המחמירה נמצאת גם אצל רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי אשכנזי מנירנברג בסקכה: "הקטנים... מחנכין אותן לשעות לאחר אכילתם שעה אחת -צדק, מהד' ירושלים תש"ס, עמ' קכד

או יותר ממה שרגילים בכל יום... ותינוק הבריא כל שנת עשר מחנכים אותו לשעות, ובשנת אחד עשר אינו חזק ושנים עשר ושלשה עשר משלים מדרבנן, ובשנת ארבעה עשר משלים מן התורה והחולה ש

לסבול התענית מחנכין אותו לשעות בשנת אחד עשר ושנים עשר, ושלשה עשר משלים מדרבנן, ובשנת ארבעה עשר משלים מן התורה. והתינוקות שממהרת ליחשב גדולה קודם התינוק שנה אחת, הבריאה

ת מחנכין אותה לשעות בשנת תשע ובשנת עשר ובשנת אחד עשר ושנים עשר משלמת מדרבנן, ובשנמחנכין אותה לשעות בשנת אחד עשר, ומשלמת מדרבנן תא, והחולהישלשה עשר משלמת מדאורי

"ים עשר ומדאורייתא בשנת שלשה עשרבשנת שנחילה כחומרת בני אושטריך בנער תבפולין בה פשטו מנהגי אושטריך ופסקי חכמיה נהגו

"ח סי' תרט"ז סעיף ב': "יש בריא, כפי שהביא הרמ"א להלכה את הכרעת ה'תרומת הדשן' בשו"ע אואומרים שאינן צריכין להשלים מדרבנן, כלל )ר"ן וא"ז והגמי"י בשם ה"ג ורוקח ורא"ם(, ויש לסמוך

עלייהו בנער שהוא כחוש ואינו חזק להתענות )תה"ד סימן קכ"א."(אולם למעשה חלה בפולין נסיגה מחומרה זו גם כשהוא בריא, כפי שהעיד הב"ח, שם, כי בני

לין "אין מדקדקין בתינוק אפילו כשהוא בריא אם אינו מתענה כשהוא עומד בשנת י"ב... דמאחר פושכולנו לומדין דינו כחולה". וכך פסקו שאר פוסקי פולין וליטא, בראשם המגן אברהם שם: "מה שאין

בי מדקדקין בזמן הזה להתענות תינוק בשנת י"ב משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד דסתמא חשיחולים", וכן המשנ"ב שם: "מה שאין מדקדקין בזה"ז להתענות שום תינוק בשנת י"ב משום דבזה"ז ירדה חולשה לעולם ומן הסתם כל קטן אינו נחשב כבריא לזה אא"כ ידוע שהוא בריא וחזק לסבול. ומדברי

הא"ר משמע דאפילו בשנת י"ג אין נוהגין להתענות כל זמן שלא השלים שנת י"ג."תחילה שררה בה הגישה המקילה של רבי יוחנן, שאין צורך כלל להתענות לפני באשכנז שמ

הבר מצוה, ואין זה תלוי בבריא או כחוש, פשטה בתחילת תקופת האחרונים דוקא חומרה מוגבלת שנועדה להרגיל את הקטנים לתעניות אחדות לפני הגיעם למצוות. עדות ראשונה לכך יש בספר יוסף

: "העולם סובר דתליא רק במנהגם ועושין מנהג שהנקבה תתחיל 332מ תרפ"ח, עמ' אומץ, פפד"להתענות דוקא בתענית אסתר. וגם בזכרים יש שמקפידים על יום כפור וכיוצא". ה'יוסף אומץ' עצמו נטה להחמיר, וסבר כפי הדעה שיש להתענות שנה שלמה לפני הבר מצוה, ולכן לא היתה דעתו נוחה

ר חיים, סי' תרט"ז, אחרי שהביא דעות הפוסקים הורה כי "אין ואך החות יאיר בספרו מקמהמנהג הזה. להחמיר ולהיות צדיק הרבה, זולת בבריא ומצי לצעוריה נפשיה ויהיה דעתיה עליה כולי יומא, ודווקא

ות יאיר הסכים לתענית ביום הכיפורים לילד בריא לפני בר מצוה.חביום הכפורים". הרי לן שהה למנהג שהזכיר ה'יוסף אומץ', שנער מתחיל להתענות ביום הכיפורים לפני הבר מצוה, בדומ

מצוה, נפוץ באשכנז בדורות אחרונים המנהג שקטנים -סתר לפני הבתתענית אונערה מתחילה בסתר. הראשון תענית או לוש צומות לפני הבר מצוה, ולאו דוקא יום הכיפוריםתענית שמרגילים עצמם ב

בפירוש כמנהג ידוע ומקובל הוא אב"ד ווירצבורג רבי נתן הלוי באמבערגער בספרו לקוטי שהזכיר זאתודם זמן החיוב, יש ענית ק: "קודם שנת י"ג... בענין ת79מנהגי ק"ק ווירצבורג, ברלין תרס"ז, עמ' –הלוי

נהיג עצמו של צבור( קודם הזמן. אמנם אין בזה משום חיוב, וסגי אם יעניות )נוהגים להתענות ג' ת שום מצות חינוך."ענית מלהתענות חצי היום של ת

על כך כתב בשו"ת רבי יונה מרצבך, כת"י, סי' כ"א: "שמעתי שנוהגים שקטן מתענה ג' ים קודם היותו בר מצוה. ותמיהני על מנהג זה, שאפי' ביוה"כ אמרו )יומא פ"ב( שאו יתענה מבן עניתת

ב"מ. ומנין לנו מנהג כזה. ובס' יוסף אומץ פרק גידול בנים כ' ג"כ י"א או י"ב, או לא יתענה כלל מקודם הסתר בנקבות ויום כפור בזכרים. תענית א דיש לחנך מי"ב לזכר וי"א לנקבה, ודלא כמנהגים שמתחילים

וא"כ מצות חינוך בחזק ובריא מי"ב או י"א."

[יט]

ראש השנה

75יום. בערב ראש השנה מתענים חצי .א

והלה משיב 'גם , ]76הוספהשום בלא לים איש לרעהו 'לשנה טובה תכתב' בליל ראש השנה מאח .ב

[.אתה'

נוהגים לאכול חלות עגולות עד הושענא רבה. .ג

שנה שמים מלח על החלה, ולא דבש, כבכל שבת ויו"ט.בליל ראש ה .ד

.78עד הושענא רבאבליל ר"ה בלבד ולא 77אוכלים דבש .ה

בליל שני ורמון בלילה ראשנה של ר"ה. 81,ראש דג 80,בדבש 79חתיכת תפוח אוכללסימנים נוהגים ל .ו

אין עושים 'סימנים'.

ן חובת חינוך לפני אכן מסתבר שלפי דעת רבי יוחנן, שבני אשכנז הכריעו כמותו להלכה, שאי

בר מצוה, יש בכל זאת הידור של חינוך, ולכן הרגילו את בניהם בשלושה צומות, כי במספר פעמים זה מתחזק הענין אצל הקטנים.

ולכן ברשימת מנהגי אשכנז במכתב הג"ר יונה מרצבך אב"ד דארמשטאדט אל הרב אביגדור לצום לפני הבר מצוה". וכן בכתבי תעניות לשאונא, כ"ג סיון תשל"ו, הורה לפרסם למעשה כי צריך "ש

מהר"י מרצבאך, ברשימת מנהגי אשכנז שיש לשמרם גם בארץ ישראל )כת"י ברשות המשפחה( כתב לפני הגיע נער לבר מצווה". )הגר"י מרצבך היה חברו של הג"ר שלמה תעניותבאופן ברור: "לצום ג'

ו בענין זה.(זלמן אויערבאך בישיבת 'קול תורה' ובר פלוגתא שלמנהג זה היה מקובל במשפחות החשובות ביותר באשכנז, כפי שכתב לי נכדו של הג"ר אליעזר

או בת מצוה צם ג' צומות לפני הבר –פוזן, דיין דק"ק עדת ישורון בפפד"מ: "אצלנו היה נהוג שהבר תעניות שלושת ה מצוה". וכן כתב לי אחד מזקני פפד"מ הר"ר יונה היינריך, כי בני פפד"מ "צמו את

מצוה."-לפני הברש B. Stern, Meineמנהג זה היה ידוע גם במקומות אחרים באשכנז, כפי שהעיד

Jugenderinnerungen an eine Württembergische Kleinstadt und ihre Jüdische Gemeinde, Stuttgart 1968, p. 119: לצום כל היום."בשלושת הצומות האחרונים לפני הבר מצוה היה על הנער

וכן כתב בימינו רבי פסח גאלדשמיט בשווייץ, בספרו קובץ הלכות, ח"ב, קריענס תשמ"ח, סי' פני הבר מצוה."עניות לתרט"ז: "אצלנו המנהג שמתענים ג' ת

ויש בידי מכתבים של בני משפחות אחדות של יוצאי גרמניה, מקהילות שונות, שהעידו כי כך היה המנהג המקובל אצלם.

אני מקוה שיש בדברים האלה להאיר קצת את המנהג. בידידות נאמנה בנימין ש' המבורגר

75

טור ומחבר תקפ"א. המהרי"ל ]הו"ד במג"א[ כתב דאפילו התינוקות מתענים. אך המ"ב הסביר דלאו דווקא תינוקות אלא מיירי בנערים בני י"ג שנה.

76סדר עבודת תם'; לא נמצא במחזורי אשכנז; נוהג כצאן יוסף, רס"ג;; מובא בטור ורמ"א שא"א 'ותח39לקוטי הלוי, עמ'

; שו"ת שב יעקב, אה"ע, סו"ס ט"ז; חידושי הגר"א על השולחן ערוך. במוצאי ראש השנה מתחילים לברך 271ישראל עמ' , בברכת 'חתימה טובה' עד יו"כ. )בשטראסבורק ועוד מקומות אומרים רק 'גמר טוב' )שמעתי מאברהם שווארץ(

(.בה, וגם אומרים 'גמר חתימה טובה', מנהגי אמשטרדם ג:יב:אובאמשטרדם אומרים אותה עד הושענא ר77

( Juliusמודפס בספר "איש תבונה", ספר זכרון לזכרו של החבר ר' יואל ) כתוב ב"השלמות לפירוש סידור הרוקח" כט, שאוכלין "ריאה ודבש ]בראש השנה[ לפי קלוגמאנן )שהוציא לאור ספרי רבינו הרוקח על התורה וה' מגילות(, עמ'

שמאירין את העינים )עיין שמואל א' יד:כט "ראו כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש"( וכתיב )בראשית כב:יד( ה' יראה, לכך במזמור הרנינו )תהלים פא( שכתיב בו )פסוק ד'( תקעו בחדש שופר כתיב )פסוק טו( כמעט אוביהם אכניע, ובעקידה כתיב )בראשית כב:יז( וירש זרעך את שאר אויביו. ובסוף המזמור כתיב )תהלים שם:יז( ומצור דבש אשביעך, רמז לדבש שצריך

לאכול, סימן שתהא השנה לו מתוקה וטובה... ומנהג אבותינו תורה הוא."78

יד שלא לאכול שום דאין נפק"מ בין דבש לשאר 'סימנים' שעושים בליל ר"ה. בתשב"ץ קטן, קי"א כתב "מהר"ם לא הקפ כתב דלא אכל שום ובצל וכדו', מפני שטעמם מר, ולא 75דבר." אכן ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ'

אכל אגוזים מפני שמשמעת קול ומעידה על בעלה, וכתיב וכפים מעץ יעננה )חבקוק ב:יא(, ועוד אגו"ז בגימטריא חט"א )עה"כ(.

79, המנהג של תפוח בדבש מובא בטור תקפ"ג; מהרי"ל ר"ה עמ' 70ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ'

לח; רמ"א תקפג:א. במחזור ויטרי כתוב תפוחים אדומים.80

.137רוקח עמ' צ"א; מרדכי יומא תשס"ג; לקט יושר עמ'

[כ]

82ל מלך חנון'.-ב'יעלה ויבוא' אומרים 'כי א .ז

לובשים אותה גם בשנה84 לבנה. אם כיפהוהן ביום כפור 83לובשים סארגנס, הן בראש השנה .ח

85 ראשונה.

עשרת ימי תשובה

86 אין מקדשים הלבנה עד אחר יוהכ"פ. .א

87 .משתמשים בכסף לכפרות, ולא בעופות .ב

81

הר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג )איל זכר(; הב"ח בתקפ"ג כתב כן אור זרוע רנ"ז, ליטבול ראש איל בדבש; ספר מנהגים דבי מ בשם התשב"ץ ]קטן[ )שהוא מנהגי מהר"ם(, אבל באליה רבה הביא הכל בו שמהר"ם נהג לאכול ראיה בדבש. בענין טעם

דג( אכילת דג בראש השנה עיין בלקוטי הלוי סעיף צ"ז )שם כותב למה אומרים תשליך והוסיף דזה גם הטעם למה אוכלים וז"ל: "כי לדגים אין להם גבנונים ועיניהם תמיד פקוחות כדי להתעורר עינא פקיחא דלעילא שרומז על רחמים גדולים והנה

לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומטעם זה נהגו ג"כ לאכול דגים בר"ה גם מטעם לפרות ולרבות כדגים" עכ"ל.82

עיין מטה אפרים, תקפג:ב, ואלף למטה שם. 83

; ספר התשבי, ערך סארגנס; מקור חיים )להחות יאיר(, קיצור הלכות, תרי:ד; מנהגי ק"ק 120יושר, או"ח, עמ' לקט . לאפוקי ממנהג פולין שלבשו סארגנס רק ביום כפור, כמובא ברמ"א תרי:ד; אליה 157פיורדא סי' צ"ח; דברי קהלת, עמ'

קיטל גם בראש השנה.רבה תקא:א; מטה משה סי' תשפ"ז, שהמדקדקים בפולין לבשו 84

יש שנוהגים גם להתעטף בטלית עם פסים לבנים, וראה מש"כ רבינו בחיי בכד לקט יושר שם; מנהגי וורמייזא, סי' קל"ו. הקמח, ציצית, "טלית לבנה שהוא סימן סליחה וכפרה ... הוא שכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

85"ח, טעם למה אין לובשים סארגנס, ולא כתב שנה ראשונה אלא טעמו אינו נוגע למי עי' בשו"ת מהר"ם שיק, או"ח סי' כ

שעדיין אינו בגיל כ' שנה. וז"ל הגר"נ באמבערגער בספרו לקוטי הלוי הגה צ"ז: "וע"ד המנהג שלא ללבוש קיטל בשנה עונשים בב"ד של הראשונה אחר החתונה הביא בשו"ת מהר"מ שי"ק סי' כ"ח אפשר שהטעם משום שעד עשרים אין

מעלה ואמרינן בן י"ח לחופה ומסיק שם שאין מקור למנהג זה ואם ירצה ללבוש אין גוערין בו. ועיין בס' שדי חמד ה' יוהכ"פ סי' ב' אות טו"ב. וכמובן אלמון שנשא פעם שנית מותר לו ללבוש בשנה ראשונה אחר חתונתו."

86מרו לפני יוהכ"פ; בוורמיישא )שמש, עמ' קצ"ו( כתב תיכף ביציאה מהרי"ל הל' י' ימי תשובה עמ' מ"ד כתב שאין לאו

לקוטי הלוי; נשיא הלויים, חלק המנהגים, עמ' רפ"ט; –מביהכנ"ס בעוד שלובש סרגנס; נוהג כצאן יוסף יוהכ"פ, סע' כ"ג תשרי המתין עד סי' כ"ו שהרב מווירצבורג הקפיד לקדש הלבנה תוך ז' ימים ראשונים, ואפילו לא במוצאי שבת. מ"מ ב

מוצאי יוהכ"פ, ובאב המתין עד אחר ט' באב. ובטעמו למה הקפיד לקדש הלבנה תוך ז' ימים הראשונים, ז"ל תשובה שהשיב לחותנו הרב מוה' מנחם אדלער זצ"ל )הובא בלקוטי הלוי, הגה פ'( "הא דרגיל בפי העולם לומר שאין מקדשין

באחד מדברי הראשונים כ"א הב"י בסי' תכ"ו כתב כן בשם ר' יוסף החדש עד אחר ז' ימים אין לו שרש בש"ס ולא גיקאטילא ז"ל אמנם כבר פקפקו על זה רבים וכן שלמים דמלבד שאין לזה שרש בש"ס אדרבא משם נראה הפוך זה דהנה

רושה מקור הדין של קידוש הלבנה הוא בסנהדרין דף מ"ב ושם א"ר יוחנן דאין מברכין עלי' עד שתתמלא פגימתא ובפידמלתא דר"י פליגי רב יודה ונהרדעאי דרב יודה מפרש שעד שתתמלא הקשת דהיינו חצי העגול והוא נשלם ביום השביעי ונהרדעאי אמרו עד שתתמלא כולה והיינו עד חצי חדש, והנה לרב יודה מותר לקדש רק עד ז' ימים ולא יותר ונהרדעאי

והביאו הט"ז דעכ"פ מדברי רב יודה מוכח דעד ז' יומא זמניה הוא פליגי עלי' דמותר לקדש עד חצי חדש והקשה הב"ח ובהא לא פליגי נהרדעאי עלי' דאינהו רק מוסיפין במשך הזמן ואיך ס"ד דנכון לאסור מה שמוכיח בש"ס להדי' להיתר

קיימ"ל וכמדומני הרב מוה' יודה מערגענטהיים זצ"ל הוסיף להקשות דאיך ס"ד דבר שיש בו איסור לר' יודה אף דלאכוותיה מ"מ מהיכי תיתי יהי' מצוה מן המובחר לנהרדעאי דפליגי ארב יודה ויפה הקשה והבאתי ראיות לזה משאר דוכתי בש"ס וחד מנייהו מהא דב"ב דף י"ג פריך הש"ס ור' יודה ב"ב איך נתן עצה להורדוס לסתור הביהמ"ק ולבנותו מחדש והא

לא היתה עדיין הביה כנשתא אחריתא ומאי פריך הש"ס דילמא בזמן ב" א"ר חסדא אסור לסתור ביה כנשתא עד דבניגזרת רב חסדא א"ו דהכי פירושא דאף אם לא הי' נאסר אז עכ"פ מצוה לא הוי וממילא דה"ה נמי הכא, ובשו"ת עולת

