יצחק ח"תשס●'מבית

הכוונה בדין מצינו חולין לשחיטת קדשים שחיטת בין בולט ,הבדל

כוונה צריכים קדשים פסול,שבשחיטת כוונה,ומתעסק בעינן לא .ובחולין

לא('ובגמ הוא:)חולין זה חילוק של שמקורו עוד רחמנא"מבואר מדגלי

פסול בקדשים כוונה–מתעסק בעי לא דחולין מזה,"מכלל דילפינן דהיינו

שא כוונה צריכים קדשים שבשחיטת בחולין"גופא כוונה הראשונים.צ והנה

חולין ושחיטת קדשים שחיטת משווים מקומות דינים,בהרבה ולומדים

לשני שבין.מהאחד החילוק מכח זו השוואה על מקשים תמיד והאחרונים

חו ושחיטת קדשים כוונהשחיטת לענין זו.1לין כוונה דין לבירור מקום והניחו

תח1 בהרבה שווים וקדשים חולין ששחיטת זה ביסוד משתמשים ן"רמב'עי,ומיםהראשונים

יב( הפסוק,טז:דברים צויתיך...וזבחת"בביאור יד('ובתוס")כאשר הר:זבחים י"בשםעבודה,ש"מאורליינ לאו שחיטה מז(ק"ושטמ,)לענין בשחיטת,.זבחים שרת כלי לענין

פ(ש"וברא,)קדשים סי"כתובות חולין',ז'א בשחיטת ברכה הדורות).לענין במשך והאחרוניםליכאתמ ובחולין איכא דבקדשים כוונה דין מכח זו השוואה על הקשו יו"בב:יד סי"ח 'א'ד

הגמ על כח'הקשה הלוזבחת"דדריש.חולין משה שנצטוה על'מלמד שחיטה

קדשים'וכו"פה בשחיטת שנצטוה מה על קאי צויתיך כאשר קדשים'ותי,דנימא דשחיטתפסול בקדשים דמתעסק השו'ובהג.שאני על מאהבה הק"תשובה שם הב'ע מדברי"על ח

הספרי"הרמב בשם צויתיך"שמפרש,ן בזביחה:כשאר חולין אף בזביחה קדשים ועל,"מה

שאני קדשים שחיטת אמרינן דלא (כרחך לא"ובחת. חולין זו'הק.ס דלא"קושיא

ע שנצטווה מלמד צויתיך כאשר וזבחת הל"דרשי בקדשיםשחיטה'פ צויתיך כאשר אלארמב"וכמש שם"כ ראה פרשת ה"א,ן כוונה בעי דקדשים היכי כי גלי"כ דהרי ליבעי בחולין נ

תזבחהו לרצונכם שם,קרא צויתיך כאשר תזבח בחולין הקשו"וכעי".)לרצונכם,ואמר זהר דברי על מאורליינ"האחרונים יד'בתוס(ש"י עבודה'שכ:)זבחים לאו ששוהלפי"דשחיטה

ובקדשים שווה'והק,"בחולין .ל"כנ,שאינו

כלל ב,ובדרך נקטו בזה'האחרונים משה'עי:מהלכים סי(באגרות שכתב)ב"י'קדשיםהשחיטה מדיני אינו בקדשים הקרבן,דמתעסק בהכשר הלכה לא,אלא שאם ליה פשיטא ולכן

בשחיטה חסרון שאין נבילה שאינו מפסולי,כוון הוא פסולו במנ"וכ.המוקדשיןאלא ח"ככ(א"ובחזו,)ז"שצ'צמ( הראשונים)7'הע(להלן'ועי).יג:ב:זבחים בזה נחלקו ,שלכאורה

ס לא ראשונים דרוב כן"ונראה ובמתירין,ל בשחיטה דין שהוא משה'עי,ומאידך.אלא במשאתסי( יחזקאל)ז"כ'זבחים ג(ובחזון דיןתבשכ)א:קרבנות הוא קדשים אחרששחיטת

חולין נבילה(משחיטת הוי דמתעסק פסול,)ויתכן בקדשים דמתעסק הא להו דקשיא ,משום

קרקובסקיא ליהו 146

בפנ זו:ע"כסוגיא כוונה תוכן טיבה,מהו כוונה.ומה בין היחס לברר יש ומזה

אחרות במצות לכוונה חולין,זו ושחיטת קדשים שחיטת בין היחס גם .ואולי

התנאים נחלקו חולין.)לא,:יב(והנה בשחיטת כוונה נתן'לר,בענין

בע בעינןלא ולרבנן כוונה הגמ.ינן ר:)לא('ומביאה לשיטת ,נתן'ראייה

פסול" בקדשים דמתעסק רחמנא כוונה,מדגלי בעי לא דחולין ".מכלל

הגמ רבנןראוממשיכה שיטת "לבאר לזביחה,ורבנן: כוונה בעינן דלא ,נהי

בעינן זה,כלומר".לחתיכה לדיוק מודים נמי דמתעסק,דרבנן קרא דמדגלי

פסולבק חולין,דשים בשחיטת כזו כוונה בעינן דלא סוברים,מכלל שהם אלא

כוונה"דמ הגמ.בעינןמ ר",ראוממשיכה זכנהו בהא רבא נתן'אמר

וחתכת.לרבנן כתיב כתיב?מי לחתיכה.וזבחת כוונה בעינן לזביחה,אי אפילו

ליבעי כוונה;נמי בעינן לא ליבעי,אי לא נמי שרואים,ינווהי".לחתיכה שכיון

לזביחה כוונה צריכים אין שבחולין פסול בקדשים דמתעסק לן,מהדין מנא

לחתיכה כוונה דין בהן שיש כלום–לומר אינו זו כתיב,דחתיכה דלא

.'וזבחת'אלא,'וחתכת'

עפ.)יג(ן"ברמביןעיו להוכיח ר"שכתב נחלקו דלא אלא'ז ורבנן נתן

לכו,בחולין בקדשים צ"אבל זביחהע כוונת :ל"וז,ריכים

ר פליגי בחולין'ולא אלא כלל בקדשים ורבנן דרבנן.נתן

אפי בחולין אבל שחיטה לשם כוונה בעינן דקדשים 'סברי

חתיכה להו'ור,לשם ואמר זכנהו וחתכת:נתן כתיב ?מי

כתיב לדעת–וזבחת לך משמע נמי,אי דזביחה כוונה

כקדשים לו;תיבעי אפשר שאי כוונהוכיון אפילו כן מר

ניבעי לא נמי .דחתיכה

.