אי מצוה מן על זה וכתב כעין דברינו ובתוך דבריו כתב דאע"ג דקיימ"ל כנהרדעא מ"מ בווד שמואל סי' סמ"ך נשאל ג"כהמובחר לצאת ידי כל הדיעות )היינו גם לרב יודה( וחולק בטוב טעם ודעת על מ"ש הרב א"ר בשם ת' רמ"ע והוסיף עוד דיש כאן סברת מצוה שבא לידך אל תחמיצנה והעלה להתיר לקדש אפי' תוך זי"ן ימים אם עברו עלי' שלשה אפי' בלילי

"ש בתוך זי"ן דאז יש להמתין עד מ"ש וכתב שגם הגאון פ"מ כתב המתיר חול )היינו בלא מוצאי שבת( אם לא שיהא מלברך אחר ג' אף בחול לא הפסיד ובפרט בחורף או בשעת הגשמים שאין להמתין לכתחלה עד אחר זי"ן וכו' וכו' על כן

ג בהרבה פשיטא דהמורה לקדש אחר שלשה בלא מ"ש לא די שלא הפסיד אלא הוי זריז ונשכר", עכ"ל. וזה היה המנהקהילות אשכנז, עי' מנהגים ביידיש, ה' קדוש לבנה; מקור חיים לבעל החו"י, קיצור הלכות, סי' תכ"ו, סעי' ד'; שמחת הנפש,

; מעשה רב, סעיף קנ"ט.52דיני ראש חודש; שו"ת שבות יעקב, ח"ג, סי' ל"ט; קהלת שלמה, דף 87

ף ממה שכתב במ"ב דיש הרבה צער בעלי חיים להעופות , ועוד טעם היה לסבי רבי ירחמיאל, בנוסעי' במ"ב תרה:ב בהרבה מקומות. יש שמביאים את התרנגולים ברכבים שאין נכנס לשם אויר, הרבה פעמים נשארים כל הלילה בלי אוכל

עשה כפרות על לא כןומים בחום גדול. ואם יהי' היכא תימצא שיש תרנגול ושוחט פרטי, בזה לא היה איכפית לו. ול

[כא]

.בשעת עשיית הכפרות במטפחת פי הכפרותאת כס אחוזנוהגים ל .ג

יום כיפור

88 של ערב יום כיפור. ובצהרים אוכלים עוף. נוהגים לאכול דגים ומרק בסעודה הראשונה .א

89 בברכה ארוכה.מברכים את הילדים .ב

90.כשמדליקים נרות יום כיפור, מברכים עליהם, ואפילו אם לא חל בשבת .ג

91 כל זכר מנער ועד זקן מביא נר לבית הכנסת שדולקת במשך כל היום. .ד

92 רכים על הבשמים.במוצאי יו"כ שחל בשבת מב .ה

93במוצאי יום כיפור, מאחלים איש לרעהו בברכת "גוט יו"ט". .ו

In Gottes Namen'95ומכונה בשם ' 94ת יותר מוקדם מההרגל,שחריבאסרו חג של יו"כ מתפללים .ז

סוכות

אין תולים שום קישוטים מהסכך. .א

יין ושמן ]זית[. ,דבש, קמח ,וטים תולים, מיםשבין שאר הקי .ב

אין נוהגים לומר סדר אושפיזין כלל. .ג

96 'שהחיינו' ואח"כ 'לישב בסוכה'.ליל יו"ט שני מחליפים את הסדר, ואומרים קידוש ב .ד

מפני הטעם שהרבה אנשים חושבים שבאשכנז תמיד עשו כפרות על הכסף, אלא שבימי מלחמת העולם ולא עופותה

לשלטון ימ"ש הראשונה היה מחסור בתרנגולים ויש שעשו אז כפרות על דגים או תחליפים אחרים. כאשר עלו הנאצים הודי גרמניה לעשות כפרות על תרנגולים, בגרמניה בשנת תרצ"ג, חוקקו חוק ארצי האוסר שחיטה לא הימום. מאז נמנע מי

והכל הוכרחו לעשות על דגים או תחליפים אחרים. לכן יש כיום הסוברים שכך היה המנהג באשכנז מקדם. אמנם, מוהר"ר לוי יוסף ברייער זצ"ל השתמש בדגים )קרפיון( ובשנים שלא היה אפשרות להשיג דגים, עשה כפרות על כסף ולא על

.”Our Minhogim“ב נכדו, ד"ר מיכאל קירשנר, בספר מנהגי המשפחה שלו: תרנגולים. כן כת88

; שו"ת מהר"ם, ח"א, חלק המנהגים אות תקמ"ה; ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ן משנה ברורה תרח:טזאבל לא בשר עיי ; תשב"ץ קטן, קכ"ז.52ברוך מרוטנבורג, עמ'

89פאר דאש יודישער הויז, נמצא ברוב –אמשטרדם, ג:ב:ו. ברכה זו לא נמצא במחזורי רוו"ה, אולם נמצאת ב"בית ישראל"

מחזורים הנפוצות בימינו עם שינויים קלים.90

עיין מחבר, סי' תר"י. 91

ולמה לא מדליקים , טעם שמדליקים נר לכל זכר ביום כיפור,52בספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ' לנקיבות. משום שלוחות שניות ירדו ביום כיפור וכתיב "כי נר מצוה ותורה אור דרך חיים מוסר תוכחות" וכתיב "ולמדתם

את בניכם" ולא כתיב 'בנותיכם'.92

ים קוק( שיש לברך על הבשממוסד הרב ין סדר תפילות של יום הכיפורים בסוף )עמ' שלה, מהדו' עיין בתניא רבתי, ענ במוצאי יו"כ אפילו אם חל באמצע השבוע; כ"כ גם שיבולי הלקט, שכ"ב; אור זרוע, ח"ב, רפ"א, שכן נהג רבינו גרשום מאור הגולה; מרדכי, יומא, תשכז; לקוטי הלוי; יוסף אומץ, סי' תתרי"א, שהביא מח' בזה ושמנהג פפד"מ שאין לברך על הבשמים;

אומץ; מנהגים לרא"ט שלעולם אין מברכים על בשמים; ע"ע במנהגים ישנים , הביא דברי היוסף391דברי קהלת, עמ' , דבמוצאי יו"כ שחל בחול ואין לו נר ששבת, אין לברך 'בורא מאורי 157עמ' )מהדורת אלפנביין, ניו יורק, תש"ח( מדורא

האש'. המהרי"ל בירך.93

, דנקרא יו"ט 20סדר טרוייש )דפוס פפד"מ, תרס"ה( עמ' ; עי' 297; יעב"ץ, הובא במחזור רוו"ה, עמ' 391דברי קהלת, עמ' ולכן תוקעין; נוהג כצאן יוסף עמ' רפ"ט.

94וורמייזא )שמש, קצ"ו(; פפד"מ )נוהג כצאן יוסף יוהכ"פ, כ"ד(, והטעם שלא יהי' פתחון פה לשטן אתמול התפללו כל

היום ולא אכלו ולא שתו דוגמת מלאכים, עכשיו שוכבים על מטות.95

ל הקדוש' ]לפ"ז -, סע' נ"א, לפי שבכל י' ימי תשובה אמרו 'המלך הקדוש' ועכשיו חוזרים ל'הא103ספר הטעמים עמ' קשה למה לא מכוונים שם זה לערבית מוצאי יוהכ"פ[.

96ולא כמחזורי היידנהיים שאינו מחליף הסדר; אגור א' כ"ב, הביא ראבי"ה ]הובא גם במ"ב[ שלא לשנות הסדר; מנהגים

, כתב שיש לומר שהחיינו לפני הגפן[; מנהגי ר"א 180]בע' 153עמ' )מהדורת אלפנביין, ניו יורק, תש"ח( ישנים מדורא ; רא"ש, סוכה פ"ד, סי' ד'; תשב"ץ 53, בשם הראב"ן ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ' 183חידליק עמ'

, בשם מהרא"ק; רא"ט עמ' ק"ל, בשם אורח חיים, וכן נפסק 53עמ' קטן, קמ"ג, בשם ריב"ש; מהר"ש סי' רנ"ד; מהרי"לבשו"ע תרס"א, מחבר ורמ"א. אולם בתשב"ץ קטן שם בשם מהר"ם דאין להחליף, וכן הוא בספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר

ברוך מרוטנבורג שם, וכן פסק במעשה רב, רי"ט.

[כב]

על הלולב, ושלוש למטה לאגד ההדסים וערבות. אין 97אוגדים את הלולב עם קשר ע"ג קשר, שלוש .ה

98 משתמשים בטבעות וסלסלאות הנפוצות בימינו.

99 מהפכים את האתרוג בשעת הברכה. .ו

מערב, צפון, למעלה )מזרח, דרום, בשעת הנענועים עומד ופניו כלפי מזרח ומנענע את הד' מינים .ז

101 הופך את גופו או פניו אל כיוון שהוא מנענע.ואינו ( 100ולמטה

102 'הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת' אומרים רק בחול המועד. .ח

103.ם עד חצותיבליל הושענא רבא נוהגים להיות נעור .ט

[104של שבת. הענא רבא אין מוסיפים פסוקי דזמרשבהו] .י

106קודם הברכה. 105מהלולבמסירים קשר העליונה .יא

נוהגים לחטובם פעמיים או שלושה 108 ולא חמשה בדים. 107 להושענות משתמשים בשלושה בדים, .יב

109 פעמים.

שמיני עצרת

110 נוהגים לישון בסוכה בשמיני עצרת. .א

111 אוכלים כל הסעודות של שמיני עצרת בסוכה. .ב

97

.217דברי קהלת עמוד 98

נו; והביכורי יעקב ס"ק ז' וח', דצריך קשר ע"ג קשר באופן הנאסר בשבת, וכן הוא חידושי חת"ס, סוכה לו. ד"ה במי במועדים וזמנים, ח"ב, סי' קי"ט, ואין יוצאים ידי חובם בלי קשר ע"ג קשר, ולא די בסלסלאות הנפוצות בימינו. וגם שהקשר

או קשר הוא.צריך להיות כ"כ חזק שא"א להוציא בדי ההדסים וערבות בלי התרת הקשר, דאל"כ ל99

תשב"ץ קטן קנ"ד כתב להפוך גם את הלולב וכ"כ הכל בו בשם מהר"ם וכ"כ הב"ח בשם התשב"ץ )תרנ"א(; רוקח ר"כ; אבודרהם סדר תפילות סוכות, ד"ה וגומרים. אמנם בתוס', סוכה דף לט. ד"ה עובר, כתב להפוך רק אחד מהם, וכן הוא

במעשה רב, רכ"ד, כתב שלא להפוך כלל, רק לכוין שלא יוצא; באגור, אלף .289בטוש"ע, תרנא:ה; סדר עבודת ישראל עמ' י"ג, הביא שיטה שלא לקחתם בידיו עד לאחר שבירך, אבל ברמב"ם ז:ו בהל' לולב, כתב שלא לעשות כן.

100 מחבר, תרנא:ו. 101

ב מטה ידו הא גופו אינו מהרי"ל עמ' נ"ד; ביכורי יעקב תרנא:לו ומשנה ברורה, שם; כף החיים תרנא:צו, 'מדהמחבר כת מטה'; מנהגי אמשטרדם ג:ו:ט; מאמר מרדכי תרנא:יג; בכתר שם טוב )גאגין(, ח"ז, עמ' ע"ד, כתב שכן מנהג אשכנז.

102 .581אמשטרדם ג:ו:ב; סדר עבודת ישראל עמ' 103

.27לקוטי הלוי עמ' 104

; 52; הגהות במהרי"ל הל' סוכה עמ' קירכם, עמ' קפ"ו; ביכורי יעקב, סק"א; אמשטרדם ו' –מטה משה; וורמייזא , שאומרים 28; מגנצא או ווינה. עיין בסדר טרוייש ]דפוס פפד"מ, תרס"ה[, עמ' 3ובהגהות מהרא"ק סי' נ"ח; רא"ט, הגה

, שאומרים בלי נשמת.2אותו אך לא מזמור לתודה, ואומרים נשמת; מנהגי ביהמ"ד הישן בבערלין, עמ' 105

. וטעמו הובא 70; לקוטי הלוי, עמ' 152עמ' )מהדורת אלפנביין, ניו יורק, תש"ח(ם מדורא ; מנהגים ישני9אמרכל עמ' הב"ח תרס"א דנענוע הוא לעצור טללים רעים, ובהושענא רבא מתיר אגוד לנענע ביותר לעצור מאחר שעכשיו גמר

דכתיב כפת חסר וי"ו ולומר וי"ו החתימה דמים, והלבוש תרס"ד כתב ונוהגין להתיר האגודה של הלולב בה"ר וסמך לדבר ימים יהי' כפות דהיינו באגודה ולא יותר. )ולפי טעם זה צ"ע למה אין מתירין גם האגודות המחזיקים בדי הדס וערבה.(

אגוד, וכן הוא ברוקח ךשם, כתב טעם אחר והוא כדי להראות דאנן סברי כמ"ד דלולב אין צרי ,ישנים מדורא םובמנהגי רכ"ד.

106, משמע שיש להתיר האגד בליל הושענא 220. אמנם בדברי קהלת עמוד 70שמש, עמ' רי"ג. לקוטי הלוי עמ' –א וורמייז

רבא.107

; הא"ר כתב דג' בדים היא לכתחילה. 82עמ' ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורגשו"ע תרס"ד ומ"ב ט"ו; ביוסף אומץ תרנ"ג כתב ז' בדים כנגד ז' הקפות.

108שבפפד"מ היו לוקחים ה' בדים, אף שבפפד"מ היו 220האריז"ל ועי' מ"ב תרסד:טו. עי' בדברי קהלת עמ' זה מנהג

.אין להם מקור בנגלהנזהרים מעוד שלא לנהוג דברים ש109

חוטבים את הערבה דוקא על הקרקע והביא ראי' לדבריו 222כן הוא במחזור של וואלף היידנהיים, דברי קהלת עמ' דף מ"ה דכתיב 'וחוטבין אותן בקרקע'.ממשנה בסוכה

110אדלער; מעשה רב ה; ביכורי יעקב סק"ד בשם רבי נתן; מאמר מרדכי סק"ז; חיי אדם קנג:א"ר סק"ג בשם הרשב"א

וכן משמע בבית יוסף, ד"ה ואוכלין. וראה בקיצור שו"ע קלח:ה, שאע"פ שמנהג העולם לא לישון .; שער הציון, תרסג:דרכ"ב וי לנהוג כן.בסוכה, מ"מ רא

[כג]

112., הגימ"ל בסגולהנוסח הנכונה היא: "משיב הרוח ומוריד הג שם" .ג

כסלו

113אחר תפילת ערבית וצאת הכוכבים. נרות חנוכהמדליקים את .א

114מדליקים הנרות משמאל לימין. .ב

ם שמדליקים נרות אנשיכשיש כמה 115אומרים 'הנרות הללו' רק לאחר שהדליקו כל הנרות. .ג

אומרים 'הנרות הללו' ביחד אחרי שכולם גמרו להדליק.

)תהלים ל"ג(. 118צדיקים', אומרים 'רננו 117]בלי 'חשוף'] 116לאחר 'מעוז צור' .ד

119 בערב שבת חנוכה מקפידים להתפלל מנחה גדולה. .ה

'הנרות הללו' אומרים בשעת 120בליל שבת חנוכה, שרים 'מעוז צור' ו'רננו' בין 'אשת חיל' לקידוש. .ו

ההדלקה.

)'אכלו משמנים'(. 121 אין שרים הזמר המיוחד לליל שבת חנוכה .ז

122 במוצאי שבת מבדילים קודם שמדליקים. .ח

111

; הפרדס עמ' ר"מ בשם רש"י, רבינו יעקב בן רבינו 113; ספר האורה עמ' 178סידור רש"י עמ' –עי' בספרי דבי רש"י ; תשב"ץ קטן, 83יצחק הלוי והרב המורה ר' קלונימוס; רוקח עמ' קכ"ה; ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ'

קמ"ז; שו"ע תרסח:א.112

דלא כסידורי החכם רבי וואלף היידנהיים. עיין בספר 'אמת ליעקב' לגר"י קמנצקי זצ"ל בפ' בראשית וכתב דאין זה סוף פסוק אלא מחובר ל'מכלכל חיים בחסד' ושלכן צריך לומר בסגול. ועיי"ש דמה שנשתבש לאמרו בקמץ הוא משום דבשמיני

ומר גם 'מוריד הגשם' בשעת ההכרזה, והלא לגבי המכריז הוא סוף דבריו עצרת מכריזין לומר 'משיב הרוח', ומן הדין צריך ללהינו משיה הרוח -ולפיכך הוא מסיים 'ומוריד הגשם' בקמץ וכן הש"ץ כשהוא ואמר הפיוט בתפילת גשם 'שאתה הוא ה' א

( 38ו"ה לשמ"ע עמ' ]אבל למנהג פפד"מ )עי' מחזור רו ומוריד הגשם' הרי גם הוא אומר בקמץ שהרי אצלו הוא סוף הפיוטאומרים "אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים אתה רב להושיע" וממשיכים מיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" )קמוצה, דהוי

אבל בדברי ומזה נשתבש אצל ההמון לומר כל השנה כולה בקמץ. סוף ענין( ואז מתחילים "יטריח לפלג מפלג גשם"[שם, ג' בסגול, מסביר בזה"ל: "הנכון: הג 253הרוח ומוריג הגשם" בסגול, ובעמ' כתוב שהש"ץ יכריז "משיב 228קהלות עמ'

סד", ח' בסגול, אף שנקמץ במקום הפסק כבסדורי' ישני' וכמנהג ]ולא כה"ה )=היידנהיים( המקמץ[ וכאשר אומרים "בח כי הוא מעין האמור אחריו "מכלכל בתהלי' ס"ב "ולך ה' חסד" והדומי', לפי שפה איננו הפסק, כן "הגשם" איננו הפסק פה,

חיים" כמ"ש בתענית ב' ע"ב "גשמי' היינו פרנסה". וע"כ גם כשמשמיע ח' לפני תפלת מוסף איך יאמרו ק' בתפלתם, יאמר: שם, אף שמפסיק אז." עכ"ל.הג 113

מחבר תרעב:א, ועיין משנה ברורה שם. 114

היינו –היה להדליק את הנר החדש תחילה ריינוס, המנהגמנהג –ברוב אשכנז יש ב' מנהגים. א[ הנרות בסדר הדלקת עיין –; מהר"ם 151מצד שמאל. וכן הוא במנהגי מהרי"ל; שו"ת מהרי"ל, סי' מ'; תרומת הדשן, סי' ק"ו; לקט יושר, עמ'

הדשן, שם, מרדכי, שבת, סי' רס"ח. ב[ המנהג בוורמייזא וכן באוסטרייך היה להדליק הנר שבצד ימין תחילה. עיין בתרומת שהסביר טעם המחלוקת; מהר"י ברונא, סי' ל"ט; ע"ע טור ונושאי כליו, סי' תרע"ט.

115נוהג כצאן יוסף, עמ' קפד; סדר היום; מקור חיים להחו"י תרעו:כה; מאמר מרדכי ס"ק ה'; פרמ"ג, מש"ז ס"ק ה',

משנה ברורה ס"ק ח'."דהברכות קאי על כל הנרות ולמה יפסיק בין ברכה להדלקת שאר הנרות" הו"ד ב116

המנהג לומר מעוז צור מובא בנוהג כצאן יוסף עמ' קפד; מנהגי וורמיישא עמוד רמז; מקור חיים להחו"י, תרע"ו. 117

זה הוספה מאוחרת ואינה בסגנון שאר הפיוט כי הוא לשון רבים ושאר הפיוט לשון יחיד, עי' מקור חיים תרעו:ד. 118

ל ית'".-המזמור נאמר על נסים שארעו במלחומותיו, והזכיר בו קצת נפלאות האכתב המאירי בפירושו לתהלים "זה 119

ווירצבורג היה להתפלל במנין פרטי, נשיא הלויים; וכן נהגו יחידי סגולה באשכנז, מקור חיים )להחות ממנהג של הרב וץ באשכנז היה להתפלל יאיר(, תרע"ט; שו"ת זכר שמחה )לרבי שמחה הלוי באמבערגער(, סי' ע"ד. אמנם המנהג הנפ

מנחה קטנה והדליקו לפני שהתפללו.120

; מנהגים דק"ק וורמיישא )ר"י שמש(, סי' ר"ב.152לקט יושר, או"ח, עמוד 121

: שמו של המחבר הוא אברהם ורמוז באותיות של ראשי הבתים, בטעות יוחסהו לרבי אברהם בענין הזמר לשבת חנוכה וקי; סביוניטה, שנת ה' שי"ז; בזמירות ליל שבת, פפד"מ, תרפ"ב; בליקוטי צבי; ובספרי אבן עזרא. שיר זה נדפס במחזור סלונ

, אולם אינו אלא תוספת המדפיסים כי אינו מופיע 287זמירות שונים; בסידור בית יעקב המיוסד על סידור יעב"ץ, עמ' ו של התרומת הדשן( סי' קל"ז )הו"ד בשו"ת מהר"ז ברונא )תלמידעיין בסידור עמודי שמים שהוא סידור יעב"ץ המקורי.

בפתחי תשובה, או"ח תרע:ב(, וז"ל "עוד הגידו לי שמהר"ר אברהם הכהן לא רצה להניח הבחורים לנגן הזמר אכלו משמנים על השולחן, לפי שמשמע כאלו נתקן עפ"י ת"ח, וזה אינו כלל, שהרי כתב מהר"מ שסעודת חנוכה אינה סעודת

משמנים כו' עד תמכור לצורך חנוכה, משמע דסעודת חנוכה מצוה היא" עכ"ל. ומצוה, והזמר מתחיל אכל

[כד]

שבט

123נוהגים להניח פירורי לחם לפני העופות בערב שבת שירה. .א

אדר

124 בתענית אסתר לאחר מנחה נוהגים ליתן מחצית השקל עבור כולם מנער ועד זקן, טף ונשים. .א

125 בפורים לובשים בגדי שבת. .ב

מפסיקים לאכול מצה שלושים יום קודם לפסח, והוא בפורים עצמו. .ג

ניסן

126 בדיקת חמץ.מצניעין פתיתין של חמץ לפני .א

127 כשחל ערב פסח בשבת, הבכורים מתענים ביום חמישי, ולא ביום ששי. .ב

חוץ מאלו הנאפו תחת השגחת ק"ק בית תפילה. 128אוכלים רק מצות מכונה, .ג

129 אין אוכלים שום עופות בפסח. .ד

אוכלים מצה שרויה במשך כל ימי פסח. .ה

130נוהגים לצלות את הזרוע חיה ללא בישול מקודם. .ו

מ"מ לובשים כיפה לבנה. 131 סארגנס בליל פסח,אין לובשים .ז

132מסדרין הקערה כשיטת הרמ"א. .ח

122

מנהג ברוב קהילות אשכנז להדליק לפני הבדלה. וכן הוא באורחות חיים, חנוכה סי' י"ז; אבודרהם ע' ר"ע; סדר טרוייש, אחר הבדלה. ; וברמ"א תרעא:ז דיש נוהגין כן; הגוהת החת"ס תרפ"א, אולם הט"ז פסק דיש להדליק23עמ'

בהערה קס"ב, כתב המחבר רבי נתן באמבערגער, דאביו מוהר"ר זעליגמאנן בער נהג כמנהג אשכנז 77בלקוטי הלוי עמ' להדליק לפני הבדלה, אולם מפני כבודו של הט"ז נהג להדליק ה'שמש' אחר הבדלה. עיי"ש דכתב המנהג בשם רבו הרב

אם הוא כותב מנהג רבו או שהוא בעצמו היה נוהג כן. הנה ביררתי אם רבי וואלף האמבורגער שנהג כן, אבל לא ברור כמה מניני רבינו, וכולם נוהגין כן.

123 עיין משנה ברורה, שכד:לא. 124

שמש, רנ"ז )אפילו בתענית אסתר מוקדם(; רא"ט עמ' –; וורמייזא 57ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג עמ' קנ"ד.

125 , מובא ברמ"א תרצה:ב.ס' פורים עמ' מהרי"ל, 126

לא נהג להצניע פתיתי חמץ. שיטות שנוהגין לא להניח גראדמאןניימאנן שאביה ר' יעקב ח.שמעתי מדודתי מרת פתיתין: מכתם, ז. ד"ה וששואלין; כל בו, סי' מ"ח ו' ע"ב; תמים דעים, סי' כ"ט, והו"ד ברבינו מנוח ג:ו דמנהג נשים הוא ואין

ז' סע"א; גם לו שורש, וכ"כ בשיבולי הלקט, ר"ו, בשם הגאונים שגם אם לא מצא שום חמץ, אינה ברכה לבטלה; מאירי המהרי"ל, בדיקת חמץ ו'; מ"ב שם, ס"ק י"ג כתב שכן הסכימו האחרונים לדינא, ומ"מ נהגו ישראל להניח, עיי"ש ובבאר

; דרכי משה תלב:ב בשם מהר"י ברין, ברמ"א שם ב'; 13היטב ס"ק ח' שיטות שנוהגין להניח פתיתין: ספר אמרכל, עמ' ובכתבי רבינו שמעון זק מנירענבורג מודפס בספר "איש תבונה", ספר ס"ק י"ד.שו"ת מהר"י ווייל, הביאו החק יעקב שם

( קלוגמאנן, עמ' לב, כתב טעמו, "הטעם דאמר בגמרא )פסחים ו:( ונבטלי' בה' כו' Juliusזכרון לזכרו של החבר ר' יואל )לשרוף ובזה יזכור שיבטל ביטול שני ומשני כיון דלאו זמן ביעורו הוא דילמא פשע ולא יבטל, ולכך מניח חתיכה כדי שיש לו

והיינו דפרש"י לשם ]ובדבר[ זה יזכור".127

לקוטי הלוי; רוקח רע"ז. 128

עי' שו"ת יד הלוי, או"ח סי' פ"ט, שהעדיף הרב מווירצבורג מצות מכונה ממצות יד. 129

...";ברכי יוסף תסז:יא, "יש נוהגין עיין חק יעקב תסה:ג, שהביא מהר"י ווייל בסי' קצ"ג, וז"ל "ואותם שאין אוכלין תרנגולין פרשת צו, אות ',אתרנגולים בפסח"; בן איש חי, שנה שלא לאכול תרנגולים"; כף החיים שם, קי"ג, "יש נוהגין שלא לאכול

.מ'130

כן משמע מפשטות לשון השו"ע תעג:ד ומנ"ב שם:כח. והטעם דצרוך לצלותו כעין קרבן פסח, עי' סידור פסח כהלכתו, . ויש אומרים שצריך לבשלה תחילה, עי' הגדה של פסח מועדים וזמנים, עמו' מ"ו 57גרוסמן, ח"ב, פרק א' הערה *לרש"ז

סעיף י'.131

לא נהג ללבוש סארגנס. גראדמאןבשם דודתי מרת קרול ניימאנן שאביה ר' יעקב גראדמאןשמעתי מבן דודי ר' שאול בקשו ממנו שילביש אחרי שלמדו את זה ב'חיידר'. ויתכן שסבי רבי ירחמיאל התחיל ללובשה כשהילדים

[כה]

.ל בר מצוה יש לו שלושה מצות משלוכל זכר מע .ט

.בעצמו ולבד אינו ממלא כוס שלברק בעל הסדר .י

דש בליל הסדר ומוציא את כולם.קרק בעל הבית מ .יא

133אחד מברך בעד כולם. ,כוסותה בכל שארוכן .יב

134בהסיבה.גם הנשים חייבות .יג

, ושאר המסובין משתמשים במזלג.135רק בעל הסדר נוטל ידיו ב'ורחץ' .יד

136.צנון{או לכרפס אוכלים תפו"א } .טו

137נוהגים לתת מצה על הכתף. .טז

138' את האפיקומןלגנוב'נוהגים אין .יז

139אין שמים מלח על המצה בליל הסדר. .יח

140הכורך בחרוסת. יםבלטו .יט

141מטובל במי מלח.בתחילת 'שולחן עורך' נוהגים לאכול ביצה קשה .כ

132

כזה: ביצה זרוע

חרוסת מרור מי מלח כרפס

133

כן הורה רבי יעקב קמנצקי זצ"ל. 134

תוס' ומרדכי, דנשות דידן חשובות נינהו, ורשב"ם כתב מכל שכן אלמנות ]שאין יראת בעליהן עליהן[, הובא במהרי"ל, ר ההגדה, י"ט; רמ"א תעב:ב.סד135

מהרי"ל, סדר ההגדה, י"ג, הביא דברי המהר"ש, שרק בעל הסדר צריך ליטול ידיו, למרות שהמהרי"ל סובר שכל 'וראיתי במחזורים ישנים שכתוב ויטבול הבקי את ידיו, כלומר העושה את 33המסובין צריכים ליטול ידיהם; לקט יושר עמ'

ח, 'דער ; אמשטרדם ג:ג:ו; הגדת מגנצא, תרמ"ז; פפד"מ, תרנ"; יוסף אומץ, תשמ"ה; כן משמע מהטור, סי' תע"גהסדר'נדע, זאגט אבער קיינע ברכה' .הויזהערר וואשט זיינע הא

136, דבצרפת טובלין הכרפס לתוך החרוסת; סרע"ג; רס"ג; שו"ת מהר"ם, ח"א, מנהגים, סי' תמ"ה; 29עי' במנהגות, עמ'

איסור והיתר, פרדס; רב כהן צדק, שו"ת האורה, –ב; וכן בספרי דבי רש"י רי"ץ גיאות, ח"ב, עמ' ק"ב; רמב"ם, חמו"מ, ח"שערי תשובה, סי' רפ"ז; מהר"ם חלאווה, דף קיד. ד"ה מזגו, בשם הרמב"ן; ריטב"א, סדר הגדה, עמ' ט'; ר"ן דף –הגאונים

סי' רנ"ו; שיבולי הלקט, סי' רי"ח. כד: ד"ה הביאו; מנהיג, הל' פסח, סי' ס'; רבי יו"ט עלם, בסדר שלו )לשבת הגדול(; או"זאולם ר"ת בתוס' דף קיד. ד"ה מטבל, אסר ליטבול בחרוסת; רא"ש פ"י סי' כ"ה; חידושי רבינו דוד דף קיד. ד"ה ומתני' הביאו; מהר"ם חלאווה, שם; רשב"ם, דף קיד. ד"ה מטבל; ר"ש מפלייזא )הו"ד באו"ז, שם(; סמ"ג, עשין מ"א, קיח: בשם

הובא בהגהות מיימונית, חמו"מ ח:ג, וכתב שמה שכתב ר"ת שאינו בחרוסת היינו –שבצרפת; מרדכי, לח.; מהר"ם רבותינו שאין צריך, אבל אם רוצה הרשות בידו. ובבית יוסף, תעג:ו, הכריע דכיון שהטובל בחומץ יוצא לכו"ע, עדיף ליטבול בחומץ,

וכן פסק בשולחן ערוך.137

מנהג זה מובא בכל בו, סי' נ', שעשו כן בגרמניה, וז"ל 'ושמעתי כי באלמני"א )גרמניה(... לוקחין המצות וכורכין אותן . ודוקא בארצות 78במפות ונושאין אותם על כתפיהם'. מנהג זה התקבל אצל חלק מהספרדים, עי' כתר שם טוב, ח"ג, עמ'

תעז:א, 'ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה'.האשכנזים נשתכח המנהג, כך כתוב בבאר היטב, 138

, בתוספתן, בפירוש על ההגדה, ושם מבאר באריכות.”Rav Schwab on Prayer“בטעמו של המנהג, עי' ב 139

סדר רע"ג, כתב לטבול פרוסת המוציא בחרוסת; רמב"ם, חמו"מ ח:א; ראב"ד והגהות מיימונית שם. 140

; 35; ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג, עמ' 102; האורה, עמ' 132' ; סידור רש"י עמ333מחזור ווטרי, עמ' מהרי"ל, סדר ההגדה, ל"ו; תשב"ץ קטן, סי' צ"ט; מרדכי, בסדר של פסח, בשם רבינו יחיאל; רא"ש, פ"י סי' כ"ז; רבינו ירוחם,

. אולם המחבר, תעה:א; 77במנהגות, עמ' הובא –נתיב ד', ח"ב; מעשה רב, סי' קצ"א; רמ"א, תעה:א; רבינו משה נורבוני , כתבו דאין צריך טיבול.77מנהגות, עמ'

141"טרם כל דבר"; דרכי משה, תעג:ג, ד"ה ונהגו; ברמ"א תעו:ב כתב ד"נוהגים בקצת מקומות -מהרי"ל בשם מהר"ש, ל"ז,

גמ' )פסחים קיד:; ירושלמי פ:י מנהג אכילת שני תבשילין בליל פסח מצאנו טעמם ב לאכול בסעודה ביצים זכר לאבלות".זכר לקרבן חגיגה. הכל בו )נ:יב:ב הובא בב"י ובפרישה תע"ג( שוזר את הזכר –הביצה –ה:ג(, אחד זכר לקרבן פסח והשני

לקרבן חגיגה לאבלות על חורבן ביהמ"ק )בכף החיים ס"ק כ"ד, אין לומר שהוא זכר לחורבן כי זה הוא מדרכי האמורי.( ווקא ביצה שהיא מאכל אבילים. הרמ"א והלבוש מסבירים ענין האבילות לכאן, משום שליל ט' באב נקבע ולכן אוכלים ד

שיחול לעולם בליל הסדר. ורמז לדבר הובא בבאר היטב "על מצות ומרורים יאכלוהו". עוד טעם כתב ברמ"א, שהיא זכר במור וקציעה )תע"ג(, "ומה שעושין עכשיו יותר לחורבן שבזמן שביהמ"ר היה קיים היו מקריבים קרבן פסח.עוד טעם כתב

]זכר[ לאבלות זה, משאר י"ט, אדרבה בי"ט זה שצריך להראות בו הידור, לא היה לנו לערבב השמחה, היינו טעמא, לפי

[כו]

142מקפידים לאכול אפיקומן לפני חצות. .כא

'שפוך' נאמרת בעמידה. 144ופותחים דלת הבית. 143לפני אמירת 'שפוך' ממלאים 'כוס של אליהו' .כב

שבניסן עתידין ליגאל בפסת כימי צאתנו ממצרים, ובפסח יבנה בית המקדש בזמן גאולה ראשונה, ראוי לעשות זכרון

עדיין לא נבנה בימינו ובזמן הזה". הגר"א בביאורו כתב שצריך לאכול הביצה )ע"ע מעשה רב, קצ"א(. בפרי אבלות, ש( מת אברהם 35-38ע' לקט יושר עמ' –מגדים )תע"ו מ"ז ס"ק ג'( כתב שהוא זכר לאבלות יען כי בע"פ )או בלילה הזה

ות מצרים, ובזכות האבות נגאלו וכו', לכן מזכירין זאת אבינו. ובא"א הוסיף ע"ז שלאברהם אבינו הרי גילה הקב"ה את גלבלילה הזה. בדרשות חת"ס )סוף דרוש לז' אב תקפ"ז ד"ה ואומרו מוזר( מובא שהזכר לאבלות הוא על הצרות שאירעו

י גלות מצרים נגזרה בברית בין הבתרים. ב( שרה נלקחה לבית פרעה. ג( החל קוש לאבותינו במועד זה, יום א' דפסח: א(השעבוד במצרים, וכן אף בני ישראל בהיותם במצרים, נהגו אבלות ביום זה, אלא שעכשיו נהפך לששון ולשמחה. המהרי"ל; ב"י; לבוש )תעג:ה(; והחק יעקב )תעו:ו(. כתבו שהטעם הוא לרמז "בעי רחמנא" כי ביצה בלשון ארמי נקרא

א" ]=צריך הקב"ה להציל אותנו בזרוע נטויה[. רמז נוסף "ביעא", והדבר בא לרמז "בעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרממכתב בספר אמרכל, שהביצה שאין לה פה רומזת שנסתמו פיותיהם של שונאי ישראלשקטרגו עליהן ואמרו, כיון שלא נגאלו