כאן ר"הרמב,ובדבריו נחלקו שלא קובע בקדשים'ן ורבנן ,נתן

איפכא לפרש אפשר שהיה ממה ר,ולאפוקי מחלוקת היא'דעיקר ורבנן נתן

דמח,והיינו.בקדשים לפרש בחולין'ר'שיתכן חתיכה כוונת בעינן אי ורבנן נתן

בקדשים שנחלקו משום בקדשים,היא זביחה כוונת מצריכים לכן,דרבנן

חתיכה כוונת מצריכים ר,בחולין חתיכה'אבל כוונת רק בקדשים מצריך ,נתן

כשר ראשונים"ואאל,ובחולין הרבה לדעת בעז.כ"כמש,כ יתבאר דברינו מהלך"ובסוף עוד האלו קושיות .ביישוב

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 147מתעסק

כלל כוונה מצריך אינו בחולין בקדשים.ולכן רחמנא דמדגלי מודים ששניהם

דחו מכלל כוונה אדבעינן כקדשים"לין כוונה הכוונה,צ מהו דפליגי אלא

צריכים,בקדשים אין שבחולין קרא שא"והרמב.דגלי טוען כן"ן לפרש ,א

לזביחה כוונה בעינן עלמא לכולי מעשה,ובקדשים כוונת אינו חתיכה דכוונת

ממש הוי,של מתעסק בכלל ר.ועדיין זכנהו לרבנן'ובזה חתיכה,נתן דכוונת

כלום שכןוכ,אינה פסולל בהם שמתעסק מהני,בקדשים לא חתיכה ,כוונת

זביחה כוונת בעינן .אלא

ברשב יעויין ר.)יג(א"אולם פליגי נמי דבקדשים סובר נתן'שאכן

כנ.ורבנן בחולין,ל"והיינו רבנן שמצריכים לחתיכה הכוונה,שהכוונה זוהי

ר בקדשים'שמצריך הרמב,כ"וא.נתן לומר"הוכחת שאין תיקשי,כןן

דהרמב.א"להרשב והרשב"ונראה לטעמייהו"ן אזלו בהגדרת,א שנחלקו במה

לחתיכה" במלחמות".כוונה עיין ז"ר(דהנה הרמב)ר"בדפה.ה ן"שקבע

מצוה כוונת בעינן לא קדשים "ל"וז,דבשחיטת בקדשים"ואע: דמתעסק ג

לכו"ה,פסול במצוות מתעסק דאפי"נ יצא לא א"למ'ע מצוות כ"ד ,וונהצ

בעינן תקיעה שחיטה,כוונת כוונת בעינן נמי .ובקדשים

."הרמב בדברי שמפורש כוונת"הרי צריכים אין שבקדשים ן

למ,מצוה דבעינן לכוונה שווה בקדשים דבעינן צריכות"והכוונה אין מצות ד

בעינן"שמ,כוונה תקיעה כוונת שהוא,מ שמכיר בשופרדהיינו ואינו,תוקע

למצוה,מתעסק מכוון אינו (אבל בגמ"ע. דמתעסק"ר'ש נבוחי,ה דמנבח ,כגון

יצא"לכו לא צריך"וה.)ע קדשים בשחיטת שחיטה"נ שיודע"כוונת דהיינו

הבהמה צואר סימני מחתך הרשב.שהוא בחולין"אולם דבקדשים).יג(א ,כתב

דרבנן מ",אליבא לשחיטה שיכוון עד שיודע,עליתאפסולה על

השחיטה ",גרידא המעשה על בכוונה סגי דלא והיינו

מצוה כוונת שיכוון .ובעינן

הרמב לפי הסימנים"והנה לחתוך שמכוון היינו זביחה שכוונת כ"א,ן

של חתיכה"פירושו אינו"כוונת הסימנים לחתיכת שאפילו הוא כרחך על

לחת,מכוון מכוון בעלמאאלא ל"וא.יכה שכוונה מאליו מובן אינו"חתיכה"כ

וזבחת מכוון'שאפי,בכלל אינו השחיטה להרמב.למעשה ליה פשיטא ן"ולכן

זביחה כוונת דבעינן פליגי לא עלמא כולי מתעסק"דאל,דבקדשים הוי .כ

הרשב לפי לכוון,א"אבל וצריך הסימנים לחתוך בכוונה סגי לא לרבנן בקדשים

השחיטהבשחיטתו על שנצטווה משום י"וא,ששוחט ל"כ שכוונה 'חתיכה'ל

הסימנים חתיכת של השחיטה למעשה כוונה י"וא.היא שפיר לר"כ נתן'ל

לחתיכה כוונה צריך השחיטה,פירושו'חתיכה'ש,שבקדשים ,מעשה

קרקובסקיא ליהו 148

מתעסק בכלל מש"וא.ואינו הרשב"ש ר"כ פליגי נמי דבקדשים ורבנן'א .נתן

צ שעדיין הרשב"אלא לשיטת למעשה,א"ב כוונה הוא חתיכה כוונת דאם

ר,השחיטה זכנהו לרבנן'במה לחתיכת,נתן כוונה היא חתיכה כוונת דאם

הגמ,הסימנים מקשה וחתכת",לרבנןראמאי כתיב כתיב?מי ,!"וזבחת

בכלל נמי הויא לכאורה זו חתיכה .'וזבחת'הא

עי לא('בתוסיןוהנה דבקד:)חולין שיכווןשכתבו בעינן שים

זו" בזביחה קדשים".להתירה בשחיטת שצריכים הכוונה שבתוכן שלש,נמצא

בדבר מעשה"להרמב',א:מחלוקות כוונת צריך מחתך,ן שהוא שיודע דהיינו

יותר,סימנים במחלוקת"להרשב',ב;ולא תלוי מעשה'לר–א כוונת בעינן נתן

כנ סימנים כוונת,ל"חתיכת בעינן להתירה'לתוס',ג;מצוהולרבנן כוונה בעינן

צ.בשחיטתו לכאורה להרשב"והנה ולתוס"ע כוונה'א דבעינן לומר יתכן איך

המעשה מכוונת פסול'דבגמ,יותר בקדשים דמתעסק רק מעשה,איתא ובכוונת

מתעסק מגדר יצא כבר להרשב,לכאורה תיתי ולתוס"ומהיכי כוונות'א לחדש

אלו לה.נוספות יש צריכיםועוד כוונה באיזו זו מחלוקת יסוד מהו .בין

הרמב דברי ידועים וחי"והנה לא(ן"הר'ן בין.)בחולין לחלק שכתבו

במתירין דכוונה וטבילה,סוגיא שחיטה במצוות,כגון דכוונה שאין,וסוגיא

בזו זו תלוייות התנאים"דאע,הסוגיות מחלוקת שמצינו יב(פ .)לא,:בחולין

כוו בעינן לשחיטהאי ל,נה ע"ובדף ור"א רב מחלוקת כוונה'א בעינן אי יוחנן

למחלוקת,לטבילה נוגע זה כח"בר(אין יג,.ה כוונה)'וכו,.ברכות בעינן אי

שופר כגון הרמב"וז.'וכו,ש"ק,במצוות שם"ל :ן

ור רב דפליגי תנאי'והא ופליגי בכוונה שלא בטבילה יוחנןשה,בשחיטה הללו במצוות הכשרדוקא בהם ויש מתירים ן

אחר בשר,לדבר מתרת ושחיטה לבעלה אשה מתרת טבילהשבחובה,לאכילה דבר בעצמן עומדין בשאר,ואינן אבל

כלל מיירי לא ולעבור לצאת כוונה בעי אי חובה של .מצוות

זה חילוק יסוד להבין .ויש

שביארו האחרונים מן ד"ע(2ויש שני)'התוס'פ בין הוא שהחילוק

כוונותמי לצאת,ני כוונה כהרי להתיר כוונה הרי מטרתה,ולא להתיר שכוונה

או'עי2 גיבורים סי"במגן בס('ס'ח יג'מובא ברכות זקנים להעי.).אסיפת זהדרויש פירוש ,לפי

היתרן בעצם וקדשים חולין דחלוקים בעינן,נמצא אלא השחיטה במעשה סגי לא שבקדשים

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 149מתעסק

היא להתיר, והוא חלק מהתרת הבהמה, ומובן שחלוק הסוגיא דכוונה במתירין

מהסוגיא דכוונה במצוות, שכוונה להתיר שייך רק במתירין. אלא שאם כן, דדין

הכוונה הוא דין בהתרת הבהמה, צ"ע כנ"ל, שגם בלי כוונה זו אין זה מתעסק,

שאין שום חסרון בכוונת המעשה.

ע"וע לומר נראה דמצות"כ בסוגיא בתראי רבנן לנו יסדו שכבר מה פ

דלמ כוונה ממעשה"צריכות נפרד דין הכוונה אין כוונה צריכות מצות ד

תרתי,המצוה בעינן מצוה המצוה,דלקיום חובתו,מעשה לצאת וכוונה

זו זו,במעשה דהכוונה והיאאלא המצוה במעשה דין היא

עצמה אינו.3דהמצוה לצאת כוונה בלא המצוה מעשה דעשיית הוא והביאור

בעלמא כמעשה אלא מצוה כמעשה נחשב,חשוב דעלמא שופר ותקיעת

מצוה של שופר מתקיעת אחר ע,כמעשה את"ורק עושה לצאת כוונתו י

מצוה למעשה חסר.המעשה לצאת כוונה בלא דמעשהולכן המעשה בכוונת

לצאת,מצוה בכוונה הנעשה מעשה הוא פירושו מצוה אין"ובלא,דמעשה ה

כלל מצוה מעשה מגמ.כאן כוונה"דלמ:)לג(ה"ר'וראייתם צריכות מצות ד

לשיר" תוקע ליה,דלמא קרי אית"ואע,"מתעסק מעשה כוונת לשיר דבתוקע פ

בשופר,ליה שתוקע כמעשה,ויודע נחשב זה כללאין מצוה של שופר ,תקיעת

נפרדים מעשים שני נחשבים למצוה ותוקע לשיר לשיר,שתוקע והתוקע

מצוה של תקיעה מעשה לגבי הוא .מתעסק

דידן"וה בסוגיא ותוס"להרשב,נ כוונה'א או למצוה כוונה בעינן

שחיטה מעשה לאשוויי חשיב,להתיר לא היתר כוונת או מצוה כוונת דבלא

כ שחיטה בעלמאמעשה סימנים חתיכת אם הרשב"ולפ.י ותוס"ז פליגי'א

להתירן אדם כוונת לעיל(א"בחזו'ועי,נמי בזה)המובא הגר.שנתקשה ווסרמן"ואכן במכתב(אבבחרותו חי,שנכתב בסוף חלות)שלמה'ר'ונדפס פועל הוא האדם קדשים דבשחיטת כתב

עההי כוונתו"תר ע,י חל שהיתרו חולין לשחיטת עצמה"בניגוד השחיטה מעשה .י

ומצוות מתירין בין לחלק טעם עוד נמצא ובמתירין,ובאחרונים לצאת כוונה צריכים דבמצוות

חובתו לצאת כוונה שצריך חובה אין שבמתירין כיון לצאת כוונה שייך היינו.לא ולכאורההיא לצאת דכוונה דסברי המצוהמשום בקיום לצאת,דין לכוון צריך חובתו לצאת ולכן,שכדי

כוונה שייך לא חובה ידי לצאת צריך שלמה'עי.כשאינו יהודה'ובס)4בהערה(בחכמת ידסי"יו( ).'ג'ד