עד היום, שוב אינם נגאלים, ואולם כיון שנגאלו נסתמו פיותיהם.142

מחבר, תעז:א. 143

ראשונים, טור, שו"ע, רמ"א ומפרשים קדמונים על השו"ע. אחד מהמקורות הראשונים של א מובא בגאונים, מנהג זה ל ( הוא כותב )ס"ס ת"פ( ש"נוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד 1878המנהג הוא בחק יעקב )הודפס לראשונה בדעססאו

אינו מקשר המנהג לפתיחת הדלת יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא". הוא אינו מביא סיבה להמנהג, וכן לשפוך חמתך או להמותג שאליה הנביא מגיע להסדר. רבי חיים בנבנשתי )כנסת הגדולה( בספרו על פסח הנקרא 'פסח

( כותב )עמוד קכד, סע' קפ"ב( שהוא ראה יהודים אשכנזים שיש להם כוס ריקה באמצע השולחן והיין 1873מאובין' )וכו, ושקוראים את הכוס 'כוס של אליהו'. וכמו כן כאן אינו מביא שום שייכות ל'שפוך' המיותר מכל הכוסות שופכים לת

ושליהו הנביא מגיע. בספר 'ברכת אליהו' לרבי משה חגיז, כתוב שנשאל לו על מנהג אשכנז שממלאים כוס של יין ותו אם יש בעיה משום בהתחלת הסדר עבור אליהו הנביא, ושלאחר הסדר הבעל הבית יושב ליד הכוס, וכן נשאלו א

ניחוש. והשיב שאין שאינו ניחוש, דומיא לכסא של אליהו בברית מילה, וכמו שעל אליהו הנביא לראות את הברית מילה, גם צריך לראות את הקרבן פסח, כי רק מישהו נימול יכול לאכול מהקרבן פסח. מטעם זה רואים שאליהו מגיע אל הסדר

אולי אנחנו נוהגים כן לזכר הפסח וכתפילה על הגאולה.( בשנת תשמ"ח נדפס לראשונה אבל רק בזמן שיש קרבן פסח. )ו(. ושם הוא כותב שנוהגים בוורמייזא למלאות כוס מיותר 1893 – 1807ספר מנהגי דק"ק וורמייזא לרבי יוזפא שמש )

וס של אליהו הניא' כי מחקים לו. בתחילת הסדר. כיון שאומרים "כל דחפין יתי ויכול", ממלאים כוס עבור האורח, ונקרא 'כבאבוב, והוא כותב שכן –בתשמ"ה נדפס כ"י מהערות רבי יעקב עמדין על ספר פסח מבואין הנ"ל בקובץ 'כרם שלמה'

נוהגין אבל לא למלאות משיורי הכוסות כי אין זה ארך ארץ, ושחז"ל אסרו לשתות מכוס שמשהו כבר ששתה ממנה. עוד (, כיון שבפסח אין הבעל הבית לא היה מוזג כוסו, רק היו מניחים כוס גדולה על 1328 - 1957) טעם כותב רבי אהרן ממיץ

השולחן וכל המסובים היו שופכים יין משם לתוך כוסם. וכשהתינוקות שאלו על זה, היו אומרים להם שהוא עבור אליהו נה ג' על ספר זה(. הלבוש כותב שההלכה היא יעקב שפיגל בירושתינו ש ד"רהנביא. )מאורי אור על פסחים ועי' מאמר של

כשעושים סעודבה יש להניח מקום ריקה זכר לחורבן, ובפסח מניחים כוס ריקה זכר לחורבן, ונקרא כוס של אליהו ומסמל התקוה שאליהו יבוא ולתקן החורבן. עוד מובא בשם רבי אפרים זלמן מרגליות )הגדה של פסח של הפלאה( שיש פלוגתא

ם )קיט.( אם יש לשתות כוס חמישי או לא, וכיון שאין אנו יודעים ההלכה למעשה, מניחים כוס חמישית ואין בגמ' פסחי שותים אותו ומניחים אותו עד שיבוא אליהו, ולכן נקרא על שמו.

ספר המנהיג, הל' פסח, אות ב; 'שפוך חמתך' ולהשאיר אותו פתוח כל הלילה מובא באמירת הדלת לפני פתיחתמנהג 144

אורחות חיים, הל' פסח, אות לז; אור זרוע, ח"ב סי' רלד; מהרי"ל, סדר ליל שני של פסח; ספר המנהגים לר' אייזיק טירנא, . ו וישפך חמתו על המכחישים בה'יבוא ומשיח כדי להראות שאנו ממאמינים בה' ושאליהווהטעם ,דרכי משהליל הסדר, וב

היה מקובל , אך אין בגאונים וראשונים שום הזכרה ע"ז. )לא הנביא ואליהו' חמתיך שיש קשר בין 'שפוךאנו רואים מכאן , וכן היו כמה גירסאות, עי' דניאל גולדשמידט, הגדה של פסח 1735'שפוך', עי' לדוגמא מחזור רומא לומרהקהילות בכל

ראות שאנו מאמינים הלתשפ"ח, מובא שכשהבעל הבית פותח הדלת משהוא היה נכנס ביוסף אומץ, .(83-87(, עמ' 1780)( סו"ס ת"פ כותב שאינו נכון שמישהו יכנס. גם רואים שהקשר בין אליהו להחות יאירבביאת המשיח. אולם המקור חיים )

[כז]

ה סידורו:סדר של הלל ונרצה היא כמו שמודפס בהגדות כמנהג אשכנז, וז .כג

.הלל

.יהללוך' אבל א"א סיום הברכה'

כולל סיום הברכה הנהוג כל יום.' הלל הגדול עד סוף 'ישתבח

ובכן ואמרתם זבח פסח' \י הלילה' 'ובכן ויהי בחצ'.

'145.'כי לו נאה

146.כוס רביעית

'חסל סידור פסח'.

'לשנה הבא'.

.אדיר הוא' עד גמירא'

הבירושלים, ישועת ה' כהרף עין, לשנה הבא הכשאומרים 'לשנה הבא' אומרים: 'לשנה הבא .כד

בירושלים הבנויה'.

147משאירים את הכוס של אליהו על השולחן כל הלילה ומקדשים עליו למחרת. .כה

: 1550הנביא ושפוך חמתך הוא עתיק מהגדות ישנות לדוגמא הגדה ממנטובה שנת

. : 1558פראג

145 תשב"ץ קטן, סי' צ"ט. 146

מהר"ם; כף החיים, ח'; מ"ב, ו'. אך המהרש"ל פ"ח והב"ח שם כתבו ששותים אחר 'ישתבח'.ב, בשם מג"א, תפ:

[כח]

ספירת העומר

עומר'.בולא ' 148עומר'להנוסח הנכונה היא ' .א

150 149גים מפסח ועד ל"ג בעומר.והספירה נ אבילות של מנהגי .ב

אייר

151אומרים עד ראש השנה.אבות פרקי .א

152אב

153.אין מקדשים הלבנה לפני ט' באב .א

לובשים בגד חול כדי לעשות היכר לאבילות, והקפידו על כך גדולי הפוסקים רבותינו בשבת חזון .ב

כובע, כתונת, –שבאשכנז. אם בלבוש חליפה של חול כבר נעשה היכר, ניתן ללבוש את כל השאר

154 של שבת. –נעלים

155הגים לאכול פת וביצה קשה בסעודה המפסקת ולטבול אותם באפר.נו .ג

156 נוהגים להבדיל על בירה.במוצאי שבת חזון .ד

יהי רצון שלא תמוש תורת אבותינו מפינו ומפי זרענו עד עולם.

בא לציון גואלו נזכה לבנין בית מקדשינו,ו

במהרה בימינו אמן.

147

עיין ליקוטי חבר בן חיים, שכן נהג רבו החתם סופר. 148

כן הוא הנוסח בכל הראשונים שמביאים מילת 'עומר' תוך נוסח הספירה, אולם בהרבה מכתבי הראשונים אין מביאים הג ליטא הוא 'בעומר'. עיין משנה ברורה תפט:ח.מילת 'עומר' תוך הנוסח. מנ

149 מהרי"ל, סדר הימים בין פסח לעצרת, אות ח'. 150

שמעתי סיבה מאבי מורי שליט"א בטעם למה מכונים שם היום "ל"ג בעומר" אם הנוסח היא 'לעומר'. הרי הרמ"א היה מהראשונים שפסקו שהנוסח הוא 'בעומר', והיאהרצייט של הרמ"א הוא בל"ג בעומר, ומשום כבודו קוראים את היום בשם

"ל"ג בעומר".151

, וכן מנהג ק"ק בית תפלה במאנסי. ודלא כמנהג פפד"מ ורוב קהילות אשכנז 27; סדר טרוייש, עמ' 15לקוטי הלוי, עמ' שנוהגים לומר רק עד י"ז בתמוז, וזה סדרו, עד שבועות אומרים פרק אחד כל שבוע, ואחר שבועות אם יש ששה שבתות,

ת אחרונות אומרים ג' אומרים ב' פרקים כל שבועה. אם יש ה' שבתות, בג' שבתות ראשונות אומרים ב' פרקים ובב' שבתו פרקים.

152מנהג אשכנז שלפני ט' באב קוראים את החודש בשם "אב", ורק לאחר ט' באב בשם "מנחם אב". )מנהגי אמשטרדם,

ג:טו:א( לפיכך כשמברכים החודש אומרים "ראש חודש אב יהי' וכו'".153

מהרי"ל, הל' ט' באב, ז' כתב דאין לקדש עד מוצאי שבת נחמו. ובני אשכנז מקפידים מאד שלא לקדש במוצאי ט' באב. ברך בשמחה א"כ אין לברך במוצאי ט' באב שהרי דיני ט' הימים לונ"ל טעמו כיון שאין מקדשים בתשעת הימים שצריכים ל מוצאי יוהכ"פ.הונהגות עד למחרתו בחצות. ועי' לעיל בקידוש לבנה ש

154כתב שם "יש נוהגים ללבוש בגד חול בשבת שלפני ט' באב". אך 22ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג, עמ'

המגיה הוסיף שם אית י' מדעתו 'בגד]י[', )ומצאתי כמה וכמה מקומות שהוא מוסיף וגורע מדעתו אף שיש ראיות ברורות נה ברורה תקנא:ו.ינו כמו שהוא הגיה.(; עיין מששא155

ראה איכה רבה ג:ו, "רב מן דהוא אכיל כל מאכלו נסיב חד פת פחית ויהב עליה קטם ואמר זו היא סעודת תשעה באב לקיים מה שנאמר ויגרוס בחצץ שני הכפישני באפר."

156ן הוא בתשב"ץ כשמוהר"ר שלמה ברעסלויער שליט"א דורש כל שנה בשבת חזון, הוא מציין שעדיף להבדיל על היין )וכ

קטן, סי' פ"ג; שו"ת מהרי"ל, טו:ג(, והוא תמיד אומר מה שכתב בכתביו שמנהג משפחת גראדמאן להבדיל על בירה ואין .להם לשנות מנהגם. כן אמר לי בן דודי ר' שאול גראדמאן ששמע ממנו כמה פעמים

[כט]

[ל]

[לא]

זצוק"ל רבי יצחק דוב הלוי המכונה זעליגמאנן בער באמבערגער מנהגי

ותגאב"ד ור"מ דק"ק ווירצבורג והגליל ש. המבורגר שליט"אמאת הרב בנימין

ראש מכון מורשת אשכנז ונדפס כאן ברשותו

צאצאים רבים של רבנו רואים לעצמם זכות ללכת בדרכו של הסבא הגדול בכל אורחות

חייהם, ומשתדלים לשמור על מנהגיו, הליכותיו והנהגותיו, בהתאם להוראת חז"ל הנסמכת על

הוראה זו יפה כוחה לכל יהודי באשר הוא, על 157הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך".

אחת כמה וכמה ליהודים שזכו לאבות מסוגו של ה"ווירצבורגר רב", שכל ניע וזיע שלו היו שקולים

במידותיה המדוקדקות של התורה והמסורה.

כמה מנכדיו שמרו על מסורות שבעל פה על הליכותיו ומנהגיו של רבנו. מידע נוסף על מנהגיו

והוראותיו מפוזר ברחבי ספריו ומקורות אחרים. פעולה חשובה של ליקוט המנהגים הללו נעשתה על

ידי אחד הנינים, הרב יצחק אדלר, אשר פירסם בשנת תשל"ט את "מנהגי הרב זצ"ל והנהגותיו", בכתב

בשנה העת "המעין", כרך יט גליון ב, וכן באותה תבנית בקובץ "הרב יצחק דב הלוי במברגר", שיצא

ההיא בהוצאת "המעין".

הרב יצחק אדלר מציין כי לרב מווירצבורג "היו מנהגים מיוחדים", ומשער כי "יתכן שחלק

ממנהגיו לא חודשו על ידו והוא המשיך במסורת שראה במשפחתו או קיבל מרבותיו". זוהי השערה

ים מיוחדים", לעתים אינו צודקת מאוד. רבנו לא חי בחלל ריק, ומה שנראה בעיני בני דורנו כ"מנהג

אלא מנהג פשוט במקומו ובזמנו. חורבן יהדות אשכנז בשואה מוטט את מסורת הדורות, ומה שהיה

מנהג רווח באשכנז מקדמת דנא, אבד מידי רבים מבניהם של יוצאי אשכנז.

עמדתו העקרונית של רבנו היתה לדבוק במסורת אבות, ולפיכך דחה אימוץ מנהגים של

ות שלא היו מקובלים אצל בני אשכנז. בימיו ביקשו קהילות אחדות בגרמניה, מטעמי ארצות אחר

נוחיות וריצוי הציבור, להנהיג את המנהג הספרדי שהתפשט אז במזרח אירופה, שכל האבלים אומרים

קדיש יחד. רבנו התנגד לכך, והציג עמדה עקרונית באומרו "שאין שום סברא להרשות לעשות כן

שמאז ומקדם אין המנהג כן, שמלבד החשש תרי קלי לא משתמעי... יש עוד בזה משום במקומותינו,

בטול מנהג, וידוע מה שכתוב בירושלמי: 'אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות, אל תשנו מנהג

... ואם יש מקום שנהגו כן מקדמת דנא, מסתמא היה להן טעם על פי הדין, אבל אין 158אבותיכם'

אחר". לקהילה שכבר נטשה את מנהג אשכנז בזה, הורה רבנו "שיחזרו להמנהג, למדין ממנו במקום

ויבולע המות לנצח". ולרב של קהילה נוספת כתב: "מה טוב ומה נעים אם יעלה בידך לבטל מנהג

159שנהגו שם מחדש ולהתנהג תחתיו המנהג הקדום באשכנז מזמן רב, שלא לומר קדיש ביחד".

ת רצו להיפטר מ"חומרות", וביקשו להנהיג ניקור אחוריים של כך היה כאשר קהילות מסוימו

בשר בהמה, דבר שלא היה נהוג באשכנז, בה לא אכלו בשר אחוריים כלל. אלה שלחו שוחטים על

חשבונן לבוהמיה ואיטליה, פראג וליוורנו, כדי ללמוד מהמנקרים שם את מלאכת הניקור. בזמנו

157

משלי א, ח; פסחים נ ע"ב. ועי' שאילתות, ויקהל, סי' ס"ו. 158

סי' ס"ח. רבים מהפוסקים האחרונים מעתיקים את הדברים האלה, אך אינם מציינים היכן הוא ירושלמי כך במג"א זה. ונראה שהכונה לירושלמי עירובין פ"ג סוף ה"ט: "ר' יוסי מישלח כתיב להון: אף על פי שכתבו לכם סדרי מועדות, אל

תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש".159

ת יד הלוי, ח"ג, סי' א.שו"ת זכר שמחה, סי' ח'; שו"

[לב]

כפי 160ב", הם הג"ר וולף האמבורגר והג"ר ר' מנדל קרגוי.התנגדו לכך רבותיו של ה"ווירצבורגר ר

הנראה נבלמה אז המגמה להנהגת הניקור, אך היא חזרה ונעורה לאחר פטירתם במדינות באדן

ווירטמברג, ושוב התנגדו לה גדולי רבני גרמניה, ביניהם הג"ר עזריאל הילדסהיימר והג"ר מאיר

תו נימק את התנגדותו לגופו של ענין, והקדים הבהרה השאלה הובאה לפני רבנו, ובתשוב 161להמאן.

השקפתית כללית על סמכותה של מסורת גאוני אשכנז:

מה שאבותינו ואבות אבותינו נוחי נפש, הרבנים הגדולים שהיו בכל אלה המדינות, שנהגו

איסור לנקר האחוריים, פשיטא שלא משום טעות או חסרון ידיעה נהגו מנהגינו כן, אלא שברוחב

בינתם וגודל ידיעתם בתלמוד תורה ועוז צדקתם, בחנו וראו גודל המכשלה אשר תצא מזה... וכי יעלה

על דעת מעלתו שכל גדולי הרבנים והלומדים אשר מלפנים, אשר מלאה הארץ דעה מהם, היעלה על

דעת מעלתו שהרבנים האלה לא היה להם שכל זה, לשלוח איש לאחד המקומות שנהגו בו היתר

ד סדר הניקור, כמו שעשו בני שטוטגארט? היעלה על לב משכיל שנעלם מעין שכל זקנים ושבים ללמו

מה שעלה במצודת שכל אנשים רכים בשנים ומעטים בחכמת התורה יותר ויותר מדורות הראשונים

אשר נשמתן בגן עדן העליון? או אם אמר יאמר איש אחד, שהראשונים לא התאמצו בטובה עדרי

בנים שקמו עתה? אך כל איש הולך ישר ומשכיל על דבר אמת יודה, כי גם אל צאנם כמו הר

162הראשונים נ"ע היה נודע דבר הלז, אך מאנו בו!

בימיו החל תהליך נטישת מנהגי אבות, ורבנו ראה זאת בעין רעה. הוא הזהיר שלא לפגוע

ש מקום להקל במנהג אחד הרבנים טען בפני רבנו כי י 163במקובל, "כי גדול כח מנהגן של ישראל".