זה3 ליסוד הסכימו בסגנונו,האחרונים מתנבא אחד ע.כל הוא כאן שכתבתי מש"ומה כ"פ

אשר סי(במנחת שמועות"וע,)ו"ע'פסחים בשערי כח"ר(ע עג,.ה הע'ועי.).ושבת .5'לקמן

קרקובסקיא ליהו 150

שחיטה מעשה מצוה"דלהרשב,בהגדרת מעשה הוא ביסודו שחיטה מעשה א

שחיטה מעשה הוי לא למצוה כוונה הוא'ולתוס,ובלא ביסודו שחיטה מעשה

שחיטה מעשה הוי לא להיתר כוונה בלא ולכן מתיר .מעשה

לפ כ"ויוצא שווין דינם שביסוד שלז מצוות שאר וכוונת מתירין וונת

מעשה,חובה לאשוויי הוא הכוונה מטרת הרמב.דבשניהם דמ"וחידש יש"ן מ

למצוות מתירין בין הכוונה"שאע,לחלק דין ביסוד ששווים לחלק"ס,ג שיש ל

עצמו מצוה,במעשה למעשה מתיר מעשה 4.בין

הרשב לדעת שהקשינו מה ניחא הגמתאיך,א"והשתא ראפרש

וחתכת"ד כתיב כתיב,מי סימנים,"וזבחת חתיכת הוא אליביה חתיכה דהא

השחיטה מעשה ליה"וא,שהוא חשבינן אמאי דרבנן.'וזבחת'ולא'וחתכת'כ

בקדשים מצוה כוונת ס,שמצריכים כרחך הוי"על לא למצוה כוון שלא דכל ל

שחיטה כלל,מעשה שחיטה מעשה אינה סימנים חתיכת כוונ.ומעשה תולכן

כלום אינו סימנים אלא,חתיכת אינו סימנים וזהו.בעלמא'וחתכת'דחתיכת

הגמ דס',קושית מצוה"דלרבנן מעשה הוא שחיטה דמעשה כוונה,ל בלא

כלל שחיטה מעשה כאן אין בעלמא,למצוה חתיכה ר.והוי פליג'אבל נתן

גופא בזה ס'דר,עלייהו חתיכת"נתן מעשה אלא אינו שחיטה דמעשה ל

גרידאס סימנים,ימנים לחתיכת כוונה היא אליביה זביחה כוונת ונחלקו.ולכן

ור זביחה'רבנן מעשה בהגדרת מצוה'זביחה'דלרבנן,נתן של מעשה ,הוא

סימנים'ולר חתיכת של מעשה הוא לא,נתן 5.ותו

שלמה4 בחכמת שהעיר מה ליישב יש סי"או(ובזה ע,)רט'ח חי"שכתב לא"הר'פ חולין .ן

כוונה( צריכות דמצות פלוגתא שייך לא כוונה"למ'דאפי)דבמתירין צריכות מצות בברכות,ד

א"לכו כוונה"ע מתיר(צ הויא דברכה בראשונים).משום יב(אולם ס.)בברכות דלא ל"מבואר

י.הכי דברינו דאפי"ולפי מתיר'ל הויא דברכה נימא בפנ,אם איסור מן"דאיכא ליהנות ע

זה,ז"העוה לאיסור מתירה ברכה(וברכה חיוב שתיקנו משום רק הוא ליהנות האיסור שכל )ולא

מצוה"מ מעשה הוא בעיקרה ברכה שמעשה הוא פשוט עורק,מ היתר חלות קיום"דאיכא י

המצוה הרמב,מעשה לדברי שייך והר"ואינו מצוות"ן למעשי מתירין מעשי בין שחילקו .ן

מעשה5 לאשוויי כוונה בעינן אי הוא כוונה צריכות מצות אי דמחלוקת ביארו האחרונים והנה

מצוה מעשה הוי כוונה בלא דהמעשה או אליהו'עי.מצוה סי"אה(הליכות מובא,ג"ל'ע

א לזכר ק"בשיעורים קונטרס הע"מ סי"ר(שלמה'ר'ובחי)60'ש ראובן'ר'ובחי.ועוד)'ב'ה

סי( הר)'ט'סוכה דמדברי למ"העיר שגם משמע כוונה"ן בלא המעשה אין כוונה צריכות מאין ד

מצוה מעשה בהגדרת חולק ואינו מצוה במאירי,מעשה מבואר הבחירה(וכן לבית ,בהקדמתו

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 151מתעסק

עי זרועיןוהנה סי"ר'הל(באור צריכות)א"רס'ה דמצות בסוגיאשכ :ל"זו,תבכוונה

משמיע ולא שומע לא כוונה בעי דלא היא דהלכה ונראהכמ[ כוונה"דהיינו צריכות אין מצות דשחיטת"ופ'וכו]ד ק

כר תנא לן סתם נמי לשחיטה'חולין כוונה בעינן דלא נתןכותיה התם נמי רב,ופסקינן אמר וטבלה שנאנסה ונדה

כרב והלכתא לביתה קיי,טהורה הכי בעינן"הלכך דלא למשמיעכוונה ולא שומע .לא

דהאו כוונה"הרי בעי אי וטבילה בשחיטה דנחלקו מהא ראייה מביא ז

כוונה צריכות אי במצות דנחלקו דא6.להא תמוהים מחלוקת"ודבריו לדמות א

ובשחיטה בטבילה למחלוקת כוונה צריכות שוות,דמצוות המחלוקות שאין

אפי–כלל דס'שהרי בשחיטה"לרבנן כוונה דבעינן אלא"מ,ל בעינן לא מ

לחתיכה בגמ[כוונה לכו:]לא'כמבואר מצוה כוונת בעינן"אבל לא וכבר,ע

בזה הרמב.תמהו הוא בזה זרוע דהאור פלוגתיה בר שכ"והנה בחידושיותבןלא( ,ל"בזה.)חולין

ור רב דפליגי תנאי'והא ופליגי בכוונה שלא בטבילה יוחנןמתיר שהן הללו במצוות דוקא הכשרבשחיטה בהם ויש ים

וכו אחר אבל'לדבר שבחובה דבר בעצמן עומדין ואינןלא ולעבור לצאת כוונה בעי אי חובה של מצוות בשאר

וכו כלל 'מיירי

.

דבריו דבשחיטה,ביאור מהא זרוע האור שיטת נגד ראייה שמביא

כוונה"למ,וטבילה צריכים שאינם במתעסק"א,ד ואפילו כלל כוונה ,צ

ושחטה סכין שזרק הגשר,כשירה,כגון מן במצוות"משא.טהורה,ונפלה ,כ

עמ'הדמ הישראלי התלמוד הרשב,)יח'מכון הנ"ודברי האחרונים דברי כעין הם כאן ,ל"א

ר שחיטה'שנחלקו מעשה הגדרת בעצם ורבנן .נתן

אגוזפרבס6 הגר)ד"כ'סי(גנת דברי או(א"הביא סי"בביאורו מצות"שג)ז"סק'ס'ח מדמה כ

לטבילה כוונה בשחיטה(צריכות דנחלקו מהא הביא הואא).ולא שכן שם שכתב מה מנםר רה"בסו,:ז(ה"במלחמות בשם הסוגיות)ג"ד כל לפרש אלא בא לא גאון האי דרב נראה

דוכתא בחד בזה,דכוונה זה תלויים אלו דסוגיות לומר בא לא היטב"עיי,אבל העיר.ש וכברגיבורים במגן זה ס"או(על סימן ).ל"הנ',ח

קרקובסקיא ליהו 152

כה לכו"מתעסק יצא"ג לא למ.ע א"דאפילו מצוות מ"ד כוונה לא"צ מתעסק מ

במשנה,יצא השנהרבכמבואר מן",):לב(אש והשומע יצא לא המתעסק

יצאהמ לא מזה".תעסק זה למדים דאין כרחך נפרדות,ועל סוגיות שתי 7.והן

הרמב7 בדברי גם להעיר אשל,ן"ויש שבשחיטה מזה סברתו הוכיח חתיכה"א מכוונת יותר צ

הרמב(,ע"לכו אפי"ולשיטת בעלמא לחתיכה כוונה פירושו חתיכה דכוונת סימנים'ן לחתיכתלכוון"א ליכא),צ ודאי בשחיטה מצוה כוונת מצוות,אבל לשאר דמי פתח"שהרמב,ועוד.ולא ן

וטבילה דמשחיט,בשחיטה ומשמע לחוד בטבילה מידיוסיים לאוכוחי ליכא .ע"וצ,ה

לר:)לא('בגמ'ועי בטבילה'שמקשה כוונה שמצריך כר,יוחנן משנה בעינן'מסתם דלא נתןבשחיטה וטבילה(כוונה שחיטה לדמות איכא דמסברא הגמ).והיינו ללמוד"שא'ומתרץ א

לטבילה כוונה בעי דלא גזה,משחיטה כוונה"דבשחיטה בעינן דלא היא רח,כ מתעסקדגלי מנא

כוונה בעי לא דחולין מכלל פסול דס.בקדשים דהגמ"והיינו בעי'ד דלא משחיטה ראייה להביאמתירין לשאר ראייה,כוונה להביא שאין שאני"די,ומסיק שחיטה הביא.ל שלא מה מובן ובזה

ממצוות"הרמב מתירין דחלוקין משחיטה ראייה שאני"די,ן דשחיטה רק"וע,ל ראייה הביא כלמ,טבילהמ טהורה"דאיכא הגשר מן נפלה מצוותכ"דע,ד משאר מתירין .שאני

הגמ בהמשך איתא'והנה שנאנסה",שם נדה דמי פפא"א...?היכי מן,נתן'לר:ר שנפלה

להקר,ולרבנן,הגשר צ".שירדה ר"ולכאורה דמחלוקת שייך'ע איך בשחיטה ורבנן נתן

הוא,לטבילה דבשחיטה נתבאר כבר גמורה,דנחלקודהא כוונה בעי דלא קרא דגלי אבל,משוםדס לר"בטבילה כוונה'ל דבעי נחלקו,יוחנן דהגמ"ברש'ועי.לא פירש זה שמטעם הוא'י כאן

דרב חולין,אליבא לשחיטת טבילה מדמה שהוא משום כוונה בעי לא דטבילה סובר ,שהואר לטבילה",נ"אה,יוחנן'אבל שחיטה מדמי רחמנא"דסוהיינו".לא מדגלי דילפינן לרב ל

כוונה בעי לא דחולין מתירין דכל פסול בקדשים בטבילה,מתעסק כוונה בעינן לא .ולכן

מש"ולפ[ מיושב רש"ז להקר"כ בירדה לטבול"י המים,ולא לתוך כולה והקשה".ונפלהרש"הרש פירש לא אמאי במים"ש גופה כל להקר שכיוונה בזה"ובשטמ,י עמד כבר .ש"ע,ק

דרש ס"והפשוט לכו"י סימנים חתיכת כוונת רק בעינן קדשים דבשחיטת לא,ע"ל ז"ולפ.ותו

חולין לשחיטת טבילה שמדמה כוונת,לרב כעין ממש שזהו גופה מקצת רק להקר כוונה בעינןלרבנן סימנים,חתיכה לחתיכת לא אבל בעלמא לחתיכה יעקב"ושו.שמכוון בתפארת ר

לזה נתכוון ].שכנראה

הרשב שיטת לפי שהבאנו"והנה ר,א פליגי נמי ורבנן'דבקדשים ד,נתן לבאר ראהגמבריישס'דר,והיינו.כפשוטם חולין"יוחנן לשחיטת טבילה לדמות שאין חולין,ל דבשחיטת משום

ממנו למדים ואין כוונה בעינן דלא קרא אדרבה,גלי לשאר,אלא קדשים משחיטת למדים

טבילה,מתירין כוונה,כגון ר.דבעינן למחלוקת מקבילה קדשים'וטבילה בשחיטת ורבנן .נתןור רב מחלוקת קדשים'וביאור לשחיטת או חולין לשחיטת טבילה מדמינן אי הוא ואיזו,יוחנן

הכלל הוא הכלל,מהן מן היוצא הוא ס,ואיזו דבעינן"דרב רחמנא גלי קדשים דבשחיטת למתירין,כוונה בשאר סיו'ור,ולא בשאר"חנן אבל כוונה בעינן דלא קרא גלי חולין דבשחיטת ל

לא .מתירין

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 153מתעסק

נראה זרוע האור שיטת יצא,וליישב לא במצוות דמתעסק בהא דהנה

למ כוונה"אפילו צריכות אין מצות דדבר"יל,ד בטעמא הוי,ע כוונה בלא דאם

מצוה כלל,מעשה כוונה צריך למ"וי.אמאי יצא לא דמתעסק דהא מצ"ל ותד

הרשב"א לפי דנראה חומר. כמין זרוע האור שיטת ליישב אפשר היה הרשב"א, שיטת וע"פ תוצאה ממה רק הוא חולין דפליגי בשחיטת והא בקדשים, היא ורבנן נתן ר' דעיקר מחלוקת שנחלקו בקדשים, דגלי קרא דחולין לא בעי כוונה כקדשים ולכן לכל חד נחית הכוונה חד דרגא, ורבנן היא נתן ר' נימא דהאו"ז ס"ל כהרשב"א, דעיקר מחלוקת ואם נפרדת. זה מחלוקת ואין דר' וכן בטבילה אליבא לא, או כוונת מצוה לאשוויי מעשה שחיטה בעי אי בשחיטת קדשים לשאר וטבילה משחיטה ראייה שהביא במה כוונתו קדשים, לשחיטת דומה דטבילה יוחנן היא דהיא יוחנן, לר' ובטבילה קדשים, בשחיטת ורבנן נתן ר' מחלוקת מעיקר היינו מצוות מחלוקת דמצוות צריכות כוונה, אי בעינן כוונה לצאת לאשוויי מעשה מצוה. ומדקיימא לן כר' יש להביא ראייה שגם בשאר כוונה למצוה, ובתרווייהו לא בעינן וכרב בטבילה נתן בשחיטה מצות לא בעינן כוונה לצאת לאשוויי מעשה מצוה. אולם באו"ז בהל' נדה סי' של"ח (מובא בס' קובץ שיטות קמאי חולין לא.) משמע שהוא מפרש כרש"י, דרב פפא אזיל אליבא דרב ולא ר' יוחנן, ולפ"ז אין מקום לומר דס"ל כהרשב"א. וע"ע בס' הרוקח סי' שע"ט (מובא שם) שפסק ודלא ורבנן, נתן ר' נחלקו יוחנן דר' אליבא שגם כדברינו ומבואר דרבנן, אליבא יוחנן כר'

כרש"י.

והרמב"ן שהביא ראייה דאין לדמות מתירין למצוות מהא דנפלה מן הגשר טהורה לרב אליבא קדשים. בשחיטת פסול דמתעסק מהא כוונה בעי לא דטבילה ילפינן דלא ס"ל ע"כ דר"נ, והנראה בביאור שיטתו, דס"ל דדין מתעסק בקדשים אינו שייך לשאר מתירין, משום שהוא דין בקיום עבודה דקדשים, וליכא למעוטי מיניה אלא שחיטה דכוותה, אבל לא שאר מתירין. ועי' בחזו"א (סי' כ' [ב] י"א, מובא באחיעזר ח"ג סי' נ"ב) שהוכיח מדברי הרמב"ן (במלחמות ר"ה ז.) דפסול מתעסק הוא בכל ד' עבודות, ולא רק בשחיטה, אולם לפמש"נ היינו דוקא הרמב"ן לשיטתו דדין מתעסק אינו מהלכות מתירין אלא מהל' קדשים, אבל שאר ראשונים ס"ל שהוא דין

במתירין, וא"כ לכאורה לא שייך לשאר עבודות.