אשכנז הישן שלא לערוך נישואין בר"ח סיון, בנימוק "כי כבר נשתכח המנהג במקומות הרבה". רבנו

שלל רעיון זה מכל וכל, והשיב לשואלו כי לדעתו "איפכא מסתברא, כיון שמקילים לפרוץ המנהג, יותר

יקל חכם אחד נגד המנהג יש להחמיר להחזיקו". הוא ציטט את דבריו של ה"שבות יעקב", שפעם ה

ולא עלה זיווגם יפה, לכן שומר נפשו ירחק מדברים כאלה, "כי חמירא סכנתא מאיסורא, ולא לבטל

המנהג בפרהסיא". לעמדתו זו הביא רבנו אסמכתאות מש"ס ופוסקים, בתוספת ראיה שהעיר עליה

164בנו הג"ר שמחה באמבערגער.

, באה לידי ביטוי חזק בספרו של בנו הג"ר נתן חשיבותם של מנהגי אשכנז בעיני רבינו ובניו

באמבערגער "לקוטי הלוי", הכולל את מנהגי ק"ק ווירצבורג. מנהגיה של ווירצבורג הם אופייניים

למנהג אשכנז הישן, שמוצאו ממנהג "רינוס" של רבותינו הראשונים יושבי קהילות ג' קהילות שו"ם

"מנהג אשכנז" הישן נבדל בהרבה פרטים מ"מנהג פולין" )שפירא וורמיישא ומגנצא( במדינת ריינוס.

שפשט מאוחר יותר באירופה המזרחית ובכמה קהילות חדשות יחסית שקמו במזרח גרמניה.

העיר ווירצבורג עמדה שוממה מיהודים במשך כמה מאות שנים, וכשנוסדה מחדש בימי הג"ר

גדולים האלה את מנהגי דרום גרמניה, אברהם בינג והג"ר יצחק דוב באמבערגער הנהיגו בה רבניה ה

160

.Der Israelit, 1861, p. 557מכתבו של הרב מנחם מנקי צימר מפיורדא, בעתון: 161

.518-515, 791-790עי' בעתון הנ"ל, עמ' 162

שו"ת יד הלוי, ח"א, יו"ד, סי' ל'. 163

שו"ת יד הלוי, ח"ב, סי' ס"ב. 164

. בעיה זו צפה בדור ההוא גם במקומות אחרים. בדומה לרבנו כתב הג"ר עזריאל הילדסהיימר, 19לקוטי הלוי, עמ' בתשובה בכת"י לשאלת תלמידו הרב ליב לוונשטיין מטאוברבישופסהייים: "יואל נא אדמ"ו ]להשיבנו[, אם יש למלאות

ג במדינתנו לעשות כזה... ]תשובה:[ במקום שאין מנהג לישא רצון של מי שרצה לעשות נשואין בר"ח סיון, מאחר שאין מנהתודה לידידי -בר"ח סיון, כמו שהוא באמת במדינתנו, ע"פ המובא בחק יעקב תצ"ג ס"ק ב', בודאי חיוב להחזיק המנהג".

ד"ר מאיר הילדסהיימר נ"י, על השימוש בכת"י זה, ועל אינפורמציה נוספת לתולדות הרב מווירצבורג.

[לג]

שהם בעיקרם המשך למנהג ריינוס הקדום. ר' נתן באמבערגער הנציח אותם ביד אמן בספרו "לקוטי

הלוי". בכמה מן המנהגים הכלולים בו מורגשת הכרעתו האישית של רבנו, בפרט באותם דברים שלא

ר העיד ר' נתן כי "בעל המנהיג פה", היה קיים לגביהם מנהג אחיד בקהילות אשכנז. בהקדמתו לספ

היינו בווירצבורג, הוא "אדוני אבי מורי ורבי הגאון רבן של כל בני הגולה זצ"ל". ספר מנהגים חשוב זה

מבוסס באופן ישיר על הדרכתו של רבנו את בני הקהילה, שלא התמצאו כמותו במנהגי אשכנז. ר' נתן

דושה ווירצבורג, כאשר נהגם אדוני אבי מורי ורבי זצ"ל מודיע כי "אספתי וסדרתי המנהגים מקהילה ק

זה ימים ושנים".

המנהגים שבספר "לקוטי הלוי" הם מנהגי בית הכנסת. מתוכו אנו למדים את מנהגי רבנו

בתחום התפילה. שאר המנהגים, אינם שייכים למסגרתו. בקעה זו הניח ר' נתן לאחרים, והרב יצחק

קעה רחבה היא, ונותר מקום נוסף להרחבת הגדר.אדלר מצאה והתגדר בה, אך הב

כולל הערותיו. עליהם הוספנו 165להלן מובאים ה"מנהגים בקיום המצוות" שערך הרב אדלר,

מנהגים רבים והערות חדשות על הקודמים. הובאו גם כמה ממנהגי בניו, אשר כידוע לא סטו ממנהגי

ך הוכפל מספר המנהגים שנקבצו עד כה. ועל כן מנהגיהם הם בחזקת מנהגי הרב עצמו. כ 166רבנו,

ההוספות החדשות הוכנסו בסוגריים מרובעים, הן בפנים והן בהערות, כדי להבדילן מדבריו של העורך

הראשון. כך באים הדברים בשם אומרם ועל אחריות עורכיהם.

המנהגים

קודם ] 167חתך את הפתילות )פראנצען בלע"ז( משפת הטלית לכל ארכו, ולא בכנפות בלבד, .א

[.168הטלת הציצית בטלית

[.169]רבינו וקצת בני תורה ומדקדקים שבמחיצתו עטפו ראשם בטלית בתפילה .ב

[.171]בצנעה אחר התפילה בבואו לביתו 170הניח תפילין של רבינו תם, .ג

165

אדלר כתב שם פרק נוסף בשם "הנהגות בעניני לימוד תורה, חינוך, רבנות, ובעיות הדור". את הפרק הזה לא הרב הבאנו פה, משום שענינים אלה נתבארו בהרחבה יתרה בפרקים הקודמים.

166ממנהגיו על בנו הרב נתן העידו: "המנהגים שנהג בהם האב, קיים גם הבן בדייקנות קיצונית. הוא לא זז כמלוא הנימה

.39הקדושים של אביו". חוברת זכרון לר"נ ב"ב, עמ' 167

עיין מחצית השקל י"א י"ז, פרמ"ג משבצות זהב י"ג ובא"א י"א י"ז, יד הלוי ח"א, או"ח סי' ב'. 168

]כתב בנו הג"ר שמחה באמבערגער, חנוך לנערים, מאינץ תרל"ב, ה' ציצית, פ"ב ה"ד: "צריך לחתוך השפה שקורין סביב הטלית לפחות במקם הכנף... וטוב להסיר הפראנזען מכל הטלית". בספריית "כנסת ישראל" של ש"ב פראנזען ש

הר"ר ישראל שטערן הי"ו בלונדון, קיים עותק ספר זה עם הגהות המחבר. על הלכה זו הוסיף שם בכתב ידו, אחר המלים העמיד את הספר לרשותי[.התודה לר"י שטערן ש -"שסביב הטלית": "קודם עשיית הציצית בטלית".

169אביעד, "דברים על עצמי", ספר אביעד, ירושלים תשמ"ו, עמ' -]חנוך לנערים, ה' ציצית פ"א ה"ו. ועי' ישעיהו וולפסברג נד[.170

מסורת במשפחה. רבים מבניו, נכדיו וניניו המשיכו במסורת זו. ועי' מלאכת שמים כלל י"ט "חכמה" ס"ק א', שהביא רק תפילין של רש"י וציין ל"בינה" לענין תפילין דר"ת.

171רבני . ובודאי עשה בזה כאביו, כי כך היה מנהגם של רוב 3]כן נהג בנו הג"ר נתן. ראה ר"נ ב"ב, חוברת זכרון, עמ'

אשכנז, משום "מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות", כמבואר בשו"ת מהרי"ל, סי' קל"ז סעי' ו', והובא לשונו בב"י או"ח, סי' ל"ד, ד"ה ומצאתי, בשם "תשובה אשכנזית", וכן נפסק בשו"ע שם. באשכנז ובנותיה

חידים, והניחום רק רבני קהילות ויחידי סגולה, אחרי גמר התפילה דוקא, הקפידו שהנחת תפילין דר"ת תישאר נחלת ירובם בצינעה גמורה. עי' צוואת הגאון הגדול המפורסם מהור"ר נפתלי הכהן זצ"ל, ברלין תפ"ט, פ"ב, סי' ט'; שו"ת שבות

רכ"ו; שו"ת רבי ידידיה -ו, סי' רכ"גיעקב, ח"ב, סי' מ"ד; שו"ת קרית חנה, סי' ב'; ר"פ קאצנלבוגן, יש מנחילין, ירושלים תשמ"טיאה ווייל, או"ח, סי' י"ב; ר"י ביליצער, באר יצחק, פאקש תרנ"ח, תולדות יצחק, דף ו ע"א; שו"ת הערוך לנר, בנין ציון השלם, ח"ג, ירושלים תשמ"ט, סי' מ'; שבילי דוד )זילברשטיין(, או"ח, סי' ל"ח; חתן סופר על שו"ע או"ח, ירושלים תשכ"ג, ח"א, עמ' ריב; ר"ע סופר, צוף דב"ש, ירושלים תשכ"ו, עמ' קע; שו"ת מהרש"ג, ח"ב, סי' קט"ו; רש"פ פישמאן, אור שרגא,

[לד]

]הורה לחקוק על המעברתא של תפילין דרבינו תם את שתי האותיות "ר"ת" בכתב משיטא .ד

[.172בתפילין של רש"יובדומה, שלא יבואו להחליפם

]הניח תפילין בחול המועד, וכיון במחשבתו שאם חוה"מ זמן תפילין, יהיו לשם מצות תפילין, .ה

[.173ואם לאו זמן תפילין הוא, יהיו כרצועות בעלמא

אבל אמרו נוסחים כגון "הריני" או "יהי 174]קודם עשיית מצוות לא אמרו "לשם יחוד", .ו

[.175רצון"

שבמחיצתו התעטפו בטלית והניחו תפילין קודם שיצאו מפתח ]קצת בני תורה ומדקדקים .ז

[.176ביתם, וכך הלכו ברחוב לביה"כ

[.177]נהגו למשמש בתפילין בברכת "עוטר ישראל בתפארה" ובפסוק "פותח את ידיך" .ח

[.178]שיעורין של תורה הם על פי הצל"ח .ט

179.הקפיד שנשים נשואות )במשפחתו?( לא תלכנה בפאה נכרית העשויה שערות אדם .י

180נדות, זבות ויולדות חייבות בכל הברכות והתפילות ]ומותר להן לילך לבית הכנסת[. .יא

181אין לשני אבלים לומר קדיש ביחד, הן מצד תרי קלי לא משתמעי, הן מצד מנהג אשכנז. .יב

בהערה ועמ' קלב; ר"ג שטערן, ילקוט הגרשוני, שו"ע או"ח, סי' ל"ד; רשב"ד סופר, מזכרת 17ח"א, ירושלים תשי"ט, עמ'

תשל"ד, עמ' יז[.-יס, שתלי זיתים, לונדון תשכ"ד; ר"ש קרו93פאקש, ח"ג, ירושלים תשכ"ו, עמ' 172

]מלאכת שמים, כלל י"ט "בינה" ס"ק י"א[. 173

]שם. ולכאורה משמע מזה שנקט כדעת הני פוסקים שאין לברך עליהם. עי' מה שכתבתי במנהגים דק"ק וורמיישא מה, שהמנהג אצלם לברך -ין, דפים מד. רבו המובהק הג"ר וולף האמבורג כתב בספרו שמלת בנימ3לר"י שמש, סי' ס' הע'

וכן ראוי על פי הלכה. בנו הג"ר שמחה באמבערגער בקונטרס זכרון חנוך, ה' תפילין, פ"ד ה"ג מביא את שתי הדעות לענין ברכה, ואינו מכריע, רק מזכיר שעל החזן לומר ברכה זו בלחש. על עצם החיוב להניח תפילין בחוה"מ, עי' כתבי רבינו יצחק

לוי מווירצבורג, עמ' נב[.דוב ה174

]כמה מגדולי ישראל נמנעו מאמירתו. עי' שו"ת נודע ביהודה, מהד"ק, יו"ד, סי' צ"ג; דרשות חת"ס, ח"ג, עמ' עד, בהע' שער יוסף[.

175. 59]עי' שו"ת יד הלוי, ח"א, או"ח, סי' ג'; חנוך לנערים, ה' ציצית פ"א ה"ו; שם, ה' תפילין, פ"ב ה"ח; לקוטי הלוי, עמ'

וזה לא כשמועה בשם רבו הג"ר וולף האמבורג, לפיה אמר: "יהי רצון שלא יאמרו יהי רצון". עי' ר"א ברלינר, כתבים [.23-29נבחרים, ח"א, ירושלים תש"ה, עמ'

176 .Rabbiner Dr. A]כך העיד הרב אשר מיכאל כהן אב"ד באזל על בנו הג"ר זאלמע באמבערגער אב"ד זנהיים. עי'

Cohn, "Der Senheimer Raw", Juedischen Jahrbuch fuer die Schweiz, 1918/19, p. 5. על ווירצבורג כתב הג"ר: "כמה וכמה מקומות וערים המה במדינת אשר לא הורשה 3-9אברהם זוטרא, מלחמות ה', ח"א, הנובר תקצ"ו, עמ'

בשאר ערים כדומה, קאלן, אכען, ווירצבורג... לישראל ללון בהן אפילו לינת לילה אחת... ועתה... יהודים יושבים פה וורשאים לילך אפילו בטלית ותפילין ברחובות, ואין פוצה פה ומצפצף". על תפוצת המנהג באשכנז, עי' שו"ת נחלת שבעה,

; ר"ש בלאך, קהלת שלמה, הנובר תקצ"א, דף ד ע"א; 103סי' ו'; ר"ד גינצבורג, דברי דוד האחרונים, פפד"מ תרכ"ז, עמ' Hugo Mandelbaum, Jewish Life in the Village Communities of Southern Germany, Jerusalem 1985, p. 46].

177 ]חנוך לנערים, ה' תפלין, פ"ב הי"א.[ 178

ר'. ועי' שו"ת זכר שמחה, סי' קכ"ג, רכ"ח. שיעור חמשה שקלים של פדיון הבן -]שו"ת יד הלוי, ח"א, או"ח, סי' קצ"ז שהוא שלשה קראנטהאלער. עי' שו"ת יד הלוי, ח"א, יו"ד סי' קצ"ב; שם, ח"ג, סו"ס קל"ט. בשו"ת זכר קיבל מרבותיו

שמחה, סי' קמ"ט, חישב בנו הרב שמחה דמי הפדיון בשנת תרמ"ו לפי המטבע החדשה, בסך י"ד מארק. עוד כתב הרב , שארבעים 338אייזנשטיין(, ח"ו, עמ' משה אריה ליב ב"ר שמחה באמבערגער, "מקואות", אוצר ישראל )בעריכת רי"ד

ליטר. על שיעור הפרשת חלה שבספר אמירה לבית יעקב במהדורה העברית, ראה מה שהעיר הרב 383.37סאה הם תמוז תשנ"ב, עמ' סג[.-יחיאל אברהם זילבר, "בענין שיעור חלה", קובץ בית אהרן וישראל, גליון מא, סיון

179"א יו"ד סי' קכ"ד שהמנהג עד עתה להחמיר ולא להשתמש בפאה נכרית כלל. ]גם מסורת במשפחה. וראה יד הלוי ח

רבו הג"ר וולף האמבורג נטה אחרי האוסרים את הפאה מכל וכל. עי' שמלת בנימין, הקדמת המחבר, ד"ה והנה דברים; נחלת בנימין, דף עב ע"ב[.

180י"ג, אמירה לבית יעקב פ"ב ס"ו. ועי' משנ"ב סי' פ"ח -בהגהות זכרון אברהם סי' רל"ט ס"ק ו', יד הלוי ח"א או"ח סי' י"

ס"ק ו'. ]עי' עוד שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' ז'; ר"מ גוטליב, דרכי נועם, פרק ש"ז, דיבור ח'. גם רבו הג"ר אברהם בינג נטה להקל בזה. עי' זכרון אברהם, סי' פ"ח[.

181 Juedischeר עזריאל הילדסהיימר אל הג"ר נתן באמבערגער: זכר שמחה סי' ח'; ]שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' א; תשובת הג"

Schule Zuerich - Festschrift, Jerusalem 1980, pp. 69-70 תשובת רש"ר הירש, שמש מרפא, או"ח, סי' ה'[. וכן ;ותקנות הקפידו ברוב קהלות אשכנז, ]עי' שו"ת חת"ס, או"ח, סי' קנ"ט; ליקוטי חבר בן חיים, ח"ב, דף לט טור א; פסקים

[לה]

]לאמירה לפני הלימוד העדיף את תפילת "יהי רצון מלפניך" לפי נוסח הגמרא בברכות כח .יג

[.182הט"זע"ב, על פני נוסחו של

]בשתיית משקה אומרים "לחיים" לפני הברכה כמנהג אשכנז, ולא כמנהג פולין שמברכים .יד

[.183ושותין מעט ואחר כך אומרים "לחיים"

בספק ברכת שהחיינו, כגון בכסוי הדם בפעם הראשונה, יעץ לפטור את עצמו מהספק על ידי .טו

184פרי חדש וכדומה.

הכנסת או במקום דומה. אומרים מזמור ]ברכת החמה: מתאספין אחר התפילה בחצר בית .טז

[.185קמ"ח, הברכה "עושה מעשה בראשית" בשם ומלכות, מזמור י"ט, עלינו לשבח, קדיש

]בערב שבת מהדרים לאפות את ה"בערכעס" )חלות( בעצמם בבית, אף במקום שיש בו אופה .יז

[.186יהודי, כדי לקיים בהם מצות הפרשת חלה

אך 187לשלת מן התקרה שקורין "שבת לאמפ",]מדליקין נר שבת במנורת השמן המשת .יח

[.188מקפידין שלא יהיו בה שבעה קנים אלא ששה או שמונה

[.189]בהדלקת נר יום טוב מברכות הנשים ברכת "שהחיינו" .יט

, 320רעק"א, ירושלים תשל"א, עמ' סד; שו"ת בנין ציון, ח"א, סי' קכ"ב; רי"ז בער, תוצאות חיים, רעדעלהיים תרי"ב, עמ'

; שו"ת רבי עזריאל הילדעסהיימער, ח"א, סו"ס ז'; שו"ת מטה לוי, ח"ב, או"ח, סי' ג'; 177בהערה; כנ"ל, מהד' תרנ"ד, עמ' ל"ז, דיבור ה'; ר"מ לרנר, הדר הכרמל, ח"א, לונדון תש"ל, או"ח, סי' ב' אות ז'[. וכן שמעתי ר"מ גוטליב, דרכי נועם, פרק

מהרב אורי קלרמן שליט"א בשם החזו"א דהוי כאילו שנים אומרים חזרת הש"ץ. ]על דעת החזו"א השוה שו"ת תשובות ות רבנו ה"קהלות יעקב", בני ברק תש"ן, עמ' והנהגות לר"מ שטרנבוך, ח"א, סי' ק"ג; שם, ח"ב, סי' מ"ב; ר"א הורביץ, ארח

נ. וכן היתה דעת הג"ר ישראל סלנטר, כפי שכתוב בצוואת תלמידו הג"ר נפתלי אמסטרדם. הובאה אצל ר"ד כ"ץ, תנועת [.377המוסר, ח"ב, עמ'

182 ]שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' ה'[. 183

. ועי' אלי' רבה ופרי מגדים, על שו"ע 21ח"ו, עמ' ]הרב משה אריה ליב ב"ר שמחה באמבערגער, "לחיים", אוצר ישראל או"ח סי' קע"ד סעי' ח'; נוהג כצאן יוסף, תל אביב תשכ"ט, עמ' נד. וראה מדרש תנחומא, פ' פקודי, סו"ס ב'[.

184מורה לזובחים הל' שחיטה פ"ז סי"ח. ועי' משנ"ב סי' כ"ב ושם ביה"ל ד"ה קנה. אך ראה יד הלוי ח"א או"ח סי' ל"ז, ין לומר שהחיינו על חנוך בית הכנסת והביא שם דעות בפוסקים ושם לא הביא העצה הנ"ל.שא185

Kiddusch Ha-Chammaמודעה שהופיעה בווירצבורג בשנת תרכ"ט, ונדפסה גם ב"דער איזראעליט" ב ,[Maerz 1869 כל התפילות( הוא לפי מנהג חלק . ועי"ש שהעיר הרב מאיר להמאן שקדיש אחר עלינו )ב301)י"ב ניסן תרכ"ט(, עמ' 24. -

מהקהילות כמו ווירצבורג ולא כמנהג קהילות אחרות כמו מגנצא. רבו הג"ר וולף האמבורג האריך להוכיח שיש לברך קלג[.-ברכה זו בשו"מ אף כשהשמים מלאים עננים. עי' נחלת בנימין, דפים קלב

186צמה", ומכנים אותה בשם "בערכעס" המושאל מן . צורתה של חלת השבת היא "10]ר"נ ב"ב, חוברת זכרון, עמ'

הפסוק )משלי י, כב(: "ברכת ה' היא תעשיר". השוה תיאורו של הרב אביגדור אונא, "ממנהגי יהדות אשכנז", ילקוט מנהגים . על חשיבות המנהג וההקפדה על קיומו, עי' ספר המנהגים ביידיש לר"ש 11)בעריכת אשר וסרטיל(, ירושלים תש"מ, עמ'

ינצבורג, ה' ימי חול, זולצבאך תקס"א, דף ו ע"ב; ר"י האן, יוסף אומץ, סי' תקס"ח; ר' אלחנן הנלה קירכהאן, שמחת הנפש, גדיני שבת; הג"ר ידידיה טיאה ווייל, לבושי בדים, ירושלים תשמ"ח, עמ' קפה; הג"ר יעקב יוקב ווייל, תורת שבת, סי' רמ"ב;

ק ומדליקין בשמן שריפה", שומר ציון הנאמן, גליון רג, כ"ב סיון תרט"ו, עמ' תה; ר"מ הג"ר גבריאל אדלר, "בענין כבתה זקו A. Tendlau, Sprichwoerter und Redensartenגוטליב, דרכי נועם, פרק ק"כ דיבור ג'; שם, פרק קנ"ח, דיבור ג';

deutsch-juedischer Vorzeit, Frankfurt a. M. 1860, p. 347.] 187

; ממנהגי יהדות אשכנז, שם. על מנהג עתיק זה, עי' אור זרוע, ח"ב, 13]ר"א אונא, עתים למשנה, ירושלים תשמ"ג, עמ' ; שו"ת מהרש"ל, סי' פ"ה; שו"ע או"ח סי' תרע"א, סעי' ד'; 150סי' ל"ג; שו"ת תרומת הדשן, סי' ק"ה; לקט יושר, או"ח, עמ'

י' ס"ח; מקור חיים לבעל החו"י, סי' רס"ג סעי' א', ב, י"ז; שם, סי' רע"ט סעי' א', ז'; יוסף אומץ, סי' תר"ט; שו"ת חות יאיר, סנ"ג; שמחת הנפש, דיני הדלקה; תורת שבת, סי' רס"ד סעי' ז' וס"ק י"ב. יש -שו"ת אבן השהם ומאירת עינים, סי' נ"ב

ורויץ אב"ד פפד"מ, לחמי תודה, אופיבאך מרבותינו שהתרעמו על ביטול מנהג זה בדורות האחרונים. עי' הג"ר צבי הירש ה תקע"ו, דף עו טור ד[.

188]שו"ת זכר שמחה, סי' ק"ח. לרע"ק איגר היה "שבת לאמפ" של שבעה קנים, והוסיף לו קנה נוסף, לבל יהיה כמנורה

. כיון שנהגו שבמקדש. כן באיגרות סופרים, כתבי רעק"א, סי' מ"ז. ועי' שו"ת מהרי"ק, סי' ע"ה; שו"ת חכם צבי, סי' ס'לתלות את המנורה הזו מעל שולחן של שבת, הורה רבו של רבנו, הג"ר אברהם בינג, שלא להעמיד מתחתיה קערות מלאות מאכלים, שמא יפלו ניצוצות לתוכן. כן כתב בזכרון אברהם, סי' רס"ה. ועי' רי"י פאזען, קיצור הלכות שבת, סי' א'

[.25אות ז' הע'

[לו]

190נטל ידיו לפני הקידוש, הן בליל שבת, הן בשבת בבוקר. .כ

אכלהו בסעודה שלישית בשבת, אחרי בציעת הפת, קדש על היין בפסוקים "ויאמר משה .כא

191היום..." )שמות טז, כה(, "ראו ה' נתן לכם..." )שם שם, כט(, "וישבתו העם..." )שם שם, ל(.

]במוצאי שבת קודם עשיית מלאכה אומרות נשים ברכת "ברוך המבדיל" כולה, אבל בלא שם .כב

[.192ומלכות

]נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת, אפילו מלאכות שלא על מנת להשתכר מהן, .כג

[.193לבד מלאכת מצוה כגון תפירת מפה )ווימפל( לספר תורה או טליתמ

[.194]התיר לבניו ותלמידיו להוליך עגלת ילדים בשבת .כד

הניח עירובי חצרות בבית הכנסת בערב פסח בפרסום. וכדי שאנשי העיר ידעו שאין עירוב זה .כה

195מועיל לכל העיר, לא ברך בקול והרהר את הברכה בלבו.

189

דיני הדלקת הנר, סעי' ח'; שו"ת זכר שמחה, סי' ל"ד. ועי' מ"ש במנהגים דק"ק וורמיישא לר"י ]אמירה לבית יעקב, [.13שמש, סי' מ"ו הע'

190מסורת במשפחה. וכן דעת הרמ"א סי' רע"א סי"ב ש"כן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות", אך עי' משנ"ב שם

חנן. ]רבו של רבנו הג"ר אברהם בינג הורה להחזיק בדעת הרמ"א ס"ק ותוס' פסחים ק"ו ע"ב ד"ה הנוטל ידיו בשם ר' אלמפני שכן המנהג הפשוט באשכנז, כמבואר בזכרון אברהם, סי' רע"א. ועי' מקור חיים לבעל החו"י, סי' רע"א סעי' י"ב, שאין

י מה; שו"ת שואל ומשיב, בזה חילוק בין לילה ליום. ועי"ע שם סי' קל"א סעי' א'; עצי אלמוגים, סי' קנ"ח ס"ק ט' ד"ה ולפ חמישאה (דברי שאול), סי' י"ח[.

191מסורת במשפחה. וראה רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ט ובטור וב"י סי' רצ"א שגם סעודה שלישית קובעים על היין. וכן

ות במג"א סי' רצ"א סע' ד' בשם תיקוני שבת. וכן נדפס קידוש זה בסדורים רבים. ]וכן היה מנהג רבים מקדמת דנא בארצ, סי' קל"ה; ספר ראבי"ה, ח"א, עמ' 109אשכנז וצרפת, אלא שהם היו מקדשים לפני בציעת הפת. עי' מחזור ויטרי, עמ'

; תניא רבתי, סי' י"ח; ארחות חיים לר"א מלוניל, דין שלש סעודות, סעי' ד'; ספר תשב"ץ לר' שמשון ב"ר צדוק, סי' י"ט; 225; מנהגות וורמייזא לרי"ל 28ים, ח"א, פסקים, סי' רנ"ג; לקט יושר, או"ח, עמ' מהר"ם מרוטנבורג, תשובות פסקים ומנהג

קירכום, ירושלים תשמ"ז, עמ' סג הגהה ז; שמחת הנפש, דיני הדלקה; שו"ת חת"ס, או"ח סי' י"ז; ר"ש בלאך, קהלת שלמה, ח"א, עמ' צא. לענין הפסוקים מט ע"א; רע"י שלזינגר, לב העיברי, ירושלים תש"ן,-הנובר תקצ"א, דף לה ע"ב, מח ע"א

שאומרים בקידוש זה, הביא הרב אביגדור אונא סדר זה בתוספת פסוק אחד: "על כן ברך" )שמות כ, יא(. עי' ממנהגי יהדות [.17אשכנז, עמ'

192בשם ]כתב רבנו בשו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' כ"ג: "בענין אמירת המבדיל כו' של הנשים במוצאי ש"ק, יפה כוונת שלא לברך

בזה וכמבואר בשלחן ערוך סי' רצ"ט. ועיין בפרי מגדים בחלק אשל אברהם שם. ואין להשגיח בזה במ"ש בספר כנצ"י נגד זה". רבינו מעיר שם כי בספר זה נפלו טעויות נוספות, ואין לסמוך עליו נגד השו"ע. על דברי רבנו אלה העיר המהדיר שם,

וצדק המהדיר. עלינו להניח שרבנו התכוין לספר דומה. ההוראה לנשים לומר שענין זה לא נמצא בספר נהג כצאן יוסף.ברכה זו בשלימות בשם ומלכות נמצאת בכמה ספרים אחרים מזמנו ומסוגו של נכצ"י )מבחינת הסמכות ההלכתית(, כגון

מוצאי שבת; קהלת שלמה, שו"ע של מהור"ר אליעזר הקטן, פיורדא תנ"ז, דין מוצ"ש, סעי' ב'; קיצור של"ה, מס' שבת, דיניהנובר תקצ"א, דף נא ע"א. מובן שרבנו לא יכל לקבל דעתם נגד דינא דשו"ע. על צד האמת נמצאת ההוראה לומר את הברכה עם שם ומלכות גם בספרי גדולי הפוסקים, בהם ספר הראבי"ה, ח"ב, סי' ש"ס, שע"ח, תצ"ה; טור או"ח סי' רצ"ט;

שכ"ג, עמ' קצא; ספר האגודה, מס' שבת, סי' קפ"ט; ספר מהרי"ל, סדר ליל שני של אבודרהם השלם, מהד' ירושלים תפסח, מהד' מכון ירושלים, עמ' קכה; שו"ת מהר"י ווייל, חידושי אגודה, מס' שבת; מקור חיים לבעל החות יאיר, קיצור

לנהוג כדעת השו"ע. עי' שמחת הלכות, סי' רצ"ט סעי' י'. אעפ"כ גם באשכנז היו בדורות האחרונים כמה מחברים שכתבו הנפש, דיני הדלקה; תורת שבת, סי' רצ"ט סעי' י'[.

193]שו"ת יד הלוי, ח"א, או"ח, סי' נ"א. ועי' טור או"ח סו"ס רצ"ט; ארחות חיים לר"א מלוניל, ה' הבדלה, סי' ל"א; ספר כל

לבעל החו"י, קיצור הלכות, סי' רצ"ט סעי' י'; ; מג"א סי' רצ"ט ס"ק ט"ו; מקור חיים53בו, סי' מ"א; לקט יושר, ח"א, עמ' תורת שבת, שם; רחי"ל ברוין, דרכי משה החדש: תולדות מהר"ם שיק, מארגארעטען תש"ב, עמ' מ; ר"א אונא, ממנהגי

; רי"י פוקס, הליכות בת ישראל, פרק ט"ו 10; רי"י פאזען, קיצור הלכות שבת, סי' ד' סעי' ב' הע' 15יהדות אשכנז, עמ' רה רמ"א[.הע194

]מכתב הרב שלמה ליפמאן וועלדער אב"ד שינלאנקע, יגדיל תורה )בעריכת ר"י אקרמן(, שנת תרנ"ב, סי' ר"צ: "זה איזה שנים יש לי שעשוע אורייתא עם ת"ח אחד מתלמידי מהרז"ב אב"ד דק"ק ווירצבורג זצוק"ל, בענין... הולכת הקטן על עגלה

"ל התיר להוליך על עגלה קטנה. ואנכי... אסרתי". תשובת הרב יעקב פוזנא מפפד"מ קטנה בשבת, ואמר לי שרבו הגאון הנז"ל אסר... -שמשון רפאל הירש -אל הרב יצחק אונא, שו"ת שואלין ודורשין, סי' נ"ג: "מה ששאלת על עגלת קטן... הרב

נ"י דודך נהג כן להיתירא". ועי' -ערגער באמב -זצ"ל התיר לבניו כזה. ור' נתן -רי"ד באמבערגער -ואח"כ שמעתי כי זקנך רי"י נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, פרק כח סעי' מב[.

[לז]

196ז' ימים הראשונים של החודש, אף שלא במוצאי שבת. קידש את הלבנה תוך .כו

]החל מר"ח ניסן ועד י"ב בו נהג לקרוא בכל יום פסוקי קרבן נשיא אחד בפרשת נשא. בהיותו .כז

לוי, נמנע בתפילה שאחר קריאה זו מלומר את הנוסח שנדפס בספרי התחינות: "שבאם אני

יאירו נא עלי וכו' בקדושת זה משבט פלוני שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא היום, אזי

השבט", ותחת זאת אמר: "שאני עבדך משבט לוי, שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא פלוני

[.197היום וכו' יאירו נא וכו' בקדושת שבט לוי ובקדושת זה השבט"

]אבל הוא ובניו הדריכו אחרים היאך 198בשנותיו האחרונות נהג לא למכור חמץ לפני פסח. .כח

לגוי, לפי המנהג הישן שכל אחד מוכר בעצמו ישר לגוי שרואה את החמץ למכור את חמצם

[.199שלפניו, ולא באמצעות בית דין על פי רשימה שבפתקא

200התיר מצות מכונה וסבר שהן עדיפות על מצות יד. .כט

[.201]נהגו לאפות מצת מצוה בערב פסח אחר חצות .ל

ר לבני ביתו לאכול לא אכל מצות יד שרויה. מאז שהתחילו לאפות מצות מכונה, התי .לא

לא חשש 203אך בעצמו המשיך לא לאכול שרויה אחרי שהתחיל לנהוג איסור בדבר. 202שרויה,

204מלאכול בכלים שבשלו בהם מצת שרויה.

]בליל הסדר, כאשר היו רבים מסובים עמו, נהג להניח הרבה מצות שמורה על השולחן, חוץ .לב

של קערת הסדר ונתן מהן לרעיתו ממה שמונח על קערת הסדר, ובעת שבצע ובירך על אותן

הרבנית, אחד או שנים מבניו חילקו למסובין מהמצות המונחות על השולחן, כדי להקדים

[.205קיום מצות עשה דאכילת מצה בלא שהות

195

[. וראה שם שאף במקום שאין עירוב ראוי להניח 10יד הלוי ח"א או"ח סי' ע"ג. ]מקור תשובה זו בלקוטי הלוי, עמ' עירובי חצרות בבית הכנסת כדי שלא תשכח תורת עירוב.

196יד הלוי ח"א או"ח סי' ע"ה. ועי' או"ח סי' תכ"ו ס"ד ומשנ"ב, שם ס"ק כ' וביה"ל ד"ה במוצאי שבת. ]כך פסק רבו הג"ר

אברהם האמבורג, שמלת בנימין, דף קעו ע"א, והעיד שהוא מנהגם. ואכן זה היה המנהג בהרבה קהילות אשכנז, עי' "י, קיצור הלכות, סי' תכ"ו, סעי' ד'; שמחת הנפש, דיני ראש חודש; מנהגים ביידיש, ה' קדוש לבנה; מקור חיים לבעל החו

שו"ת שבות יעקב, ח"ג, סי' ל"ט; הג"ר יודא מילר מבינגא, קונטרס צאן הנחלות, על ס' נוהג כצאן יוסף; ר"י עמדין, סדור פ הע' ד', בשם מהר"ם בארבי; שערי שמים, אלטונא תק"ז, דף יג ע"א; רע"י שלזינגר, לב העיברי, ירושלים תש"ן, ח"ב, עמ' ר

קהלת שלמה, הנובר תקצ"א, דף נג. בשיטה זו נקטו פוסקים נוספים, עי' שו"ת הב"ח, סי' פ'; מעשה רב )מנהגי הגר"א(, סעי' קנ"ט; ר"א סורסקי, החזון אי"ש בדורותיו, בני ברק תשד"מ, עמ' רלא[.