שאר כשיטת לפרש יכול אינו הרמב"ן וכו', שנאנסה" נדה דמי "היכי הגמ' דברי ובביאור הראשונים דרב ס"ל דילפינן משחיטת קדשים דבשאר מתירין כגון טבילה לא בעי כוונה, וא"כ יוחנן ור' רב דפליגי הרמב"ן לשיטת ונראה לטבילה. ורבנן נתן ר' מחלוקת שייך איך צ"ב היא דשחיטה מסברא, הוא בשחיטה כוונה בעינן דלא הא אי ורבנן, נתן ר' מחלוקת בהבנת פסול, בקדשים קרא מתעסק דגלי ליה מהא דילפינן ולא משום כוונה, בעו לא ומתירין מתיר וממילא ה"ה לשאר מתירין דלא בעי כוונה, או דבשחיטה דוקא לא בעינן כוונה דגלי קרא, אבל בשאר מתירין בעינן כוונה, דרב ס"ל דסברא הוא במתירין דלא בעו כוונה, וה"ה בטבילה, ור"י ס"ל דגזה"כ הוא בשחיטה, אבל בטבילה, דליכא גזה"כ, לרבנן בעינן כוונה לשם טבילה וירדה (והרמב"ן פסולה. הגשר מן נפלה אבל גופה כל להקר כוונה בעינן נתן ולר' פסולה, להקר כמו לפרש יכול אינו ולכן לעיל, כמש"כ ורבנן, נתן ר' נחלקו לא דבקדשים דס"ל לטעמיה, בשחיטת דנחלקו להא דומיא בטבילה ורבנן נתן ר' נחלקו יוחנן דלר' להרשב"א שכתבנו

קדשים.)

קרקובסקיא ליהו 154

המצוה מעשה מצד הכוונה אין כוונה צריכות מעשה,אין הויא נמי כוונה דבלא

הגברא,מצוה מצד הוא הכוונה הגברא,אלא שיכוון בעינן המצוה או,דלקיום

אליו המעשה שיתייחס כ"וכמש,כדי כלל דאורייתא באתוון דבמתעסק"כ ד

אליו מתייחס המעשה בעינן,אין מצוה דלקיום אחר מטעם הגבראאו .שיכוון

המצוה קיום לצאת צריך אינו וטבילה שחיטה כגון במתירין כאן,אבל ואין

אליו המעשה שיתייחס דתיבעי גברא א,חובת כלל"ולכן כוונה וגם,צ

הגשר מן שנפלה .טהורה,במתעסק

למא כוונה"בל צריך דבמתירין המעשה,ד מצד היינו כרחך על

לאשוויי"דס,עצמה כוונה דבעינן מתירל ה"וא.מעשה דבעינן"כ במצוות ה

מצוה מעשה לאשוויי צריך"ואע.כוונה ובשחיטה לצאת כוונה צריך דבמצות ג

חתיכה כוונת גמורה,רק כוונה בעינן דלא קרא גלי דבשחיטה משום ,היינו

כוונה שצריכים לרבנן מעשה,אבל לאשוויי כוונה צריכים דבעצם משום היינו

קר,מתיר דגלי לאו זביחהואי כוונת צריך היה הועילו'והגמ.א דלא מקשה

חתיכה,בתקנתם מעשה אלא כאן אין סגי(דעדיין לא דבקדשים וכדחזינן

זו ל,בכוונה כוונה מעליתא"ובעינן עכ")שחיטה דס"אבל חזינן ליהפ בירא

מתיר מעשה לאשוויי כוונה במצוות"וא,דבעינן קרא,כ גלי דבעינן"ה,דלא נ

לצאת מצוהכוונה מעשה 8.לאשוויי

י"בלאו8 להרמב"ה מודה זרוע דהאור ד"ל טפי"ן קילי מכשירין הרמב,ממצות"למר ן"וכסברת

ליה"הנ אתעביד והא רחמנא תלינהו דבמעשה במש,ל חולק הרמב"ורק מכשירין"כ דלמר ןכן,חמירי לומר סברא קיי.דאין הוה במתיר"ואי כוונהל דבעו גם,ין לומר לנו היה כרחנו על

כוונה שצריכים י"א.במצות דהאו"נ להרמב"ל מודה בין"ז ומצוות מתירין בין לחלק שיש ןלהחמיר בין דס,להקל דה"רק מסתבר כוונה בעינן לא ובטבילה בשחיטה שאם במצוות"ל הכוונה בעינן .דלא

נראה"עכ האו,פ בין"שגם לחלק שאפשר מסכים מצוותז לשאר וטבילה סובר,שחיטה אלאלהשוותם צ.דמסתבר הרשב,ב"אולם מצוה"לשיטת מעשה היא דשחיטה החילוק,א באמת מה

מצוות לשאר שחיטה מצוות–בין מעשי משאר שחיטה מעשה שנא שגם.מאי ונראהדנחלקו,א"להרשב מצוה מעשי כשאר אינה כוונהשחיטה צריכות מצות אי גדרה,בהו אלא

מצוה של מתיר מעשה תוס,הוא כשיטת להתיר שמכוון בזה סגי בעינן',דלא שידעאלאהשחיטה על דלתוס.שנצטוו גרידא'והיינו מתיר מעשה היא מעשה"ולהרשב,שחיטה היא א