197. )תודה לידידי הרב מא"ז 128)תרנ"ט(, אחר סי' ק', עמ' ]הג"ר יצחק זקל ב"ר שמחה באמבערגער, תל תלפיות, שנה ז

[.33קינסטליכער שליט"א, שהעמידני על מקור זה(. ועי' ר"א אונא, ממנהגי יהדות אשכנז, עמ' 198

יד הלוי ח"ב סי' י'. וראה שם שתי נוסחאות של מכירת חמץ, הראשון של ר' נתן אדלר )רבו של החת"ם סופר( והשני אשון.עם תקונים על הר

199 , סעי' ד'[.57]שו"ת זכר שמחה, סי' נ"ח; לקוטי הלוי, עמ' 200

שני מכתבים מהרב מווירצבורג בספר "ביטול מודעה" )לבוב תרי"ט(, יד הלוי ח"א או"ח סי' פ"ט, ]יד הלוי, ח"ג, סי' ל"ב, ג, ראה עוד בספרו של הג"ר ל"ג[, עי"ש שגם רבו הרב וולף המבורג, ראב"ד ק"ק פירט, התיר. ]על דעתו של ר"וו האמבור

שנו. בין ראשי התומכים במצות מכונה היה גם מחותנו של -שמואל בונדי, תורי זהב, מגנצא תרל"א, תורה אור, עמ' שנה רבנו הג"ר יעקב עטלינגר[.

201 , סעי' ה'. ועי' שו"ת מהרי"ל, סי' כ"ו; שו"ע או"ח סי' תנ"ח[.57]לקוטי הלוי, עמ' 202

התירו משום שמחת יום טוב, בפרט כשהיו הידורים בעשיית המצות כגון חטים שמורים משעת ]כדעת הרבה פוסקים ש כתר ראש, נספח לסדור אשי ישראל )הגר"א(, סעי' ק'; -הקצירה. עי' שו"ת שאילת יעב"ץ, ח"ב, סי' ס"ה; אורחות חיים

, פאגינאציה שניה, דף קט טור ד )מנהג זכרון אברהם )בינג(, סי' שכ"א; ליקוטי חבר בן חיים, ח"ג, דף ג ע"ב; שם ח"ה החת"ס(; שו"ת מהר"ם שיק, או"ח, סי' ט"ז; שו"ת מהרש"ג, ח"א, או"ח, סי' נ"ו; שו"ת אגרות משה, או"ח, ח"ג, סי' ס"ד[.

203]כך הורה גם הג"ר נתן בנימין ליבר ראב"ד פרסבורג )מגדולי תלמידי ר"וו האמבורג, ר"א בינג והחת"ס(, שאין להתיר

למי שקיבל על עצמו לא לאכול שרויה. עי' רש"ש ווייס, הלכתא רבתא לשבתא, ב"ב תשל"ב, עמ' קכא, קצח[. הנדר204

מסורת במשפחה. 205

]שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' ל"ה[.

[לח]

[.206]התענו תענית בה"ב אחר פסח וסוכות, לפחות עד חצות היום .לג

]אסר לעשות נישואין בר"ח סיון[. .לד

207הורה לש"ץ שאינו מתענה בתענית ציבור לומר ב"שומע תפילה" "עננו ביום צום זה". .לה

208סעודה המפסקת בערב תשעה באב אכל בלי נעילת הסנדל. .לו

[.209]התענו בערב ראש השנה ובעשרת ימי תשובה .לז

210הקפיד שבעל תוקע יעמוד באמצע בית הכנסת מחשש קול הברה המובא בב"י סי' תקפ"ז. .לח

211התיר לעשות נשואין בעשרת ימי תשובה למי שעדיין לא קיים מצות פו"ר. .לט

נהג מנהג כפרות לפני יום כיפור, אך הזהיר להקפיד בשחיטת התרנגולים ואף הזהיר לא .מ

לגרום צער בעלי חיים כאשר תרנגול אחד רואה בשחיטת חברו, דבר שעלול לגרום חשש

212שחיטת הכפרות אפילו ימים רבים.טרפה )צימוק הריאה(. ציין שאפשר להמתין ב

213שעור בכדי אכילת פרס הוא שבע וחצי רגעים. .מא

[.214]הקפיד לישן בסוכה גם לעת זקנותו, ולא סמך על היתר משום צינה מצויה בארצו .מב

לא פרסם ברבים האיסור להשתמש באתרוגים ]שהם ספק[ מורכבים, אך הודיע על זה לכל .מג

רבותיו שאסרו ליטול אתרוג מורכב אפילו ללא מי ששאל בענין זה. הסתמך על הוראה מ

215ברכה.

כאשר נשלחו אתרוגים מארץ ישראל, לא התיר בעירו להשתמש בהם עד שקיבל מכתב מהרב .מד

216מאיר אויערבך זצ"ל בירושלים שהופרשו מהם תרומות ומעשרות כדין.

]בשנת השמיטה תרמ"ט לא רצה בנו הרב שמחה באמבערגער להורות היתר באתרוגי ארץ .מה

ישראל עד שבירר אצל מהרי"ל דיסקין בירושלים אם יש יסוד למה שנהגו הסוחרים למכור

[.217אתרוגים של שמיטה ולהוציאם לחוץ לארץ

206

; שו"ת שארית שמחה, סי' מ"ד. השוה ררש"ש מונק, בגדי שש, ירושלים תשל"ג, סי' כ"ב[.15]לקוטי הלוי, עמ' 207

אינו מתענה בתענית ציבור לומר ב"שומע תפילה" "עננו ביום צום זה".הורה לש"ץ ש 208

הגהה ע"א. 31-33לקוטי הלוי עמ' 209

]שו"ת זכר שמחה, סי' רכ"ה[. 210

זכר שמחה, סי' י"ח, הגהותיו לטור סי' תקפ"ז, זכרון אברהם סי' תקפ"ה בהגהותיו סי' ט"ו. ]והיינו אף בבי"כ שאין הבימה שלו באמצע[.

211שמחה סוף סי' רל"ז, מלמד להועיל ח"ג סי' א', שארית שמחה, סי' ח'. ]והיינו כמנהג אשכנז, עי' ר"מ גוטליב, דרכי זכר

קנח; רמ"מ קירשבוים, שו"ת מנחם -נועם, פרק רל"ה דיבור ז' בהערה; שו"ת רבי עזריאל הילדעסהיימער, ח"א, עמ' קנז"ז, עמ' רמח; ר"ק כהנא, "נישואין בין כסה לעשור", המעין, כרך יג גליון ; שו"ת ציץ אליעזר, ח102משיב, ח"ב, סו"ס כ', עמ'

[.87א, תשרי תשל"ג, עמ' 212

, וציין 23מורה לזובחים הל' שחיטה סי' ג' סעי' י' בהערה. כעין זה ב"לוח ארץ ישראל". ]וכ"כ בנו בלקוטי הלוי, עמ' עי' כרתי ופלתי, סי' י"ח, כרתי ס"ק ז'; דרושי הצל"ח, סי' ד' שכבר הביאו "האחרונים שיותר טוב שלא להמתין עד עיוה"כ".

סעי' כ"ה; פרי מגדים, או"ח סי' תר"ה, אשל אברהם ס"ק א'; חיי אדם, כלל קמ"ד, סעי' ד'; מטה אפרים, סי' תר"ה, סעי' ז'; בשו"ת שארית שמחה, סו"ס כתב -סעי' ג'. 115ליקוטי חבר בן חיים, ח"ג, דף ב ע"ב )דעת החת"ס(; נחל אשכול, ח"ג, עמ'

קיסינגן, שאם איחר הכפרות יכול לעשותן בהושענא רבה[.-ח', בשם אביו הג"ר זקל באמבערגער אב"ד באד213

דקות. ועי' חזו"א או"ח 7מלמד להועיל ח"א סי' קי"ג וח"ב סע"ב ]וכן שם סי' ל"ב[. ועי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' ט"ז שזה ט"ו, תורת חסד סי' ל"ב, שעורי תורה, שדי חמד אכילה ג'. סי' ל"ט ס"ק י"ח, מרחשת או"ח סי'

214 Die juedische Presse, 24. Oct. 1878, p. 475 כך נהג גם מחותנו הג"ר יעקב עטלינגר, כמו שכתב בשו"ת בנין ציון .[

[.5הע' השלם, ח"ג, ירושלים תשמ"ט, סי' מ"א. ועי' מה שהבאתי במנהגים דק"ק וורמיישא לר"י שמש, סי' קס"ט, 215

נטיעה של שמחה סי' כ"ב, יד הלוי ח"א או"ח סי' קי"ד וקט"ו, ושם בשם ר' מנדל קרגוי שאתרוגי קורסיקה וקורפו הם מורכבים ובשם ר' נתן אדלר שאסר לברך על אתרוגי קורפו. וראה יונה עמנואל, "על התנגדות הרב במברגר לאתרוגים

. ]ועי' 93-85קובץ מאמרים וחידושי תורה, הוצאת המעין תשל"ט, עמ' -מורכבים", הרב יצחק דב הלוי במברגר ז"ל בהקדמת רבו הג"ר וולף האמבורג לס' נחלת בנימין, וכן דברי מחותנו הגר"י עטלינגר, בכורי יעקב, תוספת בכורים סו"ס

תרמ"ח, בשם ר"וו האמבורג[.216

)!( הירש חשש לזה. וצ"ע למה לא דרשו בהערה, ושם שגם הרב רפאל שמשון 73הלבנון, י"ג חשון תר"מ עמ' ידיעה בפרטי הדינים.-מהסוחרים בחו"ל שיפרישו תרו"מ. כנראה חששו מתקלות מתוך אי

[לט]

הקפיד לשלם עבור ארבעת המינים לפני סוכות, מחשש שמשיכה קונה רק מדרבנן, ולכן אולי .מו

218לא מקרי שלו מדין תורה.

219.בירך על הלולב בסוכה לפני תפילת שחרית .מז

[.220]בערב שבת חנוכה התפלל מנחה במנין עשרה קודם הדלקת נר חנוכה .מח

במוצאי שבת חנוכה הדליק המנורה לפני הבדלה בנר אחר, היינו לא עם ה'שמש' ואחר .מט

221שהבדיל הדליק את ה'שמש' משום כבודו של הט"ז.

222הורה שמעיקר הדין נשים פטורות משמיעת פרשת זכור. .נ

ת לכתוב במגילת אסתר את עשרת בני המן בדף בפני עצמו ולא ]הורה לא לזוז ממנהג הקהילו .נא

[.223להוסיף על אחת עשרה השיטין הללו שום דבר נוסף

]בבהמה שיש בה חשש נקיעת הקולית לא נהג להקל לבדקה אם הבוקא שף מדוכתיה, מפני .נב

224שקיבל מרבותיו שאין אנו בקיאין בבדיקה זו

סחור בבהמה שנותחה בין צלעותיה כדי להוציא ]מנהגו, וכן הורו רבותיו, לאסור לקנות ול .נג

[.225ממנה פרש הרבה

]הרחיק אכילת בשר אחוריים הטעון ניקור[. .נד

[.226]נהג איסור באכילת עופות "פאזאן", משום שאין להם מסורת ברורה .נה

217

]שו"ת זכר שמחה, סי' רי"ז. מהרי"ל דיסקין הסכים לחששותיו וגילה שאינו מעודד את ההיתר, אך הורה למקילים עץ להזהיר את בני קהילתו של ר"ש באמבערגער לאכול את לקנות את האתרוגים בהבלעה עם המינים האחרים וי

האתרוגים תיכף אחר החג. השאלה והתשובה נדפסו בעילום שמו של מהרי"ל דיסקין, בנימוק שהוא "צוה שלא לפרסם את שמו הטהור". מתוך התשובה מתברר שמהרי"ל דיסקין לא רצה לעורר חילוקי דעות מיותרים בינו לבין סוחרי

הרבנים שהתירו את המסחר הזה לכתחילה, ועל כן ביקש להעלים את זהותו. התשובה בשלמותה נדפסה האתרוגים ורוז'ין, בני ברק. התשובה נכתבה בידי נאמן ביתו ר' -בימינו בקובץ הזכרון "דובב שפתי ישנים", בהוצאת ישיבת בית ישראל

ועי' ר"א וייספיש, ארבעת המינים השלם, ירושלים מנדל מונשטר, ומהרי"ל דיסקין הוסיף עליה כמה שורות במו ידיו. שכג[.-תשל"ה, עמ' שכא

218 יד הלוי ח"א סי' קט"ו. 219

. ועי' משנ"ב סי' תרנ"ב ס"ק ד'. ]וכן הביא מחותנו הגר"י עטלינגר, בכורי יעקב, סי' תרמ"ד, ס"ק א'; שם, 5זכר י"ד עמ' תטו[.-ארבעת המינים השלם, עמ' תיג סי' תרנ"א ס"ק ל"א. מנהג זה מובא ע"י כמה אחרונים, עי'

220]שו"ת זכר שמחה, סי' ע"ד. כן נהגו יחידי סגולה באשכנז מקדמת דנא. עי' מקור חיים לבעל החו"י, סי' תרע"ט. השוה

משנה ברורה, שם ס"ק ב'. וכן היה מנהגם של מהר"ם א"ש, מהר"ם שיק והג"ר שלמה זלמן אולמאן בעל 'יריעות שלמה'. "ב; שו"ת ויצבר יוסף, סי' ו'; דרכי משה החדש, עמ' מא[.עי' ר"מ א"ש, זכרון יהודא, מונקאטש תר"ס, דף נא ע

221הגהה קס"ב, שם הביא מנהג זה בשם רבו הגאון מוה' וואלף המבורג. עיי"ש שיש אפשרות לומר 77לקוטי הלוי עמ'

לא ידע שהרב בעצמו לא נהג כן ורק רבו נהג כן, אך כששאלתי אחד מניניו איך שהוא מדליק במוצ"ש, ואמר שהוא נהג כן ו שמנהג זה היה מזיקנו.

222זכר שמחה סי' ע"ה. ועי' בנין ציון החדשות סי' ח' בשם ר' נתן אדלר שנשים חייבות בשמיעת פרשת זכור. ]כדעת ר"נ

; מנחת חינוך, מצוה תר"ג; שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונטרס 22אדלר עי' דרשות חת"ס, ח"ג, עמ' צב; נחל אשכול, ח"ב, עמ' , ק"ב; תורת חסד, סי' ל"ז; שו"ת ישועות מלכו, או"ח, סי' נ; שו"ת מנחת אלעזר, ח"ב, סי' א' אות ה'; דרכי אחרון, סי' ק"א

חיים ושלום, סי' תתל"ה. אולם פוסקים אחרים ס"ל כרבנו לפטור נשים משמיעה זו. עי' ספר החינוך, מצוה תר"ג; שו"ת "א; שו"ת קרן לדוד, סי' פ"ה; שו"ת ערוגת הבושם, או"ח, סי' ר"ה; אבני נזר, או"ח, סי' תק"ט; שו"ת ציץ הקודש, ח"א, סי' נ

שו"ת התעוררות תשובה, ח"א, סי' ה'; מטה יהודה, סי' רפ"ב סק"ז; שו"ת מרחשת, סי' כ"ב אות ג'; הנהגות והוראות מרן זו"א[.החזו"א בסוף ספר טעמא דקרא לגר"ח קנייבסקי, אות כ"ג; שו"ת תשובות והנהגות, סי' שד"מ, בשם הח

223]מלאכת שמים, כלל כ"ד סעי' א'. כמוהו כתב הג"ר משה טוביה זונטהיים בשו"ת אור פני משה, סי' י"ז. אך רבים הנהיגו

לכתוב עשרת בני המן באמצע עמוד, כדעת הגר"א, הג"ר נתן אדלר ותלמידו החת"ס, עי' שו"ת בנין ציון, ח"ב, סי' ט'; שו"ת פר, או"ח, סי' כ"ז; שו"ת דעת סופר, או"ח, סי' קכ"ז[.עין הבדלח, סי' ה'; שו"ת שבט סו

224 ]שו"ת יד הלוי, ח"ב, סי' כ"ו; שו"ת נטיעה של שמחה, סי' ל"ח; שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' נ"ו, נ"ז[. 225

]שו"ת יד הלוי, ח"א, יו"ד, סי' נ'[. 226

יים התירם. ועי' עוד שו"ת יד הלוי, ]שו"ת יד הלוי, ח"א, יו"ד, סי' ל"ט. שם פיקפק בשמועה שהג"ר משה טוביה זונטה ח"ג, סי' ס', ס"ה. בשו"ת מלמד להועיל, או"ח סי' קי"ג סעי' ט"ז, הובא בשם רע"ז הילדסהיימר שהתירם, ושם יו"ד סי' ט"ז, הובא שבהונגריה ועלזאס המנהג לאסרם. אולם בשו"ת מהר"י שטייף, סי' ר"ב, כתב שבפרשבורג היו נאכלים. כפי הנראה

ימו שם כל הרבנים להיתר, כי חתנו של החת"ס הג"ר בנימין שלמה זלמן שפיצר אסר אכילתם. עי' הסופר, קובץ לא הסכ

[מ]

227הקפיד להוציא את הריאות מהעוף לפני המליחה. .נו

אין ששים ביצים כשרות, החמיר לאסור את כל הביצים שנתבשלו עם ביצה שיש בה דם, אם .נז

228אך לענין הכלים הקיל. כמו כן התיר את הביצים אם יש ספק אם כולם התבשלו יחד.

229החמיר בצלית כבד ובשר לצלותם דוקא באור ולא בתולדות האור. .נח

החמיר מאוד בפירות שנמצאים בהם תולעים. לגבי תולעים קטנים )מילבען בלע"ז( לא .נט

230מועילה בדיקה.

231אכילת בשר לאכילת חלב רק חמש שעות ומשהו.הפסיק בין .ס

[.232]התירו סכין על ידי נעיצה ג' פעמים בקרקע .סא

233החמיר על עצמו לא להצטלם. .סב

]הקיל בטבילת יולדת שלא תמתין ארבעים יום ללידת זכר ושמונים יום ללידת נקבה. אבל .סג

[.234במקום שנהגו להמתין, הורה להניח המנהג על מקומו

235הנקיים בפה במפורש ולא במחשבה בלבד.יעץ לספור את ספירת .סד

לא הצריך מוך דחוק מצד עיקר הדין, אך לא רצה להקל במפורש ]היינו בספרו "אמירה לבית .סה

יעקב", אולם סבר כדעת רבותיו שנשי דידן צדקניות ואפילו הכי לא נהגו במוך דחוק ולא למדו

236צלם ואין לנהוג בה[.מאמותיהן לנהוג כן. לפיכך הורו בניו שאין מקום לחומרא זו א

[.237]אחר סיום מסכת נהגו לומר קדיש דרבנן ולא קדיש "אתחדתא" .סו

הקפיד מאד בענין מעשר כספים, אף ברווחים שלא באו ע"י מסחר, ואף מהכנסות ומתנות .סז

238שלא מכסף מזומן.