מצוה של מתיר,מתיר זו שמעשה בתורה שכתוב משום מתירה ששחיטה לידע ונראה.שצריך

הרמב ס"דגם כהרשב"ן בין"סמ"ומ,א"ל לחלק הכשר"ל בהם ויש

אחר שבחובה"ל"לדבר מצוות הר"וע(".שאר בלשון בחי"ע דס"וי',ן כתוס"ל ).בזה'ל

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 155מתעסק

בתקיעה"והרמב ואילו דטהורה הגשר מן דנפלה מהא הקשה ן

לכו יצא"מתעסק לא דמשו,ע גברא חובת אין דבטבילה מחלק תיבעי"ואינו ה

אליו המעשה לכו"דס,שיתייחס דמתעסק מצד"ל רק חסרון זה אין יצא לא ע

עצמו המעשה מצד חסרון הוא אלא בע.הגברא סגי לא המצוהדבמצוות ,שיית

מצוה מעשה שם חלות בעינן מצוה,אלא מעשה שם בעשייתו ליכא .ובמתעסק

המתיר עשיית אם כי בעינן דלא למימר איכא במתירין שביאר,אבל וכמו

טפי",בלשונו קילי מכשירין רחמנא,למר תלינהו ,דבמעשה

."בעי"וע דלא טהורה הגשר מן דנפלה מהא ראייה מביא שםכ חלות נן

בעלמא כמעשה דינו אלא טבילה לן,מעשה איכפת דלא כלים דהגעלת דומיא

ההגעלה נעשה מתיר,היאך ההגעלה עשיית האיסור,אלא שנתפלט ,דכל

דה9.מותר למימר מתירין"ואיכא בכל המתיר,ה שנעשה כ"וע,התיר,דכל

מ דאיכא מזה ראייה כוונה"מביא שום בלא טבילה דמהני דחלוקיןשמוכח,ד

מצוות ממעשי מתירין .מעשי

פיוע שכ,דברינול הנפלאים דברים לבאר האשכולפרבסתביש

אשכול'מהד( סי;נחל חולין בעי)'ו'שחיטת לא דחולין הדין שהביא אחר

כ :ל"ז,תבכוונה

לברוכי דמצי היכי כי למצוה יכוון לכתחילה ג"וכה,מיהו

למ אף כו"אמרינן צריכות אין מצות ודאיד לכתחילה ונה

מיהו,בעי כרבא דהלכה ממתיבתא שרירא רב שדר והכי

לר שחיטה"ואע]חסר[...זירא'מדאשכחן למימר דאיכא ג

דמי מצוה לן'כהכשר שני לשחוט"דמ,לא טבילת,ע דהא

מצוה הכשר נמי כר,נדה פסקו מרבותא דנפלה'והרבה יוחנן

עלת לא וטבלה להקר ירדה או וטבלה הגשר טבילהמן לה .ה

צ במ,ע"ודבריו שכתבחדא דמציה היכי כי מצוה כוונת דבעינן

נפשךדממ,מברך שחיטהה קודם בירך שלא ושחטה סכין בזרק מיירי ,אי

ש לומר שייך ואיך כלל לשחיטה התכוון לא מעיקרא ,יכוון'לכתחילה'הא

לשחוט במכוון מיירי לברך,ואי כדי מצוה כוונת דמיבעי ליה הא,מנא

כוונה בלא כשירה יכוון.שחיטה שלכתחילה ראייה דמייתי הא תמוה ועוד

באחיעזר"וע9 סו"ח(ע ד"ב להתיר)'ס שלא בכוונה שוחט בענין שלמה של הים שיטת .בביאור

קרקובסקיא ליהו 156

ממ בשחיטה מצוה שכתבכוונת מצוות'רה בשאר יכוון שלכתחילה ,שרירא

י מצוות בשאר למ"הא חיישינן דלכתחילה דאמרל כוונהאן צריכות ,מצות

מצוה כוונת בעינן לא ודאי חולין בשחיטת לןוקיי,אבל כוונתלודאפימא

בעינן לא די.חתיכה בטבילה תינח דהרבה"והא כוונה בעי לכתחילה ל

כר פסקו מ,יוחנן'מרבוותא ליכא שחיטה דאמראבל מצוהאן כוונת ,דבעי

מטבילה ראייתו .ומה

דס"וע האשכול מדברי מוכרח נראה דחולין"כ קרא דגילתה דהא ל

הגז אין כוונה בעי הכתובלא בחולירת כוונה שייך בעינן,יןדלא דלא אלא

כוונה,כוונה כןדבלא ההיתרגם ב,חל הכתובונתחדש איכאגזירת דבחולין

דשחיטה המצוה מלבד דשחיטה ידיאבל,מתיר משוויעל למצוה כוונתו

מצוה מעשה קדשים,להשחיטה שחיטת צריכות.וכמו למצות הדמיון וזהו

נמי,כוונה ליהדבהא דאפיסבירא מצותלולהאשכול כוונהאי צריכות ,אין

מקום לכתחילהמכל כוונה למ,שייך חיישינן דלכתחילה משום זה ד"ואין

כוונה צריכות דאפי,מצות משום דאמרלמלואו כוונהאן צריכות אין מצות

לכתחילה הגברא שיכוון דלמ,בעינן כוונה"אלא צריכות אין מצות מכלד

גופאמקום המצוה במעשה כוונה מצוהולכתחילה,שייך מעשה לאשוויי יכוון

בעלמא.בכוונה מצוה הכשר שחיטה דדלמא מקשה זה ביה,ועל שייך ולא

הכשיר,כוונה האיסור שהפליט דכל כלים דהגעלת כוונה,דומיא ביה שייך ולא

כלל מעשה ד.לאשוויי דטבילה מהא מביא זה כןועל הואגם מצוה הכשר

מקוםו סמכל מרבוותא כוונה"הרבה דבעי לן,ל שני דלא כרחך בהני,ועל וגם

מצוה כוונת .שייך

א מש"ובזה לברוכי"ש דמצי היכי כי למצוה יכוון דלכתחילה ,כ

מצוה אינה אם השחיטה על מברך היאך הקשו ס,שכבר דבאמת"והאשכול ל

למצוה מכוון לא דאי לברך,תלוי יכול ואינו בעלמא מתיר מכוון,הויא אי ורק

השחיטה,למצוה מצוהדעביד לבר,למעשה שייך שפיר .ךאז

הנ"וע האשכול דברי ב,ל"פ אב הרב דברי לבאר האשכול(ד"יש )בעל

אחרבמקו הליןעי.ם בכותבאבודרהם אב הרב שאלת שהביא השחר ד"תפילת

על"לה מברכין שאין הכלל לפי השחיטה על מברכין היאך פלאט אבן יוסף ר

הלאו הוא שעיקרו בר'ותי,דבר במדברשהוקבעה השחיטה על היה(,כה שאז

נבילה איסור להתיר כדי לשחוט צריכים היו שלא מצוה דבנחירה,בשחיטה

הנבילה מן ניצול היה הוקבעה,)בעלמא שהוקבעה בנוסחת.וכיון אולם

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 157מתעסק

העיטור בבעל המובאת ב,)ציצית'הל(השאלה אב הרב זה"דחה תירוץ ,ד

,ל"וז

להוציא"וא לה סגיא בעלמא בנחירה נבלהת מידי ,ו

בפ מצוה בשר"והשחיטה שהיתה שעה באותה בקדשים ע

מותרת נחירה...נחירה בשר שהיתה שבשעה אינו הטעם זה

בקדשים אלא השחיטה על מברכין היו לא לא,מותרת אבל

מותר,בחולין נחירה בשר .תשהיתה

לחולין מקדשים למדים שאין י"דאע,והיינו דבקדשים כיון"ג ל

בר שאני,הוקבעה,כהשהוקבעה דס.חולין מדבריו נראה היה ל"ובפשטות

הם דינים שני קדשים ושחיטת חולין דמברכין,ששחיטת הא לפרש אין ולכן

קדשים שחיטת על ברכה שנתקנה משום שהוא חולין שחיטת ללמוד,על שאין

מזה ס"וא.זה כהסכמתל"כ חולין,הראשונים)רוב(דלא דשחיטת שכתבו

שווים לפמש.וקדשים ס"אבל בדעת ב"י,האשכול'נ אב הרב שכתב דהא ד"ל

ברכה לענין דוקא היינו חולין לשחיטת קדשים שחיטת בין ומשום,לחלק

מצוה מעשה הוי קדשים למצוה"עי,דשחיטת שמכוון שא,ז בחולין צ"אבל

אלא,כוונה הוי עליולא מברכין שאין בעלמא קדשים.מתיר בין והחילוק

תליא מצוה שבמעשה ברכה לענין רק הוא קדשים,לחולין שחיטת אין אבל

ביסודם שחלוקים דינים שני נשאר.וחולין העיטור בבעל המובאים ובדבריו

ב אב בקושיא"הרב חולין,ד שחיטת על מברכין בס,היאך האשכול'אבל

עצום חידוש א"אהד,חידש חולין בשחיטת למצוה כיוון לא אם לברך"נ אבל,י

מצוה למעשה השחיטה נהפך למצוה כיוון קדשים,אם כשחיטת ממש ,והוי

מצוה"שע למעשה השחיטה נהפך כוונתו 10.י

לפ ליישב לעיל"ונראה שהבאנו המפרשים קושית )1בהערה(ז

בחולין ולא בקדשים פסול דמתעסק הדין מכח וחוליןשקדשי,שמוכיחים ם

לשני אחד לדמות ושאין לפמש.חלוקים י"אולם כשאר"נ הכוונה דין דאין ל

השחיטה עשיית דיני דרסה,למשל,שאם.פרטי פסול חולין בשחיטת היה ,לא

מבקדשים אחר שחיטה דין באמת פרט.היה אינו בשחיטה מתעסק אבל

ד10 מביאים ראיתי שאין)יג:קנח(א"המג'שוב ידיםשכתב נטילת על וטבילה,מברכין שחיטה

למצוה כוון כן אם מש,אלא כעין ע"והיינו האשכול"כ בס"וע(פ אופרע זבולון א"שערי 'חלדברינו',ב'סי משלימים .)שדבריו

קרקובסקיא ליהו 158

משום הוא ופסולו עצמה השחיטה במעשה דין אלא השחיטה בעשיית

שחיטהד מעשה שם בעינן אלא השחיטה בעשיית סגי לא שהוא(בקדשים

הרשב לפי מצוה והאשכול"מעשה תוס,א מתיר',ולפי ובחולין.)מעשה

דאפי סגי'נתחדש השחיטה שחיטה,בעשיית מעשה שם בעינן זה.ולא ואין

שחיטה שחיטהדין דין א,אלא שחיטה דין ,הםחדוביסודם

ש היתר שחיטהוחלות דין אותו מכח באין ודקדשים דחולין מיבעי.חיטה לא

דהאשכול כמו,אליבא שחיטה מעשה לאשוויי כוונה מהני בחולין שגם

קדשים"דא,בקדשים משחיטת אחר דין אינו חולין ששחיטת פשוט לכאורה ,כ

שחיטה מעשה שם שייך אפי,דבתרוייהו הכי'אלא נימא לא א"לרשב,אם

י',ותוס כדברינו"לכאורה 11.ל

הר זו"ובשיטת בסוגיא בהליןעי,מ )ח:א(מקוואותכותבדבריו

דס ליהשמבואר טבילהבירא בכל טבילה לשם לכוון צריך ,שלכתחילה

לעיכובא טבילה לשם כוונה בעינן וקדשים לתרומה סברת.ובטבילה ולכאורה

רב"הר דאמר מהא הוא וקדשים בתרומה מעכבת שכוונה שנאנסה"מ ,נדה

לביתהט בתרומה,הורה לאכול ליהו,"ואסורה בתרומהסבירא לאכול דאסורה

טבילה לשם כיוונה שלא הוחזק,משום ולא דטבל דרבנן מעלה משום ולא

טבל לא כאילו דאמרינן.לתרומה מהא הוא זו כוונה דין רחמנא"ומקור מדגלי

פסול בקדשים הר,"מתעסק דקדשים"וסובר מתירין דכל מזה דילפינן מ

דחולין מתירין ולא כוונה שפירוא.בעו הגמתי דאסורהראשהביאה הדין

בתרומה שלא,לאכול דרבנן מעלה משום שהוא הראשונים שאר שלשיטת

לתרומה לסוגיין,הוחזק נוגע זה הר,אין לפי מתירין"אבל מדין שהוא מ

ודחולין,דקדשים דקדשים דמתירין ענין בחד מיירי הסוגיא ומיושב.כל

התוסנ קושית במעשר'מי שאסורה נקט לא דינא,אמאי רק איכא דבמעשר

למעשר הוחזק ולא טבילה,דטבל לשם כוונה בעינן לא מעשר,אבל דבזה

כחולין .דינו

הר"צדאלא בשיטת י,מ"ע בשחיטה בבהמת"דבשלמא דינים דשייך ל

חולין בבהמת שייכי דלא קדשים,קדשים של בחפצא נעשה קדשים ,דשחיטת

בטבילה דקדשים,אבל טבילה שם הטבילה על נקבע טבילה,במה כאן דאין

קדשים של ביה,בחפצא קרינן כך אחר בקדשים יגע שהגברא משום אטו

כדברינוו11 לומר יש נבילה הויא כוונה בלא קדשים שבשחיטת נימא אם .ל"ואכמ,אפילו

ובמצוות במתירין וכוונה בקדשים 159מתעסק

לקדשים לחולין,טבילה מטבילה חלוק לקדשים דטבילה לומר שייך .ואיך

הר( על ראשונים שאר נחלקו זה דמטעם רביעיפרבס'ועי,מ"ונראה ).דור

הרוהנר מחלוקת בביאור ראשונים"אה ושאר סוברים,מ דהראשונים

המתיר במעשה דין הוא הכוונה טבילה"ולפ,דדין בין לחלק מקום אין ז

ולחולין הר.לקדשים ס"אבל דין"מ אינו דקדשים במתירין כוונה דדין ל

לחוד המתיר הטבילה,במעשה בחלות אבל הטבילה במעשה דין הוא דהכוונה

וחולין הטבילה,שוויםקדשים חלות משום כוונה דבעינן טבילה.אלא ולכן

דחולין הטבילה בחלות סגי לא דבקדשים משום לקדשים מהני לא כוונה .בלא

הגמ( לשון דיוק לבאר בתרומהלביתה'ויש והקשו,לאכול

וטמאה טהורה או ומותרת אסורה או דנימא י,האחרונים דברינו דאע"ולפי ג"ל

היאדטה דקדשים"מ,ורה טבילה חלות דבעינן בתרומה היא אסורה אכתי .)מ

ה קדשים"ולכאורה בשחיטת שחיטה,ה חלות דבעינן משום פסול דמתעסק

קדשים,בכוונה דשחיטת מקרא הוא בטבילה הדין .דמקור

הר בטבילה"והנה כמו לכוון צריך שלכתחילה בשחיטה כתב לא ,מ

לשח טבילה בין החילוק לשיטתובפשוטו חושש הוא דבטבילה הוא יטה

כוונה'ר שמצריך בגמ"משא,יוחנן דמבואר בשחיטה כר"דקיי'כ אולם.נתן'ל

דמש לומר מקום יש דברינו הר"לפי טבילה"כ בכל לכוון צריך שלכתחילה ,מ

ר לשיטת שחושש משום זה חלות,יוחנן'אין שייך טבילה דבכל משום אלא

בהגברא דקדשים טבילה הר,ומעשה מצריך לכתחילה ומעשה"ולכן חלות מ

בכוונה י.טבילה בשחיטה דבהמת"אבל שחיטה ומעשה חלות שייך דלא ל

כלל חולין לבהמת דקדשים,קדשים וחפצא בבהמה אלא שייך לא,דלא ולכן

הר לכתחילה"כתב שיכוון בשחיטה .מ