תורני י"ל ע"י ישיבת חתן סופר, גליון יא, טבת תשמ"ו, עמ' מד. תשובה לאיסור נמצאת גם בשו"ת רבי אליהו גוטמאכר,

[.55-57יר לוינגר, מזון כשר מן החי, ירושלים תש"מ, עמ' יו"ד, סי' כ"ו. פרטים נוספים ראה בספרו של הרב ישראל מא227

נטיעה של שמחה סי' מ"ז. לפי מסורת משפחתית משתדלים לכתחילה לא לבשל את כל הביצים יחד כדי שאפשר להקל בביצים הכשרות מפני הספק שמא לא נתבשלו עם הביצה האסורה.

228 חה סי' מ"ד, מורה לזובחים הלכות ניקור סי' כ'.אמירה לבית יעקב הל' מליחה פ"ב ס"ה, נטיעה של שמ 229

נטיעה של שמחה סי' מ"ה, יד הלוי ח"א יו"ד סי' ל"א, מורה לזובחים הלכות ניקור פ"כ בתוספות הלכה שם ס"ק י"ז. ועי' פתחי תשובה יו"ד סי' ע"ג, ס"ק א'.

230 זכר שמחה סי' צ"ב. 231

רות פ"ט הל' כ"ח "והוא כמו שש שעות". ונמסר בשם הרב מסורת במשפחה. והשוה לשון הרמב"ם הל' מאכלות אסו חיים מבריסק זצ"ל שגם הוא דייק כך מהרמב"ם. ]רבנו מנחם המאירי בספרו מגן אבות, הענין התשיעי, כתב שמנהגם

לשהות "שש שעות או חמש"[.232

]שו"ת שארית שמחה, סי' ס"ג[. 233

הלוי, ח"א, יו"ד, סי' ס'[. . ועי' שו"ת יד1מסורת במשפחה. ]השוה זכר י"ד, עמ' 234

]אמירה לבית יעקב, פרק ז' הלכה ד'; שו"ת יד הלוי, ח"א, יו"ד, סי' צ"ג, צ"ד; שם, ח"ג, סי' פ"ח; שו"ת זכר שמחה, סי' קכ"א[.

235אמירה לבית יעקב פ"ג ס"י. ]יש שנהגו כן באשכנז, ראה ר"ש בלאך, קהלת שלמה, הנובר תקצ"א, דף מד ע"ב. ועי'

בה, יו"ד, סי' קצ"ו ס"ק ד'[. וראה בספרו נחלי דבש בי' קס"ט ס"ק נ"ג שהסתפק אם אוננת יכולה לספור נקיים פתחי תשו וראה שם תשובת הרב מנדל קרגוי.

236יד הלוי ח"א יו"ד סי' צ"א ס"ק ו', זכר שמחה סי' קי"ז בשם ס' מקור חיים סי' קצ"ו ס"ק ט'. ]ועי' ערוך השולחן, סי' קצ"ו

גאלדשטיין, שו"ת אהל יששכר, ירושלים תש"ן, סי' כ"ט[. וראה הערת הגאון רש"ז אויערבך שליט"א בסוף סעי' יז; ר"דסע' ד' שראוי להחמיר ושיהא שם מוך דחוק כל בין השמשות. ]הרב קלמן 53אמירה לבית יעקב )ירושלים תש"ל( עמ'

ת" לשים מוך דחוק, ותיקן לו החזו"א את הלשון כהנא בספר טהרת בת ישראל, פרק ג' סעי' ח' כתב תחילה ש"מנהג חסידושצ"ל "מנהג כשר". עי' במכתבים ממרן החזו"א בסוף הספר הנ"ל. בהוראות ממרן החזו"א שבספרו של ר"א הורביץ, ארחות רבנו בעל הקהלות יעקב, בני ברק תש"ן, עמ' שפד, סי' ע"ז, נאמר: "מרן החזו"א זצ"ל אמר דאף לשטת המחמירים

דחוק בביה"ש, זה רק בהפסק טהרה, אבל בבדיקות של ז' נקיים אין לשים מוך דחוק. ואמר לי הרב חיים לשים מוך קנייבסקי שליט"א, שמרן זצ"ל אמר לו במפורש שלא לשים מוך דחוק בבדיקות דז"נ, משום שיכול לקלקל"[.

237 [.3הע' ]שו"ת שארית שמחה, סי' ס"ח. ועי' מנהגים דק"ק וורמיישא לר"י שמש, סי' ע"ב 238

ה', שארית שמחה סי' ל"א.-קל"ב, יד הלוי ח"ב, סי' מ"ד-יד הלוי ח"א יו"ד סי' ק"ל

[מא]

בוך", פנקס מעשר כספים, בו חישב ורשם בדיוק -היה לרבנו "מעשר 239]כמנהג יהודי אשכנז .סח

מים שחייב מן הדין לתת לצדקה. את מעשר הכספים שלו היה נותן לעתים קרובות את הסכו

[.240זמן רב מראש

]החזיק במנהג שהמוהל נותן יין בפיו לפני המציצה, והורה לעשות כן אף ביום הכיפורים .סט

[.241ולהזהר לא לבלוע כלום

242קרא שם בנו יצחק על שם חותנו, למרות שהוא עצמו נקרא יצחק דוב. .ע

כוס של ברכת המילה ביום הכיפורים הנהיג שקטן שמבין ענין הברכה יטעם ממנו, ]בשתיית .עא

[.243כי בנתינה לתינוק הנימול בלבד יש חשש ברכה לבטלה

]החזיק במנהג שאשה מעוברת לא תשתתף בסנדקאות, פן תחרד בעת המילה ויזיק לה או .עב

[.244לולדה

ילה, ולא להמתין עד הצהרים ]סעודת ברית מילה הורה להקדימה לבוקר תיכף אחר מצות מ .עג

[.245אפילו בעשי"ת שמתענים בהם

246הקפיד לא לכתוב באגרת שלומים "שלו'" )מלא( מחשש איסור מחיקת השם. .עד

247לא ראה בעין יפה את הערמה להחליף את המזוזות לפני שיוצאים מהבית. .עה

ן החמיר על עצמו לא ללבוש מלבוש צמר על מלבוש פשתן אם אי אפשר לפשוט את התחתו .עו

248בלי לפשוט את העליון.

249החמיר לענין שעטנז שאף אם הצמר אינו נוגע בפשתן דהוי שטענז. .עז

בהפרשת חלה מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו להפריש חלה" ולא "להפריש חלה מן .עח

250העיסה".

239

A. World inק; -]עי' שו"ת חות יאיר, סי' רכ"ד, השמטות; רש"ר הירש, במעגלי שנה, ח"ב, בני ברק תשכ"ו, עמ' צט Ruins, London 1946, p. 129-130 מורשת, ירושלים תשכ"ח, עמ' קל[.; ר"א אליהו יונג )עורך(, נוטרי

240 [Der Israelit, 27. Nov. 78, p. 1193. בלמדו בישיבית פיורדא היו אמצעי המחיה שבידו מצוצמים מאוד. לפיכך ביקש

מחברו הטוב ביותר, שהיה במצב כלכלי דומה לשלו, שיחליף עמו את מעשרותיו. כך קיימו שניהם את המצוה כהלכתה [.553המצומצמת. עי' הרב יוסף אונא, זכרון יוסף, כפר הרא"ה תשמ"ג, עמ' בלא לקפח את פרנסתם

241]שו"ת זכר שמחה, סי' רכ"ו סעי' ב'. חידוש הוא, כי המנהג ברוב קהילות אשכנז היה להמנע ממציצה ביין ביום

עי' ג'; ר"ב ניעדערהאפהיים, כיפורים, ורק בשאר תעניות מצצו ביין. עי' מקור חיים לבעל החו"י, קיצור הלכות, סי' תקס"ז ס [.11; רי"ז בער, דברי הברית, עמ' 10; רצ"ב אויערבך, ברית אברהם, פפד"מ תר"מ, עמ' 58ספר הברית, פפד"מ תר"א, עמ'

242גם בין צאצאיו המשיכו במנהג זה. ]כיוצא בזה לענין שיווי שמות חותן וחתן, עי' שדי חמד, אסיפת דינים, מערכת חתן

ומעשה רב של הג"ר יוסף שמואל אב"ד פפד"מ )משלים "מסורת הש"ס"( שציוה לקרות את נכדו על מחצית וכלה, סי' ז'.שמו בחייו, עי' ר"פ קאצנלבוגן, יש מנחילין, ירושלים תשמ"ו, עמ' רסד, סי' קס"ט. השוה למנהג בהולנד המובא ע"י הרב

עא[. אליעזר דיננער, דברתי דברי, ירושלים תש"ז, יו"ד סי' ר"מ, עמ'243

]שו"ת זכר שמחה, סי' רכ"ו[. 244

]שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' קכ"א. ועי' שו"ת רשב"ן )שיק(, או"ח, סי' רפ"ט[. 245

]שו"ת זכר שמחה, סי' רכ"ה. ועי' מנהגים דק"ק וורמיישא לר"י שמש, סו"ס ר"מ[. 246

מלאכת שמים כלל ט' חכמה ס"ק י"א בינה ס"ק כ"ז. ]וכן הקפידו בניו ונכדיו. עי' שו"ת שארית שמחה, סי' ל"ט[. 247

יד הלוי ח"א יו"ד סי' קפ"ה. וראה מלאכת שמים כלל י"ט בינה ס"ק י"א שיש למנוע הערמה שיש בה חשש תקלה לאחרים.

248בהגהות ס"ק ז'. ועי' רמ"א יו"ד סי' ש' ס"ד. וראה שם ביד הלוי שר' יד הלוי ח"א יו"ד סי' קפ"ו, זכרון אברהם כלל ט'

יעקב עטלינגר לא חשש לזה. ]גם מהר"ם א"ש, תלמידו הגדול של החת"ס, החמיר בזה. עי' ר"מ א"ש, זכרון יהודא, מונקאטש תר"ס, דף יח ע"א[.

249ועי' שו"ע יו"ד סי' ש' ס"ה ובפתחי תשובה שם קפ"ז.-זכרון אברהם סי' ט' בהגהות ס"ק ז', יד הלוי ח"א יו"ד סי' קפ"ו

ס"ק ח'. וראה בזכרון אברהם שם שר' יעקב עטלינגר לא חשש לזה.250

אמירה לבית יעקב הלכות חלה סעיף י"ג. ]השוה סדור רב סעדיה גאון, ירושלים תש"א, עמ' קא; סדר התרומה והפרשת ; 112; ספר ראבי"ה, ח"ב, סי' תצ"ב, עמ' 387ב; מחזור ויטרי, עמ' מ-קצו, שבט תש"ן, עמ' מא-חלה לרש"י, מוריה, גליון קצג

ספר הרוקח, סי' שנ"ט; פירוש הרוקח עה"ת, ח"ג, בני ברק תשמ"א, עמ' נו; רבנו מנחם המאירי, חבור התשובה, ניו יורק

[מב]

]פדיון נפש לחולה מסוכן הורה לעשות בחול, ואם קרובי החולה מצטערים התיר לעשותו אף .עט

[.251בשבת, וכל שכן אם החולה עצמו מבקש זאת

]לא הזכיר בתפילה נפטר בשמו הנוסף לו בחוליו, אם לא הועיל לו שינוי השם הזה. ובמקום .פ

[.252שנהגו להזכיר שם זה הורה לאחוז במנהג

253יוצאות לבית הקברות בשעת לויה.הקפיד שנשים לא .פא

254ע"פ קבלה מדליקים נר נשמה בשנה ראשונה לפטירה רק במקום אחד. .פב

]בתפילת "יהי רצון" שאחר לימוד משניות לעילוי נשמת נפטר אמרו: "שבזכות למוד משניות זה .פג

[.255תעלה נשמתו מעלה מעלה בגן עדן"

ערה, כיון שכל הבגדים שלנו ]באבלות אב ואם לא נזהרו בגיהוץ להמתין עד שיעור ג .פד

[.256מגוהצים

והחזיק במנהג הישן לעשות חופת "מאן" 257]הקפיד לערוך חופה וז' ברכות אחרי חצות היום, .פה

[.258בבוקר אף באלמן שנושא בתולה

]הנהיג שחתן וכלה שחופתם בראש חודש, יאמרו רק הוידוי הקצר "אשמנו" וכו', בלא וידוי "על .פו

259חטא" של יום כיפור

[.260שאין צריך מסדר הקידושין לטעום מכוס של ז' ברכות, רק החתן והכלה יטעמוהו ]הורה .פז

]לא הקפיד על המנהג לעשות נשואין דוקא במחצית החודש הראשונה של מילוי הלבנה, .פח

[.261בפרט אם בשל כך צריכים לעשות חופת נדה

262וזבול.נהג לעשות פרוזבול ואף יעץ לאנשים חוץ למקומו באיזה נוסח יעשו את הפר .פט

; לקט יושר, 53ט, עמ' ; מנהגי ר' חיים פלטיאל, בתוך: ד' גולדשמידט, מחקרי תפילה ופיוט, ירושלים תשל"279תש"י, עמ'

[.591; סדר עבודת ישראל, עמ' 95יו"ד, עמ' 251

]שו"ת יד הלוי, ח"א, או"ח, סי' ס"ג[. 252

]שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' קנ"ב. בכמה מקומות באשכנז היו קורין לתורה בשם אב הנפטר, או מתפללין על הנפטר ות וכן דעת הרבה פוסקים לקרוא בשם זה רק אם קם וחוקקין על מצבתו, שם שניתן בחוליו אף שמת בו, וברוב מקומ

; מקור חיים לבעל החו"י, סי' קל"ט סעי' ג'; ספר נחלת שבעה, סי' מ"ה; נחלת שבעה 32מחוליו. עי' לקט יושר, יו"ד, עמ' לות מהדורא בתרא, דפ"ר תמ"א, דף לא ע"א; גשר החיים, פרק כ"ח סי' ג' אות ג'; ר"א הורוויץ, ארחות רבנו בעל ה"קה

יעקב", בני ברק תש"ן, עמ' שלח. כיוצא בזה הוסיפו לכמה מחכמי אשכנז שמות בחליים, וכאשר לא קמו מהם נשתקעו, כגון לחת"ס ר' משה )יצחק(, ל"ערוך לנר" ר' יעקב יוקב )ישראל(, ל"נחל אשכול" ר' צבי בנימין )משה(. עי' זכרון למשה,

[.33הע' 27; שם, גליון תשרי תשל"ג, עמ' 73ן, גליון ניסן תשל"ב, עמ' סי' ו'; המעי 120גרוסווארדיין תרח"צ, עמ' 253

; ר"ז 239נטיעה של שמחה סי' פ"ג. וראה שו"ע יו"ד סי' שנ"ט ס"ב ובש"ך שם ס"ק ב'. ]ועי' ר"י האן, יוסף אומץ, עמ' איידליץ, אור לישרים, בודאפסט תש"ב, דרוש יד, עמ' רל[.

254שמחה סי' נ' בשם נכדו הרב יצחק הלוי במברגר זצ"ל. ]ועי' ארחות חיים לר"א מלוניל, מסורת במשפחה. וכן בשארית

[.330; רי"ז בער, תוצאות חיים, רעדעלהיים תרי"ב, עמ' 78; לקט יושר, יו"ד, עמ' 598ח"ב, ברלין תרס"ב, עמ' 255

]שו"ת שארית שמחה, סי' מ"ח סעי' ג'[. 256

]שו"ת זכר שמחה, סי' קס"ט[. 257

הלוי, ח"ב, אה"ע, סי' ס"ב[. ]שו"ת יד 258

]שם, סי' ס"ג. על מהות חופת "מאן" או "מיין", עי' מנהגים דק"ק וורמיישא לר"י שמש, סי' רל"א[. 259

]שו"ת יד הלוי, ח"ג, סי' קנ"ח. וזו פשרה בין שתי שיטות, האחת שיש לומר את כל הוידויים בר"ח, והשניה שלא לומר , עי' כרם שלמה, סו"ס ס"ה, אות י"ד; פתחי תשובה, סי' ס"א ס"ק ט; עצי חיים, או"ח, סי' שום וידוי בר"ח. בעד אמירת הכל

כ"ז; יד יצחק )גליק(, ח"ב, סי' ק"ג; לבושי מרדכי, אה"ע, סי' מ"ט, שלחן העזר, ח"ב, דפים טו, קכח. נגד אמירת שום וידוי, גרשוני על הש"ס, ח"ב, שו"ת, סי' י"א[.עי' תורת יקותיאל, סי' מ"ב; שבילי דוד, אה"ע, סי' ס"א; ילקוט ה

260 ]שו"ת זכר שמחה, סי' קע"ט. וכ"כ ערוך השולחן, אה"ע, סי' ס"ב סעי' ח; שו"ת מהרש"ם, ח"ה, סי' ח'[. 261

]שו"ת יד הלוי, ח"א, אה"ע, סי' כ"ט; שם, ח"ג, סי' קס"ג. אולם מחותנו הג"ר יעקב עטלינגר החזיק במנהג הזה. עי' "א, סי' קמ"א[.שו"ת בנין ציון, ח

262נטיעה של שמחה סי' פ"ט. ]בין כתבי המשפחה שברשות הר"ר צבי באמבערגער הי"ו נמצא כת"י עם נוסח הפרוזבול

דלהלן: "במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא יעקב בן הרב מהו' יצחק דוב הלוי המלוה ואמר לנו הוו עלי סהדי וחזו ך אמר מסרנא להרב מהו' שמשון רפאל הירש ומהו' משה מיינץ ומהו' זלמן דאנא מסרנא פרוזבול קמי שלשה דיניא וכ

[מג]

263הקפיד על גזל גוי ואף כאשר שלח מכתב ע"י שליח, קרע את הבול. .צ

פאזען דיינים שבק"ק פראנקפורט כל חוב שיש לי שאגבנו בכל זמן שארצה. נעשה פה ק"ק ווירצבורג ברביעי בשבת תשעה

ועשרים לחדש אלול שנת חמשת אלפים ושבע מאות". על השינויים בשמות והתאריכים אכמ"ל[.263

. ]וראה פרק "גאון הצדקה והחסד"[.5"ד עמ' זכר י